עירם של האנשים הקטנים - מתוך עירם של האנשים הקטנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עירם של האנשים הקטנים - מתוך עירם של האנשים הקטנים

עירם של האנשים הקטנים - מתוך עירם של האנשים הקטנים

4 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 12 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 דק'

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

כתריאלבקה, עירם של היהודים, היא מקום של עניים מרודים, עלובי נפש, חלכאים ונדכאים, שרגלה של הקידמה טרם דרכה בו.

פרק ראשון

עירם של האנשים הקטנים

(ארבעת הסיפורים שלהלן לקוחים מתוך הסדרה "אנשים קטנים, השגות קטנות").

נכתב בשנת 1901

 

עירם של האנשים הקטנים, שאל תוכה אני מוליך אותך, ידידי הקורא, נמצאת בדיוק בלב ה"תחום" המבורך, שבו יושבו היהודים ראש אל ראש, כמו דגים מלוחים בחבית, וצווּ לפרות ולרבות - ושמה של העיר המהוללת הזאת הוא כתריאלבקה.

על שום מה נקראה בשם כתריאלבקה? הנה על שום כך:

אצלנו, כידוע לכול, יש לעני שמות רבים כיתרו: יש נדכא, ויש עני, ועני ואומלל, ועני גדול, ומי שירד מגדולתו, מקבץ נדבות, פושט יד, דל, דלפון, אביון ועני ואביון. כל אחד מן השמות הללו נהגה בניגון מיוחד... ויש שם נוסף: כתריאל, או כתריאלי. השם הזה נהגה בניגון שונה לגמרי, כמו למשל: "אוי, בלי עין הרע, אני כתריאלי!"... כתריאלי זה אינו סתם קבצן, ביש-גדא, אלא מין עני, עליכם להבין, שרוחו אינה נופלת בגלל עניותו; אדרבה: הוא גאה בה! בלשוננו נקרא הדבר: "עני ועליז"...

אי-שם, חבויה בפינה רחוקה, פרושׁה משאר העולם שסביבה, שוכנת לה העיר הזאת כמו יתומה וחלוּמה, מכושפת ושקועה בעצמה, ממש כאילו לא נגע בה דבר מכל המהומה, ההמולה, הריצה והיגיעה, מהסתת איש ברעהו וזלילתו וכל שאר הדברים הטובים שאנשים טרחו לברוא ולקרוא להם בשמות כמו "תרבות", "קִדמה", ציביליזציה" וכיוצא באלה מילים, שאיש ישר מסיר בפניהם בנימוס את כובעו. כמה קטנים הם אותם אנשים!... לא רק על אוטומובילים, על ריחוף באוויר ועל תעופה - אלא גם על הרכבת הישנה והרגילה שלנו לא רצו שם לשמוע, ולא רצו אפילו להאמין שיש רכבת בעולם. "מה יש לדבּר," אמרו שם, "אלה הם חלומות, שטויות, מגדלים פורחים באוויר, פרה במרומים" - ושאר מיני חידודים. עד שאירע מעשה, ואחד מבעלי הבתים של כתריאלבקה נזקק להגיע למוסקבה, נסע וחזר ונשבע בכל השבועות שבעולם, שהוא עצמו נסע ברכבת עד למוסקבה ממש שלושת רבעי השעה... מובן מאליו ששמו אותו ללעג וקלס: איך יכול בעל בית יהודי להישבע על שקר גס כל-כך? לבסוף הוחלט שהאיש לא הובן כהלכה: ברכבת הוא אכן נסע לא יותר משלושת רבעי השעה, ואת שאר הדרך הלך ברגל. על פניו, נראה שהרכבת היא עובדה שאין להתווכח איתה: בעל בית יהודי שנשבע בכל השבועות שבעולם, מן הסתם לא ימצוץ מהאצבע את הסיפור, ובפרט שהסביר בהיגיון את כוחה של הרכבת, ושירטט על נייר כיצד הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס והיהודים נוסעים למוסקבה... האנשים הקטנים הקשיבו לו עד סוף דבריו - הקשיבו, הינהנו כביכול בראשם, אך בליבם צחקו כהוגן ואמרו: "מה יוצא מזה - הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס, יהודים נוסעים למוסקבה - וחוזרים..."

