ביחדנס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ביחדנס

ביחדנס

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: 2018
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 218 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 38 דק'

נעם פרתום

נעם פרתום (נולדה ב-10 בפברואר 1986) היא משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. פרתום היא בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת תל אביב, כיתת השירה של הליקון ובית-הספר למוזיקה רימון. כותבת ב"עכבר העיר". שיריה של פרתום התפרסמו במספר כתבי עת, בהם מעין, העוקץ‏, הארץ‏, ynet‏, מגזין ערב רב‏ ועוד. בראיון למיה סלע אמרה פרתום: "בסופו של דבר הכתיבה שלי יותר מחוברת למסורת עתיקות של שירה, שאינן מחפשות לבטא את מה שאינו בר-ביטוי, אלא רוצות לומר את מה שהכי חשוב להגיד ולומר את זה הכי צלול והכי ברור, להדהד בעוצמה. איכשהו הכתיבה שלי היא מאוד לפרצוף"‏.

פרתום נולדה בתל אביב, ומתגוררת בה יחד עם בן זוגה, האמן אלעד רוזן.

תקציר

וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁנִּסִּיתִי הַכֹּל — נָסַעְתִּי לְטִיבֶּט
וְרָכַבְתִּי עַל גָּמָל וְצָבַעְתִּי בְּכָחֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם וְגִדַּלְתִּי
זָקָן וְיָשַׁנְתִּי כָּל הַיּוֹם וְשַׂמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ מִתַּחַת לַמַּיִם
וְנִגַּנְתִּי בְּכִּנּוֹר וְהִפְלַצְתִּי לְתוֹךְ מְאַוְרֵר וְהָרַגְתִּי
אֶת הַכֶּלֶב שֶׁאֵין לִי וְאֶת הַכַּלְבָּה שֶׁבְּתוֹכִי וְעִרְבַּבְתִּי
חֶמְלָה בְּזַעַם וְלִמַּדְתִּי תְּ'עַצְמִי לַעֲשׂוֹת טְווֹרְקִינְג כְּמוֹ
בִּיּוֹנְסֶה וּלְרוֹצֵץ אֶת רֹאשִׁי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי
בְּגַרְזֶן, פִּתְאוֹם זֶה בָּא לִי — כְּמוֹ גּוֹנְג חַשְׁמַלִּי בְּצוּרַת
לַהַבְיוֹר בְּמַכַּת קָרָטֶה מֵעַל לָרֹאשׁ: בּוּקוֹבְסְקִי צָדַק:
הַכֹּל — רַק לֹא לִכְתֹּב שִׁירָה. וְאָז הָיָה לִי בָּרוּר
יוֹתֵר מִתָּמִיד שֶׁהִתְמַכְּרוּת חַיַּי הִיא שֶׁאֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת
וְהָיָה לִי צָלוּל כְּסַיְדֶּר שֶׁמֶשׁ מְזֻקָּק
שֶׁעַד סוֹף יָמַי אֲחַטֵּט וְאֶנְבֹּר בַּפְּצָעִים
וְאַקִּיז מֵהֶם שִׁירִים בִּמְקוֹם מֻגְלָה
(אֶהְיֶה מִין טְרוּבָּדוּרִית עוּץלִיגוּץלִית
כָּזֹאת שֶׁהוֹפֶכֶת קַשׁ וּגְבָבָה וְחָרָא לְזָהָב)
וְאֶתֵּן לְזֶה — לִמְלֶאכֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת
שֶׁהִיא שִׁירָה — לַהֲרֹג אוֹתִי
בְּרַכּוּת.
 
 
נעם פרתום (1986) משוררת, פרפורמרית ומנחת סדנאות כתיבה באוניברסיטת תל־אביב ובמוסדות נוספים ברחבי הארץ. זוכת פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם, פרס רמת־גן לספרות בקטגוריית "שירת ביכורים" ועיטור אנדרסן הבינלאומי לתרגום. ביחדנס הוא ספרה השני.

