פתח דבר
דומה כי המונח האולטימטיבי שהוטמע בתודעת בני דור מלחמת יום הכיפורים, הוא טראומה לאומית. דינה של טראומה מעין זו – בוודאי כאשר נקשרו לה סימני היכר מעצבי תודעה ומחוללי חרדה, דוגמת האמירה שיוחסה לשר הביטחון משה דיין, חורבן הבית השלישי, או בדיעבד דימוי של רעידת אדמה – שתשמש כעמוד ענן לפני המחנה ותלווה לאורך זמן את מדיניות הביטחון של מדינת ישראל.2
ההפתעה המטלטלת שתפסה את צה"ל לא ערוך ואת החברה הישראלית מזועזעת וחסרת אונים, דווקא ביום הקדוש ביותר בשנה לעם היהודי, תסווג כאירוע טקטוני וליקוי מאורות שישרטט את נקודת השבר וקו פרשת המים ברצף הקיום של מדינת ישראל מאז הקמתה. ניתן להסכים עם התובנה שמדינת ישראל מאז לא חזרה להיות אותה מדינה, ובנסיבות אלה, יצוף, כמו מטבע הדברים, סימן שאלה מהותי: היכן כשל המודיעין הישראלי הכול יכול? ובהשאלה: איך נפלו גיבורים?
לא בכדי מתמודד מחקר זה עם מספר סוגיות מפתח, המלוות את הפולמוס הדינמי והיצרי הנוגעות לכשל המודיעיני הישראלי העצום, ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אשר ראוי להימנות על מחדלי המודיעין הגדולים בהיסטוריה המודרנית, בתרחיש המזכיר במאפייניו את מתווה הפתעת פרל הרבור, במהדורה ישראלית.
הגם שעד כה ראו אור מאות ספרים ומאמרים, אשר דשו, ליבנו וניתחו מזוויות שונות את מחוללי ההפתעה המודיעינית המטלטלת, ברי שבשיח הישראלי הדיון טרם מוצה. זהו עדיין כר פורה, תיק פתוח שנותרו במסגרתו מחלוקות סוערות וחורים שחורים בלתי מבוטלים, המעסיקים בעצימות גבוהה היסטוריונים, חוקרים ובכירים בקהילת המודיעין בעבר, שעודם עימנו. מכל מקום, אין חולקים על העובדה שהכשל המודיעיני הקולוסאלי הותיר חותם מהותי ברבדים העמוקים של האסטרטגיה הישראלית. בתוך כך, אין זה מפתיע שכותבי הממוארים מקרב בכירי קהילת המודיעין, אשר חוו בזמן אמת את תהליכי האיסוף, המחקר והערכה בימים הגורליים של ערב המלחמה, אינם חפים מסוג של הטיה קוגניטיבית, תוך שימוש בשיח מתגונן ומצטדק הנוטה חסד לתפקודם ומוצא צידוקים להחלטותיהם בזמן אמת, באופן שנועד לשמש מעין כתב הגנה ולהרחיק עדות מאוזלת ידיהם, שלא לומר מחדליהם, עד כדי הטחת רפש איש באחיו, לעיתים.
מעבר לפן זה, התגלעה בקרב היסטוריונים וחוקרי התקופה מחלוקת נוקבת המעמתת בין נראטיבים כבדי משקל. ראש וראשון הוא הסיפר המתייחס לאחריותו של אגף המודיעין – המעריך הלאומי שעל פיו יישק דבר – למחדל המטלטל של הפתעת יום הכיפורים 1973. מנגד, האסכולה הדבקה בנרטיב לפיו תופעת ההיבריס, וריאציה על בסיס הדימוי התנכ"י "וישמן ישורון", שהורתה בניצחון הסוחף של ישראל שהציפה את הציבור הישראלי לאחר ניצחון מלחמת ששת הימים, חלחלה גם לשורות ההנהגה הפוליטית והצבאית במדינה עד כדי שיבוש כושר החשיבה, על אף הסימנים המודיעיניים המעידים על מלחמה. נראה כי ככל שחולף הזמן ומתאפשרת נגישות למסמכים ארכיוניים ובכלל זה חומרים שהוגשו בשעתו לוועדת אגרנט, מתקבעת יותר ויותר התובנה כי בשנת 1973 טעה אמ"ן, הן בהערכת הכוונות והן בהערכת יכולותיו של האויב. אמ"ן לא הפנים את ההחלטה המצרית לצאת למלחמה גם ללא קבלת נשק שובר שוויון מברית המועצות, המשיך לדבוק בקונספציה המפורסמת, ולא פחות מכך, כשל בהערכת חומרת הסימנים המעידים למלחמה ולא סיפק התרעה אופרטיבית למקבלי ההחלטות ולצה"ל, עד הישמע יללות צופרי האזעקה בצוהרי יום הכיפורים. ברקע לכך תודגש גם נקודת תורפה מרכזית של צה"ל, ערב המלחמה, אשר בהיותה תולדה של יהירות, ביטוי של חטא ההיבריס שהופגן בהתייחס לאיום הצבאי הערבי, טיפחה תחושת שאננות שגם בעטיה עלה בידי האויב להפתיע את ישראל צבאית ואסטרטגית. ללא התרעה מודיעינית אפקטיבית, לצה"ל לא נותר מספיק זמן לערוך כהלכה את כוחותיו הסדירים ולגייס את המילואים מבעוד יום.
