פרק 1
זאנדרס
"אני אוהב משחקי חוץ."
"אני שונא משחקי חוץ." מדיסון שולף את המזוודה מחלקו האחורי של ג'יפ המרצדס ג'י־קלאס, הרכישה החדשה ביותר שלי, לפני שהוא לובש את ז'קט החליפה שלו.
"אתה שונא אותם בדיוק מאותה סיבה שאני אוהב אותם כל כך." אני נועל את הג'יפ, משליך את המפתחות לתוך התיק שלי ולוקח נשימה עמוקה מהאוויר הסתווי והרענן של שיקגו. אני אוהב את עונת ההוקי, והשבוע מתחילים משחקי החוץ של העונה.
"כיוון שבחורות עומדות בתור ומחכות לך בכל עיר שבה אנחנו מבקרים? האישה היחידה שאני רוצה לראות היא אשתי שנמצאת כאן בשיקגו, עם הבת והתינוק החדש שלנו."
"בדיוק." אני טופח על כתפו של מדיסון כשאנחנו נכנסים לשדה התעופה הפרטי בנמל התעופה או'הייר.
אנחנו מציגים למאבטח את המסמכים המזהים שלנו לפני שאנחנו מורשים לצאת אל המסלול. "קיבלנו מטוס חדש?" אני עוצר במקום ומטה את ראשי אל כלי הטיס החדש שלוגו הקבוצה שלנו מתנוסס על זנבו.
"כך נראה," מדיסון עונה בחוסר ריכוז כשהוא משפיל מבט אל הטלפון שלו.
"איך לוגאן מסתדרת?" אני שואל ומתייחס לאשתו. אני יודע שהוא מסמס לה כרגע. הוא אובססיבי כלפיה ותמיד מסמס לה.
"היא תותחית, אחי." קולו של מדיסון נוטף גאווה. "אם־ג'יי רק בן שבוע, והיא כבר מנהלת את סדר היום שלו."
לא מפתיע. אשתו של מדיסון, לוגאן, היא אחת החברות הכי קרובות שלי והאדם הכי מוכשר שאני מכיר. הם החברים היחידים שלי עם ילדים, אבל המשפחה שלהם, שמונה ארבע נפשות, הפכה להיות המשפחה המורחבת שלי. בתם קוראת לי דוד זי, ומבחינתי הילדים שלהם הם האחיינית והאחיין שלי, אף שאין בינינו קרבת דם. אבא שלהם הוא החבר הכי טוב שלי ובשלב זה הוא כבר כמעט אח שלי.
זה לא תמיד היה ככה.
אלי מדיסון היה היריב הכי שנוא שלי כשהיינו צעירים יותר. שנינו גדלנו באינדיאנה ושיחקנו הוקי תחרותי בשתי קבוצות שונות. הוא היה ילד מפונק שקיבל את כל מבוקשו, וזה עצבן אותי מאוד. החיים שלו היו מושלמים, המשפחה שלו הייתה מושלמת, ושלי הייתה ההפך הגמור.
בהמשך הוא שיחק במינסוטה ואני שיחקתי באוהיו, והיריבות מהילדות הפכה לחמש שנים סוערות של הוקי במסגרת הקולג'. היו לי קצת בעיות משפחתיות באותו הזמן והוצאתי את הכעס שלי על הקרח. מדיסון היה זה שספג את העצבים שלי ובשנה הראשונה שלנו דחפתי אותו על הלוחות שסביב הזירה בצעד נבזי. הקרסול שלו נחבל כל כך עד שהוא לא יכול היה להשתתף בעונת המשחקים בשנה השנייה שלו, וכתוצאה מכך, לא נבחר לליגת ההוקי הלאומית.
למרבה האירוניה, גם אני נאלצתי לשבת בצד בשנה השנייה שלי, כי נכשלתי בכמה קורסים.
הוא שנא אותי בגלל זה, ואני שנאתי את עצמי בגלל הרבה סיבות נוספות.
אחר כך התחלתי ללכת לטיפול. באדיקות. עבדתי על הבעיות שלי, ובשנה הרביעית מדיסון ואני כבר היינו החברים הכי טובים. עדיין שיחקנו בקבוצות שונות, אבל כיבדנו זה את זה ומצאנו מכנה משותף במאבק על הבריאות הנפשית שלנו. הוא התמודד עם התקפי חרדה ופאניקה, ואני התמודדתי עם כעס ומרירות עצומים שגם הובילו להתקפי פאניקה רק מפני שהם השתלטו עליי ועיוורו את עיניי למציאות.
רצה הגורל ובסוף אלי מדיסון ואני התגלגלנו לאותה קבוצה כאן בשיקגו ושיחקנו הוקי מקצועני ברפטורס. העונה הזאת היא תחילתה של השנה השביעית שלי כשחקן מקצועני, ואני לא יכול לראות את עצמי משחק במקום אחר.
וזו הסיבה שאני צריך לוודא שהמנהלים יחתימו אותי שוב כשהחוזה שלי יסתיים בסוף העונה.
"סקוט, קיבלנו מטוס חדש?" אני שואל את אחד ממנהלי הקבוצה שפוסע לפנינו.
"כן," הוא קורא מעבר לכתפו. "כל הקבוצות המקצועניות בשיקגו קיבלו. חברה חדשה. מטוס חדש. הם חתמו על עסקה גדולה עם העיר."
"מטוס חדש, מושבים חדשים, דיילות חדשות," אני מוסיף ברמיזה.
"תמיד היו לנו דיילות חדשות," מדיסון טוען. "וכולן ניסו לשכב איתך."
אני מושך בכתפיי בזחיחות. הוא לא טועה ואני לא מתבייש. אבל אני לא מזיין נשים שעובדות אצלי. זה מסובך, ואני לא מחפש סיבוכים.
"גם בעניין הזה יש חידוש," מנהל הקבוצה שלנו צועק. "אותו צוות טיסה לאורך כל העונה. אותם טייסים ואותן דיילות. במטוס שלנו לא יהיו יותר אנשי צוות מתחלפים שמבקשים מכם חתימות."
"או שמבקשים להיכנס איתך למיטה." מדיסון נועץ בי מבט חד.
"זה לא הפריע לי."
הטלפון שלי מצלצל בכיס מכנסי החליפה שלי. אני שולף אותו ומגלה שמחכות לי שתי הודעות פרטיות באינסטגרם.
קרי: ראיתי את לוח המשחקים שלך. הבנתי שאתה בעיר הלילה. אני פנויה, וכדאי מאוד שגם אתה תהיה!
אשלי: אתה בעיר שלי הלילה. אני רוצה לראות אותך! זה ישתלם לך.
אני נכנס לאפליקציית הרשימות שלי, מוצא את הרשימה שבראשה כתוב 'דנוור' ומנסה להיזכר מי הן הנשים האלו.
מתברר שקרי הייתה זיון נהדר עם גוף פנטסטי ושאשלי מעולה במציצות.
יהיה קשה להחליט לאן אני רוצה שהלילה יזרום. יש גם אפשרות לצאת לבלות ולנסות נשים חדשות שירחיבו את הרשימה שלי.
"אנחנו יוצאים הלילה?" אני שואל את החבר הכי טוב שלי כשאנחנו עולים במדרגות אל המטוס החדש שלנו.
"אני נפגש לארוחת ערב עם חבר מהקולג'. חבר מהקבוצה הקודמת שלי גר בדנוור."
"שיט, נכון. טוב, כשתסיימו, בוא נצא לשתות משהו."
"אני הולך לישון מוקדם."
"אתה תמיד הולך לישון מוקדם," אני מזכיר לו. "אתה רק רוצה להישאר בחדר שלך ולהתקשר לאשתך. אתה יוצא איתי רק כשלוגאן מכריחה אותך."
"טוב, יש לי תינוק בן שבוע, אז אני מבטיח לך שאני לא יוצא הלילה. אני זקוק לשינה."
"מה שלום אם־ג'יי הקטן?" סקוט שואל בראש המדרגות.
"חמוד מאוד." מדיסון מוציא את הטלפון שלו כדי להשוויץ באינספור התמונות שהוא שלח לי במהלך השבוע. "רגוע פי עשרה ממה שאלה הייתה בתור תינוקת."
אני עוקף אותם, נכנס למטוס החדש שלנו ומופתע לראות שהוא מדהים. הוא חדש לגמרי, עם שטיח ומושבים מותאמים, והלוגו של הקבוצה שלנו נראה בכל מקום.
אני עובר את החצי הקדמי של המטוס, שבו יושבים המאמנים ואנשי הצוות, ועושה את דרכי אל השורה הקרובה ליציאה, שם מדיסון ואני יושבים כבר שנים, מאז שהוא התמנה לקפטן ואני לקפטן חלופי. אנחנו קובעים כל דבר בקבוצה הזאת, כולל מקומות הישיבה במטוס.
