עבריינות ואכיפת חוק

מבוא למהדורה השנייה

בסוף המבוא למהדורה הראשונה כתבתי:

"ספר זה נכתב בתקווה שישמש השראה לפיתוח מדיניות אכיפת החוק שתסייע להתמודדות יעילה עם תופעות של עבריינות ופשיעה בישראל, ויתרום לצמצום הפערים בין תובנות אקדמיות לבין העקרונות המנחים את קובעי המדיניות. זהו תחום המוכר לי מעבודתי בסניגוריה הציבורית, במסגרתה ריכזתי את מעורבות הסניגוריה בתחומי החקיקה הפלילית. הגעתי לסניגוריה הציבורית לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמית בתחומים הקשורים לאכיפת חוק, מטרות הענישה הפלילית ומאפייניה. בדומה לאקדמאים רבים, במהלך השנים בהן עסקתי בהוראה ובמחקר התמקדתי בכתיבת מאמרים אקדמיים ונמנעתי מלנסות להשפיע באופן אקטיבי על תחומי המדיניות. אין פלא כי שעה שעברתי לעסוק בחקיקה פלילית גיליתי שנקודות ההשקה בין תחום התיאוריה והמחקר לבין פעילות סוכני מערכת אכיפת החוק הן מעטות ודלות יחסית."

שש השנים מאז פורסמה המהדורה הראשונה היו שנים מרתקות מבחינת עיצוב תפיסות העולם והערכים העומדים בבסיס מערכת אכיפת החוק בישראל. דו"ח של ועדה ציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (ועדת דורנר), אשר פורסם בשלהי שנת 2015, בחן בצורה ביקורתית את תכליות הכליאה והבליט את השפעותיה השליליות על העבריין ומשפחתו. הדו"ח הבהיר כי ממדי הכליאה בישראל עולים בהתמדה, עד כי הפכה לאחת המדינות המובילות בעולם המערבי במספר הכלואים ביחס לגודל האוכלוסייה והדגיש את תוצרי הלוואי השליליים של שימוש נרחב בכליאה. המלצות הדו"ח ביקשו לקדם מדיניות המכוונת לצמצום השימוש בעונשי מאסר ולהסיט משאבים כלכליים וחברתיים לשיקום עוברי חוק. זכיתי להיות נציגת הסניגוריה הציבורית בוועדת דורנר, ולכך שחלקים נרחבים בדו"ח התבססו על המשגות תיאורטיות ורעיונות אותם פיתחתי במהלך כתיבת המהדורה הראשונה של עבריינות ואכיפת חוק. בכך הושגו חלק מהמטרות שעמדו לנגד עיניי במהלך כתיבת המהדורה הראשונה של הספר, עוד טרם הירידה לדפוס.

אלא שדו"חות של ועדות ציבוריות, ובמיוחד כאלו שמאתגרים עקרונות חשיבה של מערכות ציבוריות שמרניות, נוטים להידחק לעבר שולי שולחן העשייה ולהישכח. זה היה יכול להיות גורלן של המלצות ועדת דורנר אלמלא החלטה דרמטית של בית המשפט העליון שניתנה כשנה וחצי לאחר פרסומן. בהחלטה, הידועה בשם בג"צ שטח המחיה, נקבע כי רמת הצפיפות בבתי הכלא בישראל היא כה גדולה עד כי רוב רובם של האסירים מוחזקים בתנאים שאינם עומדים ברף חוקתי, ומדינת ישראל חויבה לפעול בפרק זמן קצר יחסית להרחבת שטח המחיה הניתן לכל אסיר (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים). סמיכות הזמנים בין פרסום המלצות ועדת דורנר לבין ההחלטה בעניין שטח המחיה, יצרה דינמיקה שהובילה לשינויים מהירים בחקיקה ובמדיניות, חלקם תורגמו להגדלת המשאבים שנועדו לטיפול ושיקום עוברי חוק, ותרמו לירידה משמעותית במספר הכלואים הפליליים ולצמצום שיעורי הכליאה בישראל.

