תפרחות נרקיסים שוקלות להניף ראש קטן אמוני

בּאטוּף כ"ו
 

גַּם שִׁירִים פּוֹלִיטִיִּים הַנִּכְתָּבִים בִּכְפָרִים מְיֹעָדִים

תָּמִיד לְמִשְׁמַע אָזְנָהּ שֶׁל הָעִיר. הַבְּהֵמָה

זְקוּקָה לָאַסְפֶּסֶת, אַף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָחֲשָׁה אֶת שְׁמָהּ.

הַמִּלְחָמָה תִּנְשֹׁק בָּנוּ גַּם כָּאן, בְּשׁוּלֵי הַשּׁוּלַיִם.

רֹב הָאֲבָנִים יִוָּתְרוּ בְּדִיּוּק בִּמְקוֹמָן

מִישֶׁהוּ יִשְׁדֹּד אֶת הַצֹּאן לְאוֹצָרוֹ הַפְּרָטִי

הָרְכוּשׁ הַמּוּעָט יִבָּזֵז.

אֶת הַבָּקָר לֹא יַצְלִיחוּ לִלְכֹּד. יִירוּ בָּהֶן.

וּבָנוּ.

כְּלָבִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטְאוּ נֶאֱכָלִים בְּעוֹדָם חַיִּים ע"י הַטַּפִּילִים.

הַקַּטְנוּת שׁוֹלֶטֶת בָּנוּ. גּוּפוֹת בִּבְאֵרוֹת הַמַּיִם, בַּשְּׁקָתוֹת.

רוּחַ כַּבִּירָה לוֹחֶשֶׁת בָּעֵשֶׂב מִלּוֹת עִידוּד לְפִרְחֵי סוֹף

הָעוֹנָה וְאֵין אֹזֶן שֶׁשּׁוֹמַעַת.

מְאֻחָר מִדַּי הִגַּעְנוּ הֵנָּה, מְאֻחָר מִכְּדֵי

לִלְמֹד אֶת הַשֹּׁנִי הָאֵינְסוֹפִי בֵּין תִּפְאֶרֶת צִלּוֹ שֶׁל הֶחָרוּב

לְצִלּוֹ שֶׁל הָאַלּוֹן.

בּאטוּף הוא שמה הערבי, והנהוג עדיין, של בקעת בית נטוֹפה
כ"ו - ציון מקומו של השיר בין כלל שירי באטוף שנכתבו בשנים האחרונות ורק חלקם מופיעים בספר זה

מן המרעה ב'
 

שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים, יַקִּירָתִי, שֶׁאֵינֵנוּ מִתְכּוֹנְנִים דַּי לַמָּוֶת.

אֲנִי זוֹרֵק עָלַיִךְ אֲבָנִים מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן אֵינִי מוּכָן לְאַבְּדֵךְ.

זוֹ כְּבָר אֵינָהּ שְׁמוּעָה:

סִימָנֵי הַנְּשִׁיכוֹת עַל הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִּטְרְפוּ

מוֹרִים כִּי מִסְתּוֹבֵב בֵּינֵינוּ זְאֵב.

אַל תֵּלְכִי אֶל עֵבֶר צְלִיל הַפַּעֲמוֹן:

הוּא מְזַמֵּן לַאֲרוּחַת שְׁאֵרִיּוֹת

וְאָנוּ פֵּרוּרִים רַבִּים כְּבָר לִקַּטְנוּ

(הַזְּמַן נוֹהֵג בַּזְּמַן).

נִסִּינוּ בִּתְמִימוּתֵנוּ לְהַחְנִיק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הַבּוֹלַעַת אֶת מְעַט הַיֶּרֶק.

הָאֲנָשִׁים כְּדַרְכָּם עוֹלְצִים בַּצִּבּוּר, עוֹלְצִים

מִכְּדֵי לְהַבְחִין בְּצִמְאוֹנָהּ שֶׁל הָאֲדָמָה,

וּבַפָּרָה הַגּוֹעָה נוֹאָשׁוֹת אֶל עֶגְלָתָהּ הַטְּרוּפָה מֵאֶמֶשׁ.

אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ מִשּׁוּם שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּבָר כֵּיצַד כּוֹתְבִים אֲלֵיהֶם.

לפני החליבה ו'
 

אֶפְרַיִם לוֹצֵץ

שׁוּב הוּא לוֹצֵץ לָנוּ בַּפִּנָּה, בֵּין שַׁעֲרֵי הַדִּיר.

הָיָה יָכוֹל לְפַלֵּחַ שָׁמָּה אֵיזֶה נִיצוֹץ זַעֲרוּרִי,

לְהִתְקָרֵב אֶל סַף הַהִתְגַּלּוּת, הַרְבֵּה מֵעֵבֶר הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר רַגְלֵינוּ שֶׁלָּנוּ הִגִּיעוּ כִּמְעַט.

הוֹלַכְנוּ אוֹתוֹ עַד שָׁמָּה מִתְגַּנֵּב, אֲבָל

הַמִּתְנַדֵּב מִמִּינְכֶן הִגִּיעַ מֻקְדָּם מִדַּי

לַחֲלִיבָה וְעַתָּה כְּבָר

לֹא.