הבחורים של טומן 9 - לאלף את 7
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבחורים של טומן 9 - לאלף את 7
מכר
אלפי
עותקים
הבחורים של טומן 9 - לאלף את 7
מכר
אלפי
עותקים

הבחורים של טומן 9 - לאלף את 7

4.6 כוכבים (127 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
5565מקורי מחיר מוטבע על הספר 108
ספר קולי
36
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

היא נערה שכולה אור שמש ושמחת חיים. הוא ליצן הכיתה האהוב. אבל ענני סערה הולכים ומתקרבים לחייהם של קלייר וגיבסי ומעמידים בפניהם אתגרים רציניים במיוחד.
ג'רארד "גיבסי" גיבסון הוא ללא ספק הבחור הכי מצחיק, שנון וקורע בתיכון טומן, אבל רוב האנשים לא יודעים מה רובץ עמוק מתחת לפני השטח. אירועים מהעבר רודפים את חייו, וההומור והליצנות הם שיטת ההתמודדות שלו – שנועדה להסתיר מפני העולם מי הוא באמת.
חוץ מקלייר.
קלייר ביגס, קרן שמש מהלכת, תמיד אהבה את גיבסי, חברו של אחיה והשכן האהוב עליה. היא ראתה בו צדדים שאיש לא הבחין בהם. עכשיו היא נחושה לאלף את חבר הילדות הפראי שלה ויהי מה.

***

לאלף את 7 הוא סיפור אהבה סוחף ובלתי נשכח בסדרת הבחורים של טומן ששברה שיאי מכירות בישראל ובעולם והפכה לתופעת בוקטוק חסרת תקדים.
בכתיבה נוקבת ומצחיקה, קלואי וולש הפנומנלית חוזרת עם סיפור עוצר נשימה, מטלטל ומרגש בחייהן של הדמויות האהובות. וכשכבר נדמה לנו שאנחנו יודעים הכול, היא מגלה לנו שזה רק קצה הקרחון.

פרק ראשון

הקדמה

רגעים לפני שהכאב בריאותיי התפוצץ והכול החשיך, ראיתי אותה. הילה של אור. זוהר טהור של קרן שמש.

אותה.

ראיתי אותה.

ואז ידעתי. אז ידעתי...

 

 

פרולוג

אל תיקח את הילדה

קלייר

מאי 1995

הריח הרע של העשן דגדג לי את האף וזה לא מצא חן בעיניי. אימא אמרה שזו קטורת, אותו חומר שהאב מרפי שרף במיסה בכנסייה בימי ראשון.

לא אהבתי ללכת לכנסייה. הרגשתי שהמקום מחניק, ישן ועצוב. והכי גרוע, אסור לדבר שם במשך שעה שלמה.

שעה היא כמו נצח כשאת בת חמש.

משום מה, הבילוי בכנסייה היה גרוע יותר היום, יום שלישי. האווירה עצובה יותר.

הבטתי סביבי בכל הפנים הבוכות, משכתי חוט רופף מהקרדיגן שלי ונדנדתי את הרגליים, ובכל פעם שבעטתי בגב הספסל שלפניי, חייכתי לעצמי.

״שבי בשקט, קלייר,״ הורה אבא והניח יד על ברכי. ״עוד מעט זה נגמר, חמודה.״

״מסריח פה,״ לחשתי בתגובה וצבטתי את האף. ״זה לא נעים לי, אבא.״

״אני יודע, חמודה,״ הוא אמר וליטף את התלתלים שלי. ״בשביל אבא, תתנהגי כמו ילדה גדולה ותישארי בשקט עוד חמש דקות וזהו.״

״ואז אני אוכל לשחק עם ג'רארד?״ הוא לא ענה לי. ״אבא, אני יכולה לשחק עם ג'רארד היום?״ חזרתי ומשכתי במכנסיים שלו. ״בבקשה? אני מתגעגעת אליו.״

״אולי לא היום, חמודה,״ הוא השיב. ואז, כמו שאר הגברים, הוא רכן קדימה והצמיד את האגודלים שלו לעיניו כדי להסתיר את הדמעות.

״אבל למה?״ התווכחתי. ״הוא ממש פה קרוב.״ הצבעתי אל קדמת הכנסייה. ״אני רואה אותו, אבא.״

״לא, קלייר.״

״אבל —״

״ששש.״

לא הבנתי כלום.

הסתובבתי הצידה והסתכלתי על אחי. גם הוא בכה. אימא הצמידה אותו אליה והוא בכה על כתפה.

״היי, יו?״ לחשתי והסתרתי את הפה שלי בכף ידי. ״אתה רוצה לשחק עם ג'רארד אחרי התפילה?״

״ששש, קלייר,״ משכה אימא באפה והשתמשה בטישו שהיה תחוב בשרוולה כדי לנגב את פניה. ״לא כאן.״

לא כאן?

מה זאת אומרת?

לא הבנתי מה קורה וזה לא מצא חן בעיניי. הייתה לי תחושה מוזרה בבטן שהלכה והתגברה בכל פעם שהסתכלתי על ארונות הקבורה. ככה יו קרא לארגזים שליד המזבח.

היה ארגז חום גדול וארגז לבן קטן. יו אמר שג'ו, אבא של ג'רארד, נמצא בארגז החום הגדול, ואחותו בתאני שכבה בארגז הלבן הקטן.

כי הם טבעו בשבת שעברה.

טבעו הייתה מילה חדשה שלא הכרתי והיה לי קשה להבין אותה, ובכל זאת היא סופר העציבה אותי. כי כשטובעים מכניסים אותך לארגז.

״טבעו.״ הגבות שלי התכווצו בריכוז וניסיתי לאיית את המילה. ״ט...ב...״

״ששש, קלייר.״

לא, היא הייתה מסובכת מדי בשבילי.

שילבתי ושחררתי את הידיים, הסתכלתי סביבי ונופפתי אל המורה של יו וג'רארד בשורה ממול.

״מספיק כבר, קלייר,״ הזהירה אימא, תפסה את ידי והניחה אותה על ברכיי. ״תתנהגי יפה.״

חשבתי שאני מתנהגת יפה.

השתדלתי מאוד להתנהג יפה בשביל אימא, לכן ישבתי על הידיים ולא נדנדתי שוב את הרגליים.

עד שהמוזיקה החלה להתנגן וכולם קמו על הרגליים.

״אואזיס,״ צייצתי לאבא ובקושי הצלחתי לעצור את ההתרגשות. הכרתי את השיר הזה. זו הייתה הלהקה האהובה על אבא ועל ג'ו. השיר שהתנגן נקרא Stop Crying Your Heart Out.

אבא לא חייך. הוא היה עצוב מדי. ג'ו היה החבר הכי טוב שלו והוא בתוך ארגז חום. ג'רארד היה החבר הכי טוב שלי, ולשמחתי, הוא לא טבע כמו ג'ו ובתאני.

אבא שלי הוציא את ג'רארד מהמים. הוא קפץ פנימה וחילץ אותו, כשהוא לבוש בחליפה ונעליים על רגליו. גם גרביים. אבא שלי היה גיבור, ככה אמרו השכנים.

האב מרפי פסע במעבר ופיזר את העשן המסריח. גירדתי באף והתפתלתי באי־נוחות, אבל מהר מאוד שכחתי מהריח כי המבט שלי ננעץ בארונות בזמן שנשאו אותם לאורך המעבר.

קודם את הארון החום הגדול. ואחר כך את הארון הלבן הקטן.

הבכי הלך וגבר וסופר העציב אותי. כשהארון הלבן עבר ליד הספסל שלנו, אחי פרץ בבכי מר וקולני ונצמד לחזה של אימא.

״ששש, יו,״ נזפתי בו. ״תתנהג יפה.״

״ששש, קלייר,״ אימא ואבא אמרו בו־זמנית. לא הבנתי למה.

אנשים התחילו ללכת אחרי הארון.

סבא וסבתא של ג'רארד, הדודות והדודים שלו וגם בני הדודים. אימא שלו סַייב הוחזקה על ידי החבר שלה קית והבן הדוחה שלו מארק.

לא אהבתי את מארק. לא אהבתי את העיניים המרושעות ואת הידיים הגדולות שלו, או את המבט הנוזף שכל הזמן שלח אלינו.

אחריהם גרר רגליים החבר הכי טוב שלי בכל העולם, לצד דודה שלו ג'קי.

ג'רארד.

ההתרגשות בעבעה בתוכי כשראיתי אותו, ובקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלקפץ במקום. צפיתי בעיניים רחבות בנער הבלונדיני עם התלתלים, שהיו דומים לתלתלים שלי, מנגב את אפו בשרוול החולצה הלבנה שלו ונועץ בי מבט.

״היי,״ לחשתי ונופפתי אליו.

עיניו נראו עצובות מאוד ולחייו היו רטובות מדמעות, אבל הוא הרים את היד והשיב לי נפנוף. ״היי.״

הלב שלי התחיל לפעום בשיא המהירות, כאילו רצתי מרתון, והבטן שלי התהפכה כמו פנקייק במחבת.

״אל תזוזי,״ התחילה אימא לומר, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי, קמתי מהספסל ורצתי במעבר. ״פיטר, תעצור אותה!״

״קלייר,״ לחש אבא, אבל כבר היה מאוחר מדי.

מיהרתי אל ג'רארד. לא עצרתי עד שעמדתי ליד החבר הכי טוב שלי, החזקתי בידו ולחצתי. ״התגעגעתי אליך.״

ג'רארד משך באף שלו והידק את אחיזתו בידי. הוא ניגב את הלחי שלו בשרוול ז'קט החליפה השחורה, ואז יצאנו יחד מהכנסייה אחרי הארונות. ״גם אני התגעגעתי אלייך.״

״אני שמחה שאתה לא בארון,״ לחשתי באוזנו, קרוב מספיק שרק ג'רארד יוכל לשמוע אותי. ״אני אוהבת אותך יותר מכולם בכל העולם כולו, והייתי מחליפה כל אחד בשבילך. אפילו את יו.״

״את לא אמורה להגיד דברים כאלה,״ הוא ענה, אבל לא נשמע כועס. במקום זה, הוא הידק את אחיזתו בידי כשהלכנו אחרי הקהל אל בית הקברות.

״התפללתי שזה אתה,״ מיהרתי לומר. הייתי חייבת להגיד לו את כל מה שעבר לי בראש מאז הסירה. מאז הטביעה. ״כשאמרו לי שמישהו ניצל מהמים, התפללתי שזה יהיה אתה.״

הוא פנה להביט בי. ״ב...באמת?״

הנהנתי. ״הבטחתי לאלוהים שאהיה ילדה טובה אם הוא יחזיר אותך,״ חייכתי אליו מאוזן לאוזן. ״והוא שמע בקולי.״

״זה לא היה אלוהים, קלייר,״ לחש ג'רארד וניגב את האף בשרוול. ״זה היה אבא שלך.״

״לא אכפת לי מי זה היה כי אתה כאן.״

״לא נראה לי שהמשפחה שלי חושבת ככה.״ הוא הביט אל הרצפה תוך כדי הליכה. ״נראה לי שהם רצו שאבא שלך יציל את בתאני.״

״אני לא רציתי את זה,״ הודיתי בכנות. ״רציתי שתישאר יותר מכל אחד אחר.״

״קלייר, תחזרי אלינו בבקשה.״ אבא הגיע אלינו והניח יד על כתפי. ״את לא יכולה להיות עכשיו עם ג'רארד.״

פתחתי את הפה כדי להתלונן, אבל ג'רארד ענה במקומי. ״בבקשה אל תרחיק אותה ממני.״

״תניח להם, פיט,״ אמרה דודה ג'קי לאבא. ״המסכן הזה צריך פנים מוכרות בשעה כזאת.״

אבא לא נראה משוכנע כל כך, אבל הניח לי ללכת אל הקבר עם ג'רארד.

״אני לא יודע מה אעשה,״ אמר ג'רארד כשהגענו לקבר. ״אני לא רוצה לחזור איתם הביתה.״

״עם אימא שלך וקית?״ עיקמתי את האף בסלידה ומלמלתי, ״ומארק המסריח.״

ג'רארד הנהן בנוקשות. ״אני רוצה את אבא שלי.״

״אבל אבא שלך מלאך עכשיו, נכון?״

הוא משך בכתפיו. ״זה מה שהאב מרפי אמר.״

״אתה לא מאמין לו?״

״אני כבר לא יודע במה להאמין,״ הוא השיב ואז השתתק למשך רגע ארוך. לאחר מכן, נאנח בתסכול ואמר, ״נראיתי כמו אידיוט.״

״מתי?״

״במיסה.״

״למה?״

״לא ידעתי לקרוא,״ אמר בשקט.

