מעבר לקופה
עתה הנני המוות, מחריב העולמות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עתה הנני המוות, מחריב העולמות
עתה הנני המוות, מחריב העולמות
עתה הנני המוות, מחריב העולמות

עתה הנני המוות, מחריב העולמות

רוברט אופנהיימר
כוכב אחד (דירוג אחד)

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

נושאים

משני עולםשיחותמדעניםהוגים וממציאים

תקציר

ריאיון זה, שהוקלט ב־12 בספטמבר 1965 וככל הנראה לא נערך, וכן ונספחיו, אינם מיועדים למדעני גרעין או למלומדי אקדמיה שהתמחותם בהיסטוריה של האטום בארצות הברית. להם, קרוב לוודאי, הדברים לא יחדשו דבר. אבל אנחנו, כהדיוטות גמורים בנושא, מצאנו בו עניין והזדמנות להרחיב את אופקינו ולהעשיר את ידיעותינו הדלות בתחום הזה, ולהתרשם מאישיותו של הגאון הטרגי שעתיד האנושות – או השמדתה – נתונים במידה לא מעטה בידיו, רוברט אופנהיימר. אנחנו מקווים שתמצאו בו גם אתם עניין ואולי גם משמעות.

לקרוא עוד...

פרק ראשון

בפתח הספר

הציטוט "עתה הנני המוות, מחריב העולמות"[1] נגזר מתוך ריאיון בלעדי של סטפן גְרוּייֵב עם רוברט אופנהיימר.

העורך

[1] אופנהיימר מצטט מתוך מתוך "בהגווד גיטא", שירת האל בסנסקריט, לנוכח הפיצוץ הגרעיני הראשון ב"ניסוי טריניטי".

מבוא: מי היה רוברט אופנהיימר?

רוברט אופנהיימר נולד בניו יורק ב־1904. אביו היה מהגר יהודי שהיגר מגרמניה חסר כול והקים בכוחות עצמו חברה ליבוא טקסטיל. אימו, יהודייה מבולטימור, הייתה ציירת. הם התגוררו באחת השכונות המפוארות של ניו יורק ובביתם היה אוסף תמונות יקר ערך של ציירים מפורסמים. הוא למד בבית הספר של "החברה לתרבות אתית" שאביו היה אחד מן הנאמנים שלה. אופנהיימר הצעיר התעניין בספרות אנגלית וצרפתית ובמינרלוגיה וכימיה. הוא "קפץ" כמה כיתות והתקבל למכללת הרווארד בגיל 18. לשם החלמתו ממחלה שלקה בה הוא בילה בניו מקסיקו ורכב שם על סוסים. כשהגיע להרווארד, הוא החל ללמוד בפקולטה לכימיה ועבר אחר כך לפיזיקה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות. ב־1925 התקבל למכללת כרייסט בקיימברידג'. ב־1926 עבר לאוניברסיטה בגטינגן שבגרמניה. האוניברסיטה שם הייתה מרכז חשוב למחקר בפיזיקה תאורטית. אופנהיימר למד אצל מקס בורן[2] וקיבל את הדוקטורט שלו שם ב־1927 בהיותו רק בן 23. פרסם יחד עם בורן את המחקר המצוטט ביותר שלו "האומדן של בורן־אופנהיימר".

ב־1927 אופנהיימר קיבל משרה מהאקדמיה למחקר בקְַלְטֵק. ב־1928 בעת ביקור לסדרת הרצאות באוניברסיטת ליידן בהולנד העניקו לו את הכינוי "אופּי" שליווה אותו כל חייו. הוא נתמנה לפרופסור־חבר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כאשר נתגלו אצלו סימני שחפת הוא נסע עם אחיו לניו מקסיקו ושם הם רכשו את החווה שמוזכרת בריאיון. כשחזר לברקלי הצטיין כמרצה נערץ ומבוקש. הוא המשיך ללמד גם בקלטק. בקרב הפיזיקאים הוא התבלט בהתעניינות שלו בשטחים מדעיים שונים וגם בספרות, בשפות ובדתות. הוא למד סנסקריט והתעניין במיוחד בהינדואיזם ובמיסטיקה.

