תאומים: המדריך המלא לשנה הראשונה

השורה התחתונה...

"הגיבורה אינה חוששת לבכות ואינה חוששת להתפלל, גם כשהיא לא בטוחה למי היא מתפללת."

נץ שחור (מַקַטַיימשֶקִיאקִיאק)

באחד הלילות הארוכים עם תאומינו שזה עתה נולדו, ג'ק והנרי, ישבתי על הרצפה — בפיג'מה שלבשתי במשך ארבעה

ימים רצופים — וחשבתי לעצמי: "היה ממש נחמד אם תאומים היו מגיעים עם חוברת הפעלה!"

כשהייתי בהיריון קראתי כמה ספרים המפרטים בהרחבה את ההיבטים הרפואיים של היריון עם תאומים, וספרים אחרים המייעצים איך להיערך לשנה הראשונה הקדחתנית, החשובה כל כך. לצערי לא מצאתי ספר העוסק בשאלה איך לשרוד בשנה הראשונה עם תאומים, ספר הכתוב בגובה העיניים, בסגנון של שיחת חברות.

לא חיפשתי ספר שיתאר לי את המצב בצבעים ורודים. שמחתי לקרוא ספר שכתבה מישהי כֵּנה דייה שמכריזה: "מותק, קשה לגדל תאומים!" — רוב הספרים בשוק מבהירים את זה היטב. אבל אחרי (עוד) תזכורת שהחוויה תהיה קשה — חיכיתי בקוצר רוח שהמחברת תאמר: "אבל הנה מה שיקל עלייך (וגם יצחיק אותך תוך כדי)". חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי.

השתוקקתי לספר הומוריסטי שיציג את העובדות כהווייתן וגם יציע שיטות להתמודדות עם "העובדות כהווייתן". ציפיתי  מחברת נועזת שתכתוב: "נכון שיגידו לך שוב ושוב ושוב לאלחמם תחליף חלב במיקרוגל, אבל זה לא נורא — בתנאי שתקפידי על כמה כללים בסיסיים ולא תשכחי לבדוק את מה שצריך." אבל אחרי שחיפשתי וחיפשתי, נוכחתי לדעת שספר  זה לא קיים. ואז החלטתי לכתוב אותו.

השנה הראשונה עם תאומים מטורפת, מלמדת ענווה, מדהימה, מתסכלת, מבלבלת ומופלאה, והיא עוברת מהר מדי. בהתחלה את בטוחה שלא תצליחי לעבור אותה בשלום, אבל כעבור שנים יעוררו בך הזיכרונות צחוק היסטרי. מדי פעם אני נתקלת באימא טרייה לתאומים. אני לא יכולה להתאפק ואומרת: "בשעה טובה! מחכה לך הרפתקה מדהימה." אחדות מהנשים האלה מחייכות ואומרות: "תודה!" אחרות מסתכלות עליי כאילו אני מטורפת (אני בטוחה שמשככי הכאבים שלהן הם הגורם לתגובתן המבולבלת). אחדות אומרות, בחשש גדול: "באמת? בחיי, אני מקווה שזה נכון."

אימהוּת לתאומים היא חוויה שקשה לתאר. האימהוּת היא נס בפני עצמו, אבל להביא לעולם שני ילדים בבת אחת, לגדל כל אחד מהם בתור אדם מיוחד במינו, ולראות אותם מתפתחים ונהפכים לאנשים שנועדו להיות, זה פשוט מדהים. הדרך קשה, אבל יש דברים שכדאי להתאמץ בשבילם, נכון? אימהוֹת המצפות ללידת תאומים שומעות לעתים קרובות מדי (בדרך כלל מפי אנשים חסרי ניסיון) כמה קשה יהיה המסע. לדעתי זה עצוב מאוד. ברור שהמסע יהיה קשה — לפעמים קשה להגיע למכבסה לפני שהיא נסגרת. ההבדל הוא שזו תהיה חוויה קשה מהסוג המתגמל ביותר בחיים. סוד ההצלחה הוא בנקודת המבט ובגישה. יהיו ימים שתחשבי: "שילכו לעזאזל הגישה ונקודת המבט, המצב ממש גרוע!" אבל הימים האלה יהיו מעטים. אני מבטיחה שתתגברי עליהם. 

