פרק 1
אלכס
בטקס הענקת הדרגה והפרידה מאסף ראיתי שקשה לה. היא בכתה וזה כיווץ לי את הלב. הייתי גאה בה שבחרה ללכת אחרי האמת שלה, גם במחיר של לוותר על אסף. זה נתן לי תקווה שיש לי בעתיד עוד סיכוי איתה.
"המפקדת, יש לך הנחיות מיוחדות לקראת הקורס שנפתח בשני הקרוב?" שאלתי ברשמיות אחרי שנכנסתי למשרדה. מה שבאמת רציתי לשאול אותה ולא העזתי הוא אם היא תסכים לצאת איתי, אבל מבט אחד בה הספיק לי כדי לדעת שכל מה שמעניין אותה הוא העבודה והיא בטוח תגיד לי לא.
"מה ההרכב של הקבוצה, אלכס?"
"אלו חיילים חדשים שאותרו בטירונות במרינס".
"התוכנית הבסיסית שתרגלנו תספיק. עדכן את כריס מתי השיעורים שלי. אני רוצה לקבל את פניהם איתך ועם טיי".
"סגור", אמרתי. היא הרכינה את ראשה למסמכים שהיו על שולחנה. ידעתי שאם עכשיו אני לא שואל אותה את מה שאני חולם ומפנטז עליו כבר יותר משנתיים, זה כבר לא יקרה.
"המפקדת?"
"כן, אלכס", היא הרימה את ראשה היפה אליי.
"הכול בסדר?"
היא נאנחה, "לא ממש, אבל יהיה טוב".
"רציתי שתדעי שאני כאן ואשמח לעזור לך בכל מה שתבקשי".
היא התבוננה בי ארוכות ואמרה: "אני אזכור את זה אלכס, תודה".
"מתי שתבקשי".
נכשלתי. ידעתי שאיכשל. למה לעזאזל אני לא יכול להגיד לה ישירות שאני רוצה אותה? להמשיך ככה, לראות אותה בלי לגעת בה זה ממש מבאס, אבל איזה עוד אופציה יש לי? היא לא מגיבה אליי. החלטתי שאני חייב למצוא גישה אחרת אל הלב שלה, אין מצב שאני לא אצליח לגעת לה בלב.
התבוננתי בה מהצד במשך חודשים. ראיתי את התדמית חסרת הרגש שהיא אימצה, תדמית עניינית, מקצועית. ראיתי איך היא השקיעה את כל יומה בעבודה ובלימודים, היא נכנסה ראשונה למשרד ויצאה אחרונה מהמשרד, ובסופי שבוע ראיתי מהדירה שלי שנמצאת ממול לשלה, בהמשך הרחוב, שהיא יצאה מהדירה שלה רק בבגדי ספורט, עם אוזניות, כמו רצה בעולם משל עצמה.
כלפי חוץ הכול נראה בסדר איתה, אבל אני ידעתי שהיא שבורה מבפנים וחיכיתי. חיכיתי בסבלנות שהיא תבקש. סבלנות היא הצד החזק שלי, אבל בכל פעם שפנטזתי עליה איתי, הסבלנות התחילה להיגמר לי.
נפגשנו בארוחת הצוהריים. טיי, החבר החוצפן שלי עוד מאפגניסטן, שנשאר להדריך איתי באקדמיה לירי, שאל: "אנחנו יכולים לשבת איתך, המפקדת?" ובלי לחכות לתשובה התיישב מולה. התיישבתי לידו.
"את מצטרפת אלינו לתרגיל השטח?" שאל טיי.
"נראה לך שאפספס?" היא ענתה בחיוך שובב.
"לא נמאס לך בכל פעם אותו הדבר?"
"נמאס? אם לא היה לי האקשן הזה, כבר מזמן הייתי מתייבשת". היא חייכה חיוך ראשון מזה זמן, ושיחקה עם המזלג שלה באוכל והעבירה אותו מצד לצד. שמתי לב שהיא לא ממש אוכלת ורזתה.
"מתי אתם יוצאים למטווח מחר?"
"ב-8:00 הקבוצה הראשונה".
"אני אצטרף, התגעגעתי לאדרנלין ולרעש של היריות", היא חייכה אליי. הלב שלי קפץ מהתרגשות, הינה מגיעה ההזדמנות שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן.
"את תמיד מוזמנת להצטרף אלינו. טיי ואני מתאמנים מדי פעם בירי, מה אפשרי שתצטרפי?" שאלתי בציפייה.
"נראה לי שאין לי זמן, אבל תעדכנו לפני שאתם יורדים למטווח, אם אהיה פנויה, אצטרף בכיף". שוב פעם היא דחתה אותי, נראה לי שאף פעם לא אצליח להגיע אליה.
"אני אראה אתכם בישיבת הצוות בעוד שעה?" התרוממה משולחן האוכל ללכת.
"נהיה שם, המפקדת", טיי ענה בשם שנינו, והיא הסתובבה והלכה בהליכה הפנתרית שלה.
"לא התייאשת עדיין?" טיי שאל בסרקזם, כשראה שנעצתי בה מבט.
"אתה עוד תראה שהיא תהיה שלי", עניתי בביטחון, שלא באמת היה לי.
"אז למה אתה לא עושה את זה כבר?" הוא שאל, "היא כבר כמה חודשים לבד, למה אתה מחכה?"
"שהיא תבקש. נראה לי שהיא עדיין שבורה. היא עובדת וחיה כמו על אוטומט, היא עוד לא מעכלת את זה שהוא לא יחזור, היא אמרה לי שהוא כל מה שיש לה", נאנחתי בכבדות, "היא צריכה את הזמן שלה לבחור אחרת, ואני אתן לה אותו אחכה בסבלנות ואהיה סביבה כשהיא תבחר לחיות שוב".
"תיזהר אחי שאף אחד מהקודקודים לא יחטוף אותה לפניך, היא האישה הכי שווה גם כאן וגם בווסט פוינט. ראיתי איך הגנרל מסתכל עליה".
"אני מבטיח לך שאהיה על המשמר". אבל המילים שלו הלחיצו אותי, לא הבאתי בחשבון שיהיו עוד מתחרים שיכולים להגיע אליה לפניי. לא ידעתי מה לעשות.
למוחרת היא הצטרפה לשיעור והדגימה זוויות ירי מיוחדות לעבר מטרות בתנועה. כל החיילים שתו את המילים ואת הגוף שלה בצמא, והיא, כמו לא שמה לב לכלום, הייתה מרוכזת במה שהיא עושה, ובמקצועיות ובקור רוח ענתה על כל השאלות. הדגמנו עבודת צוות. שכבתי לידה כתף אל כתף והעברתי לה את החישובים לירי, והיא במהירות פנומנלית יורה ופוגעת, מעוררת את הגוף שלי באופן שחייב אותי לשלוט בעצמי כדי שהיא או החניכים לא יראו מה היא עושה לי. זה היה קשה...
