המשימה: טנגו

פרולוג

כיכר סיינט מידאר, פריז

לה דוקטור לגם מכוס האספרסו שלו בבית הקפה השקט המשקיף על כיכר סיינט מידאר. הוא נגס בעדינות בקרואסון שוקולד והביט על העוברים ושבים ברחוב מופטארד. השעה היתה קרובה לעשר בבוקר של היום היפה הזה, והפריזאים, ובעיקר הפריזאיות, ניצלו את מזג האוויר הנוח לעשיית קניות בשוק הסמוך. הוא ראה עקרת בית אלגנטית תולשת את הקצה של הבאגט המהביל שבצבץ מסל הקניות שלה ומכרסמת אותו בהנאה גלויה. נשים אחרות עמדו ליד דוכני הירקות והפירות והשגיחו על המוכרים הזריזים שארזו את המוצרים הנבחרים בשקיות נייר. לאחר ששילמו, הנשים הכניסו את השקיות לתוך סלי הבד שנשאו. שום עקרת בית פריזאית שמכבדת את עצמה, לא תישא את המצרכים שקנתה בשקית ניילון, כמו הברברים בארצות הברית. דוכני הגבינות המו מקונים, והמוכרים הסבלנים חיכו עד שהקונים יחליטו איזה גבינות לקחת. המבחר העצום בלבל במיוחד את התיירים שלא הצליחו להבין למה יש מחירים שונים לגבינה מסוג מסוים, כי לא היה מי שיסביר להם באנגלית שגיל הגבינה משפיע על מידת בשלותה ומחירה. נשים לבושות באלגנטיות התיישבו בבתי־הקפה המפוזרים סביב הכיכר לפטפוט עם חברותיהן לאחר שסיימו את מסע הקניות היומי.

חמשת הרחובות הצרים שהובילו אל הכיכר וממנה היו עמוסים בכלי רכב מכל הסוגים והגדלים אשר נעו בקצב התנועה — כלומר, לאט מאוד. לה דוקטור חשב שהרגלי התנועה של הפריזאים השתנו מעט לטובה, כאשר נהג מונית שנאלץ לבלום בגלל שהרכב שלפניו התעכב להוריד נוסע קשיש המתין חמש שניות שלמות בטרם התחיל לצפור.

הדבר היחיד שהפר את האווירה השלווה היה פטרול של ארבעה חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. סמל ז'אן־קלוד הוביל את שלושת חיייליו, ז'אן־ז'אק, ז'אן־בטיסט וז'אן־לוק. הסמל היה וותיק קרבות, בעוד שחייליו זה עתה סיימו טירונות בסיסית, ואף פעם לא שמעו שריקת כדורים ליד גופם. דבר זה עתיד היה להשתנות תוך דקות ספורות, כפי שלה דוקטור ידע.

הפטרול הגיע לקצה התחתון של רחוב מופטארד, והטירונים מיהרו לחקות את מפקדם והניחו רגל אחת על עמודי הבטון הקצרים שחסמו את תנועת המכוניות במדרחוב. ז'אן־לוק ביקש רשות לעשן, וברגע ששלח את ידו להוציא את חפיסת הסיגריות מכיס חולצתו נשמעו שתי איוושות חלושות ולאחריהן שתיים נוספות. לפתע נראו ארבעה אבטיחים אדומים ובשלים במקום שבו היו עוד לפני רגע הראשים של ארבעת חיילי הפטרול. ארבעה הקליעים בקוטר 12.7 מ"מ שנורו משני רובי צלפים הותירו רק עיסה אדומה על כתפי החיילים.

