מתחברים

פתח דבר

טקסטים רבים נכתבו במטרה לערער על חשיבה דיכוטומית, על קטגוריות מובנות או על מבנים שגורים של שיח ומחשבה. חלק נכבד מטקסטים אלו מכנים את עצמם קוויריים, לעיתים מסיבות מוצדקות, אך פעמים רבות, מסיבות שאינן מבוססות. הספר שלפניכם לא מכנה את עצמו קווירי, אך תכליתו היא ללא ספק עבודה של פירוק, ערעור והרכבה מרתקת של מבני מרחב, תרבות וגוף. מרחב של מסיבות גאות, תרבות הומואית וגוף גברי. לאורך הספר נפרמות קטגוריות של חברות ומין ותפיסות של מרחב. פרימה זו והכתיבה האתנוגרפית של חג'ג' מציגות מבט מעמיק אל תוך מסיבות גייז בתל אביב, רגע לפני פרוץ מגיפת הקורונה.

המחקר שפרוס בדפים הבאים מציג תוכן אמפירי עשיר וחושף מרחבים שמי שלא לוקחים בהם חלק, לא חשופים אליהם כמעט. ככזה, הוא מעניק מבט אתנוגרפי מרתק, דרך פרספקטיבה ביקורתית, ובה בעת קשובה מאוד לדקויות ולפרטים המאפיינים כל מרחב ואת החוויות של השחקנים בתוכו.

חשיבותו של הספר עולה במיוחד מתוך המהלך האנליטי שמטשטש את האבחנה הקטגוריאלית בין יחסי מין וקשרים מיניים, לבין חברוּת. כחלק מתפיסות הטרונורמטיביות, חברות מובנת כקשר אפלטוני בין אנשים. כלומר, קשר שאינו כולל יחסים אינטימיים מיניים. יחסי מין בהקשר שכזה אף נתפסים לרוב כמסכנים את הקשר. תפיסה זו מעלה לרוב כי קיים יחס בינארי בין יחסי מין לבין יחסים של חברות.

במקום זאת, המחקר הנוכחי מציג רצף מורכב, במסגרתו חברות יכולה לצמוח מתוך יחסים שהתחילו כמיניים. יתרה מזאת, מין לא מוצג כמסכן יחסים חבריים אפלטוניים, אלא כחלק אינטגרלי, כנדבך, כהיבט, ואפילו כתבלין, שהופך קשר חברי למשמעותי, למעניין, ולעיתים לכזה שעונה על הצרכים של חברים. יחסי מין יכולים לפיכך ללוות מערכת יחסים חברית בצורות שונות ובשלבים שונים. הם יכולים להתרחש בתוך מסיבה כחלק מ-setting ומתסריט מובנה, או במרחבים נוספים לקשרים שנרקמים במסיבות גייז וממשיכים אותן. כינון מערכת יחסים חברית, שמהותה היא החברות, לא צומחת מתוך העדפה לאי כינון יחסי מין בין חברים, והיא לא מבוססת על העדפה או האדרה של סוג מסויים של יחסים – מיניים או שאינם.

היבט מרכזי במיוחד לטענה זו מעוגן בתפיסת מרחב המסיבות שמציע הספר. במקום אימוץ נקודת מבט שחוקה שמתמקדת בזהויות, הכותב בוחר להתבונן על מרחב המסיבות דרך הפרספקטיבה של גוף. השאלות שעולות מנקודת מבט כזו בוחנות אילו גופים נראים באיזה מרחב? מהם המימדים האַפְקֶטיביים, התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים הנגלים דרך המבט אל הגוף? אילו יחסים מתקיימים בין הגוף לבין הסובייקטיביות? איך הגוף מבנה את המרחב ובהמשך, איך המרחב מבנה את הגוף?

