מזייפים בהוליווד

פרק 1

"לוסי?"

גריי ברוקס כמעט לא שמעה את הקול הביישני מאחוריה. היא נכנסה לסוג של טרנס מדומה בזמן שבהתה בתפריט בית הקפה, שוקלת את היתרונות של קפה קר בינוני לעומת גדול. האם היא רק רוצה לבלות את השעות הבאות בעצבנות לא נוחה, או שהיא מעוניינת בהתקף חרדה מלא כתוצאה מהקפאין?

היא זזה במקומה ולא הגיבה. כנראה לא דיברו אליה. לוסי זה שם נפוץ למדי. סוף־סוף היא נגמלה מההרגל המביך להסתובב בציפייה בכל פעם ששמעה אותו, והיא לא התכוונה לחזור אליו עכשיו.

עיניה של גריי רפרפו על שאר יושבי בית הקפה. הוא היה מאוכלס בדלילות, רק כמה שולחנות היו תפוסים. ועדיין, ייתכן שלוסי זו האישה האופנתית שלוגמת אמריקנו ומדפדפת במגזין וראייטי ליד עץ הפיקוס.

הקול דיבר שוב, הפעם חזק יותר וקרוב יותר.

"לוסי לה־ויי?"

טוב, זה הסביר את העניין. גריי הרימה את משקפי השמש שלה אל ראשה וחייכה חיוך רחב כשפנתה אל הקול, נערה מתבגרת ממושקפת לופתת כוס ברד מוקה — אקסטרה שוט — בידה. פיה של הנערה נפער כשעיניהן נפגשו.

"היי! מה קורה?" גריי התאמצה שקולה יישמע חם ככל האפשר. הנערה כיסתה את פיה בידה הפנויה וצווחה. כמה ראשים הסתובבו בתגובה להתפרצותה.

"אלוהים אדירים, זאת באמת את! אני כל כך מצטערת להטריד אותך, אני יודעת שאת פשוט, כאילו, מנסה לחיות את החיים שלך או מה שלא יהיה. אני פשוט... אני ממש אובססיבית לגן עדן רעיל. אני מעריצה גדולה."

בפעם הראשונה שגריי נקראה בשם הדמות שלה, זה ריגש אותה. בפעמים הבאות, זה פגע קצת באגו שלה. עכשיו, אחרי שש עונות ומאה שלושים ושניים פרקים של גן עדן רעיל, היא זרמה עם זה. זה עדיף על לא להיות מזוהה כלל.

"תודה, זה כל כך נחמד מצידך! את רוצה סלפי?"

עיניה של המעריצה נראו כמו עומדות לצאת מחוריהן כשהיא הנהנה, חיטטה בתיק, חיפשה את הטלפון שלה ופתחה את המצלמה. גריי כרכה את זרועה סביב כתפה של הנערה בעודן מחייכות אל המסך. היא צילמה כמה תמונות, ואז גללה אותן אחורה כדי לוודא שהן מספקות.

"שנעשה אחת מצחיקה?" הציעה גריי. הנערה הנהנה שוב והוציאה לשון בעוד גריי פזלה.

"תודה רבה לך," המעריצה התנשפה המומה כשהחזירה את הטלפון שלה לתיק.

"העונג כולו שלי. מה שמך?"

"קלי."

"נעים מאוד, קלי. אני גריי."

קלי הסמיקה.

"גריי. אומייגוד. ברור. סליחה!"

גריי צחקה. "הכול טוב."

"זה פשוט, כאילו, אני מרגישה כאילו גדלתי עם לוסי, את יודעת? כאילו, התחלתי לצפות בתוכנית כשהייתי בבית ספר יסודי. את היית כמו... אחותי הגדולה." קלי הפנתה את פניה אל גריי במבט חשוף ומלא פגיעות, עד שליבה של גריי כאב מעט. היא חשה אשמה על כך שהתרגזה על ההפרעה.

"תודה. זה באמת משמעותי לי מאוד. גם בשבילי היא הרגישה קצת כמו אחותי."

"אז מה את עושה עכשיו שזה נגמר?"

נגמר. שמונה חודשים חלפו מאז שודר הפרק האחרון של גן עדן רעיל, אך התזכורת הזאת עדיין שלחה טלטלה של חרדה בגופה של גריי. לסדרת הנעורים היה את נתח המעריצים הנאמנים שלה, והיא משכה רייטינג מספיק יציב ברשת הכבלים הקטנה כדי להמשיך להתחדש, אבל היא מעולם לא הצליחה בערוצי המיינסטרים, כפי שקיוותה בתמימות גריי בזמן שצילמה את הפיילוט.

