מארז האוקיינוס שבינינו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז האוקיינוס שבינינו

מארז האוקיינוס שבינינו

4.5 כוכבים (92 דירוגים)

תקציר

*3 ספרים במארז*

האוקיינוס שבינינו 1

כשאתה בן תשע־עשרה, אתה לא יכול לתאר לעצמך שהנערה שאתה מנשק היום היא ככל הנראה היחידה בעולם כולו שמסוגלת לגעת בלב שלך, למלא אותו בחום ולגזול אותו ממך, בחטף, אבל ללא רחם.
אתה הולך לך, מביט אל מעבר לאופק, בלי להביט לאחור, בלי שום ספק, בביטחון מלא שהעתיד צופן לך ניצחונות והישגים, נשים יפות והצלחה אינסופית.
רק שהנערה הזאת מהאתמול שלך, מהעיר הקטנה והעלובה שבה גדלת, לא עוזבת את מקומה בלב שלך, ולא משנה כמה שנים יחלפו, דבר לא משתנה.
היא תהיה שם, אבל היא כבר לא תהיה שלך.

מארק היה האהבה הראשונה של מריה, הגבר שקרא לה ג'ולייטה ושבר את ליבה.
שניהם שילמו את המחיר על אהבת הנעורים.
האם היא תצליח לשכוח אותו ולאהוב שוב?

זהו החלק הראשון בדואט האוקיינוס שבינינו, רומן רומנטי עכשווי הנקרא בנשימה אחת.
אלכס ד. הוא סופר רבי־מכר בינלאומי, המפתיע את קוראיו, כל פעם מחדש.

האוקיינוס שבינינו 2

כשאתה בן תשע־עשרה, אתה לא יכול לתאר לעצמך שהנערה שאתה מנשק היום היא ככל הנראה היחידה בעולם כולו שמסוגלת לגעת בלב שלך, למלא אותו בחום ולגזול אותו ממך, בחטף, אבל ללא רחם.
אתה הולך לך, מביט אל מעבר לאופק, בלי להביט לאחור, בלי שום ספק, בביטחון מלא שהעתיד צופן לך ניצחונות והישגים, נשים יפות והצלחה אינסופית.
רק שהנערה הזאת מהאתמול שלך, מהעיר הקטנה והעלובה שבה גדלת, לא עוזבת את מקומה בלב שלך, ולא משנה כמה שנים יחלפו, דבר לא משתנה.
היא תהיה שם, אבל היא כבר לא תהיה שלך.

מארק היה האהבה הראשונה של מריה, הגבר שקרא לה ג'ולייטה ושבר את ליבה.
שניהם שילמו את המחיר על אהבת הנעורים.
האם היא תצליח לשכוח אותו ולאהוב שוב?

זהו החלק השני בדואט האוקיינוס שבינינו, רומן רומנטי עכשווי הנקרא בנשימה אחת.
אלכס ד. הוא סופר רבי־מכר בינלאומי, המפתיע את קוראיו, כל פעם מחדש.

האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו

עלילת אפולו מתרחשת כעבור שנתיים מהאירועים בדואט האוקיינוס
ניתן לקרוא את הספר כבודד, אך מומלץ לקרוא קודם את הדואט.
התקציר לא כולל ספוילרים.

מה אנחנו יודעים על פרפרים, חוץ מהעובדה שזחל מכוער הופך ברגע קסום אחד לגולם קפוא, ואז לפתע, נהיה לחרק יפהפה וקל כנפיים, המרחף לו מפרח לפרח?

ישנה אגדה יוונית עתיקה ומיוחדת מאוד, על המקור של היצורים המרהיבים האלה. 
יום אחד, האלה פלורה החליטה להעניק לזאוס הכול־יכול מתנה, ויצרה עבורו פרח מדהים ביופיו. האל מטיל הברקים התפעם מיופי הפרח ונגע בשפתיו בעלי הכותרת שלו. באותו הרגע, הפרח נקרע מגבעולו והתעופף השמיימה.
אבל קיימת גם גרסה אפלה יותר...

אפולו הוא רומן רומנטי ארוטי עכשווי הנקרא בנשימה אחת. זהו המשך לדואט האוקיינוס שבינינו.

אלכס ד. הוא סופר רבי־מכר בינלאומי, המפתיע את קוראיו, בכל פעם מחדש.

פרק ראשון

פרולוג

מוסקבה
מריה

"מה את עושה כאן?" מארק מביט בי בהפתעה דרך הסדק בדלת שפתח. מזל שהוא שוכר דירה ולא גר במעונות. זה היה עלול להיות מביך מאוד להגיע אליו בסערת רגשות כזו, ולהיתקל בכמה בחורים זרים. אני מחייכת חיוך מטופש, מוצפת בתחושת אושר. אלוהים, חלפו שלושה חודשים שהרגשתי שנמתחו כמו נצח.

הלב שלי פועם בפראות וגובר על קול ההיגיון. אני מביטה בו ללא הפסקה, ומבחינה בכל פרט — הריסים השופעים, הגבות המובחנות, פיו החושני והשריטה על לחיו. כמובן, איך אפשר בלי סימנים כחולים וחבלות. מארק חסר המנוחה.

"מאשה, תפסיקי לחייך כמו אידיוטית. למה באת?" נימת קולו הצוננת מחזירה אותי למציאות, אבל אני עדיין לא מצליחה להתנער מתחושת האופוריה. אני מאושרת כל כך, עכשיו, הרחק מהמעצורים והמגבלות של משפחתי. שערו פרוע וידיו השריריות והחזקות אוחזות בדלת. זה אותו מארק, אבל עיניו מביעות משהו אחר. זר, מרוחק ועצבני במידה מסוימת. אני נתקפת חולשה ומרגישה שאהבתי הקודחת כלפיו מתחלפת בפחד מצמית ובבושה.

"סליחה, פשוט חשבתי..." אני ממלמלת בבלבול.

מארק מזדקף בכעס, תופס בידי וגורר אותי בגסות לתוך הדירה. הוא טורק את הדלת ובוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ברחתי לתחנת הרכבת מייד אחרי הלימודים. אני לבושה במעיל המרופט והאפור שלי, שמשוליו מציצה החצאית המשובצת ונעלי העור השטוחות. תיק בית הספר על גבי ואני אוחזת בשקית הנעליים להחלפה משיעור ספורט. השיער שלי קלוע לצמה פשוטה ועבה, ובנסיעת הרכבת בדרך לכאן הספקתי למרוח שפתון ולאפר את עיניי במסקרה.

במעמקי עיניו אני רואה נגיעות של צחוק וניצוצות של שובבות. כזה הוא מארק שלי — אוהב להקניט אותי ללא הרף.

"אימא יודעת שאת כאן?" קולו עדיין קר ואכזרי. אני מעבירה משקל מרגל לרגל בחשש, בעוד מארק מתנשא מעליי באיום. "טיפשונת," מארק מניד בראשו, עצב וחרטה משתקפים במבטו. "בסדר, תישארי."

הוא עוזר לי להסיר את הצעיף ואת המעיל ואני משתרכת אחריו למטבח. הדירה נקייה ונעימה. מדהים שבחור בן תשע־עשרה דואג לשמור על סדר ועל ניקיון. איך הוא מספיק לעשות הכול? את החידה הזאת לא אפתור לעולם. מארק הוא ילד פלא אמיתי. רק שהוא לא נראה כמו חנון כחוש במשקפיים, אלא יותר כמו דוגמן להלבשה תחתונה. בעודי שותה לאט את התה החם שלי לצד לחמנייה יבשה, מארק בודק משהו בריכוז בלפטופ שלו ומתעלם ממני בהפגנתיות.

