לצאת מהגוף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לצאת מהגוף

לצאת מהגוף

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת חרגול
  • תאריך הוצאה: מאי 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 164 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 35 דק'
  • קריינות: נעם פרתום
  • זמן האזנה: 2 שעות ו 53 דק'

נעם פרתום

נעם פרתום (נולדה ב-10 בפברואר 1986) היא משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. פרתום היא בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת תל אביב, כיתת השירה של הליקון ובית-הספר למוזיקה רימון. כותבת ב"עכבר העיר". שיריה של פרתום התפרסמו במספר כתבי עת, בהם מעין, העוקץ‏, הארץ‏, ynet‏, מגזין ערב רב‏ ועוד. בראיון למיה סלע אמרה פרתום: "בסופו של דבר הכתיבה שלי יותר מחוברת למסורת עתיקות של שירה, שאינן מחפשות לבטא את מה שאינו בר-ביטוי, אלא רוצות לומר את מה שהכי חשוב להגיד ולומר את זה הכי צלול והכי ברור, להדהד בעוצמה. איכשהו הכתיבה שלי היא מאוד לפרצוף"‏.

פרתום נולדה בתל אביב, ומתגוררת בה יחד עם בן זוגה, האמן אלעד רוזן.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְלִים מִפְלֶשְׁבֶּקִים לִזְמַנִּים שֶׁבָּהֶם הֵם לָקְחוּ אָסִיד, לִי יֵשׁ פְלֶשְׁבֶּקִים לַפַּעַם הַהִיא שֶׁבָּהּ לָקַחְתִּי סְטֶרוֹאִידִים וְיָשַׁנְתִּי שְׁעָתַיִם בְּלַיְלָה בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ וָחֵצִי. הָיִיתִי אָז כָּלְ כָּךְ מַאנִית שֶׁהָיָה לִי חָתוּם וּמָנוּי וּבָרוּר שֶׁאֲנִי צִפּוֹר שִׁיר נְסִיכִית שֶׁחַיָּה בְּאַרְמוֹן יָרֹק־עַד. עַכְשָׁו כָּל שִׂמְחָה מַגְבִּיהָה מִדַּי מַבְהִילָה אוֹתִי וּמַרְגִּישָׁה כּוֹזֶבֶת, וְכָל דָּאוּן מַזְכִּיר לִי אֶת הַנְּפִילָה רֶגַע לִפְנֵי אַבְחָנַת הַשִּׁתּוּק בֶּעָקֵב וּבַקַּרְסֹל, וְאֵיךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר לֹא אָקוּם בְּכוֹחוֹת עַצְמִי יוֹתֵר לְעוֹלָם. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא נַחוּם־תָּקוּם. לַטּוֹב וְלָרַע. לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה הַמְּחִיר עַל לֵב מְשׁוֹרְרִי פָּתוּחַ שֶׁמְּלוֹא רוּחוֹת תֵּבֵל עוֹבְרוֹת דַּרְכּוֹ וְכָל אַחַת מַשְׁאִירָה עִקְבָה: עֲנַף עֵץ אֹרֶן, כְּנַף נַחְלִיאֵלִי, תַּחֲרוּת, תְּשׁוּאוֹת, הִתְחַשְׁבְּנוּת, כּוֹכָבִים נוֹפְלִים בְּנִצְנוּצָם, שׁוֹט הַלְקָאָה. הַכֹּל נִרְשָׁם בִּי וּמִפַּעַם לְפַעַם הַנֶּפֶשׁ מַדְהִירָה אוֹתִי מַהֵר וְחָזָק בֵּין הַיי לְדָאוּן. מִפַּעַם לְפַעַם. וּמָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה זֶה פָּשׁוּט לִשְׁמֹר עַל פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת בֶּנְאָדָמִיּוֹת בְּסִיסִיּוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עוֹבֶדֶת בָּאִמּוּן הַשְּׁבוּעִי שֶׁל הַפִיזְיוֹתֶרַפְּיָה עַל שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי – לְהַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַט לְאַט לְאַט בְּתוֹךְ הַבָּלַנְס הֶעָדִין שֶׁל הַחַיִּים, רַק עִם הַרְבֵּה פָּחוֹת שִׂנְאָה עַצְמִית בַּדֶּרֶךְ.

