על ירושות ועל צוואות

מבוא

אני עוסק בעריכת דין למעלה מארבעים שנה, ובמסגרת עבודתי אני מוצא עצמי נכנס ויוצא מבתי משפט למשפחה ומבתי דין רבניים, בענייני עיזבונות וירושות — הן בבקשות למתן תוקף לצווי ירושה והתנגדויות לבקשות אלה, והן בבקשות למתן תוקף לצוואות והתנגדויות לבקשות אלה.

מטרתו של ספר זה, אינה להעביר ידע משפטי מקצועי עבור קוראיו, אלא להביא בלשון עממית ונגישה את עקרונות חוק הירושה, המתייחסים לעיזבונותיהם של נפטרים, שנפטרו לבית עולמם והותירו רכוש מאחוריהם.

עולם הירושות והצוואות אינו כה סבוך, והוא נהיר וברור למי שיודע ללכת בו עקב בצד אגודל. זאת מטרתו של ספרון זה, שאינו מתיימר ליתן הדרכה משפטית מפולפלת, אלא מהווה מדריך ביצוע.

הדברים שבספר נכונים וישימים, הן לגבי מי שהותירו אחריהם צוואות, בהן טרחו הם לפרט, במדויק ובמפורט, מי יירשו את רכושם, ומי לא יבואו בקהל יורשיהם, והן למי שנזקקים למתן צווי ירושה מבתי המשפט למשפחה, או מבתי דין רבניים, שבהם יוגדרו מי הם הזכאים לרשת מנוח או מנוחה וכמה יהא חלקם ורכושם של אותם נפטרים, בעיזבונם של מורישים אלה, כמפורט באותם צווי ירושה.

חוק הירושה מטיבו ומטבעו מנוסח בלשון משפטית יבשה והדברים המובאים בו ברורים ומתבקשים. החוק אמור לחול במידה שווה על כל האנשים (תושבים וגם/או אזרחים) שהוא חל עליהם. לכן, אין החוק כתוב ומנוסח בלשון פרטנית ודווקנית ואין הוא כולל בחובו ובגדרו, מעשים צפויים ודוגמאות לקרותם של מעשים צפויים, הבאים בגדרו של חוק זה. לעניין זה אין לי, אלא לצטט — ובתרגום חופשי — את המשפט הלטיני המפורסם הקובע, כי: "החוק הוא קשה — אבל זה הוא החוק".

לצורך כך אביא בפניכם מספר מקרים שאינם נזכרים ומפורטים בחוק הירושה, אולם החוק חל עליהם, זאת לאחר שבתי המשפט למשפחה או בתי הדין נדרשים אליהם, ומפרשים אותם, בדרך של מתן פסקי דין היוצאים מתחת לידיהם.

כך אביא בפניכם, על קצה המזלג, מספר מקרים שנתקלתי בהם במסגרת עבודתי השוטפת כעורך דין העוסק ומתמחה, בענייני צוואות וירושות ועניינים הסובבים סביבם (ולעתים מצריך עיסוק בתחום זה, גם ידע מקיף והתמחות בדיני משפחה ובתחומי משפט נוסף, משיקים ונדרשים), באופן אישי וכן אביא בפניכם מקרים שפורסמו בפסקי דין חלוטים של בית המשפט העליון והפכו להלכה משפטית מחייבת.

אישה אחת, שנטלה נשמתה בכפה, קפצה אל מותה יחד עם בתה, השאירה תשעה פתקים שכתבה, בכתב ידה, לפני שהתאבדה, ובהם השאירה הוראות מה ייעשה ברכושה לאחר מותה ומי יהיו יורשיה ברכוש זה. בית המשפט המחוזי, ומאוחר יותר בית המשפט העליון, בהרכב רגיל ובהרכב שני ומורחב, קבעו שתשעת פתקים אלה אינם מהווים צוואה מחייבת, שכן הם לא נחתמו בידי המנוחה וחסר בהם תאריך, שאלה הם דרישות יסוד בחוק, לצורך מתן תוקף לצוואה שנכתבה בכתב יד.

