שיחות מהמטבח

הקדמה אישית

שש ועשרים בבוקר, צלצול שעון מסמן את תחילתו של הטקס היומי שלי. גם ניטשה, החתול הקשיש, מרים גבה כשהוא רואה אותי מדשדשת אל המטבח, מוציאה את קופסאות הפלסטיק הנקיות מהמדיח ומביטה בהן. מה היא עושה שם, הוא שואל את עצמו, ומה עם איזה ליטוף בוקר? הוא מזנק מהספה, מתמתח ומתקרב. הקופסאות נחות על השיש ותולות בי עיניים מלבניות: הקופסה של יובל והקופסה של איתן. מה יש להם היום במערכת? משהו מיוחד? מבחן? תחרות כדורגל? מפגשים עם חברים? בדקות הללו טרדות היום שלי מפנות את מקומן ואני מתבוננת ביום מבעד למבט של ילדי. לפעמים מתחשק לי להיות איתם לאורך היום, לוודא שהכול בסדר ולומר מילים אוהבות בדיוק בזמן הנכון. לרגע קצר אני חוזרת להיות הילדה אילת, נוגסת בכריך שהכין לי אבא, נערכת לנקודות התורפה של היום ומצפה לפלאיו. או אז המחשבה מתבהרת, הלחמניות כבר פרוסות ונערכות בשורה. יובל תקבל כריך גבינה ועגבנייה עם עלה חסה קטן, איתן יזכה לגבינה צהובה על חמאה, שיפגשו את השן המתנדנדת שלו, בלי הקרום הקשה בשפיץ של הכריך. היא מעדיפה סלט קצוץ, הוא אוהב מלפפון בצד. עוד יצטרפו פרי קטן חתוך לכל אחד והפתעה ארוזה בנייר כסף. אני סוגרת את הקופסאות והולכת להעיר אותם. אנחנו מדברים בינינו בשפת הסנדוויץ'.

בישול הוא פעילות טעונת משמעות אישית, משפחתית ותרבותית ומייצג קשרים ומערכות יחסים. השפה ה"בישולית" היא שפה שאנו דוברים אותה, במודע או לא במודע.

לבישול הגעתי בשלב מאוחר בחיי. להבדיל ממבשלים רבים, שמאז ילדותם נצמדו לאימהותיהם ולסבתותיהם כדי לעקוב אחר מלאכת הבישול, מעולם לא הבעתי בכך עניין. שנים אחר כך, אחרי שבן זוגי העניק לי סדנת בישול כמתנת יום הולדת, נשביתי בקסם המטבח. תחילה משכו אותי תוצרי הבישול, כלומר המנות עצמן, והתחושה המשכרת שאני יכולה ליצור דברים מורכבים וטעימים במו ידי. בהדרגה נחשפתי לחומרי גלם מיוחדים, להיבטים תרבותיים ולממדים ההיסטוריים והפוליטיים של העיסוק במזון. הבישול הפך להיות מתחביב לעיסוק שמילא את זמני, הביא אותי למסעדות משובחות בארץ ובעולם והסתמן כציר מרכזי בחיי. באמצעות הבישול והמטבח, הדירה שבה התגוררנו אז הפכה להיות בית.

עשרות שעות מטבח עזרו לי לפרק ולהרכיב מחדש חלקים בנפשי, לבשל ולשאול מי אני, לאפות ולתהות מה אני רוצה לעשות בחיים, לאדות ולהבין מה משמח אותי ומה מניע אותי קדימה. ככל שהעמקתי בעולם הבישול, כך גברה הרגשתי שמדובר בפעילות מורכבת ורבת־פנים ושהפוטנציאל שלה לתמורות בגופו ובנפשו של האדם הוא כמעט בלתי מוגבל.