״את התפילה?״ נזכרתי בתפילה שג'רארד הקריא ליד המזבח. ״היית נהדר.״

״לא ידעתי לקרוא את המילים, קלייר,״ הוא נשנק. עיניו האפורות והדומעות ננעצו בי. ״המצאתי הכול.״

״זה בסדר.״ חייכתי חיוך רחב מדי כדי שירגיש טוב יותר. ״לדעתי, היית הכי טוב בעולם.״

״מארק אמר שזה בגלל שאני טיפש,״ הוסיף ג'רארד והידק את האחיזה שלו בידי. ״הוא לחש לי את זה באוזן כשחזרתי מהמזבח.״

״מארק טיפש בעצמו,״ נהמתי וכעס התעורר בי. ״אתה הילד הכי חכם שאני מכירה. סופר־סופר חכם.״

״הקושי הוא רק כשהמילים על דף,״ הוא נאנח בתסכול. ״אני נשבע שאני זוכר אותן מעולה בראש. אם לא הייתי מסתכל על הדף המטומטם, הייתי מצליח לומר את התפילה בלי בעיה.״

״ג'רארד.״

״אני לא מבין את זה,״ הוא מיהר לומר. ״לא משנה אם אני כותב את המילים או אימא כותבת בשבילי, אף מילה על הדף לא ברורה לי.״

״אני יכולה לעזור לך,״ הצעתי. ״אני ממש מתקדמת במקראה בבית ספר.״

״רק תישארי.״ הוא לחץ על ידי. ״זה עוזר.״

״באמת?״

הוא הנהן בנוקשות ופסע עוד צעד אל הקבר הפתוח כדי להציץ פנימה. ״זה עמוק.״

״כן, סופר עמוק.״ הצצתי לתוך הבור הגדול באדמה.

״חשוך שם.״

״נכון,״ הנהנתי בהתלהבות. ״חשוך מדי.״

״היא מפחדת מהחושך.״

״בתאני?״

״כן.״

״זה בסדר. אבא שלך איתה, הוא ישמור עליה.״

״מה איתי?״ לחש ודמעה זלגה על לחיו. ״מי ישמור עליי?״

״אני, מצחיק אחד,״ השבתי ועזבתי את ידו כדי שאוכל לחבק אותו. ״אני אשמור עליך, ג'רארד.״

הוא התנשם בכבדות וידעתי שהוא עומד להתחיל לבכות שוב. אבל לא. במקום זה, הוא השתחרר מהחיבוק שלי, הסתובב מהבור הגדול ורץ בשביל, הרחק מההמונים, תוך התעלמות מאימא ומהדודות שלו שקראו בשמו.

ג'רארד היה מהיר ממני.

היו לו רגליים ארוכות יותר.

אבל הוא מעולם לא ברח ממני קודם לכן.

זה העציב אותי.

״היי, ג'רארד!״ רצתי אחריו וקראתי תוך כדי התנשמויות. ״חכה לי.״

״אני אשיג אותו,״ אמרו יו ופטריק יחד וחלפו על פניי כמו האצנים הכי מהירים באירלנד.

אחי והחברים שלו היו בני שבע. אני הייתי רק בת חמש. לא הוגן שלא הצלחתי לעמוד בקצב שלהם.

יד קטנה אחזה בידי והסתובבתי אל זוג עיניים כחולות בהירות.

״ליזי!״ חייכתי כשראיתי את החברה הכי טובה שלי, וחיבקתי אותה. ״באת.״

״כולנו באנו.״

״אפילו קיווה?״

״כן. את חוזרת להורים שלך?״

״אני צריכה למצוא את ג'רארד.״

״רוצה שאבוא איתך?״

הנהנתי בשמחה.

ליזי השיבה אליי חיוך, שילבה את זרועה בזרועי ודילגה לצידי לכיוון שאליו רצו הבנים. ״אני לא אוהבת את הריח בכנסייה.״

״גם אני לא. ממש מסריח.״

״וחם מדי,״ הוספתי. ״אימא הכריחה אותי ללבוש מכנסי טייטס ואת הקרדיגן הגדול הזה.״ היה לי חם וניסיתי לפתוח את הכפתורים, אך ללא הצלחה. גנחתי בתסכול. ״אני עדיין לא מסתדרת איתם, ליז.״

״הכול בסדר,״ היא אמרה ותפסה את הקרדיגן שלי. ״אני מעולה בזה.״

היא באמת הייתה מעולה. ליזי הייתה מעולה כל כך, עד שידעה אפילו לאיית נכון את המילה מעולה. היא תמיד קיבלה מדבקות הצטיינות מהגננת. לא היה אכפת לי כי חוץ מג'רארד ושאנון, ליזי הייתה החברה השלישית הכי טובה שלי.

״את חושבת שהוא יהיה בסדר?״ שאלתי זמן קצר לאחר שפנינו לאזור ריק בבית הקברות וראינו את הבנים.

בהמשך ראיתי את אחי יו. הוא חיבק את ג'רארד והצמיד אותו אליו בזמן שפטריק, החבר השני שלהם, ישב על השביל כשזרועו עוטפת את שניהם. לא שמעתי מה אחי אמר לג'רארד, אבל ידעתי שזה משהו חכם. יו ידע מה לעשות במצבים כאלה. הוא ידע מה להגיד.

״מי?״

״ג'רארד.״

״אני לא יודעת, קלייר.״ ליזי משכה בכתפה ועזרה לי לקשור שוב את הקרדיגן סביב המותניים לאחר שגלש מעליי. ״קיווה אומרת שגיבסי יהיה עצוב הרבה מאוד זמן.״

״הרבה מאוד זמן,״ חזרתי על דבריה והמחשבה העציבה אותי.

״היא אמרה שכדאי שנעזוב אותו בשקט וניתן לו זמן.״

״זמן?״

״כן.״

״זמן בשביל מה?״

״לא יודעת,״ היא השיבה, ״אבל קיווה אומרת שזה חשוב.״

״אני רוצה לחבק אותו.״

״רעיון מצוין,״ אמרה לי. ״החיבוקים שלך הכי שווים.״

״גם החיבוקים שלך לא רעים,״ עניתי. ״את יודעת למחוץ.״

״והחיבוקים שלך הם כמו קרן שמש.״

״כמו קרן שמש?״ קימטתי את המצח בבלבול. ״מה זאת אומרת?״

״כי את קרן שמש, מצחיקה אחת,״ היא צחקה והמשיכה בדילוגים לכיוון הבנים. ״או שאולי זה השמפו.״

״השמפו?״ הושטתי יד לתפוס תלתל והרחתי אותו. ״זו לא קרן שמש, ליז. זה ריח של תותים.״

״גיבסי, אני ממש מצטערת על מה שקרה לאבא שלך,״ אמרה ליזי כשהגיעה אל השלישייה החבוקה. היא לא עצרה עד שכרעה ברך לפניו וכרכה את זרועותיה בחוזקה סביב החבר שלנו. ״ולאחותך.״

״תודה, ליז,״ משך ג'רארד באפו והשיב לה חיבוק.

״אה, הבאתי לך את זה,״ היא הוסיפה והכניסה יד לכיס החצאית שלה. ״סליחה, נמעך לי בכיס.״ היא הניחה חרצית עקומה על ברכיו והתיישבה על השביל ליד אחי. ״זה לקבר.״

״תודה ליזי.״ הוא דחף את החרצית לכיס שלו ופנה להביט באחי ובפטריק. ״תודה שנשארתם, חברים.״

״אנחנו תמיד נישאר, גיבס,״ השיב יואי והשאיר את אחת מזרועותיו סביב ג'רארד, ובזרועו השנייה הצמיד את ליזי אליו.

״בדיוק,״ הסכים פטריק ושילב את זרועו סביב ג'רארד מהצד השני. ״בשביל מה יש חברים?״

כעס רותח בער בתוכי.

בכל פעם שליזי ויו היו יחד, זה מה שקרה. היא אמורה להיות חברה שלי, אבל תמיד שיחקה עם אחי כשבאה אליי, וזה לא מצא חן בעיניי.

ישבתי מולם בשיכול רגליים, גירדתי פצע במרפק, וניסיתי לחשוב מחשבות נעימות יותר. אדיבות יותר. הרי הבטחתי לאלוהים. הייתי חייבת לשמור על ג'רארד.

״ליז!״ קולה המוכר של קיווה פילח את האוויר. ״מה עבר לך בראש כשברחת ככה? אימא מחפשת אותך בכל מקום.״

״שיט,״ רטנה ליזי ונעמדה מהר. ״כדאי שאחזור.״

״אלווה אותך חזרה לאחותך,״ אמר יו וזינק ממקומו כדי להצטרף אליה. ״אני כבר חוזר, גיבס.״

״הוא דלוק עליה לגמרי,״ הודיע פטריק והביט אל יו וליז שהתרחקו בשביל.

״כן, ברור,״ הסכים ג'רארד בשקט. ״רואים עליו.״

פטריק קימט את המצח והוסיף, ״לדעתי גם היא דלוקה עליו.״

״כן,״ ענה ג'רארד. ״גם עליה רואים.״

״מה זה דלוק?״ שאלתי אותם.

״זה כששני אנשים רוצים להחזיק ידיים, להיות זה עם זה כל הזמן בהפסקת צהריים, ולשחק יחד — רק שניהם,״ הסביר פטריק.

״אבל יו לא לומד עם ליז באותו בית ספר, אז איך הם יכולים להיות דלוקים זה על זה אם הם לא משחקים יחד בהפסקות?״

״הם עושים את זה בבית,״ הציע ג'רארד.

״משחקים?״

״כן.״

״אבל גם אתה משחק עם ליזי, פטריק,״ הוספתי. ״אז גם אתה דלוק עליה?״

״לא יודע. אולי לפעמים,״ הוא השיב ונראה לא מרוכז, ואז קם מהר על רגליו. ״כבר חוזר.״

״סליחה שברחתי קודם,״ אמר ג'רארד כשפטריק התרחק. ״לא ברחתי ממך.״

״זה בגלל הבור הגדול באדמה?״ שאלתי והתקרבתי כדי להתיישב לידו. ״גם אותי הוא הפחיד.״

הוא הנהן לאט, עיניו האפורות דמעו. ״לא רציתי לראות אותם מכניסים את אחותי לבור.״

״היי, ג'רארד?״

״כן, קלייר?״

״אתה צריך זמן?״

״זמן בשביל מה?״

״לא יודעת,״ משכתי בכתפיי וסידרתי את הקשר של הקרדיגן שהיה כרוך סביב המותניים שלי. ״קיווה אמרה שאתה צריך הרבה זמן ושנעזוב אותך בשקט.״

״לא, לא, אל תלכי.״ הוא תפס מייד את ידי בידו. ״אוקיי?״

״אני לא הולכת לשום מקום, מצחיק אחד,״ צחקקתי והבטתי בידו הגדולה שגרמה לידי להיראות קטנטנה. ״אני אף פעם לא אעזוב אותך.״

״זה מה שאבא שלי אמר,״ הוא נשם בכבדות ועצם את עיניו. ״אז...״ הוא לחש. ״אל תלכי, בסדר?״

״אני אף פעם לא אלך.״ התקרבתי אליו עד שכתפי נגעה בכתפו.

ככה זה עם ג'רארד, רציתי שהיד שלו תיגע בידי כל הזמן. או בכתפי. או בבהונות שלי. לא רציתי שהוא יתרחק או יעזוב. פשוט רציתי שיישאר לידי, גם כשהוא סופר עצוב. ״אני אף פעם לא אעזוב אותך.״

״אני רציני,״ הוא התעקש לומר ופנה להביט בי. ״אני לא יכול לאבד עוד מישהו שאני אוהב.״

״אתה אוהב אותי?״

הוא הנהן בעצב ודמעה נוספת זלגה על לחיו. ״אני אוהב אותך הכי בעולם.״

חייכתי אליו מאוזן לאוזן. ״אפילו יותר מיו?״

הוא עיקם את אפו בסלידה. ״אני לא אוהב את יו.״

״אפילו יותר מפטריק?״

״אני גם לא אוהב את פילי.״

״לא?״

״רק אותך.״

״אתה יודע, ג'רארד, אם אי פעם תהיה סופר עצוב, אני יכולה להיות גם האחות שלך. ליו לא מפריע לחלוק.״

״את לא יכולה להיות אחותי, קלייר.״

״למה לא?״

״כי אני לא יכול להיות דלוק על אחותי.״

״אתה דלוק עליי?״ הבטן שלי שוב התהפכה כמו פנקייק. ״לא על ליזי? כי שמעתי את יו אומר פעם שהיא סופר יפה.״

״ליזי? איכס. מה פתאום,״ הוא רטן ועיקם את פיו במורת רוח. ״אני לא רואה את ליזי.״

״אתה לא?״

״אני לא רואה אף אחת.״ הוא חייך חיוך קטנטן והוסיף, ״רק אותך.״

״ג'רארד, חמוד, הגיע הזמן לחזור הביתה,״ קרא קול מוכר, והרגשתי אותו מתאבן לידי כששתי המשפחות שלנו התקרבו אלינו. ״המנחמים עומדים להגיע אלינו הביתה.״

״עוד חמש דקות,״ הוא קרא, נשימותיו כבדות ומהירות. ״בבקשה.״

״אנחנו חייבים לזוז, מתוק,״ התעקשה אימא שלו.

