בשעה הכי רחוקה מאלוהים

מה המחיר

בַּשָּׁעוֹת הַוְּרֻדּוֹת הַמֻּקְדָּמוֹת בְּיוֹתֵר

שִׁלְּחוּ אוֹתָנוּ מִקִּייֶב.

לְצַוָּארֵינוּ פְּרָווֹת אֲפֹרוֹת שֶׁרֵיחָן

קַר מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּעֵמֶק וָחָאן עַל הַקַּשׁ הַדָּשֵׁן.

יְשֵׁנִים עִם עֲרָפֶל בְּתוֹך הַפֶּה.

אָכַלְנוּ אֶת הַפִּסּוֹת שֶׁצָּפוּ בַּמָּרָק,

שֶׁמִּישֶׁהוּ חָשַׁב שֶׁהָיוּ צוֹאָה, וְשָׁתִינוּ

ווֹדְקָה גְּרוּעָה שֶׁנִּמְזְגָה מֵעַל לֶחֶם שָׁחֹר.

כָּל אֶחָד יָשַׁן הֵיכָן שֶׁהוּא יָשַׁב, חַלּוֹן אֶחָד

בִּלְבַד בְּכָל הַמָּקוֹם, וּבַחוּץ

שֶׁלֶג בְּדֻגְמַת מַלְמָלָה נֶעֱרַם הֵיכָן

שֶׁנּוֹתְרוּ עֲדַיִן עֲרֵמוֹת מִסְפּוֹא.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָשַׁב שֶׁהוּא מַכִּיר מִישֶׁהוּ

שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים וְיֵאוֹת לִשְׁחֹט כְּלָבִים

לְצָרְכֵי מַאֲכָל.

שְׁמוֹ שֶׁל הֶחָבֵר הַזֶּה מִתְכַּסֶּה בְּזֵעָה לַחָה

עַד שֶׁהוּא מְדַמֵּם מַסְפִּיק, וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לְזַהוֹת אֶת הַכָּתוּב.

הָיִינוּ צְעִירִים,

הַיְּלָדִים אָכְלוּ פִּסּוֹת בָּשָׂר

שֶׁנֶּחְטְפוּ מִתּוֹךְ מְדוּרוֹת.

אִמָּהוֹת עָטְפוּ תִּינוֹקוֹת מֵתִים

בִּשְׂמִיכוֹת וְנָשְׂאוּ אוֹתָם.

אַף שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נֵדַע מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר,

נֵדַע מָה הַמְּחִיר.

הָאִיקוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, הַצְּלָבִים, הַבָּלָלַיְקוֹת

בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ.

נוֹצוֹת אֲוָז, קְרוֹנוֹת מְלֵאִים יְרִיעוֹת בְּרֵזֵנְט

וּכְלֵי חֶרֶס וְתוֹעֲפוֹת מָוֶת

לְאֹרֶךְ הַטּוּנְדְּרָה, תּוֹעֲפוֹת מָוֶת

בִּזְמַן שֶׁהָרַכָּבוׁת דּוֹהֲרוֹת בַּשֶּׁלֶג

אֶל עֵבֶר הַזְּרִיחָה.

אַף פַּעַם לֹא עָצַרְנוּ בַּעֲיָרוֹת.

יָדַיִם כְּחֻלּוֹת זְקֵנוֹת בַּעֲרֵמוֹת שֶׁלֶג

סִמְּנוּ:

תִּ סְ חֲ ב וּ  אֶ ת  הַ שָּׂ פָ ה  שֶׁ לָּ כֶ ם  דָּ ר וֹמָ ה.

יֵ שׁ  סַ כִּ י נִ י ם  בְּ ת וֹ ךְ  הַ כָּ רִ יּ וֹ ת  שֶׁ לָּ כֶ ם.

הַ צִּ פּ וֹ רִ י ם  הַ לְּ בָ נ וֹ ת  מַ מְ שִׁ י כ וֹ ת  לִ פֹּ ל  ע וֹ ד  חֹ דֶ שׁ.