בעניין אחר, ביקש אב לחייב את בניו בצוואתו, להעביר מדי חודש סכום כסף לידועה בציבור שלו, בשנה הראשונה לפטירתו וכן סכומי כסף נוספים, בתקופה שלאחר מכן. מתוך כבוד לאב המנוח מילאו הבנים אחר הבקשה להעברת הכספים לידועה בציבור, בשנת האבל הראשונה לפטירת האב המנוח וחדלו להעביר לה כספים נוספים, בתום שנה זו. הידועה בציבור תבעה את בניו של המנוח ודרשה מהם להמשיך ולהעביר לה כספים, על פי הקבוע בצוואת המנוח, גם בתום השנה הראשונה לפטירת האב.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתה של הידועה לציבור נגד בניו של המנוח וקבע, כי מנוח אינו יכול להורות ליורשיו מה לעשות ברכוש שציווה להם בצוואתו. לכן, קבע בית המשפט שההוראה בצוואה המחייבת את הבנים להעביר כספים מהרכוש שהוריש להם בטלה ואינה מחייבת.

המקרים שעניינם ירושות וצוואות, שונים ורבים הם. בספר זה הבאתי, אך ורק מספר דוגמאות, כדי לשבר את האוזן.

במסגרת ספר העוסק בענייני צוואות וירושות לא ניתן להקיף את מכלול המקרים שעליהם חל חוק הירושה. המציאות העובדתית בשטח והיצירתית האנושית, חזקים מכל חוק שחוּקק או מכל חוק שיחוקק אי פעם, בישראל ובעולם. וטוב שכך. לחיים ישנה דינמיות משל עצמם וכדי לצקת תוכן בחוקים ולתת להם פרשנות, הוקמו בתי משפט.

מכאן, שאין לראות בספר זה ייעוץ משפטי פרטני לענייני ירושות שאתם עשויים להתקל בהם במהלך חייכם. בכל מקרה פרטני, שיצוץ בפניכם בעתיד בענייני צוואות וירושות, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי ממי שתחום משפטי זה הוא תחום עיסוקם השוטף, ציבור עורכי דין, שעיסוקם הוא בתחום זה.

מכאן ואילך, אציג בפניכם את הוראות החוק השונות, כדי שייקל עליכם להתמצא ולהבין בתחום סבוך זה של עיזבונות, ירושות וצוואות.

רואה אני לנכון להוסיף גם ״הערת אזהרה״, לפיה לא רק שאין ספר זה מתיימר להיות בסיס לייעוץ משפטי פרטני — בהיותו כתוב בלשון נגישה ועממית בהתייחס למקרה זה, או אחר.

ייתכן בהחלט, במקרה זה או אחר שבו תיתקלו, בפועל ולמעשה במציאות החיים השוטפת והיומיומית, הדברים המפורטים וכתובים בספר זה יהיו בלתי מדויקים, עד בלתי נכונים. ספר זה אינו מתיימר להקיף את מכלול המקרים והאפשרויות, היכולים לצוץ בפניכם. על כן, רק ייעוץ משפטי פרטני, יהיה בו להועיל בכל מקרה כזה.

בית המשפט ובית הדין המוסמכים לדון בענייני ירושה בישראל

סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייני ירושות וצוואות

עד שנת 1995 הייתה הסמכות העניינית לדון בענייני צוואות וירושה מסורה בידיהם של חמשת בתי המשפט המחוזיים, שהיו קיימים באותה תקופה ומקום מושבם היה בערים: תל־אביב־יפו, ירושלים, חיפה, נצרת ובאר שבע.

כל אחד ואחד מחמשת בתי משפט מחוזיים אלה, היה מוסמך לדון בענייני ירושה, לפי הסמכות המקומית שהוענקה לו. כלומר, אם מקום מגוריו של המנוח שבעניינו מתקיימים ההליכים המשפטיים הנוגעים לעיזבונו, היה בבאר שבע, היו אמורים בני משפחתו להגיש את תביעתו למתן צו ירושה או למתן צו קיום צוואה, או את התנגדותו למתן צו ירושה או למתן צו קיום צוואה, למשרדי הרשם לענייני ירושה, בעיר באר שבע.