״בבקשה,״ הוא אמר שוב ונעץ מבט בשביל. ״חמש דקות.״

״ג'רארד...״

״סייב, הוא יכול לבוא הביתה איתנו,״ הצעתי וכרכתי את זרועי סביב כתפיו כמיטב יכולתי. זה לא היה קל כי הוא היה הרבה יותר גדול ממני, אבל ניסיתי. ״יש לנו מקום באוטו.״

״לא היום, מתוקה,״ השיבה אימא שלו ומשכה באפה. ״ג'רארד צריך להיות עכשיו עם המשפחה שלו.״

״הם לא המשפחה שלי,״ הוא נשנק, החזה שלו עלה וירד. ״זו המשפחה שלי,״ הוסיף והחווה בידו אל הכיוון השני, אל המקום שבו נקברו אבא שלו ואחותו. ״אז פשוט תשאירי אותי לבד, אוקיי?״

״ג'רארד!״ השתנקה סייב ופרצה שוב בבכי. ״אני צריכה שתבוא איתי עכשיו.״

״תני לו ללכת עם החברים שלו, מותק,״ ניסה קית לשדל אותה. ״יהיה לו יותר נעים ליד ילדים בגילו.״

״כן, תעזבי אותו,״ רטן מארק. ״נמאס לי מכל הבכי הזה.״

״מארק, אתה לא עוזר!״

״אני לא מצליח לנשום,״ ג'רארד נחנק ופנה להביט בי. הוא התחיל לשאוף אוויר עמוק לריאותיו, עיניו האפורות סוערות מרוב בהלה. ״אני לא מצליח לנשום, קלייר.״

עיניי נפערו באימה. ״באמת?״

הוא הניד בראשו במבט מבועת. ״אני טובע.״

״אתה טובע?״ קראתי בבהלה. קמתי על רגליי והרמתי אותו איתי. ״הכול בסדר, ג'רארד. אתה פשוט צריך לפתוח את הפה ולתת לאוויר להיכנס.״

״אני ל...לא יכול!״

״אתה לא יכול?״

״ל... לט...״

פתאום פרצה מהומה.

״מה קורה לו?״

״הוא עובר התקף חרדה.״

״גיבס?״

״ג'רארד, חמוד, זאת אני, שינייד. אתה שומע אותי?״

״אני לא מצליח לנשום!״

״תעזרו לו!״

״לא, אל... אל... תעזבי לי את ה... את היד!״

״לא אעזוב, ג'רארד.״

שכבתי בחשכה, הבטתי אל התקרה וניסיתי ככל יכולתי להיות אמיצה. לא אהבתי לבכות בחושך אך כיוון שהלילה ישנתי בחדר של אחי, לא הייתה לי ברירה. למרבה המזל, הירח היה גדול וזוהר והאיר דרך החלון כמו מנורת לילה, לכן החושך בחדר לא היה מפחיד כל כך.

״את עדיין ערה?״

זה היה יו.

״כן,״ לחשתי בתגובה. ״ואתה?״

״ברור. הרי שאלתי אותך שאלה, לא?״

״אה, נכון.״

״הוא עדיין מחזיק לך את היד?״

הבטתי אל המקום שבו הידיים של ג'רארד אחזו בידי והנהנתי. ״כן.״

אחי התרומם על המרפקים ורכן מעל דמותו הישנה של ג'רארד. ״את צריכה ללכת לשירותים לפני שאת נרדמת?״ לחש.

״חייבת,״ נשכתי את שפתיי בחשש. ״מה יקרה אם יברח לי?״

״שלא תעזי להרטיב לי את המיטה.״

״אבל מה אם אירדם וזה מה שיקרה?״

״לכי לשירותים לפני שאת נרדמת.״

״אני לא יכולה. הוא לא עוזב אותי. אני מחזיקה לו את היד כל היום.״

״טוב, עכשיו הוא כבר לא ער,״ לחש יו. ״נתנו לו תרופה כדי לעזור לו לישון.״

״כן,״ עניתי והגבות שלי התכווצו כשהזיכרון עלה במוחי. ״הוא היה סופר עצוב.״

״אני יודע,״ נאנח יו בכבדות. ״תמשכי את היד שלך מהיד שלו ותלכי.״

״כבר ניסיתי,״ כף ידי הייתה חמה ולחה מזיעה, אבל ג'רארד המשיך להחזיק בה בשתי ידיו. הוא לא הרפה ממנה מאז הלוויה. ״אני תקועה, יו.״

״שיט.״

״אל תקלל.״

״תני לו לישון עם הילדים הלילה, סייב,״ שמעתי את אימא שלי אומרת מאחורי הדלת. ״מסכן, הוא כבר ישן. אחזיר אותו הביתה בבוקר.״

״אוי, שיט,״ לחש יו וחזר לשכב.

״אל תקלל,״ לחשתי וחיקיתי את תנועותיו.

״אני לא יודעת מה לעשות,״ התייפחה אימא של ג'רארד. ״הוא שבור כל כך.״

״הוא ילד חזק ויש לו אימא נהדרת שאוהבת אותו. הוא יעבור הכול.״

״זה פשוט נורא כי ממילא היה לו קשה עם הפרידה שלנו, ועכשיו שג'ו איננו וקית שעבר לגור איתנו בחודש שעבר...״ עוד יפחה כאובה. ״אני חוששת שהוא ירגיש שאני מחליפה את אבא שלו.״

עוד מלמולים נשמעו לפני שקול הצעדים המתרחקים מילא את הדממה.

״היא באמת החליפה את ג'ו,״ מלמל יו בשקט.

״יו!״

״מה? זו האמת.״

״כן, אבל אתה לא יכול להגיד את זה בקול.״

״גם אם רק אחשוב את זה, זו עדיין האמת. סייב זרקה את ג'ו בשביל קית וכולם יודעים את זה.״

״גם ג'רארד?״

״בעיקר גיבס.״

״הוא מעולם לא אמר לי.״

״כי הוא מתייחס אלייך כאילו את עשויה מזכוכית.״

״באמת?״

״כן.״

״אה.״ קימטתי את המצח והסתובבתי כדי להסתכל על אחי. ״היי, יו, מה זה לזרוק מישהו?״

״זה כשמישהו שאת אוהבת נפטר ממך כי הוא אוהב יותר מישהי אחרת,״ הוא הסביר ונשכב על הצד כדי להביט בי.

״אה,״ נשכתי את שפתיי וחשבתי על זה לרגע. ״אימא מתכוונת לזרוק את אבא כמו שסייב זרקה את ג'ו?״

״פעם אחת זה קרה,״ הוא השיב במשיכת כתף, ״אבל לדעתי היא הפסיקה.״

״זה סופר עצוב.״

״תפסיקי להגיד את המילה סופר כל הזמן, קלייר.״

״אני אוהבת את המילה הזאת,״ מחיתי. ״אני אפילו יודעת לאיית אותה.״

״כן, כן,״ אמר בפיהוק. ״אוקיי, נראה לי שיש לי תוכנית.״

״באמת?״

״כן.״ אחי הנהן ורכן מעל דמותו הישנה של ג'רארד. הוא שלח אליו יד. ״אני אחזיק לו את היד בזמן שתלכי לשירותים.״

״ומה אם הוא יתעורר ויחטוף עוד התקף חרדה?״

״אז תעשי פיפי מהר,״ רטן יו אחרי שחילץ את ידי מידיו של ג'רארד. ״עכשיו, קלייר. רוצי מהר.״

קול הבכי העיר אותי מאוחר יותר באותו לילה. ״יו?״ התעוררתי במצמוץ והבטתי בבלבול ברחבי החדר של אחי. ״זה אתה?״

״ל...לא, הוא עד...עדיין ישן.״

״ג'רארד?״ הבטן שלי התהפכה שוב כמו פנקייק כששמעתי את קולו, והסתובבתי מהר על הצד כדי להסתכל עליו. ״היי.״

הוא כבר שכב על הצד עם הפנים אליי, והחזיק בשתי ידיו את ידי הימנית. ״היי.״

״אתה בסדר?״

הוא משך באפו, ניגב את הלחי שלו על הכרית והניד בראשו לאט.

״חלמת חלום רע?״

הוא הנהן פעם אחת.

״על הסירה?״ הנחתי את היד הפנויה שלי על ידו. ״על זה שנפלת למים?״

עוד הנהון קל.

״אתה מוגן עכשיו,״ ניסיתי לעודד אותו. ״הכול כאן נעים וחמים ויבש — ואתה שוב איתי.״

הוא לא חייך. במקום זה, רק המשיך להביט בי בזמן שדמעות גדולות זלגו על לחייו. ״מה אני אעשה, קלייר?״

״מה זאת אומרת?״ שאלתי והתקרבתי אליו כך שכפות רגלינו נגעו זו בזו. הבהונות שלי היו קרות. הבהונות של ג'רארד תמיד היו חמות. חוץ מבשבת שעברה. טקס הקומוניון הראשון שלו ושל יו. היום שבו האבות שלנו לקחו את המשפחות לשיט בסירה הגדולה כדי לחגוג. באותו יום ג'רארד היה קפוא וכחול מכף רגל ועד ראש.

״בלי אבא שלי,״ הוא לחש וכיסה את כף רגלי בכף רגלו. עיניו נעצמו בחוזקה והוא נשנק, ״ובלי אח...אחותי,״ הוא נאנח ברעד. ״נשארתי לגמרי לבד.״

״לא נכון,״ לחשתי בתגובה ומחיתי בידי הפנויה את הדמעה הגדולה מלחיו. ״יש לך את סייב ואת קית ואת מארק —״

״אני שונא אותו,״ הוא קטע אותי בכעס.

״את מי? את קית?״

הוא הנהן בנוקשות. ״ול...לא רק אותו.״

״גם את מארק?״

הוא משך באפו ובלע את הרוק לפני שאמר, ״אני לא אוהב את המבטים שלו.״

עיניי נפערו. ״אילו מבטים?״

״הוא מסתכל עליי ברשעות,״ הוא הסביר. ״כאילו הוא רוצה לפגוע בי.״

כעס התפשט בתוכי. ״לפגוע בך?״

הוא שוב הנהן. ״אולי אפילו להרוג אותי.״

״טוב, אני אבעט לו בבולבול אם הוא יעשה דבר כזה,״ נהמתי. ״אני יודעת לעשות את זה. תשאל את יו. בעטתי לו בבולבול בשבוע שעבר כי הוא שבר לי את הברבי, והוא בכה.״

״אה, כן,״ חייך ג'רארד. ״אני זוכר.״

החיוך הגדול הראשון שלו היום.

״אני אוהבת את הפנים שלך כשאתה עושה את זה.״ נגעתי בגומה שהופיעה בלחיו.

״עושה מה?״

״מחייך,״ הסברתי. ״הבטן שלי רועדת.״

״רועדת?״

״כן,״ הנהנתי בהתלהבות וצחקקתי כשזה שוב קרה. ״כמו ג'לי רוטט.״

״הא.״ הגבות של ג'רארד התכווצו והוא נראה מרוכז מאוד. ״גם אצלי זה ככה.״

״היי, ג'רארד?״

״כן, קלייר?״

״אתה עדיין מחזיק לי את היד.״

״אני יודע.״ רעד עבר בי והוא הידק את אחיזתו. ״סליחה. פשוט... כשאני מחזיק לך את היד אני מרגיש יותר טוב.״

״באמת?״

״כן.״ הוא צפה בי בחשש. ״זה בסדר?״

״כן,״ חייכתי אליו. ״אתה יכול להחזיק לי את היד לנצח.״

״מבטיחה?״

״כן,״ פיהקתי והרגשתי שאני עומדת להירדם. ״מבטיחה.״

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
127 דירוגים
97 דירוגים
15 דירוגים
9 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
16/4/2024

אני לא חושבת שהלב שלי, יכול לחזור להיות איך שהוא היה לפני. בכל חיי לא הזלתי דמעות כמו שהזלתי מהספר הזה, אני חושבת שזה אחד הספרים הכי טובים בסדרה. הוא שבר אותי, והדביק את השברים שלי שוב ושוב. תכינו הרבה טישו כי אתם הולכים לבכות, גם מצחוק וגם מכאב. אני לא אתגבר על הספר הזה בחיים, מרוב שהוא טוב.

21
17/4/2024

אוי גיבסי וקלייר אהובים שלי, כמה ציפיתי לספר שלהם וכמה שהופתעתי לטובה! צחקתי, התרגשתי, בכיתי ופשוט גיליתי גארד אחר!!! מתחת לכל הביטחון והצחוקים מסתתר בחור שרק צריך מישהו שיאמין בו, שיאמין לו! קלואי תודה על זה! לרגע לא חשדתי וכשזה בא, זה היה כצו סטירה לפנים (בקטע הכי טוב) מומלץ מאוד!