הכשל ההתרעתי מהדהד כפל כפליים למשמע דבריו של אלי זעירא, ראש אמ"ן בתקופה הנדונה, בעדותו בפני הוועדה:3
...אני רוצה לחזור ולהדגיש נקודה מאוד חשובה והיא שמאז 1968, והייתי אומר אפילו לפני זה, ישראל בגבולה עם סוריה וישראל בגבולה עם מצרים, נמצאת ביחסי כוחות המידיים, שבניתוח של קייפביליטיס (capabilities), תמיד האויב יכול לתקוף יבשתית ולהצליח... זה גם היה הלך הדעות המקובל בצה"ל!
הנחת עבודה אכסיומטית זו, מחדדת את ממדי קוצר ידה של מערכת המודיעין וחושפת את ראש אמ"ן במערומיו,4 וזאת לאחר שהנחיל לדרג המדיני תובנה מוצקה כי אמ"ן יספק התרעה של כ־48 שעות לפני פתיחת מלחמה.5 פרק זמן שהיה אמור להספיק להיערכות ראויה של צה"ל הן בחזית המצרית והן ברמת הגולן.6
המחקר בחיבור זה אינו מתיימר לחלוק על תובנות והיסקים של מי שעסקו במלאכה, או שהיו שותפים בזמן אמת לתהליכי ההערכה המודיעינית, אלא שואף להציג תוצר בקרה אינטגרטיבי המתייחס לְכִשלי קהילת המודיעין ערב המלחמה, זאת בהתבסס על גישה חשיבתית וניתוח בין תחומיים. לכשלים אלה היו בהכרח השלכות חד משמעיות על קבלת ההחלטות של הדרג המדיני, וכתוצאה מכך גם על היעדר המוכנות וקריסת מערכי ההגנה של צה"ל לנוכח מתקפת הפתע של צבאות מצרים וסוריה.
אין המדובר בווריאציה של איפכא מסתברא. לא תוצג דעה לעומתית לניתוחים ולפרשנויות שפורסמו עד כה, אלא עיצוב והצגה של גישה אחרת, אינטרפרטציה רב תחומית במאפייניה, אשר ממרחק הזמן מקבלת אדנים איתנים וחיוניות בת היתכנות. המתודולוגיה המנחה מתייחסת הן לניתוחי אירוע ממוקדים והן לפרשנות יצירתית לתהליכים אקסטרפולריים, אשר במחקרים ובפרשנויות שראו אור עד כה, הניבו תובנות בנאליות וצפויות למדי. תהליך מחקרי מסוג זה, המונחה גישה אפיסטמולוגית רב תחומית במכלול מקצועות המודיעין, נובע בין השאר ממסלול השרות המגוון והמרתק של מחבר מחקר זה במסגרת אמ"ן, באופן שיש בו כדי לבדל אותו ממסלול הקריירה האופייני של קציני מודיעין בכירים אחרים. השורות התחתונות של התמודדות הערכתית כזו, חזקה עליהן שתקנה לחוקר המודיעין כלים משוכללים יותר לניתוח פוסט מורטם של אירועי מפתח משפיעים במישור המודיעיני, טרם פרוץ המלחמה. בה בשעה, במבט צופה פני העתיד, יישום לקחים בכל הקשור להעצמת היכולת לבירור תמונת המציאות גם בתנאי אי־ודאות.
מחקר זה אם כן הוא תוצר של התבוננות עומק, וריאציה של הנדסה לאחור של תהליכי מחקר והערכה, שמזווית הראייה של מחולליהם ייתכן שהיו ראויים להיחשב בבחינת אמת לשעתה. הניתוח פוסח על עיסוק פרטני בהיבטים מדיניים אסטרטגיים הנוגעים ליוזמות תיווך מדיניות, כמו גם נושאים אג"מיים/מבצעיים המשיקים לממד המודיעיני, דוגמת דרכי פעולה של האויב (דפ"א), תוכניות המלחמה וניתוב מודיעין אל הכוחות הלוחמים. במסגרת זו נעשה
מאמץ ממוקד לספק מענה מעוגן היטב, העושה שימוש
בספרייה ענפה של ציטוטים ומראי מקום, למספר שאלות מרכזיות שהיה להן משקל סגולי משפיע במסלול
שהוביל למחדל המודיעיני ולהפתעה האסטרטגית של יום הכיפורים 1973. העיקריות שבהן:
תצרף הסימנים המעידים: האם היה מאמץ מצרי (וסורי) אקסהיביציוניסטי מתוכנן, מול קהילת המודיעין הישראלית?