להתפתחות הדרמטית והחשובה הזאת מוקדש הפרק האחרון של המהדורה השנייה, העוסק במדיניות אכיפת החוק בישראל בהשוואה לזו של ארצות הברית. מוקדם מדי לדעת לאן תוביל מגמה זו, ובעיקר עד כמה מדובר בתגובה זמנית לדרישות בית המשפט העליון או בשינוי יסודי בגישה של מערכת אכיפת החוק בישראל לסוגיות משמעותיות בהם עוסקים חלקיו האחרים של הספר: הבנת הגורמים השונים לעבריינות, הקשר בינה לבין קיפוח חברתי ומעמדי, השפעת דרכי ההתמודדות השונות על תופעות של עבריינות והאפשרות לאמץ פתרונות יצירתיים וחדשניים המתפתחים בתחום הדעת של קרימינולוגיה להתמודדות יעילה עמה.

נאמנה לגישה לפיה ידע מקיף בתחום התיאוריה והמחקר בקרימינולוגיה עשוי לתרום לעיצוב מושכל ויעיל יותר של מערכת אכיפת החוק, עדכנתי מהדורה זו בעשרות חידושים תיאורטיים ומחקריים שנעשו בתחום הקרימינולוגיה ואכיפת החוק בארץ ובעולם. המבנה התיאורטי של המהדורה הראשונה נשמר גם במהדורה זו, ועמו גם השאיפה לחשוף את הקוראת למגוון רחב ככל האפשר של תיאוריות ופרדיגמות חשיבה, להסביר את חילוקי הדעות המרכזיים הקיימים בין חוקרים מובילים בתחום, ולהציג מחקרים רבים, ומנוגדים לעתים, הבוחנים דרכים להתמודד עם תופעות של עבריינות. לאורך כל פרקי הספר עודכנו גם ההפניות לספרות מקצועית מרכזית במטרה להקל על מי שחפץ בכך להמשיך ולהעמיק. לצד עדכון החידושים הוספתי התייחסות למספר תיאוריות שלא קיבלו הדגשה מספיקה במהדורה הראשונה: התיאוריה הוותיקה והחשובה של דויד מצא וגרישם סייקס על גלישה לעבריינות תוך שימוש בטכניקות נטרול; פיתוח של תיאוריות למידה ותיאוריות תת תרבות דרך ההמשגה התיאורטית של סכמות חברתיות ופרק שהוקדש לגישות ביקורתיות הדנות בקשר שבין קולוניאליזם ושליטה במיעוטים אתניים לבין עבריינות ופשיעה.

אני מודה לכל מי שטרח ושיתף אותי במחשבות בעקבות קריאת המהדורה הראשונה, ומכולם לענבר כהן, שהפכה ברבות השנים לקרימינולוגית מובילה בתחומה. הערותיכם הרבות סייעו לי בהרחבה, דיוק והידוק הטקסט לקראת המהדורה השנייה.

מבוא

עבריינות ואכיפת חוק

אירועים של עבריינות, פשיעה ואכיפת חוק הם בעלי נוכחות מתמדת בנוף החברתי שבו אנו פועלים, ועבור רבים הם מהווים גם חלק מחוויות חיים רבות עוצמה. במרחב הציבורי מתבטאת נוכחות אכיפת החוק בניידות שיטור ובשוטרים, בפעולות אכיפה כמו הצבת מכמונות מהירות או חיפוש בתיקים, בדיווחים תקשורתיים אודות אירועי עבריינות ומשפטים פליליים, וכן בארכיטקטורה המאיימת למראה של בתי הכלא הממוקמים בצדי הדרכים. במעגלים משפחתיים ואישיים נוכחים תכנים הקשורים לעבריינות ולפשיעה בצורות שונות, לעתים מזוויות שונות בו זמנית: הורים דואגים פן ילדיהם ייטו להתנהגות עבריינית אך בה בעת מוטרדים שמא ייפלו קורבן לעבירות; חלקנו נושאים זיכרונות של פגיעה מעבירות שבוצעו כלפינו או כלפי אנשים קרובים לנו; ובמעגלי חיים אחרים אנו מתמודדים עם הפיתוי להפר את החוק, או עם חשש מפני השלכותיה של התגובה החברתית למעשים שביצענו בעבר.