ותיקים יושבים בשורה ליד היציאה, וככל שיש לך פחות ותק, אתה יושב בשורה אחורית יותר. הטירונים יושבים בשורה האחרונה.
"אין שום פאקינג מצב," אני פוסק במהירות כשאני מגלה שהמגן שלנו ריו, שהצטרף לקבוצה לפני שנתיים, יושב במקום שלי. "קום."
"חשבתי," ריו אומר, והחיוך הדבילי שלו מתפשט על פניו. "מטוס חדש, מקומות חדשים? אולי אתה ומדיסון רוצים לשבת מאחור עם הטירונים השנה?"
"פאק, לא. קום. לא אכפת לי אם אתה כבר לא טירון השנה. מבחינתי אתה עדיין כזה."
שערו המתולתל צונח על עיניו הירוקות הכהות, אבל אני עדיין מצליח לראות שהן בורקות משעשוע כשהוא מעמיד אותי במבחן. האידיוט הקטן.
הוא מבוסטון, מסצ'וסטס. ילד של אימא איטלקית שאוהב להעמיד את הסבלנות שלי במבחן. אבל כמעט בכל פעם שהוא פותח את הפה המחורבן שלו, אני צוחק. לזכותו ייאמר שהוא די משעשע.
"ריו, תפנה את המקום שלנו," מתערב מדיסון מאחוריי.
"כן, אדוני." הוא ממהר לקום, מרים את הרמקול הנייד שלו שמונח במרחק כיסא אחד ממנו, וממהר אל מקומו באחורי המטוס.
"למה הוא מקשיב רק לך? אני הרבה יותר מפחיד ממך."
"אולי מפני שאתה יוצא לבלות איתו בכל פעם שאנחנו בנסיעות ומתייחס אליו כאל המלווה הצמוד שלך, ואני הקפטן שלו ושומר על גבולות ברורים."
אולי אם החבר הכי טוב שלי היה יוצא לבלות איתי, לא הייתי נאלץ לגייס כגיבוי בחור בן עשרים ושתיים שיסתובב איתי.
אני מאחסן את התיק שלי בתא העליון ומתיישב במושב שליד החלון.
"אין מצב." מדיסון עומד ומשפיל אליי מבט. "אתה ישבת ליד החלון בשנה שעברה. העונה הזאת אתה יושב במעבר."
אני מסתכל על המושב הצמוד לשלי ומחזיר את המבט אליו. "אני סובל מבחילות."
מדיסון פורץ בצחוק. "אתה לא. תפסיק להיות מניאק וקום."
אני זז באי־רצון למושב הסמוך. בכל שורה במטוס הזה יש רק שני מושבים בכל צד. זוג שחקנים ותיקים נוסף יושב בשורה בצד השני.
אני שולף את הטלפון שלי, קורא פעם נוספת את ההודעות מהבחורות בדנוור ושוקל איך אני רוצה שהלילה שלי יתפתח. "היית הולך על זיון נהדר, מציצה משובחת או מסתכן עם מישהי חדשה?"
מדיסון מתעלם ממני לחלוטין.
"כל השלושה?" אני עונה במקומו. "אולי זה אפשרי."
הודעה נוספת מגיעה. הפעם זו הודעה קבוצתית מהסוכן שלנו, ריץ'.
ריץ': ריאיון עם השיקגו טריביון מחר לפני המשחק. תזרמו עם ההצגה. תרוויחו לנו את הכסף הזה.
"ריץ' סימס," אני אומר לקפטן שלי. "ריאיון מחר לפני המשחק. הוא רוצה שנעשה את התרגיל הקטן שלנו."
"מה חדש?" מדיסון נאנח. "זי, אתה יודע שאתה זה שנפגע כאן. ברגע שתרגיש מוכן לאפשר לאנשים לדעת שאתה לא האידיוט שכולם חושבים שאתה, תודיע לי ונפסיק עם העמדת הפנים."
זאת בדיוק הסיבה שמדיסון הוא החבר הכי טוב שלי. יכול להיות שהוא האדם היחיד, מלבד משפחתו ואחותי, שיודע שאני לא איש רע כמו בתדמית שלי בתקשורת. אבל לתדמית הזאת יש גם יתרונות, ואחד מהם הוא שנשים משליכות את עצמן על מי שמציג את עצמו בתור 'הילד הרע והבעייתי', והניגוד באישיות שלנו מכניס לשנינו הרבה כסף.
"לא, אני עדיין נהנה מזה," אני אומר לו בכנות. "אני חייב להשיג חידוש חוזה בסוף העונה, אז בינתיים אנחנו צריכים להמשיך בזה."
לפני חמש שנים, החל מהיום שמדיסון הגיע לשיקגו, המצאנו סיפור שהאוהדים והתקשורת מאמינים לו. אנחנו מכניסים לקבוצה הרבה מאוד כסף כי השילוב שלנו מושך צופים. יריבי עבר שהפכו לחברים טובים ולחברים באותה קבוצה. מדיסון נשוי כבר שנים לאהובתו מימי הלימודים, ונולדו להם שני ילדים. לפנטהאוז שלי מגיעות לפעמים שתי נשים שונות באותו לילה. בעיני צופים מהצד אנחנו שני הפכים. הוא סיפור ההצלחה של ההוקי, ואני הצרה הצרורה של העיר. הוא כובש שערים, אני כובש נשים.
אנשים אוהבים את זה. אנחנו משחקים את המשחק בשביל התקשורת, אבל האמת היא שאני לא המניאק שאנשים חושבים שאני. אכפת לי מהרבה דברים חוץ מהנשים שאני לוקח הביתה אחרי משחקים. אבל אני גם בטוח בעצמי. אני נהנה לשכב עם נשים יפות, ואני לא מתכוון להתנצל על זה. אם זה הופך אותי לאדם רע, שיקפצו לי כולם. אני מרוויח הרבה כסף מלהיות 'האיש הרע'.
בזמן שאני גולל בטלפון שלי, אני שם לב לדמות בזווית העין, אבל לא מרים את המבט כדי לראות מי עומד מולי. אני מזהה שהגזרה המעוגלת שייכת לאישה, והנשים היחידות במטוס הן דיילות.
"אתה..." היא מתחילה לומר.
"כן, אני אוון זאנדרס," אני קוטע אותה וממשיך למקד את עיניי במסך הטלפון שלי. "וכן, זה אלי מדיסון," אני מוסיף בתשישות. "מצטער, אין חתימות."
זה קורה כמעט בכל טיסה. צוות הטיסה החדש מזיל ריר בגלל המפגש עם ספורטאים מקצוענים. זה קצת מעצבן, אבל זה חלק מהעבודה, להיות מזוהה בכל מקום.
"יופי לך. ואני לא רוצה את החתימה שלך." טון קולה לא מביע שום התפעלות. "התכוונתי לשאול אותך אם אתה מוכן לשמוע את תדריך יציאת החירום?"
אני סוף־סוף מרים את מבטי אליה, עיניה הירוקות־כחולות חודרות ונוקבות. תלתלים ערמוניים שאי אפשר לאלף מקפצים סביב פניה, עורה חום בהיר ועל אפה ולחייה פזורים נמשים רכים. אבל הבעתה לא משדרת התפעלות.
לא שאכפת לי.
עיניי סוקרות את הגוף שלה. המדים ההדוקים שלה חובקים כל קימור בגופה.
"אתה מבין שאתה יושב בשורה שקרובה ליציאה. נכון, אוון זאנדרס?" היא שואלת כאילו אני אידיוט ועיניה השקדיות מתכווצות.
מדיסון מגחך לצידי, כי מעולם לא שמענו אישה מדברת אליי בבוז כזה.
עיניי מתכווצות לחרכים ומביטות בה ללא רתיעה, על אף שאני קצת המום מצורת הדיבור שלה.
"כן, אנחנו מוכנים," מדיסון עונה במקומי. "לכי על זה."
היא משמיעה את הנאום שלה ואני אוטם את האוזניים. שמעתי אותו פעמים רבות, אבל אני מניח שהחוק מחייב את הדיילות לחזור על התדריך לפני כל טיסה.
אני גולל בטלפון שלי בזמן שהיא מדברת. הפיד שלי באינסטגרם מלא בדוגמניות ובשחקניות, שעם חלק גדול מהן יצאתי. טוב, יצאתי זו כנראה לא המילה הנכונה. שכבתי, מדויק יותר. אבל הן נראות טוב, אז אני עוקב אחריהן ברשת החברתית למקרה שארצה סיבוב חוזר.
מדיסון תוקע בי מרפק. "זי."
"מה?" אני עונה בהיסח הדעת.