בספרה השלישי, לצאת מהגוף, מספרת נעם פרתום על השנים הקשות והיפות בחייה: הגילוי שהיא חולה בטרשת נפוצה, ההתמודדות עם המחלה, ותהומות האימה שהיא צללה לתוכם אך גם נחלצה מהם לטובת החלמה והגשמת מאוויי הלב, ממש כמו עוף החול שקם לתחייה מתוך הכאוס.

נעם פרתום היא משוררת, פרפורמרית, עורכת ספרותית, מוזיקאית, יוצרת רדיו ופודקאסטים ומנחת סדנאות כתיבה בארץ ובעולם. זוכת פרס רמת גן לספרות, פרס שרת התרבות, פרס ראש הממשלה, פרס אביב ועיטור אנדרסן הבינלאומי לתרגום. 

פרק ראשון

שער ראשון

בבית הנכות

בבית הנכות 

נִהְיֵיתִי נָכָה בִּן־לַיְלָה

וַאֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בִּצְלִיעָה אֲיֻמָּה לֹא בְּטִיחוּתִית

וּמוּעֶדֶת לְפֻרְעָנוּת (שֶׁל מְעִידוֹת)

עִם כַּף רֶגֶל שְׁמוּטָה וּבְשִׁוּוּי מִשְׁקָל לָקוּי

בְּבֵית הַנְּכוֹת הֶחָדָשׁ שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ בְּאַחַת

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּיָּם אֲפִלּוּ בְּסִיּוּטַי הַמֻּדְחָקִים בְּיוֹתֵר

 

כָּכָה סְתָם בְּיוֹם שַׁבָּת בָּהִיר, אַחֲרֵי מַפֹּלֶת

שֶׁל שׁוֹטְטוּת־בְּקֹשִׁי, בְּמַנַּח גּוּף מְקַרְטֵעַ

בְּמִקְטָע קָטָן בַּשְּׁכוּנָה, לוֹפֶתֶת אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל

בַּעֲלִי כְּמוֹ טוֹבֵעַ הַנֶּאֱחָז בְּקַשׁ גּוֹאֵל, כָּכָה סְתָם

בִּשְׁבִיל הַגִּישָׁה לַבִּנְיָן שֶׁלִּי, מוּל הַגָּדֵר הַחַיָּה שֶׁל

הַהֲדַסִּים וּבֵינוֹת עֲלֵי הַחַמְצִיצִים הַיְּרֻקִּים זוֹהֲרִים

 

בַּעֲלֵי שֵׁשׁ הַכְּנָפוֹת, צָנַחְתִּי עַל רַגְלִי הַיְּמָנִית

שֶׁנֶּחְלְשָׁה וְנִפְכְּרָה עַד שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה יוֹתֵר לָשֵׂאת

אֶת כָּבְדּוֹ שֶׁל הַגּוּף. הָרֶגֶל נִמְעֲכָה תַּחְתַּי וְנִקְרַעְתִּי

בִּצְרָחָה וְנִחַתִּי עַל הַקַּרְקַע וּמֵאָז אֲנִי מְדַדָּה

בְּבֵית הַנְּכוֹת שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ, פִּתְאוֹם, בְּאַחַת,

מַבִּיטָה בִּבְעָתָה הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת בְּמֻצְּגֵי הַתּוֹדָעָה

 

הַמְּעֻוָּתִים שֶׁלִּי, הַמְּרוּחִים שָׁם בְּבֵית הַנְּכוֹת עַל כָּל

הַקִּירוֹת, מַמָּשִׁיִּים וּמֻפְשָׁטִים כְּאֶחָד, צוֹעֲקִים אֵלַי "בּוּוּ!"

מְהַדְהֵד מִכָּל הָעֲבָרִים וּמְסַפְּרִים עַל כָּל מָה שֶׁבִּן־לַיְלָה

הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבַד, וַאֲנִי מִתְקַפֶּדֶת מִיָּד בְּזַפְּטָה אַחַת

וַעֲדַיִן מַמְשִׁיכָה לִפֹּל וְלִפֹּל וְלִפֹּל

בְּבֵית הַנָּכוֹת.