מעשי עבריינות ופשיעה, ממשיים או דמיוניים, נרקמים לנגד עינינו בכל עת: פתחו עיתון, האזינו לרדיו או גלשו בין אתרי חדשות; צפו בסרטים ובסדרות טלוויזיה או קראו ספרים — בכל מדיום שתבחרו תיווכחו עד כמה ספוג עולמנו בדיווחים ובדימויים הקשורים לעבריינות ולאכיפת חוק. אלא שכאן נוצר עיוות חשיבתי מובנה, אשר פעמים רבות אנו כלל לא מודעים אליו: התקשורת ומוצרי התרבות השונים חושפים אותנו שוב ושוב לתחום מתוקשר אך צר של עבריינות, וחשיפה זו קובעת את האופן בו אנו חושבים על התופעה של עבריינות ופשיעה בכללותה, כמו גם את תפיסתנו לגבי התגובה החברתית הראויה. הסיפורים, הדיווחים התקשורתיים ומוצרי התרבות יוצרים דימויים חברתיים לגבי הסיבות לעבריינות ולפשיעה. אך גם כאשר אנו נחשפים לאינספור דיווחים על עבריינות ופשיעה, לא כולם מדווחים. ההפך הוא הנכון: רוב רובם של מעשי העבריינות והפשיעה לא נחשבים כמעניינים את הציבור ולכן אינם זוכים לכל סיקור. לאזכור תקשורתי וחברתי יזכו בדרך כלל רק מעשי פשע אכזריים וקשים, ידיעות על אנשים מפורסמים שהסתבכו בפלילים או נפלו קורבן לעבירות, וכן כתבות העוסקות בדמויותיהם של ראשי ארגוני פשיעה.

במציאות של פערי מידע כה גדולים, בה חלק הארי של תופעת העבריינות נסתר מהעין ומהתודעה הציבורית, יש חשיבות רבה למחקר ולכתיבה תיאורטית על עבריינות ואכיפת חוק. העיסוק האקדמי יכול לסייע לנו לקבל מידע רב ומגוון יותר על מנעד רחב של סוגיות הקשורות לעבריינות ולפשיעה, במנותק מהדיווח התקשורתי ומהעיסוק התרבותי בנושא.

קרימינולוגיה מהי?

בבסיס העיסוק בתחום הקרימינולוגיה נמצאת שאיפה אקדמית ליצירת כלים חברתיים להתמודדות יעילה עם תופעות של עבריינות. המטרה ברורה: קרימינולוגים וסוכני אכיפת חוק רוצים ללמוד את תופעת העבריינות כדי לפתח כלים שיסייעו לשמור על היציבות החברתית, להפחית את רמות העבריינות ולהגן על הציבור הרחב. בלבושה האקדמי, קרימינולוגיה היא תחום ידע צעיר יחסית, שהחל להתפתח רק במחצית השנייה של המאה ה־18. חלוצי המחקר הקרימינולוגי ביקשו להבין את המניעים הגורמים לאדם לעבור על החוק, ולסייע למדינה לפתח ולשכלל תגובה חברתית יעילה לתופעה זו. עם השנים התפתחה השאלה לגבי מניעי העבריינות לסוגיות משנה מגוונות ורבות הקשורות, בין היתר, לקשר בין המציאות החברתית והכלכלית של אוכלוסיות שונות לבין עבריינות; להבדלי מין ומגדר; להשפעת הגיל וצומתי חיים משמעותיים על התנהגות עבריינית; לחלוקה לסוגים שונים של עבריינות ובחינת הגורמים להתנהגות העבריינית; ולהבחנה בין עבריינות חד פעמית לבין עבריינים מתמידים.