מדוע לא הפנים אמ"ן את עובדת קריסתה של הקונספציה לקראת אמצע שנת 1973, והתמיד בדבקות בתוחלתה?
מה עמד מאחורי התרעת המלך חוסיין במהלך המפגש הבהול שיזם עם ראש ממשלת ישראל?
האם עיתוי התנדבותו של אשרף מרואן בשגרירות ישראל בלונדון היה מקרי, או שמא עלה בקנה אחד עם יוזמות מדיניות מצריות שנוהלו במקביל?
האם מרואן היה סוכן חיובי או סוכן כפול, או לחילופין סוכן שייצג מודל אחר של ממשק בין הצד המצרי לצד הישראלי?
כיצד כשלה קהילת המודיעין בהפנמת התרעת המקור המצרי 'סלקט' מ־30 בספטמבר 1973, ומדוע גנזה אותה משל לא הייתה מעולם?
כיצד הוחמץ הממד ההתרעתי של פינוי בני משפחות היועצים הסובייטיים מסוריה וממצרים ומוסמס במרתון הדיונים ב־5 באוקטובר?
מדוע נאטמה צמרת אמ"ן בהינתן ידיעת הזהב ממקור המכונה 'יחמור', שהיה בה כדי לסלק ספקות בהקשר לסיבת פינוי בני משפחות היועצים הסובייטיים?
כיצד ומדוע הוחמצה התרעת הכימיקלים הגורלית, של מרואן מהלילה שבין 4 באוקטובר ל־5 באוקטובר?
מה עמד מאחורי ההחלטה להעביר שדר בהול מישראל אל מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר ב־5 באוקטובר 1973, ומה גרם לרשומון השלומיאלי שסיכל את מסירת השדר בעוד מועד?
המפגש הדרמטי בלונדון, בלילה שבין ה־5 באוקטובר ל־6 באוקטובר, כיצד כשל ראש המוסד בהבנת כוונותיו של מרואן בעצם הזמנתו האישית למפגש הדרמטי?
שעת ה־ש' ביום הכיפורים: מה ידעו הסובייטים מבעוד מועד? האם ניתן היה להגיע לרזולוציה ממוקדת יותר בניתוח ההתרעה של מרואן במהלך המפגש בלונדון?
בהינתן הכשל המודיעיני הטקטוני, המענה לשאלות אלה מחייב מידה של הסרת כפפות ללא מורא. גם אם נראה על הסף שהעובדות ההולכות ונחשפות, ואשר מקבלות עגינה ממרחק הזמן, טומנות בחובן נתונים של הטלת אחריות בלתי מבוטלת, עד כדי חוסר קולגיאליות, גם כלפי עמיתים ומפקדים ישירים בשעתו, כאלה שעודם עימנו ואחרים שכבר אינם. הביקורת, חריפה ככל שתהיה, תשאף להצטייר במתכונת מרוככת, הֶגְוֵון של משמעות המשפט האלמותי מאחד מהשירים האייקוניים של הזמרת רוברטה פלאק, 'Killing Me Softly with His Song', שכן כחלוף יובל שנים מפרוץ המלחמה, מן הדין שחלקי פסיפס האירועים יתכנסו עד כמה שניתן לכדי תמונה שלמה, באופן שיהיה בו כדי להסיר ספקות (משל הייתה זו משימה המשיקה לפיצוח צופן האניגמה) המרחפים עדיין סביב סוגיית ההפתעה המודיעינית ביום הכיפורים של שנת 1973.