לצאת מהגוף (ולהיכנס אל הכתיבה)

לָצֵאת מֵהַגּוּף וּלְהִכָּנֵס אֶל הַכְּתִיבָה:

לִשְׁכֹּחַ אֶת רֶגֶל יָמִין שֶׁנּוֹטָה לִבְעֹר כָּל

שָׁעָה עֲגֻלָּה אוֹ בִּשְׁעַת מֶתַח (לְמָשָׁל בְּעֵת

רִיב גַּס וְאַלִּים בֵּין אִמֵּךְ לַאֲחוֹתֵךְ אוֹ כְּשֶׁאַתְּ

צְרִיכָה לְדַבֵּר בְּאַנְגְּלִית מוּל קָהָל גָּדוֹל) כְּמוֹ

הָיְתָה רַגְלֵךְ יְמִינֵךְ סֵיסְמוֹגְרָף עָדִין מִדַּי שֶׁאָנוּס

לְאוֹתֵת עַל כָּל רַעַשׁ אֲדָמָה פְּנִימִי. לִשְׁכֹּחַ כָּל

אֵיבָר שֶׁהִתְנַמְלֵל אוֹ נִרְדַּם, כָּל שְׁרִיר שֶׁנֶּחְלַשׁ,

לִשְׁכֹּחַ אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל הַשַּׁבְרִירִי שֶׁלָּךְ

שֶׁגּוֹרֵם לָךְ בָּאַחֲרוֹנָה לִפֹּל בָּאוֹטוֹבּוּס מִכָּל

טַלְטֵלָה קַלָּה וְלִמְצֹא בִּמְקוֹם אִזּוּן חָדָשׁ,

חֲלוּפִי, אִזּוּן לְשׁוֹנִי מָדוּד וּמְדֻיָּק. נִרְגָּשׁ

בַּקְּצָווֹת. לְהִתְמַסֵּר לַסְּעָרָה הַסְּטָטִית, הַיַּצִּיבָה,

שֶׁל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב הַמְּרַצֵּד, לַקֶּצֶב הַתְּזָזִיתִי

שֶׁל תִּשְׁפֹּכֶת הַשָּׂפָה וּתְנוּדוֹת הָרֶגֶשׁ.

לִבְנוֹת בְּשַׁקְדָנוּת גּוּף אַלְטֶרְנָטִיבִי מִמִּלִּים,

מִלִּים שֶׁאַתְּ מְבִינָה, מִלִּים שֶׁהֵן חֲבֵרוֹת

שֶׁלָּךְ, גּוּף מִלּוּלִי שֶׁאַתְּ מַכִּירָה הֵיטֵב אֶת

כָּל קִמּוּרָיו וְגַלָּיו, שֶׁיֵּשׁ לָךְ עָלָיו שְׁלִיטָה. גּוּף

מְשׁוֹרְרִי תּוֹתָב שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָצוּף עָלָיו כְּמוֹ

עַל מִזְרַן יָם בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת

נֹעם כעוּרת הכתב

עָמַדְתִּי בְּדוּכַן שְׁבוּעַ הַסֵּפֶר מְיֻזָּע

וְכָתַבְתִּי הַקְדָּשָׁה עַל סִפְרִי לְמַכָּרָה.

בִּמְהִירוּת הַדְרָגָתִית הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת

הֵבַנְתִּי שֶׁהַכְּתִיבָה הִיא מִדְרוֹן פִּתְאוֹמִי.

קָלַטְתִּי שֶׁאֲנִי מִדַּרְדֶּרֶת. זוֹ אַחַר זוֹ

הָאוֹתִיּוֹת בָּגְדוּ בִּי. הִתְעַוְּתוּ בְּסֵאוּב

אַחַת עַל גַּב הַשְּׁנִיָּה, הִתְקַמְּרוּ וּפָחֲסוּ

לְצוּרוֹת עֲקֻמּוֹת וּשְׁגוּיוֹת בְּלִי שֶׁאַצְלִיחַ

לְהַשְׁקִיט וּלְאַלֵּף אוֹתָן בְּפַרְגּוֹל הָעֵט

וְאִי לְכָךְ גָּרְמוּ לִי לִרְגֹּם אֶת הַדַּף הֶחָלָק

בְּמַבּוּל שֶׁל מְחִיקוֹת וְתִקּוּנִים —

לִכְלוּכִים בִּלְתִּי רְצוֹנִיִּים, בִּלְתִּי נִמְנָעִים.

מַפֹּלֶת הַמִּלִּים דָּלְפָה מִמּוֹחִי אֶל

הַנְּיָר בְּגַסּוּת מְגֻשֶּׁמֶת, אִלְּצָה אוֹתִי

לְהִתְרַכֵּז כְּכָל יְכָלְתִּי וּבְמַאֲמָץ נִכָּר

לִשְׁקֹד בִּזְהִירוּת עַל רִשּׁוּמָן, לְהָאֵט

אֶת קֶצֶב הַכְּתִיבָה מָשָׁל הָיִיתִי יַלְדֹּנֶת

הַלּוֹמֶדֶת קְרֹא וּכְתֹב בְּכִתָּה א'.