מקומו של הבישול בחיי, בנוסף לתחושה שהמעשה הטיפולי חסר דבר־מה שנעלם ממני, הולידו בראשי את השילוב, את ההכרה בכך שהבישול הוא השפה האבודה אותה אני מחפשת. ההבנה הזו שלחה אותי חזרה אל ספסל הלימודים. ראשית, ללימודי שילוב כלים אמנותיים בטיפול, מתוך המחשבה שמה שנכון לגואש וחימר, יהיה נכון לשוקולד ובצק. לאחר מכן, בשילוב עם התנסויות ראשונות במפגשי בישול טיפוליים שערכתי, הבנתי שכדי לתרגם את הפרקטיקות שאספתי וניסיתי לשפה טיפולית סדורה, יש צורך במחקר אקדמי רציני יותר. שבתי אל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, למחקר תזה שעסק בטיפול בבישול עם אוכלוסיית בני נוער שלמדו בחינוך מיוחד. מחקר זה נתן תשובות ראשוניות, שרק גירו את בלוטות הטעם שלי להמשיך ולחקור במסגרת הדוקטורט, את מערכות הקשרים בין אוכל, בישול והנפש האנושית ולרתום את התובנות הללו לשיפור חייהם של המטופלים שלי.

התרבות האנושית התפתחה דרך הבישול. סביב מדורת השבט התפתחו מערכות היחסים החברתיות, השפה ואפילו הביולוגיה שלנו. לכן נכון יהיה להתייחס לבישול כאחת הפעילויות המרכזיות שהפכו אותנו למי ולמה שאנחנו. השליטה באש והבישול פתחו בפני האנשים הקדמונים אפשרות לעכל מגוון רחב של מזונות, נטרלו רעלנים, העלו את כמות האנרגיה שניתן היה להפיק מהמזון, הפחיתו באופן ניכר את הזמן שנדרש ללעיסה ועוד. מיומנויות אלה שינו את צורת הפנים וגרמו להקטנת הלסת, לשינוי אורך המעי ולשינוי מבנה המוח. מוח גדול יותר אפשר קשרים חברתיים מתוחכמים, שפה סמלית עשירה וכוח רב יותר. מבחינה התפתחותית, אם כן, הבישול הפך את האדם למה שהוא.

במאה השנים האחרונות עבר העיסוק באוכל שני תהליכים הפוכים, המשלימים זה את זה. אפיק אחד מעצים את הנטייה לפרק את האוכל והבישול למרכיביהם הכימיים. התפתחות המדע והשתלטות השיח המדעי־רפואי על תחומי חיים רבים, ביניהם המזון, גורמות לכך שהפסקנו לזלול אוכל כמו פרוסת לחם עם ממרח שוקולד ועברנו לצרוך "פחמימות ריקות", שהן התרגום של אותה פרוסה לרכיבי תזונה. גם הבישול עבר רדוקציה כזו והפך לאוסף פעולות טכניות שניתן להחליף בקלות על ידי משלוח זריז. מצד שני, תוכניות הבישול הרבות בטלוויזיה ושינוי מעמדם של שפים לידוענים, הביאו לרומנטיזציה של האוכל והבישול. באמצעות סיפורים ביוגרפיים אישיים נוטפי רגשנות צינית, מעצבות התוכניות הללו מסרים רגשיים דרכם מקבלים האוכל והבישול מקום של אחווה דביקה בהוויה המשפחתית והאישית של המבשלים. כלומר, אפיק אחד עושה הפחתה לאוכל ובישול ואילו השני מרים אותם לספֵרה מקצועית או עילאית, לעיסוק בלתי נגיש, לעיתים מאוס וקשה לשחזור. שתי תפיסות אלה חוטאות למהות הבישול ומשטיחות את מלאכת הבישול. ספר זה מבקש להציג את הבישול על גווניו והיבטיו השונים, כולל שלל המורכבויות, אזורי הקושי והאתגר, העונג והתשוקה.

במהלך עשרים השנים האחרונות אני חוקרת, מפתחת וממשיגה את השילוב בין פעילות הבישול לבין העולם הרגשי, ולוקחת חלק בעיצוב ובפיתוח דיסציפלינה הולכת ומתפתחת — טיפול בבישול. ספר זה מאגד תובנות על החיבור בין טיפול לבין בישול על בסיס ניסיוני המחקרי, הפדגוגי והטיפולי. קולגות, סטודנטים ומטופלים המריצו אותי להרחיב ולפתח תחום זה בסקרנותם, בשאלותיהם ובתובנותיהם. הספר כמוהו כקדירה שנוצרה מכל אלה גם יחד.