מטבע הדברים, גם מחקר זה מייחד מקום בלתי מבוטל למשקלה הסגולי של ועדת אגרנט, בניתוח פוסט מורטם של הכשל המודיעיני ערב המלחמה. מבט בוחן על עבודת הוועדה, אימת הצמרת הביטחונית בשעתה והחרב המתהפכת מעל לראשה, מצביע כי זו לא חסכה שבט לשונה, ונהגה כמנהג בית שמאי בהתייחסותה למחדלי אגף המודיעין בפרט וצה"ל בכלל. בעוד המוסד שחלקו במסמוס השערורייתי, גם אם הבלתי מכוון של התרעת הכימיקלים
של מרואן – המתבררת ממרחק הזמן כסוג של ידיעת זהב – היה קריטי, זכה לגישת בית הילל מצידה של הוועדה. הוא הדין בהתייחס לטיפול הבעייתי של המוסד סביב התרעת המקור סלקט, ואי־הפצתה לראש הממשלה ולשר הביטחון. עם זאת, ברור כי מעיני הוועדה לא נעלמה תרומתו הסגולית של המוסד כסוכנות איסוף מרכזית, שהעמידה לרשות מעריכי אמ"ן, לאורך זמן, את מיטב המידע האיכותי – האסטרטגי והאופרטיבי – הקריטי, בדבר הכוונה הנחושה של האויב לצאת למלחמה יזומה נגד ישראל (בהינתן קיפאון מדיני), את תוכניות המלחמה שלו, ולא פחות מכך, את תהליכי ההתעצמות של צבאות מצרים וסוריה.7
על אף שזכויותיו הבלתי נדלות של המוסד עמדו לו, כאמור, בשקלול ממד אחריותו היחסית למחדל מלחמת יום הכיפורים, ספק רב אם היה נכון מבחינתה של הוועדה להתייחס בשוויון נפש לגילוי קוצר ידם של בכירי המוסד, לכל הפחות בנוגע ל־72 השעות שקדמו לפתיחת המלחמה, ובכלל זה הפגישה הגורלית של ראש המוסד עם אשרף מרואן בלונדון.8
מחקר זה מפנה אפוא זרקור גם אל משקלה של הגישה הפורמליסטית, המשיקה לניואנסים של מצעד האיוולת מצד גורמים בכירים במוסד, ושבעטיה לא הופצה למעריכי אמ"ן, למשל, ההתרעה האימננטית – התרעת הכימיקלים – שהוזכרה לעיל. סוג של הגשמת משאת נפש של כל שרות ביון, מעין הושט היד וגע בה. במבט לאחור, אין ספק כי בשל תרבות ארגונית בירוקרטית זו, נרשם אובדן מרחב התרעה יקר מפז, של כ־26 שעות לצה"ל, באותם רגעים קריטיים.
במקביל מישיר מחבר ספר זה, מבט נוקב אל מה שעלול להיחשב כהחמצה תבונית של ראש המוסד, מעצם אי־הפנמת המסר הדרמטי של אשרף מרואן במהלך הפגישה הגורלית בלונדון, שטמן בחובו, קרוב לוודאי, פוטנציאל של ממש למניעת המלחמה ברגע האחרון ממש. כאמור, הוועדה ביכרה לנקוט מידה של סלחנות כלפי המוסד ולהסתפק בהערה נרפית כלפי צבי זמיר, ללא ניתוח מעמיק של משמעות כשלים אלה, על אף תשומתן הסגולית למחדל המודיעיני המצרפי, ערב מלחמת יום הכיפורים. בזיקה לסוגיה זו, נאחז מחקר זה בגרסתו של מרואן לתיאור פגישתו האחרונה עם ראש המוסד, לאחר המלחמה, כפי שהיא משתקפת בספרו של צבי זמיר 'בעיניים פקוחות',9
...הוא [מרואן] לא הסתיר את תדהמתו מתוצאות המלחמה ומההפתעה שבה היא נחתה עלינו. הוא הרי הניח שתמונת המצב הייתה בהירה לנו כל העת, ולכן כנראה לא העלה על דעתו שמכל מה שהיינו יכולים לראות בעינינו, מכל מה שהוא השמיע לנו, ומכל מה שיכולנו, לדעתו, לשמוע ממקורות אחרים, ישראל עדיין הופתעה כפי שהופתעה, ושילמה מחיר כה כבד...
פליאתו של מרואן אינה אלא סימפטום של תחושת הארה שקנתה שביתה בקרב צמרת השלטון והצבא במצרים, ואולי גם בסוריה, לפיה אחרי הכול, מיתוס הגניוס היהודי אינו עוד בגדר גזירת גורל שיש להשלים עימה. הנחת העבודה של נשיא מצרים ויועציו הבכירים הייתה כי המודיעין הישראלי עטור התהילה, בהינתן צבר הסימנים המעידים שהוקרנו בערוצים שונים, ישכיל להפנים כי כלה ונחרצה נפל הפור, וכי דבר לא יעמוד עוד בדרכן של מצרים וסוריה לפתוח במלחמה יזומה נגד ישראל.10 זאת ועוד, הדימוי התרבותי, המבטל על סף הלעג, שהתקבע בתודעה המערבית בכלל והישראלית בפרט, לפיו הפער הצבאי האיכותי הפרמננטי לטובת הצד הישראלי, משול למציאות שבה הישראלים מחד משחקים לפי כללי משחק השח־מט, והערבים, מאידך, בונים על משחק מזל דוגמת שש־בש, אינו מתקיים עוד. מעשית, מתקבעת התובנה לפיה הנשיא אנואר סאדאת התגלה כמנהיג בעל שיעור קומה, אשר הגה כמעשה אומן את מלחמת אוקטובר 1973, שבבסיסה מתווה של יוזמה צבאית מוגבלת ביעדיה הצבאיים, תוך הפתעתה של ישראל ומתוך מגמה ממוקדת: הנעת תהליך מדיני מכוח גלגלי הטלטלה הצבאית. ביטוי לכך משתקף גם בחיבור המרתק שלא עורר תשומת לב עד כה, פרי עטו של אחמד אבו אלע'יט,11 לשעבר שר החוץ המצרי וכיום מזכ"ל הליגה הערבית, שבעת מלחמת יום הכיפורים שימש כאחד מעוזריו של היועץ לביטחון לאומי, חאפט' אסמאעיל. הספר מספק אשנב הצצה נדיר למדי לנעשה מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות, בקרב הצמרת המצרית ערב המלחמה.