בּוּשָׁה וּבֶהָלָה הֵצִיפוּ אוֹתִי בְּעִרְבּוּבְיָה

מְבֻלְבֶּלֶת. הַהַקְדָּשָׁה לַמַּכָּרָה הָלְכָה

וְהִתְמַהְמְהָה וַאֲנִי כָּשַׁלְתִּי בְּיָדַי וְהָיִיתִי

מוּדַעַת לְעַצְמִי עַד כְּאֵב וְאַפּוֹלוֹגֶטִית.

אֶת דְּבָרַי חָתַמְתִּי בַּסִּיֹּמֶת "שֶׁלָּךְ,

נֹעַם כְּעוּרַת הַכְּתָב" וּשְׁתֵּינוּ צָחַקְנוּ.

פָּצַחְנוּ בְּצִ'יט צֶ'ט וִדּוּיִי אַפּוֹקָלִיפְּטִי

מְשֻׁעֲשָׁע עַל אֵיךְ הָעוֹלָם הַדִּיגִיטָלִי

נִוֵּן וְחָמַס מֵאִתָּנוּ אֶת כִּשּׁוּר הַחַיִּים

הַבְּסִיסִי הַזֶּה — שְׂפַת הָאֵם

הַמּוֹטוֹרִית שֶׁלָּנוּ — הַכְּתִיבָה בַּיָּד.

"הַשַּׁעַר הֲכִי נָגִישׁ וְיָשִׁיר לְמִסְתְּרֵי

תַּת־הַמּוּדָע", הִפְלַגְתִּי וְאָמַרְתִּי.

אַךְ בְּשׁוּלֵי הַכָּרָתִי יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ

לֹא הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה אֲשֵׁמָה. זוֹ

אֲנִי. זֶה הָיָה מִפְגָּשׁ רִאשׁוֹנִי בְּשַׁרְשֶׁרֶת

שֶׁל מִפְגָּשִׁים רִאשׁוֹנִיִּים בִּזְעֵיר אַנְפִּין עִם

נֹעַם הַחֲדָשָׁה שֶׁהֵחֵלָּה זֶה מִכְּבָר לְהָטִיל

עָלַי אֶת צִלָּהּ הַמּוּזָר. נֹעַם שֶׁל הַמַּחֲלָה.

נֹעַם שֶׁאוֹתוֹת נוֹיְרוֹלוֹגִיִּים בִּלְתִּי קְרוּאִים

מְכַרְסְמִים בִּדְמוּתָהּ הַמֻּכֶּרֶת בִּנְגִיסוֹת

צִפּוֹרִיּוֹת קְטַנּוֹת וַאֲרֻכּוֹת מַקּוֹר. הַמַּחֲלָה

הַזֹּאת אָמְנָם שְׁקוּפָה רֹב הַזְּמַן (לָרַע

וְלַטּוֹב, טְפוּטְפוּטְפוּ) אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישָׁה

אֶת נוֹכְחוּתָהּ הַפּוֹלְשָׁנִית הַזָּרָה מִתְמַקֶּמֶת

בְּתוֹכִי בְּעִכּוּסֵי יַשְׁבָן קַלִּים. נִסִּיתִי לְשַׁכְנֵעַ

אֶת עַצְמִי בְּחִבָּתִי הָאָפְנָתִית לְזֶן־בּוּדְהִיזְם

וּבִנְטִיָּתִי הָאוֹמְנִיפּוֹטֶנְטִית לְאוֹפְּטִימִיזְם

(שֶׁמְּקוֹרָהּ כַּנִּרְאֶה בַּתְּחוּשָׁה הַכֹּה אֱנוֹשִׁית

וְהַנַּרְקִיסִית לְהַרְהִיב שֶׁשּׁוּם נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ

בֶּאֱמֶת לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת לִי) שֶׁזּוֹ בְּסַךְ

הַכֹּל עוֹד תִּרְגֹּלֶת בְּאָבְדָן. מָה הֵם הַחַיִּים

אִם לֹא רֶצֶף שׁוֹעֵט שֶׁל אָבְדָנִים קְטַנִּים

וּגְדוֹלִים, רְצוּעַת סַאוּנְד קִיּוּמִית שֶׁל

הַחְסָרָה, הִתְמַעֲטוּת, הֶפְסֵד, חֻרְבָּן

וְאֵבֶל. מוּטָב לְהַתְחִיל לְהִתְכּוֹנֵן לַמַּכָּה

כְּבָר עַכְשָׁו, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אִם נִתָּן.