מבט מגופן מעלה שאלות נספות שעוסקות בתחושה של נינוחות, ובאופנים שנינוחות מעוגנת בגוף ובמרחב גם יחד. ממצאים אלו הם משמעותיים משום שהם מספקים כלים למחקר על היחסים בין גוף ומרחב, ופותחים פתח למענה על שאלות שבמרכזן סוגיות כמו איך לכונן מרחב כבטוח? איך לאפשר שוני ומגוון בתוך מרחב? או אילו מבנים יש לתחושת נינוחות? כיצד תחושה זו שונה מחוויה של שייכות? ומהן הנסיבות בהם נינוחות מתאפשרת? שאלות אלו נידונות כולן בתוך ההקשר של מחקר על מיניות וגוף גבריים, במסגרת שיח על להט"ב.

הבחירה שלא להתמקד בזהויות, הגם שזה מוקד ניתוח נפוץ במיוחד במחקרים על להט"ב בשנים האחרונות, ובפרט בישראל ובמדעי החברה; מעשירה את המחקר ואת הפרשנות שעולה בתהליך הניתוח שעושה חג'ג'. ביטוי ישיר לכך עולה למשל בכתיבה על מימד התאורה במסיבות, או בהסתרה או חשיפה ובמימדים מרחביים נוספים.

החלטה זו מקבלת הדהוד בבחירה נוספת של המחבר, שלא להתמקד בביקורת ברוח הניאו-ליברליזם, על צרכנות, ובפרט סביב צירים של צריכה של מין ושל סמים. אין ספק שמסיבות גייז הם מרחבים שבהם צריכה של חומרים כמו סמים ואלכוהול היא מוגברת. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין צריכה של סמים ומין לעלייה בסיכון במחלות מין ובהתמכרות. נקודת המבט הנורמטיבית שנבחרה מאפשרת ניתוח של מרחבי המסיבות, של מערכות היחסים שנבנית במסגרתם, של עבודת הגוף ושל תחושת הנינוחות הנרקמת בהם. כל זאת, מבלי להיכנס לביקורות שחוקות, אלא תוך התמקדות בממצאים האמפיריים של המשתתפים במחקר.

לבסוף, מסיבות הן אינן עניין חדש, ובכל זאת, החידוש במחקרו של חג'ג' נעוץ בהימנעות מנקודת המבט של תיאוריה שמכריזה על עצמה כקווירית, שלרוב מעוגנת בהנחות מערביות. נקודת המוצא מן המרחב התל אביבי ובחירה בגופניות כפרספקטיבה אנליטית, מעגנת את העבודה במבנה חברתי ותרבותי מקומי, ישראלי (ויהודי). אלו מדגישים את הספציפיות של המחקר, שתורם נקודת מבט משמעותית לקורפוס מחקר רחב שהוא ברובו אירופו-צנטרי ואמריקה-צנטרי. מהלך זה מתאפשר כתוצאה מההתמקדות ביחסים בין הגוף לבין הסובייקטיביות ובין המרחבים של המסיבות לבין הסובייקטים הפועלים ונעים בתוכם.

כך, הבחינה של יחסי החברות על ההיבטים המיניים והאפלטוניים שלהם, יחסי המרחב על עבודת הגוף שהוא מאפשר ולפעמים דורש, והיחס בין התרבות הגאה, הגברית, ההומואית לבין סובייקטיביות, מבטאים מבט קווירי שלא בהכרח מזדהה ככזה, אל תוך עולם המסיבות הגאות בתל אביב של סוף שנות העשרה של המאה ה-21.

ד"ר גילי הרטל

התוכנית ללימודי מגדר,

אוניברסיטת בר-אילן

מאי 2023

קפה והתחלנו

הרעיון לכתוב את הספר הזה נולד תוך כדי שיחה עם אילן, חבר קרוב שהכרתי כשנתיים קודם לכן בסמינר הכשרה להתנדבות בקהילה הגאה. נפגשנו לארוחת ערב, וכמו שקורה לעיתים – ישבנו ודיברנו על החיים.