כמובן, היא עבדה קצת בין העונות — סרט אימה גרוע כאן, סרט חג מולד של הולמרק שם — אבל האודישנים האחרונים שלה לא התקדמו לשום מקום. ברגעים הכי נמוכים של הרחמים העצמיים, כשהיא הזיעה במיטתה באמצע הלילה, היא חששה שהקריירה שלה תיתקע באותו מקום שבו הייתה לפני שקיבלה את הסדרה. רק שעכשיו היא מבוגרת בשבע שנים. שבע שנים שהיא לא יכלה להרשות לעצמה להפסיד.

גריי זייפה חיוך קליל.

"את יודעת, אני פשוט לוקחת קצת זמן לעצמי עכשיו." היא ראתה את האכזבה מזדחלת אל פניה של קלי והוסיפה במהירות, "אבל יש לי כמה דברים שאני לא יכולה לדבר עליהם עדיין. מוקדם מדי." היא קרצה, ומייד הרגישה נבוכה. מי קורץ? השקר הפך אותה לנדושה.

אבל זה עבד. קלי קרנה.

"זה כל כך מדהים! אני ממש לא יכולה לחכות. את כל כך מוכשרת."

גריי הרגישה פתאום עייפה מאוד. היא עדיין לא הזמינה את הקפה שלה. "תודה. זה היה ממש נחמד לפגוש אותך, קלי." היא חייכה אליה חיוך נוסף ואז פנתה חזרה לתפריט. קלי מלמלה עוד כמה מילות תודה ואז מיהרה חזרה אל חבריה, שעשו עבודה גרועה בהעמדת פנים כאילו הם לא צופים במתרחש מהשולחן הפינתי. הם פרצו בצחקוקים נרגשים ובלחישות ברגע שהיא הצטרפה אליהם. מדי פעם אחד מהם הגניב מבט אל גריי ואז מיהר להרכין את ראשו חזרה כדי להתייעץ עם הקבוצה. הם הזכירו לה להקת סנאים מגודלים.

לפני שהייתה לגריי הזדמנות להתקדם אל הדלפק, זר נוסף התקרב אליה וחסם את דרכה. הפעם זה היה בחור כחוש בשנות השלושים המאוחרות לחייו, שצפה באינטראקציה שלה עם קלי משולחן סמוך.

"היי! גם אני יכול לקבל תמונה? מעריץ גדול."

"אממ... בטח, אין בעיה." גריי למדה מזמן לא להיות מופתעת ממגוון האנשים שמחוץ לקהל היעד של בני נוער שצפו בגן עדן רעיל, והיו נלהבים לספר לה, בפירוט, כמה הם מתביישים שהם נהנים מזה. ובכל זאת, הסיכויים היו נגדה, להיתקל בשניים ממעריציה ברצף כה מהיר. אולי הוא הכיר אותה מסרט האימה המטופש ההוא, שבו לבשה ביקיני כל הזמן. אבל אותם בחורים לרוב כיוונו את השיחה שלהם אל הציצים — הלא־בולטים במיוחד — שלה.

היא חייכה ורכנה לצידו כשהוא צילם את התמונה. גריי התכוננה לעוד שיחת חולין, אבל הוא רק הודה לה ופנה במהירות אל חברו שחיכה ליד הדלת.

הם דיברו בקול חרישי, אבל גריי שמעה את שיחתם בבירור כשיצאו מהחנות.

"מי זאת הייתה?"

"אין לי מושג, אחי."

גריי הסמיקה. היא הרגישה את בית החזה שלה מתכווץ בהשפלה. היא אפשרה לעצמה בדיוק שלוש שניות להתעצבן. שלוש. שתיים. אחת. היא שאפה נשימה עמוקה, יישרה את כתפיה וצעדה לכיוון הברמן.

"קפה קר בכוס גדולה, בבקשה. שחור."

עם קפה בידה, התיישבה גריי על אחד הכיסאות המרופדים בטורקיז, ושלפה את המחשב הנייד שלה. קמילה שלחה חזרה את הטיוטה האחרונה של התסריט שלהן באמצע הלילה, ולגריי עוד לא הייתה הזדמנות להסתכל על התיקונים שלה. היא פתחה את התסריט בעמוד השער.