עד 1934 אופנהיימר לא גילה עניין בפוליטיקה, אבל עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא החל להתעניין במצב הבינלאומי. הוא סייע בתרומות למדענים שנמלטו מגרמניה הנאצית ותמך בשביתות להטבת מצבם של הפועלים בארצות הברית. הוא התקרב למפלגה הקומוניסטית, אך לא נעשה חבר בה אף שאחיו, חברים רבים שלו, וגם אשתו שלה נישא ב־1940, היו חברים במפלגה. הוא היה חבר ב"איגוד האמריקני לזכויות האזרח", ארגון שנחשב לקומוניסטי בעיני האפ־בי־איי, שפתח לו תיק וסוכניו עקבו אחריו. כשאביו נפטר ב־1937 הוא הוריש לו ולאחיו את הונו. אופנהיימר כתב צוואה ובה הוריש את כל ההון למלגות לסטודנטים דוקטורנטים למדעים.

ב־1942 הזמין אותו ג'יימס קונאנט,[3] נשיא אוניברסיטת הרווארד ויועץ ל"ועדה לביטחון המדינה", שהיה אחד ממוריו, לבדוק את החישובים של ניטרונים מהירים בהקשר לאפשרות ייצור של פצצת אטום. אופנהיימר כינס קבוצה של פיזיקאים מעולים כדי שיבדקו מה דרוש להכנת פצצה כזו. ב־1942, כאשר הצבא הקים את "פרויקט מנהטן", גרובס מנהלו בחר בו למנהל "המעבדה לכלי נשק סודיים". מחוגים פוליטיים נשמעו ספקות בנוגע למנוי בגלל קשריו של אופנהיימר עם המפלגה הקומוניסטית. אחרים טענו שאין לו ניסיון בניהול פרויקטים גדולים. גרובס עצמו היה מודאג שאולי ללא פרס נובל לא תהיה לו יוקרה בקרב המדענים, אבל הוא העריך את רוחב הידע של אופנהיימר בשטחי מדע והנדסה שונים ואת הדחף והמוטיבציה שלו ולכן בחר בו. אופנהיימר הצליח לכנס סביבו קבוצה גדולה של גדולי המדענים והמהנדסים, ובהמלצתו נמצא המקום המרוחק המתאים בלוס אָלָמוֹס. הוא הצטיין ביכולתו להבין את הבעיות השונות ולסייע במציאת פתרונות, לאחד את כולם למען המטרה ולפעול בהתלהבות להשגתה.

*המשך הפרק בספר המלא*

לקרוא עוד...

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

נושאים

משני עולםשיחותמדעניםהוגים וממציאים
עתה הנני המוות, מחריב העולמות רוברט אופנהיימר

בפתח הספר

הציטוט "עתה הנני המוות, מחריב העולמות"[1] נגזר מתוך ריאיון בלעדי של סטפן גְרוּייֵב עם רוברט אופנהיימר.

העורך

[1] אופנהיימר מצטט מתוך מתוך "בהגווד גיטא", שירת האל בסנסקריט, לנוכח הפיצוץ הגרעיני הראשון ב"ניסוי טריניטי".

מבוא: מי היה רוברט אופנהיימר?

רוברט אופנהיימר נולד בניו יורק ב־1904. אביו היה מהגר יהודי שהיגר מגרמניה חסר כול והקים בכוחות עצמו חברה ליבוא טקסטיל. אימו, יהודייה מבולטימור, הייתה ציירת. הם התגוררו באחת השכונות המפוארות של ניו יורק ובביתם היה אוסף תמונות יקר ערך של ציירים מפורסמים. הוא למד בבית הספר של "החברה לתרבות אתית" שאביו היה אחד מן הנאמנים שלה. אופנהיימר הצעיר התעניין בספרות אנגלית וצרפתית ובמינרלוגיה וכימיה. הוא "קפץ" כמה כיתות והתקבל למכללת הרווארד בגיל 18. לשם החלמתו ממחלה שלקה בה הוא בילה בניו מקסיקו ורכב שם על סוסים. כשהגיע להרווארד, הוא החל ללמוד בפקולטה לכימיה ועבר אחר כך לפיזיקה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות. ב־1925 התקבל למכללת כרייסט בקיימברידג'. ב־1926 עבר לאוניברסיטה בגטינגן שבגרמניה. האוניברסיטה שם הייתה מרכז חשוב למחקר בפיזיקה תאורטית. אופנהיימר למד אצל מקס בורן[2] וקיבל את הדוקטורט שלו שם ב־1927 בהיותו רק בן 23. פרסם יחד עם בורן את המחקר המצוטט ביותר שלו "האומדן של בורן־אופנהיימר".