וּמָה זֶה כְּתָב תָּם וְקוֹלֵחַ שֶׁהִתְכַּעֵר

וְהֻשְׁחַת לְעֻמַּת חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל

פּוֹטֶנְצְיַאל מָוֶת? שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ.

חַנְטָרִישׁ פָּעוּט וְקָלוּשׁ. שׁוּם כְּלוּם

בְּרֹטֶב שׁוּם. עוֹדַדְתִּי אֶת עַצְמִי

בְּנִימָה נְיוּ אֵיגִ'ית דִידַקְטִית שֶׁזּוֹ

הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִשְׁתַּהוֹת, לְהִתְעַכֵּב

בְּכַוָּנַת מְכַוֵּן (לִכְאוֹרָה) וְלִצְלֹל

רֹאשׁ אֶל תּוֹךְ חָכְמַת הַקַּבָּלָה וְסוֹד הָאוֹתִיּוֹת

אֲבָל בְּתוֹךְ תּוֹכִי הֶחְנַקְתִּי צְעָקָה: מִי וּמָה אֲנִי

אִם הַדָּבָר הַיָּחִיד הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי זְרִיזָה בֶּאֱמֶת

וּבְתָמִים נִלְקַח מִמֶּנִּי, מִי וּמָה אֲנִי כְּשֶׁלֹּא אֶהְיֶה

עוֹד בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַעֲצִירָה, כְּשֶׁאִוָּתֵר נְטוּלַת

גְּלִימַת שִׁטָּפוֹן, מִי וּמָה אֲנִי בְּלִי הֶדֶף שֶׁצֶף

הַשָּׂפָה הַכְּתוּבָה?

נעם פרתום

נעם פרתום (נולדה ב-10 בפברואר 1986) היא משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. פרתום היא בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת תל אביב, כיתת השירה של הליקון ובית-הספר למוזיקה רימון. כותבת ב"עכבר העיר". שיריה של פרתום התפרסמו במספר כתבי עת, בהם מעין, העוקץ‏, הארץ‏, ynet‏, מגזין ערב רב‏ ועוד. בראיון למיה סלע אמרה פרתום: "בסופו של דבר הכתיבה שלי יותר מחוברת למסורת עתיקות של שירה, שאינן מחפשות לבטא את מה שאינו בר-ביטוי, אלא רוצות לומר את מה שהכי חשוב להגיד ולומר את זה הכי צלול והכי ברור, להדהד בעוצמה. איכשהו הכתיבה שלי היא מאוד לפרצוף"‏.

פרתום נולדה בתל אביב, ומתגוררת בה יחד עם בן זוגה, האמן אלעד רוזן.

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת חרגול
  • תאריך הוצאה: מאי 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 164 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 35 דק'
  • קריינות: נעם פרתום
  • זמן האזנה: 2 שעות ו 53 דק'
לצאת מהגוף נעם פרתום

שער ראשון

בבית הנכות

בבית הנכות 

נִהְיֵיתִי נָכָה בִּן־לַיְלָה

וַאֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בִּצְלִיעָה אֲיֻמָּה לֹא בְּטִיחוּתִית

וּמוּעֶדֶת לְפֻרְעָנוּת (שֶׁל מְעִידוֹת)

עִם כַּף רֶגֶל שְׁמוּטָה וּבְשִׁוּוּי מִשְׁקָל לָקוּי

בְּבֵית הַנְּכוֹת הֶחָדָשׁ שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ בְּאַחַת

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּיָּם אֲפִלּוּ בְּסִיּוּטַי הַמֻּדְחָקִים בְּיוֹתֵר

 

כָּכָה סְתָם בְּיוֹם שַׁבָּת בָּהִיר, אַחֲרֵי מַפֹּלֶת

שֶׁל שׁוֹטְטוּת־בְּקֹשִׁי, בְּמַנַּח גּוּף מְקַרְטֵעַ

בְּמִקְטָע קָטָן בַּשְּׁכוּנָה, לוֹפֶתֶת אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל

בַּעֲלִי כְּמוֹ טוֹבֵעַ הַנֶּאֱחָז בְּקַשׁ גּוֹאֵל, כָּכָה סְתָם

בִּשְׁבִיל הַגִּישָׁה לַבִּנְיָן שֶׁלִּי, מוּל הַגָּדֵר הַחַיָּה שֶׁל

הַהֲדַסִּים וּבֵינוֹת עֲלֵי הַחַמְצִיצִים הַיְּרֻקִּים זוֹהֲרִים

 

בַּעֲלֵי שֵׁשׁ הַכְּנָפוֹת, צָנַחְתִּי עַל רַגְלִי הַיְּמָנִית

שֶׁנֶּחְלְשָׁה וְנִפְכְּרָה עַד שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה יוֹתֵר לָשֵׂאת

אֶת כָּבְדּוֹ שֶׁל הַגּוּף. הָרֶגֶל נִמְעֲכָה תַּחְתַּי וְנִקְרַעְתִּי

בִּצְרָחָה וְנִחַתִּי עַל הַקַּרְקַע וּמֵאָז אֲנִי מְדַדָּה

בְּבֵית הַנְּכוֹת שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ, פִּתְאוֹם, בְּאַחַת,

מַבִּיטָה בִּבְעָתָה הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת בְּמֻצְּגֵי הַתּוֹדָעָה

 

הַמְּעֻוָּתִים שֶׁלִּי, הַמְּרוּחִים שָׁם בְּבֵית הַנְּכוֹת עַל כָּל

הַקִּירוֹת, מַמָּשִׁיִּים וּמֻפְשָׁטִים כְּאֶחָד, צוֹעֲקִים אֵלַי "בּוּוּ!"

מְהַדְהֵד מִכָּל הָעֲבָרִים וּמְסַפְּרִים עַל כָּל מָה שֶׁבִּן־לַיְלָה

הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבַד, וַאֲנִי מִתְקַפֶּדֶת מִיָּד בְּזַפְּטָה אַחַת

וַעֲדַיִן מַמְשִׁיכָה לִפֹּל וְלִפֹּל וְלִפֹּל

בְּבֵית הַנָּכוֹת.

לצאת מהגוף (ולהיכנס אל הכתיבה)

לָצֵאת מֵהַגּוּף וּלְהִכָּנֵס אֶל הַכְּתִיבָה:

לִשְׁכֹּחַ אֶת רֶגֶל יָמִין שֶׁנּוֹטָה לִבְעֹר כָּל

שָׁעָה עֲגֻלָּה אוֹ בִּשְׁעַת מֶתַח (לְמָשָׁל בְּעֵת

רִיב גַּס וְאַלִּים בֵּין אִמֵּךְ לַאֲחוֹתֵךְ אוֹ כְּשֶׁאַתְּ

צְרִיכָה לְדַבֵּר בְּאַנְגְּלִית מוּל קָהָל גָּדוֹל) כְּמוֹ

הָיְתָה רַגְלֵךְ יְמִינֵךְ סֵיסְמוֹגְרָף עָדִין מִדַּי שֶׁאָנוּס

לְאוֹתֵת עַל כָּל רַעַשׁ אֲדָמָה פְּנִימִי. לִשְׁכֹּחַ כָּל

אֵיבָר שֶׁהִתְנַמְלֵל אוֹ נִרְדַּם, כָּל שְׁרִיר שֶׁנֶּחְלַשׁ,

לִשְׁכֹּחַ אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל הַשַּׁבְרִירִי שֶׁלָּךְ

שֶׁגּוֹרֵם לָךְ בָּאַחֲרוֹנָה לִפֹּל בָּאוֹטוֹבּוּס מִכָּל

טַלְטֵלָה קַלָּה וְלִמְצֹא בִּמְקוֹם אִזּוּן חָדָשׁ,

חֲלוּפִי, אִזּוּן לְשׁוֹנִי מָדוּד וּמְדֻיָּק. נִרְגָּשׁ

בַּקְּצָווֹת. לְהִתְמַסֵּר לַסְּעָרָה הַסְּטָטִית, הַיַּצִּיבָה,

שֶׁל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב הַמְּרַצֵּד, לַקֶּצֶב הַתְּזָזִיתִי

שֶׁל תִּשְׁפֹּכֶת הַשָּׂפָה וּתְנוּדוֹת הָרֶגֶשׁ.