"היא שאלה אותך שאלה, אח שלי."
אני מרים את מבטי ורואה שהדיילת מביטה בי. הבעת פניה כעוסה כשעיניה נודדות אל מסך הטלפון שלי, שם אישה עירומה למחצה מוצגת לראווה בפיד שלי.
"אתה מוכן ומסוגל לעזור במקרה חירום?" היא חוזרת ושואלת.
"בטח. דרך אגב, אני אשתה סודה. עם תוספת ליים." אני חוזר להתמקד בטלפון שלי.
"יש צידנית בשורה האחורית ואתה מוזמן לקחת לך לבד."
עיניי נשלחות מעלה פעם נוספת. מה הסיפור של הבחורה הזאת? אני מוצא את תג השם שלה — זוג כנפיים עם השם סטיבי במרכז.
"תראי, סטיבי, הייתי ממש שמח אם את היית מביאה לי."
"תראה, אוון, אני הייתי ממש שמחה אם אתה היית מקשיב להדגמת הבטיחות שלי במקום להניח שאני רוצה ממך חתימה כמו איזו שפנפנת הוקי." היא טופחת בהתנשאות על כתפי. "אני לא רוצה חתימה, ואני לא שפנפנה."
"את בטוחה בזה, מותק?" חיוכי הזחוח משתלט על פניי כשאני רוכן קדימה במושב שלי ומתקרב אליה. "זה יכול להשתלם לך."
"דוחה." פניה מתעוותות בסלידה. "תודה שהקשבת," היא אומרת למדיסון לפני שהיא מסתלקת אל החלק האחורי במטוס.
אני לא מתאפק ומסתובב, מתבונן בה בתדהמה. אגן ירכיה המעוגל מתנועע, ממלא את חצאית העיפרון הקטנה שלה שמבליטה מותניים צרים.
"אז סטיבי ממש כלבה."
"לא, אתה פשוט ממש אידיוט, והיא עימתה אותך עם זה," מדיסון צוחק. "וסטיבי?"
"כן, זה השם שלה. הוא הופיע על תג השם."
"עד היום מעולם לא ידעת את השם של אף דיילת." האשמה שזורה בקולו. "אבל רואים שהיא לא מתרגשת ממך, אחי."
"לפחות היא לא תהיה איתנו בטיסה הבאה."
"היא כן," מדיסון מזכיר לי. "אותו צוות טיסה במשך כל העונה. זוכר מה סקוט אמר?"
זין, נכון. דיילות אף פעם לא ליוו אותנו במשך עונה שלמה.
"היא כבר מוצאת חן בעיניי, רק מפני שאתה לא מוצא חן בעיניה. יהיה כיף לצפות בזה."
אני מסתובב כדי להציץ אל אחורי המטוס בדיוק כשמבטה של סטיבי מוצא את מבטי, ואף אחד מאיתנו לא נסוג או מנתק את קשר העין. העיניים שלה הן הכי מעניינות שראיתי בחיי, גופה מלא ויש הרבה מאוד מה לתפוס. אבל לרוע המזל, החיצוניות היפה שלה, שמוצאת חן בעיניי, מאבדת מקסמה בגלל ההתנהגות שלה.
אולי סטיבי זקוקה לתזכורת שהיא עובדת בשבילי, ובהחלט אדאג להעמיד אותה במקומה. אני די קטנוני ואזכור את השיחה הקצרה הזאת לאורך כל השהות שלה במטוס שלי.
ספר מהממם מתעסק בנושא של דימוי גוף, סוף סוף הדמות הראשית לא רזה קטנה וביישנית יש לה אופי. אני מאוד התחברתי לסטיבי!!! ממש ממליצה על הספר
מדובר בספר וקליל ומרגש במידה המושלמת בעבורי! הלא אין כמו ספורטאים שנהנים במועדון המיילים הגבוהים.. יש פה שונאים שלקח זמן עד שהבינו מה הם רוצים, דמויות בוגרות, עמוקות ומרגשות עם צדדים חבויים באישיותם שנחשפו. זה היה שילוב מהפנט של רכות ותקיפות, חוסר ביטחון וביטחון, תעוזה וביישנות. אפילו דמויות המשנה כבשו את ליבי, איזה מזל שמדובר פה בסדרה, אמנם כל ספר על זוג אחר ועם סוף סגור, אבל הנה מודה, נכבשתי בשנייה! הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורים. אל תסכימו להיות אפשרות שנייה של אף אחד! תהיו עם מי שבוחר בכם, עדיף לפחד מאשר לוותר על מה שרוצים. האנשים הנכונים, אלה שראויים לקחת חלק בחייכם, יקבלו אתכם בדיוק כמו שאתם. אני נהניתי בלי הפסקה, וכבר התוודעתי לספר הבא בסדרה, הוא לגמרי מהמושלמים. רוצו לקרוא, למה אתם מחכים?! יפעת ארניה
אהבתי😍 ספר שנון וכייפי נהניתי מכל רגע!!! זי פשוט מושלם אהבתי שהגבר הגבוה, המקועקע והסקסי הזה כזה תלותי😂זה מקסים! אהבתי שהדמות הנשית שונה משאר הרומנים שקראתי עד כה, היא מלאה וחצי אפריקאית נשמעת יפהפייה והלוואי שיהיו עוד ספרים כאלה עם נשים אמיתיות ופחות מושלמות❤️ חמישייה בקל.
ספר נהדר, הופתעתי מאוד לטובה! כיף לקרוא את הדמות של סטיבי, לא הדמות הממוצעת וזה שינוי מרענן! לא חיבבתי את זי בתחילת הספר אבל כמובן שדעתי השתנתה ואין ספק שהם מושלמים ומאתגרים אחד בשביל השני.
מעולה, כתוב כייף טקולח נוגע בנושא חשוב על דימוי הגוף. שמחה לקרוא ספר שהגיבורה לא רזה שדופה וגם הגיבור סוחב השפעות עבר שהופכות אותו כמו אותה לאמיתיים ואנושיים . עם הכול הספר לא כבד מידי ובהחלט גם מבדר . מומלץ בחום
שלא תבינו לא נכון, אני חולה על ספר יריבים לאוהבים קלאסי. אבל הספר הזה כל כך הרבה יותר מזה. הוא מספר סיפור אהבה יפהפייה ועמוק. הוא מספר על איך אנחנו יכולים לשפר את החיים שלנו אם נאהב את עצמנו יותר. הדבר שהכי מצא חן בעיניי זאת העובדה שדמות האישה מתמודדת עם חוסר ביטחון בגלל המשקל שלה, ודמות הגבר הספורטאי עוזר לה לאהוב את עצמה. צריכים ספרים כאלה יותר! עם ייצוג של אישה אמיתית. בקיצור אני לא אחפור. אבל בבקשה בבקשה לא לפסוח על הספר הזה!!
מאוהבתתתתתתת וי וזו דמויות מקסימות, רגישות, פגיעות אבל חזקות בטירוף שאי אפשר שלא להתאהב בהם וגם העלילה מרגשת ומפתיעה היה חסר לי הסיפור של ריאן, מקווה שיהיה עליו ספר המשך רצה לספר הבא🔥❤️🔥❤️🔥❤️
תענוגגג סופסוף ספר עם דמויות מורכבות שמראות התמודדות עם קשיים ואהבה לא מושלמתת
מצחיק ושנון נהנתי מהשיחות של הזוג ומהאינטראקציות בינהם, ספר קליל וכיפי
סיפור מדהים, עלילה קולחת. לא יכלתי להוריד את הידיים מהסיפור. הסיפור עוסק בנושאים מאוד חשובים!!! ממליצה ממש
אהבתי את סטיבי וזי , סטיבי בחורה שמנמנה ויפיפיה עם דימוי עצמי נמוך , וזי יהיר גאוותן שנופל ברשת שלה , סיפור מעולה מהמם ויפיפה ,אהבתי שהגיבורה לא אישה סטנדרטית כמו כל הספרים, והוא כמה שהוא יהיר ככה הלב שלו ענק והוא מתוק. נהנתי מהספר מאוד . ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
מושלם יש בספר הרגשה שאפשר להרגיש הכל ממש כמו צפייה בסרט. התיאורים מושלמים ומצליחים להרגיש אותם כל כל מציאותים. שאפו לסופרת
נהניתי! אהבתי את העיסוק בדימוי גוף של סטיבי, ובאחיזה בתדמית של זי. מאד מאמינה בסיפור האהבה ביניהם. לגמרי משכנע. יש הרבה חזרתיות של מחשבות ולבטים בספר, ועדיין ממש נהניתי מהספר.
ספר מעולה!! מרגש, מותח מלא רומנטיקה ורגשות עוצמתיים. כתוב נפלא. תענוג ממשי!!