פאניקה השתררה בכיכר שעד לאותו רגע היתה שלווה. אנשים התרוצצו לכל הכיוונים כמו ג'וקים מסוממים וחיפשו מחסה. כמה מהם נדחפו אל המטבח של בית הקפה, אחרים השתוחחו ליד מכוניות חונות, אבל רוב האנשים פשוט ניסו להתרחק מהכיכר. שני הצלפים המשיכו במלאכת ההרג שלהם וירו ללא אבחנה אל הקהל. תוך שניות, תריסר גופות מדממות שכבו על המדרכה ובכביש. נהגים שראו מה מתרחש לנגד עיניהם לחצו על דוושת הגז וניסו להתרחק מהכיכר, ללא התחשבות בעוברים ושבים וכלי רכב אחרים. נוצר פקק תנועה ענקי בכל האזור, ורק רכב דו־גלגלי יכול היה להמשיך ולנסוע.

לה דוקטור קיווה שהצלפים תודרכו לא לירות לעבר בית הקפה בו ישב, אבל חשש שבלהט הרגע הרוצחים ישכחו שהוא שם, ולכן נכנס לתוך המטבח עם ההמון המבועת. אף אחד מהמלצרים ההמומים והקהל החרד לא שם לב לנוכחותו. אדם מבוגר מלמל משהו על כך שהממשלה היתה צריכה לאסור על מוסלמים להיכנס לצרפת, אבל אישתו השתיקה אותו תוך העפת מבט רב משמעות לעבר המוסלמים בקהל מבקשי המחסה.

שני הצלפים קיפלו את כתות הרובים שלהם ובקור רוח ירדו מגג הבניין בפינת רחוב פסקל עליו התמקמו. הם דפקו בעדינות על דלת דירה בקומה השלישית. הדלת נפתחה על ידי צעירה נאה שחייכה אליהם והובילה אותם לחדר האמבטיה. היא משכה בידית מוסתרת והאמבטיה זזה במקצת. הצלפים הכניסו את הרובים לתוך מקום המסתור שהתגלה ועטפו אותם בשמיכות. עד שהצעירה, קאמי, החזירה את האמבטיה למקומה, הצלפים החליפו את בגדיהם ועזבו את הדירה בשקט. אחד מהם, הטוניסאי, יצא מהבניין וחזר לחנות הירקות הסמוכה בה עבד, והמשיך לפרוק ארגזי ירקות כאילו לא ארע דבר. הצלף השני, שהיה צרפתי קתולי בנערותו עד שגילה את האיסלאם הראדיקלי ובילה שנה עם כוחות דאעש בעיראק וסוריה, החליק את שערו הבלונדיני, ולבוש בגלימה של כומר קתולי הילך לאיטו אל תחנת המטרו הסמוכה, סנסייר דובנטון, ועלה על הרכבת הראשונה שהגיעה לתחנה. מחלון הקרון המתרחק הוא ראה את השוטרים מציבים מחסומים על כל הכבישים באזור הטבח, אבל תנועת המטרו לא הופסקה.

לה דוקטור היה הראשון שעזב את בית הקפה. הוא סקר בסיפוק את אתר הטבח ובקושי נמנע מחיוך ענקי. צלילי הסירנות של מכוניות המשטרה, האמבולנסים והכבאיות שמיהרו אל האזור החרישו את אוזניו. רק כמה דקות עברו בין הזמן שראשי החיילים התפוצצו כמו אבטיחים ועד לרגע בו יצא לכיכר. לא היה לו ספק שהצהרת המשטרה שהעיר פריז בטוחה ומוגנת תתהפך על פיה. הוא ידע שהמהומה בכיכר סיינט מידאר היא רק פעולת הסחה, וההשפעה של הפעולה האמיתית תגרום לתושבים לשכוח עד מהרה את אבדנם של ארבעה חיילים ועשרים אזרחים...

פרק 1

כנסיית סן־שאפל

הכנסייה המפורסמת עם חלונות הויטראג' הצבעוניים בדיוק נפתחה לקהל. התור הארוך של התיירים הנרגשים ליד הכניסה מבולבארד דה פאלייס התקדם באיטיות בגלל הבדיקות הבטחוניות הקפדניות. שני מאבטחים קשישים הורו לנכנסים לשים כל תרמיל ותיק על גבי הסרט הנע אל מכשיר השיקוף ובנוסף כל אדם עבר דרך מגנטומטר — שער של גלאי מתכות.