לִבְנוֹת בְּשַׁקְדָנוּת גּוּף אַלְטֶרְנָטִיבִי מִמִּלִּים,

מִלִּים שֶׁאַתְּ מְבִינָה, מִלִּים שֶׁהֵן חֲבֵרוֹת

שֶׁלָּךְ, גּוּף מִלּוּלִי שֶׁאַתְּ מַכִּירָה הֵיטֵב אֶת

כָּל קִמּוּרָיו וְגַלָּיו, שֶׁיֵּשׁ לָךְ עָלָיו שְׁלִיטָה. גּוּף

מְשׁוֹרְרִי תּוֹתָב שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָצוּף עָלָיו כְּמוֹ

עַל מִזְרַן יָם בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת

נֹעם כעוּרת הכתב

עָמַדְתִּי בְּדוּכַן שְׁבוּעַ הַסֵּפֶר מְיֻזָּע

וְכָתַבְתִּי הַקְדָּשָׁה עַל סִפְרִי לְמַכָּרָה.

בִּמְהִירוּת הַדְרָגָתִית הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת

הֵבַנְתִּי שֶׁהַכְּתִיבָה הִיא מִדְרוֹן פִּתְאוֹמִי.

קָלַטְתִּי שֶׁאֲנִי מִדַּרְדֶּרֶת. זוֹ אַחַר זוֹ

הָאוֹתִיּוֹת בָּגְדוּ בִּי. הִתְעַוְּתוּ בְּסֵאוּב

אַחַת עַל גַּב הַשְּׁנִיָּה, הִתְקַמְּרוּ וּפָחֲסוּ

לְצוּרוֹת עֲקֻמּוֹת וּשְׁגוּיוֹת בְּלִי שֶׁאַצְלִיחַ

לְהַשְׁקִיט וּלְאַלֵּף אוֹתָן בְּפַרְגּוֹל הָעֵט

וְאִי לְכָךְ גָּרְמוּ לִי לִרְגֹּם אֶת הַדַּף הֶחָלָק

בְּמַבּוּל שֶׁל מְחִיקוֹת וְתִקּוּנִים —

לִכְלוּכִים בִּלְתִּי רְצוֹנִיִּים, בִּלְתִּי נִמְנָעִים.

מַפֹּלֶת הַמִּלִּים דָּלְפָה מִמּוֹחִי אֶל

הַנְּיָר בְּגַסּוּת מְגֻשֶּׁמֶת, אִלְּצָה אוֹתִי

לְהִתְרַכֵּז כְּכָל יְכָלְתִּי וּבְמַאֲמָץ נִכָּר

לִשְׁקֹד בִּזְהִירוּת עַל רִשּׁוּמָן, לְהָאֵט

אֶת קֶצֶב הַכְּתִיבָה מָשָׁל הָיִיתִי יַלְדֹּנֶת

הַלּוֹמֶדֶת קְרֹא וּכְתֹב בְּכִתָּה א'.

בּוּשָׁה וּבֶהָלָה הֵצִיפוּ אוֹתִי בְּעִרְבּוּבְיָה

מְבֻלְבֶּלֶת. הַהַקְדָּשָׁה לַמַּכָּרָה הָלְכָה

וְהִתְמַהְמְהָה וַאֲנִי כָּשַׁלְתִּי בְּיָדַי וְהָיִיתִי

מוּדַעַת לְעַצְמִי עַד כְּאֵב וְאַפּוֹלוֹגֶטִית.

אֶת דְּבָרַי חָתַמְתִּי בַּסִּיֹּמֶת "שֶׁלָּךְ,

נֹעַם כְּעוּרַת הַכְּתָב" וּשְׁתֵּינוּ צָחַקְנוּ.

פָּצַחְנוּ בְּצִ'יט צֶ'ט וִדּוּיִי אַפּוֹקָלִיפְּטִי

מְשֻׁעֲשָׁע עַל אֵיךְ הָעוֹלָם הַדִּיגִיטָלִי

נִוֵּן וְחָמַס מֵאִתָּנוּ אֶת כִּשּׁוּר הַחַיִּים

הַבְּסִיסִי הַזֶּה — שְׂפַת הָאֵם

הַמּוֹטוֹרִית שֶׁלָּנוּ — הַכְּתִיבָה בַּיָּד.

"הַשַּׁעַר הֲכִי נָגִישׁ וְיָשִׁיר לְמִסְתְּרֵי

תַּת־הַמּוּדָע", הִפְלַגְתִּי וְאָמַרְתִּי.