אפיית הבוקר

סָבְתָא, תַּחְזְרִי, שָׁכַחְתִּי

כַּמָּה שֻׁמָּן שָׂמִים בַּלַּחְמָנִיּוֹת הָאֵלֶּה

אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לִתְקֹעַ אֶת עַצְמֵךְ בָּאֲדָמָה

כְּמוֹ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה רְגִילִים וְלִגְדֹּל בְּאוֹהָיוֹ?

לְגַמְרֵי נִמְאַס לִי לְהַשְׁמִין כָּכָה כָּמוֹךְ

חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לְשַׁקֵּר עִם הַסְּלוֹבָקִית שֶׁלָּךְ?

לְסַפֵּר סִפּוּרִים מְלֻכְלָכִים עַל נַקְנִיקֵי דָּם?

פוּי, לֵילוֹת בְּוִירְגִ'ין בְּדֶטְרוֹיְט?

אֲנִי מַאֲשִׁימָה אוֹתָךְ שֶׁגִּדַּלְתְּ וְרוֹמַמְתְּ אוֹתִי עַל הַלָּשׁוֹן הַסְּלָבִית שֶׁלִּי

נָתַתְּ לִי מַכּוֹת מֵאָחוֹר, לִמַּדְתְּ אוֹתִי לִרְקֹד

אֲנִי אֹמַר לָךְ שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת שׁוּם סוּג שֶׁל לֶחֶם

הַכִּכָּרוֹת הָרוֹטְטִים שֶׁל הַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ

מַצְחִינִים בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי

הַכּוֹכָבִים עַל חֲלוּקֵי הַמֶּשִׁי שֶׁלָּךְ

אֲבָל אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁבְּזִקְנָתִי אֲנִי אֵרָאֶה

כְּמוֹ דּוּשָׁה צוֹעֲנִיָּה שֶׁסּוֹחֶבֶת חָלָב

פושטת את הבגדים

אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת אֶת הַחֻלְצָה, אֲנִי מַרְאָה לְךָ.

גִּלַּחְתִּי אֶת הַשֵּׂעָר תַּחַת הַזְּרוֹעוֹת.

אֲנִי מַפְשִׁילָה אֶת הַמִּכְנָסַיִם, הוֹרַדְתִּי אֶת הַשֵּׂעָר

מֵהָרַגְלַיִם שֶׁלִּי בְּסַכִּין, הֵן מַלְבִּינוֹת.

לַשֵּׂעָר שֶׁלִּי יֵשׁ צֶבַע שֶׁל עֲצֵי אֶדֶר כְּרוּתִים.

הָעֵינַיִם שֶׁלִּי שְׁחֹרוֹת כְּמוֹ שְׁעוּעִית בְּתַבְשִׁיל דְּרוֹמִי.

(שְׂדוֹת פֶּחָם בַּיָּרֵחַ עַל גְּבָעוֹת חֲבוּטוֹת)

רִקְמַת הָעוֹר מַבְהִיקָה כְּמוֹ קַעֲרַת חַרְסִינָה

שֶׁמַּרְאָה אֶת בְּקִיעֵי הַדָּם שֶׁלָּהּ, אֶת גִּילָהּ, בְּאַמְתַּחְתִּי מֵאָה

שֵׁמוֹת לְשֶׁלֶג, לָזֶה, כָּל אֶחָד מֵהֶם שָׁקֵט.

בַּלַּיְלָה אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ וְנִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה חֲבָל מְאוֹד

לְבַזְבֵּז אֶת הָרְעִידוֹת הָעֲמֻקּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי עַל גֶּבֶר שֶׁהוּא קִיר.

אַתָּה מְזַהֶה זָרוּת,

חוֹשֵׁב שֶׁחָוִיתָ אֶת הַחֻרְבָּן.

אֵין לְךָ אֵיךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַפָּנִים שֶׁלִּי, הַזִּכָּרוֹן שֶׁלְּךָ.

אַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת מָה אֲנִי יוֹדַעַת?

הַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ בְּעַצְמָן מְשַׁקְּרוֹת.