על כל פשעים תכסה האהבה - מתוך פתח גדול מלמטה

על כל פשעים תכסה אהבה

אני מנסה להבין: איך עושים את זה? כבר הרבה שנים אני מנסה להבין. בעבר לא היה חשוב לי להבין את זה, כי הייתי עסוקה: הייתי עסוקה בלכעוס על כך שאי אפשר לעשות את זה, כי זה מסתבך, או לחלופין בלכעוס על כך שמישהו כל הזמן מנדנד לי כי הוא רוצה לעשות את זה ולי פחות מתחשק. תמיד יש עניינים עם זה, ותמיד העניינים עם זה נוכחים עוד יותר מהדבר עצמו, כי את הדבר עצמו כמה כבר אפשר לעשות? שעה ביום, נניח, לכל היותר, בהנחה שמדובר באדם שיש לו קריירה ומשפחה, עיסוקים תובעניים לא פחות.

שעה ביום! הלוואי שזה היה נגמר בשעה אחת ביום. את מתלבשת בשביל זה הרבה יותר משאת מתפשטת בשביל זה. את מתלבשת בשביל זה כאילו בלי להרגיש, בלי לקשר את ההתלבשות שלך לזה. את נועלת נעליים בשביל זה. טוב, לא צריך להגזים: ל פ ע מ י ם את נועלת בשביל זה נעליים. אבל בכל מקרה, כל הנעליים והעגילים והחצאיות, את כל זה מורידים בסוף. ואז, איזה מישהו עומד שם (נניח שאת התפשטת כבר ונכנסת למיטה, כי את זריזה והתקלחת קודם) ומכופף את גוו כדי לפשוט מכנסיים - נניח שאת נעליו הוא כבר חלץ - והוא עומד שם, גבר יפה יותר או פחות ובכל מקרה חשוף, למרגלות מיטתך, מתכופף ופושט מכנסיים. 

המשך בספר המלא