באותה עת כבר סיימתי את לימודי התואר השני במגדר, ושקלתי את המשך דרכי האקדמית והמקצועית בארץ או בחו"ל. השיחה עם אילן עודדה אותי. עברנו מנושא לנושא, ובשלב מסויים התחלנו לדבר על חיי הקהילה בארץ לעומת חיי הקהילה במקומות אחרים בעולם. אילן דיבר על האפשרויות הרבות שיש לאנשי הקהילה בארץ – כמעט בכל תחום: תעסוקה, התנדבות, מסיבות ועוד. הוא שאל אם אני מתכוון להגיע למסיבה של עופרה – הדיג'יי עופר ניסים בסוכות, ואני השבתי שעדיין לא החלטתי. הכרטיסים יקרים.

אילן סיפר לי שבימים אלה הוא מתאמן בחדר הכושר במסגרת תוכנית חדשה, שבעזרתה יוריד מסת שריר ויחטב את הגוף במטרה להתאים יותר למסיבות של עופרה. למרות שהוא אוהב את המסיבות ב-ביף, כך אמר, הוא רוצה לעשות את השינוי הזה.

התפלאתי. אילן הוא גבר מרשים, גבוה, שמקבל כל הזמן חיזוקים מהסביבה על כך שהוא מושך, באמצעות מבטים והצעות. התעקשתי להבין למה לו לעשות דבר כזה, והוא מצידו הסביר לי שכדי להיכנס לקליקה הזו, שיש בה קודים ונראות מסויימת – צריך לעבוד גם בגוף. "את מבינה, יאחתי, אפשר רק ללכת וליהנות, אבל אפשר גם להיות חלק מהעניין – אז אני עובדת קשה בחדר כושר".

השיחה הזו עוררה בי הרבה מחשבות. בזכותה נולד הרעיון למחקר שערכתי במסגרת לימודיי ביחידה ללימודים בין-תחומיים, בתוכנית ללימודי מגדר של אוניברסיטת בר-אילן. מתוך המחקר האקדמי צמח הספר הזה, ואני מאמין שרבות ורבים יוכלו להיתרם ממנו – בין אם הם באים מעולמות הטיפול והחינוך, ובין אם הם שואפים להכיר את העולם ההומואי טוב יותר כי חשוב להם.ן להוות בני ובנות ברית לקהילה.

ספרי מתמקד במרחב, בגוף ובחברוּת – שלוש הזירות שבאמצעותן אבחנתי כיצד מונחים בהן היסודות שמאפשרים יצירת חברויות. המחקר עוסק באופן שבו מופעים של גוף מעוצב ושימוש בו מהווים אמצעי ליצירת קשרים של חברויות אפלטוניות בקרב גברים הומוסקסואלים (גייז | הומו | הומואים) במועדוני גייז (מסיבות | ליינים) במסגרת זירת חיי הלילה בתל אביב.

כלומר, כיצד זירות אלו מאפשרות, תוך שימוש באסטרטגיות שונות, חברויות בין גייז שאינן מבוססות על מין או על רומנטיקה, אלא נרקמות באמצעות הדרך שבה הסובייקט מתחזק את גופו.

במקביל בחנתי את האופן בו המרחב מאפשר ומכין את הקרקע להיווצרות חברויות אלה. לפיכך, אלה היו השאלות המרכזיות בהן התמקדתי:

א. מהן המשמעויות של עבודת עיצוב הגוף במרחבי מסיבות גייז?

ב. איזה תפקיד ממלא הגוף בעיצוב הקשרים החברתיים, אשר נוצרים דרך אבחנה של המסיבות השונות בתרבות חיי הלילה ההומואית?

מכאן, שהספר עוסק במרחבים של מסיבות גייז ובקשרים החברתיים הנוצרים בתוך המסיבות הללו, תוך דיון בשלושה מעגלי משמעות: המרחב, הגוף והחברות. חשוב לי לציין בשלב זה, שהספר מתמקד באתרים פיזיים, ולכן לא אתייחס לאפליקציות היכרות, אלא כדי להבין את החשיבות שבמרחבים פיזיים להיכרות ולא רק במרחבים וירטואליים.

