יש אהבה בעולם - מתוך פתח גדול מלמטה

יש אהבה בעולם!

(אפשרות 4)

אחרי שהבנתי שיש לו אישה, הבנתי עוד כמה דברים. זה פשוט קרה מהר מדי, ואף שהסביר לי מדוע, בכל זאת היתה המהירות שבה זה קרה קצת חשודה, או למצער מעוררת תהייה. הוא אמר, ״אני כבר מבוגר,״ ובכך ניסה להצדיק את העובדה שחודש וחצי אחרי שנפרד מעלי, כבר יש לו חברה. ההצהרה הזאת, ״אני כבר מבוגר,״ אפשר לפתח אותה לכל מיני כיוונים:

הראשון הוא הכיוון היפה: מבוגר! אין זמן לעצבונות, צריך לחיות, צריך לחיות. סוג של אקזיסטנציאליזם: מפוכח, אפילו חפץ חיים.

השני הוא המכוער; ידוע שבני אדם מעדיפים באופן מובהק את היפה על המכוער. עם זאת, למכוער יש זכות קיום לא פחותה, ויתרה מזו, לא פעם המכוער הוא האמיתי, לא היפה. נאום קצר זה הוא נאום הכנה שנועד למנוע מראש את האפשרות שהטיעון שלי יידחה רק משום שהוא מכוער:

״אני כבר מבוגר,״ רוצה לומר, ״בגילי המופלג אמור להיות לי בית וגם קצת כסף בצד לימים אפורים, ועדיין אין לי בית, אין לי כסף, ואין סיכוי שיהיו לי אי פעם, לכן אני חייב להתלבש על איזו אישה שיש לה בית או כסף, או לכל הפחות מעט מזה ומעט מזה (דירה שכורה והכנסה חודשית צנועה), כדי שיהיה לי איפה לישון ומה לאכול. זה לדעתי העניין. ה״אני כבר מבוגר״ הזה הוא רק תחילתו של משפט ארוך יותר, הכולל את כל הפרטים שלעיל. מדובר כאן בבגרות מאוד מסוימת, כי מישהו אחר באותו גיל אבל מבוסס יותר כלכלית, אולי לא היה הזמן דוחק בו, חודש וחצי אחרי פרידה, פרידה מאישה שאהבת זמן רב, על כל פנים ממש היית איתה, כך או כך, שנים רבות.

אוקיי. גרוע מזה מבחינתי הוא מה שזה אומר עלי, ועל מה שהיה בינינו; אבל באמת בעיקר עלי. עלי זה אומר שהסכמתי להיות האישה שעליה הוא עושה את התרגיל הזה, או על כל פנים מנסה לעשות את התרגיל הזה, כי כן, הוא ניסה לעשות את התרגיל הזה במשך זמן רב, ואני מעולם לא הסכנתי עם זה ותמיד התלוננתי על זה ותמיד, כדי להתמודד עם זה, התניתי תנאים שהיו מבחינתו בלתי אפשריים, ועל כן היינו רבים כל הזמן, כל הזמן.

המשך בספר המלא