המחקר שלפנינו מציף אפוא תובנות איכותניות, שתכליתן מכוונת להעשרת ארסנל כלי העבודה האינטלקטואליים שיעמוד לרשות מעריכי המודיעין גם בעידן ההייטק, הבינה המלאכותית והדיגיטל, בדגש על חשיבה רב תחומית המבוססת על אינטואיציה, מעוף ודמיון, גם בהינתן פערי מידע מהותיים.
המחדל המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים היה אמור לשמש בבחינת קריאת השכמה מהדהדת לדורות הבאים של מומחי המודיעין, ולא רק בישראל. במעלה הדרך, המציאות מוכיחה כי אין פוליסת ביטוח מפני הישנות טעויות הערכה מודיעיניות, שפוטנציאל ההיזק שלהן טומן בחובו מרכיבים של תפניות אסטרטגיות. הפתעת 11 בספטמבר בארה"ב שחולל ארגון אל קאעדה, ובמתווה לא פחות מתוחכם, ההפתעה שומטת הלסתות, של ה־7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה, שהוציא אל הפועל ארגון חמאס, הן עדויות מוחשיות למגבלות השכלתניות של המוח האנושי. שוב הומחש כי תמהיל של חשיבה מסורתית ורציונאלית במאפייניה, כמרכיב דומיננטי של הערכות מודיעין, לוקה מן היסוד בהתמודדות מול האיום הנשקף מארגוני טרור מוסלמים פונדמנטליסטיים, אשר מחד גיסא, הרתעה אינה ממד רלבנטי משפיע מבחינתם, ומאידך גיסא, אין גבולות הגיוניים לממד הבלתי אנושי של הפנאטיות הג'האדיסטית העיוורת. הטרגדיה המובהקת של קברניטי קהילת המודיעין באוקטובר 1973, השתקפה בשילוב הקטלני של ציפייה מופרזת, ספק ריאלית, לקבלת תשומות מודיעיניות מוצקות וחד משמעיות בדבר החלטה מצרית וסורית לצאת למלחמה, לצד חלחול מסוכן של החשש הפסיכולוגי מהשלכותיה של התרעת שווא על דימוי המודיעין בעיני מקבלי ההחלטות. חזקה שתופנם התובנה המתבקשת לפיה, פערי מידע הם לחם חוקו של כל שירות מודיעין, ומעטים המקרים בהם תתקבל על טס של כסף, תמונת מודיעין מושלמת שתאפשר גיבוש הערכה חד משמעית. אולם חלילה שמעריכי המודיעין יטו אוזן לרעשי רקע חיצוניים, העלולים להשפיע על איכות התוצר המודיעיני שלהם, אשר חייב בכל תרחיש להיות מקצועי, איכותני, אובייקטיבי ונטול פניות.
המדינאי האמריקני הבכיר, הנרי קיסינג'ר, מי שהיווה ציר דיפלומטי מרכזי ערב המלחמה, במהלכה ואחריה, התייחס לממד הכשלים המודיעיניים בהיסטוריה המודרנית. לדבריו,
...נראה כי ההנחה הבסיסית היא שהסיבה למרבית הכשלונות המודיעיניים היא ליקויים באיסוף ובתיאום. מניסיוני, הקושי טמון בדרך כלל דווקא בשלב ההערכה... לפני מלחמת יום כיפור, ממשלות ארה"ב וישראל ידעו על כל פרט בהיערכות הצבאית של מצרים וסוריה. מה שהן טעו בו היה הבנת מטרת ההיערכות. איש לא האמין שצבאות ערב אכן יתקפו, משום שכל הפרשנים בכל הרמות, היו משוכנעים שיובסו. כל אירוע, מאיים ככל שיהיה, פורש כמאשש הנחה זו.
קיסינג'ר גם היטיב להניח את האצבע על נקודת המפתח המשיקה ליחסי הגומלין שבין הקברניטים לבין מעריכי המודיעין כשאמר,12
קו דק מפריד בין מודיעין טוב למודיעין כושל, אך ההבדל הזה חיוני לגיבוש מדיניות יעילה. במרבית ההחלטות האסטרטגיות יש משקל, בין השאר, להערכות בדבר השלכותיהן. שירותי המודיעין צריכים לספק את העובדות הרלוונטיות לקבלת החלטה. כיוון המדיניות והבחירות שייעשו לבסוף תלויים בגורמים רבים נוספים. ההתחשבות בגורמים הללו, קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות הם מתפקידה של ההנהגה הפוליטית.