הכיסא הריק

מאת קמילה רוס וגריי ברוקס

מבוסס על הרומן מאת פ.ל. מוריסון

לפני שגריי הספיקה להתקדם, הטלפון שלה צלצל. זו הייתה הסוכנת שלה, רנטה. היא מיהרה לענות והקפידה לשמור על קול חרישי בבית הקפה השקט.

"הלו?"

קולה של רנטה בקע בתרועה רועמת מבעד לטלפון כאילו השיחה הייתה על רמקול.

"איפה את, מתוקה? את לבד? את יכולה לדבר?" גריי חתמה עם רנטה כמה חודשים אחרי שעברה ללוס אנג'לס. הסוכן הקודם שלה בניו יורק היה זקן כמו ההיסטוריה עצמה, קירח כמו תינוק, ומסר כל ידיעה, טובה או רעה, בנימת אשמה של מישהו שמודיע לה על מותה של כל משפחתה הקרובה.

רנטה, לעומת זאת, הייתה קולנית וזוהרת, בסגנון אשת עסקים ביצ'ית בשנות השמונים, עם ענן של שיער ג'ינג'י חצוף, מוקף בענן גדול עוד יותר של עשן סיגריות. במהלך פגישתן הראשונה היא כינתה את גריי ביותר שמות חיבה מכפי שגריי שמעה מאימא שלה במהלך כל חייה. גריי העריצה אותה מייד, והתחושה הייתה הדדית. במשך השנים למדה גריי להכיר אותה. רנטה הניעה מהלכים, אבל עדיין היו לה בעיות בקרה בעוצמת הקול.

כל כך הרבה מאמץ בשביל להשיג קצת עבודה. "כן, אני יכולה להיות לבד. תני לי שתי דקות." גריי סגרה את המחשב הנייד שלה והכניסה אותו חזרה לתיק. בית הקפה היה עדיין מספיק ריק כדי שתוכל לשוב לשולחן שלה לאחר מכן.

גריי צעדה מסביב לבניין לכיוון מגרש החניה ומצאה עץ בודד לעמוד תחתיו. היא שוב קירבה את הטלפון לאוזנה.

"אוקיי, אני מוכנה. מה קורה?"

"בדיוק סיימתי שיחת טלפון עם המלהק של עיר הזהב. הם אהבו אותך."

בטנה של גריי התהפכה. עברו כמעט חודשיים מאז סבב האודישנים השלישי שלה לעיבוד של הזיכיון הדיסטופי האחרון ששלט ברשימת רבי המכר. למרות ההבטחה של רנטה כי סוג כזה של הפקת אולפנים עתירת תקציב מתקדם בקצב של חילזון, וכל עוד אין חדשות — זה חדשות טובות, היא כמעט ויתרה על התקווה. לוח הזמנים שלה בגן עדן רעיל מנע ממנה להיות אי פעם מועמדת למשהו כזה בעבר, שלושה סרטים של מדע בדיוני שמצולמים ברצף.

רנטה המשיכה, לא מודעת לליבה ההולם של גריי.

"הם רוצים שתיפגשי עם הבמאי, ושתעשי קריאה משותפת עם אוון לבדיקת הכימיה ביניכם מול מנהלי האולפנים. החדשות הרעות הן ששניהם לא יהיו בעיר במשך שישה שבועות נוספים לכל הפחות."

גריי נאנחה. עוד המתנה. "כל זה בשביל תפקיד החברה?" היא ידעה שהיא נשמעת חוצפנית, אבל רנטה הייתה למעשה כמו אימא שלה בשלב הזה. היא וקמילה היו האנשים היחידים בחייה של גריי, שלא גרמו לה להרגיש שהיא צריכה לחשוב פעמיים לפני כל מילה שהיא אומרת.

"את יודעת שזה לא קשור לתפקיד, מתוקה, אלא לאן שזה יכול לקחת אותך."

גריי עצמה את עיניה ונשענה על העץ. "אני יודעת. את צודקת. אלו חדשות נהדרות." האכזבה הראשונית ממכשול נוסף התפוגגה והיא חשה התרגשות מבעבעת בתוכה. זה לא נגמר. היא עדיין במרוץ. התפקיד שאליו יועדה, קטלין, היה קטן יחסית, אבל עדיין היה התפקיד הנשי הגדול ביותר בספר. מדע בדיוני לא היה בדרך כלל הקטע של גריי, אבל היא בלעה את הספר הראשון בלילה אחד כהכנה לאודישן שלה.