לה דוקטור הכיר את נהלי הבטחון וצייד את צמד הסוכנים שלו באמצעי־נגד פשוטים. פטימה לבשה מחוך שגרם לה להיראות כמו אישה בהריון מתקדם. המחוך כלל שלושה קילוגרם של חומר נפץ הפלסטי הידוע לשמצה, סמטקס H, אשר יוצר עוד בימים שהיצרנים סרבו להכניס לתוצרת שלהם סמנים המעידים על מפעל הייצור כדי להימנע מתביעות נזיקין. בן הזוג של פטימה, רפיק, הניח את התרמיל שלו על גבי הסרט הנע. הטכנאי שהפעיל את המכשיר ראה חפץ חשוד והורה לרפיק לפתוח את התרמיל. באיטיות רבה, רפיק הוציא בקבוק של חצי ליטר מים מינרליים, שני תפוחי־עץ אדומים בקופסת פלסטיק, באגט וגבינה. אחר כך הוציא את הטלפון הסלולרי, פנס כיס, אולר שוויצרי ושני עטים ממתכת. השומר לקח את האולר ושם אותו בסלסלה ואמר לרפיק שהוא יוכל לקבל את האולר ביציאה מהאתר. הכל התנהל בדיוק לפי התדריך של לה דוקטור. השומר לא העיף מבט נוסף לשני העטים בהם היו מוסלקים הנפצים, וכמובן שלא שאל על הפנס והסוללות שבתוכו.

רפיק ופטימה צעדו לעבר הכניסה אל הכנסייה ובעזרת כרטיס "ויזיט פריז" עקפו את התור של התיירים שרצו לרכוש כרטיס כניסה חד־פעמי לכנסייה. הם נכנסו למפלס התחתון של הכנסייה שנבנתה במאה ה־13 על ידי המלך לואי התשיעי ואמורה היתה לאכסן את זר הקוצים שישוע חבש בעת צליבתו ונחשב לאחד השרידים הקדושים ביותר לנצרות הקתולית. פטימה אמרה לרפיק שהיעד שלהם נמצא בקומה השנייה והם עלו במעלה המדרגות הלולייניות שהובילו לשם. כאשר נכנסו לאולם הכנסייה, אפילו רפיק שלא היה חובב אמנות, ובוודאי לא אמנות נוצרית, התפעל מהויטראז'ים העתיקים שסודרו בעמודות שהקיפו את אולם הכנסייה מכל עבר. פטימה האיצה בו ללכת בעקבותיה אל השירותים כדי להכין את הפצצה, אך הוא התמהמה כדי לצפות עוד כמה רגעים ביצירות האמנות ההיסטוריות שהם עמדו לנפץ לרסיסים בעוד זמן קצר. פטימה היתה במתח, כל מה שהיא רצתה זה לסיים את העבודה ולהסתלק, ולכן משכה בשרוולו ובקול רם אמרה באנגלית שהיא חייבת ללכת לשירותים.

רפיק העיף מבט אחרון בויטראג'ים הנפלאים והלך בעקבות פטימה. היא לקחה את התרמיל שלו ונכנסה לשירותים בעוד הוא ממתין בחוץ. היא נכנסה לתא הגדול המיועד לשירותי נכים, פשטה את שמלתה והסירה את המחוך הלוחץ. היא לקחה את הסמטקס והכניסה למרכזו של גוש חומר הנפץ הפלסטי את הנפץ שהוציאה מתוך העט. לאחר מכן, פירקה את הפנס והוציאה ממנו את הסוללות אותן חיברה את הטלפון הסלולרי ואל הנפץ, כפי שלמדה ותרגלה. בזהירות רבה, הכניסה את הכל לתוך התרמיל. לאחר מכן ניפחה את כרית האוויר והכניסה אותה למחוך. היא חזרה ולבשה את שמלתה והמחוך המנופח שיווה לה שוב מראה של אישה בהריון מתקדם. כשהיא יצאה מהשירותים ראתה שרפיק היה בעיצומו של וויכוח קולני עם אחד מהשומרים שדרש ממנו לכבות את הסיגריה שהדליק. בכעס רב, נתנה לו את התרמיל הממולכד וגררה אותו חזרה לאולם המפואר.