פרק ראשון

שמים פִּיות
 
קָרְאוּ לִי אִשָּׁה מִדַּי, אַשְׁכְּנַזִּיָּה מִדַּי, בּוּרְגָּנִית, מְכַשֵּׁפָה
וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ לִי
מֻפְרַעַת תִּכְתְּבִי סְפָרִים אֲבָל
לָמָּה לְהַדְבִּיק אֶת הַפַּרְצוּף לַמָּסָךְ
בִּיטְנִיקִית מַסְרִיחָה חוֹפֶרֶת פֶמִינִיסְטִית דּוֹחָה
(לֹא הָיִיתִי נוֹגֵעַ בָּהּ עִם מַקֵּל) לְהַכְנִיס מִיָּד
לַכֶּלֶא. אָמְרוּ תַּעֲשִׂי גַּבּוֹת דָּחוּף
הוֹצֵאת לִי אֶת הַחֵשֶׁק לְסֶקְס עִם גַּבּוֹת
כְּמוֹ שֶׁלָּךְ, מְעַנְיֵן שֶׁהִיא מַרְאָה רַק
אֶת הַפַּרְצוּף, אֲנִי אוֹהֵב שְׁמֵנוֹת אֲבָל
כָּזֹאת עוֹד לֹא רָאִיתִי, פַּרְצוּף קָטָן
גּוּף עֲנָק
 
אָמְרוּ חוֹלַת נֶפֶשׁ מִתְלַהֶבֶת
אוֹקְינָוֹס שׁוֹפֵעַ שְׁפָכִים
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָאָמָּנוּת
שֶׁלָּהּ תֵּאַטְרוֹן, הַצָּגָה, קוֹלְנוֹעַ
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ הִיא טֻמְאָה לְהֵיכְלוֹת
הַשִּׁירָה הַנִּשְׂגָּבִים שֶׁל אַלְתֶרְמָן וְזַךְ
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ גְּרָפוֹמָנִית שֶׁל מוּזִיקָת שֶׁפַע
גֶּשֶׁם מֶלֶל רֵיק
שַׁאנְסוֹנְיֶירִית, מוֹפִיעָנִית, פֶּרְפוֹרְמֶרִית
שִׁירָה זֶה לֹא
 
 
אָמְרוּ כֻּלָּהּ בֹּץ הַשִּׁצּוּפִית הַזֹּאת
אֶקְסְטְרִים בְּלִי רוּחַ
מֶשְׁפְּרַיצָה שִׁירָה 
זֶה לֹא
 
פָּתְחוּ לִי פֵייק בַּפֵייסְבּוּק כִּנּוּ אוֹתוֹ טֹהַר חַרְטוֹם
לָעֲגוּ לִי (בָּכִיתִי שָׁעוֹת עֻבָּרִית לֹא שַׁפִּירָה בְּעִפּוּשׁ
אַפְסַיִם בַּמִּטָּה, אֲהוּבִי מְחַבֵּק מֵאָחוֹר) רָצוּ לִפְגֹּעַ
אִחֲלוּ שֶׁהַסּוּסִים מֵהַבָּלָטוֹת בַּשִּׁיר שֶׁלִּי יִרְמְסוּ אוֹתִי
בִּמְקוֹם
בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַעֲ צִי רָה
כָּתְבוּ
אֵיזֶה מוּ זָ רָה
 
אָמְרוּ צָרִיךְ לְהוֹרִיד לָךְ אֵיזֶה
לַאטְמָה אוֹ סְטִירָה וְאָז נִרְאֶה
מָה קָרָה אִם אַתְּ בִּכְלָל תִּשָּׁאֲרִי
בְּהַכָּרָה כְּשֶׁנַּעֲבֹר עָלַיִךְ בְּכִרְכָּרָה
סוֹרִי עַל הַבּוֹטוּת אֲנִי מַמָּשׁ נֶגֶד
אַלִּימוּת זֶה פָּשׁוּט יֵצֶר הָאָמָּנוּת
שֶׁפָּרַץ מִתּוֹכִי. אָמְרוּ: מָה הִיא
כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּמְסַפֶּרֶת עַל הַגְּבָרִים
שֶׁהִיא מִזְדַּיֶּנֶת אִתָּם?! אָמְרוּ:
הַסִּרְטוֹן הַזֶּה דּוֹחֶה הַשִּׁיר הַזֶּה דּוֹחֶה
כַּמָּה אֶפְשָׁר?! אָמְרוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל עַד
לְזֶה הִדַּרְדַּרְנוּ?! אָמְרוּ: שְׁמֵנָה מַחְלִיאָה
מְכֹעֶרֶת (זֶה הַכֹּל צִטּוּטִים אֶחָד
לְאֶחָד, אֲנִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת). אָמְרוּ:
אַתְּ פָּשׁוּט פּוֹצָה מִסְכֵּנָה, הִתְבַּלְבַּלְתְּ
בַּמִּרְשָׁם, אַתְּ מַזְנִיחָה אֶת הַנְּשָׁמָה
 