במהלך המאה ה־20 התרחבו השאלות המעסיקות תחום דעת זה גם למישורים נוספים כמו חקר של סטייה חברתית, כלומר התנהגות המפירה נורמות חברתיות גם אם אינה מוגדרת כפלילית על פי חוק; פיתוח תחום הפנולוגיה, המתמקד בחקר ההיסטוריה של הענישה ומטרותיה ובהתפתחות בתי הכלא; ניתוח תהליכים לשינויים בחקיקה, קביעת עבירות חדשות או ביטול עבירות קיימות, תוך התייחסות למארג יחסי הכוח בין קבוצות שונות בחברה, ולאינטרסים כלכליים ופוליטיים המשפיעים על תהליכים אלה; בחינה השוואתית של דפוסי עבריינות בין מדינות שונות בד בבד עם בחינת הקשר בין מבנים כלכליים, חברתיים ותרבותיים לבין דפוסים אלו; וכן פיתוח תחום הוויקטימולוגיה, העוסק בהבנת דפוסי קורבנוּת ובחקר חוויות החיים של נפגעי עבירה.

על הספר

ספר זה מבקש להמשיג חלק מהדיון החברתי והתקשורתי בנוגע לעבריינות ולאכיפת חוק, באמצעות הצגת העושר התיאורטי והמחקרי הקיים בתחום והבהרת שורשיו האקדמיים והתרבותיים. מטרתו לחשוף את הקוראת למגוון רחב של תיאוריות ופרדיגמות חשיבה בקשר לעבריינות ולפשיעה, להסביר את חילוקי הדעות המרכזיים הקיימים בין חוקרים מובילים בתחום, ולהציג מחקרים שונים, ומנוגדים לעתים, הבוחנים דרכים להתמודד עם תופעות אלו.

250 שנים של עיסוק אקדמי בעבריינות ובאכיפת חוק הניבו עושר רעיוני ותיאורטי רב. על מנת ליצור סדר והיגיון בעולם תוכן רבגוני זה נעשה מאמץ לארגן את התיאוריות השונות על שני צירים רעיוניים. הציר הרעיוני הראשון מתמקד בקשרים התיאורטיים והמחקריים בין תחום הידע העוסק בחקר העבריינות לבין התגובה החברתית לעבריינות. כל אחד מפרקי הספר מאורגן כך שיבליט את הקשרים בין תחום התיאוריות, הידע והתובנות המחקריות העוסקים בסיבות לעבריינות ולסטייה חברתית לבין תחום המדיניות, המתמקד ביחס החברה לתופעות אלו ובאמצעים החברתיים שפותחו, בתקופות שונות ובמקומות שונים, כדי להתמודד עמן. השילוב בין תיאוריה ומדיניות מעניק לעיסוק בהיסטוריה ובמחקר אופי מעשי, הנוגע ישירות לבעיות יומיומיות המטרידות את רובנו. בדרך זו הופך המסע ההיסטורי והתיאורטי להזדמנות להכיר כלים להתמודדות חברתית כאן ועכשיו עם תופעות של עבריינות ופשיעה. במהלך הכתיבה נעשה ניסיון לעגן את התיאוריות השונות בתוך המציאות הישראלית, תוך התייחסות לתוכניות אכיפת חוק הפועלות בארץ, במטרה להפוך את הספר לרלוונטי עבור הקוראים בישראל.