מהו בישול? הגדרה ראשונית

אוכל ובישולו הם נושאים מהותיים בכל בית וגם בעולם המחקר, אך אם אשאל אתכם מהו בישול, ודאי אקבל כל מיני תשובות והגדרות שונות. מצאתי שחוקרים רבים בתחום מתחבטים בהגדרה המדויקת של הפעילות המורכבת הזו. במילון אבן שושן, למשל, המונח "בישול" מוגדר כ"הכנת אוכל". במילון אוקספורד הבישול מוגדר כ"הכנת אוכל באמצעות חום". אולם רוב האנשים מפרשים את המושג באופן רחב יותר. המנעד הבישולי נע מהכנת אוכל מ"נקודת האפס" קרי טחינת תבלינים, פירוק עוף, הכנת רטבים לכל מזון שהוכן בבית (ואיתו השאלה: האם ערבוב דגני בוקר בחלב יכולה להיחשב כבישול?). האם הבישול הינו אוסף של מטלות (לעיתים מתיש וסיזיפי) העומדות בפני עצמן, או עיסוק בעל משמעויות חברתיות? כדי שנוכל להציע מבט מעמיק למהות הבישולית, מעתה ולאורך הספר, נתייחס לכל הפעולות הנדרשות לאדם, המניעים והמוטיבציות, ההחלטות שהוא או היא מקבלים, ההקשר הרחב שבתוכו מתקבלות החלטות ומתבצעות פעולות אלה, וכן הפרשנות שמעניקים להן.

רצף הפעולות אליו נתייחס מתחיל בקניית/ליקוט המוצרים, ממשיך בתכנון הארוחה/המנה, מצטרף להכנה עצמה, לאכילה, ולטיפול בשאריות (אריזה, אשפה, שטיפת הכלים) — כפי שהללו באים לידי ביטוי בתוך הקשר תרבותי, חברתי ורגשי.

כפי שניתן לראות, אוסף הפעולות שצוינו כאן כולל ממדים טכניים, חושיים, כלכליים, ערכיים, אקולוגיים ופסיכולוגיים. כלומר, כשאנחנו חושבים "בישול" אנו מתכוונים לאוסף של פעולות המכוונות להפיכת חומרי גלם אכילים, או תיאורטיים למזון, והתמרה של חומרי מזון מהסביבה החיצונית אל פנימם הפיזי והרגשי של האדם ומשפחתו.

מכאן והלאה, לאורך הספר כולו, נתייחס אל הבישול כפעילות מוכוונת אדם ולא רק מוכוונת משימה. הנקודה הזו דורשת הסבר, שכן יש הרואים בבישול פרקטיקה טכנית בלבד: תהליך שמהותו הפיכת חומרי גלם לאכילים. אבל לא כך הוא, אלא הבישול הינו פעילות מורכבת הנובעת מהאדם, צרכיו, תשוקותיו, סך יכולותיו והווייתו ולא רק מתקיימת כמשימה בפני עצמה. המהות האמיתית שלה מצויה בקשר שבין רצף הפעולות שהוזכר לבין המבשל. המונח "בישול" נמצא בלב ליבה של רשת ההקשרים המרובדת בין האדם לבין הפעולות הללו. נראה אם כן, שאיננו יכולים להסתפק בממד הפונקציונלי של הבישול כפעולה טכנית לסיפוק מזון, שכן בעולם המודרני יכולים רבים לוותר על הפעולה הזו ולהיזון באופן מלא (ואף איכותי) גם ללא בישול, בין אם בהיותם בעלי יכולת כלכלית לרכוש מזון מוכן באיכות טובה ובין אם ההיפך הגמור, ואין ביכולתם לקנות דבר פרט לאוכל מתועש ומוכן באיכות ירודה ובמחיר נמוך. בכל זאת, במינונים ואופנים מגוונים ומשתנים, הבישול מספק לאנשים צרכים שאינם תזונתיים גרידא.

הגישה המדעית השולטת, הן בעולמות התזונה והן במדעי הרפואה והחברה, נוטה לפרק, להפריד ולתחום תפקודים אנושיים. הבישול הינו אחת הפרקטיקות האחרונות שנותרו בידי האדם המודרני דרכה ניתן לחבר ולמזג באופן יומיומי בין התפקודים, הצרכים ומרחבי הפעילות האנושיים. הכנת ארוחה ביתית היא טבעת הקושרת בין התשוקה הפנימית לבין המציאות החיצונית, בין הפיזי לרגשי, בין השאיפה למעשה. ככזה, הבישול הוא אשנב להבנה שלמה ומעמיקה יותר של אנשים.