לְטוֹבַת הַמּוּזִיקָה (כְּאִלּוּ שֶׁנְּשָׁמָה
וּמוּזִיקָה הֵן דָּבָר וְהִפּוּכוֹ) אָמְרוּ:
אֵין לָךְ רֶגֶשׁ הַכֹּל אֶצְלֵךְ מְגֻשָּׁם
אַתְּ מְפֻצֶּצֶת מֵאַהֲבָה עַצְמִית
תַּעַזְבִי רֶגַע אֶת עַצְמֵךְ, תִּרְאִי
עוֹלָם, וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
וְרָאִיתִי עוֹלָם וְהוּא הָלַם בִּי וְהָלַם
 
אַשְׁכְּנַזִּיָּה מִדַּי, אִשָּׁה מִדַּי, בּוּרְגָּנִית,
מְכַשֵּׁפָה, מֻפְרַעַת, מִתְמַתֶּקֶת, יַלְדָּה
פַּטְפְּטָנִית, מְשַׂחֶקֶתוֹתָה דֻּבְשָׁנִית,
דַּלָּקוֹת בַּשֶּׁתֶן עֲטופּוֹת בְּתַחְבּוֹשׁוֹת
אֶלַסְטִיּוֹת מְרַיְּרוֹת דָּם דֻּבְדְּבָנִים
מְסֻכָּרִים הֵם אָמְרוּ וְנִסּוּ לְחַקּוֹת
לִי אֶת הַמִּשְׁלָב הַלְּשׁוֹנִי, אֶת הַמַּבָּע,
אֶת הֶעָגָה, לִגְלְגוּ עַל תֶּמוֹת שֶׁמַּעֲסִיקוֹת
אוֹתִי וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא
נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם, נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי, נֹעַם,
לֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם, קָרַמְתִּי עוֹר שֵׁנִי,
רִקְמַת שָׁמַיִם חֲדָשָׁה, עַצְמִיּוּת כְּחֻלָּה
גְּלוּיָה הִבְהִיקָה כִּזְקִיקֵי דֶּשֶׁא פִּשְׁתָּן
זִקּוּקִיִּים מִבֵּין סִדְקֵי נַפְשִׁי נִשְׁפְּכָה
עַל גּוּפִי בְּאַלְפֵי יְצִיאוֹת זְהִירוֹת
כְּחַלְחַלּוֹת וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי בִּמְלוֹא
עֻזִּי מָצָאתִי אוֹתִי שָׁמַיִם אַחַת
דּוֹלֶפֶת פַּעֲמוֹנִים כְּחֻלִּים מַגִּירָה
עֲרָפֶל סָגֹל מִתְאַדֶּה זוֹלֶגֶת גֶּשֶׁם
מֵעֲנָנִים רַבִּים מִתְחַלְחֶלֶת שְׁתוּיַת
וּנְשׁוּמַת פִּיּוֹת רַבִּים מְפֻזֶּרֶת
כִּפְרִיחָה בָּאָבִיב וְלֹא הִתְפּוֹרַרְתִּי
נוֹתַרְתִּי אַחַת פּוֹעֶמֶת רוּחַ מִתְפַּעֶמֶת
בִּפְנִים מְאֻכְלָסִים פִּצּוּלִים רַבִּים
 
 

פְּניִוֹּת סְטִיוֹּת הִשְׁתַּקְּפֻיוֹּת פִּתּולִּים
רַבִּים פִּיּוֹת עוֹשִׂים בִּי מְנָאֲצִים בִּי
מַעֲרִיצִים שׁוֹתִים בִּי (חֵלֶק מֵהַפִּיּוֹת
הָאֵלֶּה שֶׁלִּי) וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
כִּי אֲנִי עַצְמִי שָׁמַיִם וְלֹא הִתְנַפַּצְתִּי
 