"למה אתה כועס עליי?" אני שואלת כשהמתח נהיה בלתי נסבל. מארק זורק לעברי מבט עצבני.

"כי את ילדה קטנה וטיפשה. חשבתי שהעניין כבר סגור! אבא הבהיר מעבר לכל ספק שאם לא נפסיק יהיו לי בעיות, ואין לי סיבה לא להאמין לו. הוא העיף אותי מהבית, שלל ממני כל עזרה כלכלית ואסר עליי לחזור הביתה, אפילו כשיש חופש מהלימודים. את חושבת שאחרי כל זה אשמח לראות אותך? ברצינות?" הוא זוקף גבה ואני מתכווצת מתחת למבטו המאשים. הבושה האיומה לא מאפשרת לי להכיל את הדמעות והן זורמות על לחיי.

"אני אסע הביתה..." אני ממלמלת ומנסה לקום. הוא תופס את ידי ומכריח אותי להתיישב במקומי.

"שבי! לנסוע הביתה, ממש. הרכבת הבאה לטבר יוצאת רק בשבע בבוקר. את מבינה שרק סיבכת את המצב? הם יחשבו שעשינו כאן אלוהים יודע מה! את לא בת חמש, את צריכה לחשוב על מישהו חוץ מעל עצמך," מארק נוזף בי בכעס.

אני שותקת. מה נותר לי לעשות? רק לחרוק שיניים מתחושת חוסר הצדק. הוא מפיל את כל האחריות עליי, כאילו אני היחידה שאשמה במה שקרה. כאילו אני זו שהתחילה את זה. אולי זו באמת הייתי אני, אבל זה עדיין מעליב. תחושת המרירות והכאב מגבירה את שטף הדמעות שלי. מארק מודד בצעדים עצבניים את חלל המטבח. מעולם לא ראיתי אותו זועם ומתוח כל כך.

"ומה לגבי בית מלון?" אני מפסיקה להתייפח ומנסה לחשוב בהיגיון ולחפש פתרונות.

"יש לך כסף? כי לי אין. אני בקושי שורד כאן. הלימודים באוניברסיטת מוסקבה עולים לא מעט, וכשההורים שלי מעדיפים חבורת זאטוטים מאומצים על פניי..." הוא משתתק באמצע המשפט כשאני מביטה בו בעיניים פעורות לרווחה, המומה ומזועזעת.

"גם אני זאטוטה מאומצת? זה מה שאתה חושב?" קולי רועד ומתחזק, "אתה יודע שאני, ושאר הילדים המאומצים של הורינו, עבדנו קשה כדי להצדיק כל פרוטה שהושקעה בנו. ובוא לא נשכח את כל הקצבאות, המענקים והפרסים שההורים מקבלים. כל מה שהם עושים — הם עושים קודם כול בשביל עצמם."

"תראו איך היא מדברת!" מגחך מארק בזלזול, "כבר שכחת שכמעט החזירו אותך לפנימייה לפני שלושה חודשים? אני רואה שזה לא מפריע לך לחפש צרות שוב."

"אף אחד לא היה שולח אותי חזרה לפנימייה, מארק. פשוט חשבתי שגם אתה מתגעגע אליי ורוצה לראות אותי," אני אומרת בשקט, "חשבתי שאנחנו אוהבים זה את זה."

מארק פורץ בצחוק חד ופוגעני, בעודו מביט בעיניי. הזלזול המופגן שלו לא מפתיע אותי, אלא בעיקר משפיל. מעולם לא חשבתי שמארק יכול להיות אכזרי כל כך.

"את בחורה יפה ויש לך גוף מדהים, ובסך הכול זיינתי אותך כי רצית בזה," הוא אומר ללא רחם, "לא הייתי צריך לעשות את זה, את צעירה מדי. הפרנו את האיסור על יחסים בתוך המשפחה שלנו, ובסופו של דבר הכול התגלה. נענשתי כבר מספיק, כך שאני לא חושב שאני צריך להתנצל על כך שאני אומר לך את האמת."

המילים האחרונות שלו לא חידשו לי דבר, ורק חידדו לי עד כמה הוא לא מרוצה מהגעתי. אני לא מבינה למה, ולמען מי הוא עשה את ההצגה הזאת, כי אף אחד מאיתנו לא מאמין במילים שנאמרו.

"מארק," אני אומרת בקור. דמעותיי יבשו, אבל אני בוכה ומדממת בפנים. הוא מבחין בשינוי שחל בי ומחייך במתיחות.

"אין לי מה להוסיף," הוא עונה באדישות. "אארגן לך מקום לישון בו במטבח. בעוד חצי שעה אמורה להגיע אליי בחורה. תעשי לי טובה, תתנהגי בהיגיון ותהיי בשקט."

אני נרתעת לאחור, כאילו הוא סטר לי. כן, זה באמת כואב. משהו חולף בפניו ומארק מושיט את ידו כדי לגעת בי, אבל בוחר להסתתר שוב מאחורי מסכת הנבל שלו, קופץ אותה לאגרוף והולך ממני.

"היא תישאר כל הלילה. בבוקר נלווה אותך לתחנת הרכבת." המילים האחרונות נישאות כבר מהחדר.

אני שוקעת בייאוש על הספה הקטנה הצמודה לקיר, שעליה אצטרך לישון היום, ככל הנראה. אני לא מאמינה שכל זה קורה במציאות ולא בסיוט. עד לפני כמה שעות הייתי מאושרת וציפיתי בכיליון עיניים לפגישה עם הבחור שהיה אהבתי הראשונה וחברי הטוב ביותר, מהרגע שבו הגעתי לבית משפחתי המאמצת.

הייתי השמינית במספר, ועכשיו, אחרי שאימצו חמישה־עשר ילדים, ההורים שלנו החליטו לעצור סוף־סוף. לפני שמארק עזב את הקן המשפחתי היינו עשרה. חמישה נוספים עזבו את הבית קודם לכן והקימו משפחות משלהם. אבל גם עשרה ילדים הם הרבה. האמת היא, שכולנו שונים מאוד וקשורים זה לזה במידה מסוימת. נקשרתי למארק כבר מההתחלה, לכן, כשאני שומעת אותו אומר דברים נוראיים כל כך, אני לא מסוגלת להאמין. אני לא יכולה לקבל את זה, זה פשוט בלתי אפשרי.

אני לא מבינה למה? מה עשיתי שזה מגיע לי?

כשהחברה שלו מגיעה, המציאות, ששונה כל כך מהפנטזיות שהיו לי, מכה בי סוף־סוף. היא גבוהה וחטובה, וברור שהיא מעל גיל שמונה־עשרה.

"מי הילדה?" היא שואלת את מארק בקול מתנגן. אני לא מסוגלת להוריד את העיניים מהשפתיים האדומות שלה ומשערה האדמוני. החצאית שלה בקושי מסתירה את הישבן, והמחשוף... טוב, הוא באמת חושף הכול. אם כך נראית הבחורה המושלמת מבחינתו...

"סתם," מארק מושך בכתפיו בזלזול וחופן את הישבן של הבחורה. "ההורים שלי שלחו את אחת האסופיות היתומות שלהם כדי למסור לי משהו."

הם הולכים לחדר וסוגרים את הדלת, ואני נותרת לבדי במטבח. אסופית יתומה... זה מה שהוא חושב עליי.