12
19/4/2024

מאז שלכבוש את 13 יצא חיכיתי לספר הזה. אין לי מילים להתחיל לתאר את הספר הזה לא ציפיתי למה שקראתי ולאיך שזה גרם לי להרגיש. קלואי סופרת מטורפת, כתיבה יוצאת דופן! כל ספר שלה מתאר התמודדות עם משהו ואיך שהיא מנגישה וכותבת על זה בצורה כל כך מופלאה פשוט ראוי להערכה. ממליצה מאוד ומחכה לספר על יואי וליזי❤️

9
18/4/2024

אהבתי את הספר מאוד, שמחתי שבסוף קלייר לא וויתרה והעמידה את ליזי במקום כמו שהגיע לה! ספר מהמם, סוחף ומרגש

9
18/4/2024

ואוו ספר אמלה סיימתי אותי תוך פחות מיום, הספר מצחיק אבל גם רציני באותו הזמן לא יכלתי להפסיק לקרוא הספר פשוט סחף אותי בכללי כל הספרים של קלואי פשוט סוחפים הספר לא נמרח בכלל חד משמעית הספר הכי טוב מבין כל הסדרה של הבחורים של טומן הוא חד משמעית מביא לנו גיבסי אחר שלא הכרנו גיבסי שמסדר את החיים שלו בזכות הצחוק אבל שהוא לבד הוא אחר או שהוא עם קלייר הוא בן אדם שונה ממה שקראנו בכל הספרים וכמובן שלקורי לא תתן לנו מידע רק על גיבסי וקלייר אלה היא גם נותנת פרטים וקטעים חמודים על ג׳וני ושאנון ועל ג׳ואי איפה ואיי-גיי וגם קצת על יואי מספרים על טראומה שגיבסי עבר מספרים גם על אחות של ליזי קיווה מספרים למה היא התאבדה ועוד הרבה פרטים עסיסיים על קלייר וגיבסי אין הרבה סמאט בספר אבל זה לא כזה מפריע מספרים על איבוד הבתולים של גיבסי וגם על איבוד הבתולים של קלייר ובקיצור רוצו לקרוא מבחינתי הספר קיבל 5/5 🌟 ו3/5🌶️

3
25/4/2024

ספר מושלםםם חובה קנייה! הם כאלה חמודים ביחד אבל לדעתי ליזי נדחפה ברמות חצי ספר זה על המירמורים שלה אני באמת לא סובלת אותה

2
21/4/2024

ואווו כמה חיכיתי לספר של קלייר וגיבסי! הספר עלה על כל הציפיות שלי. נוגע בנושאים כל כך חשובים. אחד הספרים הכי טובים שקראתי, ממש אי אפשר להפסיק לקרוא. פשוט מדהים! 😍

2
19/4/2024

אם היה אפשר לתת ליציאת מופת הזאת שנקראת לאלף את 7 יותר מ5 כוכבים זה מה שהייתי נותת

2
18/4/2024

אלף כוכבים לגיבסי המלך. איזה ספר. בכיתי . אבל נו זאת קלואי וואלש אז אני בוכה מתמידה. מרגש וכל כך חיכיתי שאני מאושרת שלא התאכזבתי ! ספר מעולה # גיבסי המלך (רוצה אותו בתור הבסטי שלי ) . תודה על הספר הזה !

2
17/4/2024

אני פאקינג מאוהבת בהם כל הסדרה הזאת יש לה מקום אצלי בלב הכתיבה סוחפת וכל כך טובה שנונה אבל עמוקה פשוט סערת רגשות ממליצההה

2
23/6/2025

אני כל כך אוהבת את גיבסי!! בכל הספרים הקודמים האנרגיה הטובה שלו, הצחוק, הנאמנות והאופטימיות שלו שבו את ליבי💙 התאהבתי בו ובקלייר עוד לפני שקראתי את הספר הזה ולכן חייבת להזהיר שממש היה לי קשה לקרוא חלקים מסויימים😮‍💨 למה להעביר את גיבסי טראומה כזאת?!! משום מה דווקא לו זה הכי פחות מתאים, לא מסתדר ועצוב לי בשבילו. אני אמשיך לקרוא כל ספר מהסדרה הזאת! למרות שהסופרת הרסה לי בספר הזה, די כבר כמה רע אפשר להפיל על כולם ועוד בגיל כזה צעיר! כי אני יודעת שבספר הבא נגלה עוד רוע שעבר על ליזי לפחות איתה עשו הכנה, כי מן הסתם לא יוציאו אותה ביצ'ית בלי סיבה אז יספרו על הטראומה/ות שלה בוודאות. נראה לי שאני צריכה הפסקה לפני שאמשיך לקרוא את שאר הסדרה..

1
27/4/2024

אמאא וואו גיבסי הלב❤️ איך אני אוהבת את הזוג הזה!! ממליצה לקחת טישו… ומחכה כבר לספר של ליזי ויואי

1
27/4/2024

מהמם יצא ליראות את גבסי בצורה שונה ולהבין את העצב מאחורי הצחוק לא יכולה לחכות לספר של ליזי ויו

1
27/4/2024

ספר מהמם !!! הסוף קצת נשאר פתוח

1
22/4/2024

אני לא מאמינהההה בכיתי בסוף 🥺 סדרת הספרים האהובה עלייייי

1
20/4/2024

וואו איך שהספר סחף אותי, אני לא חושב שסיימתי ספר עם הרבה עמודים תוך יום וחצי. לא רציתי להניח מהיד. הספר עצמו ממש ריגש אותי ואני לא חושבת שאסתכל על גיבסי כמו שהסתכלתי עליו בשאר הספרים בסדרה בעבר. הסיפור והדרך שבה הכל מסופר ומושך אותך לתוך הספר שאתה כבר לא רוצה להפסיק. הוא ללא ספק מעבר לחמישה כוכבים!!

1
19/4/2024

ספר כל כך מושלם ששבר לי את הלב… מחכה לספר הבאה ממש…. היה שווה לחכות לספר הזה וישבתי לספור את השעות עד שזה יצא.

1
17/4/2024

מושלם קראתי ביום הכי אהבתי בעולם אני מתה על ג׳רארד ❤️❤️❤️

1
22/6/2025

ספר מרגש ומדהים ומצחיק ועצוב ושמח והכל רגשות מנוגדים שקוראים אותו אבל לא אשקר שהיו עליו מלא מא ספוילרים ברשתות החברתיות וזה מש הרס אז אם אתן רוצות לקרוא אותו בצורה הכי טובה ומרגשת אל תתנו לאנשים לעשות לכן ספויילררר! ספר מדהים שחיכיתי לו הרבה שווה קריאה לגמרי!!! תנו לייק זה בחינם

18/6/2025

אין על גיבס סדרת הספרים האהובה עליי לא משנה מה תגידו הסידרה הזאת מראה כל מיני טריגרים וכל אחד יכול להתחבר מנקודת מבט שלו אני חושבת שכולם יכולים להתחבר לסידרה ולדמויות פה אני אומרת את זה בתור מישהי שבאמת לא קוראת הרבה ספרים אבל לסידרה הזאת פשוט נשאבתי ולא יכולה להפסיק לקרוא והיא עוזרת ככה להעביר את המלחמה עם סיפורים בבעיות של אנשים אחרים ובאמת אני מאוהבת בקלואי וולש 3>

1/5/2025

מעולה!!! ספר רגיש ונוגע ללב אני מאוהבת בג'ארד גיבסון עוד מתחילת הסדרה, אבל הספר הזה הציג אותו באור חדש וכמה שהוא מושלם, ורגיש ומתוק למרות כל הסבל שהוא עבר ספר מעולה!!!

25/4/2025

הספר ממש טוב,יותר משאר הספרים בסדרה

6/3/2025

את גיבסי אהבתי מהספר הראשון בסדרה, בספר שלו כאבתי את כאבו ואהבתי את העולם שלו ושל קלייר המהממת, אני בטוחה שיהיה ספר המשך כי זה מחויב פה, עד אז אשב ואמתין

11/2/2025

ספר טוב אני ממליצה ספר מטורף מאוד כל הסדרה של הבחורים של טומן טובה מאוד אני ממליצה

8/2/2025

התאהבתי

6/2/2025

וואו וואו וואו, ברגע שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי להפסיק, ג'רארד האהוב, הלב יוצא אליו והרצון לתת חיבוק עצום, הכתיבה סוחפת ומרגשת וגרמת לך לבכות ולצחוק בהבדל של שניות בודדות, מחכה ברמות כבר לספר הבא ולגלות יותר על ליזי❤️‍🩹

1/1/2025

וואו! עפתי על הספר לפעמים הרגיש טיפה ארוך מידי אבל לגמרי עפתי עליו, חבל שהפרק האחרון היה קצר מידי, הייתי שמחה לדעת מה קורה אחרי

29/12/2024

וואו סיימתי בכמה שעות, בין העלילות הכי טובות בסדרה!! מחכה לעוד ספר עליהם🤍 מומלץ מאוד!!

15/10/2024

מושלם

20/9/2024

איזה סיום מרגש לסדרה מעולה.

16/9/2024

מקסים!! איזה כיף לקרוא שוב על החבורה הזו ולהעמיק עם גיבסי וקלייר. אוהבת מאוד את הכתיבה של קלואי

31/7/2024

ספר מעולה כמו כל הסדרה ממש אהבתי את החיבור בניהם ואת המערכת יחסים ואיך הקשר התפתח במהלך השנים, גם אהבתי את הקשר בין ג'וני ושאן לבין קלייר וגיבסי ואיך הם נאמנים אחד לשני ותומכים במיוחד ברגעים הקשים. קצת מאכזב לראות את ג'ו ואיפה לא מבינים את מה שגיבסי עובר והעובדה שבחרו ב"צד השני" הוריד לי מהם ממש.

23/7/2024

ואווווווווווווווו איזה ספר אני מחכה לו כל כך הרבה זמן והוא ממש לא אכזב יצירת מופת

1/7/2024

חד משמעית הספר הכי טוב בכל הסדרה. כל כך לא צפוי, סיפור קורע לב. וואו

30/6/2024

סידרת ספרים מושלמת וממכרת!!!! הסיפור של גיפסון פשוט גמר עליי כמה בכיתי במהלך הקריאה ומצד שני צחקתי בקול מהקטעים המצחיקים שקרו כי הוא באמת הדמות הכי מצחיקה בסידרה. וקלר פשוט מלאכית מהממת, עדינה וטובה אהבתי מאוד את הספר כמו שאר הספר בסידרה ❤ מחכה בצפייה לספר הבא לסידרה 😇

18/6/2024

וואי צחקתי אהבתי התעצבנתי ובכיתי הלוואי שהיא פשוט תמשיך לכתוב 💜

8/6/2024

בסיום הספר לא ידעתי מה לומר הייתי פשוט בהלם ממה שקראתי. הספר הזה שינה לי את כל מה שחשבתי על גיבסי עד היום. הספר הזה גרם לי לצחוק ולבכות. בהתחלה לא כל כך הבנתי מה קורה עם זה היה לי קשה קצת להיתחבר אבל אחרי שהמשכתי עוד קצת לקרוא לא יכולתי לעצור. ואני ממש מקווה שיהיה המשך לסדרת ספרים הזו כי הסדרה הזו גרמה לי להתחיל לקרוא ספרים.

1/6/2024

יצירת אומנות, הכי טוב בסדרה עד עכשיו אבל הרגשתי שנגמר עם המון קצבות פתוחים ומקווה שיסגרו בספרים הבאים

24/5/2024

איזה ספר קלואי פשוט אדירה. סופרת שהיא עילוי.

17/5/2024

קלואי עושה זאת שוב!!

15/5/2024

סלואו בורן, מרגיש ונוגע ללב

15/5/2024

ה' ישמרני ויצילני. הספר שאני יכולה להגיד בפה מלא שחיכיתי לו כל כך, וכל דקה ודקה שחיכיתי לו הייתה שווה. הצורה שבה הם מאוהבים מגיל קטן, ובסוף הם ביחד למרות הכל חד משמעית קסמה לי. יותר מאהבתי את הספר, *אבל* אם את בת 16 ומטה, הייתי ממליצה לקרוא את הספר (ואת כל סדרת 'הבחורים של טומן') בגיל טיפה יותר מאוחר. *חשוב*- למרות כל הדברים הטובים, ישנם גם טריגרים קשים מאוד שאני יותר מ-ממליצה לשים לב אליהם. 276483910/10 טריגרים- פירוט לאונס של קטין, התאבדות, חרדות.

15/5/2024

וואו אין לי מילה אחרת כל הרגשות בספר אחד כל כך ממליצה לקרוא!

12/5/2024

אחרי שקראתי את שאר הספרים חשבתי שאני לא אתחבר לעוד זוג אבל מה שלא היה אצל שאנון וג'וני או אצל ג'ואי ואיפה היה פה, ספר מדהים וכתוב בצורה מרתקת שלא יכולתי להזיז את העיניים. מי שעוד לא קרא ,למה אתם עדיין פה ?לכו לקרוא עכשיו

9/5/2024

מרגש!!!!! קלואי עושה זאת שוב💜

4/5/2024

גיפסי הרס אותי בספר הזה וכל הסודות התגלו , וקלייר מתוקה אמיתית שהתאהבתי בה כל כך בסיפור שלהם. סדרה מעולה ❤️❤️❤️❤️❤️

27/4/2024

אהבתי את הספר מאוד, התרגשתי , צחקתי , היה כיף גם לחזור לכל הדמיות המוכרות מהספרים הקודמים. אבל ציפיתי לסוף אחר....הרגשתי שחסר לי עוד כמה פרטים. אולי יהיה עוד ספר המשך.

27/4/2024

בכיתי צחקתי ובעיקר רציתי לקרוא עוד מלא פשוט סופרת מעולה

25/4/2024

טובוש אז דבר ראשון עופו לקרוא את זה. ועכשיו ביותר הרווחה, אני לא אחת שאוהבת לקרוא תגובות כי אם תהייה תגובה רעה לאיזה ספר אז יש סיכוי גדול מאד שלא אקנה אותו- או שאקנה אותו אבל אתחיל לקרוא אותו בתחושות פחות טובות. ולספר הזה אני מחכה השם יודע כמה. ובדיוק יום לפני שהגיע ראיתי תגובה בטיקטוק שהספר נמרח ומשעמם בהתחלה וצריך ממש להחזיק אותך כדי להגיע לחלק הטוב- אנמפה כשי להגיד להם שזה בולשיט. הספק מדהים. נהנתי מאד מאד. הספר לא נמרח וכן הוא ארוך אבל שווה כל רגע. לילה לבן אחד שהקדשתי לספר הזה וסיימתי. ובכנות, מאותו הרגע כל המחשבות שלי הן על סצינות מסויימות. אתם לא תאמינו איזה ספר מדהים נכתב פה. כל כך הרבה דברים לא צפויים כתובים שם. עדיין בהלם.