אני פוגשת אימהות לתאומים בכל מקום. אימהות לילדים גדולים יותר מציינות שגידול תאומים מהנה יותר עם כל שנה שחולפת. רק כאחוז אחד מכל הנשים שפגשתי אומרות משהו טיפשי כמו: "הֵי, זה רק נעשה קשה יותר כשהם גדֵלים." אף פעם לא הבנתי את הנשים האלה. גם אם הן באמת חושבות כך, במה הועיל להן או לי השיתוף במחשבה הזאת?

אימא חכמה אחת סיכמה להפליא: "אנשים שאין להם תאומים עושים עניין גדול מהשאלה איך עושים את זה. פשוט עושים את זה. נעזרים בחוש ההומור לעתים קרובות ככל האפשר. ומתמודדים עם זה יום אחר יום, ולפעמים שעה־שעה." יש שיאמרו שאלוהים לא נותן לך דבר שאינך מסוגל להתמודד איתו, ואת תעני: "כן, אבל אני חושבת שהוא התבלבל ביני לבין מישהי אחרת." ואז התינוק שהתפללת שיישן לפחות שש דקות יישן במשך שעה. חוש ההומור חיוני. אם אין לך חוש הומור, תשיגי לך — ומהר. אחרי הכול, רק מעטים מן האירועים בחיינו הם אסונות, גם אם בהתחלה הם נראים לנו כאסונות. כשאת מחייכת או צוחקת על המצב, הוא חולף כמעט מיד. כשאת בוכה או צועקת, הוא נשאר איתך זמן רב יותר. כן, מדי פעם תצחקי ואז תצהירי בשלווה סטואית: "טוב, אבל ברצינות, אנחנו צריכים למצוא דרך לפתור את זה," או לא תצחקי בכלל ובמקום זה תצרחי: "אנחנו צריכים לפתור את זה תיכף ומיד!" אבל אם תנסי את הגישה הראשונה לעתים תכופות ככל האפשר, היא תעזור לך מאוד. כפי שאמר פעם הסופר קוּרט ווֹנגוּט: "צחוק ודמעות הם שתי תגובות לתסכול ותשישות. אני מעדיף לצחוק, מפני שאחר כך צריך לנקות פחות."

מספר דיוויד, אב לתאומים ג'ונתן וג'ייק: "פעם עבר על הבנים שלנו לילה רע במיוחד. אשתי ואני היינו באמצע החלפת החיתול הרביעי תוך שעה, כולל שתי מערכות מצעים — וזה היה בשלוש בבוקר. אשתי אמרה: 'לפחות זה לא יכול להיות גרוע יותר!' חזרנו למיטה ובתנו בת השנתיים נכנסה מיד לחדר ואמרה שהיא לא מרגישה טוב. בתוך עשר שניות היא הקיאה על ארבע ערימות בגדים מכובסים ומקופלים. לא הייתה לנו ברירה אלא לצחוק. האלטרנטיבה הייתה פשוט מדכאת מדי!"

הַתחילו להיערך לקראת העתיד לבוא. לא מזמן שמעתי שנדרשות כ– 196 שעות לשבוע כדי לגדל שלישייה. מה הבעיה? יש רק 168 שעות בשבוע! אם נחלק 196 שעות לשלוש, נראה שלטיפול בכל תינוק נדרשות כשישים וחמש שעות, ואם כך לגידול תאומים צריך להקדיש כ־ 130 שעות בשבוע. ואולם אני בטוחה שהתינוק השלישי לא גוזל את כל שישים ושש השעות הנוספות, ומכאן הסקתי שגידול תאומים דורש בין 130 ל־ 196 שעות בשבוע. הרבה שעות! ברור שצריך לשנות משהו באורח החיים. אם חשוב לך שהבית שלך יבריק כל הזמן, מצאי תוכנית גמילה שתשחרר אותך מן הצורך בבית נקי לחלוטין כל הזמן (אלא אם כן יש לך עוזרת בית במשרה מלאה).