אני עוצמת את עיניי ומניחה את ראשי על הכר. אין לי בגדים להחלפה, כך שאני מורידה רק את הז'קט ואת הגרבונים. אני מתכסה בשמיכה עד לסנטר. היא מריחה מצמר, וממארק. אני נזכרת ברגעים שחלקנו בילדות ומתחילה להתייפח ללא קול, מאזינה בעל כורחי לקולות הצחוק ולשיחות מאחורי הקיר. הרבה יותר כיף להם שם. אני מנסה לא לשים לב לזה ופשוט להירדם, אבל לשווא. הלב שלי כואב מדי, ואני בוערת מבושה בשל הטיפשות היהירה שלי שגרמה לי לבוא לכאן.

כעבור שעה אני כבר מותשת כל כך מהסבל של עצמי, שאני מוכנה לשקוע לשינה טרופה, אבל הקולות בחדר השני מקפיצים אותי. אני מבינה שבחורה שנראית ככה לא הגיעה לכאן כדי לשתות תה, אבל האם אפשר לפחות לעשות את "זה" באופן פחות רועם ודוחה? אני לא מסוגלת לתאר במילים את מה שאני מרגישה עכשיו. אני בת שש־עשרה, ובגיל הזה נערות חושבות שהאהבה שלהן היא נצחית ויחידה, שהיא החזקה ביותר שיש ושאף אחד מעולם לא אהב ככה.

אני בוכה כל הלילה לתוך הכר, כדי שלא ישמעו אותי. עד הבוקר הוא ספוג בדמעות שלי והלב שלי נשבר לרסיסים.

האהבה הראשונה היא לעיתים קרובות נכזבת, והאהבה הראשונה שלי גרמה לי להימנע ממערכות יחסים במשך שנים ארוכות מאוד. הרי מארק לא היה סתם בחור ומאהב ראשון, הוא היה האדם היחיד בעולם שהיה קרוב אליי. אפשר לשכוח מבגידתו של אדם מקרי, אבל אצלנו הכול היה שונה. אהבתי אותו בכל נימי נפשי, וחוויתי את כל הרבדים של הרגש הזה שעליו הוא ויתר בקלות כזאת.

בבוקר, אני לא שומעת את הבחורה בעלת השפתיים האדומות והכישרון של שחקנית פורנו עוזבת. אני שרויה במצב של קהות חושים מוחלטת ולא מבחינה במארק המופיע במטבח. הוא מפגין לפתע דאגה שכבר אין לי שום צורך בה, ומכין לי קפה.

"מה קרה לעיניים שלך?" הוא שואל בקול צרוד בעודו מתיישב לידי. אני נתקפת בחילה. אני לא רוצה לראות אותו שוב לעולם. הוא הצליח לחתוך אותי מחייו. אני מרימה את מבטי לעברו ויודעת שאלו הן הדמעות האחרונות שאני מזילה על גבר. אני לא אומרת כלום, אבל נראה שמארק מבין הכול מהבעת הביטחון והבוז בעיניי.

הוא מרגיש באנרגיות השליליות שלי ומתרחק. המבטים שלנו עדיין לא ניתקים.

"עדיף ככה, מאשה. את תביני את זה אחר כך, כשתתבגרי," הוא אומר ומפנה לי את הגב, "אני עוזב את הלימודים באוניברסיטת מוסקבה, ובעוד חודשיים אני טס לארצות הברית. אני אלמד בהוליווד, בבית הספר לפעלולנים. היה קשה מאוד להתקבל לשם, אבל עברתי את כל השלבים מרחוק, וקיבלתי המלצות מכמה אנשים חשובים באוניברסיטה שלנו. את יכולה למסור להורים שקיבלתי מלגה ושאסתדר בכוחות עצמי. אם צריך, אעבוד בלילות. אני לא צריך מהם דבר. ואת גם יכולה למסור להם שבתחילת השנה שעברה עברתי מהחוג לכלכלה לחוג לאומנות, כך שהחלום שלהם שאהפוך למתמטיקאי או לאיש עסקים מצליח לא נועד להתגשם."

"ועל מה הענשת אותי?" אני שואלת וקמה מהשולחן. אני חוצה את המטבח בהליכה עצבנית לעבר דלת הכניסה ומתארגנת ליציאה בקדחתנות. "שיהיה לך בהצלחה בארצות הברית. אני אגיע לתחנת הרכבת בעצמי."

אנחנו עוצרים ליד הדלת, פנים אל פנים.

"תסלחי לי, מאשה," אומר מארק. אי אפשר לפענח דבר בעיניו הכהות, מבטן מרוחק, זר ואדיש. "חשבתי שהכול היה משחק. היינו ילדים, גדלנו, וקרה בינינו משהו. תנסי לראות במה שקרה אירוע לא משמעותי או ניסיון לא מוצלח. תשכחי ממני. עדיף ככה."

מבטו קופא עליי, על שפתיי. הוא מושיט את ידו, נוגע בקווצות שערי שחמקו מהצמה ומהדק אותן מאחורי האוזן שלי. מגעו העדין והרך כל כך, מוכר עד כאב וחסר טעם לאחר כל הדברים שנאמרו.

"בקרוב מאוד אוקיינוסים יפרידו בינינו. אני אתגעגע אלייך מאוד, ג'ולייטה קטנה שלי." חיוך עצוב נוגע בשפתיו. "אבל את — אל תחשבי עליי אפילו." מארק רוכן לעברי ונוגע בשפתיו במצח שלי. אני שומעת את נשימותיו המהירות. הוא מחבק את כתפיי חזק מדי, כחושש לעזוב אותי, ואחר כך פותח את הדלת בחדות ומניח לי לצאת מהדירה שלו ומחייו לשנים ארוכות.

הלב שלי שבור. עבורי זה סוף העולם, לא פחות. עבורו, זה רק אירוע לא משמעותי.

ג'ולייטה, כך הוא קרא לי, כאילו כבר אז מארק, שהיה לי לרומיאו, הגדיר את טיב היחסים בינינו, שלעולם לא יוכלו להתממש.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
92 דירוגים
73 דירוגים
5 דירוגים
8 דירוגים
2 דירוגים
4 דירוגים
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
1/4/2024

אמאלה מה שחוויתי עם הספר הזה. קראתי את דואט האוקיינוס לפני חודשיים, ואני בכיתי כמו תינוקת בו, וכשיצא הספר הזה פשוט ידעתי שאני אבכה יותר. אפולו הוא כמו דואט האוקיינוס על סטרואידים, הוא ממכר, אתם לא תצליחו לעזוב אותו. הכתיבה של אלכס מלאה בתיאורים וזה הייחוד שלו לדעתי, ובכללי השפה הגבוהה של הכתיבה הרוסית היא משהו מיוחד. הפלוט טוויסט. אמאלה. שנדבר על זה? מה זה הדבר הזההה בקיצור הספר הזה, ובכללי גם דואט האוקיינוס שבא לפניו, הם יצירת אומנות, וחד משמעית אסור לכם לפספס את זה. אלכס מראה בכתיבה שלו, מהן דמויות רעילות, גם כאישה וגם כגבר והוא כותב אותן בצורה מושלמת. ממליצה בחום!!!