25/4/2024

איזה ספר מקסים .נושא כואב אבל גיבסי וקלייר מקסימים כל אחד בדרכו. איזה סופרת מעולה.

24/4/2024

מעולה!!!

24/4/2024

ספר מטורף מגלים גיבסי אחר, גארד אחר- שלא תיארתם לעצמכם שתגלו. גיבסי הוא חד משמעית האהוב עלי בחבורה

24/4/2024

הספר נפלא, אבל בעיקר כשמשנים את ההגדרה שלו. אם אתם מחכים לספר על זוגיות מתפתחת - זה לא זה. כן, קלייר וגיבסי מאוהבים. הם היו מאוהבים בספרים הקודמים, הם התחילו את הספר עם אהבה גדולה וסיימו אותה כך. אין בספר הזה התפתחות אמיתית בקשר. הספר בעיקר מתמקד בגיבסי, בטראומה שלו ובהשלכות שלה. אם כבר, מערכת היחסים המשמעותית (והעצובה... והפוגענית...)בספר היא בין גיבסי וליזי..מחכה לראות איך ליזי תתבגר ותתגבר בספר שלה.

23/4/2024

וואו איזה ספר, איזה טוויסט! כלכך רציתי לשמוע את הסיפור של קליר וגיבסי. לעולם לא האמנתי שמאחורי הדמות הזאת מסתתרת סיפור כזה. מטורף! אוהבת את הסדרה הזאת כלכך ושרק תימשך.

23/4/2024

ספר מדהים! ואוו כמה צחקתי ובכיתי במהלך הקריאה. לא יכולתי להניח את הספר בצד- הוא מעולה ומדהים!!! ממליצה💓💓💓

22/4/2024

מושלםםם ברמותתת

21/4/2024

ספר מושלם

21/4/2024

קודם כל לא הצלחתי לעזוב את הספר מהרגע שהתחלתי לקרוא . אבל יש רגע בספר שאת מבינה מה קורה מעבר ולא יכולתי להפסיק לבכות . יש הרבה רגעים מצחיקים בספר והרבה רגעים קשים בקיצור ספר מהמם כמו כל הספרים

21/4/2024

לקרוא את זה זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי.

20/4/2024

אוייייי הלב שלי 🥰🫶🏻😍 איך מתקדמים הלאה אחרי שסיימתי לקרוא אותו?!?! ספר מושלם!!! אני מאוהבת קשות.

18/4/2024

מדהים... תמיד נשאר טעם של עוד....

18/4/2024

וואי יכולה להגיד שאני ציפיתי שהספר הזה יהיה שמח וחמודמודון ואני יכולה להגיד שהוא היה ככה - ופחות , הספר הזה הפתיע אותי לטובה בצורה מטורפת ובכיתי אחרי כל שלושה פרקים

17/4/2024

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב. אחד הספרים הטובים. לא משהו שאנחנו מצפים לו, קלואי וולש עושה זאת שוב ועל הדרך מעלה מודעות לנושא כל כך חשוב! מדהים מדהים מדהים לא מתאים בכלל למי שלא רוצה לבכות, שימו לב ממש לטריגרים

17/4/2024

אין לי מילים הספר הכי טוב בסדרה, כל כך התרגשתי שראיתי איך ג׳וני וגיבסי הפכו לחברים הכי טובים גיבסי הוא השמש שלנו ❤️

17/4/2024

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי

17/4/2024

וואו איזה ספר מדהים! מגלים בו צדדים חדשים של גיבסי מעבר לדמות המצחיקה בחבורה. ספר מושלם

17/4/2024

וואו הספר היה מעולה הכי לא צפוי בעולם שינה את כל הזווית ראיה שלי על ליזי (למרות שאני עדיין אוהבת אותה) וג׳רארד עבר כל כך הרבה והיה צריך רק שיאמינו לו ויתנו לו את הדחיפה לספר את מה שעבר וקלייר הייתה הבן אדם הנכון לעשות את זה גם עם לא בדרך שהתכוונה. סיימתי ביום אחד והספר מומלץ בטירוף הכי טוב הבחורים של טומן.

16/4/2024

חיכיתי חצי שנה לספר הזה וחיכיתי ברמה שכול יום במשך חצי שנה ספרתי ימים והיום התחלתי בהתרגשות את הספר, הספר היה טוב הסוף הרגיש לי לא רצוי וגם צפוי מידי, אבל אני מאוהבת בזוג הזה מעז הספר הראשון של הבחורים של טומן אז זה לא משנה. אם אתם גם מאוהבים בחבורות של גיבסי וג׳וני זה הספר שלכם זה מציג את החברות שלהם מכול צורה בחינה וזווית ואני מאוהבת בחברות שלהם, וגם על החברות היפה בין שאנון לקלייר. וגם סוף כול סוף יודעים מה קרה בין ליזי לגיבסי וזה היה מפתיע ביותר התאהבתי בספר הסוף קצת הוריד לי אבל בכללי הספר מטורף

3
17/4/2024

אוקיי סיימתי את זה. חיכיתי לספר הזה הרבה מאוד זמן והתחלתי לקרוא אותו ממש כמה דקות אחרי שהוא יצא דיגיטלית. אז מה עבד- גיליתי הרבה דברים חדשים על הדמויות, הקומדיה הייתה מצוינת אני ברצינות צחקתי בקול. היה ממש נחמד לקרוא על הדמויות שכבר קראתי עליהן ואיך הן פתאום משתלבות בסיפור של גיבסי וקלייר. ממש שמחתי לקרוא על מה קורה אחרי אירועי הסיפור של ג׳וני ושאנון בניגוד לספרים של ג׳ואי ואיפה שהתרחשו בעיקר לפני ובמקביל לקו העלילה. מה פחות עבד- היה חסר לי טיפה רקע ספציפי. כמו מה קרה להם בזמן הספרים של שאנון וג׳וני, מרגיש כאילו לא הרחיבו על זה. ויש קטע מסוים שחוזר על עצמו לאורך כל הספר שבשלב מסוים כבר התחיל לייאש אותי. אבל סהכ ספר ממש נחמד.

2
21/4/2024

איך מתקדמים מפה

1
19/4/2024

אהבתי ברמות את הדמויות ואת החבורה שלהם שרק קלואי יכולה לכתוב ככה! כמות הפעם שבכיתי בספר הזה אמלה!! רומנטי 🩷- 5/5 בכי💧- 5/5 - בכיתי ברמות סמאט ❤️‍🔥- 2/5 מצחיק 😂-4/5 ״קלייר ביגס היית בשבילי הרבה דברים. משענת. אוזן קשבת. לב. נשמה. כן, היא הייתה כל עולמי וזהו לא היית הגזמה.״ ״אני אוהבת אותך ג׳רארד גיבסון, אני אוהבת את הילד שהיית, ואני אוהבת את הגבר שהפכת להיות״ 🥹❤️

1
15/5/2025

כמה שחיכינו לספר של קלייר וגיבסי!!! חייבת לציין שקראתי אותו ישר אחרי שסיימתי את הספרים של ג׳ואי ואחלה ולדעתי זה קצת הרס לי, בספרים של ג׳ואי ואיפה יש אווירה בוגרת ומיוחדת וכשהתחלתי את הספר הזה כבר מההתחלה הוא הרגיש לי קצת ילדותי וקרינג׳י סך הכל מכורה לסדרה הזאת ואין ספר שספר עליהם היה נחוץ מחכה בקוצר רוח לספר על ליזי ולקרוא את הנקודת מבט שלה

27/5/2024

חביב

15/5/2024

אהבתי מאוד ואפילו הצליח להפתיע אותי

1/5/2024

כרגיל, הסופרת הזו מורחת את הסיפורים שלה. שכחתי עד כמה. אבל הסיפור עצמו יפה. הוא כתוב טיפה ילדותי בהשוואה לספרים על גיבורים בני 20 ו שאני רגילה אליהם, אבל זה מוצדק כי הגיבורים פה בתיכון (ולשם שינוי גם נשמעים ככה). גיבסי כמובן שנון אימים ומחזיק בעצמו 70% מההנאה מהספר. ופה גם ברור למה גיבסי וקלייר זוג, בניגוד לג'וני ושאנון, כשלא היה לי מושג מה ג'וני ראה בה. לא קראתי את הספרים של איפה וג'ואי אז אני לא יודעת להשוות לשם. בכל מקרה, מומלץ.

26/4/2024

כמה שחכיתי לספר הזה ,התחלתי אותו ביום של ההשקה שלו והאמת שיותר חכיתי לגיבסי מאשר לקלייר ,כי כולנו יודעות שמאחורי הדמייות המצחיקות מסתתר סיפור כואב שיגרום לנו למרר את חיינו בזמן הקריאה . גיבסי וקלייר מכירים מילדות ,קלייר היא אחותו של יואי ,חבר טוב של גיבסי. הספר הזה מגלים מה באמת גיבסי עובר ועבר כל חייו ,אני חושבת שזה בכלל לא הגיע לו ולאףאחד לא מגיע לעבור את הדברים שהוא עבר או כל דמות בסדרת הספרים הזו . ויש בו כל כך הרבה עומק וממש נהניתי לקרוא עליו ולהתאהב בו 😍 הריבים שלו ושל יואי קרעו אותי מצחוק,וגם הקטעים של גיבסי וקלייר זה היה כל כך מטומטם שזה פשוט הצחיק אותי. לגבי קלייר האמת שהיא הייתה מתוקה בטירוף ,כל הזמן היא הייתה שם לצד ג'ארד ותמכה בו ועזרה לו זה היה מקסים בעיניי. אבל לא הצלחתי להתחבר אליה ,היא מאוד מופעלת על ידיי הרגשות שלה ונותנת להם להשתלט עליה ובכך היא פוגעת באנשים שקרובים אליה ואני אכלה שהיא עשתה עשהו בספר שגרם לי ממש לסלוד ממנה . הסקירה הזאת תהיה ממש מתומצתת כי אני מפחדת לעשות ספוילרים למי שלא קרא/ה אבל הדברים שלא אהבתי בספר הם כנראה ספוילר אז זאת הסיבה שהוא לא היה חובת קריאה בעיניי אבל חוץ מזה הספר פשוט מדהים ואני מטורפת על הכתיבה של קלואי ,יש סיבה שהיא אחת מהסופרות האהובות עליי ❤ אז אם אתן מחפשות לקרוא ספר על חברי ילדות שמתאהבים לאורך השנים ויעשו הכל אחד בשביל השנייה בכל מצב ובכל זמן ,ספר מצחיק שיגרום לכם להתפקע במצחוק ,להוסיף עוד דמות לרשימת הבוקבויפרנד שלכם .תקראו את הספר הזה 🤍 נ.ב פטריק ממש מעניין אותי ואני מקווה שיהיה עליו יותר בספר של יואי וליזי למרות שסורי אבל אני לא כזה מחכה לקרוא עליהם ,הסיפור שלהם כן יהיה מעניין אבל אם הם יבגדו בבני זוג הנוכחים שלהם זה משהו שמאוד מפריע לי שמנסים לנרמל בגידות בצורה כזאת .

23/4/2024

3.5 משהו לגמרי נמרח ובוא זמנית היה חסר בספר הזה.. אחרי שמונה הזםרים הקודמים בסידרה הספר הזה מאוד אכזב.

18/4/2024

3.5⭐️ קצת ספויילרים… באמת לא היו לי הרבה ציפיות לסיפור של גיבסי וקלייר אבל זה היה אחרת לגמרי ממה שחשבתי שאקבל מהם בהתחלה היו יותר מידי דיאלוגים פנימיים וזה הרגיש לי שקלואי הוסיפה את זה רק כדי שיהיו לה יותר עמודים בספר. כל הקטע עם הsoulmate חזר על עצמו בלי סוף והרגיש לי שזה הפך להיות מובן מאליו מידי הספר הזה גרם לי לאהוב את קלואי הרבה פחות, באמת מה היא חשבה לעצמה… לא אהבתי את הכיוון שהיא בחרה לקחת את העלילה והשינוי שהיא החליטה לעשות כדי שתוכל לכתוב ספר על גיבסי היא פשוט שינתה הכל ב180 מעלות ולא הבנתי את המניעים שלה בכלל, היא יכלה לעשות הכל אחרת לגמרי היא הפחיתה את הטראומה של ליזי ושינתה את הסיפור מהעבר כדי שתוכל להגיע לטוויסט מפוצץ בספר הזה הכתיבה שלה הרגישה לי כל כך שונה ואפילו מוזרה והפרק האחרון היה מאכזב אין מילה אחרת לתאר את זה כל כך הרבה קצוות פתוחים בסיפור של גיבסי ובהתמודדות שלו עם השדים שלו מהעבר, הכל היה לי פשוט מוזר מידי מקווה שהכל ישתנה לי בספר של ליזי וממש מחכה שהוא יצא כדי לראות הכל מהנקודת מבט שלה, למרות שכן קצת הרגיש לי שקלואי עשתה פה קצת בכוונה כדי לגרום לקוראים לשנוא את ליזי יותר מקווה שהיא לא תהרוס גם את הסיפור שלה🙏🏻

4
11/6/2024

סופילר!! ספר נהדר, למדתי כל כך הרבה על כל מיני דומיות, בעיקר על גיבסי ואפשר לומר שקצת על יואי וליזי. אני חושבת שהיריבות בין ליזי לגיבסי ממש הרסה לי,בעיקר היריבות של קלייר וליזי. ואני פחות אוהבת את קלייר בגלל כל זה.