הכיתה סיימה את השיעור, והיא נשארה במטווח וירתה להנאתה באקדח האישי שלה. היא חוררה למטרה המתחלפת מולה ביריות מדויקות את הלב ואת המוח. לא הייתי רוצה להיות האויב שלה.
"נהנית?" שאלתי והתקרבתי אליה לאט.
היא קפצה. "הבהלת אותי, חשבתי שאני לבד כאן".
"היית לבד, שכחתי את הטלפון, אז חזרתי", שיקרתי שקר לבן, "נראה שאת נהנית".
"ממש. מהפעם הראשונה שיריתי, התמכרתי", היא חייכה במבוכה. "עכשיו כשאני יורה איתכם, אלו הפעמים היחידות שאני מרגישה חיה שוב", אמרה בעצב, כיוונה לעבר המטרה וירתה במדויק למרכז הלב שלוש יריות, זו בתוך זו.
"אני אשמח לעזור לך לחזור לחיות שוב", אמרתי.
היא הסתובבה אליי והביטה בי במבט החתולי והיפה שלה. "אני לא מסוגלת, אלכס, אבל תודה על ההצעה", היא אמרה והתארגנה ללכת.
אזרתי אומץ והתקרבתי אליה, הרמתי את ראשה אליי, "אני רוצה שתדעי שאני מוכן לחכות לך כמה שתצטרכי, את רק צריכה לבקש".
זיק של חיות עבר בעיניה, היא הביטה בי והתרחקה.
"נראה לי שזה לא יהיה בריא לשנינו, לא במצב שלי עכשיו, ולו רק מפני שאני המפקדת שלך, אלכס, אני מצטערת".
"אני לא מתכוון לוותר עלייך, המפקדת, ויש לי סבלנות", חייכתי וראיתי בזווית העין לפני שהסתובבתי שהיא הביטה בי וקפאה במקום. שמעתי את צעדיה על הבטון הרבה אחריי, ויצאתי מהמטווח בצעד בטוח, אבל הלב שלי שקשק. אומנם היא שוב סירבה לי, אבל לפחות הפעם הצלחתי להעביר את עצמי בבהירות. נשמתי לרווחה.
בשבוע השטח היא הפתיעה כשהצטרפה, הקשיבה להנחיות שלי, בחנה בשקט את תוכנית התרגיל שהכנתי, הסתובבה בין הצוותים בשטח ולא אמרה לי מילה. הרגשתי שהיא בוחנת אותי. בערב כל חוליה התמקמה מוסווית בעמדה שלה. היא תצפתה על כולם, ואני עקבתי אחריה. היא התמקמה בנקודה רחוקה. אחרי שעות שנדמו כנצח, היא פתאום זזה בזחילה, ראיתי שהיא הייתה בדרך לחשוף לי את הצוותים. קלטתי את המשחק שלה, נתתי לה קצת להתקדם והנחתי את הקנה של הרובה שלי מאחורי צווארה, "תעצרי, המפקדת, נחשפת...", אמרתי ברצינות.
היא הסתובבה אליי בפליאה ושאלה: "איך ראית אותי בכלל? מעניין שלא הרגשתי אותך מתקרב. רק אדם אחד יכול היה לעבור את רדאר התנועה שלי בלי שארגיש", היא צחקה בשקט.
ידעתי על מי היא מדברת וקיבלתי את זה כמחמאה.
"אם כבר חשפת אותי, בוא איתי, נתקיל את החיילים שלך, הרי בזמן אמת לא תהיה שם כדי להגן עליהם, נכון?" היא חייכה, "וחוץ מזה, זה הרי החלק הכי כיף של התרגילים בשטח, לא?"
כל הלילה זחלנו כתף אל כתף, מתקשרים דרך העיניים בלי לדבר. בסנכרון מלא חשפנו חוליה אחרי חוליה, הצלבנו מבטי הערכה בכל פעם שאחד מאיתנו מצא ראשון את החוליה וחשף אותה. היא מצאה ראשונה את רובן. בבוקר היא הסבירה להם את נקודות התורפה שלהם והדגימה עליי איך להתמקם אחרת. בכל פעם שהיא נגעה בי, הצטמררתי. החיילים פרשו למנוחה.
"תודה, היינו צוות טוב ביחד", היא אמרה וחייכה אליי. סוף סוף היא רואה אותי. ניצחתי.
"זה היה לילה מעניין", חייכתי.
"מעניין?"
"לראות אותך קולטת כל תנועה במרחב, גם בלילה, והתגובות המהירות שלך. איתך הייתי שמח לצאת לכל מלחמה".
"אסף לימד אותי את כל המהלכים האלה כשהוא הצטרף לתרגילי השטח שלי", אמרה בעצב, "גם אני חשפתי אותו בתרגיל הראשון שלי, והוא היה בהלם", אמרה מחייכת, והמבט שלה היה חולמני.
"את נשארת או חוזרת לבסיס?" שאלתי, משנה נושא.
"אני בטח לא אצליח לישון מרוב אדרנלין", היא אמרה במבוכה, "אז נראה לי שאחזור למשרד לעבוד קצת, ואולי אפתיע אתכם שוב אחר כך", היא חייכה בשובבות, נכנסה לג'יפ שלה ונסעה.
חיכיתי לה שתגיע, והתאכזבתי לגלות שהשעות עוברות והיא לא באה. פתאום הרגשתי קנה של רובה נצמד לי לצוואר. "תסתובב לאט", היא אמרה, שמעתי את החיוך בקולה.
"מאיפה צצת?" שאלתי בתדהמה.
"אמרתי שאולי אפתיע, לא?" חייכה ועיניה החתוליות הצטמצמו לסדק מלוכסן שלא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. כל כך שמחתי שהיא חזרה ולא היה אכפת לי שהיא שגילתה אותי.
"בוא נראה אם החניכים שלך למדו משהו, אבל לפני זה, נדמה לי שקלטתי את טיי ישן בתצפית שלו, בוא נלך להפתיע אותו קודם", אמרה ואני הלכתי אחריה.
טיי המופתע לא ידע מאיפה נחתנו עליו. "סליחה המפקדת, אני נרדם בכל מצב".
"כן, כבר ראיתי את זה בטיסות שלנו. מזלך שבתרגיל רטוב אתה מפוקס וחד", החמיאה לו.
"בוא תצטרף, נחשוף את כל החוליות שלכם, מחכה להם הפתעה", היא חייכה, "מצחיק אותי תמיד לראות את הבעת הפנים שלהם בפעם הראשונה שהם מתגלים".
כל הלילה זחלנו שלושתנו באבק, דיברנו בסימנים ובעיניים בתיאום מדויק, חשפנו את רובם ואפילו נחשפנו על ידי חלק מהחוליות שהפנימו את הלקחים מאתמול והפתיעו אותנו.
הייתי גאה בהם ושמחתי להעביר איתה עוד לילה.
בבוקר טיי החוצפן אמר לה: "המפקדת, נראה לי שעלינו עלייך".