תרבות המועדונים הגאה בתל אביב שוקקת, ובכל ערב מימי השבוע מתקיימת מסיבה גאה. לכל מסיבה יש מאפיינים ייחודיים אשר מושכים אליה קהל מוגדר, בעל מאפייני גוף מובחנים. חלק מהמסיבות מושכות אליהן גברים בעלי מבנה גוף חטוב או שרירי, חלק מהמסיבות קורצות לגברים שמנים או למי שיש לו מבנה גוף רחב, חלק – מושכות גברים רזים וכן הלאה. ואכן, נראה שהמבלים במקומות האלה מתארגנים לקבוצות הומוגניות.

הספר בוחן את מופעי הגוף – כלומר, את הגופים השונים ואת הנראות שלהם (בין אם הם רזים, שמנים, שריריים או חטובים) – ואת תפקידם (בין אם במודע לכך ובין אם לאו) בהכשרת המרחב, כך שתתאפשר יצירת חברויות אפלטוניות במועדונים. במקביל בוחן הספר את חשיבותן של המסיבות ואת האופנים שבהם הקודים והנורמות בכל מסיבה מאפשרים את החיבורים הללו.

לשם כך ערכתי את מחקרי בשיטה אתנוגרפית. המסיבות שבהן אדון נבחרו בשל היותן ותיקות וקבועות יחסית בעולם הבילוי הדינמי, וכן בשל המאפיינים הגופניים השונים של המשתתפים במסיבות אלו. הבסיס התאורטי עוסק במאפייני ההתלכדות של הומואים במרחבים שונים, וכן באופנים שבהם התגבשה תרבות הלילה לכדי מגוון מסיבות או אתרי בילוי – כאשר כל אחד מהם פונה להומואים בעלי מבנה גוף שונה.

על מנת לבחון פרקטיקות של מרחב וגוף המאפשרות יצירת חברויות, נבחרו שלושה ליינים עיקריים השונים זה מזה: עופרה – הליין של עופר ניסים, הביף ו-ימי שני בלימה לימה. שלוש הזירות השונות אפשרו לבחון כיצד גופים שונים מתנהלים במרחבים השונים, כיצד המרחבים האלה מובנים, ומהם האופנים שבהם הסובייקט מקיים משא ומתן עם הגוף ואשר מאפשרים את קיום החברויות. דווקא מתוך השונות בזירות האלה ובשל הפנִייה של מסיבות אלו לקהלים שונים, ביקשתי לשאול מהן המשמעויות שמקבל הגוף, ומהן הפרקטיקות שבאמצעותן נוצרות חברויות במועדונים. מתוך כך ניסיתי להבין את משמעותם של ההבדלים ואת השוני בנראות הגוף בתהליך יצירת חברויות בין הומואים.

השאלה המרכזית העולה כאן מבקשת להבין, אם כן, את היחסים בין המרחב לבין הסובייקט, את יחסי הסובייקט אל הגוף, ואת יחסי החברות המתאפשרים במסיבות גייז. אבחן כיצד המרחב מתכונן לכך, ובאילו אופנים הגוף מובנה על מנת לאפשר לחברויות אפלטוניות להתקיים במרחב של מסיבות ההומואים.

אחת מטענותיי המרכזיות היא, כי המרחב והסובייקט מקיימים משא ומתן כדי לאפשר אחד לשני להתקיים דרך הצורך של הסובייקט והצורך בשייכות, בעוד המימד האַפְקֶטִיבִי (מלשון affect – רגשי) הוא זה שדרכו מתאפשר לבליין להבין את מידת הנינוחות שלו במסיבה. במובן זה, הגוף אינו מסתכם בהיבטים הפיזיים של הגוף ובאופן שבו נעשית העבודה על הגוף: חדר כושר, הרגלי אכילה וכדומה. הגוף נוגע גם לאופן שבו הגוף מגיב למכלול הרגשי והמרחבי במסיבה. התחושות שעולות מהגוף מהוות מדד לבליין בנוגע לחיבור שלו למקום שאליו הגיע. במקביל, המסיבות השונות, על התרבות שהן מייצרות, האופן שבו המרחב מאורגן, הקודים והנורמות הייחודיים לכל מסיבה – כל אלה מהווים את הקרקע ליצירת תחושת נינוחות, שמאפשרת בהמשך את יצירת הקשרים.