שווה את כל ההייפ, אהבתי מאוד! הסיפור נבנה בהדרגה, הדמויות והיחסים ביניהם מתפתחים והכתיבה סוחפת, ויש שבירה של הז'אנר (הגבר רגיש!) אהבתי מאוד
הדיאלוגים הלוהטים, השנונים והמצחיקים עושים את הספר למה שהוא. זה יתפוס אתכן בשנייה, סוחף, משעשע, מסקרן, כתוב נהדר! הדמויות חזקות ובעלות אופי עקבי משלהן. אהבתי מאד את דמויות המשנה שנמצאת ברקע כל הזמן, אם אלו המדיסונים, ראיין אח של סטיבי, לינדזי אחות של זאנדרס, אינדי, הילדים המתוקים וכמובן רוזי והכלבים. זה תרם לסיפור ממש ונתן עומק שאהבתי. מה פחות אהבתי? אני חושבת שקראתי וריאציות שונות למשפט “לא אהבו אותי בילדותי לכן אני לא יכול לאהוב עכשיו ולא מבין כמה מגיעה לי אהבה בלה בלה בלה” לפחות 30 פעמים במהלך הקריאה. כלומר, החזרתיות מוגזמת. הבנו שעברת משבר ילדות אבל שחרר נשמה! הרגת אותנו. וזו כמובן רק דוגמה. משברי העבר האפילו יותר מידי לטעמי על ההווה ותפסו נפח משמעותי מהעלילה, זה היה יכול להוות חלק גם בלי להיות כל כך מעיק. בנוסף, בתור חובבת ספרי הוקי המשמעות של המשחק כאן תפסה מקום שולי למדי. ברוב ספרי ההוקי המוצלחים שקראתי למשחק הייתה משמעות, היינו יותר מעורבים בדרך של הקבוצה, בהצלחות, בכשלונות, בתסכולים, בדינמיקה הקבוצתית, במשחק עצמו, באימונים. היה לי מוזר וגם מבאס לקרוא ששחקן בליגה מקצוענית בטוח שמחתימים אותו על חוזה רק בגלל התפקיד הציבורי שהוא מגלם ואין כאן בכלל משקל לאיזה שחקן טוב הוא. זה היה ממש מרגיז. לסיכום - זה ספר נהדר! חובבות הרומנטיקה וההוקי ייהנו ממנו מאד! אני הולכת עכשיו לאוורר את המוח עם סגנון אחר ובהחלט אמשיך לבא בתור בסדרה. לגבי הסמאט - ובכן, הוא נהדר, אבל מועט למדי. כלומר, ציפיתי מספר כזה שיכיל יותר. אבל הוא כתוב טוב מאד.
קומדיה רומנטית קלילה, מצחיקה ומפתיעה. הסיפור של סטיבי, דיילת במטוס של קבוצת הוקי שפוגשת את זנדרס, שחקן הוקי שרירי והולל. סטיבי שובה את ליבו של זנדרס כבר בהתחלה כשהיא עוקצת אותו ומשיבה לו באותה הלשון ומפה מתחיל הסיפור שלהם שחושף לאט את הקושי האישי של כל אחד. אהבתי את דימוי הגוף החיובי שהספר הזה בונה. החמש כוכבים ניתנים לספר כי למרות שזו קומדיה רומנטית ספורטיבית די סטנדרטית, הכתיבה היתה מעולה. התחברתי לדמויות באופן די מיידי והעלילה נבנתה בצורה טובה לטעמי, לא מרוחה ועם סצנות סקס מעולות שהן חלק מהעלילה ולא תלושות מהמציאות.
ספר מהממם מתעסק בנושא של דימוי גוף, סוף סוף הדמות הראשית לא רזה קטנה וביישנית יש לה אופי שמתפתח תוך כדי והיא הופכת ללוחמנית. אני מאוד התחברתי לסטיבי! גם נושא בריאות הנפש וכמה זה חשוב שנאהב את עצמנו!! חד משמעית תקנו ואל תעזו לוותר עליו!!
סטיבי וסאנדרס אהובי ליבי אמאלה תקשיבו זאת הסדרה הכי טובה שקראתי בכל חיי היה לי קשה להיפרד כל פעם אבל הכי כיף שיש ארבעה ספרים😂
רגשות מעורבים! ספר מדהים מכל הבחינות . תודה רבה לסופרת ששברה נורמות ,מדהים.
סוף סוף ספר ששבר את מחסום הקריאה כתוב טוב, דמויות שנונות, חדות ועם זאת עם הרבה עומק העלילה נבנת בצורה ממש טובה ללא ספק מהספרים שאקרא שוב פעם בהמשך
ספר מעולה. אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון. אהבתי את סטיבי וזה שהיא בחורה אמיתית עם חוסר בטחון כמו כולם. כתוב טוב זורם. ממש ממליצה.
איזה ספר, תענוג לפגוש גיבורה אנושית שמזדהים איתה כל כך בקלות, דמויות מיוחדות ואמיתיות ואפילו בכיתי מהתרגשות בסוף. מבחינתי כל העניין הגופני מיותר כי הסיפור כל כך טוב
ספר מעולה! קריאה קולחת, דיאלוגים שנונים, דמויות ראשיות מסקרנות ועגולות. דמויות משנה עם לב ענק שמנעימות את הקריאה. הספר מעלה נושאים חשובים של ערך עצמי ודימוי גוף. לעיתים אפילו יש יותר מידי התמקדות בכך וניתן גם לקצר בעוד מקומות, אבל זה לא מוריד מהספר. שווה קריאה!
טוב, הספר קצת שונה כי הוא דוחף חוסר בטחון של שני הצדדים הגבעות נפשיות. קשה לקרוא על פחד מנטישה יחד עם תיאורי סקס אאאבבלל- בכללותו ביחד, הספר אחלה. נהניתי לקרוא אותו . לכן נתתי 5 ולא פחות.
חמוד ומתוק מאוד!!! כתיבה מעולה , דמויות טובות לא יכולתי להפסיק לקרא
ספר מקסים. יחד עם זאת, הפריע לי שרוב הספר מדבר על דימוי הגוף שלה. ממש התעסקות בכל משפט... זה השתלט על הסיפור. ואז, לקראת הסוף ברגע אחד ופתאום היא הפכה למלאת ביטחון... הרבה גילגולי עיניים. התפתחות מאד יפה של הדמויות, כל אחד לבד והם כזוג. היה אפשר לקצר קצת. נהנתי לקרוא
התאהבתי! הכתיבה של ליז מצוינת. הדמויות שהיא כותבת אמיתיות וכנות, עמוקות ומעניינות. העלילה מתקדמת בקצב טוב ועל אף שהיא צפויה לא היה משעמם לרגע. דמויות שכיף לקרוא ולהתאהב בהן! ממליצה בחום
ספר סקסי, כיפי ומהנה. ההומור הסקסי והדיון הכה חשוב על קבלת האני של כל אחד לטובת זוגיות בריאה רק עושים את זה לספר יותר כיפי לקריאה. ממשיכה לשאר הסדרה
סדרה מהממת, אחלה של תרגום. סיפור אהבה מצחיק מתוק וסקסי. מאוד נהנתי מהקריאה ולא הרגיש שטחי או מזויף. אני גם אוהבת את זה שהסופרת נוגעת בנושאים כמו דימוי גוף וטיפול נפשי בצורה כול כך עדינה ותומכת. ספר מעולה!
פעם ראשונה שאני קוראת ספרים של הסופרת ונהנתי ממש! ספר שמתעסק המון בביטחון עצמי ודימוי גוף מרגש ומתוק
אני מאד מבינה למה כולם אוהבים וממליצים על הספר הזה באמת מושלם הכללל אני לא אשקר התלבטתי מאד מאד אם לקרוא אותם ואני מתחרטת על הזמן הזה שהתלבטתי. וכמובן קיניתי את 2 הספרים האחרים. ממליצה מאדד
שמעתי על הספר הזה כמעט בכל מקום אפשרי והחלטתי שאם כולם כל כך משבחים אותו הוא שווה קריאה. אבל לא ידעתי שזה יהיה עד כדי כך שווה!!! אם לא קראתם עד עכשיו רוצו לקרוא דחוף! אני הלכתי לספר השני
סוף סוף ספר טוב!! הכתיבה טובה, מעניינת וסוחפת. הכל צפוי כמובן אבל זה מה שכיף בעיניי... הסמאט מהמם (הייתי מוסיפה אפילו עוד קצת אם זה היה תלוי בי). אהבתי מאוד את העיסוק בחוסר ביטחון ואיך הוא משפיע על מערכות יחסים.. בקיצור שווה קריאה ואני עוברת לספר הבא 🤩
ספר מעולה, כיפי, מצחיק, מרגש ומלא רגשות, צחקתי ובכיתי עם וי וזי. הכי כיף שהספר ארוךךךךךךך ולא נגמר מהר למרות שאי אפשר לעזוב אותו
ספר מושלם נוגע בנושא כל כך חשוב של דימויי גוף קבלה/ שנאה. נותן במה לא רק ל דמויות של דוגמניות אלא לחיים האמיתיים ומתייחס בעיקר לאופי לפנימיות. איזה זוג חמוד שכל אחד עובר שינויי חיובי וקבלה עצמי בזכות הפרטנר התומך. ספר נהדר ממש!!
