כוס הקפה שגרמה לי להתאהב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כוס הקפה שגרמה לי להתאהב
מכר
אלפי
עותקים
כוס הקפה שגרמה לי להתאהב
מכר
אלפי
עותקים

כוס הקפה שגרמה לי להתאהב

4.4 כוכבים (16 דירוגים)

עוד על הספר

תלמה ליבל

תלמה לֶיְבֶּל (Thalma Lobel; נולדה ב-1947) היא פסיכולוגית ישראלית, פרופסור מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ראש מרכז אדלר לחקר ההתפתחות והפסיכופתולוגיה של הילד באוניברסיטה זו.

תחומי התמחותה הם הבדלים בין המינים, התפתחות חברתית, הבדלים בין-תרבותיים והשפעת החוויות החושיות על קבלת ההחלטות וההתנהגות. פרופ' ליבל כיהנה כראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן כדקאנית הסטודנטים של האוניברסיטה. בשנת 2008 נבחרה לוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב.
ב-2014 יצא ספרה של פרופ' ליבל בארה"ב Sensation, בהוצאת סיימון ושוסטר, אשר תורגם לשפות רבות בהן סינית, יפנית, קוריאנית, רוסית, גרמנית, הולנדית, איטלקית, דנית, תאית ועוד. בעברית נקרא הספר "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב".

תקציר

"המחקר של תלמה ליבל הוא אחד החדשניים ביותר בפסיכולוגיה. ספרה החכם והמרענן ישנה את מבטנו על הפסיכולוגיה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו נהיים מי שאנחנו"   

- דן אריאלי, מחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה"

בכוס הקפה שגרמה לי להתאהב לוקחת אותנו הפסיכולוגית תלמה ליבל למסע מדהים בין החושים, מסע שבו נגלה את ההשפעה העמוקה שיש לסביבתנו החיצונית על מחשבותינו, רגשותינו והחלטותינו בכל תחום: מן האנשים שאנו אוהבים ועד לדרך שבה אנו עובדים.

היא מתארת בספרה כיצד החזקת דברים חמים בידינו יכולה לגרום לנו להיות ידידותיים יותר; כיצד אנו תופסים אנשים כנחמדים יותר אם אנו יודעים שהם אוהבים מאכלים מתוקים; וכיצד, בלי ידיעתנו, אנו מקשרים בין גובה וכוח, משקל וחשיבות, ניקיון ומוסריות.

בספר זה חושפת ליבל לראשונה בפני הקהל הרחב את הפסיכולוגיה שמאחורי ממצאים מדהימים אלה, בהתבסס על מחקריה שלה ועל מחקריהם של חוקרים מובילים אחרים.

ליבל מעניקה תשומת לב מיוחדת לדרך שבה מתקשרים במוחנו מושגים מופשטים ופיזיים, ושואלת כיצד אנו יכולים להשתמש במידע זה לתועלתנו. התשובה: אם נדע לנצל את כוחה של האינטליגנציה הפיזית שלנו, נוכל לשנות את הדרך שבה יתפסו אותנו אנשים אחרים, למתן את קשיחותם של מי שמנהלים עמנו משא ומתן, להשפיע עליהם להיות הוגנים יותר, להעצים את יצירתיותנו – וזו רק ההתחלה.

כוס הקפה שגרמה לי להתאהב הוא ספר חזק ומפתיע, אשר לבטח ישנה לעד את הדרך שבה אנו חושבים על השפעתו הפסיכולוגית של העולם הסובב האותנו, ועשוי לשנות גם את חיינו.

•           ישיבה בכורסה רכה מחלישה את מעמדנו בעת ניהול משא ומתן

•           הרכבת משקפי שמש מגבירה נטייתנו לרמות

•           הגשת קורות חיים בתיקייה מכובדת גורמת להם להיות מרשימים יותר

"אוסף מהנה של הרעיונות, הניסויים והאנקדוטות המעניינים ביותר מעולם הפסיכולוגיה של ימינו. אם מעניינות אתכם שאלות כמו מדוע אנשים מתאהבים, מדוע יש כאלה שעוברים על החוק, ומדוע אחרים נופלים קורבן לתכסיסי שיווק מחוכמים – מובטחת לכם קריאה מרתקת".

– אדם אלטר, מחבר הספר Drunk Tank Pink.

פרופ' תלמה ליבל היא פסיכולוגית בעלת שם עולמי. היא היתה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, דקאנית הסטודנטים וחברת הוועד המנהל של האוניברסיטה .כיום היא מכהנת כראש מרכז אדלר למחקר בהתפתחות הילד ובפסיכופתולוגיה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. היא היתה מרצה אורחת באוניברסיטת הרוורד וחוקרת אורחת באוניברסיטאות טאפטס, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ובאוניברסיטת ניו יורק.