"למה אתה מתכוון, טיי?"
"חסר לך אקשן בחיים, אז כבר לילה שני את לא נותנת לאלכס ולי לישון. תיזהרי שלא אלשין עלייך למפקד", הוא אמר ופרץ בצחוק.
ראיתי את העיניים שלה מצטמצמות וחששתי מהתגובה שלה על החוצפה של האידיוט. היא צחקה ואני נרגעתי.
"כן, צודק, כל העבודה המשרדית הזו מייבשת אותי, בלי אקשן אני מתה".
"את מוזמנת להיות איתנו כמה שאת רוצה, אקשן זה השם השני של הענק הדביל הזה ושלי, החבר החכם שלו", הוא קרץ לה.
הייתי בדרך להעיף לו סטירה. "בצחוק אחי, שנינו יודעים שאתה החכם בינינו, לי יש פשוט יותר מזל. כשנסיים את התרגיל, האם תהיי מוכנה לצאת איתנו למשקה, המפקדת?" חייך את החיוך הממזרי שלו.
חשבתי שהיא תסרב, אבל היא אמרה לטיי: "איך אישה יכולה לסרב לך, טיי?" וחייכה, "אשמח", אמרה בקלילות שהפתיעה אותי והתארגנה לנסוע בחזרה לבסיס.
ממזר בר מזל, חשבתי, באיזו קלילות הוא הזמין אותה והיא אמרה לו כן. האמת, קינאתי בחוצפן.
"תירגע אחי", הוא אמר כשראה שהיא נסעה, "הזמנתי אותה בשבילך, ידעתי שאתה לא תעז. אני לא מבין למה אתה מחכה?"
"ניסיתי במטווח והיא אמרה לי לא".
"היא אמרה לך 'לא לא', או 'לא, זה לא מתאים עכשיו'?"
"לא מתאים עכשיו".
"אז עכשיו זה מתאים, אחי, משהו בה נראה לי מוכן".
"אמן", אמרתי בתקווה.
כשחזרנו לבסיס, טיי אמר לה: "אנחנו מתארגנים ואוספים אותך בשמונה", ולהפתעתי, היא הסכימה מייד. ממזר בר מזל, חשבתי, איך הכול הולך לו קל איתה.
"תודה אחי".
"אעשה הכול כדי שעיני הכלב שלך, שבהן אתה מביט בה כבר יותר משנתיים ומרייר, יהיו מאושרות", הוא צחק.
"אתה חבר טוב", אמרתי וחיבקתי אותו.
"תרגיע אחי, החיבוק שלך חונק..." אמר והתגלגל מצחוק.
הדר
אני לא יודעת איך הסכמתי, אבל לא היה נעים לי כבר לבטל. אולי הגיע הזמן ומגיע לי גם ליהנות קצת, חשבתי כשלבשתי את המיני שלי ונעלתי את המגפיים שאסף כל כך אהב. הזיכרון גרם לי להרגיש סקסית והעלה חיוך על פניי. דפיקה על הדלת הזכירה לי עבור מי אני מתלבשת עכשיו.
פתחתי את הדלת. טיי ואלכס הגיעו.
"את מוכנה?" טיי שאל, לא חיכה לתשובה ונכנס ללא הזמנה פנימה.
"המפקדת, את יפהפייה, תני לראות אותך מכל הכיוונים", הוא סובב אותי והסתובב סביבי.
"טיילור, תרגיע, אני עדיין המפקדת שלך", אמרתי בטון של פקודה לטיי, ושמעתי את אלכס נוהם אליו מהפתח.
"עזוב אותה. סליחה המפקדת", הוא פנה אליי, "הוא חצה את הגבול".
"תבקש סליחה", הוא פנה שוב לטיי, "אידיוט".
"סליחה המפקדת, לא יכולתי להתאפק, את יפהפייה היום במיוחד", טיי חייך.
"את עדיין רוצה לצאת איתנו?" אלכס שאל בחשש.
הבטתי בו עומד מתחת לאור בכניסה שלי, ממלא את כל החלל. יפה תואר בג'ינס וטי שרט לבנה שנמתחה לו על השרירים, הוא נראה פשוט נפלא, והלב שלי התחיל לדפוק, זרמים של סכנה התחילו לזרום לי בגוף.
"נראה לי שכן, אם תבטיח לשמור עליי מפניו. אם ככה הוא מתנהג לפני שהוא שותה, אני לא רוצה לדמיין מה הוא עוד מסוגל לעשות", נזפתי בחצי חיוך.
"את מוגנת איתי תמיד, המפקדת", אלכס אמר.
"אתה יכול לקרוא לי הדר, ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליך". הבטתי עמוק בעיני התכלת שלו, והצטמררתי שוב. הגענו לפאב מחוץ לבסיס. בכניסה הצטרפה אלינו החברה היפהפייה של טיי.
"לטישיה, נעים מאוד", היא אמרה ושלחה את ידה אליי ללחיצה.
"הדר, המפקדת של טיילור", לחצתי את ידה.
"שמעתי עלייך כל כך הרבה מטיי. הוא סיפר לי איך ירית לצלף דרך הכוונת לעין שלו ופוצצת לו את המוח בירייה אחת. הזוי, לא הייתי רוצה להיות האויבת שלך", היא צחקה.
"אין סיכוי שנהיה אויבות", חייכתי. נוצר בינינו קליק, כאילו הכרנו שנים ולא עכשיו בפעם הראשונה.
"מה להביא לגברות לשתות?" שאל טיי.
"בשבילי כוס יין אדום בבקשה", ביקשתי.
"ובשבילך יקירתי?"
"את המשקה הרגיל, נסיך שלי", אמרה לטישיה.
"בוא אחי, אני צריך עזרה", ביקש טיי מאלכס, והוא הצטרף אליו.
"שמעתי מטיי שנפרדת מהחבר הישראלי שלך, שהיה גם המפקד שלך", אמרה, וכשלא עניתי המשיכה בשאלות שתי וערב על מצבי הרומנטי ועל החיים שלי. בקושי הצלחתי להשחיל מילה בין השאלות שלה והרעש שהיה מסביב. ראיתי את אלכס שפילס את דרכו אליי עם השתייה ונשמתי לרווחה. השאלות החודרניות והחושפניות שלה, שביקשו ממני לספר לה הכול על אסף, כבר היו לי יותר מדי. חייכתי אליו בהקלה.
"יש לך חיוך כזה יפה", אלכס אמר וחייך בחזרה.
"גם לך", התקרבתי אליו ולחשתי לו: "תודה שהצלת אותי מחקירת השתי וערב של לטישיה". צחקתי.
"מתי שתבקשי".
"לחיים", אמרתי. "צ'ירס", הוא ענה ושנינו חייכנו. העפתי מבט מסביב, הפאב כבר היה כמעט מלא, האורות היו מעומעמים, נרות דלקו על השולחנות ובמרכז – רחבת הריקודים כבר הייתה מלאה בזוגות וחבורות של רוקדים.