הערות
2. פרופ' יואב גלבר חוקר מלחמת יום הכיפורים, סבור כי "הטראומה הלאומית כביכול היא מניפולציה עיתונאית, טלוויזיונית, קולנועית וספרותית, שנוצרה מהיסטריה, ושיקפה אותה. מדינת ישראל ידעה בתולדותיה הקצרות מלחמות קשות, ומלחמת יום הכיפורים לא הייתה הקשה והעקובה מדם שבהן." גלבר, י' (2023). 50 שנים למלחמת יום הכיפורים. אלי מיכלסון, יוגב אלבז, יניב פרידמן (עורכים). יסודות, גיליון 5. המחלקה להיסטוריה בצה"ל.
3. עדות אלי זעירא, 13 בדצמבר 1973, ע' 1038.
4. בחיבורו של ברקאי, 'משק כנפי הטעות', טוען זעירא, "אתה עומד שם והמרחק בין המוצב שלהם למוצב שלנו מגיע ל־10 קילומטר, ו־300 מטר ממך יושבים 100 חיילים עם סירות ומאחוריהם 800 תותחים, והם יכולים לעבור מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים!" ברקאי, א' (2014). משק כנפי הטעות. רמת השרון: המרכז למורשת מודיעין; רעות: אפי מלצר, מחקר והוצאה לאור.
5. "אני באופן אישי האמנתי שיש סיכוי להתרעה של כ־48 שעות!" עדות אלי זעירא, 18 בפברואר 1974, ע' 5399.
6. בהנחיית ראש אמ"ן, בשעות הקריטיות של טרום המלחמה, גם האמצעים המיוחדים שהיו אמורים לשמש חגורת ביטחון הרתעתית, לא הופעלו. לטענתו, "החלטתי שאני צריך לקחת את הסיכון..." שם, 5349.
7. שבתאי, ש' (2013). כאשר אדם נחשף למסה הקריטית של המודיעין שהמוסד סיפק לאמ"ן בשנה האחרונה לפני פרוץ המלחמה, מישהו עדיין זקוק למחקר והערכה? הרצאה שניתנה בפני פורום בכיר במוסד (10 ביוני). המודיעין במלחמת יום הכיפורים תשל"ד – 1973, ארבעים שנה אחרי. סיקור הכנס. 1 באוקטובר 2013 (ע' 78 – 96). המרכז למורשת המודיעין.
8. לאחר גיבוש טיוטת מחקר זה, טרם הוצאתו לאור, פרסם המוסד, לרגל יובל למלחמת יום הכיפורים, את הספר 'פעם כאשר מותר יהיה לספר... המוסד ומלחמת יום הכיפורים' בהוצאת משרד הביטחון. זהו, לדעת כותב מחקר זה, כתב הגנה מובהק על מי שעמד בראש הארגון בראשית שנות ה־70 ובכלל זה בזמן מלחמת יום הכיפורים. שאלת האובייקטיביות והאגו תיוותר תלויה ועומדת.
9. זמיר, צ' ומס, א' (2011). בעיניים פקוחות. ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה? (ע' 151). זמורה ביתן.
10. יש לתת את הדעת לעובדה שהמוסד, בספר הייחודי 'פעם כאשר מותר יהיה לספר', קושר כתרים לצבי זמיר כמי 'שהתריע על המלחמה ופעל כאסטרטג מודיעיני במהלכה' וכי 'תרומתו לא תסולא בפז'!
11. Aboul Gheit, A. (2018). Witness to War and Peace: Egypt, the October War, and Beyond. The American University in Cairo Press, Cairo New York.
12. קיסינג'ר, ה' (2004, 23 בספטמבר). לא תמיד המודיעין אשם. הארץ.
מילת מפתח ושמה קונספציה
במבחן המעשה, ניכר כי באינטראקציה שבין האלוף אלי זעירא כמעריך לאומי לתהליכים המודיעיניים מחקריים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, כשל ראש אמ"ן בכל קנה מידה. אפשר שהעובדה שלא היה לו רקע בתחומי הערכת המודיעין הייתה בעוכריו, והוא מצא עצמו כמי שנשבה בקסמם של ראשי מחלקת המחקר של אמ"ן, בלי יכולת לערער על הקונספציה המקודשת, עד להפרכתה עם הישמע ייללת הצופרים בצוהרי 6 באוקטובר 1973.
במחקר ההיסטוריוגרפי של מלחמת יום הכיפורים, יש המייחסים את זכות הראשונים לשימוש במונח קונספציה לוועדת אגרנט. אולם, מבט בוחן על הפרוטוקולים של הוועדה, מעלה כי מושג זה היה שגור גם בפיהם של קברניטי המודיעין, וכפי הנראה היה נוכח־נפקד גם בהערכות המודיעין שקדמו למלחמה. לעומת זאת, החוקרים פרופ' זכי שלום וד"ר בועז וונטיק סבורים כי הראשון שהגה את השימוש במונח קונספציה היה הגנרל האמריקני, דניאל גרהאם, אשר מונה על ידי ראש ה־CIA לעמוד בראש צוות שהיה אמון על בדיקת הכישלון המודיעיני של ארה"ב ערב מלחמת יום הכיפורים.13 בספרו 'מיתוס מול מציאות'14 חושף זעירא כיצד ומתי נחשף לדבר קיומה של הקונספציה כהנחת עבודה של אמ"ן.