 
 
בירח הדבש, קצת לפני החתונה (דה אוֹשן)
זוֹכֵר אֶת הַשּׁוּק הָאַנְגְּלִי בְּקוֹרְק,
אֶת רַגְלֵי הַחֲזִירִים שֶׁעָלוּ כְּמוֹ
אֲפַרְסְקִים, אֶת הַהִיקִי הָאֵימְתָנִי
עַל צַוָּארָהּ שֶׁל מוֹכֶרֶת הַלֶּחֶם.
זוֹכֵר אֶת הַנְּמֵלִים הַנְּטוּשִׁים,
הָאֲוִירָה הַפּוֹסְט אָפּוֹקָלִיפְּטִית,
סִירוֹת הַדַּיִג הַמְּשֻׁקָּעוֹת בַּבֹּץ
וְהַמְּכֻסּוֹת רְקַב אַצּוֹת, הַמַּעֲרֻמִּים
שֶׁל מַלְכּוֹדוֹת הַסַּרְטָנִים. זוֹכֵר
אֶת הַיּוֹם הַמֻּשְׁלָם שֶׁבִּלִּינוּ בִּכְפַר
הַנֹּפֶשׁ הַקָּטָן בָּאלִיקוֹטוֹן, אֵיךְ
עָרַכְנוּ פִּיקְנִיק סְפּוֹנְטָנִי עַל אֶחָד
מֵחוֹפֵי הַיָּם הָאִירִי? אַתָּה מָרַחְתָּ לָנוּ
פְּרוּסוֹת בְּשַׁקְדָנוּת שְׁלֵוָה, אֲנִי
שׁוֹרַרְתִּי עַל פְּלָאָיו שֶׁל הַכָּרִיךְ,
טִפַּת רִבָּה נָחֲתָה עַל סֶלַע,
חֲתִיכַת גְּבִינַת בְּרִי הִתְכַּסְּתָה
בְּחוֹל. זוֹכֵר אֶת סְתוּמִי הַכֶּלֶב
שֶׁנִּדְבַּק אֵלֵינוּ לִשְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת
שֶׁל טִיּוּל בֶּהָרִים וְאֵיךְ הִתְפַּלֵּשׁ
בְּקָקָה, וְאָז קָפַץ עָלֵינוּ, בְּעוֹד הָרוּחַ
פּוֹרַעַת אֶת בְּלוֹרִית הַגַּלִּים כְּמוֹ
עֶגְלוֹן צוֹלֵף בְּסוּס פֶּרֶא אֲצִיל וְכָחֹל.
זוֹכֵר אֵיךְ הַקֶּצֶף רָקַד עַל הַמַּיִם,
זוֹכֵר אֵיךְ הַלֵּב רָקַד בֶּחָזֶה, זוֹכֵר
אֵיךְ הַשְּׁחָפִים שָׁרְקוּ וְנֶאֶנְקוּ בְּמַעְגָּל,
מְשַׂחֲקִים עִם כֶּלֶב יָם בָּאוֹקְיָנוֹס,
וְאֶת הַשַּׁיִט סְבִיב הָאִי וְהַיֶּלֶד הַבְּלוֹנְדִי
עַל הַסִּפּוּן בִּמְעִיל גֶּשֶׁם עִם מַשָּׂאִיּוֹת
אֲדֻמּוֹת שֶׁשָּׁאַל אֶת אִמּוֹ: מַאם, אִיז
דִּיס דֶּה אוֹשֶׁן? וְאֵיךְ הִיא עָנְתָה לוֹ
בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט, כְּמַמְתִּיקַת סוֹד: יֶס,
אִיטְס דִּיפּ לַיְיק פַיְיב גַ'איְינְט הַאוּסֶז.
זוֹכֵר אֵיךְ עָבַרְנוּ מִדִּירָה לְהוֹסְטֶל:
חֶדֶר זָעִיר וְחָשׁוּךְ שֶׁכֻּלּוֹ מִטָּה
בְּמֶרְכַּז הָעִיר, עִם תְּמוּנַת צֶמֶד
חוֹתְרִים עַל הַקִּיר, כִּיּוֹר וּבְלִי
אִינְטֶרְנֶט. זוֹכֵר אֵיךְ קָפָאנוּ שָׁם
מִקֹּר, עַלִּיזִים כְּמוֹ שְׁנֵי אוֹגְרִים בִּכְלוּב
שֶׁרַק מְחַפְּשִׂים לְהִתְחַכֵּךְ אֶחָד בַּשֵּׁנִי
כָּל הַזְּמַן. זוֹכֵר אֵיךְ בָּאתָ אֵלַי
בַּלַּיְלָה הַהוּא וְשָׁתַלְתָּ בַּעֲדִינוּת זִקּוּקֵי
דִּי־נוּר בְּקַרְקָעִית הַבֶּטֶן שֶׁלִּי
בְּשֶׁטַח הַסְּפָר הַסּוֹדִי שֶׁבֵּין הַגּוּף
וְהַנֶּפֶשׁ וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מְאֻשֶּׁרֶת:
פְּרִיטִי, נָכוֹן שֶׁזֶּה הָאוֹשֶׁן? וְאַתָּה עָנִיתָ
בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה: כֵּן, וּבְקָרוֹב
תּוּכְלִי לִרְשֹׁם עָלָיו בַּעֲלוּת בַּטָּאבּוּ
כִּי תִּהְיִי אִשְׁתִּי.