מהו טיפול בבישול?

המטבח כמרחב טיפולי נגלה לי בשלבים. לאורך השנים, עם פיתוחו, בכל מפגש עם מטופלים או סטודנטים התגלה עוד רובד שלו, עוד אפשרות, עוד ערוץ למפגש אינטימי. אודה ואומר שסוגיית המשגתו של הבישול כמעשה טיפולי עדיין בחיתוליה והיא ממשיכה להתרחב ככל שהעוסקים בתחום מתרבים, מעמיקים ופוגשים אוכלוסיות מגוונות וצורכי חיים שונים. גם בספר הזה אני מבקשת לחשוף בפניכם את הממדים השונים של התחום משל היו בצק מילפיי (אלפי עלים), כל אחד בנפרד וכולם בביס אחד.

מהו בעצם טיפול בבישול? כמו בכל מתכון, ראוי להתחיל ברשימת המרכיבים. טיפול בבישול הוא לפני הכול טיפול. כלומר, ממש ככל טיפול רגשי אחר הוא נועד לסייע לפונים אליו להתמודד עם משברי חיים, מצוקה או חולי תוך שימוש במגוון טכניקות, עליהן ארחיב בספר. מכיוון שמדובר בטיפול רגשי, העוסקים בטיפול בבישול הינם כולם מטפלים מוסמכים ומורשים, המגיעים מדיסציפלינות טיפוליות מגוונות (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפול בהבעה ויצירה, ריפוי בעיסוק, תזונה והפרעות בתקשורת) שהוכשרו לתחום זה בנוסף להכשרת הבסיס בתחומים השונים. אל המפגש הטיפולי במטבח מגיעים ילדים ומבוגרים, זוגות ומשפחות לטיפול פרטני (אחד על אחד), דיאדי (הורה־ילד), טריאדי (שני הורים וילד) וקבוצתי.

כפי שמתרחש במרבית סוגי הטיפול הרגשי ובטיפול בבישול ביתר שאת, טיפול בבישול עושה שימוש במערכת היחסים הנוצרת בין המטפל.ת למטופל.ת על מנת להעלות את התכנים והקשיים של המטופלים לשיח ולעבד אותם. הקשיים הללו עולים מתוך הקשר הטיפולי, וההבנה שלהם, המודעות להם והשינוי בהם היא מטרתו של הטיפול.

במובנים רבים טיפול בבישול שייך למשפחת הטיפולים ההשלכתיים, וחלק מתיאורי המקרה שיוצגו בספר ומהטכניקות הטיפוליות במטבח הם תרגום של כלים קיימים מתחומים אלו אל המטבח הטיפולי. בדומה לטיפולים בהבעה ויצירה או בתנועה, העושים שימוש השלכתי במגוון כלים, תהליכים וחומרים על מנת לאבחן את הקשיים, להעלותם למודעות, לשיים אותם, לתת להם ביטוי וגם לשנותם, בטיפול בבישול התהליך עומד במרכז העשייה ולא התוצר הבישולי. ממש כשם שמתייחסים לציור או לפסל שנוצרו בסטודיו לטיפול באמנות, כאחד ממרכיבי הטיפול, כך עוגה שהוכנה במטבח טיפולי היא חלק מהתהליך ולא המוקד שלו. בטיפול בבישול מתקיים מרכיב ייחודי: האפשרות לאכול את התוצר שהוכן ובכך לסגור מעגל של השלכת חומרי נפש על חומרי גלם, עיבודם הקונקרטי והרגשי ולבסוף, אכילתם והחזרתם לתוך גופו ונפשו של המטופל.

בדומה לתהליכי יצירה ואמנות שהם תרפויטיים בפני עצמם, גם לתהליך היצירה במטבח ממד טיפולי בפני עצמו. עצם הפעילות, התנועה, הפירוק והחיבור מחדש של מרכיבים, החשיפה החושית והצורך ליצור דבר מה עשויים להיות בעלי משמעות מיטיבה עבור המבשל.