1
24/4/2024

משמעותית פחות טוב מהקודמים. יש תחושת מועקה שמלווה חצי מהספר בגלל מה שקרה בעבר.

1
16/10/2024

הכי פחות טוב מכל הסדרה. לא מעביר מספיק את הפגיעה הקשה שבפגיעה מינית. כל הסדרה מתמודדת עם נושאים מאוד כואבים וזה כתוב הכי פחות נוגע. יותר מידי התעמקות בחלקים הילדיים, בלי שזה ירגיש נכון ונורמאיבי לצד הפגיעה

12/8/2024

הם זוג מוזר אין מה להתוכח ג'וני ושאנון זה יותר רומנטי וטראגי ג'ואי ואיפה זה יותר עצוב ופורט על מיתרי הרגש אבל האוירה פה היא שונה כאילו מדובר בזוג נשוי אהבתי מאוד את הספר אני מנחשת שיואי יהיה בספר הבא אולי ליזי

13/5/2024

לא משהוא בכלל כמו כל הספרים האחרונים שלה מנסה לזעזע עם כתיבה מאולצת

1
24/4/2024

זה הספר הראשון מתוך הסדרה שהרגשתי שהספר הינו לבני נוער. לטעמי הרגשתי כי הוא אינו התמקד באירועים העמוקים אשר עלו בספר וכי הייתי רוצה יותר להעמיק בסיפורם של קלייר וגיבסי. הייתי רוצה לראות כיצד נוצר חיבורם הממגנט ואת חייו של גיבסי בהווה של אירועי חייו ולא רק בדיעבד. הייתי שמחה לראות את העוגן שקלייר שימשה לו בתקופה זו. ובמקום זה הרגשתי כי הספר התעסק בתכנים ילדותיים והעלילה הרגישה לי מעט מאולצת על אף שהיה אפשר להתעלות מול הנושא הברור מאליו ולקשר אותו לסיפור של גיבסי וקלייר הרגשתי שזה היה נמתח ולצורך עוד 200 עמודים בספר, כמו כל הספרים נהנתי לקרוא אותו ואני כן ממליצה על קריאתו אם קראתם את שאר הסדרה כיוון וזה משלים לנו פינות על שאר הזוגות. מרגיש לי שיש ניצוצות לסיפורם של ליזי ויו וזה בעיניי מיותר🙏 אבל כן הייתי שמחה לספר נוסף ומסכם על ג׳וני ושאנון או איפה וגואי.

1
18/5/2024

מאכזב. הדמות של גיבסי הייתה כל כך הכרחית בכל הספרים. הוא היה קרן אור, מלא חיים וצחוק והרגשתי שבספר הזה עשו לו עוול. הכימיה שלו ושל קלייר לא הורגשה בכלל (ובספרים האחרים הם בהחלט היו מדהימים). מה עם העתיד שלו?? הוא כל כך רצה להיות ברוגבי עם ג׳וני ולהתחזק ובספר הזה נראה שרצה לפרוש. מאכזב..

3/5/2024

משעמם. כל השליש הראשון זה כמו "בפרקים הקודמים" ומשם זה לא מתקדם לשום מקום! התאמצתי מאוד להגיע לאמצע וכשגם שם לא קרה כלום פשוט עזבתי. ספר המשך פשוט מיותר לדעתי. וחבל...

1
25/4/2024

וואו איזו אכזבה. פשוט ספר פח ברמה שלא ציפיתי אליה.. משעמם, שטוח, ילדותי בטירוף.. דווקא בגלל שעוסק בנושאים קשים ומורכבים של התמודדות עם פוסט טראומה מכל מיני סוגים זה עוד יותר היה מאכזב. וקלואי יודעת לכתוב והיתה כזאת ציפייה לסיפור של הדמויות האלו, וכאן פשוט שממה. גם שאר הדמויות כאילו כתב אותם צ'אט ג'י פי טי. באמת בזבוז כסף וזמן תחסכו לכם. הרומנטיקה משעממת בקטע לא נורמלי אין אקשן, אין עומק. פשוט זוועה

1
5/5/2025

מרגיש מאולץ וגרוע מכך אופן שבו הסתיים יש לי צחוקם שיצא ספר המשך שבאמת כבר יחטא למטרה

הבחורים של טומן 9 - לאלף את 7 קלואי וולש

הקדמה

רגעים לפני שהכאב בריאותיי התפוצץ והכול החשיך, ראיתי אותה. הילה של אור. זוהר טהור של קרן שמש.

אותה.

ראיתי אותה.

ואז ידעתי. אז ידעתי...

 

 

פרולוג

אל תיקח את הילדה

קלייר

מאי 1995

הריח הרע של העשן דגדג לי את האף וזה לא מצא חן בעיניי. אימא אמרה שזו קטורת, אותו חומר שהאב מרפי שרף במיסה בכנסייה בימי ראשון.

לא אהבתי ללכת לכנסייה. הרגשתי שהמקום מחניק, ישן ועצוב. והכי גרוע, אסור לדבר שם במשך שעה שלמה.

שעה היא כמו נצח כשאת בת חמש.

משום מה, הבילוי בכנסייה היה גרוע יותר היום, יום שלישי. האווירה עצובה יותר.

הבטתי סביבי בכל הפנים הבוכות, משכתי חוט רופף מהקרדיגן שלי ונדנדתי את הרגליים, ובכל פעם שבעטתי בגב הספסל שלפניי, חייכתי לעצמי.

״שבי בשקט, קלייר,״ הורה אבא והניח יד על ברכי. ״עוד מעט זה נגמר, חמודה.״

״מסריח פה,״ לחשתי בתגובה וצבטתי את האף. ״זה לא נעים לי, אבא.״

״אני יודע, חמודה,״ הוא אמר וליטף את התלתלים שלי. ״בשביל אבא, תתנהגי כמו ילדה גדולה ותישארי בשקט עוד חמש דקות וזהו.״

״ואז אני אוכל לשחק עם ג'רארד?״ הוא לא ענה לי. ״אבא, אני יכולה לשחק עם ג'רארד היום?״ חזרתי ומשכתי במכנסיים שלו. ״בבקשה? אני מתגעגעת אליו.״

״אולי לא היום, חמודה,״ הוא השיב. ואז, כמו שאר הגברים, הוא רכן קדימה והצמיד את האגודלים שלו לעיניו כדי להסתיר את הדמעות.

״אבל למה?״ התווכחתי. ״הוא ממש פה קרוב.״ הצבעתי אל קדמת הכנסייה. ״אני רואה אותו, אבא.״

״לא, קלייר.״

״אבל —״

״ששש.״

לא הבנתי כלום.

הסתובבתי הצידה והסתכלתי על אחי. גם הוא בכה. אימא הצמידה אותו אליה והוא בכה על כתפה.

״היי, יו?״ לחשתי והסתרתי את הפה שלי בכף ידי. ״אתה רוצה לשחק עם ג'רארד אחרי התפילה?״

״ששש, קלייר,״ משכה אימא באפה והשתמשה בטישו שהיה תחוב בשרוולה כדי לנגב את פניה. ״לא כאן.״

לא כאן?

מה זאת אומרת?

לא הבנתי מה קורה וזה לא מצא חן בעיניי. הייתה לי תחושה מוזרה בבטן שהלכה והתגברה בכל פעם שהסתכלתי על ארונות הקבורה. ככה יו קרא לארגזים שליד המזבח.

היה ארגז חום גדול וארגז לבן קטן. יו אמר שג'ו, אבא של ג'רארד, נמצא בארגז החום הגדול, ואחותו בתאני שכבה בארגז הלבן הקטן.

כי הם טבעו בשבת שעברה.

טבעו הייתה מילה חדשה שלא הכרתי והיה לי קשה להבין אותה, ובכל זאת היא סופר העציבה אותי. כי כשטובעים מכניסים אותך לארגז.

״טבעו.״ הגבות שלי התכווצו בריכוז וניסיתי לאיית את המילה. ״ט...ב...״

״ששש, קלייר.״

לא, היא הייתה מסובכת מדי בשבילי.

שילבתי ושחררתי את הידיים, הסתכלתי סביבי ונופפתי אל המורה של יו וג'רארד בשורה ממול.

״מספיק כבר, קלייר,״ הזהירה אימא, תפסה את ידי והניחה אותה על ברכיי. ״תתנהגי יפה.״

חשבתי שאני מתנהגת יפה.

השתדלתי מאוד להתנהג יפה בשביל אימא, לכן ישבתי על הידיים ולא נדנדתי שוב את הרגליים.

עד שהמוזיקה החלה להתנגן וכולם קמו על הרגליים.

״אואזיס,״ צייצתי לאבא ובקושי הצלחתי לעצור את ההתרגשות. הכרתי את השיר הזה. זו הייתה הלהקה האהובה על אבא ועל ג'ו. השיר שהתנגן נקרא Stop Crying Your Heart Out.

אבא לא חייך. הוא היה עצוב מדי. ג'ו היה החבר הכי טוב שלו והוא בתוך ארגז חום. ג'רארד היה החבר הכי טוב שלי, ולשמחתי, הוא לא טבע כמו ג'ו ובתאני.

אבא שלי הוציא את ג'רארד מהמים. הוא קפץ פנימה וחילץ אותו, כשהוא לבוש בחליפה ונעליים על רגליו. גם גרביים. אבא שלי היה גיבור, ככה אמרו השכנים.

האב מרפי פסע במעבר ופיזר את העשן המסריח. גירדתי באף והתפתלתי באי־נוחות, אבל מהר מאוד שכחתי מהריח כי המבט שלי ננעץ בארונות בזמן שנשאו אותם לאורך המעבר.

קודם את הארון החום הגדול. ואחר כך את הארון הלבן הקטן.

הבכי הלך וגבר וסופר העציב אותי. כשהארון הלבן עבר ליד הספסל שלנו, אחי פרץ בבכי מר וקולני ונצמד לחזה של אימא.

״ששש, יו,״ נזפתי בו. ״תתנהג יפה.״

״ששש, קלייר,״ אימא ואבא אמרו בו־זמנית. לא הבנתי למה.

אנשים התחילו ללכת אחרי הארון.

סבא וסבתא של ג'רארד, הדודות והדודים שלו וגם בני הדודים. אימא שלו סַייב הוחזקה על ידי החבר שלה קית והבן הדוחה שלו מארק.

לא אהבתי את מארק. לא אהבתי את העיניים המרושעות ואת הידיים הגדולות שלו, או את המבט הנוזף שכל הזמן שלח אלינו.

אחריהם גרר רגליים החבר הכי טוב שלי בכל העולם, לצד דודה שלו ג'קי.

ג'רארד.

ההתרגשות בעבעה בתוכי כשראיתי אותו, ובקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלקפץ במקום. צפיתי בעיניים רחבות בנער הבלונדיני עם התלתלים, שהיו דומים לתלתלים שלי, מנגב את אפו בשרוול החולצה הלבנה שלו ונועץ בי מבט.

״היי,״ לחשתי ונופפתי אליו.

עיניו נראו עצובות מאוד ולחייו היו רטובות מדמעות, אבל הוא הרים את היד והשיב לי נפנוף. ״היי.״

הלב שלי התחיל לפעום בשיא המהירות, כאילו רצתי מרתון, והבטן שלי התהפכה כמו פנקייק במחבת.

״אל תזוזי,״ התחילה אימא לומר, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי, קמתי מהספסל ורצתי במעבר. ״פיטר, תעצור אותה!״

״קלייר,״ לחש אבא, אבל כבר היה מאוחר מדי.

מיהרתי אל ג'רארד. לא עצרתי עד שעמדתי ליד החבר הכי טוב שלי, החזקתי בידו ולחצתי. ״התגעגעתי אליך.״

ג'רארד משך באף שלו והידק את אחיזתו בידי. הוא ניגב את הלחי שלו בשרוול ז'קט החליפה השחורה, ואז יצאנו יחד מהכנסייה אחרי הארונות. ״גם אני התגעגעתי אלייך.״

״אני שמחה שאתה לא בארון,״ לחשתי באוזנו, קרוב מספיק שרק ג'רארד יוכל לשמוע אותי. ״אני אוהבת אותך יותר מכולם בכל העולם כולו, והייתי מחליפה כל אחד בשבילך. אפילו את יו.״

״את לא אמורה להגיד דברים כאלה,״ הוא ענה, אבל לא נשמע כועס. במקום זה, הוא הידק את אחיזתו בידי כשהלכנו אחרי הקהל אל בית הקברות.