המוזיקה הפכה להיות קצבית. טיי ולטישיה משכו אותנו למרכז המעגל אחריהם. רקדתי בכיף והבטתי על אלכס רוקד, מסתבר שגם לרקוד הוא יודע. המוזיקה התחלפה לשירים יותר שקטים. מצאתי את עצמי במבוכה מול אלכס.
"אפשר להזמין אותך לרקוד?" הוא שאל. הנהנתי והוא משך אותי אליו. הגופים שלנו נצמדו, משהו נדלק בי ונצמדתי אליו יותר. הרגשתי את הפה החם והנשימות שלו בעורף שלי, והצמרמורות שטפו את גופי.
"כמה מפתיע, אתה יודע גם לזוז יפה", אמרתי בקול מגורה.
"אני אוהב להפתיע". הוא משך אותי לריקוד צמוד במרכז הבמה.
"זה כל כך נעים שאת מלטפת אותי", הוא לחש.
לא שמתי לב אפילו שליטפתי את העורף הרחב שלו עד שהוא הזכיר את זה. השרירים שלו התקשו מתחת לידי.
"את מדהימה, הדר", הוא לחש לי.
המוזיקה הפכה ליותר קצבית, מצאתי את עצמי נסחפת בין הרוקדים והתרחקתי מאלכס, רקדתי וחיפשתי אותו במבט.
"אני כאן", אמר והגיע מאחוריי בלי ששמתי לב. הוא סובב אותי אליו, הצמיד את גופי לגופו לריקוד חושני. אספתי את שרידי קור הרוח והשליטה העצמית שהיו לי באותו הרגע, וניסיתי להתרחק ממנו, אבל הוא לא הרפה ולחש לי באוזן: "רק לערב, תני לעצמך ליהנות, מגיע לך, מחר יהיה יום חדש, המפקדת".
רקדנו בתיאום מושלם, הגוף הגדול שלו עטף אותי, נעתי מולו בריקוד מהפנט, והוא לא הוריד ממני את העיניים ואת הידיים... המוזיקה נרגעה שוב והוא הצמיד אותי אליו. הרמתי את ראשי לשאול שאלה, הפה שלי נגע בשלו ואיבדתי שליטה. כל מה שהדחקתי בשמונת החודשים האחרונים, פשוט התפרץ. נישקתי אותו ברעבתנות, מצצתי את השפתיים הסקסיות שלו, חקרתי בלשוני כל פינה בפה החם והמפתה שלו. אלכס הגיב בעוצמה גדולה יותר אפילו משלי, הצמיד אותי יותר אליו וחקר עם ידיו את גופי שהתלהט תחת מגעו. משהו עצר אותי לפני שיהיה מאוחר, והדפתי אותו ממני בעדינות. הוא נהם ופתח את עיניו בהפתעה, "מה קרה? הלכתי רחוק מדי?" הוא שאל בדאגה.
"לא, זו אני, לא אתה. סליחה, אבל אני חושבת שזה הזמן לעצור לפני שנתחרט שנינו", אמרתי ברצינות. "אתה יכול לקחת אותי הביתה בבקשה?"
אלכס לא הגיב, רק משך אותי אחריו ואמר לטיי: "אנחנו הולכים".
"תיהנו", הוא קרץ לשנינו.
הסמקתי במבוכה והלכתי אחרי אלכס. יצאנו לאוויר הקריר שצינן גם את האווירה בינינו. הנסיעה לדירה שלי עברה בשקט.
"סליחה על מה שהיה, את מוכנה לתת לי הזדמנות נוספת?" הוא הביט בי במבט חושש.
"הזדמנות למה?"
"להיות חברים".
"גם אתה יודע שאנחנו לא יכולים להיות רק חברים", אמרתי והפניתי אליו את מבטי.
"תני לי להוכיח לך שאם זה כל מה שאת רוצה, זה גם מה שאני יכול להיות בשבילך?" שאל, וכשלא עניתי הוא שאל: "יש לך תוכניות לשבת?"
שוב לא עניתי, רק נאנחתי בכבדות.
"בואי איתי לים", הוא ביקש.
הראש אמר לי לא, ממש לא. הלב צעק, עכשיו תגידי כן, ממש כן, עכשיו. הבטתי במבט המבקש של עיניו ואמרתי: "לכל הזמנה אחרת הייתי אומרת לך מייד לא, אני המפקדת שלך, אבל ים, זה משהו שאני הכי אוהבת בעולם, ומאז שאני כאן לבד, לא ראיתי ים". חייכתי, "אני מסכימה ללכת איתך לים, נהיה לבושים, בחוף שיש בו אנשים, שעתיים מקסימום ונחזור", אמרתי בקול חצי מאיים חצי מחייך.
"אז תבואי איתי לים?" שאל בחיוך שובב.
חייכתי בחזרה, יצאתי מהג'יפ שלו וניגשתי אל החלון הפתוח בצד שלו. "אני אסע איתך לים בתנאי אחד: עד שבת, בעבודה אתה לא מתקרב אליי, ברור?"
"כן המפקדת", הוא חייך ונסע.
למוחרת אסף התקשר והודיע שהוא מתחתן.
שכחתי ממה שהבטחתי לאלכס.
"אני יוצאת לחופש", הודעתי בקול רועד למפקד.
"מתי תחזרי?" שאל.
"לא יודעת, אני צריכה זמן אישי".
"עבדת קשה בחודשים האחרונים, שלא תחשבי שלא ראיתי. מגיעה לך חופשה. תעדכני אותי אחר כך מתי את חוזרת ותשמרי על עצמך. אני כאן אם את צריכה לדבר עם מישהו", אמר ברוך.
"תודה המפקד, מכל הלב".
ארזתי תיק ופשוט התחלתי לנסוע, בלי לדעת לאן. בלי לשים לב, אחרי שעתיים הגעתי לים, הכוחות המרפאים שלו משכו אותי אליו. שכרתי חדר במלון הבוטיק שהייתי בו עם אסף, עם נוף ומעבר ישיר מהחדר שלי לים. ישבתי במרפסת והתבוננתי באין-סופיות של הים. הייתי מוכנה להיעלם בתוכו. הטלפון צלצל. אלכס.
התלבטתי אם לענות. ברגע האחרון עניתי לו ב"כן" חלש.
"הכול בסדר איתך?"
"לא ממש".
"איפה את?"
"במלון על הים, לקחתי כמה ימים של חופש".
"את רוצה שאני אבוא?"
נשמתי עמוק. "אני צריכה להיות עכשיו לבד, אלכס", הדמעות זלגו לי בלי שליטה.
"את בוכה?"
"כן".
"מה קרה?" הוא שאל ברוך.
משהו בקול שלו מוסס את ההתנגדות שלי. הרגישות הזו, שלא הכרתי אצל אסף, השאירה אותי חשופה.
"אסף התחתן. הוא מצפה לילד, הוא כבר לא יחזור".