עוד בדומה לטיפולים בהבעה ויצירה, גם במטבח הטיפולי מתקיים שיח על מקומו הייחודי של הדיבור כחלק מתהליך היצירה והטיפול. לעיתים מתקיימים מפגשי טיפול בהם מרבית העיסוק היא בעשייה ובתהליך היצירה, ומקום השיקוף, הפרשנות והדיאלוג המילולי הם צדדיים. כפי שיתברר לאורך הספר כולו, הבישול מהווה שפה של ממש, כזו שניתן להשתמש בה גם ללא מילים. לעיתים העשייה הבישולית בטיפול היא ערוץ מסייע למיסודו והעמקתו של קשר מילולי.

מכיוון שהתשתית לטיפול בבישול היא הקשר הטיפולי והתהליך האישי של המטופלים, הטיפול במטבח לובש צורה בהתאם לצרכים שלהם. לעיתים מטופלים מגיעים על מנת לבשל יחד עם מטפל.ת, לעיתים הם זקוקים למטפל שרק ינגיש עבורם את המטבח לפעולה אישית ולעיתים הם זקוקים למטפל.ת שיבשלו עבורם ויזינו אותם. יש טיפולים בהם המטופלות אוכלות במהלך המפגש ויש כאלה שאין בהם אכילה. ההחלטה לגבי אופיו של הטיפול משקפת את צורכי הקשר של המטופלים ומשמשת הן כערוץ אבחנתי והן כבסיס להתערבויות.

המטבח הטיפולי גם הוא משנה את תפקידו בהתאם לצרכים המשתנים של המטופלים. הוא יכול לשמש כמרחב נעים, ביתי ולא מאיים לשיחה, כפי שקורה לא פעם במפגשי הדרכת הורים. הוא יכול להוות מרחב סימבולי, טעון במשמעות משפחתית וביוגרפית של המטופלים, שעצם השהות בתוכו והתנועה בו מהוות תהליך תרפויטי. המטבח יכול לשמש ככר פעולה לבישול דרכו יצופו הנושאים המעסיקים את המטופל וההתמודדויות שלו בפועל דרך עשייה ופרשנות, ממש "כאן ועכשיו", ויסייעו לו לפתח שיח אודותם עם מטפל.ת שמלווים את התהליך.

מכיוון שהבישול הוא פעילות המחייבת שימוש בתפקודים פיזיולוגיים כגון תנועה וחושים, קוגניטיביים ורגשיים, גם טיפול העושה שימוש בבישול נשען על תיאוריות מעולמות התוכן של תנועה, חושים, קוגניציה ורגש תוך אינטגרציה שלהם לתוך המטבח.

מטפלים במגוון מקצועות ואנשי ונשות חינוך יוכלו להיעזר בספר כדי להעמיק את תפיסת הבישול והאכילה של מטופליהם ותלמידיהם, להרחיב ולהעמיק את התשתיות התיאורטית והמעשית של פעילותם ולתרגם חוויות מהמטבח להבנות טיפוליות וחינוכיות. מבשלים רבים שיקראו אודות תהליך הבישול יוכלו להיחשף, אולי לראשונה, לתיאוריות מרכזיות מעולם המחקר ואולי להבין דרכן גם מהם המניעים שלהם לבשל או על אילו צרכים וחסכים הם מבקשים לענות כשהם נכנסים למטבח. אנשי טיפול יוכלו להיעזר בפרשנות המוצעת כאן לתיאוריות המוכרות להם בעת מפגשים עם מטופלים, שמיעת סיפורי החיים שלהם והבנה אודות המקום המרכזי שמערכות יחסי ההזנה תופסות בתוכם. מטפלים בבישול יוכלו להשתמש בתשתית התיאורטית המוצעת כדי לנסח מטרות טיפוליות הקשורות במערכות היחסים שלהם עם מטופלים, להבין דפוסי העברה והעברה נגדית בטיפול, הגנות וקונפליקטים וכן להעמיק בעוד רבדים מתוך נפשם, בבואם לעבודה טיפולית שבסיסה מזון והזנה.