רשם הירושה שאליו הוגשה הבקשה למתן צו ירושה או למתן צו קיום צוואה היה מוציא צו ירושה או צו קיום צוואה, לפי המבוקש בבקשה (בהנחה שהיא הוגשה בהתאם למתחייב על פי הוראות החוק והתקנות, שחלו באותה עת, או, במקרה של התנגדות למתן צו ירושה או צו לקיום צוואה). אם הייתה מוגשת התנגדות למתן צו הירושה או למתן צו קיום צוואה, הוא היה מעביר את הבקשה למתן צו ירושה או את הבקשה למתן צו קיום צוואה, יחד עם ההתנגדות שהוגשה למתן צו שכזה, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

כיום, עם חקיקתו של בית המשפט לענייני משפחה וכניסתו לתוקף מחודש אוגוסט 1995 ואילך, עדיין מוגשות בקשות למתן צו ירושה או בקשות למתן צו קיום צוואה, למשרדי הרשם לענייני ירושה, באותה עיר שבה היה מקום מגוריו ומושבו של המנוח, שבעניינו מוגשת הבקשה למתן צו ירושה או הבקשה למתן צו קיום צוואה.

במקרה של הגשת התנגדות למתן צו ירושה או למתן צו קיום צוואה, שהוגשה בידי מי שמתנגד להם, לידי הרשם לענייני ירושה, קובע חוק בתי משפט לענייני משפחה, כי ההתנגדות צריכה לעבור לבית המשפט שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריו של מגיש הבקשה למתן צו ירושה, או למתן צו קיום צוואה. במקרה שישנם כמה מבקשי צו ירושה, או כמה מבקשי צו קיום צוואה, הרי ההתנגדות צריכה להיות מועברת לבית המשפט שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריו של אחד ממבקשי צו הירושה, או שתחום שיפוטו נמצא במקום מגוריו של אחד ממבקשי צו קיום צוואה.

בתזכיר חוק הירושה שפורסם על ידי משרד המשפטי, ב־30.3.2021 ושטרם הפך לחוק מחייב, אם בכלל (ועל כן, לא ניתן להתייחס לדברים הנכללים בתזכיר חוק זה, כאל חוק מחייב) הוצע להרחיב את סמכויותיו של הרשם לענייני ירושה למתן צווי ירושה וצווי קיום צוואה, בשורת מקרים המצוינת בתזכיר חוק זה. כך הוצע להעניק סמכות לרשם לענייני ירושה, גם שעה שנפל פגם מהותי בצוואה או גם בשעה שמקום מושבו של המוריש הוא מחוץ לישראל.

סמכותו של בית הדין הרבני האזורי לדון בענייני ירושות וצוואות

בית הדין הרבני מוסמך, לפי הוראות חוק הירושה — אם יש לו שיפוט בענייני המעמד האישי של המוריש — לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העיזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר, לפי חוק הירושה, הביעו בכתב את הסכמתם לכך.

מן הראוי להדגיש, כי זכות השיפוט בענייני המעמד האישי של בתי דין רבניים בישראל, היא לדון אך ורק בענייני מעמד אישי של יהודים בישראל, שהם אזרחי המדינה, או תושביה.

מכאן נובע, כי גם אם המוריש הוא אזרח המדינה, או תושב המדינה, ואינו יהודי אזרח מדינת ישראל, או תושב המדינה, הרי נשללת סמכותו של בית הדין האזורי להוציא צו ירושה או צו קיום צוואה של מוריש שכזה.

כאמור, סמכותו העניינית של בית הדין הרבני, להוציא מלפניו צו ירושה או להוציא מלפניו צו קיום צוואה, מותנית בכך שכל הצדדים הנוגעים בדבר, לפי החוק, הביעו בכתב הסכמתם, להעניק סמכות לבית הדין הרבני האזורי, לדון בעניין הוצאת צו ירושה, או הוצאת צו קיום צוואה.

מהותו והיקפו של עיזבון

חוק הירושה הוא חוק דווקני וממצה, לחלוטין, בכל הקשור לזכות הירושה של מוריש. חוק זה קובע, באופן דווקני וחד־משמעי, כי במותו של אדם עובר עיזבונו ליורשיו.

בתי המשפט קבעו כי עיזבון אינו גוף הכשיר לתבוע ולהיתבע מבחינה משפטית, שכן מדובר ב״יצור כלאיים״, המהווה הגדרה של הרכוש שהותירו אחריהם מורישים, לאחר פטירתם.

לכן, כל עוד לא חולק העיזבון, הרי לא ניתן לממש אותו.

מימושו של עיזבון בא לידי ביטוי, אך ורק לאחר שניתן צו ירושה המצהיר מה הם חלקיהם של כל אחד ואחד מן היורשים בעיזבונו של המנוח, או אך ורק לאחר שניתן צו קיום צוואה, הקובע מי יירש וכמה יהיה חלקו.