״התפללתי שזה אתה,״ מיהרתי לומר. הייתי חייבת להגיד לו את כל מה שעבר לי בראש מאז הסירה. מאז הטביעה. ״כשאמרו לי שמישהו ניצל מהמים, התפללתי שזה יהיה אתה.״

הוא פנה להביט בי. ״ב...באמת?״

הנהנתי. ״הבטחתי לאלוהים שאהיה ילדה טובה אם הוא יחזיר אותך,״ חייכתי אליו מאוזן לאוזן. ״והוא שמע בקולי.״

״זה לא היה אלוהים, קלייר,״ לחש ג'רארד וניגב את האף בשרוול. ״זה היה אבא שלך.״

״לא אכפת לי מי זה היה כי אתה כאן.״

״לא נראה לי שהמשפחה שלי חושבת ככה.״ הוא הביט אל הרצפה תוך כדי הליכה. ״נראה לי שהם רצו שאבא שלך יציל את בתאני.״

״אני לא רציתי את זה,״ הודיתי בכנות. ״רציתי שתישאר יותר מכל אחד אחר.״

״קלייר, תחזרי אלינו בבקשה.״ אבא הגיע אלינו והניח יד על כתפי. ״את לא יכולה להיות עכשיו עם ג'רארד.״

פתחתי את הפה כדי להתלונן, אבל ג'רארד ענה במקומי. ״בבקשה אל תרחיק אותה ממני.״

״תניח להם, פיט,״ אמרה דודה ג'קי לאבא. ״המסכן הזה צריך פנים מוכרות בשעה כזאת.״

אבא לא נראה משוכנע כל כך, אבל הניח לי ללכת אל הקבר עם ג'רארד.

״אני לא יודע מה אעשה,״ אמר ג'רארד כשהגענו לקבר. ״אני לא רוצה לחזור איתם הביתה.״

״עם אימא שלך וקית?״ עיקמתי את האף בסלידה ומלמלתי, ״ומארק המסריח.״

ג'רארד הנהן בנוקשות. ״אני רוצה את אבא שלי.״

״אבל אבא שלך מלאך עכשיו, נכון?״

הוא משך בכתפיו. ״זה מה שהאב מרפי אמר.״

״אתה לא מאמין לו?״

״אני כבר לא יודע במה להאמין,״ הוא השיב ואז השתתק למשך רגע ארוך. לאחר מכן, נאנח בתסכול ואמר, ״נראיתי כמו אידיוט.״

״מתי?״

״במיסה.״

״למה?״

״לא ידעתי לקרוא,״ אמר בשקט.

״את התפילה?״ נזכרתי בתפילה שג'רארד הקריא ליד המזבח. ״היית נהדר.״

״לא ידעתי לקרוא את המילים, קלייר,״ הוא נשנק. עיניו האפורות והדומעות ננעצו בי. ״המצאתי הכול.״

״זה בסדר.״ חייכתי חיוך רחב מדי כדי שירגיש טוב יותר. ״לדעתי, היית הכי טוב בעולם.״

״מארק אמר שזה בגלל שאני טיפש,״ הוסיף ג'רארד והידק את האחיזה שלו בידי. ״הוא לחש לי את זה באוזן כשחזרתי מהמזבח.״

״מארק טיפש בעצמו,״ נהמתי וכעס התעורר בי. ״אתה הילד הכי חכם שאני מכירה. סופר־סופר חכם.״

״הקושי הוא רק כשהמילים על דף,״ הוא נאנח בתסכול. ״אני נשבע שאני זוכר אותן מעולה בראש. אם לא הייתי מסתכל על הדף המטומטם, הייתי מצליח לומר את התפילה בלי בעיה.״

״ג'רארד.״

״אני לא מבין את זה,״ הוא מיהר לומר. ״לא משנה אם אני כותב את המילים או אימא כותבת בשבילי, אף מילה על הדף לא ברורה לי.״

״אני יכולה לעזור לך,״ הצעתי. ״אני ממש מתקדמת במקראה בבית ספר.״

״רק תישארי.״ הוא לחץ על ידי. ״זה עוזר.״

״באמת?״

הוא הנהן בנוקשות ופסע עוד צעד אל הקבר הפתוח כדי להציץ פנימה. ״זה עמוק.״

״כן, סופר עמוק.״ הצצתי לתוך הבור הגדול באדמה.

״חשוך שם.״

״נכון,״ הנהנתי בהתלהבות. ״חשוך מדי.״

״היא מפחדת מהחושך.״

״בתאני?״

״כן.״

״זה בסדר. אבא שלך איתה, הוא ישמור עליה.״

״מה איתי?״ לחש ודמעה זלגה על לחיו. ״מי ישמור עליי?״

״אני, מצחיק אחד,״ השבתי ועזבתי את ידו כדי שאוכל לחבק אותו. ״אני אשמור עליך, ג'רארד.״

הוא התנשם בכבדות וידעתי שהוא עומד להתחיל לבכות שוב. אבל לא. במקום זה, הוא השתחרר מהחיבוק שלי, הסתובב מהבור הגדול ורץ בשביל, הרחק מההמונים, תוך התעלמות מאימא ומהדודות שלו שקראו בשמו.

ג'רארד היה מהיר ממני.

היו לו רגליים ארוכות יותר.

אבל הוא מעולם לא ברח ממני קודם לכן.

זה העציב אותי.

״היי, ג'רארד!״ רצתי אחריו וקראתי תוך כדי התנשמויות. ״חכה לי.״

״אני אשיג אותו,״ אמרו יו ופטריק יחד וחלפו על פניי כמו האצנים הכי מהירים באירלנד.

אחי והחברים שלו היו בני שבע. אני הייתי רק בת חמש. לא הוגן שלא הצלחתי לעמוד בקצב שלהם.

יד קטנה אחזה בידי והסתובבתי אל זוג עיניים כחולות בהירות.

״ליזי!״ חייכתי כשראיתי את החברה הכי טובה שלי, וחיבקתי אותה. ״באת.״

״כולנו באנו.״

״אפילו קיווה?״

״כן. את חוזרת להורים שלך?״

״אני צריכה למצוא את ג'רארד.״

״רוצה שאבוא איתך?״

הנהנתי בשמחה.

ליזי השיבה אליי חיוך, שילבה את זרועה בזרועי ודילגה לצידי לכיוון שאליו רצו הבנים. ״אני לא אוהבת את הריח בכנסייה.״

״גם אני לא. ממש מסריח.״

״וחם מדי,״ הוספתי. ״אימא הכריחה אותי ללבוש מכנסי טייטס ואת הקרדיגן הגדול הזה.״ היה לי חם וניסיתי לפתוח את הכפתורים, אך ללא הצלחה. גנחתי בתסכול. ״אני עדיין לא מסתדרת איתם, ליז.״

״הכול בסדר,״ היא אמרה ותפסה את הקרדיגן שלי. ״אני מעולה בזה.״

היא באמת הייתה מעולה. ליזי הייתה מעולה כל כך, עד שידעה אפילו לאיית נכון את המילה מעולה. היא תמיד קיבלה מדבקות הצטיינות מהגננת. לא היה אכפת לי כי חוץ מג'רארד ושאנון, ליזי הייתה החברה השלישית הכי טובה שלי.

״את חושבת שהוא יהיה בסדר?״ שאלתי זמן קצר לאחר שפנינו לאזור ריק בבית הקברות וראינו את הבנים.

בהמשך ראיתי את אחי יו. הוא חיבק את ג'רארד והצמיד אותו אליו בזמן שפטריק, החבר השני שלהם, ישב על השביל כשזרועו עוטפת את שניהם. לא שמעתי מה אחי אמר לג'רארד, אבל ידעתי שזה משהו חכם. יו ידע מה לעשות במצבים כאלה. הוא ידע מה להגיד.

״מי?״

״ג'רארד.״

״אני לא יודעת, קלייר.״ ליזי משכה בכתפה ועזרה לי לקשור שוב את הקרדיגן סביב המותניים לאחר שגלש מעליי. ״קיווה אומרת שגיבסי יהיה עצוב הרבה מאוד זמן.״

״הרבה מאוד זמן,״ חזרתי על דבריה והמחשבה העציבה אותי.

״היא אמרה שכדאי שנעזוב אותו בשקט וניתן לו זמן.״

״זמן?״

״כן.״

״זמן בשביל מה?״

״לא יודעת,״ היא השיבה, ״אבל קיווה אומרת שזה חשוב.״

״אני רוצה לחבק אותו.״

״רעיון מצוין,״ אמרה לי. ״החיבוקים שלך הכי שווים.״

״גם החיבוקים שלך לא רעים,״ עניתי. ״את יודעת למחוץ.״

״והחיבוקים שלך הם כמו קרן שמש.״

״כמו קרן שמש?״ קימטתי את המצח בבלבול. ״מה זאת אומרת?״

״כי את קרן שמש, מצחיקה אחת,״ היא צחקה והמשיכה בדילוגים לכיוון הבנים. ״או שאולי זה השמפו.״

״השמפו?״ הושטתי יד לתפוס תלתל והרחתי אותו. ״זו לא קרן שמש, ליז. זה ריח של תותים.״

״גיבסי, אני ממש מצטערת על מה שקרה לאבא שלך,״ אמרה ליזי כשהגיעה אל השלישייה החבוקה. היא לא עצרה עד שכרעה ברך לפניו וכרכה את זרועותיה בחוזקה סביב החבר שלנו. ״ולאחותך.״

״תודה, ליז,״ משך ג'רארד באפו והשיב לה חיבוק.

״אה, הבאתי לך את זה,״ היא הוסיפה והכניסה יד לכיס החצאית שלה. ״סליחה, נמעך לי בכיס.״ היא הניחה חרצית עקומה על ברכיו והתיישבה על השביל ליד אחי. ״זה לקבר.״

״תודה ליזי.״ הוא דחף את החרצית לכיס שלו ופנה להביט באחי ובפטריק. ״תודה שנשארתם, חברים.״

״אנחנו תמיד נישאר, גיבס,״ השיב יואי והשאיר את אחת מזרועותיו סביב ג'רארד, ובזרועו השנייה הצמיד את ליזי אליו.

״בדיוק,״ הסכים פטריק ושילב את זרועו סביב ג'רארד מהצד השני. ״בשביל מה יש חברים?״

כעס רותח בער בתוכי.

בכל פעם שליזי ויו היו יחד, זה מה שקרה. היא אמורה להיות חברה שלי, אבל תמיד שיחקה עם אחי כשבאה אליי, וזה לא מצא חן בעיניי.

ישבתי מולם בשיכול רגליים, גירדתי פצע במרפק, וניסיתי לחשוב מחשבות נעימות יותר. אדיבות יותר. הרי הבטחתי לאלוהים. הייתי חייבת לשמור על ג'רארד.

״ליז!״ קולה המוכר של קיווה פילח את האוויר. ״מה עבר לך בראש כשברחת ככה? אימא מחפשת אותך בכל מקום.״

״שיט,״ רטנה ליזי ונעמדה מהר. ״כדאי שאחזור.״

״אלווה אותך חזרה לאחותך,״ אמר יו וזינק ממקומו כדי להצטרף אליה. ״אני כבר חוזר, גיבס.״

״הוא דלוק עליה לגמרי,״ הודיע פטריק והביט אל יו וליז שהתרחקו בשביל.

״כן, ברור,״ הסכים ג'רארד בשקט. ״רואים עליו.״

פטריק קימט את המצח והוסיף, ״לדעתי גם היא דלוקה עליו.״

״כן,״ ענה ג'רארד. ״גם עליה רואים.״

״מה זה דלוק?״ שאלתי אותם.

״זה כששני אנשים רוצים להחזיק ידיים, להיות זה עם זה כל הזמן בהפסקת צהריים, ולשחק יחד — רק שניהם,״ הסביר פטריק.

״אבל יו לא לומד עם ליז באותו בית ספר, אז איך הם יכולים להיות דלוקים זה על זה אם הם לא משחקים יחד בהפסקות?״

״הם עושים את זה בבית,״ הציע ג'רארד.

״משחקים?״

״כן.״

״אבל גם אתה משחק עם ליזי, פטריק,״ הוספתי. ״אז גם אתה דלוק עליה?״

״לא יודע. אולי לפעמים,״ הוא השיב ונראה לא מרוכז, ואז קם מהר על רגליו. ״כבר חוזר.״

״סליחה שברחתי קודם,״ אמר ג'רארד כשפטריק התרחק. ״לא ברחתי ממך.״

״זה בגלל הבור הגדול באדמה?״ שאלתי והתקרבתי כדי להתיישב לידו. ״גם אותי הוא הפחיד.״

הוא הנהן לאט, עיניו האפורות דמעו. ״לא רציתי לראות אותם מכניסים את אחותי לבור.״

״היי, ג'רארד?״

״כן, קלייר?״

״אתה צריך זמן?״

״זמן בשביל מה?״

״לא יודעת,״ משכתי בכתפיי וסידרתי את הקשר של הקרדיגן שהיה כרוך סביב המותניים שלי. ״קיווה אמרה שאתה צריך הרבה זמן ושנעזוב אותך בשקט.״

״לא, לא, אל תלכי.״ הוא תפס מייד את ידי בידו. ״אוקיי?״

״אני לא הולכת לשום מקום, מצחיק אחד,״ צחקקתי והבטתי בידו הגדולה שגרמה לידי להיראות קטנטנה. ״אני אף פעם לא אעזוב אותך.״

״זה מה שאבא שלי אמר,״ הוא נשם בכבדות ועצם את עיניו. ״אז...״ הוא לחש. ״אל תלכי, בסדר?״

״אני אף פעם לא אלך.״ התקרבתי אליו עד שכתפי נגעה בכתפו.