השתיקה מהצד השני כיווצה אותי. "אלכס סליחה, אני מרגישה שאין לי עכשיו יותר מה לתת", אמרתי והתכוונתי לנתק.
"אני לא מבקש ממך כלום. תני לי רק לתת לך. נשמע לי שזה הזמן שאת צריכה חבר ולא להיות שם לבד". נשמתי עמוק, ידעתי שזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.
"אני שואל שוב, את רוצה שאני אבוא?"
נשמתי עמוק ולחשתי: "כן, בבקשה".
"איפה את?"
"באושן פרדייז".
"זה בדיוק החוף שרציתי לקחת אותך מחר, הקדמת אותי", אמר בהפתעה.
"עוד פחות משעתיים אני אצלך", הוא אמר וניתק.
העיניים שרפו לי מבכי. שכבתי על המיטה, עצמתי קצת את העיניים וכנראה נרדמתי. דפיקה חזקה בדלת העירה אותי. "הדר, זה אני, תפתחי בבקשה".
חצי ישנה פתחתי את הדלת, ובלי מילים משכתי אותו אליי לחיבוק. הרמתי את פי אליו לנשיקה והוא נענה. הרים אותי עליו וסגר את הדלת מאחוריו, הניח אותי בעדינות על המיטה, ובקושי התנתק ממני.
"אתה מוכן עכשיו רק לחבק אותי?"
אלכס חיבק אותי אליו מאחור ולחש לי: "הכול בסדר, אני איתך עכשיו, את לא לבד, תסמכי עליי בבקשה".
ליטפתי ונישקתי את ידיו הגדולות שעטפו אותי. המילים שלו מוססו אותי מבפנים. כל כך הרבה זמן הייתי לבד, כמהה למגע של אסף.
הוא ליטף אותי ברוך, ומשהו בי התעורר מחדש. הסתובבתי אליו, החזקתי בפניו בין שתי ידיי. הוא לא היה יפה כמו אסף, אבל השילוב של כל האיברים בפניו היה יפה וגברי. ליטפתי ומשכתי אותו אליי לנשיקה עמוקה. הלשון שלי חקרה את פיו והוא הגיב בעוצמה בחזרה. התנשקנו עמוק, לאט, הזמן עבר בלי ששמתי לב, רק רציתי ממנו עוד ועוד. הוא התנתק ממני ושאל:
"הדר, את מוכנה לקבל אותי עכשיו?"
ידעתי שאני לא יכולה שלא לקבל אותו עכשיו, ועדיין חששתי ממה שזה ייצור. נשמתי עמוק לפני שעניתי לו: "עכשיו כן, אחר כך, אני לא יודעת, אלכס". משכתי אותו אליי, חיבקתי אותו ברגליי. הוא הפשיט את הטי שירט של אסף שנצמד לגופי, ושחרר את החזייה שלי, ופתאום עצר.
פקחתי את עיניי לראות מה קרה, וראיתי את המבט המעריך שלו בוחן את גופי. "את יפה כל כך". לאט הוא נישק כל פטמה שלי ומילא את גופי בנשיקות מגרות שצמררו את גופי. הוא ירד אל המשולש שבין רגליי. כבר לא הייתה לי סבלנות ומשכתי אותו אליי, התפתלתי מתחתיו, וחיבקתי את גופו הגדול בין רגליי. בתנועה אחת הוא הוריד לי את התחתונים ופשט את השורטס שלו, נצמד אליי, קשה, גדול וחזק, והביט בי בשאלה. "עכשיו אלכס, אתה מוזמן", לחשתי.
אנחת רווחה יצאה מפיו. "אין לך מושג כמה זמן חיכיתי לרגע הזה", הוא לחש, וחבר אליי בעוצמה, מילא את כולי, הדף את עצמו לתוכי ונהם בתאווה.
זה הרגיש אחרת בפנים, מעניין. משכתי את פניו אליי לנשיקה מלאה בתשוקה, והוא שלח את ידו הגדולה והעבה אל בין רגליי, וליטף בעוצמה את הנקודה הרגישה שלי, וסחט ממני אנחות של עונג.
"זה כל כך טוב אלכס, תמשיך בבקשה", לחשתי.
הגוף שלי התעורר אחרי כל כך הרבה זמן שהיה רדום.
"את כזו סקסית ומדהימה", הוא לחש לי, "זה כל כך טוב שם, חם ורטוב ועוטף את כולי". הוא נע בעוצמה בתוכי, הרים את רגליי עליו, סובב אותי וחבר אלי מהצד בתנועות ארוכות ואיטיות, והמשיך לענג וללטף את גופי.
לחשתי: "אלכס, זה בא".
הוא האט. "סבלנות, תני לזה לסחוף אותך, את יכולה לאבד שליטה, את בטוחה איתי..." גלי העונג סחפו אותי. נעתי איתו במקצב שהתגבר. הוא נשק לצווארי, מצץ אותי חזק והכאב הגביר לי את העונג, "עוד, בבקשה עוד!" צעקתי.
"כל שתבקשי, אהובתי", והמשיך בקצב מתגבר.
אני כבר התעלפתי מעונג, בקושי קלטתי שאמר אהובתי.
"אני בא", הוא אמר והתפוצץ בתוכי בעוצמה. הזין שלו פעם עם הפעימות שלי מבפנים, והנוזל החם שלי עטף אותו. "כל כך שווה לחכות לך..." הוא נישק אותי שוב ושוב.
"אל תצא", ביקשתי, "אני אוהבת להרגיש אותך בתוכי", נשקתי לו ברכות. שתקנו בתוך החיבוק. "תודה שבאת, זה בדיוק מה שהייתי צריכה", לחשתי.
"כמה שתבקשי, אני אשמח לתת", הוא חייך וחיבק אותי אליו.
התחלתי לנוע מתחתיו, נישקתי ומצצתי את תנוכי אוזניו. הוא הביט בי בפליאה: "שוב?"
"להפסיק?" שאלתי, מתגרה בו.
"נראה לך? אני מוכן להמשיך איתך ככה לנצח". הוא הצטרף למקצב שלי. הצחוק התחלף בנהמות של תשוקה, והוא דהר עליי במהירות ובעוצמה שהתגברה, והביאה אותנו שוב לשיא, וממנו גלשנו בגלים עוצמתיים של עונג, ביחד. הנשימה שלנו חזרה לאט לסדרה.
"אני מפחדת שנתחרט על זה אחר כך".
"אין סיכוי. אני לא מוכן לוותר עלייך בעד שום הון שבעולם", אמר בנחישות.
"אבל איך נעשה את זה? זה אסור, עלולים להעיף אותך ואותי".
"אנחנו מקצוענים. נוכל להפריד בין העבודה לזמן הפרטי שלנו", הוא אמר בנחישות. אומנם הוא רגיש, אבל גם גבר שיודע מה שהוא רוצה. אהבתי ובחרתי להאמין לו לעת עתה. נרדמנו חבוקים. לראשונה מזה זמן רב ישנתי טוב ובשקט, הרגשתי בטוחה ואהובה בין זרועותיו. לא ידעתי כמה זה היה חסר לי. התעוררתי ועיני תכלת גדולות הביטו בי.