4
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
30/3/2024

פשוט הנאה צרופה, מהשורה הראשונה בספר נתפסתי והייתי במין סוג של רכבת הרים. ספר שכתוב טוב עם סיפור קצבי שמעביר אותך בחווית קריאה מטלטת באמיתויות עם טוויסון לא מהעולם הזה, הדמויות בעלילה עגולות ומסקרנות. מומלץ בטרוףףף

4
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
29/3/2024

אפולו הוא ספר עוצר נשימה אשר מביא איתו המון סחרור רגשות, הלם מעלילה יוצאת דופן והמון אהבה ואהדה כלפי הדמויות במהלך הספר. אחד החלקים היפים ביותר שלו זה שהוא היה כמעין «סגירת מעגל» לכל העולם של "האוקיינוס שבינינו" והיווה המשך שלו. היה כיף מאוד לקרוא על הדמויות החדשות וגם הישנות שנכנסו לליבי. וכמובן ששוב אלכס הצליח להוציא ממני המון דמעות מרגשות שמחה, עצב על הדמויות וסתם קטעים מושלמים. הכתיבה והעלילה של הספר זה ה-דבר, שאומנם קצת חסר כאן בז'אנר הרומנטי. ממש שווה את הכסף! מקווה שיתרגמו עוד ספרים של הסופר:)

4
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
31/3/2024

אהבתי מאוד את הדואט אבל באפולו התאהבתי לגמרי. זה מהספרים האלו שנשארים לך בראש הרבה מאוד זמן אחרי הקריאה. אני עדיין בהלם מכל מה שקרה שם.

2
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
21/1/2024

לגמרי חמישה כוכבים! אני לא אפרט מהגיגי ליבי על התחושות והחוויות שלי מהספר אבל כן אציין שלמרות שזה דואט שווה ביותר, הסוף לגמרי התכבצ׳ץ לכדי אפילוג קצרצר ולא מספק! הוא תמצת את הסוף בקצרה ובצורה אגבית ומעורפלת. אז נכון שאי אפשר לטעות ולהבין מה הבחירות שנעשו ומבחנתי אגב, הייתי ברגשות מעורבים לגבי כל אחת מהדמויות. אבל אחרי שבהלך הספר כל ארוע תואר לפרטי פרטים … הגיע הסוף שמשאיר אותך עם קצת כווץ בלב🫨 ומאוד הייתי רוצה לדעת מה קרה אחרי נקודת השיא ואיך איחו את השברים. טוב, יצא ארוך ממה שתכננתי.. נסחפתי (::

2
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
24/12/2023

תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב אנשים יקרים. פיזית- סיימתי את הדואט המטורף הזה. נפשית? ממש אבל ממש לא. תזכרו את המילים שלי- בחיים לא תקראו דואט מהסוג הזה, הןא יחיד במינו, משולש אהבה לא מהעולם הזה, כי אין את מי לאהוב, כולם אשמים וכולם רעילים. הספר הזה יגרום לכם לבכות בלי להבין למה אפילו, הספר הזה עוצמתי ברמות שאי אפשר להסביר. רוצו לקרוא את יצירת האומנות הזאת.

2
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
24/4/2024

ספר מיוחד ושונה עם עלילה לא שגרתית🔥🔥

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
18/4/2024

יצירת אומנות. ספר שכתוב כל כך טוב, כל חלק בו שואב לעלילה מרתקת, לא משעמם אפילו בפיסקה אחת, מרענן גם לקרוא משהו שנכתב ע״י גבר ולא אשה, יש הרבה נקודות מבט הגיוניות לחיים האמיתיים שלא נתקלתי בספר שנכתב ע״י אשה (אפילו שזה ספר דמיוני). הדבר היחיד שאולי יהיה קשה לקוראים להתחבר זה התרבות השונה פחות פוליטקלי קורקט מהתרבות האמריקאית. חבל שאין עוד ספר על מריה ודימטרי, כי את מארק אני לא אוהבת,הוא דוש בעיניי אבל שמחתי לקרוא את ההתפתחות שלו במהלך העלילה, ואקרא את הספר השלישי ״אפולו״.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
7/4/2024
1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
13/2/2024

וואו, עצרתי את נשמתי... הרגשתי את הדמויות, קראתי ברעב ומצד אחד בפחד שזה עוד מעט מסתיים, כתיבה יפיפיה, סוחפת, מילים עמוקות, הייתי רוצה אפילוג רחב יותר ,אבל עדין מהדבר הקצר הזה ברור הרבה דברים, תודה לך אלכס ד.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
3/2/2024

הדואט הזה ילווה אותי עוד כמה ימים, סיפור קשוח על אהבה ראשונה חזקה,על אהבה גדולה מהחיים עצמם . הכתיבה סוחפת ,עמוקה ונוגעת ללב. האפילוג הגיע מהר מדי וקצר מדי

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
10/1/2024

מהמם. אני בדרך כלל לא מתחברת למשולש אהבה אבל זה היה ממש מסע מטורף. לא חושבת שאף פעם קראתי ספר רומנטי שלא רק שלא ידעתי מי יהיה הזוג בסוף אלא גם שלא יכולתי להחליט מי רציתי שיהיה 'הנבחר'. שיניתי את דעתי לאורך הדרך. הדבר היחיד שאכזב אותי היה הסוף שהיה נמהר. עד שעברתי את המסע רציתי להנות מהדרך לאושר קצת יותר ולהיות חלק מהחיבור הסופי בין הזוג הנבחר. עדיין 5 כוכבים כי ממש אהבתי.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
11/12/2023

ספר וואו קשוח, כל האמת בפרצוף. ספר מדהים עם עלילה לא שגרתית, אהבה מהסוג הלא אמריקאי. אין קיטש. כן יש סקס לוהט ואהבה חזקה אבל לא יציבה ולא תמיד נעימה. חסר לי אפילוג שיעשה טוב על הלב אחרי כל החוסר וודאות והספקות לאורך הספר. קשה להבין הספר מי "טוב" ומי "רע" אבל אולי זה הקסם של הספר. כולם טובים ורעים ואין שחור ולבן. אבל זה עשה לי מועקה שהסוף לא לגמרי ברור. לא ממש מובן מה קורה בסוף למרות שהגיבור שרציתי כן נבחר, אבל הרס לי את הספר שזה לא המשיך עוד קצת לקבל לגמרי את ה"והם חיו באושר ועושר".

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
10/12/2023

קראתי בנשימה עצורה וכבר רצה להמשיך לספר השני. זה ספר שונה מאד מהספרות האמריקאית. מרגישים מאד את הבדלי המנטליות והאופי של הגברים הרוסים בספר שמתוארים שונה לגמרי ממה שהתרגלתי לקרוא. הכתיבה שונה, הדמויות שונות, הכל שונה. הגברים יותר חארות בזה אין ספק. לא מתייחסים יפה לנשים. מה שטוב באופן מצחיק, זה ששני הגברים הם מניאקים בהגדרה כך שאין לי העדפה מסתיימת לאחד מהם כרגע. אולי בהמשך. למרות שהספר כתוב מנקודת מבט של 3 דמויות, זה דווקא עובד באופן מוצלח. יש הרבה חוסר יציבות בדמויות ובאמת איו לי מושג לאן יתפתח הספר השני. הערה קצת קטנונית- יש קצת בעיה בכרונולוגיה של הזמנים וזה מפריע לי. הספר מתאר עלילה של 8-9 שנים לפחות, מבחינת הקפיצות בזמן, ואיכשהו הם נשארים באותו גיל ובתקופת זמן של רק 6 שנים קדימה.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
9/12/2023

