זכות הסירוב 2 או אידיוטית - מתוך פתח גדול מלמטה

זכות הסירוב (2) או: אידיוטית

באיזה מין עזוז מרשים, חסר תקדים, סירבתי לו שוב, סירבתי לו אמש שוב.

ככה אני עושה עכשיו: שוכחת זכויות ונזכרת, נזכרת בזכות הסירוב. את זכות הסירוב אני מושכת מתוך הערפל, מפקיעה מן הלא־נודע. היא עומדת לנגד עיני עמומה במקצת אך עם זאת לובשת צורה. אני מסרבת מתוך עיקרון, מתוך אמונה. אני מסרבת בצער ואף בחשש, אבל כאמור, בתעוזה.

זכות הסירוב הינה מצרך נדיר במחוזותי, ויש עוד זכויות נדירות ממנה. כה נדירות! כמעט תיאורטיות. בשם אותן זכויות נדירות, מפוקפקות על ידי הרוב השוכן בתוכיּ, אני משתמשת כעת בזכות הסירוב בנחישות מופלאה. זכות הסירוב המלא לא הוכרה עדיין על ידי הרוב, ולכן עד כה לא הובאה להצבעה. זה כבר קורה בשטח אבל עוד לא נחרת על קלף החוקה. משום שרק עכשיו, במלאת יובל לאותה ישות מפקפקת ואף מפוקפקת בפני עצמה, בכלל מנסחים כאן חוקה. בהיסוס, אבל בנחישות. אמנם כל עניין זכויות הנשים (ובעיקר זכות הסירוב) נתפס כשולי יחסית במדינות מסוימות, אבל כאן, בתוכי, מדובר בכינונו של שלטון מטריארכלי; אני שוקלת בכובד ראש ייסודו של שלטון מטריארכלי ועל רקע זה עניין זכויות הנשים זוכה לעדיפות הכרחית, בהולה, עמוקה.

אני אומרת זאת כי אמש קיבלתי מכתב אהבה. מכתב אהבה גברי הנוגע ללב, לבה של אישה. מכתב אהבה קיבלתי בשובי מן העיר הגדולה בשעת ערב. כיוון ששכחתי את הסלולרי בבית, מצאתי בו שני אסמסים (בנוסף לאותו מכתב) לאמור, התקשרי אלי מיד עם שובך. לאחר מחשבה תחילה ואף מתוך חיבה סימסתי לו, אסיים ענייני ואתקשר. סיימתי אפוא את ענייני (שכללו נשיאה ופריקה של מיליון שקיות פלסטיק מהסוג הלא ידידותי לסביבה גדושות מצרכים לשלושת ימי החג שאותם תבלה האישה הנדונה לבדה בביתה, ומקלחת), עיינתי במכתב האהבה שהושאר על דלתי והתקשרתי אליו. הוא נגע ללבי, זכרו מתק לי. על כן הזמנתי אותו אל ביתי. היטב ידעתי שלפתח חטאת רובץ, אבל הרהבתי עוז, אותו עוז שבו כבר דובר, מתוך תקווה שכל האזרחים והאזרחיות שבתוכי יוסיפו להיות ערבים זה לזה גם בשעת משבר.

המשך הפרק בספר המלא