"כמה זמן אתה ער?"
"לא מספיק זמן כדי לשבוע מהמראה שלך", הוא חייך ונישק אותי ברכות.
"אכלת משהו היום?"
"לא, שכחתי".
"רעבה?"
"מורעבת, אליך...", עניתי והוא צחק.
"בואי נתקלח ונלך לאכול, אני מוכן להיות הקינוח" צחק ומשך אותי אחריו. יש לו גם חוש הומור, קלטתי וחייכתי. המים החמים שטפו את גופנו. הבטתי בגופו עוצר הנשימה וחייכתי. קלטתי למה הרגשתי משהו שונה כשהוא היה בתוכי.
"למה את מחייכת?"
במקום להסביר, נישקתי אותו וטיילתי עם ידיי עליו מעלה ומטה. לשוני רפרפה על גופו היפה, צווארו, חזהו, פטמה אחת ועוד אחת.
"תמשיכי", הוא נהם בעונג, וגלשתי לאט למטה, והגעתי אל "משולש הזהב" שלו, איברו הגדול הזדקר בעוצמה מולי. "אף פעם לא ראיתי זין לא נימול", התבוננתי בפליאה בפאר היצירה. ליקקתי וגיריתי אותו, מצצתי אותו עמוק בתוך פי, גודלו מילא את הפה שלי, הלשון שלי התלטפה סביבו.
"אני כבר לא עומד בזה, הדר", אמר והניף אותי במהירות מהרצפה, הלביש אותי על איברו החזק, נישק אותי בעוצמה ואני רקדתי עליו.
"את מכשפת אותי", לחש.
נישקתי את הקעקועים על כתפיו, והמקצב שלנו שוב התגבר. "אלכס, זה בא, חזק יותר", גנחתי.
והוא ענה: "אני בא", והשעין אותי על קיר המקלחת והדף את עצמו בעוצמה לתוכי. שנינו התפוצצנו ביחד בעוצמה, בסנכרון מלא. מעולפים נשענו על קיר המקלחת. אלכס חיבק אותי אליו והחזיר לעצמו את הנשימה.
"בוא, אני אתן לך קצת הפסקה עכשיו למלא את המצברים מחדש", צחקתי ויצאתי עם מגבת למרפסת. התיישבתי על הערסל הזוגי וסימנתי לאלכס להצטרף אליי.
עירום, רק עם מגבת לבנה שכיסתה את חלציו, יפה וסקסי כמו אל, הלך אחריי, התיישב וחיבק אותי אליו.
"איך זה מרגיש זין נימול?" הוא שאל בחיוך, "יותר טוב?"
"אחר", עניתי, ומשכתי אותו אליי לנשיקה. המגבת שלי נפלה והוא הסיר את שלו.
"אתמול חשבתי שאני מרגישה שנעים לי יותר ולא ידעתי למה", חייכתי. "מעניין שלא עצרתי עד עכשיו לרגע כדי להסתכל". ליטפתי את חזהו החלק. היד שלי גלשה אחורה לישבן המוצק שלו.
"אני שמח שאני יכול לחדש לך", הוא אמר, "ואני שמח אפילו יותר לגלות כמה את אוהבת סקס. לא דמיינתי אותך, המפקדת, אפילו בחלומות הרטובים שלי ככה", אמר בהערכה, "לא פגשתי מעולם אישה כמוך", הוא חייך במבט מעריץ.
"חלמת עליי חלומות רטובים?" שאלתי, והוא היה נבוך לא הגיב.
"סליחה אם התשתי אותך", אמרתי בחצי חיוך.
"התשת? מה פתאום, הערת והחזרת אותי לחיים. כבר יותר משנתיים אני מחכה לך בסבלנות, התייבשתי", הוא קרץ אליי.
"אתה רציני?"
"התאהבתי בך מהרגע הראשון שנכנסת לכיתה בקורס הראשון שלך לצלפים מתקדמים".
"אני מצטערת, לא ממש שמתי לב", נישקתי אותו ברכות והנחתי את ידי על הלב הפועם שלו.
"כן, לא ראית אותי ממטר", הוא חייך.
"הייתי עם אסף. כשאני אוהבת, אני טוטלית. סליחה".
"אין לך על מה להתנצל, זה מה שאני כל כך אוהב בך", אמר ונצמד אליי יותר. "מזל שאני צלף, יש לי סבלנות. חיכיתי שתהיי מוכנה ותבקשי אותי", הוא אמר בשקט.
"תודה על הרגישות וההתחשבות שלך, זה מה שאני אוהבת בך, וגם את הגוף המדהים והיפה שלך, ואת הזין המיוחד שלך", צחקתי. הידיים שלי גלשו למטה, והחזקתי לו את הביצים ביד אחת ואת הזין ביד השנייה.
"תפסת אותי בביצים, עכשיו אני לא יכול לזוז", הוא צחק ומייד הרים אותי, נכנס לחדר והשכיב אותי על המיטה שוב...
"אז נאכל קינוח לפני האוכל?" שאלתי והזכרתי לו את מטרת המקלחת.
"צודקת, בואי נאכל משהו לפני שיהיה מאוחר מדי, ונחזור לקינוח", הוא אמר והתקשה לשחרר אותי.
התלבשנו במהירות ויצאנו אל הג'יפ בחניה לפני שנתחרט. הוא פתח לי את דלת הג'יפ שלו, כמו ג'נטלמן אמיתי, ונישק את שפתיי בתשוקה.
"אני לא יודע איך אני יכול להוריד את הידיים ממך".
"זו באמת בעיה קשה", הרצנתי, "מה נעשה כשנחזור ליחידה?"
"את סומכת עליי?"
"במאתיים אחוז בקרב, אבל במשרד?"
"אני מבטיח לך שאף אחד לא יראה מגע בינינו בתחומי הבסיס". הוא התיישב במושב הנהג. "השאלה היותר חשובה היא האם את תוכלי להוריד את הידיים שלך ממני כשתראי אותי?..." חייך אליי.
"יש לך גם חוש הומור". התיישבתי עליו ונישקתי אותו בתשוקה שלא ידעה שובע. "כל מה שבא לי זה רק לאכול אותך", לחשתי, והוא הרים את השמלה שלי וגילה שאני בלי תחתונים.
"מה את עושה לי", אמר, התרומם ואני עליו, והפשיל את מכנסיו, הלביש אותי בקלילות על הזין הגדול והחזק שלו שהתקשה שוב, ואיפשר לי לנוע עליו, במקצב שלי, כשהוא מנשק אותי בתשוקה ממכרת.
"אני מקווה שאצליח לנהוג... הפעם גמרת אותי, אני סחוט", אמר והרים את מכנסיו.
