מגניפיקט

מגניפיקט
Magnificat

התמימות חיו במערות שבעיקול, קצת לפני הכניסה לצוער, ובכל פעם שחזרתי הביתה הייתי מאיטה את הרכב כדי שאיזה תמימה לא תיכנס לי בשמשה. אמרו שיש להן נטייה כרונית להתאבד, ואם כבר למות — עדיף בידי נהג בעל מצפון שידאג לסידורי לוויה וקבורה במקום שגופתן תרקיב במערות.

על מצחן של התמימות לא התנוסס ״דחויה״. התווית הייתה טבועה בהן: בהליכתן. בכניסתן למערה. בצורה שבה התרבו — בעזרת גברים אנונימיים שתעו בדרכם — ובאופן שבו יילדו את עצמן. הן היו שם, כל הזמן, מתחת לבית שלי, ואני ידעתי שחלקי לא עימהן ולעולם לא יהיה: לא אחלוק איתן גורל.

ומדוע שמישהו יחשוב להדביק גורל כזה לאישה מצליחה שמשגשגת ומתפקעת מעבודה כמדריכת סיורי פולקלור ואנתרופולוגיה?

כל מה שעשיתי בקשר לנשים הללו היה כרוך בנפנוף אצבע:

״מימין האגם לשעבר ומשמאל — ממש מתחת לקווי המצוק נמצאת שמורת התמימות. אומרים שהן צאצאיות של המכשפות האשקלוניות ששרדו את הטבח של שמעון בן שטח במאה השנייה לפני הספירה. זה סיפור פחות מוכר בהיסטוריה ומיד לאחר העצירה אספר לכם אותו. סליחה, אני מבקשת לא לצלם. זה אסור״.

•

עד המלחמה חיי התנהלו למופת. נכון שכמות חברי הלכה והצטמצמה כשהם פסעו בלבן אל האופק, יד ביד עם ייעודם הרומנטי, אבל מחסור כרוך ברצון ובהשתוקקות ואני מעולם לא השתוקקתי להרעיף את שנותי הטובות ואת גזרתי המצוינת על גבר כלשהו בתוך תיבת נוח של המציאות. מתישהו הרי יימאס הבשר ויהיה קושי בשימורו. מתישהו יגיע בשר חדש. אני תמיד דגלתי בציד: עדיף לצוד מאשר לשמר.

אבל אז באה המלחמה ויחד עם המסוקים המעופפים בלילה, הדריכות היומיומית והדילול המאסיבי של האוכלוסייה הגיעו החוקים.

ככל שפחתו אזרחים כך נולדו עוד ועוד פוליטיקאים ואנשי שררה, שחוקקו יותר ויותר חוקים שהחילו אותם על אוכלוסייה הולכת ומתמעטת. חוקי תיבת נוח — ככה קראתי להם ביני לביני — הגיעו לאחר תקופה ארוכה של הידרדרות. בהתחלה בוטלו ההטבות לנשים שחיו לבד בפריפריה. אחר כך הורדו נקודות זכות לנשים שהחליטו ללדת בלי לחיות לצד גבר. ימי הווסת המוקצים בחוק הוסרו ולא ניתן היה להחשיבם כדמי מחלה, והיריון זוגי — שהוצג על ידי שני בני הזוג — זכה לכל כך הרבה הטבות, חופשות, נופשים וזיכויים שכל בית אופנה שהחשיב את עצמו דאג שבחלונות הראווה המרכזיים יופיעו בובות נשים הריוניות, ממותגות עד קצה הרחם, כשלידן עומדות בובות־גברים בהבעת חשיבות עמוקה שלא הלמה את התפקיד הקטן שניתן להם בכל זה.