מקור הרעב

פברואר

הַחֹרֶף סוֹגֵר אוֹתָנוּ בַּבַּיִת.

אַתָּה יָשֵׁן בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים.

הָעֶרֶב מַלְבִּישׁ אוֹתָנוּ שִׂמְלַת עֲנָנִים מִן הַיָּם.

יָרֵךְ חַמָּה עַל יְרֵכִי. אֶצְבְּעוֹתֵינוּ רוֹתְחוֹת

בֵּין סָדִין לִשְׂמִיכָה,

הַצִּפֳּרִים מְבָרְכוֹת עַל הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד.

גֶּזַע הָעֵץ בַּחַלּוֹן כָּהָה מִמַּיִם, בֶּחָצֵר רָצִים שִׁטְפוֹנוֹת.

בְּתֹם הַמָּעוֹף נִרְדַּמְתָּ עַל חָזִי.

שָׁם עָצַר הַזְּמַן.

*

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ נֶעֱלַמְנוּ בָּאוֹר וְהָיִינוּ לְבָשָׂר אֶחָד,

אֲבָל קֹדֶם הָיִינוּ בָּרוּחַ וּבַגֶּשֶׁם

וְהָיָה רַק הַגּוּף וְהַלַּחַשׁ בַּחֹשֶׁךְ.

הָיָה אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר וְעוֹר מְלֻבֶּה מִמַּגָּע.

הָיוּ גַּחְלִילִיּוֹת מִלִּים עָפוֹת בַּחֶדֶר.

הָיָה קֶסֶם מִשְׁתַּלֵּט עַל הַנְּשָׁמָה.

בְּאוֹתוֹ פֶבְּרוּאָר לֹא חָדַל הַגֶּשֶׁם

וְהַחַלּוֹנוֹת הוּצְפוּ בְּעָלִים מְחוֹלְלִים בָּרוּחוֹת.

וְהָיוּ שַׁאֲגוֹת שָׁמַיִם וּקְרִיאוֹת בֶּהָלָה רוֹעֲמוֹת.

יָדַעְתִּי לְהַחֲזִיק בְּיָדְךָ וְלִבְכּוֹת וְלָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ עִוֶּרֶת,

לְחַכּוֹת שֶׁתַּבִּיט בְּדִמְעוֹתַי וְתִשְׁאַל בְּבֶהָלָה: מַה קָּרָה?

זֶה הִסְפִּיק. לֹא רָצִיתִי יוֹתֵר.

שׁוּם דָּבָר לֹא יִפְגַּע בִּי, יָדַעְתִּי,

כְּשֶׁיָּדִי אָחֲזָה בְּיָדְךָ, יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ.

אַחַר כָּךְ בָּאוּ לֵילוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת וְאַתָּה הֶחֱרַשְׁתָּ וְלֹא שָׁאַלְתָּ.

וְאַחַר כָּךְ לֵילוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת שֶׁגָּרְמוּ לְךָ לִזְעֹק: הַפְסִיקִי.

וְהָיָה לַיְלָה שֶׁלֹּא הִפְסַקְתִּי וְאַתָּה שָׁכַבְתָּ וְלֹא אָמַרְתָּ מִלָּה.

הַלַּיְלָה שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ אִם דָּגִים יְכוֹלִים לִשְׂחוֹת לְאָחוֹר,

אַתָּה אָמַרְתָּ כֵּן אֲבָל הֵם לֹא עוֹשִׂים זֹאת לְעִתִּים תְּכוּפוֹת.

וְשָׁאַלְתִּי אִם דָּגִים אוֹכְלִים רַק דָּגִים וְאָמַרְתָּ שֶׁלֹּא.

אַחַר כָּךְ נִזְכַּרְתָּ שֶׁהָיִיתָ פַּעַם מְאֹהָב בִּי וְאָמַרְתָּ שֶׁעֲדַיִן.

על אי רצונו של המוות

פַּעַם עָצַם אָבִי אֶת עֵינָיו

כְּשֶׁכָּתַב בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה.

זֶה הָיָה לְאַחַר שֶׁאִמָּא עָזְבָה,

גַּרְנוּ בְּבִנְיָן רַב־קוֹמוֹת וּלְעִתִּים עָלִיתִי לַגַּג.

הַבִּנְיָן הָיָה אָפֹר וּמֻקָּף בִּכְבִישׁ

שֶׁעָלָיו נִסִּיתִי אֶת הַמָּוֶת,

אַךְ הַמָּוֶת לֹא רָצָה בִּי

וְשָׁכַבְתִּי עַל הַכְּבִישׁ בְּלִי הַכָּרָה.

שָׁפְכוּ עָלַי מַיִם. פָּקַחְתִּי עֵינַיִם,

אִמָּא בָּאָה לְבַקֵּר בְּבֵית הַחוֹלִים,

שָׁעָה קַלָּה יָשְׁבָה כְּבוּיָה וְהָלְכָה.

בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי רָצִיתִי לָמוּת בְּמִטָּתָהּ.

בָּלַעְתִּי כַּדּוּרִים כְּתֻמִּים וְהִמְתַּנְתִּי לְמוֹתִי.

אֲבָל הַמָּוֶת לֹא רָצָה בִּי,

וְהָרִיק הַמְסַחְרֵר שֶׁלְּאַחַר לֶכְתָּהּ

הָיָה כְּשַׁלְהֶבֶת דָּבוּק וְצָמוּד לְלִבִּי,

עַד שֶׁלֹּא הָיָה עוֹד קִיּוּם בִּלְעָדָיו.