נעם פרתום

נעם פרתום (נולדה ב-10 בפברואר 1986) היא משוררת, פרפורמרית, עיתונאית ומנחת סדנאות כתיבה וספוקן וורד. פרתום היא בוגרת מסלול הכתיבה היוצרת באוניברסיטת תל אביב, כיתת השירה של הליקון ובית-הספר למוזיקה רימון. כותבת ב"עכבר העיר". שיריה של פרתום התפרסמו במספר כתבי עת, בהם מעין, העוקץ‏, הארץ‏, ynet‏, מגזין ערב רב‏ ועוד. בראיון למיה סלע אמרה פרתום: "בסופו של דבר הכתיבה שלי יותר מחוברת למסורת עתיקות של שירה, שאינן מחפשות לבטא את מה שאינו בר-ביטוי, אלא רוצות לומר את מה שהכי חשוב להגיד ולומר את זה הכי צלול והכי ברור, להדהד בעוצמה. איכשהו הכתיבה שלי היא מאוד לפרצוף"‏.

פרתום נולדה בתל אביב, ומתגוררת בה יחד עם בן זוגה, האמן אלעד רוזן.
ביחדנס נעם פרתום
שמים פִּיות
 
קָרְאוּ לִי אִשָּׁה מִדַּי, אַשְׁכְּנַזִּיָּה מִדַּי, בּוּרְגָּנִית, מְכַשֵּׁפָה
וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ לִי
מֻפְרַעַת תִּכְתְּבִי סְפָרִים אֲבָל
לָמָּה לְהַדְבִּיק אֶת הַפַּרְצוּף לַמָּסָךְ
בִּיטְנִיקִית מַסְרִיחָה חוֹפֶרֶת פֶמִינִיסְטִית דּוֹחָה
(לֹא הָיִיתִי נוֹגֵעַ בָּהּ עִם מַקֵּל) לְהַכְנִיס מִיָּד
לַכֶּלֶא. אָמְרוּ תַּעֲשִׂי גַּבּוֹת דָּחוּף
הוֹצֵאת לִי אֶת הַחֵשֶׁק לְסֶקְס עִם גַּבּוֹת
כְּמוֹ שֶׁלָּךְ, מְעַנְיֵן שֶׁהִיא מַרְאָה רַק
אֶת הַפַּרְצוּף, אֲנִי אוֹהֵב שְׁמֵנוֹת אֲבָל
כָּזֹאת עוֹד לֹא רָאִיתִי, פַּרְצוּף קָטָן
גּוּף עֲנָק
 
אָמְרוּ חוֹלַת נֶפֶשׁ מִתְלַהֶבֶת
אוֹקְינָוֹס שׁוֹפֵעַ שְׁפָכִים
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָאָמָּנוּת
שֶׁלָּהּ תֵּאַטְרוֹן, הַצָּגָה, קוֹלְנוֹעַ
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ הִיא טֻמְאָה לְהֵיכְלוֹת
הַשִּׁירָה הַנִּשְׂגָּבִים שֶׁל אַלְתֶרְמָן וְזַךְ
שִׁירָה זֶה לֹא
 