החלק השני, ממלכת הזהב, יכול היה באותה מידה להיות אבן בתחתית התיק שלה בחודש האחרון. היא לא הצליחה לגרום לעצמה להתחיל לקרוא אותו ברגע שחשבה שאיבדה את התפקיד. גריי הכניסה את ידה לתוך התיק וליטפה את כריכת הספר כמעין התנצלות על שזלזלה בו בטרם עת.

"זאת הנערה שלי. אשלח לך את החלקים החדשים ברגע שאקבל אותם, אבל כמו שאני מכירה את סוג הפרויקט הזה, הוא לא יקרה עד הערב שלפני."

"הבנתי. תודה, רנטה. זה באמת מרגש." גריי ציפתה שרנטה תגיד שלום ותנתק, אבל במקום זה היא שמעה אותה שואפת אוויר ומהססת. "מה זה? יש עוד משהו?"

רנטה שתקה רגע נוסף. "הייתה לי גם שיחה מעניינת עם אודרי אאוקי הבוקר." היחצנית החדשה של גריי. רוב הלקוחות ברשימה של אודרי לא היו מהליגה של גריי, אבל היא חיבבה אותה מאז שהתייצבה במקום הנכון בזמן הנכון — חדר הנשים בטקס פרסי הווידאו־קליפים של אם־טי־וי — כדי לספק את הסיוע הנכון, סיכת ביטחון מוסתרת היטב לתיקון כתפיית השמלה הקרועה של אודרי.

גריי ורנטה הופתעו שתיהן כשאודרי הסכימה לעבוד איתה, אבל אודרי נפנפה אותן. "יש לך כישרון, את עובדת קשה, את לא מסתבכת בצרות. מגיע לך להיות ענקית ואני יכולה להביא אותך לשם."

כמובן, זו לא הייתה הצעה נדיבה בלבד, השכר שלה היה מופקע. עד כה, היא השיגה לגריי כמה עסקאות צנועות של מותגים באינסטגרם וטור של מה יש בתיק שלי? במגזין אנחנו השבוע, אבל מקולה של רנטה נשמע שמתבשל אצלה משהו גדול יותר.

"מה היא אמרה?"

הפוגה נוספת. "את לא יוצאת עם אף אחד עכשיו, נכון? לא שמעתי אותך מדברת על אף אחד מאז קאלום."

השם גרם לה להתכווץ. היא התאהבה בקאלום הנדריקס, ששיחק את הילד הרע, מושא אהבתה לסירוגין של לוסי לה־ויי, מהפעם הראשונה שהרים לעברה גבה מעוצבת במהלך הקריאה הראשונה של גן עדן רעיל. הוא היה אהבתה הראשונה, ובמשך ארבע שנים הם היו כמעט בלתי נפרדים. כלומר, עד ההפסקה של שלושת החודשים לפני שהחלו לצלם את העונה החמישית, כאשר הוא דחק בה לסרב לתפקיד מעניין בסרט עצמאי כדי לטוס לבקר אותו על הסט של הסרט שהצטלם אליו, מותחן בתקציב בינוני שצולם באי יווני ציורי.

היא ירדה מהמטוס, חזיונות של ריקודי קיץ בסגנון מאמה מיה בראשה, רק כדי לגלות שכל הסט מרכל מאחורי גבה על כך שהוא מזיין בחשאי את שחקנית המשנה. זה לא נשמר בסוד למשך זמן רב. מאמה מיה, בהחלט. במהלך השנים שיברון ליבה התעמעם לעצבנות מעורפלת — זה עזר שקאלום ושחקנית המשנה שלו התרסקו בצורה מרהיבה לפני שהסרט שלהם אפילו יצא משלבי העריכה — אבל אפילו עכשיו, לשמוע את שמו באופן בלתי צפוי הרגיש לפעמים כמו להיתקל בטעות בפצע שהיא שכחה מקיומו.

כדי להוסיף לאומללותה, הסרט שעליו ויתרה בשבילו הצליח די יפה בסיבוב הפסטיבלים וקיבל כמה פרסים צנועים, כולל פרס אחד לשחקנית שהחליפה אותה. מאז, בכל פעם שפתחה את אפליקציית ריה כדי לעבור על רשימה אינסופית של די־ג'יי מוזיקה אלקטרונית חסרי חולצה ומנהלי סוכנויות מחייכים, כל מה שיכלה לראות היה את המחליפה שלה מקבלת את פרס אינדפנדט ספיריט הארור. גריי לא התכוונה לעשות את אותה הטעות שוב. דייטים היו הסחת דעת.