הציר הרעיוני השני מבקש להמחיש את ההבדלים בנקודות המבט של התיאוריות השונות באמצעות הצבת ארבעת שעריו הראשונים של הספר כארבע פרדיגמות שונות של חשיבה תיאורטית. כל שער מפרט את עקרונותיה של פרדיגמה אחת, סוקר את התיאוריות השונות שהתפתחו בתוך זרם חשיבה זה, מתאר מקרי בוחן לדוגמה ומפרט את הקשר בין התובנות התיאורטיות למדיניות. סדר השערים ממחיש כי ניתן למקם את הסיבה המרכזית לעבריינות ולפשיעה במרחבים שונים המצויים לאורכו של ציר רעיוני שנע בין שני קצוות: בגורמים אינדיבידואליים המתמקדים בעבריין מזה, לעומת גורמים הקשורים להשפעות של הסביבה ושל מבנים חברתיים וערכים תרבותיים. ציר רעיוני זה מדגיש ומבליט את אחד הפולמוסים הנוקבים ביותר בתחום הדעת העוסק בעבריינות ובאכיפת החוק, הנוגע לצורה בה החברה תופסת את האחריות לעבריינות. מצד אחד עומדות תיאוריות המניחות כי הסיבות לעבריינות והאחריות המוסרית לביצועה רובצות לפתחו של מבצע העבירה: הוא מעדיף את טובת עצמו על פני ציות לנורמות ולחוקים חברתיים, הוא מרוויח מהעבירות ועליו מוטלת האחריות המוסרית למעשיו הפוגעניים. בצד השני מצויות תיאוריות המתייחסות למבנים תרבותיים וכלכליים כגורמים המרכזיים להיווצרות תופעות של עבריינות ופשיעה, ומטילות על החברה, ובעיקר על הקבוצות החברתיות שהמבנים החברתיים הללו מיטיבים את מצבן, את עיקר האחריות להיווצרות מוקדי פשיעה.1

השער הראשון סוקר תיאוריות הממקמות את הגורם המרכזי לעבריינות בתבונה האנושית, בשיקולים רציונליים של עלות/תועלת ובבחירה. עובר החוק נתפס כסוכן רציונלי, הבוחר להפר את החוק על מנת למקסם תועלת אישית. בתוך תבנית חשיבה זאת, האתגר של מערכת אכיפת החוק הוא להתערב באופן יעיל בשיקולי הכדאיות המביאים אנשים לבחור לבצע עבירות. המדיניות אשר התפתחה בהתאם לפרדיגמה זו מבוססת על מושגים של ייחוס אשמה מוסרית ומשפטית, גמול והרתעה. פרדיגמה תיאורטית זו, המכונה הגישה הקלאסית, התפתחה במאה ה־18 כחלק מהגות תקופת ההשכלה, ועקרונותיה מעצבים את המשטרים הליברל־דמוקרטיים ומעוגנים ביסודות המשפט הפלילי המודרני. במהלך המאה ה־19 איבדה צורת חשיבה זו את מרכזיותה בעולם הקרימינולוגיה, אך החל משנות השבעים של המאה ה־20 שבו עקרונות אלו ותפסו מקום כחלק מזרם תיאורטי המכונה גישות ניאו־קלאסיות, וצברו השפעה רחבה על תחום המחקר ועל כתיבה קרימינולוגית בת זמננו. הגישות הניאו־קלאסיות מתמקדות בניתוח כלכלי של התגובה החברתית לעבריינות ובפיתוח מדיניות שתכליתה להפחית עבריינות ופשיעה באמצעות אכיפה, צמצום הזדמנויות לביצוע עבירות, גמול והרתעה.

השער השני סוקר תיאוריות פוזיטיביסטיות, אשר ממקמות את הסיבות המרכזיות לעבריינות בגוף העבריין: בפתולוגיה פיזית או נפשית. לפי פרדיגמה זו, התנהגות עבריינית, ובמיוחד עבריינות מתמידה ואלימה, היא תוצר של פתולוגיה הנגרמת ממארג סיבתי, שיוצר נטייה מוקדמת לעבריינות, אשר מקורותיו יכולים להיות תורשה גנטית, גורמים פיזיולוגיים או התפתחות לקויה של גורמים נפשיים ואישיותיים. הפרדיגמה הפוזיטיביסטית מחליפה את הדיון המתמקד בגמול מוסרי ובהרתעה בשאיפה לקיים התערבות טיפולית במארג הסיבתי הגורם לעבריינות. המדיניות אשר התפתחה במסגרת חשיבה זו מכונה המודל הרפואי, ובה מושם דגש רב על תפקידם של חוקרים מתחום הרפואה, הפסיכיאטריה ובריאות הנפש באיתור הגורמים לעבריינות ובפיתוח תוכניות לטיפול בהם. במקרים בהם לא ניתן לטפל בגורמים לעבריינות, על אנשי הטיפול לאבחן את מידת המסוכנות של העבריין, על מנת לאפשר לחברה למנוע ממנו לבצע עבירות בעתיד, אם באמצעות הרחקתו מהחברה או באמצעות פיקוח עליו.