וואוו הספרים כתובים מעולה מספיק מפורט אבל לא חופר מידי אתה לומד מספיק על הדמויות כדי להתאהב בהם בטירוף ממש בא לי עוד מהסופרת הזאת
וואוו!! ממליצה בטירוף!! הדמויות מדהימות (זאנדרס 🥵). הזוגיות שלהם כל כך מתוקה והם מתאימים אחד לשני ברמותת. כן הסיפור קצת נמרח ובקלות אפשר לקצר עוד קצת בעמודים ואני חושבת שהיה עדיף קצת פחות לכתוב על הדימוי גוף של סטיבי (למרות שהנושא מאוד חשוב אבל הרגיש קצת חופר) חוץ מזה ספר מדהיםם מומלץ!!
ספר מהמם עם מסר מרתק וחשוב. חבל שהדמות הראשית, כל כך חסרת ביטחון והגבר מעורער. אבל חוץ מזה ספר ששווה כל רגע
וואו. ספר מדהים, דמויות, עומק, סמאט סקסי... קראתי בכמה שעות ואני כבר מתגעגעת לדמויות.
ספר מעולה קליל כפיי ומצחיק (אשכרה צחקתי בקול בחלק מהקטעים) הדמויות מצויינות עם מלא אופי ולא שיטחיות כמו ברוב הספרים ממליצה בחום !
ספר מוצלח ממש! מאוד נהנתי, סיפור טוב, גיבורים שאפשר להתחבר אליהם. ממליצה
עם ספר כזה פותחים חופשת חוה"מ❣️ ספר שמדבר על דמוי עצמי על אהבה עצמית , שיפוטיות , אהבת האחר . 5 כוכבים בזכות.💫
ספר מהמם!!! נוגע בנושאים רגישים ומצליח לסחוף אותך עד העמוד האחרון!! מומלץ בחום❤️
ספר מתוק!! עוסק בדימוי גוף ובתחושות נטישה ואיך אהבה יכולה לרפא את הכל. דמויות ראשיות מקסימות❤️
וואו אהבתי מאוד את סטיבי את סנדרס ואת כל סיפור האהבה מרתק סוחף קליל כיפי מחכה לספרים הבאים
שלמות, ספר מהמם, אי אפשר להניח ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק נהניתי מכל רגע
מתוק, סקסי וכיפי ובעיקר נוגע בנושאים חשובים של בריאות הנפש ודימוי עצמי ממליצה בחום
רציתי עוד.. לא רציתי שהספר יגמר. ספר מדהים, עמוק, סוחף !! וואוווו 🔥🔥
ווווואאאאאאוווו!! 🔥🔥🔥 ספר נפלא וחשוב! דמויות נפלאות שעוברות תהליך נפלא ומתפתחות ככל שהספר מתקדם. הסופרת נוגעת בנקודות סופר רגישות וחשובות. בקיצור ספר נפלללללא ונהנתי מכל רגע!♥️
מקסים !! כיף שכותבים על נשים אמיתיות ולא מושלמות סיפור אהבה וחברות יפה ופשוט נהניתי מהעלילה מהדמויות ולא רציתי שיסתיים 😊
ספר מהמם, כתיבה יפה, דיאלוגים שנונים, אהבה גדולה... כייף אמיתי
ואיייי איזה ספררררר אמאלה סיימתי בפחות מיום .. אתם יודעים בכל זאת יש לי מטלות לעשות 😅 סטיבי מושלמת וזי .. אמאלהההההה
ספר מקסים שמדבר על נושאים חשובים כמו חרדת נטישה, חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך, חוסר אהבה וקבלה עצמית. כיף לקרוא על אישה אמיתית וגבר כמו זי שמעלה לבת הזוג שלו בכל רגע. כתיבה מצויינת מעט ארוך לטעמי אפשר היה לקצר אבל זה לא פוגע בהנאת הקריאה. ממליצה!❤️
ספר מעולה! התמודדות עם עכבות ומועקות שמלוות את הדמויות לאורך החיים הבוגרים שלהם, נפתרת עם המון אהבה אמיתית וטהורה. ברמה קצת יותר שטחית, אני מתחבטת אם אני אוהבת את זה שהדמות הראשית מתוארת כאישה "אמיתית" או שבאסקפיזם כזה אני מעדיפה מישהי שמרגישה פחות "אמיתית".. אבל היא מהממת וקל היה לאהוב אותה.
הספר טוב,העריכה מצוינת. אני חושבת שעשה שירות דב לנושא דימוי גוף. כל כך הרבה התעסקות בנושא שלפעמים מקבלים את הרושם ההפוך, שכן יש בעיה. חוץ מזה שזה הסיט את הסיפור והפך לנושא המרכזי וזה קצת פגם
סיפור אהבה מתוק ומרגש. העלילה נמרחת..היה אפשרי לקצר בשליש מהספר.
ספר מרגש וסוחף, אהבתי מאוד וזאת אהבת אמת מהממת לכל דבר הסיבה היחידה שירד כוכב זה כי יש עיסוק מרובה מידי בעניין הגוף הלא מושלם שלה…
הספר היה קצת צולע לקראת ה200 האחרונים אבל ההצלה בסוף הייתה יפה אני ממשיכה להבאים
חמוד, קלישאתי נסיון להעביר מסרים חשובים של דימוי גוף אבל בצורה מאולצת מידי ודימיונית לפרקים בכל זאת נהניתי
הספר מקסים וכתוב ממש טוב וזורם. הורדתי כוכב כי היו קטעים מאמצע הספר שהרגשתי שהסיפור נגרר וחשבתי להפסיק באמצע, שמיה שלא כי לקראת הסוף נהיה ממש מעניין.
לא חשבתי שאני אוהב אותו כל כך. אבל מצאתי את עצמי קוראת אותו יותר מהר משהייתי רוצה. הספר קליל וכייפי מאוד, בדיוק מה שצריך כדי לברוח לכמה שעות מהמציאות. מומלץ ⭐️⭐️⭐️⭐️
קלישאה נחמדה מאוד שנוגעת גם בנושאים חשובים. בסך הכל נהניתי. אפשר היה לוותר על חלק מהפרקים.
ספר טוב מאוד זורם מצחיק מרגש אך נדוש במילות הסקס (ילדה טובה, מותק ודאדי). בעיניי השני יותר טוב ועדיין ממליצה עליו.
אוקיי, נחמד מאוד אבל ההייפ מוגזם ואפשר לחתוך איזה שליש חפירות ונוסטלגיה של מה שקרה לפני עשרה פרקים. בין לוהט למתוק יותר על הצד המתוק
ספר מתוק מתוק זי לוהט וסטיבי פשוט מושלמת… האוטומטיות שלה כובשת… יש כמה חורים בסיפור אבל סהכ אסקפיזם נעים לכמה שעות. מענג ולוהט עד הסוף הטוב🧚♀️
בסך הכל ספר נחמד, אבל נמרח נורא. יותר מדי חפירות מעייפות, ויותר מדי מחשבות והגיגים. הדילמות והבעיות של הגיבורים חוזרות על עצמן שוב ושוב במעגלים אינסופיים. היה אפשר לקצר את הספר באופן משמעותי. לנכות לנו שליש על התנהגות טובה...
נחמד, אבל צפיתי ליותר אולי בגלל כל הבאז סביבו. אהבתי שאלו יחסים בוגרים עם מחשבות עמוקות ותובנות על החיים. אהבתי את הדרך שכל אחד מהם עשה.
ספר מעולה! עוסק בנושאים חשובים כמו דימוי גוף. ממש אהבתי את הדמות הראשית
ספר מקסים, כתוב יפה. דיאלוגים שנונים. ממליצה (-: אבל... קצת הפריע לי שברצון להכניס עומק לסיפור בתהליכים שהגיבורים עוברים עם עצמם לגבי ההורים, דימוי עצמי וכו', מהר מאוד הגיעו לתובנות, פתרו תסביכים, פחות אמין וקצת יותר מדי... וגם התלות שהוא פיתח בה, שמור קצת פאסון, לא צריך להיסחף... (-;
חביב ביותר עוסק בנושאים חשוביםמכמו דימוי גוף וחרדת נטישה בקלילות. החלק הראשון של הספר טוב יותר.
