הסיפור המושלם 5 - אויבים מבית

פרק ראשון: יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל סַבָּא שִׁמְעוֹן


 
מְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת הִתְקָרְבָה לְסִיּוּמָהּ. סַבָּא שִׁמְעוֹן יָשַׁב מֻתָּשׁ עַל כִּסֵּא יוֹם הַהֻלֶּדֶת הָאָדֹם הַמָּסָרְתִּי, זֵר הַפְּרָחִים הוֹלֵךְ וְנוֹבֵל עַל קָרַחְתּוֹ הַנּוֹצֶצֶת וְעַל בִּרְכָּיו מִתְכַּרְבֵּל חָמוֹס חָמוּד — מַתָּנָה שֶׁקִּבֵּל זֶה עַתָּה מִנִּינוֹ. נִדְמֶה לִי שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינָיו תְּחִנָּה שֶׁנֵּלֵךְ כְּבָר הַבַּיְתָה וְנִתֵּן לוֹ לִישֹׁן אוֹ לְפָחוֹת לְהִתְפַּרְקֵד עַל הַכֻּרְסָה מוּל הַטֵּלֵוִיזְיָה. הוּא אוֹהֵב לְהֵרָדֵם לוֹ שָׁם לְאִטּוֹ וְלִנְחֹר עַד שֶׁסָּבְתָא כְּבָר לֹא עוֹמֶדֶת בָּרַעַשׁ. הִיא מַגְבִּירָה אֶת קוֹל הַמַּקְלֵט, עַד שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר, קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וְאוֹמֵר, "בִּכְלָל לֹא יָשַׁנְתִּי."
לְיָדוֹ הָיוּ מֻנָּחִים הַדְּבָרִים הָרְגִילִים:
מַקֵּל הֲלִיכָה שֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלָּף בְּצוּרַת הִיפּוֹפּוֹטָם. (זֹאת הַחַיָּה הָאֲהוּבָה עַל סַבָּא וְהַמַּתָּנָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִיא לוֹ לְכָל יוֹם הֻלֶּדֶת, וְהוּא לֹא שָׂבֵעַ מִמֶּנָּה.)
הֲלִיכוֹן מְשֻׁכְלָל, עִם גַּלְגַּלִּים אֲדֻמִּים מַבְהִיקִים, יָדִיּוֹת (בְּצוּרַת רֹאשׁ הִיפּוֹפּוֹטָם כַּמּוּבָן), מַעֲצוֹר יָד יָרֹק וּמַעֲמָד לְעִתּוֹן, לְמִקְרֶה שֶׁסַּבָּא יִרְצֶה לַעֲצֹר וְלִקְרֹא מָה הִתְחַדֵּשׁ בָּעוֹלָם.
כָּל שְׁאַר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, כּוֹלֵל עֲשֶׂרֶת הַנְּכָדִים וּשְׁנֵי הַנִּינִים, כְּבָר עָזְבוּ. כֻּלָּם הָיוּ תְּשׁוּשִׁים. אֶצְלֵנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה מַקְפִּידִים עַל פְּרָטִים: לִסְפֹּר 91 נֵרוֹת (אֶחָד לַשָּׁנָה הַבָּאָה), לִתְקֹעַ אוֹתָם בְּעוּגַת הַשּׁוֹקוֹלָד הַמָּסָרְתִּית שֶׁאֲנִי אוֹפֶה בַּצּוּרָה שֶׁל מִסְפַּר הַשָּׁנִים (הַפַּעַם — 90), לְהַדְלִיק אוֹתָם מַהֵר (שֶׁהָרִאשׁוֹנִים לֹא יִכְבּוּ עַד שֶׁהָאַחֲרוֹנִים יֻדְלְקוּ) וּלְהָרִים אֶת סַבָּא 91 פְּעָמִים (אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֶצְלֵנוּ מַקְפִּידִים). מְעַיֵּף, לֹא? יוּבַל, אִמָּא שֶׁלּוֹ וַאֲנִי גָּמַרְנוּ לְסַדֵּר אֶת הַבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא וְהִתְיַשַּׁבְנוּ, הֲרוּגִים מֵעֲיֵפוּת.
"סַבָּא, אוּלַי תְּסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר?" בִּקֵּשׁ יוּבַל מִסַּבָּא. סַבָּא מְפֻרְסָם בַּמִּשְׁפָּחָה כִּמְסַפֵּר סִפּוּרִים דָּגוּל. לָמָּה יוּבַל אָמַר "הַסִּפּוּר" וְלֹא "סִפּוּר"? זֶה פָּשׁוּט: לְסַבָּא יֵשׁ רַק סִפּוּר אֶחָד, אֲבָל הוּא אַף פַּעַם לֹא מְשַׁעֲמֵם מִשּׁוּם שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ.