חתיכת טלטלה הספר הזה. לאורך הספר הרגשתי שאני על "רכבת דוהרת " של רגשות. בכל העלילה הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט של משולש אהבה מוטרף ומטורף שאין בו "הנחות" ללאבי דאבי (כמו כל ספר בז'אנר שהתרגלתי אליו)הכל כתוב ברמה הכי מציאותית שאפשר לתאר בלי "מילים מכובסות" או ליפות את המציאות במעללי כל הדמויות על כל המהלכים והחלטות שגויות שקיבלו במהלך השנים לאורך הסיפור, עדיין נשאבתי לדפים ולרגשות מעורבים שטילטלו אותי ברמה אחרת ממה שאני רגילה שזה ספרי לאבי דאבי או אופל שמהונדסים מלכתחילה באופן שהסוף הוא צפוי וטוב. חייבת לציין שפעם הראשונה מאז שהתחלתי לקרא הרגשתי שחסר לי ספר שלישי להמשך הסיפור, ולאפילוג טוב. וכאן הביקורת שלי לסופרת שבעצם סיימה מהר את הסיפור המושקע והמרגש, חסר לי לפחות עוד חצי ספר או ספר שלם להמשך הסיפור ולסגירה שלו ברמה של "חור בעלילה" . ולמרות זאת מומלץ לקרא את הדואט שהטריף וטלטל אותי.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
4/12/2023

מזמן לא קראתי דואט כזה, את שני הפרקים האחרונים פשוט לא רציתי לסיים כי לא רציתי שיגמר! קצב עלילה מושלם, כתיבה זורמת, סיפור אהבה לא שיגרתי ומקסים 💜 לא לפספס

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023

אם חשבתי שהחלק הראשון היה מטורף לא ידעתי מה מצפה לי! ספר מטורף עם טוויסטים מטורפים, הסיפור הלך והסתבך ופשוט שאב אותי אליו, הדמויות עברו שינויים משמעותיים והעלילה פשוט הפתיעה אותי ברמות והסתיימה בדרך מעולה ומפתיעה ספר פשוט מדהים🤍 ממליצה ממש:)

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

ספר פשוט וואו. אלכס יודע איך לכתוב נקודת מבט נשית בצורה מעולה! משולש אהבה מטריף😍 ממליצה בחום!

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
25/11/2023

אהבתי מאוד. הופתעתי הרבה פעמים במהלך החלק השני ואני מקווה שיתורגמו ספרים נוספים של הסופר.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
13/6/2025

ספר מרגש שאי אפשר להניח מהיד כתיבה קולחת ודמויות מורכבות

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
12/6/2025

אהבתי מאוד. דמויות מורכבות ושונות מהספרו האמריקאית ממשיכה לספר השני

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
12/6/2025

איזה שונה זה לקרוא ספר בזאנר שנכתב על ידי גבר. סיימתי בוכה, כמה טלטלות, אני צריכה זמן התאוששות.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
24/5/2025

בסך הכל אהבתי. סיימתי בתוך כמה שעות את החלק הראשון והוא מאוד חזק וסוחף. עם זאת, כמו שכתבו לפני, מאוד מרגישים את התרבות האחרת והסגנון הרוסי, ולדעתי גם את העובדה שהסופר הוא גבר. זה ספציפית לא הפריע לי, אבל כן הרגשתי שהאווירה של הספר קצת מדכאת (או לפחות אותי אישית קצת דיכאה), ואחת המטרות שלי בקריאת הספרים מהז'אנר היא אסקפיזם ולהתעודד קצת למרות מציאות היום יום הקשה בארץ כרגע. משהו שהספר הזה לא עשה בשבילי ולכן אעשה הפסקה בין החלקים ואעבור לקרוא משהו אחר לצורך שיפור מצב הרוח. בטוחה שאחזור לחלק השני והשלישי בהמשך.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
24/5/2025

וואווווו של דואט! מעלף! כתיבה שונה, ב24 שעות סיימתי את שני הספרים. מומלץ!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
23/5/2025

ספר מעולה!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
22/10/2024

איך ממשיכים מכאן? ספר משוגע מלא טוויסטים. יש פה מוטיבים ספורותיים שלא מאפיינים לרוב את הז'אנר וזה מה שהופך את הקריאה למהנה אף יותר. בכל הטרילוגיה יש מתח בין הבלונד לג'ינג'י ואלכס הצליח לארוז את הקונפליקט הזה בצורה סוחפת, מפתיעה וסגר את המעגל בצורה טובה שמתאימה לדמויות.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
19/10/2024

וואו אחד גדול, הראשון רק היה פתיח לדבר האמיתי. עד לרגע האחרון לא ברור לאן הסופר לוקח אותך ואיך העלילה תתפתח. התאהבתי, כעסתי ושנאתי כל אחת מהדמויות והסוף מהמם ומשאיר הרבה נקודות למחשבה.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
18/10/2024

נהנתי מסגנון הכתיבה, סוחף ומעביר אותך מסע בעולמם של הדמויות. התאהבתי במאשה ובתום שלה. משולש אהבה לא סטנדרטי בכלל, כמעט ואין קווים משיקים ויחד עם זאת כולם כרוכים בכולם.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
4/5/2024

ואווווו מה קראתי עכשיו, זה פשוט רמה אחת מעל כולם, שפה רהוטה, שנונה, הכול עמוק מאוד, מעניין, סוחף, מרגש, סגירת מעגל שאין כמוהו, תודה לך אלכס ד. על כתיבה יפה, סיפור מהמם.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
13/4/2024

ממש אהבתי

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
6/4/2024

כאב לי הלב,מקסים

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
3/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
1/4/2024

אימאלההההה

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
1/4/2024

ו, איזה ספר מרתק, אי אפשר להניח אותו לרגע . בדכ אני לא אוהבת משולשים רומנטיים, אבל כאן העלילה פשוט סוחפת מהפיסקה הראשונה, והתרגום אגב ממש מעולה. מאשה הגיבורה הראשית היא דמות מדהימה בעיניי ואהבתי אותה מהרגע הראשון. ספר לוהט! הרבה אש אבל באופן בוגר ולא במתיקות מעושה. מאוד ממליצה לקרוא.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
31/3/2024

מהמם

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
10/2/2024

וואו, נהנתי כל כך, סוחף, מרגש, עמוק ומשאיר טעם לעוד,

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
9/2/2024

מעולה!!!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
17/1/2024

דואט מושלם. אהבתי מאוד. כתיבה שונה ורמה גבוהה מאוד. מחכה מאוד לספרים נוספים שלו.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
17/1/2024

וואו. מושלם. לא יכולתי לעצור את הקריאה. מטלטל מאוד.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
7/1/2024

מקסים.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
31/12/2023

וואאאוווו אחד הדואטים הטובים שקראתי. מעניין, כתוב היטב, מתורגם היטב. מומלץ

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
28/12/2023

מרגישים את ההוויה הרוסית בכל משפט בסיפור הזה. טוב, מטלטל. הסוף קצת מאכזב בעיניי

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
21/12/2023

ממליצה בחום רצה לקרוא את ההמשך❤️‍🔥

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
8/12/2023

וואאאווווו אחד גדול... אם היה אפשרי הייתי נותנת 10 כוכבים . סיפור אהבה מרתק ומטלטל שהוציא ממני קשת רגשות . הדמויות בסיפור עמוקות מסקרנות וחזקות שמתפתחות להן. חייבת לציין שאהבתי את סגנון הכתיבה של סופרת זו, והשתלשלות העלילה. ספר מרתק שלא הנחתי מהיד. מתקדמת לספר השני.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
5/12/2023

עכשיו סיימתי לא יכולתי לעצור מועקה ענקית בלב מליון טישו סביבי ספר מצויין אבל לא בשביל הלב שלי קשה ! קשה מאוד !