אָמְרוּ גְּרָפוֹמָנִית שֶׁל מוּזִיקָת שֶׁפַע
גֶּשֶׁם מֶלֶל רֵיק
שַׁאנְסוֹנְיֶירִית, מוֹפִיעָנִית, פֶּרְפוֹרְמֶרִית
שִׁירָה זֶה לֹא
 
 
אָמְרוּ כֻּלָּהּ בֹּץ הַשִּׁצּוּפִית הַזֹּאת
אֶקְסְטְרִים בְּלִי רוּחַ
מֶשְׁפְּרַיצָה שִׁירָה 
זֶה לֹא
 
פָּתְחוּ לִי פֵייק בַּפֵייסְבּוּק כִּנּוּ אוֹתוֹ טֹהַר חַרְטוֹם
לָעֲגוּ לִי (בָּכִיתִי שָׁעוֹת עֻבָּרִית לֹא שַׁפִּירָה בְּעִפּוּשׁ
אַפְסַיִם בַּמִּטָּה, אֲהוּבִי מְחַבֵּק מֵאָחוֹר) רָצוּ לִפְגֹּעַ
אִחֲלוּ שֶׁהַסּוּסִים מֵהַבָּלָטוֹת בַּשִּׁיר שֶׁלִּי יִרְמְסוּ אוֹתִי
בִּמְקוֹם
בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַעֲ צִי רָה
כָּתְבוּ
אֵיזֶה מוּ זָ רָה
 
אָמְרוּ צָרִיךְ לְהוֹרִיד לָךְ אֵיזֶה
לַאטְמָה אוֹ סְטִירָה וְאָז נִרְאֶה
מָה קָרָה אִם אַתְּ בִּכְלָל תִּשָּׁאֲרִי
בְּהַכָּרָה כְּשֶׁנַּעֲבֹר עָלַיִךְ בְּכִרְכָּרָה
סוֹרִי עַל הַבּוֹטוּת אֲנִי מַמָּשׁ נֶגֶד
אַלִּימוּת זֶה פָּשׁוּט יֵצֶר הָאָמָּנוּת
שֶׁפָּרַץ מִתּוֹכִי. אָמְרוּ: מָה הִיא
כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּמְסַפֶּרֶת עַל הַגְּבָרִים
שֶׁהִיא מִזְדַּיֶּנֶת אִתָּם?! אָמְרוּ:
הַסִּרְטוֹן הַזֶּה דּוֹחֶה הַשִּׁיר הַזֶּה דּוֹחֶה
כַּמָּה אֶפְשָׁר?! אָמְרוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל עַד
לְזֶה הִדַּרְדַּרְנוּ?! אָמְרוּ: שְׁמֵנָה מַחְלִיאָה
מְכֹעֶרֶת (זֶה הַכֹּל צִטּוּטִים אֶחָד
לְאֶחָד, אֲנִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת). אָמְרוּ:
אַתְּ פָּשׁוּט פּוֹצָה מִסְכֵּנָה, הִתְבַּלְבַּלְתְּ
בַּמִּרְשָׁם, אַתְּ מַזְנִיחָה אֶת הַנְּשָׁמָה
 
לְטוֹבַת הַמּוּזִיקָה (כְּאִלּוּ שֶׁנְּשָׁמָה
וּמוּזִיקָה הֵן דָּבָר וְהִפּוּכוֹ) אָמְרוּ:
אֵין לָךְ רֶגֶשׁ הַכֹּל אֶצְלֵךְ מְגֻשָּׁם
אַתְּ מְפֻצֶּצֶת מֵאַהֲבָה עַצְמִית
תַּעַזְבִי רֶגַע אֶת עַצְמֵךְ, תִּרְאִי
עוֹלָם, וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
וְרָאִיתִי עוֹלָם וְהוּא הָלַם בִּי וְהָלַם
 