תיאורי המקרה המשובצים בספר שאובים מתוך מפגשים במטבח הטיפולי, שהינו הקליניקה בה מתקיימים טיפולים העושים שימוש בבישול ככלי מסייע, השלכתי, כחלק מתהליך טיפול רגשי. ומתוך תהליכי הכשרה שהובלתי בתחום זה, ומוצגים תוך שינוי הפרטים האישיים כדי לשמור על חיסיון. תפקידם של התיאורים הללו בספר כפול: ראשית, הם יכולים לסייע לקוראים להבין ממדים תיאורטיים שמוצגים בספר ושנית, הם יוכלו לפתוח בפני הקוראים חלון הצצה לתוך הבישול הטיפולי ולתהליכים המתאפשרים בו.

התפיסה של המטבח כמרחב טיפולי ושל הפעולות הנעשות בו כבעלות פוטנציאל לעבודה רגשית הן חדשות. פעולות שנתפסות לרוב כטכניות מקבלות משמעות אחרת או נוספת. לשם כך נדרשת פעולה שתאפשר את המעבר מחומר לרגש, או מתהליך טכני לדינמיקה בין־אישית. בספר תוצג נקודת המבט של המטבח הטיפולי באמצעות שפע מטפורות שמאחדות את הדימויים והסמלים שעולים מתוך העשייה הבישולית ומעבירים אותם אל המרחב הנפשי. בתיאורי המקרה והדוגמאות בספר אעשה שימוש במטפורות הללו כדי שגם אתם, הקוראים, תוכלו להרגיש באופן חי יותר את החוויות שיתוארו.

תוכני הפרקים

הפרק הראשון יעסוק בשולחן האוכל המשפחתי. תוך כדי הארוחה, יתברר מקומו של האוכל במרקם היחסים המשפחתיים שלנו. על בסיס מודלים אבחוניים וטיפוליים מעולם התוכן של טיפול זוגי ומשפחתי אפרוט את התיאוריה לפעולות יום יום כגון: מקום סביב השולחן, אופי ההגשה של המנות, התפקידים בהכנה ופינוי השולחן, זמני הארוחות, השיחה סביב השולחן ועוד, כמשמעותיות להבנה של מערכות היחסים המשפחתיות מעל ומתחת לשולחן, וטעימה ראשונה מהשפה הבישולית המדוברת מעל השולחן, ואולי בעיקר מתחתיו.

בפרק השני אסקור את התשתית התיאורטית של מערכת יחסי ההזנה של האדם עם עצמו ועם סביבתו. דרך נקודת מבטם של אבות ואימהות הפסיכולוגיה המודרנית, יתברר מקומה של ההזנה בהתפתחות הפיזיולוגית־נפשית של תינוקות כחוויה מרכזית טעונת משמעות בתחילת החיים, כזו שיש לה תפקיד בבניית האישיות וההסתגלות בהמשך החיים. לאורך השנים נצבר גוף ידע גדול ומשגשג המתייחס לחוויות האכלה והזנה ראשוניות, וברוב תיאוריות הבסיס הפסיכולוגיות קיימת התייחסות רחבה מאוד לתחום זה כמרכזי בייצוג של טיב הקשרים בין הורה לילד. התיאוריות הללו יפורטו ויספקו בסיס איתן להבנת מערכות יחסים הנקשרות להזנה בילדות ובבגרות.

הפרק השלישי עוסק בזמן. בפרק זה ייבחן הבישול כגורם המגשר בין הזמנים ומסייע ליצירת סנכרון בין זמן חיצוני מציאותי, כרונולוגי לבין הזמן הפנימי של המבשל.ת. הבישול נושא תפקיד גם בחיבור בין חוויות העבר, הנוכחות בהווה והכנה לקראת העתיד.

הפרק הרביעי יעסוק בחוויה החושית והתנועתית של הבישול. את החיבור הסנסו־מוטורי מקובל לעשות בעיקר בגיל הרך, אולם מערכת חושית זו מוסיפה להשפיע על המפגש בין האדם לעולם גם בבגרות. בפרק זה אני מסתמכת על כלי ניתוח מעולם הכוריאוגרפיה.

בפרק החמישי אעסוק באבני היסוד של העשייה הבישולית, בחומרים. לצד התייחסות למאפייניהם הכימיים, אעסוק במשמעויות הרגשיות של העבודה עם החומרים, בחלוקתם על פני רצף רגשי ובהבנת האינטראקציה בין החומר לבין מבשלים ומבשלות.