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
4/12/2023

חלק ראשון מדואט מקסים, אני כותבת אחרי שסיימתי את שני החלקים, דואט מקסים, על החיים, על התלבטות, בחירות וההשלכות שלהם, סיימתי את שני החלקים ביומיים וקצת. פשוט מומלץ, דמויות חזקות, דואט תענוג

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

ספר מטורף עם דמויות מרגשות ומעניינות, עם משמעויות שמובילים אותך להרבה מחשבות, כעסים, צחוקים והתרגשויות. סיפור אהבה סוחף ומותח שיש לו המשך בספר הבא... נ.ב הגברים בספר הזה פשוט>>>

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023

וואווווווווו

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023

ואווו הספר הזה היה מלא בטוויסטדים ודברים לא צפויים כלכך אהבתי את הספר פחות אהבתי את הסוף כי זה לא מי שרציתי שהיא תסיים אבללל הספר פשוט מושלםם וואווו הסמאט🫣

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

אמלהלההל איזה ספר מושלםם אני מאוהבת בספר הזהה מחכה להמשיך לספר השנייי😍

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

אמאלה ואבאלה. הספר הזה הוציא ממני שלל רגשות שאני אפילו לא יכולה להסביר, כל הדמויות פשוט פגומות ומדהימות. והכתיבה? זה פשוט צרחות. כתיבה מושלמת ברמה הכי גבוהה שיש, ואני רצה לספר השניייי

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023

ספר מדהים לדעתי הוא הרבה יותר טוב מהספר הראשון בדואט כמובן שאני טים מארק והסוף🫠

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

יצא לי לראות הרבה סרטונים על הספר הזה אז אמרתי- למה לא בעצם? מתאים למי שאוהבת משולשי אהבה

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023

כריכות משגעות - דמויות משוגעות אהבה מטורפת! כיף לסיים את חלק ב' בתחושה כזאת. דואט מטלטל וגם מצחיק (טוב נו, קצת) אבל הכי חשוב? כתיבה זורמת ועלילה מקסימה. מומלץ!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

חמוד ממש. סקסי כבר מההתחלה, ובהמשך - מרגש. סיימתי ועוברת לחלק השני. נשארתי סקרנית. לא סגורה באיזה מחנה אני 🤪

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
28/11/2023

כתוב מהמם, מחכה לקרוא את הספר השני!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
24/11/2023

כתיבה סוחפת, מפותלת ומסקרנת. הספר הראשון השאיר אותי במתח. חייבת לדעת מה יקרה למארק, מריה ודימה.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
17/4/2024

אהבתי מאוד את הדואט הקודם. גם הסיפור הזה כתוב מעולה עם אותו גיבור משוגע. אבל העלילה היתה לי קצת מוזרה. מודה. עדיין טוב מאוד

2
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
24/6/2024

ספר מעניין, קצת פחות מהדואט המהפנט שקדם לו. חייבת להודות שהופתעתי מאוד מהעלילה , בהחלט לא ציפיתי ולא חשדתי שיהיה טוויסט כזה, חשבתי שזה ״עוד״ משולש רומנטי. אמנם אלו דברים שקורים במציאות, ויש אנשים שחיים כך אבל זה הוציא אותי מאזור הנוחות . וגם, רשמו שאפשר לקרוא כספר בודד, אבל אני לא מסכימה, קודם כל הדואט פשוט יצירת אומנות, ושנית עוזר להבין מי הם הדמויות מה האופי שלהם, הרגשתי כאילו אני מכירה את משפחת קרסבין מהבית. ספר טוב בשורה התחתונה אבל לא כמו הקודמים לו.

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

נדיררר מחכה כבר לבא

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
27/11/2023

כתיבה בוסרית והעלילה לא מעניינת אין שום נקודת מפנה לא מבינה למה צריך המשך

1
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
10/6/2025

אני ברגשות ממש מעורבים כלפי הספר והדמויות…אולי אחזור לכתוב עוד ביקורת אחרי השני

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
25/12/2023

דואט סוער אך לא סוחף, רגשני אך לא מרגש, לא דינפתי אבל דיפדפתי מהר כדי להבין את הסוף. משהו לא עבד לי כאן, אולי צורת הכתיבה שלא העבירה לטעמי את מורכבות הדמויות, או הדמויות עצמן שנשארו שטחיות לגמרי.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
22/12/2023

לא התחברתי לספר השני, הרבה כאבי לב, תסבוכות ומעט מידיי אהבה

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
21/12/2023

עוד יותר לא, קראתי רק מכיוון שרכשתי.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
21/12/2023

מעט מאוד פעמים אני נותנת דירוג נמוך, אך הספר הזה-פשוט לא. ממשיכה להבא רק מכיוון שרכשתי.

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
6/12/2023

האמת שאני לא יודעת מה אני חושבת על הספר הזה עדיין ,בגידות ודיבור מגעיל של גבר לאישה פחות עושה לי את זה ,במיוחד גם שהגיבור הראשי סליחה על הספויילר הביא סטירה לבחורה... כל העניין הזה שלגבר מותר לבגוד אבל אם האישה בוגדת אז השם ישמור קיצור לא ממליצה כ"כ

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
30/5/2024

ואי הספר האחרון מיותר לחלוטין

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
18/1/2024

שרדתי 80% ונשברתי. כפי שכבר נכתב בביקורות, בולט שמדובר בתרבות אחרת, מאוד שוביניסטי וללא טיפה של PC. זה גם יכול להיות מרענן אבל לא במקרה הזה... התוכן וסגנון הכתיבה לא טובים, הכל שטוח ומהיר מדי. כל הדמויות ילדותיות, אכזריות אפילו (ולא בקטע מגניב של מאפיה) אימפולסיביות ובאופן כללי בלתי נסבלות. זה משולש אהבה אבל לא איכפת לי עם מי מהגברים הגיבורה תסיים. חבל על הכסף!!

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
5/3/2025
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
28/2/2025
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
30/12/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
28/12/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
14/6/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 3 - אפולו
25/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
25/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
10/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
6/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
5/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
2/4/2024
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
3/12/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
2/12/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
30/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
29/11/2023

שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
29/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
26/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
25/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 2
25/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
25/11/2023
שם הספר: האוקיינוס שבינינו 1
24/11/2023
מארז האוקיינוס שבינינו אלכס ד.

פרולוג

מוסקבה
מריה

"מה את עושה כאן?" מארק מביט בי בהפתעה דרך הסדק בדלת שפתח. מזל שהוא שוכר דירה ולא גר במעונות. זה היה עלול להיות מביך מאוד להגיע אליו בסערת רגשות כזו, ולהיתקל בכמה בחורים זרים. אני מחייכת חיוך מטופש, מוצפת בתחושת אושר. אלוהים, חלפו שלושה חודשים שהרגשתי שנמתחו כמו נצח.

הלב שלי פועם בפראות וגובר על קול ההיגיון. אני מביטה בו ללא הפסקה, ומבחינה בכל פרט — הריסים השופעים, הגבות המובחנות, פיו החושני והשריטה על לחיו. כמובן, איך אפשר בלי סימנים כחולים וחבלות. מארק חסר המנוחה.

"מאשה, תפסיקי לחייך כמו אידיוטית. למה באת?" נימת קולו הצוננת מחזירה אותי למציאות, אבל אני עדיין לא מצליחה להתנער מתחושת האופוריה. אני מאושרת כל כך, עכשיו, הרחק מהמעצורים והמגבלות של משפחתי. שערו פרוע וידיו השריריות והחזקות אוחזות בדלת. זה אותו מארק, אבל עיניו מביעות משהו אחר. זר, מרוחק ועצבני במידה מסוימת. אני נתקפת חולשה ומרגישה שאהבתי הקודחת כלפיו מתחלפת בפחד מצמית ובבושה.

"סליחה, פשוט חשבתי..." אני ממלמלת בבלבול.

