עירם של האנשים הקטנים - מתוך עירם של האנשים הקטנים

עירם של האנשים הקטנים

(ארבעת הסיפורים שלהלן לקוחים מתוך הסדרה "אנשים קטנים, השגות קטנות").

נכתב בשנת 1901

עירם של האנשים הקטנים, שאל תוכה אני מוליך אותך, ידידי הקורא, נמצאת בדיוק בלב ה"תחום" המבורך, שבו יושבו היהודים ראש אל ראש, כמו דגים מלוחים בחבית, וצווּ לפרות ולרבות - ושמה של העיר המהוללת הזאת הוא כתריאלבקה.

על שום מה נקראה בשם כתריאלבקה? הנה על שום כך:

אצלנו, כידוע לכול, יש לעני שמות רבים כיתרו: יש נדכא, ויש עני, ועני ואומלל, ועני גדול, ומי שירד מגדולתו, מקבץ נדבות, פושט יד, דל, דלפון, אביון ועני ואביון. כל אחד מן השמות הללו נהגה בניגון מיוחד... ויש שם נוסף: כתריאל, או כתריאלי. השם הזה נהגה בניגון שונה לגמרי, כמו למשל: "אוי, בלי עין הרע, אני כתריאלי!"... כתריאלי זה אינו סתם קבצן, ביש-גדא, אלא מין עני, עליכם להבין, שרוחו אינה נופלת בגלל עניותו; אדרבה: הוא גאה בה! בלשוננו נקרא הדבר: "עני ועליז"...

אי-שם, חבויה בפינה רחוקה, פרושׁה משאר העולם שסביבה, שוכנת לה העיר הזאת כמו יתומה וחלוּמה, מכושפת ושקועה בעצמה, ממש כאילו לא נגע בה דבר מכל המהומה, ההמולה, הריצה והיגיעה, מהסתת איש ברעהו וזלילתו וכל שאר הדברים הטובים שאנשים טרחו לברוא ולקרוא להם בשמות כמו "תרבות", "קִדמה", ציביליזציה" וכיוצא באלה מילים, שאיש ישר מסיר בפניהם בנימוס את כובעו. כמה קטנים הם אותם אנשים!... לא רק על אוטומובילים, על ריחוף באוויר ועל תעופה - אלא גם על הרכבת הישנה והרגילה שלנו לא רצו שם לשמוע, ולא רצו אפילו להאמין שיש רכבת בעולם. "מה יש לדבּר," אמרו שם, "אלה הם חלומות, שטויות, מגדלים פורחים באוויר, פרה במרומים" - ושאר מיני חידודים. עד שאירע מעשה, ואחד מבעלי הבתים של כתריאלבקה נזקק להגיע למוסקבה, נסע וחזר ונשבע בכל השבועות שבעולם, שהוא עצמו נסע ברכבת עד למוסקבה ממש שלושת רבעי השעה... מובן מאליו ששמו אותו ללעג וקלס: איך יכול בעל בית יהודי להישבע על שקר גס כל-כך? לבסוף הוחלט שהאיש לא הובן כהלכה: ברכבת הוא אכן נסע לא יותר משלושת רבעי השעה, ואת שאר הדרך הלך ברגל. על פניו, נראה שהרכבת היא עובדה שאין להתווכח איתה: בעל בית יהודי שנשבע בכל השבועות שבעולם, מן הסתם לא ימצוץ מהאצבע את הסיפור, ובפרט שהסביר בהיגיון את כוחה של הרכבת, ושירטט על נייר כיצד הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס והיהודים נוסעים למוסקבה... האנשים הקטנים הקשיבו לו עד סוף דבריו - הקשיבו, הינהנו כביכול בראשם, אך בליבם צחקו כהוגן ואמרו: "מה יוצא מזה - הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס, יהודים נוסעים למוסקבה - וחוזרים..."