הספר מאורגן בשלושה פרקי ממצאים. הפרק הראשון מתוכם ישים דגש על מרחב המסיבות. הפרק השני ייגע בתפיסות הגוף וישאף לפרק את ההנחה הרווחת של הגוף האידיאלי. הפרק השלישי יציג את התפיסות השונות של חברוּת.

בפרק מסיבה זה ברבים – פירוק הלכידות של המסיבה הגאה אטען כי אין לראות את תרבות המסיבות כמקשה אחת. לכל מסיבה יש מאפיינים ספציפיים החל מסוג המוזיקה, קודי התנהגות, התייחסות לזמנים והאופן בו המסיבה מהווה יותר מנקודה על ציר הזמן. ההבנה כי המסיבות אינן דבר אחיד מאפשרת לתת מבט עומק על המנגנון התרבותי והחברתי שכל מסיבה מייצרת. פירוק הלכידות של התפיסה הרווחת לגבי המסיבות האלה מגלה כי כל מסיבה מושכת אליה סוגים שונים ומגוונים של אנשים. עם זאת, לכל המסיבות יש מאפיינים זהים בכל הקשור לתרבות המסיבות.

בפרק המניה של המראה – הגוף הסובייקטיבי במסיבה אטען כי המשא והמתן על הגוף מייצר אסטרטגיות שונות אצל הבליינים, המאפשרות להם למצוא את המסיבה שבה ירגישו בנוח. כלומר, הגוף מהווה רק פרמטר אחד מיני רבים, חשוב ככל שיהיה. המנגנונים השונים המיוצרים בכל מסיבה, מאפשרים לבליינים לכונן אופנים נוספים ליצירת קשרים חבריים עם בליינים אחרים. האופנים השונים עשויים להיות – ההבנה של גבולות הגוף והמרחק מהגוף האידיאלי; בנייה של מערך הצדקות לדחיית מסיבות אחרות שבהן הגוף או התרבות אינם תואמים את רצונות הבליין; שימוש בחומרים משני תודעה על מנת לנתק את תחושות חוסר הביטחון או אי הנוחות מהגוף ושימוש באסטרטגיה של שימוש באור ובחושך; הסתרה וחשיפה על מנת לתת ביטוי למאוויים ועוד.

הטענה המרכזית של הפרק מתחברים – איך עושים את זה? היא כי הבליינים נוקטים באסטרטגיות שונות על מנת לייצר חברויות. יישום האסטרטגיות השונות נע בעצימות שונה בין בליין לבליין ולא כל בליין ינקוט את כל האסטרטגיות, אך הוא ודאי ינצל את הקודים החברתיים הנהוגים בכל מסיבה לטובת יצירת חברויות. אסטרטגיות שונות כמו חיפוש אחר המכנה המשותף יוצר קרקע פורייה ליצירת קשרים, אך זו אינה אסטרטגיה בלעדית. המנגנונים השונים של תרבות המסיבות, כמו ה-ישיבות שמתארגנות טרם המסיבה, מאפשרים למאפיינים נוספים של הבליין לקבל מקום בשיח החברתי ובכך מעמיקה ההיכרות בין בליינים.

שימוש במין כדי להכיר אחד את השני וליצור תקשורת וקשר חברי – מהווה גם הוא אסטרטגיה לכינון חברות. כאן המין מקבל מימד חשוב, כי הוא מהווה אמצעי תקשורת שעל בסיסו נבנית חברות. לבסוף, הניסיון להתרחק מההגדרות הטרונורמטיביות ל-חברות, והניסיון לשבור את הכותרות המגבילות של סוגי קשרים בין אנשים – מהווים אסטרטגיה נוספת.