מארק מזדקף בכעס, תופס בידי וגורר אותי בגסות לתוך הדירה. הוא טורק את הדלת ובוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ברחתי לתחנת הרכבת מייד אחרי הלימודים. אני לבושה במעיל המרופט והאפור שלי, שמשוליו מציצה החצאית המשובצת ונעלי העור השטוחות. תיק בית הספר על גבי ואני אוחזת בשקית הנעליים להחלפה משיעור ספורט. השיער שלי קלוע לצמה פשוטה ועבה, ובנסיעת הרכבת בדרך לכאן הספקתי למרוח שפתון ולאפר את עיניי במסקרה.

במעמקי עיניו אני רואה נגיעות של צחוק וניצוצות של שובבות. כזה הוא מארק שלי — אוהב להקניט אותי ללא הרף.

"אימא יודעת שאת כאן?" קולו עדיין קר ואכזרי. אני מעבירה משקל מרגל לרגל בחשש, בעוד מארק מתנשא מעליי באיום. "טיפשונת," מארק מניד בראשו, עצב וחרטה משתקפים במבטו. "בסדר, תישארי."

הוא עוזר לי להסיר את הצעיף ואת המעיל ואני משתרכת אחריו למטבח. הדירה נקייה ונעימה. מדהים שבחור בן תשע־עשרה דואג לשמור על סדר ועל ניקיון. איך הוא מספיק לעשות הכול? את החידה הזאת לא אפתור לעולם. מארק הוא ילד פלא אמיתי. רק שהוא לא נראה כמו חנון כחוש במשקפיים, אלא יותר כמו דוגמן להלבשה תחתונה. בעודי שותה לאט את התה החם שלי לצד לחמנייה יבשה, מארק בודק משהו בריכוז בלפטופ שלו ומתעלם ממני בהפגנתיות.

"למה אתה כועס עליי?" אני שואלת כשהמתח נהיה בלתי נסבל. מארק זורק לעברי מבט עצבני.

"כי את ילדה קטנה וטיפשה. חשבתי שהעניין כבר סגור! אבא הבהיר מעבר לכל ספק שאם לא נפסיק יהיו לי בעיות, ואין לי סיבה לא להאמין לו. הוא העיף אותי מהבית, שלל ממני כל עזרה כלכלית ואסר עליי לחזור הביתה, אפילו כשיש חופש מהלימודים. את חושבת שאחרי כל זה אשמח לראות אותך? ברצינות?" הוא זוקף גבה ואני מתכווצת מתחת למבטו המאשים. הבושה האיומה לא מאפשרת לי להכיל את הדמעות והן זורמות על לחיי.

"אני אסע הביתה..." אני ממלמלת ומנסה לקום. הוא תופס את ידי ומכריח אותי להתיישב במקומי.

"שבי! לנסוע הביתה, ממש. הרכבת הבאה לטבר יוצאת רק בשבע בבוקר. את מבינה שרק סיבכת את המצב? הם יחשבו שעשינו כאן אלוהים יודע מה! את לא בת חמש, את צריכה לחשוב על מישהו חוץ מעל עצמך," מארק נוזף בי בכעס.

אני שותקת. מה נותר לי לעשות? רק לחרוק שיניים מתחושת חוסר הצדק. הוא מפיל את כל האחריות עליי, כאילו אני היחידה שאשמה במה שקרה. כאילו אני זו שהתחילה את זה. אולי זו באמת הייתי אני, אבל זה עדיין מעליב. תחושת המרירות והכאב מגבירה את שטף הדמעות שלי. מארק מודד בצעדים עצבניים את חלל המטבח. מעולם לא ראיתי אותו זועם ומתוח כל כך.

"ומה לגבי בית מלון?" אני מפסיקה להתייפח ומנסה לחשוב בהיגיון ולחפש פתרונות.

"יש לך כסף? כי לי אין. אני בקושי שורד כאן. הלימודים באוניברסיטת מוסקבה עולים לא מעט, וכשההורים שלי מעדיפים חבורת זאטוטים מאומצים על פניי..." הוא משתתק באמצע המשפט כשאני מביטה בו בעיניים פעורות לרווחה, המומה ומזועזעת.

"גם אני זאטוטה מאומצת? זה מה שאתה חושב?" קולי רועד ומתחזק, "אתה יודע שאני, ושאר הילדים המאומצים של הורינו, עבדנו קשה כדי להצדיק כל פרוטה שהושקעה בנו. ובוא לא נשכח את כל הקצבאות, המענקים והפרסים שההורים מקבלים. כל מה שהם עושים — הם עושים קודם כול בשביל עצמם."

"תראו איך היא מדברת!" מגחך מארק בזלזול, "כבר שכחת שכמעט החזירו אותך לפנימייה לפני שלושה חודשים? אני רואה שזה לא מפריע לך לחפש צרות שוב."

"אף אחד לא היה שולח אותי חזרה לפנימייה, מארק. פשוט חשבתי שגם אתה מתגעגע אליי ורוצה לראות אותי," אני אומרת בשקט, "חשבתי שאנחנו אוהבים זה את זה."

מארק פורץ בצחוק חד ופוגעני, בעודו מביט בעיניי. הזלזול המופגן שלו לא מפתיע אותי, אלא בעיקר משפיל. מעולם לא חשבתי שמארק יכול להיות אכזרי כל כך.

"את בחורה יפה ויש לך גוף מדהים, ובסך הכול זיינתי אותך כי רצית בזה," הוא אומר ללא רחם, "לא הייתי צריך לעשות את זה, את צעירה מדי. הפרנו את האיסור על יחסים בתוך המשפחה שלנו, ובסופו של דבר הכול התגלה. נענשתי כבר מספיק, כך שאני לא חושב שאני צריך להתנצל על כך שאני אומר לך את האמת."

המילים האחרונות שלו לא חידשו לי דבר, ורק חידדו לי עד כמה הוא לא מרוצה מהגעתי. אני לא מבינה למה, ולמען מי הוא עשה את ההצגה הזאת, כי אף אחד מאיתנו לא מאמין במילים שנאמרו.

"מארק," אני אומרת בקור. דמעותיי יבשו, אבל אני בוכה ומדממת בפנים. הוא מבחין בשינוי שחל בי ומחייך במתיחות.

"אין לי מה להוסיף," הוא עונה באדישות. "אארגן לך מקום לישון בו במטבח. בעוד חצי שעה אמורה להגיע אליי בחורה. תעשי לי טובה, תתנהגי בהיגיון ותהיי בשקט."

אני נרתעת לאחור, כאילו הוא סטר לי. כן, זה באמת כואב. משהו חולף בפניו ומארק מושיט את ידו כדי לגעת בי, אבל בוחר להסתתר שוב מאחורי מסכת הנבל שלו, קופץ אותה לאגרוף והולך ממני.

"היא תישאר כל הלילה. בבוקר נלווה אותך לתחנת הרכבת." המילים האחרונות נישאות כבר מהחדר.

אני שוקעת בייאוש על הספה הקטנה הצמודה לקיר, שעליה אצטרך לישון היום, ככל הנראה. אני לא מאמינה שכל זה קורה במציאות ולא בסיוט. עד לפני כמה שעות הייתי מאושרת וציפיתי בכיליון עיניים לפגישה עם הבחור שהיה אהבתי הראשונה וחברי הטוב ביותר, מהרגע שבו הגעתי לבית משפחתי המאמצת.