הַסִּפּוּר הוּא עַל הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא. פַּעַם הִיא הִתְרַחֲשָׁה בְּקָהִיר, פַּעַם בְּפָּרִיז, פַּעַם בַּחוֹלוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב. פַּעַם סָבְתָא לָבְשָׁה שִׂמְלָה כְּחֻלָּה, פַּעַם אֲדֻמָּה פִּרְחוֹנִית. פַּעַם הַחֻלְצָה נִדְבְּקָה לוֹ לַגּוּף מֵרֹב חֹם, וּפַעַם יָרַד גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת וְהַשִּׁנַּיִם שֶׁל סָבְתָא נָקְשׁוּ מִקֹּר. פַּעַם הוּא פָּנָה אֵלֶיהָ תְּחִלָּה, פַּעַם הִיא. פַּעַם הִיא צָחֲקָה מֵהַבְּדִיחוֹת שֶׁלּוֹ, פַּעַם סָטְרָה לוֹ כִּי הִתְחַצֵּף. לֹא בָּרוּר אֵיךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה, אֲבָל הַסִּפּוּר תָּמִיד מִשְׁתַּנֶּה, וְהוּא תָּמִיד מְרַתֵּק. אֲנִי רוֹצֶה מְאוֹד לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת הָאֲמִתִּית בֶּאֱמֶת, אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְחַלֵּץ אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וְסָבְתָא? הִיא מְשַׁתֶּפֶת אִתּוֹ פְּעֻלָּה! אָמְנָם הִיא מְחַיֶּכֶת לְמִשְׁמַע הַשִּׁנּוּיִים הַתְּכוּפִים בָּעֲלִילָה, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָהּ מָה נָכוֹן וּמָה לֹא, הִיא מִתַּמֶּמֶת, "אַתָּה לֹא מַאֲמִין לְאַבָּא שֶׁלְּךָ? לֹא יָפֶה!"
"כֵּן, סִפּוּר, סִפּוּר!" הִצְטָרְפוּ סָבְתָא וְאִמָּא לַבַּקָּשָׁה. סַבָּא הֵרִים עַפְעַף מְנֻמְנָם אֶחָד, הֵרִים עַפְעַף מְנֻמְנָם שֵׁנִי, חִיֵּךְ אֶת חִיּוּכוֹ הַמְּפֻרְסָם מִתַּחַת לַשָּׂפָם הַלָּבָן, זָקַר זֶרֶת וְהִצְבִּיעַ עָלַי.
"הוּא," פָּסַק אַבָּא שֶׁלִּי, סַבָּא שִׁמְעוֹן, וְלִטֵּף בִּקְצֵה אֶצְבָּעוֹ אֶת פַּרְוַת הֶחָמוֹס הֶחָמוּד.
"מָה אֲנִי?" שָׁאַלְתִּי.
"הוּא," חָזַר חֲתַן יוֹם הַהֻלֶּדֶת, הֶחָמוֹס מִתְמַכֵּר לְלִטּוּפָיו.
"מָה אֲנִי?" הִתְעַצְבַּנְתִּי.
"הוּא יְסַפֵּר לָנוּ הַיּוֹם סִפּוּר," פָּסַק סַבָּא וְהִסְבִּיר לְיוּבַל, "כָּל הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא מְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִים עַל אֵיזֶה כְּרִיסְטוֹפֶר..."
"כְּרִיסְטְיָאנוֹ," תִּקֵּן אוֹתוֹ יוּבַל.
"כְּרִיסְטְיָאנוֹ," הִסְכִּים סַבָּא (כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ הֶאֱמִין לוֹ שֶׁלֹּא יָדַע...), "וְהַבְּרִיטָנִיקָה וְהַגּ'וֹרְג'..."
"בְּרִיגִיטָה וְג'וּנְיוֹר," תִּקֵּן שׁוּב יוּבַל.
"וְהַבְּרִיגִיטָה הַזֹּאת שֶׁלּוֹ, וְהַבֵּן שֶׁלָּהֶם ג'וּנְיוֹר, וְכָל הָרוֹמָנִים וְהַמּוֹנְגּוֹלִים וְהַסִּינִים. וְהֵם טָסִים בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ וְחוֹזְרִים, טָסִים וְחוֹזְרִים. אָז עַכְשָׁו שֶׁיְּסַפֵּר לְכֻלָּנוּ סִפּוּר."
"אֲבָל, אַבָּא'לֶה," הִתְחַנַּנְתִּי. גַּם אֲנִי הָיִיתִי עָיֵף מֵחֲגִיגַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת הָאֲרֻכָּה. אַתֶּם יוֹדְעִים כַּמָּה קָשֶׁה לֶאֱפוֹת אֶת עוּגַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת הָעֲנָקִית, הָא? וְכַמָּה זְמַן זֶה לוֹקֵחַ?
"אֲבָל, אַבָּא'לֶה?" לֹא הֶאֱמִין יוּבַל לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. הוּא קָפַץ עַל רַגְלָיו מִמְּקוֹם רִבְצוֹ, דִּלֵּג אֶל סַבָּא, יָרַד עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הֶחָמוֹס וְיִלֵּל, "אֲבָל, אַבָּא'לֶה!" וְאָז, לְאַחַר הֲפוּגָה קְצָרָה, הִמְשִׁיךְ, "אֲבָל, אַבּוּשְׁקָה!" וּלְאַחַר עוֹד רֶגַע, שֶׁבּוֹ סָבְתָא, סַבָּא וְאִמָּא הִתְקַשּׁוּ לַחְנֹק אֶת פִּרְצֵי הַצְּחוֹק שֶׁלָּהֶם, סִיֵּם בְּקוֹל דְּרָמָטִי, "אֲבָל, אַבּוּיָה!" אַחֲרֵי עוֹד הִשְׁתַּחֲווּת קַלָּה לַקָּהָל הַצּוֹחֵק וְלֶחָמוֹס, שֶׁלֹּא הִתְרַשֵּׁם מֵהַהַצָּגָה, חָזַר יוּבַל לִשְׁכַּב עַל הַשָּׁטִיחַ.
"זֶה יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי," הִתְעַרְסֵל סַבָּא בְּנוֹחִיּוּת בַּכִּסֵּא הָעֲנָקִי, עָטַף אֶת עַצְמוֹ בִּשְׂמִיכַת הַהִיפּוֹפּוֹטָמִים שֶׁלּוֹ וְסִיֵּם, "אֵין לְךָ בְּרֵרָה."