...אוקטובר 1972. אני נכנס לתפקידי כר' אמ"ן, לאחר שנתיים של היעדרות מן הארץ. אני מבקש לקבל בהקדם הערכת מצב וסקירת המקורות החשובים ביותר שעליהם מתבססת הערכת מצב זו. מוסבר לי כי גולת הכותרת של החומר המודיעיני שעליו מתבססת הערכת המצב היא 'המידע' [קרי, אשרף מרואן]. עיקריו של המידע הם פשוטים ובהירים:
מצרים וסוריה תפתחנה במלחמה נגד ישראל אם ייכשלו המאמצים המדיניים להחזירה לגבולות 1967, לפי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם.
התנאי הצבאי שמצרים מעמידה לעצמה לקראת פתיחה במלחמה ביוזמתה הוא שינוי מהותי במאזן הכוחות האווירי, שכרגע ישראל נהנית בו מעדיפות מכרעת. כדי להשיג שינוי זה זקוקה מצרים לרכוש שני פריטי ציוד. הראשון – מספר טייסות של מטוסי-קרב מתקדמים שיהיו מסוגלים להגיע לשדות התעופה בישראל, ... השני – טילי קרקע-קרקע מסוג 'סקאד', שיהוו איום על מרכזי האוכלוסייה בישראל, ויביאו לכך שישראל תירתע מתקיפת מטרות אזרחיות בעומק ארצות ערב.15
זעירא מחדד בהקשר זה:16
זו הייתה הקונספציה של אנואר סאדאת, נשיא מצרים, כפי שהוצגה בפנינו ע"י 'המידע'. חשוב להדגיש כי במקור, מדובר היה בקונספציה מצרית.17 ישראל מצידה, בנתה את הערכותיה ותוכניותיה על סמך ההנחה שקונספציה זו היא אמיתית, והיא מדריכה את נשיא מצרים בכל פעולותיו.
לגרסתו של זעירא לא הייתה כאן שאלה של דבקות בלתי מבוקרת בקונספציה, אלא סתירה בין ידיעות ממקורות שונים. מחד, טענת מרואן כי מצרים קבעה לעצמה תנאים הכרחיים, ובלעדיהם לא תצא למלחמה. מאידך, הידיעות על כוונת מצרים לצאת למלחמה, "בשעה שלנו היו ידיעות אובייקטיביות ומהימנות, כי התנאים האמורים לא התמלאו."18
דברים ברוח זו השתקפו גם בהערכת המודיעין השנתית, שאותה הציג ראש אמ"ן בכובעו כמעריך הלאומי בפני מליאת הממשלה, ב־16 באפריל 1973. הייתה זו טבילת האש המשמעותית הראשונה של זעירא בתפקיד ראש אמ"ן מאז נכנס לתפקידו. "בעוד סל הסימנים המעידים גואה, פסק אמ"ן כי הסבירות למלחמה קלושה; אין בידי מצרים תשובה לתקיפות אוויר של ישראל בעומק שטחה . מלחמה אומנם תבוא, אך במועד מאוחר יותר, ואילו עתה יצעד סאדאת כברת דרך על פי תהום כמנהגו, ואז יירתע."19
בדבריו בפני הוועדה מנסה זעירא לנמק כיצד הוטמעה הקונספציה, והשתרשה עד כדי כך בקרב צמרת אמ"ן וחוקרי המודיעין. לדבריו:20
... בסוף 1972 ובאביב 1973 היו אלה שתי תקופות שבהן מצרים אמרה שהיא הולכת למלחמה. מצרים ריכזה כוחות ובסופו של דבר לא יצאה למלחמה. לא בסוף 72 ולא באביב 73. מה שאני אומר עכשיו הוא שהקונספציה עמדה בשני מבחנים ב-12 החודשים האחרונים. שתי עובדות אלה חיזקו את הביטחון שלנו בקונספציה. כל מה שאני רוצה לומר, שהעובדה שהקונספציה עמדה בשני מבחנים, היא חיזקה את העמדה שלנו בנכונות הקונספציה גם במבחן השלישי; זו הייתה המלחמה.