הזוג חזר לכנסייה, והיא התיישבה באנחת הקלה קולנית, כמצופה מאישה בהריון מתקדם, על כיסא פנוי מול הקיר המזרחי. רפיק מסר לה את התרמיל והיא הניחה אותו מתחת לכיסא. אחרי כמה דקות, היא קמה מהכיסא, והובילה את הדרך למדרגות הצרות ביציאה מאולם הכנסייה. הם פסעו בניחותא דרך החצר וחזרו לבולבארד דה פאלייס, חצו את הכביש והתיישבו בבית קפה המשקיף על סיינט שאפל. פטימה העיפה מבט קצר בשעונה, הוציאה את הטלפון הסלולרי שלה וחייגה את המספר של הטלפון החבוי בתוך התרמיל.

קול הפיצוץ נשמע עמום, אבל גל ההלם שבא בעקבותיו הורגש במרחק של מאות מטרים. אנשים התרוצצו לכל הכיוונים. חלקם ניסו להתרחק ככל האפשר ממוקד הפיצוץ ונסו לכל עבר לאורך השדרות הרחבות ולתוך הרחובות הצרים שהובילו הרחק מסיינט שאפל. אנשים רבים יותר נהרו אל מקור הרעש וניסו לראות מה עשה הפיצוץ לאתר ההיסטורי.

רפיק ופטימה נשארו לשבת במקומם בבית הקפה ובקור רוח, עם מידה של קורת רוח, צפו במהומה שנגרמה בעקבות מעשה הוונדליזם הרצחני. דיווחים על מידת הנזק החלו להגיע. שני שלישים מהוויטראז'ים היפהפיים שמקורם במאה ה־13 וששרדו שש מאות וחמישים שנים של מלחמות, מהפיכות ופעולות טרור, הפכו לפיסות זכוכית צבעוניות שראויות לשימוש רק בקליידוסקופ של ילדים. פטימה לא ידעה שזר הקוצים הקדוש היה במקום בטוח — במרתף של כנסיית נוטרדם הסמוכה. היא חשבה שהפיצוץ יהווה עוד דוגמא לנצחון האיסלאם על הנצרות ויגרום לעוד גל של שנאה של הכופרים הנוצרים כנגד הברברים המוסלמים שאין להם הערכה לאוצרות התרבות של המין האנושי ולאחת משכיות החמדה הבודדות שנותרו מהאומנים של ימי הביניים.

מכוניות משטרה, כיבוי אש ואמבולנסים הוזעקו אל מוקד הפיצוץ, ואבטחו את המקום. המהומה גרמה לכך ששני הגשרים הסמוכים על נהר הסיין שהובילו מאיל דה לה סיטה צפונה ודרומה נסגרו לתנועה בגלל הפקקים שנוצרו. רק הולכי רגל הצליחו לחצות את הנהר. רפיק ופטימה צעדו בנחת לגשר פונט נף, חצו לגדה הדרומית של הנהר ועלו על אוטובוס בקיי דה גרנד אוגוסטין שלקח אותם הרחק מהמקום. פטימה שאלה את רפיק אם היא צריכה להתקשר אל לה דוקטור ולעדכן אותו על הצלחת המשימה, והוא צחק ואמר לה שאין ספק שהוא כבר שמע את שהחדשות.

*המשך הפרק בספר המלא*