הפרק השישי מוקדש להיכרות עם המטבח. לצד הפונקציות הטכניות שממלאים מטבחים ביתיים וטיפוליים־חינוכיים, הם מהווים אלגוריה לבית, מכל קונקרטי וסמלי כאחד, שבתוכו מותמרים חומרים פיזיים ורגשיים והופכים לאכילים, בני עיכול וטעוני משמעות. לאורך הפרק ישוזרו המרכיבים שהופכים את המטבח למרחב רגשי.

בפרק השביעי יתחדדו מקומם של הבישול והאכילה על רקע התמודדות עם מחלה, כמקרה מבחן של יציאה משגרה ודפוסים של בישול ואכילה. מחלה פיזית מערערת את התבניות הגופניות והנפשיות של החולים ומשפחתם, ולעיתים מביאה אותם למצבי מצוקה החושפים את דפוסי החשיבה של החולה על גופו ועל תזונתו. פרק זה עשוי לעזור לחולים ולבני המשפחה שלהם המתמודדים עם שאלות בנוגע לתזונתם. ההבנות הנובעות ממצב הקיצון של המחלה יכולות לעזור לכולנו למצוא נתיב לחשיבה אחרת על הצרכים הרגשיים המשתקפים בגוף ולמקום המיוחד שיש לאכילה ולבישול בשמירה על איכות החיים שלנו.

הפרק האחרון עוסק בבישול כפעילות יצירתית. בשנים האחרונות מקבלת היצירתיות מקום גדל והולך כיכולת אנושית חשובה לנוכח העולם המשתנה במהירות והצרכים הנדרשים לחיים בו. אלו דוחפים את היכולת היצירתית האנושית למרכז השולחן. בפרק הזה יועלו האפשרויות הטמונות בבישול כפעילות יצירתית והכלים לשימוש בו להרחבת היצירתיות במטבח הביתי והטיפולי.

הפילוסוף מוריס מרלו־פונטי טבע את האמרה: "אתה מה שאתה אוכל," כביטוי למרכיבי הזהות הנשזרים באכילה. התייחסות לבישול כפעולה רגשית המאגדת ומאחדת את עולמות התוכן שפורטו בפרקי הספר, מרחיבה את פונטי לכדי האמירה: "אתה מי או מה שאתה מבשל." בין אם בחרתם בקריאה בספר לפי סדר המנות ובין אם כ"ארוחת טעימות", תגלו דרכו את השפה הבישולית. דרך אופן הבישול ותדירותו, אופייה של הארוחה, חומרי הגלם והסועדים במצב של שגרה ובתקופה של חולי — זוהי שפה שהיא שיקוף של זהות. הבישול ישמש כאמצעי שנזנח להיכרות עם האופן בו הגוף נשזר בנפש, וכאפיק להבנה של ההתמקמות במרחב המשפחתי והתרבותי. בנוסף, בהיות הבישול פעילות כה משמעותית היא תתגלה ככלי לשינוי, תזוזה ושחרור.

לאורך הספר אני משתמשת בשפה בישולית. זו שפה המורכבת מקמח, ירקות ותבלינים, הרגלים, מצוקות, תנועה ותענוג. הפעלים בה הם ללוש, לקצוץ, להקציף, לפורר, לאחד, לברור או לצקת ובעצם היא אומרת לטפל, לדאוג, לאכול, להקשיב ולהזין. בספר מוצע למשל תרגום של סיטואציות יומיומיות כמו בקשה לקציצות כשכל בני המשפחה רוצים בולונז, או חביתת עין כשכל האחרים מבקשים מקושקשת, להבנה ומחשבה אודות צורכי נפרדות ודיפרנציאציה של ילדים בתוך הבית והמשפחה או הבחירה לאפות על פי מתכון מדויק כמענה לצורכי שליטה וויסות חרדה. שליטה בשפה הבישולית מאפשרת גם להיענות לצרכים האלה באותה שפה ממש — בבישול. דוברי השפה יוכלו לתרגם עבור עצמם, עבור בני משפחתם ועבור מטופלים ומטופלות תכנים מהנפש אל הבישול והצלחת ומן הבישול אל הנפש. לעיתים מתאים לבזוק גם מילים על מנת למסגר או לעגן תובנות שנרכשו בשפת הבישול, ולפעמים המסרים שהועברו דרך הסיר עוצמתיים, ברורים ומובנים כמו שהם.