המורה ריקי שמוליק תמיד חשבה שאני עוף מוזר, היא תמיד חשבה שאני ממציא סיפורים שאף פעם לא התרחשו באמת. אז נכון שיש לילד דמיון אמרה לאימי אבל יש גבול, הילד שלך מאבד את הקשר למציאות, היא המשיכה לחזק את הטיעון שלה שאמרה, "ורואים את זה בלימודים", זה היה טיעון קל, הרי אף פעם לא הייתי מהמוצלחים בכיתה וניתן בקלות לחבר לזה מה שרוצים ובטח אם רוצים. בעיני למישהי עם שם משפחה שהוא בכלל שם פרטי של גבר אין זכות להגיד מה מוזר ומה לא, לצערי היא המורה ואמא שלי מאמינה לכל מה שאומרים לה בבית הספר.
אבל הסיפור האחרון שלי היה אמיתי במלואו, מההתחלה ועד הסוף, כל פרט ופרט ומודה אני, למי שלא מכיר את הנפשות שבהן מדובר יחשוב כמו ריקי שמוליק שזה סיפור מומצא ושיקרי.
ביום רביעי שהיה בשבוע שאחרי השיחה של אמא שלי וריקי שמוליק בבית הספר, אבא לקח אותי לתל אביב, כל יום רביעי זה היום שאני איתו, מאז שהם התגרשו הם מחלקים אותי ביניהם.
המשך העלילה בסיפור המלא