נחמד מינוס. התלבטתי כמה כוכבים לתת כי לקח לי המון זמן לסיים את הספר וכשזה קורה סימן שלא שאני לא נהנת מהסיפור. על פניו סיפור עלילה מבטיח אבל הביצוע פחות. הרגיש לי שיש פערים גדולים בין הדמות של זאנדרס לבין הדמות של סטיבי. הוא חתיך, עשיר ספורטאי מצליח, ומיני סלב שנשים רודפות אחריו והיא? דיילת בחוסר ברירה ללא שאיפה לקריירה, גרה אצל אחיה , מתלבשת מוזנח, ביטחון עצמי נמוך וכו כו' הרגשתי שהסיפור התאהבות קצת לא אמין כאילו מה הוא מצא בה שגרם לו להתאהב קשות?!? לא ברור
אם זה לא היה כל כך טרחני וארוך כמו שרוך זה יכל להיות נחמד יותר.
אהבתי את הרעיון שבבסיס הספר. הביצוע היה קצת מסורבל לטעמי. יש חלקים שהרגשתי שנמרחו בצורה מתישה וקצת ריפרפתי כדי להתקדם.
הסיפור הבסיסי והרעיון נחמד , יחד עם זאת המריחה שלו על יותר מ 1200 עמודים ללא כל צורך פשוט מתיש לחלוטין . דילגתי על הרבה עמודים היה אפשר להסתפק ב 400 עמודים
ספר חמוד, עלילה מעניינת ,דמויות מעניינות . מומלץ לקרוא בחורף קר, ביום סגרירי מתחת לשמיכה
חמוד חביב קליל בקשר לאישיו על ביטחון מישקל ודימוי גוף לא צלח לה ממש נראה שהסופרת לא ממש גסובלת מבעיות משקל אלא נסמכת על מחקר .. חבל אבל בסך הכללי ספר קליל ונחמד
סיפור חמוד, אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת בדימוי גוף חיובי גרמה לי לחשוב לעיתים שזה ספר עזרה עצמית במסווה של רומן.
סיפור מתוק ונחמד, לא היה הרבה עניין בספר. ארוך מידי, היה אפשר לקצר. עד סוף הספר לא הבנתי מה זנדראס מצא בה, היא כל כך ההפך ממנו בכל המובנים. כל התדמית הזאת שלו כלפי חוץ כדי לקבל חוזה, נשמע לי אידיוטי ברמות. זה רגיז אותי העיסוק בתדמית.
העלילה נחמדה, אבל... שני דברים הפריעו לי: החזרתיות, כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה, אם משהו נכתב לפני 3 עמודים אין צורך לחזור עליו. ודבר שני, סטיבי מוצגת כעגלגלה, לפי התיאורים בספר היא מידה 38, גג 40, זה בשום פנים ואופן זה לא עגלגלה.
ארוך מאוד.. חוזר על עצמו בהרבה מוטיבים... התחיל מרתק ומפולפל, והפך לדביקי...
יותר מדי ״זין״ ו״כוס״ העלילה בסדר ציפיתי ללמוד יותר על משחק ההוקי הפרטים והמונחים היו דלים הקשר הטיפולי של חיית מחמד היה בהדגש נכון סה״כ סביר
התחיל מוצלח וכייפי אבל באמצע התחיל להימרח ממש. בקלות היה אפשר לקצר את הספר הזה ואז לסיים אותו עם חשק לעוד במקום עם פיהוק
ספר מתוק, קצת ארוך ודי חוזר על עצמו והמון קטעים. עלילה טובה ומתפתחת טוב
אם אני אצטרך לקרוא עוד פעם אחת על "האני האמיתי" שלו אני אשתגע באופן רשמי. ובכן - זה היה אחד הספרים המשעממים שקראתי. כל כך רפטטיבי. יש ספרים שהייתי שמחה לקבל עוד 300 עמודים מהם כדי להמשיך להנות מהדמויות. את הספר הזה, לעומת זאת, היה כדאי לקצר בחצי.
התחלתי את הספר לאור כל הדירוגים הגבוהים, וההמלצות ששמעתי עליו. לאחר שסיימתי, לטעמי האישי ספר ארוך מאוד, לא מרתק או מסקרן, עלילה פרווה לחלוטין. חיכיתי במהלך כל הספר שיקרה משהו שיניע את העלילה וזה לא קרה. מורגש מאוד שרוב הספר בנוי על דימוי גופה של סטיבי. ספר נחמד ולא יותר.
ספר יפה אבל היה אפשר לקצר אותו זה היה ארוך מידי קצת מעיק , לא עפתי עליו כמו שכולם עפו עליו אבל אני אתן הזדמנות לספר הבא..
ספר סוחף שמעביר את הזמן. הספר עצמו שטחי, הדמויות קצת מושלמות מדי, "הבעיה" המרכזית בעלילה לא מאד אמינה, והכל נופל למקום בקלות מדי.
ארוך, מסורבל וקצת מפוספס. החיבור בינהם לא עובד. בעיני לוותר ולעבור ישר לספר השני.
לא יודעת על מה כל ההתלהבות… משעמם! חוזר על עצמו לא הצלחתי להתחבר… אחרי חצי עברתי לקרוא את האפילוג שהיה משמים לא פחות. לא ממליצה!
פרק 1
זאנדרס
"אני אוהב משחקי חוץ."
"אני שונא משחקי חוץ." מדיסון שולף את המזוודה מחלקו האחורי של ג'יפ המרצדס ג'י־קלאס, הרכישה החדשה ביותר שלי, לפני שהוא לובש את ז'קט החליפה שלו.
"אתה שונא אותם בדיוק מאותה סיבה שאני אוהב אותם כל כך." אני נועל את הג'יפ, משליך את המפתחות לתוך התיק שלי ולוקח נשימה עמוקה מהאוויר הסתווי והרענן של שיקגו. אני אוהב את עונת ההוקי, והשבוע מתחילים משחקי החוץ של העונה.
"כיוון שבחורות עומדות בתור ומחכות לך בכל עיר שבה אנחנו מבקרים? האישה היחידה שאני רוצה לראות היא אשתי שנמצאת כאן בשיקגו, עם הבת והתינוק החדש שלנו."
"בדיוק." אני טופח על כתפו של מדיסון כשאנחנו נכנסים לשדה התעופה הפרטי בנמל התעופה או'הייר.
אנחנו מציגים למאבטח את המסמכים המזהים שלנו לפני שאנחנו מורשים לצאת אל המסלול. "קיבלנו מטוס חדש?" אני עוצר במקום ומטה את ראשי אל כלי הטיס החדש שלוגו הקבוצה שלנו מתנוסס על זנבו.
"כך נראה," מדיסון עונה בחוסר ריכוז כשהוא משפיל מבט אל הטלפון שלו.
"איך לוגאן מסתדרת?" אני שואל ומתייחס לאשתו. אני יודע שהוא מסמס לה כרגע. הוא אובססיבי כלפיה ותמיד מסמס לה.
"היא תותחית, אחי." קולו של מדיסון נוטף גאווה. "אם־ג'יי רק בן שבוע, והיא כבר מנהלת את סדר היום שלו."
לא מפתיע. אשתו של מדיסון, לוגאן, היא אחת החברות הכי קרובות שלי והאדם הכי מוכשר שאני מכיר. הם החברים היחידים שלי עם ילדים, אבל המשפחה שלהם, שמונה ארבע נפשות, הפכה להיות המשפחה המורחבת שלי. בתם קוראת לי דוד זי, ומבחינתי הילדים שלהם הם האחיינית והאחיין שלי, אף שאין בינינו קרבת דם. אבא שלהם הוא החבר הכי טוב שלי ובשלב זה הוא כבר כמעט אח שלי.
זה לא תמיד היה ככה.
אלי מדיסון היה היריב הכי שנוא שלי כשהיינו צעירים יותר. שנינו גדלנו באינדיאנה ושיחקנו הוקי תחרותי בשתי קבוצות שונות. הוא היה ילד מפונק שקיבל את כל מבוקשו, וזה עצבן אותי מאוד. החיים שלו היו מושלמים, המשפחה שלו הייתה מושלמת, ושלי הייתה ההפך הגמור.
בהמשך הוא שיחק במינסוטה ואני שיחקתי באוהיו, והיריבות מהילדות הפכה לחמש שנים סוערות של הוקי במסגרת הקולג'. היו לי קצת בעיות משפחתיות באותו הזמן והוצאתי את הכעס שלי על הקרח. מדיסון היה זה שספג את העצבים שלי ובשנה הראשונה שלנו דחפתי אותו על הלוחות שסביב הזירה בצעד נבזי. הקרסול שלו נחבל כל כך עד שהוא לא יכול היה להשתתף בעונת המשחקים בשנה השנייה שלו, וכתוצאה מכך, לא נבחר לליגת ההוקי הלאומית.