הייתי השמינית במספר, ועכשיו, אחרי שאימצו חמישה־עשר ילדים, ההורים שלנו החליטו לעצור סוף־סוף. לפני שמארק עזב את הקן המשפחתי היינו עשרה. חמישה נוספים עזבו את הבית קודם לכן והקימו משפחות משלהם. אבל גם עשרה ילדים הם הרבה. האמת היא, שכולנו שונים מאוד וקשורים זה לזה במידה מסוימת. נקשרתי למארק כבר מההתחלה, לכן, כשאני שומעת אותו אומר דברים נוראיים כל כך, אני לא מסוגלת להאמין. אני לא יכולה לקבל את זה, זה פשוט בלתי אפשרי.

אני לא מבינה למה? מה עשיתי שזה מגיע לי?

כשהחברה שלו מגיעה, המציאות, ששונה כל כך מהפנטזיות שהיו לי, מכה בי סוף־סוף. היא גבוהה וחטובה, וברור שהיא מעל גיל שמונה־עשרה.

"מי הילדה?" היא שואלת את מארק בקול מתנגן. אני לא מסוגלת להוריד את העיניים מהשפתיים האדומות שלה ומשערה האדמוני. החצאית שלה בקושי מסתירה את הישבן, והמחשוף... טוב, הוא באמת חושף הכול. אם כך נראית הבחורה המושלמת מבחינתו...

"סתם," מארק מושך בכתפיו בזלזול וחופן את הישבן של הבחורה. "ההורים שלי שלחו את אחת האסופיות היתומות שלהם כדי למסור לי משהו."

הם הולכים לחדר וסוגרים את הדלת, ואני נותרת לבדי במטבח. אסופית יתומה... זה מה שהוא חושב עליי.

אני עוצמת את עיניי ומניחה את ראשי על הכר. אין לי בגדים להחלפה, כך שאני מורידה רק את הז'קט ואת הגרבונים. אני מתכסה בשמיכה עד לסנטר. היא מריחה מצמר, וממארק. אני נזכרת ברגעים שחלקנו בילדות ומתחילה להתייפח ללא קול, מאזינה בעל כורחי לקולות הצחוק ולשיחות מאחורי הקיר. הרבה יותר כיף להם שם. אני מנסה לא לשים לב לזה ופשוט להירדם, אבל לשווא. הלב שלי כואב מדי, ואני בוערת מבושה בשל הטיפשות היהירה שלי שגרמה לי לבוא לכאן.

כעבור שעה אני כבר מותשת כל כך מהסבל של עצמי, שאני מוכנה לשקוע לשינה טרופה, אבל הקולות בחדר השני מקפיצים אותי. אני מבינה שבחורה שנראית ככה לא הגיעה לכאן כדי לשתות תה, אבל האם אפשר לפחות לעשות את "זה" באופן פחות רועם ודוחה? אני לא מסוגלת לתאר במילים את מה שאני מרגישה עכשיו. אני בת שש־עשרה, ובגיל הזה נערות חושבות שהאהבה שלהן היא נצחית ויחידה, שהיא החזקה ביותר שיש ושאף אחד מעולם לא אהב ככה.

אני בוכה כל הלילה לתוך הכר, כדי שלא ישמעו אותי. עד הבוקר הוא ספוג בדמעות שלי והלב שלי נשבר לרסיסים.

האהבה הראשונה היא לעיתים קרובות נכזבת, והאהבה הראשונה שלי גרמה לי להימנע ממערכות יחסים במשך שנים ארוכות מאוד. הרי מארק לא היה סתם בחור ומאהב ראשון, הוא היה האדם היחיד בעולם שהיה קרוב אליי. אפשר לשכוח מבגידתו של אדם מקרי, אבל אצלנו הכול היה שונה. אהבתי אותו בכל נימי נפשי, וחוויתי את כל הרבדים של הרגש הזה שעליו הוא ויתר בקלות כזאת.

בבוקר, אני לא שומעת את הבחורה בעלת השפתיים האדומות והכישרון של שחקנית פורנו עוזבת. אני שרויה במצב של קהות חושים מוחלטת ולא מבחינה במארק המופיע במטבח. הוא מפגין לפתע דאגה שכבר אין לי שום צורך בה, ומכין לי קפה.

"מה קרה לעיניים שלך?" הוא שואל בקול צרוד בעודו מתיישב לידי. אני נתקפת בחילה. אני לא רוצה לראות אותו שוב לעולם. הוא הצליח לחתוך אותי מחייו. אני מרימה את מבטי לעברו ויודעת שאלו הן הדמעות האחרונות שאני מזילה על גבר. אני לא אומרת כלום, אבל נראה שמארק מבין הכול מהבעת הביטחון והבוז בעיניי.

הוא מרגיש באנרגיות השליליות שלי ומתרחק. המבטים שלנו עדיין לא ניתקים.

"עדיף ככה, מאשה. את תביני את זה אחר כך, כשתתבגרי," הוא אומר ומפנה לי את הגב, "אני עוזב את הלימודים באוניברסיטת מוסקבה, ובעוד חודשיים אני טס לארצות הברית. אני אלמד בהוליווד, בבית הספר לפעלולנים. היה קשה מאוד להתקבל לשם, אבל עברתי את כל השלבים מרחוק, וקיבלתי המלצות מכמה אנשים חשובים באוניברסיטה שלנו. את יכולה למסור להורים שקיבלתי מלגה ושאסתדר בכוחות עצמי. אם צריך, אעבוד בלילות. אני לא צריך מהם דבר. ואת גם יכולה למסור להם שבתחילת השנה שעברה עברתי מהחוג לכלכלה לחוג לאומנות, כך שהחלום שלהם שאהפוך למתמטיקאי או לאיש עסקים מצליח לא נועד להתגשם."

"ועל מה הענשת אותי?" אני שואלת וקמה מהשולחן. אני חוצה את המטבח בהליכה עצבנית לעבר דלת הכניסה ומתארגנת ליציאה בקדחתנות. "שיהיה לך בהצלחה בארצות הברית. אני אגיע לתחנת הרכבת בעצמי."

אנחנו עוצרים ליד הדלת, פנים אל פנים.

"תסלחי לי, מאשה," אומר מארק. אי אפשר לפענח דבר בעיניו הכהות, מבטן מרוחק, זר ואדיש. "חשבתי שהכול היה משחק. היינו ילדים, גדלנו, וקרה בינינו משהו. תנסי לראות במה שקרה אירוע לא משמעותי או ניסיון לא מוצלח. תשכחי ממני. עדיף ככה."

מבטו קופא עליי, על שפתיי. הוא מושיט את ידו, נוגע בקווצות שערי שחמקו מהצמה ומהדק אותן מאחורי האוזן שלי. מגעו העדין והרך כל כך, מוכר עד כאב וחסר טעם לאחר כל הדברים שנאמרו.

"בקרוב מאוד אוקיינוסים יפרידו בינינו. אני אתגעגע אלייך מאוד, ג'ולייטה קטנה שלי." חיוך עצוב נוגע בשפתיו. "אבל את — אל תחשבי עליי אפילו." מארק רוכן לעברי ונוגע בשפתיו במצח שלי. אני שומעת את נשימותיו המהירות. הוא מחבק את כתפיי חזק מדי, כחושש לעזוב אותי, ואחר כך פותח את הדלת בחדות ומניח לי לצאת מהדירה שלו ומחייו לשנים ארוכות.

הלב שלי שבור. עבורי זה סוף העולם, לא פחות. עבורו, זה רק אירוע לא משמעותי.

ג'ולייטה, כך הוא קרא לי, כאילו כבר אז מארק, שהיה לי לרומיאו, הגדיר את טיב היחסים בינינו, שלעולם לא יוכלו להתממש.

המלצות נוספות