אַךְ בְּשׁוּלֵי הַכָּרָתִי יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ

לֹא הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה אֲשֵׁמָה. זוֹ

אֲנִי. זֶה הָיָה מִפְגָּשׁ רִאשׁוֹנִי בְּשַׁרְשֶׁרֶת

שֶׁל מִפְגָּשִׁים רִאשׁוֹנִיִּים בִּזְעֵיר אַנְפִּין עִם

נֹעַם הַחֲדָשָׁה שֶׁהֵחֵלָּה זֶה מִכְּבָר לְהָטִיל

עָלַי אֶת צִלָּהּ הַמּוּזָר. נֹעַם שֶׁל הַמַּחֲלָה.

נֹעַם שֶׁאוֹתוֹת נוֹיְרוֹלוֹגִיִּים בִּלְתִּי קְרוּאִים

מְכַרְסְמִים בִּדְמוּתָהּ הַמֻּכֶּרֶת בִּנְגִיסוֹת

צִפּוֹרִיּוֹת קְטַנּוֹת וַאֲרֻכּוֹת מַקּוֹר. הַמַּחֲלָה

הַזֹּאת אָמְנָם שְׁקוּפָה רֹב הַזְּמַן (לָרַע

וְלַטּוֹב, טְפוּטְפוּטְפוּ) אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישָׁה

אֶת נוֹכְחוּתָהּ הַפּוֹלְשָׁנִית הַזָּרָה מִתְמַקֶּמֶת

בְּתוֹכִי בְּעִכּוּסֵי יַשְׁבָן קַלִּים. נִסִּיתִי לְשַׁכְנֵעַ

אֶת עַצְמִי בְּחִבָּתִי הָאָפְנָתִית לְזֶן־בּוּדְהִיזְם

וּבִנְטִיָּתִי הָאוֹמְנִיפּוֹטֶנְטִית לְאוֹפְּטִימִיזְם

(שֶׁמְּקוֹרָהּ כַּנִּרְאֶה בַּתְּחוּשָׁה הַכֹּה אֱנוֹשִׁית

וְהַנַּרְקִיסִית לְהַרְהִיב שֶׁשּׁוּם נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ

בֶּאֱמֶת לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת לִי) שֶׁזּוֹ בְּסַךְ

הַכֹּל עוֹד תִּרְגֹּלֶת בְּאָבְדָן. מָה הֵם הַחַיִּים

אִם לֹא רֶצֶף שׁוֹעֵט שֶׁל אָבְדָנִים קְטַנִּים

וּגְדוֹלִים, רְצוּעַת סַאוּנְד קִיּוּמִית שֶׁל

הַחְסָרָה, הִתְמַעֲטוּת, הֶפְסֵד, חֻרְבָּן

וְאֵבֶל. מוּטָב לְהַתְחִיל לְהִתְכּוֹנֵן לַמַּכָּה

כְּבָר עַכְשָׁו, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אִם נִתָּן.

וּמָה זֶה כְּתָב תָּם וְקוֹלֵחַ שֶׁהִתְכַּעֵר

וְהֻשְׁחַת לְעֻמַּת חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל

פּוֹטֶנְצְיַאל מָוֶת? שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ.

חַנְטָרִישׁ פָּעוּט וְקָלוּשׁ. שׁוּם כְּלוּם

בְּרֹטֶב שׁוּם. עוֹדַדְתִּי אֶת עַצְמִי

בְּנִימָה נְיוּ אֵיגִ'ית דִידַקְטִית שֶׁזּוֹ

הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִשְׁתַּהוֹת, לְהִתְעַכֵּב

בְּכַוָּנַת מְכַוֵּן (לִכְאוֹרָה) וְלִצְלֹל

רֹאשׁ אֶל תּוֹךְ חָכְמַת הַקַּבָּלָה וְסוֹד הָאוֹתִיּוֹת

אֲבָל בְּתוֹךְ תּוֹכִי הֶחְנַקְתִּי צְעָקָה: מִי וּמָה אֲנִי

אִם הַדָּבָר הַיָּחִיד הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי זְרִיזָה בֶּאֱמֶת

וּבְתָמִים נִלְקַח מִמֶּנִּי, מִי וּמָה אֲנִי כְּשֶׁלֹּא אֶהְיֶה

עוֹד בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַעֲצִירָה, כְּשֶׁאִוָּתֵר נְטוּלַת

גְּלִימַת שִׁטָּפוֹן, מִי וּמָה אֲנִי בְּלִי הֶדֶף שֶׁצֶף

הַשָּׂפָה הַכְּתוּבָה?