למרבה האירוניה, גם אני נאלצתי לשבת בצד בשנה השנייה שלי, כי נכשלתי בכמה קורסים.
הוא שנא אותי בגלל זה, ואני שנאתי את עצמי בגלל הרבה סיבות נוספות.
אחר כך התחלתי ללכת לטיפול. באדיקות. עבדתי על הבעיות שלי, ובשנה הרביעית מדיסון ואני כבר היינו החברים הכי טובים. עדיין שיחקנו בקבוצות שונות, אבל כיבדנו זה את זה ומצאנו מכנה משותף במאבק על הבריאות הנפשית שלנו. הוא התמודד עם התקפי חרדה ופאניקה, ואני התמודדתי עם כעס ומרירות עצומים שגם הובילו להתקפי פאניקה רק מפני שהם השתלטו עליי ועיוורו את עיניי למציאות.
רצה הגורל ובסוף אלי מדיסון ואני התגלגלנו לאותה קבוצה כאן בשיקגו ושיחקנו הוקי מקצועני ברפטורס. העונה הזאת היא תחילתה של השנה השביעית שלי כשחקן מקצועני, ואני לא יכול לראות את עצמי משחק במקום אחר.
וזו הסיבה שאני צריך לוודא שהמנהלים יחתימו אותי שוב כשהחוזה שלי יסתיים בסוף העונה.
"סקוט, קיבלנו מטוס חדש?" אני שואל את אחד ממנהלי הקבוצה שפוסע לפנינו.
"כן," הוא קורא מעבר לכתפו. "כל הקבוצות המקצועניות בשיקגו קיבלו. חברה חדשה. מטוס חדש. הם חתמו על עסקה גדולה עם העיר."
"מטוס חדש, מושבים חדשים, דיילות חדשות," אני מוסיף ברמיזה.
"תמיד היו לנו דיילות חדשות," מדיסון טוען. "וכולן ניסו לשכב איתך."
אני מושך בכתפיי בזחיחות. הוא לא טועה ואני לא מתבייש. אבל אני לא מזיין נשים שעובדות אצלי. זה מסובך, ואני לא מחפש סיבוכים.
"גם בעניין הזה יש חידוש," מנהל הקבוצה שלנו צועק. "אותו צוות טיסה לאורך כל העונה. אותם טייסים ואותן דיילות. במטוס שלנו לא יהיו יותר אנשי צוות מתחלפים שמבקשים מכם חתימות."
"או שמבקשים להיכנס איתך למיטה." מדיסון נועץ בי מבט חד.
"זה לא הפריע לי."
הטלפון שלי מצלצל בכיס מכנסי החליפה שלי. אני שולף אותו ומגלה שמחכות לי שתי הודעות פרטיות באינסטגרם.
קרי: ראיתי את לוח המשחקים שלך. הבנתי שאתה בעיר הלילה. אני פנויה, וכדאי מאוד שגם אתה תהיה!
אשלי: אתה בעיר שלי הלילה. אני רוצה לראות אותך! זה ישתלם לך.
אני נכנס לאפליקציית הרשימות שלי, מוצא את הרשימה שבראשה כתוב 'דנוור' ומנסה להיזכר מי הן הנשים האלו.
מתברר שקרי הייתה זיון נהדר עם גוף פנטסטי ושאשלי מעולה במציצות.
יהיה קשה להחליט לאן אני רוצה שהלילה יזרום. יש גם אפשרות לצאת לבלות ולנסות נשים חדשות שירחיבו את הרשימה שלי.
"אנחנו יוצאים הלילה?" אני שואל את החבר הכי טוב שלי כשאנחנו עולים במדרגות אל המטוס החדש שלנו.
"אני נפגש לארוחת ערב עם חבר מהקולג'. חבר מהקבוצה הקודמת שלי גר בדנוור."
"שיט, נכון. טוב, כשתסיימו, בוא נצא לשתות משהו."
"אני הולך לישון מוקדם."
"אתה תמיד הולך לישון מוקדם," אני מזכיר לו. "אתה רק רוצה להישאר בחדר שלך ולהתקשר לאשתך. אתה יוצא איתי רק כשלוגאן מכריחה אותך."
"טוב, יש לי תינוק בן שבוע, אז אני מבטיח לך שאני לא יוצא הלילה. אני זקוק לשינה."
"מה שלום אם־ג'יי הקטן?" סקוט שואל בראש המדרגות.
"חמוד מאוד." מדיסון מוציא את הטלפון שלו כדי להשוויץ באינספור התמונות שהוא שלח לי במהלך השבוע. "רגוע פי עשרה ממה שאלה הייתה בתור תינוקת."
אני עוקף אותם, נכנס למטוס החדש שלנו ומופתע לראות שהוא מדהים. הוא חדש לגמרי, עם שטיח ומושבים מותאמים, והלוגו של הקבוצה שלנו נראה בכל מקום.
אני עובר את החצי הקדמי של המטוס, שבו יושבים המאמנים ואנשי הצוות, ועושה את דרכי אל השורה הקרובה ליציאה, שם מדיסון ואני יושבים כבר שנים, מאז שהוא התמנה לקפטן ואני לקפטן חלופי. אנחנו קובעים כל דבר בקבוצה הזאת, כולל מקומות הישיבה במטוס.
ותיקים יושבים בשורה ליד היציאה, וככל שיש לך פחות ותק, אתה יושב בשורה אחורית יותר. הטירונים יושבים בשורה האחרונה.
"אין שום פאקינג מצב," אני פוסק במהירות כשאני מגלה שהמגן שלנו ריו, שהצטרף לקבוצה לפני שנתיים, יושב במקום שלי. "קום."
"חשבתי," ריו אומר, והחיוך הדבילי שלו מתפשט על פניו. "מטוס חדש, מקומות חדשים? אולי אתה ומדיסון רוצים לשבת מאחור עם הטירונים השנה?"
"פאק, לא. קום. לא אכפת לי אם אתה כבר לא טירון השנה. מבחינתי אתה עדיין כזה."
שערו המתולתל צונח על עיניו הירוקות הכהות, אבל אני עדיין מצליח לראות שהן בורקות משעשוע כשהוא מעמיד אותי במבחן. האידיוט הקטן.
הוא מבוסטון, מסצ'וסטס. ילד של אימא איטלקית שאוהב להעמיד את הסבלנות שלי במבחן. אבל כמעט בכל פעם שהוא פותח את הפה המחורבן שלו, אני צוחק. לזכותו ייאמר שהוא די משעשע.
"ריו, תפנה את המקום שלנו," מתערב מדיסון מאחוריי.
"כן, אדוני." הוא ממהר לקום, מרים את הרמקול הנייד שלו שמונח במרחק כיסא אחד ממנו, וממהר אל מקומו באחורי המטוס.
"למה הוא מקשיב רק לך? אני הרבה יותר מפחיד ממך."
"אולי מפני שאתה יוצא לבלות איתו בכל פעם שאנחנו בנסיעות ומתייחס אליו כאל המלווה הצמוד שלך, ואני הקפטן שלו ושומר על גבולות ברורים."
אולי אם החבר הכי טוב שלי היה יוצא לבלות איתי, לא הייתי נאלץ לגייס כגיבוי בחור בן עשרים ושתיים שיסתובב איתי.
אני מאחסן את התיק שלי בתא העליון ומתיישב במושב שליד החלון.
"אין מצב." מדיסון עומד ומשפיל אליי מבט. "אתה ישבת ליד החלון בשנה שעברה. העונה הזאת אתה יושב במעבר."
אני מסתכל על המושב הצמוד לשלי ומחזיר את המבט אליו. "אני סובל מבחילות."
מדיסון פורץ בצחוק. "אתה לא. תפסיק להיות מניאק וקום."
אני זז באי־רצון למושב הסמוך. בכל שורה במטוס הזה יש רק שני מושבים בכל צד. זוג שחקנים ותיקים נוסף יושב בשורה בצד השני.
אני שולף את הטלפון שלי, קורא פעם נוספת את ההודעות מהבחורות בדנוור ושוקל איך אני רוצה שהלילה שלי יתפתח. "היית הולך על זיון נהדר, מציצה משובחת או מסתכן עם מישהי חדשה?"
מדיסון מתעלם ממני לחלוטין.
"כל השלושה?" אני עונה במקומו. "אולי זה אפשרי."
הודעה נוספת מגיעה. הפעם זו הודעה קבוצתית מהסוכן שלנו, ריץ'.