"אממ, לא. לא. אין אף אחד."

"יופי." רנטה נאנחה. "את יודעת, אמרתי לה שאת כנראה לא תזרמי עם זה, אבל היא חשבה שאני צריכה להיות זו שתעלה את העניין, כי היא יודעת שאנחנו קרובות."

"מה? לזרום עם מה?"

"מה דעתך על שידוך?"

זה לא מה שגריי ציפתה לו. "שידוך? כמו בליינד דייט?"

"בערך. לאודרי יש לקוח נוסף שגם המוניטין שלו זקוק לחיזוק. היא העלתה את הרעיון ששניכם אולי תיכנסו לסוג של... הסדר אישי עם תועלת הדדית."

גריי העבירה את אצבעותיה בשערה. "אז את מסרסרת בי עכשיו. מדהים. אני מניחה שהקריירה שלי מתה אפילו יותר ממה שחשבתי." המרירות בקולה נקטעה בידי רעד שלא יכלה להסתיר, דמעות עמדו בעיניה. היא רצתה שהן יעצרו. לבכות בקלות היה נכס על הסט, אבל לא בכל זמן אחר.

רנטה נשמעה פגועה. "מובן שלא. לא צריכה להיות... אינטימיות. רק אשליה. אנחנו נסדיר את התנאים ונדאג שכולם יהיו מרוצים."

גריי שתקה. היא בעטה ברגב אדמה ליד גזע העץ וצפתה בו מתפרק בנשיפה מספקת. רנטה נאנחה שוב.

"גריי, תקשיבי לי. אל תהיי דרמטית." גריי ידעה שרנטה רצינית אם היא קוראת לה בשמה האמיתי. כלומר, שמה האמיתי המזויף. "את בעסק הזה כבר הרבה זמן. את יודעת איך זה עובד. אני לא מאשימה אותך שנעלבת מהרעיון. אני לא משתגעת עליו בעצמי. אבל את משלמת הון עתק על עזרתה של אודרי, ואם היא חושבת שזה מה שנדרש כדי לתת לך יתרון נוסף עם עיר הזהב, או כדי לעזור לך ולקמילה להיכנס לחדרים הנכונים עם התסריט שלכן, אז אני חושבת שזה שווה מחשבה."

היה משהו בדבריה של רנטה. גריי שנאה שרצונה לשמור על פרופיל נמוך מחוץ לעבודה — במיוחד לאחר ההשפלה שעברה עם קאלום — עלול להוות מכשול להעסקתה. אבל זה מה שהיא קיבלה כשבחרה במקצוע שבו המיומנות, הניסיון והדחף שלה תמיד יהיו משניים לכמות האנשים שידעו את שמה. גם אם זה היה רק השם של הדמות שלה.

עכשיו שההלם הראשוני פג, היא הרגישה שהיא מתרככת בנוגע לרעיון, אך לא אמרה דבר ורק המשיכה ללגום את הקפה שלה דרך קשית הקרטון הספוגה כשדבריה של רנטה מתגלגלים בראשה. מערכת יחסים לא יכולה לפגוע בקריירה שלה אם היא למען הקריירה שלה, נכון?

גריי שמה לב שרנטה הסתירה את המידע החשוב ביותר, זהותו של הלקוח האחר. אולי הייתה סיבה לכך. דמה התקרר נוכח האפשרות שאודרי תבקש ממנה להיות שותפה בשיקום התדמית של איזה סוטה שנתפס דופק את האומנת, שלח הודעות מלוכלכות למעריצים קטינים, הטריד את כוכבת המשנה שלו, או גרוע מכך. היו יותר מדי מועמדים פוטנציאליים בתעשייה מלאת הגברים שידעו שהעושר, התהילה והכוח שלהם יגנו עליהם מהתמודדות עם השלכות מעשיהם. שום דחיפה בקריירה לא תהיה שווה אם היא תצטרך למכור את נשמתה בצורה כזו.

גריי חישלה עצמה לקראת הגרוע מכול, דחייה על קצה לשונה. "מי זה 'הוא'?"

היא כל כך נבהלה מתשובתה של רנטה שכמעט הפילה את הטלפון שלה מהיד.