בתגובה ללוגיקה שהנחתה את ראש אמ"ן, העלה חבר הוועדה יצחק נבנצל, את תמיהתו באוזניו, "...האומנם אם עד כאן היה נכון, אז גם הלאה...? האם אין ביקורת כזאת על הקונספציה?"21 זעירא מצידו התפתל בתשובתו, בניסיון לספק צידוקים לעמדת אמ"ן בסוגיה זו. לדידו:22
...אם ישנה קונספציה, מה שיכול לדרוס אותה זה ידיעות. למעשה, כל מה שאני מנסה להסביר זה שלא היו ידיעות שהערכנו אותן ככאלה היכולות להרוס את הקונספציה... לנושא הידיעות, הבעיה שעמדה בפניי היא האם יש לי ידיעות הסותרות את הקונספציה."23
זאת ועוד, האלוף זעירא חשף פן נוסף של הקונספציה, מדהים בפני עצמו, אשר הייתה לו, ככל הנראה, השפעה על תוכנית העבודה של צה"ל. בעדותו בפני הוועדה, ביקש להוסיף תשומה שלא ניתנה לה תשומת לב מספקת, אולם כזו שתהיה לה בדיעבד, חשיבות בלתי מבוטלת בחקר אירועי המלחמה. לדבריו,24
... במשך השנה הזאת, בשנת 1973, הגיעו לידיעתנו ידיעות על תוכניות להגברת הכוח האווירי המצרי. בחודש ספטמבר 1973 הייתה אצלנו הערכת מצב. בהערכת המצב הזאת הגענו למסקנה, שב-1975 יהיו בידי מצרים מספיק טייסות של מטוסים מתקדמים לתקיפת עומקה של ישראל; ואי לזאת אמרנו – החל מ-1975 יהיה בכוחה של מצרים לתקוף את ישראל בצורה מסוכנת, וצריך לצפות למלחמה שיכולה ממש לסכן את ישראל, ובעיקר את חיל האוויר שלה, החל מ-1975.
...כלומר, יהיו אז למצרים טייסות של מטוסי קרב מתקדמים, לפי הקונספציה, שיכולים לתקוף בהצלחה את שדות התעופה שלנו. דברנו אז על חמש-שש טייסות של מיג-23 וסוחוי-20. הערכנו שיכול להיות שיתחילו לקבל יגוארים, אולי מירז'ים. זה היה בדיוק לפני המלחמה, חודש לפני המלחמה, וניתחנו זאת בצורה עמוקה. הכול היה בנוי על הקונספציה הזאת, שלא יתקפו לפני שיהיה להם כוח תקיפה בעומק ישראל, והקונספציה הזאת הייתה מבוססת על המסמכים של [מרואן] שקיבלנו...
בתגובה להערה ספק מלגלגת בהקשר זה של חבר הוועדה יגאל ידין, הודה האלוף זעירא, ללא כחל ושרק, כי הערכת המודיעין הניחה ש"הסיכון האמיתי לישראל יהיה החל מ-1975, כי זה מתאים לקונספציה האומרת שההתקפה הגדולה תבוא עם מצב אווירי חדש."25
זוהי עדות מטלטלת מפיו של המעריך הלאומי של מדינת ישראל, שממנה משתקף הניתוק המוחלט של מערכת המודיעין מהמציאות המשתנה בשטח, תוך מתן דגש להיעדר ניתוח בסיסי של המשמעויות שנגזרו מההצטיידות המצרית הנמרצת, 'מן הגורן ומן היקב', במערכות לחימה מתקדמות. במלים אחרות, אמ"ן ודרג מקבלי ההחלטות לא שללו אפוא את ההיתכנות למלחמה ביוזמת מצרים וסוריה, אולם הניחו כי העיתוי הסביר לתרחיש כזה יוכל להתקיים לא לפני שנת 1975. במקום לנתח את ההתפתחויות הדינמיות במישור זה, ניכר כי בקרב צמרת אמ"ן משלה בכיפה הדעה לפיה, בכל מקרה, נקבל ממרואן תשומה ממוקדת שתבהיר כי אין עוד תוחלת לקונספציה, ובפרפרזה על דברי זעירא, "המנוולים שינו את הכללים, אך שכחו להודיע לנו..."
הערות
16. שם.
17. לדעת כותב שורות אלה, מדובר בטענה תמוהה של זעירא, שכן להבדיל מקונספציה מודיעינית ישראלית, עבור המצרים מדובר היה באסטרטגיה מנחה.
18. שם, 113.
19. הרצוג, ח' (1998). מלחמת יום הדין. (ע' 82). תל אביב: ידיעות ספרים.
20. עדות אלי זעירא, 13 בדצמבר 1973, ע' 1010.
21. שם.
22. שם.
23. .בהינתן העובדה שגם קהילת המודיעין הישראלית הייתה ערה לעובדה שמצרים הצטיידה באמצעי לחימה שהיה בהם כדי לערער את אדני הקונספציה, זאת בנוסף למידע לפיו נשיא מצרים הנחה את צבאו לפתוח במלחמה על בסיס מערכות הנשק הקיימות, הרי ברי כי ראש אמ"ן כאן טועה ומטעה. במלים אחרות, הכשל לא היה איסופי אלא מחקרי־הערכתי. הערת המחבר.
24. עדות אלי זעירא, 2 בדצמבר 1973, ע' 315.
25. שם.
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