ריץ': ריאיון עם השיקגו טריביון מחר לפני המשחק. תזרמו עם ההצגה. תרוויחו לנו את הכסף הזה.
"ריץ' סימס," אני אומר לקפטן שלי. "ריאיון מחר לפני המשחק. הוא רוצה שנעשה את התרגיל הקטן שלנו."
"מה חדש?" מדיסון נאנח. "זי, אתה יודע שאתה זה שנפגע כאן. ברגע שתרגיש מוכן לאפשר לאנשים לדעת שאתה לא האידיוט שכולם חושבים שאתה, תודיע לי ונפסיק עם העמדת הפנים."
זאת בדיוק הסיבה שמדיסון הוא החבר הכי טוב שלי. יכול להיות שהוא האדם היחיד, מלבד משפחתו ואחותי, שיודע שאני לא איש רע כמו בתדמית שלי בתקשורת. אבל לתדמית הזאת יש גם יתרונות, ואחד מהם הוא שנשים משליכות את עצמן על מי שמציג את עצמו בתור 'הילד הרע והבעייתי', והניגוד באישיות שלנו מכניס לשנינו הרבה כסף.
"לא, אני עדיין נהנה מזה," אני אומר לו בכנות. "אני חייב להשיג חידוש חוזה בסוף העונה, אז בינתיים אנחנו צריכים להמשיך בזה."
לפני חמש שנים, החל מהיום שמדיסון הגיע לשיקגו, המצאנו סיפור שהאוהדים והתקשורת מאמינים לו. אנחנו מכניסים לקבוצה הרבה מאוד כסף כי השילוב שלנו מושך צופים. יריבי עבר שהפכו לחברים טובים ולחברים באותה קבוצה. מדיסון נשוי כבר שנים לאהובתו מימי הלימודים, ונולדו להם שני ילדים. לפנטהאוז שלי מגיעות לפעמים שתי נשים שונות באותו לילה. בעיני צופים מהצד אנחנו שני הפכים. הוא סיפור ההצלחה של ההוקי, ואני הצרה הצרורה של העיר. הוא כובש שערים, אני כובש נשים.
אנשים אוהבים את זה. אנחנו משחקים את המשחק בשביל התקשורת, אבל האמת היא שאני לא המניאק שאנשים חושבים שאני. אכפת לי מהרבה דברים חוץ מהנשים שאני לוקח הביתה אחרי משחקים. אבל אני גם בטוח בעצמי. אני נהנה לשכב עם נשים יפות, ואני לא מתכוון להתנצל על זה. אם זה הופך אותי לאדם רע, שיקפצו לי כולם. אני מרוויח הרבה כסף מלהיות 'האיש הרע'.
בזמן שאני גולל בטלפון שלי, אני שם לב לדמות בזווית העין, אבל לא מרים את המבט כדי לראות מי עומד מולי. אני מזהה שהגזרה המעוגלת שייכת לאישה, והנשים היחידות במטוס הן דיילות.
"אתה..." היא מתחילה לומר.
"כן, אני אוון זאנדרס," אני קוטע אותה וממשיך למקד את עיניי במסך הטלפון שלי. "וכן, זה אלי מדיסון," אני מוסיף בתשישות. "מצטער, אין חתימות."
זה קורה כמעט בכל טיסה. צוות הטיסה החדש מזיל ריר בגלל המפגש עם ספורטאים מקצוענים. זה קצת מעצבן, אבל זה חלק מהעבודה, להיות מזוהה בכל מקום.
"יופי לך. ואני לא רוצה את החתימה שלך." טון קולה לא מביע שום התפעלות. "התכוונתי לשאול אותך אם אתה מוכן לשמוע את תדריך יציאת החירום?"
אני סוף־סוף מרים את מבטי אליה, עיניה הירוקות־כחולות חודרות ונוקבות. תלתלים ערמוניים שאי אפשר לאלף מקפצים סביב פניה, עורה חום בהיר ועל אפה ולחייה פזורים נמשים רכים. אבל הבעתה לא משדרת התפעלות.
לא שאכפת לי.
עיניי סוקרות את הגוף שלה. המדים ההדוקים שלה חובקים כל קימור בגופה.
"אתה מבין שאתה יושב בשורה שקרובה ליציאה. נכון, אוון זאנדרס?" היא שואלת כאילו אני אידיוט ועיניה השקדיות מתכווצות.
מדיסון מגחך לצידי, כי מעולם לא שמענו אישה מדברת אליי בבוז כזה.
עיניי מתכווצות לחרכים ומביטות בה ללא רתיעה, על אף שאני קצת המום מצורת הדיבור שלה.
"כן, אנחנו מוכנים," מדיסון עונה במקומי. "לכי על זה."
היא משמיעה את הנאום שלה ואני אוטם את האוזניים. שמעתי אותו פעמים רבות, אבל אני מניח שהחוק מחייב את הדיילות לחזור על התדריך לפני כל טיסה.
אני גולל בטלפון שלי בזמן שהיא מדברת. הפיד שלי באינסטגרם מלא בדוגמניות ובשחקניות, שעם חלק גדול מהן יצאתי. טוב, יצאתי זו כנראה לא המילה הנכונה. שכבתי, מדויק יותר. אבל הן נראות טוב, אז אני עוקב אחריהן ברשת החברתית למקרה שארצה סיבוב חוזר.
מדיסון תוקע בי מרפק. "זי."
"מה?" אני עונה בהיסח הדעת.
"היא שאלה אותך שאלה, אח שלי."
אני מרים את מבטי ורואה שהדיילת מביטה בי. הבעת פניה כעוסה כשעיניה נודדות אל מסך הטלפון שלי, שם אישה עירומה למחצה מוצגת לראווה בפיד שלי.
"אתה מוכן ומסוגל לעזור במקרה חירום?" היא חוזרת ושואלת.
"בטח. דרך אגב, אני אשתה סודה. עם תוספת ליים." אני חוזר להתמקד בטלפון שלי.
"יש צידנית בשורה האחורית ואתה מוזמן לקחת לך לבד."
עיניי נשלחות מעלה פעם נוספת. מה הסיפור של הבחורה הזאת? אני מוצא את תג השם שלה — זוג כנפיים עם השם סטיבי במרכז.
"תראי, סטיבי, הייתי ממש שמח אם את היית מביאה לי."
"תראה, אוון, אני הייתי ממש שמחה אם אתה היית מקשיב להדגמת הבטיחות שלי במקום להניח שאני רוצה ממך חתימה כמו איזו שפנפנת הוקי." היא טופחת בהתנשאות על כתפי. "אני לא רוצה חתימה, ואני לא שפנפנה."
"את בטוחה בזה, מותק?" חיוכי הזחוח משתלט על פניי כשאני רוכן קדימה במושב שלי ומתקרב אליה. "זה יכול להשתלם לך."
"דוחה." פניה מתעוותות בסלידה. "תודה שהקשבת," היא אומרת למדיסון לפני שהיא מסתלקת אל החלק האחורי במטוס.
אני לא מתאפק ומסתובב, מתבונן בה בתדהמה. אגן ירכיה המעוגל מתנועע, ממלא את חצאית העיפרון הקטנה שלה שמבליטה מותניים צרים.
"אז סטיבי ממש כלבה."
"לא, אתה פשוט ממש אידיוט, והיא עימתה אותך עם זה," מדיסון צוחק. "וסטיבי?"
"כן, זה השם שלה. הוא הופיע על תג השם."
"עד היום מעולם לא ידעת את השם של אף דיילת." האשמה שזורה בקולו. "אבל רואים שהיא לא מתרגשת ממך, אחי."
"לפחות היא לא תהיה איתנו בטיסה הבאה."
"היא כן," מדיסון מזכיר לי. "אותו צוות טיסה במשך כל העונה. זוכר מה סקוט אמר?"
זין, נכון. דיילות אף פעם לא ליוו אותנו במשך עונה שלמה.
"היא כבר מוצאת חן בעיניי, רק מפני שאתה לא מוצא חן בעיניה. יהיה כיף לצפות בזה."
אני מסתובב כדי להציץ אל אחורי המטוס בדיוק כשמבטה של סטיבי מוצא את מבטי, ואף אחד מאיתנו לא נסוג או מנתק את קשר העין. העיניים שלה הן הכי מעניינות שראיתי בחיי, גופה מלא ויש הרבה מאוד מה לתפוס. אבל לרוע המזל, החיצוניות היפה שלה, שמוצאת חן בעיניי, מאבדת מקסמה בגלל ההתנהגות שלה.
אולי סטיבי זקוקה לתזכורת שהיא עובדת בשבילי, ובהחלט אדאג להעמיד אותה במקומה. אני די קטנוני ואזכור את השיחה הקצרה הזאת לאורך כל השהות שלה במטוס שלי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