אַשְׁכְּנַזִּיָּה מִדַּי, אִשָּׁה מִדַּי, בּוּרְגָּנִית,
מְכַשֵּׁפָה, מֻפְרַעַת, מִתְמַתֶּקֶת, יַלְדָּה
פַּטְפְּטָנִית, מְשַׂחֶקֶתוֹתָה דֻּבְשָׁנִית,
דַּלָּקוֹת בַּשֶּׁתֶן עֲטופּוֹת בְּתַחְבּוֹשׁוֹת
אֶלַסְטִיּוֹת מְרַיְּרוֹת דָּם דֻּבְדְּבָנִים
מְסֻכָּרִים הֵם אָמְרוּ וְנִסּוּ לְחַקּוֹת
לִי אֶת הַמִּשְׁלָב הַלְּשׁוֹנִי, אֶת הַמַּבָּע,
אֶת הֶעָגָה, לִגְלְגוּ עַל תֶּמוֹת שֶׁמַּעֲסִיקוֹת
אוֹתִי וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא
נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם, נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי, נֹעַם,
לֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם, קָרַמְתִּי עוֹר שֵׁנִי,
רִקְמַת שָׁמַיִם חֲדָשָׁה, עַצְמִיּוּת כְּחֻלָּה
גְּלוּיָה הִבְהִיקָה כִּזְקִיקֵי דֶּשֶׁא פִּשְׁתָּן
זִקּוּקִיִּים מִבֵּין סִדְקֵי נַפְשִׁי נִשְׁפְּכָה
עַל גּוּפִי בְּאַלְפֵי יְצִיאוֹת זְהִירוֹת
כְּחַלְחַלּוֹת וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי בִּמְלוֹא
עֻזִּי מָצָאתִי אוֹתִי שָׁמַיִם אַחַת
דּוֹלֶפֶת פַּעֲמוֹנִים כְּחֻלִּים מַגִּירָה
עֲרָפֶל סָגֹל מִתְאַדֶּה זוֹלֶגֶת גֶּשֶׁם
מֵעֲנָנִים רַבִּים מִתְחַלְחֶלֶת שְׁתוּיַת
וּנְשׁוּמַת פִּיּוֹת רַבִּים מְפֻזֶּרֶת
כִּפְרִיחָה בָּאָבִיב וְלֹא הִתְפּוֹרַרְתִּי
נוֹתַרְתִּי אַחַת פּוֹעֶמֶת רוּחַ מִתְפַּעֶמֶת
בִּפְנִים מְאֻכְלָסִים פִּצּוּלִים רַבִּים
 
 

פְּניִוֹּת סְטִיוֹּת הִשְׁתַּקְּפֻיוֹּת פִּתּולִּים
רַבִּים פִּיּוֹת עוֹשִׂים בִּי מְנָאֲצִים בִּי
מַעֲרִיצִים שׁוֹתִים בִּי (חֵלֶק מֵהַפִּיּוֹת
הָאֵלֶּה שֶׁלִּי) וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
כִּי אֲנִי עַצְמִי שָׁמַיִם וְלֹא הִתְנַפַּצְתִּי
 
 
 