ב־1927 אופנהיימר קיבל משרה מהאקדמיה למחקר בקְַלְטֵק. ב־1928 בעת ביקור לסדרת הרצאות באוניברסיטת ליידן בהולנד העניקו לו את הכינוי "אופּי" שליווה אותו כל חייו. הוא נתמנה לפרופסור־חבר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כאשר נתגלו אצלו סימני שחפת הוא נסע עם אחיו לניו מקסיקו ושם הם רכשו את החווה שמוזכרת בריאיון. כשחזר לברקלי הצטיין כמרצה נערץ ומבוקש. הוא המשיך ללמד גם בקלטק. בקרב הפיזיקאים הוא התבלט בהתעניינות שלו בשטחים מדעיים שונים וגם בספרות, בשפות ובדתות. הוא למד סנסקריט והתעניין במיוחד בהינדואיזם ובמיסטיקה.

עד 1934 אופנהיימר לא גילה עניין בפוליטיקה, אבל עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא החל להתעניין במצב הבינלאומי. הוא סייע בתרומות למדענים שנמלטו מגרמניה הנאצית ותמך בשביתות להטבת מצבם של הפועלים בארצות הברית. הוא התקרב למפלגה הקומוניסטית, אך לא נעשה חבר בה אף שאחיו, חברים רבים שלו, וגם אשתו שלה נישא ב־1940, היו חברים במפלגה. הוא היה חבר ב"איגוד האמריקני לזכויות האזרח", ארגון שנחשב לקומוניסטי בעיני האפ־בי־איי, שפתח לו תיק וסוכניו עקבו אחריו. כשאביו נפטר ב־1937 הוא הוריש לו ולאחיו את הונו. אופנהיימר כתב צוואה ובה הוריש את כל ההון למלגות לסטודנטים דוקטורנטים למדעים.

ב־1942 הזמין אותו ג'יימס קונאנט,[3] נשיא אוניברסיטת הרווארד ויועץ ל"ועדה לביטחון המדינה", שהיה אחד ממוריו, לבדוק את החישובים של ניטרונים מהירים בהקשר לאפשרות ייצור של פצצת אטום. אופנהיימר כינס קבוצה של פיזיקאים מעולים כדי שיבדקו מה דרוש להכנת פצצה כזו. ב־1942, כאשר הצבא הקים את "פרויקט מנהטן", גרובס מנהלו בחר בו למנהל "המעבדה לכלי נשק סודיים". מחוגים פוליטיים נשמעו ספקות בנוגע למנוי בגלל קשריו של אופנהיימר עם המפלגה הקומוניסטית. אחרים טענו שאין לו ניסיון בניהול פרויקטים גדולים. גרובס עצמו היה מודאג שאולי ללא פרס נובל לא תהיה לו יוקרה בקרב המדענים, אבל הוא העריך את רוחב הידע של אופנהיימר בשטחי מדע והנדסה שונים ואת הדחף והמוטיבציה שלו ולכן בחר בו. אופנהיימר הצליח לכנס סביבו קבוצה גדולה של גדולי המדענים והמהנדסים, ובהמלצתו נמצא המקום המרוחק המתאים בלוס אָלָמוֹס. הוא הצטיין ביכולתו להבין את הבעיות השונות ולסייע במציאת פתרונות, לאחד את כולם למען המטרה ולפעול בהתלהבות להשגתה.

*המשך הפרק בספר המלא*