החלק התאורטי בספר יתייחס להקשר הרחב שבו התרבות הלהט"בית מתקיימת – האופן שבו קבוצת השוליים ההומואית נוצרת מתוך ההבניה החברתית של המרחב; המשמעות של תרבות המסיבות במחקר והתפיסות החברתיות והסטיגמות הקשורות במועדונים; ולאחר מכן – האופן שבו הגוף מיוצר כגוף הומואי והמשמעויות החברתיות והמרחביות שלו. בהמשך אציג את האתרים שבהם מתקיימות המסיבות ואדגים כיצד התחקיתי אחר הנעשה בהם.

בפרקים שיבואו אחר כך אציג את נקודות המבט של משתתפי המסיבות על האופן שבו התרבות ההומואית נבנית. פרקים אלה יפרקו את התפיסות המקובלות על המסיבות האלה, ישימו דגש על הגוף ועל משמעותו בתוך העולם ההומואי ויראו כיצד נוצרות חברויות אפלטוניות.

על תהליך העבודה ואיסוף הנתונים

לצורך בחינת האופנים שבהם הגוף מאפשר לחברויות אפלטוניות להיווצר במרחב המסיבות הגאות, התחקיתי אחר עבודת גוף וחברות במסיבות גייז בתל אביב. התבססתי על השיטה האתנוגרפית, מתוך נקודת מבט (standpoint) פמיניסטית ואיכותנית.¹ השיטה האתנוגרפית מאפשרת ללמוד את התרבות באמצעות צפייה, היטמעות בשטח ובתרבות, והיא מאפשרת לחושים נוספים, מלבד הקשבה, להיות משמעותיים במחקר.

היציאה למועדונים וההתבוננות על הפעילות המתרחשת בהם אפשרה לי לרכוש ידע על אופני התנהגות הקהילה ההומוסקסואלית – כחוקר השייך לקהילת הלהט"ב, כהומו וכפעיל חברתי. נקודת מבט זו אפשרה לי לחוות את חוויית המועדונים מקרוב: את מיקום המועדון, את המוזיקה, את העיצוב ואת כל מה שמתאפשר דרכם; במקביל גם יכולתי לחזות בתהליך של גיבוש החברויות, ולהתבונן בנעשה בעין שואלת ומתעניינת. כלומר, האתנוגרפיה כאן מהווה גישה מתודולוגית,² וגישת הצופה-משתתף אפשרה לי לאסוף נתונים באופן ישיר מתוך החוויה האישית שלי במועדונים.³

העבודה מורכבת מתצפיות ומריאיונות חצי מובנים. סנדלובסקי⁴ טוענת כי שילוב כל החושים במחקר האתנוגרפי יכול להניב מבט מדוייק יותר, וכדאי לשאוף למחקר שבו לא רק שומעים את המרואיינים, אלא חווים את השדה דרך הראייה, המגע, הריח והאווירה. ואכן, השילוב של תצפיות וריאיונות סייע לי להבין את השטח בצורה הטובה ביותר. המבט האתנוגרפי אפשר לי להבין את דברי המרואיינים בצורה מיטבית, ויחד עם יומן השדה ניתחתי ופירשתי את דבריהם באופן מעמיק ומקיף.

בתחילה ביצעתי תצפיות בשלושה לַיינים שונים של מסיבות בעלות מאפיינים שונים מבחינת גוף הבליינים. מצד אחד, התצפיות אפשרו לי לראות את השטח כמכלול ואת האנשים שבו, וכן לחוות בגוף ראשון את הלך הרוח. מצד שני, תצפיות אלה אפשרו לי לקלוט גם ניואנסים כמו התקהלות ואופן יצירת הקשר, וכן לבחון את דרך חלוקת המועדון והאופן שבו הבליינים רוקדים – כבודדים, כזוגות או כקבוצות. את הרשמים מהתצפיות כתבתי ביומן השדה שאפשר לי לחזור אליהם בעת עיבוד הנתונים.⁵

*המשך הפרק בספר המלא*

1. Harding, 1992

2. Till, 2009

3. Forsey & Hockey, 2012

4. Sandelowski, 2002

5. Till, 2009