השער השלישי סוקר תיאוריות סוציולוגיות, אשר ממקמות את העבריינות בהשפעות של הסביבה הקרובה על הפרט. תיאוריות אלה תופסות אינטראקציות חברתיות והשפעה של דמויות משמעותיות במשפחה, בקבוצת השווים ובשכונה כגורמים המרכזיים להתנהגות עבריינית. הן מתייחסות באופן נרחב לגילאי הילדות והנעורים, אז מתרחשים רוב תהליכי החִברוּת (סוציאליזציה), כאשר הנערים והנערות מאמצים ערכים ותפיסות עולם ומגבשים דפוסי התנהגות. ענף אחר של גישה זו, אשר בשנים האחרונות זוכה להתעוררות מחודשת, מתמקד בתנאים הסביבתיים והפיזיים הגורמים לכך שאזורים עירוניים מסוימים, שכונות, רחובות או אתרים, הופכים למוקדי פשיעה. מדיניות אכיפת החוק הנגזרת מהפרדיגמה הסוציולוגית שמה דגש רב על תפיסה שיקומית, המתייחסת הן לשיקום עוברי חוק והן לשיקום הסביבה החברתית והפיזית המשמשת מצע להתפתחות עבריינות.

השער הרביעי עוסק במה שכיניתי תיאוריות מקרו־סוציולוגיות או תיאוריות מבניות, הממקמות את הגורם המרכזי לעבריינות בערכים תרבותיים מוסכמים ובמבנים חברתיים המושפעים מיחסי הכוחות בין קבוצות אינטרס בחברה. במסגרת חשיבה זו התפתחו תיאוריות רדיקליות וביקורתיות, המבקשות לחשוף אינטרסים כלכליים וחברתיים סמויים המצויים ביסודם של מבנים חברתיים, ולהצביע על הקשר בין אינטרסים אלו לבין תופעות של עבריינות ופשיעה. המדיניות שמציעות תיאוריות אלה נובעת משאיפה להביא לשינוי ביחסי הכוחות בין קבוצות בחברה, בין היתר באמצעות שינוי בערכים המנחים את פעילות מערכת אכיפת החוק.

כבר בשלב ראשוני זה חשוב לציין כי החלוקה לארבע פרדיגמות נועדה להבהיר את ההבדלים בין אופני החשיבה השונים ולהבין את מורכבות התחום העוסק בהתנהגות אנושית בכלל ובהתנהגות עבריינית בפרט; אך הספר אינו חותר להעדפת פרדיגמה אחת או גישה תיאורטית מסוימת על פני אחרת. בסופו של מחקר ניאלץ להודות שאין הסבר אחד ויחיד לשאלה "מדוע אנשים עוברים על החוק?", וכי אין תגובה חברתית נכונה יחידה, שאם רק נשכיל לאמץ אותה נצליח להתמודד באופן יעיל עם מכלול התופעות של עבריינות ופשיעה. ההכרה במורכבות, ההבנה שהתנהגות עבריינית נובעת מגורמים שונים, וכי התופעה החברתית המכונה "עבריינות ופשיעה" אינה תופעה אחידה אלא אוסף של התנהגויות שונות שסיבותיהן מגוונות: כל אלו הם חלק חשוב בהבנת הסיבות לעבריינות וביצירת תגובה חברתית מותאמת. מטרת הספר היא לשכנע את הקורא כי במקום לדבוק בתפיסה תיאורטית מסוימת, המגדירה מראש את הסיבות להתנהגות העבריינית ומכתיבה את מטרות התגובה החברתית כלפיה, יש להשתמש בידע שנצבר בתחום כדי להבין את המורכבות ואת הגיוון המצויים בבסיס תופעות העבריינות. תגובה חברתית יעילה תתמקד לעתים בגמול או בהרחקה מהחברה, פעמים אחרות בשיקום או בפיצוי נפגע העבירה, ובמקרים אחרים תתבסס על מניעה או על צמצום הזדמנויות.