"סליחה באמת", צחקתי, "שמונה חודשים בלי סקס... זו התוצאה" חזרתי למושב שלי, התנקיתי ולבשתי את התחתונים שהבאתי איתי בתיק. הבטן שלי קרקרה בעוצמה.
"אני רעבה".
"סוף סוף, כבר שעה שאני מנסה להביא אותך למסעדה", הוא צחק.
השמש כבר שקעה והירח האיר באורו הכסוף את המים. נכנסנו למסעדה מעל המצוק. הסתכלתי סביב, הקירות היו מחופים בעץ והתאורה הייתה רומנטית. התיישבנו ליד חלון גדול שהשקיף אל הנוף וגמענו את היופי שמולנו בלי מילים. כמה דקות אחרי כן מלצר ניגש לשולחן שלנו.
"אני רוצה את הסטייק הכי גדול שיש לכם, וגם צ'יפס גדול וסלט גדול". אלכס פער עיניים. "מה? אני מורעבת".
"אני אקח את מה שהיא ביקשה".
המלצר רשם בחיוך את ההזמנה שלנו. האוכל הגיע, זה היה ממש תאווה לעיניים. חיסלתי את כל הצלחת שלי בלי למצמץ.
אלכס אמר בהערכה: "איזה כיף לראות אישה שאוהבת לאכול ולא מסתפקת רק בסלט, ועוד נראית כמוך. כל הבנות שיצאתי איתן היו כל הזמן בדיאטה".
"אני לא מתכוונת להרוג את עצמי ולא לאכול, המקצוע שלי מסוכן מספיק", עניתי בחיוך. "אני יותר מדי בשבילך?" שאלתי, מתגרה.
"את בדיוק מה שאני צריך ולא ידעתי עד כמה". הוא פינה את הדברים בינינו ומשך אותי אליו לנשיקה מעבר לשולחן. "שנלך?"
"כן", הנהנתי.
אלכס עצר בראש הצוק, האוקיינוס כולו נפרס לפנינו. "וואו, איזה יופי", אמרתי, והוא חיבק אותי מאחור והגן עליי מהרוח. "תודה", לחשתי.
"אין על מה, אני שמח לחלוק איתך את היופי הזה. אני בא לכאן הרבה לגלוש", הוא חייך את החיוך היפה שלו. "כשאני בים, אני מרגיש שייך למשהו גדול יותר ממני, אני יכול להסתכל עליו שעות", אמר, וריגש אותי לגלות עד כמה גם הוא אוהב את הים מאותן הסיבות כמוני. עמדנו בשקט כמה רגעים, נשענתי עליו, לא רציתי לזוז כדי לא לשבור את הרגע הקסום בינינו.
הרגע עבר, והוא משך אותי אחריו לג'יפ בחזרה לחדר.
"בא לך טבילה בים? נתחרה מי יגיע ראשון?" ולא נתתי לו זמן להשיב. רצתי והורדתי את השמלה, החזייה והתחתונים שלי תוך כדי ריצה, וקפצתי לים. כמה דקות אחריי אלכס צלל מתחתיי והרים אותי גבוה. הוא זרק אותי לים, רק כדי לתפוס אותי ולהרים אותי לחיבוק אליו.
"אני אוהב אותך, הדר", נישק אותי בתשוקה. הפסקתי לרגע כדי לנשום. "את לא צריכה להגיד לי בחזרה, קחי את הזמן, יש בי מספיק אהבה בשביל שנינו", הוא אמר ברוך.
חיבקתי אותו אליי וליפפתי את עצמי סביבו. נישקתי את פניו היפות בהמון נשיקות קטנות.
"גם הלב שלי נפתח ומתרפא בזכותך", אמרתי והמשכתי לנשק אותו. עמדנו חבוקים, נתנו לגלים לשטוף אותנו. התמזגנו לאורו של הירח, היינו כמו גוף אחד.
"את, זה משהו שהיה בהחלט שווה לחכות לו, את מדהימה", הוא לחש לי. חייכתי אליו בחיוך של חתולה מדושנת עונג.
"אתה והזין שלך תופעה פנומנלית". ידעתי שאני מביכה אותו.
"תודה על ההחפצה", אמר וחייך.
נשקתי לו שוב על פיו, ואז עברתי לעיניים היפות שלו, לכל חלק בפניו ובצווארו. הידיים שלי ליטפו בעונג את הגב הרחב שלו. גלי הים עטפו אותנו ברכות, והגופים של שנינו התמזגו עם הגלים שסביבנו. הנשימה שלו נעשתה כבדה, והוא הלביש אותי בקלילות על הזין שלו, כיוון אותי במקצב איטי לרקוד מעליו. התשוקה בינינו התגברה, ככה גם המקצב והקצב.
"כן, זה כל כך טוב, תמשיך", נאנחתי. נהמתי לו באוזן, צמרמורות עברו לי בגוף. "אני כל כך אוהבת את העוצמה שלך, עוד, חזק יותר, הינה זה בא", לחשתי, וכמו גלים לחוף התנפצתי, והוא בתוכי, רוטטת על הזין שלו כמו מחט של ברומטר, והוא התחפר בי בעוצמה גדולה יותר ויותר.
"איזה כיף שאת יכולה להכניס את כולי אלייך, כל כך נעים לי בפנים, אני בא גם".
בשארית הכוחות שלי הנחתי את ראשי בלאות של עונג על חזהו הרחב. "אתה משהו מיוחד", והוא חייך. "לא כל הגברים מצליחים לעמוד בקצב שלי", חייכתי, מתגרה.
"את מביאה אותי לשיאים שלא חשבתי שאפשריים, ורק התחלנו", חייך מאוזן לאוזן, הרים אותי ונשא אותי בחזרה לחדר. נשכבנו רטובים על המיטה.
הרוח הנעימה שחדרה מהחלונות ומהדלת ליטפה וצמררה את גופי. הפטמות שלי הזדקרו והתמתחתי בעונג. "אני לא יכול להוריד ממך את העיניים", הוא הביט בי במבט מוקסם.
"בוא", שלחתי אליו את ידי, "חבק אותי, אני אוהבת את הגוף שלך צמוד אליי".
שכבנו בשקט חבוקים. שמעתי את הנשימות שלו נעשות כבדות והוא נרדם. הוא חיבק אותי אליו ולא הרפה. התבוננתי בגבר היפה שלצידי, נגעתי בעדינות בקימורי גופו. הוא חייך תוך כדי שינה חיוך תמים כמו של ילד וחיבק אותי חזק יותר אליו. הוא קבר את פניו בשקע צווארי, והעביר בי בלי שידע צמרמורת של עונג בכל הגוף. משהו בי נרגע, והגוף שלי רפה בתוכו. נרדמתי בחיוך על השפתיים.
אור הבוקר העיר אותי מוקדם. אלכס ישן חזק לידי ולא התעורר, גם כשהתארגנתי לצאת לרוץ. הייתי כבר בדלת, כששמעתי את קולו, עדיין ישנוני: "את רוצה שאצטרף אלייך?"
