קטיה והדב

קַטְיָה מַחְלִיטָה לְטַיֵּל בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לְבֵיתָהּ. 

הִיא פּוֹגֶשֶׁת שָׁם אֶת פֶּרְזִיבּוֹן הַדֹּב, וְיַחַד הֵם יוֹצְאִים לְמַסָּע בַּיַּעַר, פּוֹגְשִׁים חַיּוֹת רַבּוֹת וְעוֹבְרִים הַרְפַּתְקָאוֹת. 

כְּשֶׁקַּטְיָה חוֹזֶרֶת אֶל בֵּיתָהּ הִיא פּוֹגֶשֶׁת שׁוּב בְּעוֹלַם הַמְּבֻגָּרִים, חֲסַר הַדִּמְיוֹן וְהַתְּמִימוּת, אוּלָם שַׁעַר קָסוּם מְאַפְשֵׁר לָהּ לָשׁוּב אֶל הַיַּעַר וְאֶל חֲבֵרֶיהָ, פֶּרְזִיבּוֹן וּשְׁאַר הַחַיּוֹת. 

זֶהוּ סִפּוּר מָלֵא קֶסֶם הָעוֹסֵק בְּסַקְרָנוּת, בְּדִמְיוֹן, בְּהַרְפַּתְקָה וּבַחֲבֵרוּת.