השער החמישי והאחרון שונה במבנהו ובתכניו. בשער זה נתמקד בהיסטוריה של בתי הכלא, ובעיקר בתופעה של כליאת המונים, אשר התפתחה בארצות הברית מאמצע שנות השבעים של המאה ה־20. נושאים אלו ייבחנו על רקע ארבע פרדיגמות שהוצגו בארבעת השערים הראשונים. בחלק זה נבחן את התהליך ההיסטורי שתחילתו בהתפתחות התיאוריה הקלאסית ובמעבר מעונשי גוף שאפיינו את אירופה בימי הביניים לפגיעה בזכויות, מתוך שאיפה שכליאת העבריין ובידודו בתנאים מכבדים יאפשרו לו לעבור תהליך של תיקון רוחני ולחזור למוטב. בשלב השני, עם התבססות נקודות המבט הפוזיטיביסטית והסוציולוגית, נתפסו בתי הכלא כמוסדות לאבחון עבריינים ולטיפול בהם, עד אשר ניתן יהיה לחזור ולשלבם בחברה. השלב השלישי, אשר אפיין את שנות השישים והשבעים של המאה ה־20, הוא השלב הספקני, בו התחזקה השפעתן של תיאוריות ביקורתיות שהדגישו את תוצאותיו השליליות של עונש המאסר עבור העבריין ועבור בני משפחתו. בתקופה זו התחלפה האנלוגיה עליה התבסס המודל הרפואי, שביקש להשוות את בתי הכלא לבתי חולים, בהתייחסות אל בתי הכלא כאל בתי ספר לעבריינות. השלב האחרון, אשר קיבל תאוצה במהלך שנות השמונים, במקביל להתבססות הגישות הניאו־קלאסיות, מתאפיין בשימוש במאסר ככלי ענישה מרכזי לצורך גמול, הרתעה והרחקת עבריינים מוּעדים מהחברה. שלב זה הוביל לעלייה חסרת תקדים בשיעורי הכליאה בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות. תהליך זה התרחש במהירות הרבה ביותר בארצות הברית, אשר נהפכה, בחלוף כשני עשורים ומחצה, ממדינה עם שיעורי כליאה דומים לאלו של מדינות מערב אירופה למדינה ששיעורי הכליאה בה הם הגבוהים בעולם, אשר כמעט אחוז מתושביה מרצים עונשי מאסר.

הספר נחתם בדיון על מגמות באכיפת החוק בישראל. בחלק זה נבחן את השפעתן של המגמות החברתיות והכלכליות שהובילו להתפתחות תעשיית הכליאה בארצות הברית על גיבוש מדיניות הענישה והכליאה בישראל. באופן ממוקד יותר נדון בשאלה באיזו מידה מצויה ישראל בתהליך אשר עלול להוביל להתפתחות דומה. זו סוגיה חשובה נוכח ההכרה הגוברת בארצות הברית לגבי תוצרי הלוואי השליליים של תעשיית הכליאה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית. אמנם שיעורי הכליאה בישראל פחותים באופן משמעותי משיעוריה בארצות הברית, אך הצורך לבחון מגמות ושינויים בהיקפי הכליאה אינו בגדר שאלה רטורית או תיאורטית. בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה אטית אך מתמשכת במספר הכלואים בישראל, ושיעורי הכליאה בה גבוהים מאלו הנהוגים ברוב מדינות העולם המערבי. בנוסף, קיים דמיון רב בין המגמות החברתיות, המשפטיות והכלכליות שעיצבו את מדיניות הענישה בארצות הברית בעשורים האחרונים לבין מגמות מקבילות בישראל.