בירח הדבש, קצת לפני החתונה (דה אוֹשן)
זוֹכֵר אֶת הַשּׁוּק הָאַנְגְּלִי בְּקוֹרְק,
אֶת רַגְלֵי הַחֲזִירִים שֶׁעָלוּ כְּמוֹ
אֲפַרְסְקִים, אֶת הַהִיקִי הָאֵימְתָנִי
עַל צַוָּארָהּ שֶׁל מוֹכֶרֶת הַלֶּחֶם.
זוֹכֵר אֶת הַנְּמֵלִים הַנְּטוּשִׁים,
הָאֲוִירָה הַפּוֹסְט אָפּוֹקָלִיפְּטִית,
סִירוֹת הַדַּיִג הַמְּשֻׁקָּעוֹת בַּבֹּץ
וְהַמְּכֻסּוֹת רְקַב אַצּוֹת, הַמַּעֲרֻמִּים
שֶׁל מַלְכּוֹדוֹת הַסַּרְטָנִים. זוֹכֵר
אֶת הַיּוֹם הַמֻּשְׁלָם שֶׁבִּלִּינוּ בִּכְפַר
הַנֹּפֶשׁ הַקָּטָן בָּאלִיקוֹטוֹן, אֵיךְ
עָרַכְנוּ פִּיקְנִיק סְפּוֹנְטָנִי עַל אֶחָד
מֵחוֹפֵי הַיָּם הָאִירִי? אַתָּה מָרַחְתָּ לָנוּ
פְּרוּסוֹת בְּשַׁקְדָנוּת שְׁלֵוָה, אֲנִי
שׁוֹרַרְתִּי עַל פְּלָאָיו שֶׁל הַכָּרִיךְ,
טִפַּת רִבָּה נָחֲתָה עַל סֶלַע,
חֲתִיכַת גְּבִינַת בְּרִי הִתְכַּסְּתָה
בְּחוֹל. זוֹכֵר אֶת סְתוּמִי הַכֶּלֶב
שֶׁנִּדְבַּק אֵלֵינוּ לִשְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת
שֶׁל טִיּוּל בֶּהָרִים וְאֵיךְ הִתְפַּלֵּשׁ
בְּקָקָה, וְאָז קָפַץ עָלֵינוּ, בְּעוֹד הָרוּחַ
פּוֹרַעַת אֶת בְּלוֹרִית הַגַּלִּים כְּמוֹ
עֶגְלוֹן צוֹלֵף בְּסוּס פֶּרֶא אֲצִיל וְכָחֹל.
זוֹכֵר אֵיךְ הַקֶּצֶף רָקַד עַל הַמַּיִם,
זוֹכֵר אֵיךְ הַלֵּב רָקַד בֶּחָזֶה, זוֹכֵר
אֵיךְ הַשְּׁחָפִים שָׁרְקוּ וְנֶאֶנְקוּ בְּמַעְגָּל,
מְשַׂחֲקִים עִם כֶּלֶב יָם בָּאוֹקְיָנוֹס,
וְאֶת הַשַּׁיִט סְבִיב הָאִי וְהַיֶּלֶד הַבְּלוֹנְדִי
עַל הַסִּפּוּן בִּמְעִיל גֶּשֶׁם עִם מַשָּׂאִיּוֹת
אֲדֻמּוֹת שֶׁשָּׁאַל אֶת אִמּוֹ: מַאם, אִיז
דִּיס דֶּה אוֹשֶׁן? וְאֵיךְ הִיא עָנְתָה לוֹ
בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט, כְּמַמְתִּיקַת סוֹד: יֶס,
אִיטְס דִּיפּ לַיְיק פַיְיב גַ'איְינְט הַאוּסֶז.
זוֹכֵר אֵיךְ עָבַרְנוּ מִדִּירָה לְהוֹסְטֶל:
חֶדֶר זָעִיר וְחָשׁוּךְ שֶׁכֻּלּוֹ מִטָּה
בְּמֶרְכַּז הָעִיר, עִם תְּמוּנַת צֶמֶד
חוֹתְרִים עַל הַקִּיר, כִּיּוֹר וּבְלִי
אִינְטֶרְנֶט. זוֹכֵר אֵיךְ קָפָאנוּ שָׁם
מִקֹּר, עַלִּיזִים כְּמוֹ שְׁנֵי אוֹגְרִים בִּכְלוּב
שֶׁרַק מְחַפְּשִׂים לְהִתְחַכֵּךְ אֶחָד בַּשֵּׁנִי
כָּל הַזְּמַן. זוֹכֵר אֵיךְ בָּאתָ אֵלַי
בַּלַּיְלָה הַהוּא וְשָׁתַלְתָּ בַּעֲדִינוּת זִקּוּקֵי
דִּי־נוּר בְּקַרְקָעִית הַבֶּטֶן שֶׁלִּי
בְּשֶׁטַח הַסְּפָר הַסּוֹדִי שֶׁבֵּין הַגּוּף
וְהַנֶּפֶשׁ וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מְאֻשֶּׁרֶת:
פְּרִיטִי, נָכוֹן שֶׁזֶּה הָאוֹשֶׁן? וְאַתָּה עָנִיתָ
בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה: כֵּן, וּבְקָרוֹב
תּוּכְלִי לִרְשֹׁם עָלָיו בַּעֲלוּת בַּטָּאבּוּ
כִּי תִּהְיִי אִשְׁתִּי.