ככה זה עם ג'רארד, רציתי שהיד שלו תיגע בידי כל הזמן. או בכתפי. או בבהונות שלי. לא רציתי שהוא יתרחק או יעזוב. פשוט רציתי שיישאר לידי, גם כשהוא סופר עצוב. ״אני אף פעם לא אעזוב אותך.״

״אני רציני,״ הוא התעקש לומר ופנה להביט בי. ״אני לא יכול לאבד עוד מישהו שאני אוהב.״

״אתה אוהב אותי?״

הוא הנהן בעצב ודמעה נוספת זלגה על לחיו. ״אני אוהב אותך הכי בעולם.״

חייכתי אליו מאוזן לאוזן. ״אפילו יותר מיו?״

הוא עיקם את אפו בסלידה. ״אני לא אוהב את יו.״

״אפילו יותר מפטריק?״

״אני גם לא אוהב את פילי.״

״לא?״

״רק אותך.״

״אתה יודע, ג'רארד, אם אי פעם תהיה סופר עצוב, אני יכולה להיות גם האחות שלך. ליו לא מפריע לחלוק.״

״את לא יכולה להיות אחותי, קלייר.״

״למה לא?״

״כי אני לא יכול להיות דלוק על אחותי.״

״אתה דלוק עליי?״ הבטן שלי שוב התהפכה כמו פנקייק. ״לא על ליזי? כי שמעתי את יו אומר פעם שהיא סופר יפה.״

״ליזי? איכס. מה פתאום,״ הוא רטן ועיקם את פיו במורת רוח. ״אני לא רואה את ליזי.״

״אתה לא?״

״אני לא רואה אף אחת.״ הוא חייך חיוך קטנטן והוסיף, ״רק אותך.״

״ג'רארד, חמוד, הגיע הזמן לחזור הביתה,״ קרא קול מוכר, והרגשתי אותו מתאבן לידי כששתי המשפחות שלנו התקרבו אלינו. ״המנחמים עומדים להגיע אלינו הביתה.״

״עוד חמש דקות,״ הוא קרא, נשימותיו כבדות ומהירות. ״בבקשה.״

״אנחנו חייבים לזוז, מתוק,״ התעקשה אימא שלו.

״בבקשה,״ הוא אמר שוב ונעץ מבט בשביל. ״חמש דקות.״

״ג'רארד...״

״סייב, הוא יכול לבוא הביתה איתנו,״ הצעתי וכרכתי את זרועי סביב כתפיו כמיטב יכולתי. זה לא היה קל כי הוא היה הרבה יותר גדול ממני, אבל ניסיתי. ״יש לנו מקום באוטו.״

״לא היום, מתוקה,״ השיבה אימא שלו ומשכה באפה. ״ג'רארד צריך להיות עכשיו עם המשפחה שלו.״

״הם לא המשפחה שלי,״ הוא נשנק, החזה שלו עלה וירד. ״זו המשפחה שלי,״ הוסיף והחווה בידו אל הכיוון השני, אל המקום שבו נקברו אבא שלו ואחותו. ״אז פשוט תשאירי אותי לבד, אוקיי?״

״ג'רארד!״ השתנקה סייב ופרצה שוב בבכי. ״אני צריכה שתבוא איתי עכשיו.״

״תני לו ללכת עם החברים שלו, מותק,״ ניסה קית לשדל אותה. ״יהיה לו יותר נעים ליד ילדים בגילו.״

״כן, תעזבי אותו,״ רטן מארק. ״נמאס לי מכל הבכי הזה.״

״מארק, אתה לא עוזר!״

״אני לא מצליח לנשום,״ ג'רארד נחנק ופנה להביט בי. הוא התחיל לשאוף אוויר עמוק לריאותיו, עיניו האפורות סוערות מרוב בהלה. ״אני לא מצליח לנשום, קלייר.״

עיניי נפערו באימה. ״באמת?״

הוא הניד בראשו במבט מבועת. ״אני טובע.״

״אתה טובע?״ קראתי בבהלה. קמתי על רגליי והרמתי אותו איתי. ״הכול בסדר, ג'רארד. אתה פשוט צריך לפתוח את הפה ולתת לאוויר להיכנס.״

״אני ל...לא יכול!״

״אתה לא יכול?״

״ל... לט...״

פתאום פרצה מהומה.

״מה קורה לו?״

״הוא עובר התקף חרדה.״

״גיבס?״

״ג'רארד, חמוד, זאת אני, שינייד. אתה שומע אותי?״

״אני לא מצליח לנשום!״

״תעזרו לו!״

״לא, אל... אל... תעזבי לי את ה... את היד!״

״לא אעזוב, ג'רארד.״

שכבתי בחשכה, הבטתי אל התקרה וניסיתי ככל יכולתי להיות אמיצה. לא אהבתי לבכות בחושך אך כיוון שהלילה ישנתי בחדר של אחי, לא הייתה לי ברירה. למרבה המזל, הירח היה גדול וזוהר והאיר דרך החלון כמו מנורת לילה, לכן החושך בחדר לא היה מפחיד כל כך.

״את עדיין ערה?״

זה היה יו.

״כן,״ לחשתי בתגובה. ״ואתה?״

״ברור. הרי שאלתי אותך שאלה, לא?״

״אה, נכון.״

״הוא עדיין מחזיק לך את היד?״

הבטתי אל המקום שבו הידיים של ג'רארד אחזו בידי והנהנתי. ״כן.״

אחי התרומם על המרפקים ורכן מעל דמותו הישנה של ג'רארד. ״את צריכה ללכת לשירותים לפני שאת נרדמת?״ לחש.

״חייבת,״ נשכתי את שפתיי בחשש. ״מה יקרה אם יברח לי?״

״שלא תעזי להרטיב לי את המיטה.״

״אבל מה אם אירדם וזה מה שיקרה?״

״לכי לשירותים לפני שאת נרדמת.״

״אני לא יכולה. הוא לא עוזב אותי. אני מחזיקה לו את היד כל היום.״

״טוב, עכשיו הוא כבר לא ער,״ לחש יו. ״נתנו לו תרופה כדי לעזור לו לישון.״

״כן,״ עניתי והגבות שלי התכווצו כשהזיכרון עלה במוחי. ״הוא היה סופר עצוב.״

״אני יודע,״ נאנח יו בכבדות. ״תמשכי את היד שלך מהיד שלו ותלכי.״

״כבר ניסיתי,״ כף ידי הייתה חמה ולחה מזיעה, אבל ג'רארד המשיך להחזיק בה בשתי ידיו. הוא לא הרפה ממנה מאז הלוויה. ״אני תקועה, יו.״

״שיט.״

״אל תקלל.״

״תני לו לישון עם הילדים הלילה, סייב,״ שמעתי את אימא שלי אומרת מאחורי הדלת. ״מסכן, הוא כבר ישן. אחזיר אותו הביתה בבוקר.״

״אוי, שיט,״ לחש יו וחזר לשכב.

״אל תקלל,״ לחשתי וחיקיתי את תנועותיו.

״אני לא יודעת מה לעשות,״ התייפחה אימא של ג'רארד. ״הוא שבור כל כך.״

״הוא ילד חזק ויש לו אימא נהדרת שאוהבת אותו. הוא יעבור הכול.״

״זה פשוט נורא כי ממילא היה לו קשה עם הפרידה שלנו, ועכשיו שג'ו איננו וקית שעבר לגור איתנו בחודש שעבר...״ עוד יפחה כאובה. ״אני חוששת שהוא ירגיש שאני מחליפה את אבא שלו.״

עוד מלמולים נשמעו לפני שקול הצעדים המתרחקים מילא את הדממה.

״היא באמת החליפה את ג'ו,״ מלמל יו בשקט.

״יו!״

״מה? זו האמת.״

״כן, אבל אתה לא יכול להגיד את זה בקול.״

״גם אם רק אחשוב את זה, זו עדיין האמת. סייב זרקה את ג'ו בשביל קית וכולם יודעים את זה.״

״גם ג'רארד?״

״בעיקר גיבס.״

״הוא מעולם לא אמר לי.״

״כי הוא מתייחס אלייך כאילו את עשויה מזכוכית.״

״באמת?״

״כן.״

״אה.״ קימטתי את המצח והסתובבתי כדי להסתכל על אחי. ״היי, יו, מה זה לזרוק מישהו?״

״זה כשמישהו שאת אוהבת נפטר ממך כי הוא אוהב יותר מישהי אחרת,״ הוא הסביר ונשכב על הצד כדי להביט בי.

״אה,״ נשכתי את שפתיי וחשבתי על זה לרגע. ״אימא מתכוונת לזרוק את אבא כמו שסייב זרקה את ג'ו?״

״פעם אחת זה קרה,״ הוא השיב במשיכת כתף, ״אבל לדעתי היא הפסיקה.״

״זה סופר עצוב.״

״תפסיקי להגיד את המילה סופר כל הזמן, קלייר.״

״אני אוהבת את המילה הזאת,״ מחיתי. ״אני אפילו יודעת לאיית אותה.״

״כן, כן,״ אמר בפיהוק. ״אוקיי, נראה לי שיש לי תוכנית.״

״באמת?״

״כן.״ אחי הנהן ורכן מעל דמותו הישנה של ג'רארד. הוא שלח אליו יד. ״אני אחזיק לו את היד בזמן שתלכי לשירותים.״

״ומה אם הוא יתעורר ויחטוף עוד התקף חרדה?״

״אז תעשי פיפי מהר,״ רטן יו אחרי שחילץ את ידי מידיו של ג'רארד. ״עכשיו, קלייר. רוצי מהר.״

קול הבכי העיר אותי מאוחר יותר באותו לילה. ״יו?״ התעוררתי במצמוץ והבטתי בבלבול ברחבי החדר של אחי. ״זה אתה?״

״ל...לא, הוא עד...עדיין ישן.״

״ג'רארד?״ הבטן שלי התהפכה שוב כמו פנקייק כששמעתי את קולו, והסתובבתי מהר על הצד כדי להסתכל עליו. ״היי.״

הוא כבר שכב על הצד עם הפנים אליי, והחזיק בשתי ידיו את ידי הימנית. ״היי.״

״אתה בסדר?״

הוא משך באפו, ניגב את הלחי שלו על הכרית והניד בראשו לאט.

״חלמת חלום רע?״

הוא הנהן פעם אחת.

״על הסירה?״ הנחתי את היד הפנויה שלי על ידו. ״על זה שנפלת למים?״

עוד הנהון קל.

״אתה מוגן עכשיו,״ ניסיתי לעודד אותו. ״הכול כאן נעים וחמים ויבש — ואתה שוב איתי.״

הוא לא חייך. במקום זה, רק המשיך להביט בי בזמן שדמעות גדולות זלגו על לחייו. ״מה אני אעשה, קלייר?״

״מה זאת אומרת?״ שאלתי והתקרבתי אליו כך שכפות רגלינו נגעו זו בזו. הבהונות שלי היו קרות. הבהונות של ג'רארד תמיד היו חמות. חוץ מבשבת שעברה. טקס הקומוניון הראשון שלו ושל יו. היום שבו האבות שלנו לקחו את המשפחות לשיט בסירה הגדולה כדי לחגוג. באותו יום ג'רארד היה קפוא וכחול מכף רגל ועד ראש.

״בלי אבא שלי,״ הוא לחש וכיסה את כף רגלי בכף רגלו. עיניו נעצמו בחוזקה והוא נשנק, ״ובלי אח...אחותי,״ הוא נאנח ברעד. ״נשארתי לגמרי לבד.״

״לא נכון,״ לחשתי בתגובה ומחיתי בידי הפנויה את הדמעה הגדולה מלחיו. ״יש לך את סייב ואת קית ואת מארק —״

״אני שונא אותו,״ הוא קטע אותי בכעס.

״את מי? את קית?״

הוא הנהן בנוקשות. ״ול...לא רק אותו.״

״גם את מארק?״

הוא משך באפו ובלע את הרוק לפני שאמר, ״אני לא אוהב את המבטים שלו.״

עיניי נפערו. ״אילו מבטים?״

״הוא מסתכל עליי ברשעות,״ הוא הסביר. ״כאילו הוא רוצה לפגוע בי.״

כעס התפשט בתוכי. ״לפגוע בך?״

הוא שוב הנהן. ״אולי אפילו להרוג אותי.״

״טוב, אני אבעט לו בבולבול אם הוא יעשה דבר כזה,״ נהמתי. ״אני יודעת לעשות את זה. תשאל את יו. בעטתי לו בבולבול בשבוע שעבר כי הוא שבר לי את הברבי, והוא בכה.״

״אה, כן,״ חייך ג'רארד. ״אני זוכר.״

החיוך הגדול הראשון שלו היום.

״אני אוהבת את הפנים שלך כשאתה עושה את זה.״ נגעתי בגומה שהופיעה בלחיו.

״עושה מה?״

״מחייך,״ הסברתי. ״הבטן שלי רועדת.״

״רועדת?״

״כן,״ הנהנתי בהתלהבות וצחקקתי כשזה שוב קרה. ״כמו ג'לי רוטט.״

״הא.״ הגבות של ג'רארד התכווצו והוא נראה מרוכז מאוד. ״גם אצלי זה ככה.״

״היי, ג'רארד?״

״כן, קלייר?״

״אתה עדיין מחזיק לי את היד.״

״אני יודע.״ רעד עבר בי והוא הידק את אחיזתו. ״סליחה. פשוט... כשאני מחזיק לך את היד אני מרגיש יותר טוב.״

״באמת?״

״כן.״ הוא צפה בי בחשש. ״זה בסדר?״

״כן,״ חייכתי אליו. ״אתה יכול להחזיק לי את היד לנצח.״

״מבטיחה?״

״כן,״ פיהקתי והרגשתי שאני עומדת להירדם. ״מבטיחה.״

עוד ספרים של קלואי וולש