שלום עליכם

שלום עליכם הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ' (ברוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מחשובי הסופרים היידישאים של תנועת ההשכלה.

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסוות ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.
שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד ארבעה ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ב- 1921 הועתק הקבר לבית הקברות "הר כרמל" בניו יורק. 
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5ejsfcb9

עוד על הספר

  • תרגום: בני מר
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 12 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 דק'

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

עירם של האנשים הקטנים - מתוך עירם של האנשים הקטנים שלום עליכם

עירם של האנשים הקטנים

(ארבעת הסיפורים שלהלן לקוחים מתוך הסדרה "אנשים קטנים, השגות קטנות").

נכתב בשנת 1901

 

עירם של האנשים הקטנים, שאל תוכה אני מוליך אותך, ידידי הקורא, נמצאת בדיוק בלב ה"תחום" המבורך, שבו יושבו היהודים ראש אל ראש, כמו דגים מלוחים בחבית, וצווּ לפרות ולרבות - ושמה של העיר המהוללת הזאת הוא כתריאלבקה.

על שום מה נקראה בשם כתריאלבקה? הנה על שום כך:

אצלנו, כידוע לכול, יש לעני שמות רבים כיתרו: יש נדכא, ויש עני, ועני ואומלל, ועני גדול, ומי שירד מגדולתו, מקבץ נדבות, פושט יד, דל, דלפון, אביון ועני ואביון. כל אחד מן השמות הללו נהגה בניגון מיוחד... ויש שם נוסף: כתריאל, או כתריאלי. השם הזה נהגה בניגון שונה לגמרי, כמו למשל: "אוי, בלי עין הרע, אני כתריאלי!"... כתריאלי זה אינו סתם קבצן, ביש-גדא, אלא מין עני, עליכם להבין, שרוחו אינה נופלת בגלל עניותו; אדרבה: הוא גאה בה! בלשוננו נקרא הדבר: "עני ועליז"...

אי-שם, חבויה בפינה רחוקה, פרושׁה משאר העולם שסביבה, שוכנת לה העיר הזאת כמו יתומה וחלוּמה, מכושפת ושקועה בעצמה, ממש כאילו לא נגע בה דבר מכל המהומה, ההמולה, הריצה והיגיעה, מהסתת איש ברעהו וזלילתו וכל שאר הדברים הטובים שאנשים טרחו לברוא ולקרוא להם בשמות כמו "תרבות", "קִדמה", ציביליזציה" וכיוצא באלה מילים, שאיש ישר מסיר בפניהם בנימוס את כובעו. כמה קטנים הם אותם אנשים!... לא רק על אוטומובילים, על ריחוף באוויר ועל תעופה - אלא גם על הרכבת הישנה והרגילה שלנו לא רצו שם לשמוע, ולא רצו אפילו להאמין שיש רכבת בעולם. "מה יש לדבּר," אמרו שם, "אלה הם חלומות, שטויות, מגדלים פורחים באוויר, פרה במרומים" - ושאר מיני חידודים. עד שאירע מעשה, ואחד מבעלי הבתים של כתריאלבקה נזקק להגיע למוסקבה, נסע וחזר ונשבע בכל השבועות שבעולם, שהוא עצמו נסע ברכבת עד למוסקבה ממש שלושת רבעי השעה... מובן מאליו ששמו אותו ללעג וקלס: איך יכול בעל בית יהודי להישבע על שקר גס כל-כך? לבסוף הוחלט שהאיש לא הובן כהלכה: ברכבת הוא אכן נסע לא יותר משלושת רבעי השעה, ואת שאר הדרך הלך ברגל. על פניו, נראה שהרכבת היא עובדה שאין להתווכח איתה: בעל בית יהודי שנשבע בכל השבועות שבעולם, מן הסתם לא ימצוץ מהאצבע את הסיפור, ובפרט שהסביר בהיגיון את כוחה של הרכבת, ושירטט על נייר כיצד הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס והיהודים נוסעים למוסקבה... האנשים הקטנים הקשיבו לו עד סוף דבריו - הקשיבו, הינהנו כביכול בראשם, אך בליבם צחקו כהוגן ואמרו: "מה יוצא מזה - הגלגלים מסתובבים, הארובה שורקת, הקרון טס, יהודים נוסעים למוסקבה - וחוזרים..."