הוא נראה גמור. "תמשיך לישון, אני רוצה אותך ער ומעורר כשאני חוזרת", חייכתי.
שמחתי לרוץ לבד, לנקות קצת את המחשבות, לעכל את המהירות של ההתפתחויות בינינו. לא האמנתי איך אסף נשכח ממני כל כך מהר ואלכס תפס את מקומו בטבעיות. היה בו קסם אחר, רגיש יותר, שקט יותר, מכיל.
סיימתי את עליות הבטן, שכיבות הסמיכה והמתיחות, היה כבר חם ממש. בלי לחשוב פעמיים הורדתי נעליים וקפצתי למים, בבגדי הריצה שלי. התקררתי ונהניתי להרגיש את השרירים שלי מתרפים אחרי הריצה המאומצת. רטובה עדיין, עליתי מהחוף לחדר כדי לגלות את אלכס, נקי ורענן, יושב על המרפסת עם כוס קפה ביד, ומבטו מרוכז בי.
"את מחזה מרהיב להתעורר אליו", חייך, "את רצה כמו איילה, עושה תרגילים כמו פנתרה ושוחה במים כמו דולפין, וכל זה בגוף אחד של האישה הכי מדהימה שפגשתי". הוא חייך וסחף אותי אליו, הרים אותי והשכיב אותי על המיטה, נישק את שפתיי, את עיניי, לחיי, נשף קלות באוזניי וצמרר את גופי, ליקק את המלח מצווארי, גלש אל הגבעות של שדיי שהזדקרו למגעו, מצץ ונשך את הפטמות שלי, עורר את גלי התשוקה בי בעוצמה והמשיך לאט לאט אל תחתית בטני. נשימתי נעתקה.
לחשתי: "אלכס... זה מדהים, תמשיך", והוא המשיך. גלש אל בין רגליי, ליקק את הגבעה הרגישה שבין רגליי ומצץ אותה. הגב שלי התקמר מעונג. הרטט בתוכי התעורר, ביקשתי: "בוא אליי עכשיו...", ומשכתי אותו אליי בעוצמה. פיסקתי את רגליי סביבו והדרכתי את איברו הענק, העוצמתי והזקור, שוב לתוכי, "עכשיו, אלכס, חזק..." אמרתי, כולי רועדת.
"את כל כך חמה ורטובה", הוא אמר והדף את עצמו לתוכי בעוצמה, "את עוטפת אותי בלפיתה שממנה אני לא רוצה לעולם יותר להשתחרר". זזנו ביחד, הסתנכרנו במקצב עתיק שנבע מאיתנו בטבעיות, כאילו הכרנו שנים ולא רק יומיים, היינו מוכנים לאבד שליטה.
"אלכס!" צעקתי באקסטזה, "עכשיו...", והוא כבר ידע מה לעשות והתחפר בי חזק יותר, מהר יותר, עד ששנינו איבדנו שליטה והתפוצצנו ביחד.
"תצבטי אותי בבקשה, הדר", הוא ביקש בחיוך, "נראה לי שאני עדיין ישן ומפנטז עלייך. זה אמיתי?"
"עונג כזה עוצמתי כבר ממזמן לא חוויתי", אמרתי וחיבקתי אותו אליי. אלכס חייך בגאווה.
"רעבה?"
"מורעבת, אבל לא בא לי לצאת מהחיבוק שלך", חייכתי אליו.
"בואי נלך לארוחת בוקר ונחזור להתכרבל ביחד, אני מבטיח". הוא נישק אותי ברוך והוביל אותי אחריו למקלחת. חיבקתי אותו מאחור, נישקתי כל סנטימטר בגבו, צווארו, כתפיו. ראיתי לראשונה את הצלקות שעל גבו, מוסוות בתוך הציור המרהיב של עוף החול הענק שמקועקע על גבו. "איפה נפצעת?" סובבתי אותו אליי והבטתי בעיני התכלת הגדולות שלו.
"בסבב הראשון שלי באפגניסטן, לפני שבחרתי להיות צלף. צלף של האויב ירה במצבור של תחמושת לידינו, התחמושת התפוצצה ורסיסי כדורים התנפצו לכל עבר", זיק של כאב עבר בעיניו. הוא חיבק אותי אליו חזק יותר. "יצאתי בזול. איבדתי שם את החבר הכי טוב שלי".
"למה לא פרשת אז?"
"להפך, כעסתי כל כך ורציתי לנקום בהם, לכן עשיתי הכול כדי שישלחו אותי לקורס צלפים".
"ועוף החול למה?"
"כבר חשבתי שאני מת, וראיתי את הדימוי של חצי ציפור וחצי אישה, לוחמת שקמה מהאפר לחיים חדשים".
סובבתי אותו שוב בגבו אליי. "עכשיו אני קולטת שזו בעצם לא ציפור אלא אישה בדמות של ציפור". ליטפתי את הגב הרחב והשרירי שלו, עקבתי אחרי קווי המתאר של האישה. הוא סובב אותי אליו ואמר: "נראה לי שהכינו אותי לקראת המפגש איתך", חייך ונישק אותי בתשוקה. "אישה לוחמת שלי, איתך אני נולד מחדש".
לא הייתי צריכה יותר מזה. הגבתי אליו בתשוקה שלא ידעה שובע, הנחתי את ידי על צווארו הרחב, "תרים אותי עליך", ביקשתי והתיישבתי על איברו הזקור. הצמדתי אותו לחזה שלי, וכיוונתי אותו למצוץ את הפטמה שלי. זרם חשמל עבר מהפה שלו לפטמה שלי ומשם חישמל לי את כל הגוף. זרם שעורר בי תשוקה גדולה יותר לרקוד על איברו הגדול יותר ויותר.
אלכס נהם לי באוזן, כבר לא שלט בעצמו יותר, "אני בא, הדר, יפה שלי".
"גם אני", עניתי, "חזק יותר בבקשה, עכשיו". הוא השתולל מרוב עונג, סחף אותי איתו, ונהם כמו חיה מיוחמת, "הדר..."
הנוזל החם שלי זרם ועטף לו את הזין. הוא התפוצץ אל בין גלי העונג הרוטטים שלי... נשארנו בלי מילים...
"תודה לך. אני מרגיש כאילו נולדתי מחדש בזכותך, בכל המובנים, לא רק בגלל הסקס". הוא חייך והוריד אותי ממנו, סיבן אותי ואותו ושלח בי שוב גלים של עונג...
"איך לעזאזל אפשר לוותר על זה?" שאלתי בעצב.
"אם נראה לך שאני מוכן לוותר עלייך כי את המפקדת שלי, תשכחי מזה. שנינו מקצוענים שיכולים לשמור על קשרי עבודה תקינים ומעצימים בזמן העבודה, ובבית להזדיין כמו ארנבים", התגלגל מצחוק, כאילו קרא לי את המחשבות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