פרק ראשון

1

תרצו לשתות משהו? כיצד משפיעה עלינו הטמפרטורה

 

 

 

מי שהיה נשוי אי־פעם מכיר את הכלל: הבעל תמיד אשם. בעלי ואני נשואים כבר למעלה משלושים שנה. לפני עשר שנים החלטנו למכור דירה קטנה. קונים פוטנציאליים רבים באו והלכו. אבל זוג אחד, שנישא לא מזמן, שב לראות את הדירה פעם אחר פעם. באחד הביקורים הם אפילו הביאו איתם אדריכל, שהסתובב בכל הדירה ומדד ויעץ כיצד אפשר לעצב אותה מחדש. היה ברור שהם מעוניינים לקנות את הדירה.

אמנם דיברנו מעט על מחירים בביקוריהם, אבל כבר הגענו כמעט לשלב החתימה על המסמכים האחרונים ועדיין לא הסכמנו על המחיר. לשיחת המשא ומתן שעתידה היתה להיות האחרונה נפגשנו על כוס תה בבית של ידיד משותף. אני זוכרת בבהירות שבדרך לפגישה זו האמנתי כי הצעתם היתה נמוכה מדי וכבר תכננתי לעמוד בתוקף על הצעת מחיר נגדית. תכננתי במחשבותי את כל הדרכים שבהן אדבר על ערכה של הדירה, על מיקומה המצוין ועל העניין שגילו בה קונים פוטנציאליים אחרים. לאחר שהגענו מזגו מארחינו לכולנו תה חם, ובתוך עשר דקות של שיחה התברר לי שהסכמתי להצעתם המקורית - הנמוכה מדי.

כשחזרתי הביתה הלקיתי את עצמי מפני שהרגשתי שאילו התעקשנו היינו מצליחים לקבל יותר. היה ברור שבני הזוג האלה מאוד מעוניינים בדירה. מדוע ויתרנו כה בקלות? באופן טבעי החלטתי שבעלי הוא האשם: מדוע הוא לא התעקש? מדוע הסכמנו כל כך מהר? אולי פשוט התעייפנו מהתמשכות המשא ומתן ורצינו לסיים מהר את העניין. אולי פשוט חיבבנו את הזוג הצעיר. שנים לאחר מכן גיליתי שסביר שדבר פשוט הרבה יותר מילא שם תפקיד: ספל התה החם.

סטודנט באוניברסיטת ייל בשם לורנס ויליאמס (Williams) והמנחה שלו, הפרופסור הנודע ג'ון בארג', גייסו בשנת 2008 ארבעים ואחד סטודנטים למחקר בפסיכולוגיה.[2] בזה אחר זה הכניסו אותם לחדר קבלה, שבו קידמה את פניהם עוזרת מחקר אשר הובילה אותם למעלית שעלתה למעבדה בקומה הרביעית. כחלק מן הניסוי היו ידיה של העוזרת עמוסות בערמת ספרים, בלוח כתיבה ובספל קפה. כשהיו במעלית היא ביקשה מן המשתתפים, כבדרך אגב, להחזיק את ספל הקפה שלה לכמה שניות כדי שתוכל לכתוב את שמם ופרטים אחרים בלוח הכתיבה שלה. בקשה אגבית זו היתה לאמיתו של דבר החלק החשוב ביותר של התהליך. מחצית המשתתפים קיבלו ספל קפה חם, ואילו המחצית האחרת קפה קר עם קרח כדי לחשוף אותם אגב כך לחוויית המגע בטמפרטורה מבלי שיהיו מודעים לחשיבות הבקשה.

כשהמשתתפים יצאו מן המעלית ונכנסו למעבדה קידם את פניהם נסיין נוסף אשר הזמין אותם לשבת וביקש מהם לקרוא תיאור של מישהו שכונה רק "אדם A" ותואר כמיומן, אינטליגנטי, נחוש, מעשי, חרוץ וזהיר. המשתתפים לא ידעו שאדם Aהיה דמות בדיונית שנבנתה עבור הניסוי. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לתת לאדם Aניקוד ברשימת עשר תכונות אישיות נוספות שלא הוזכרו בתיאור. מחצית התכונות היו בספקטרום שבין "חם" ל"קר" - תכונות שאפשר לשייך לאישיות "חמה" או "קרה" עם מילים כגון נדיב או בלתי נדיב, נוח לבריות או זועף, חברותי או בלתי חברותי, אכפתי או אנוכי. לשאר התכונות לא היו היבטים של "חום" ו"קור". הן כללו, בין השאר, מילים כמו דברנות או שתקנות, חזק או חלש, הגון או בלתי הגון.

שימו לב כעת לכוחה של החזקת ספל קפה חם. משתתפים שהחזיקו את הספל החם לזמן מה כשהיו במעלית העריכו את אדם Aכיותר נדיב, אכפתי וטוב מזג מאשר המשתתפים שהחזיקו את ספל הקפה עם הקרח. ההבדלים בין הערכות שתי הקבוצות היו משמעותיים. האנשים שהחזיקו את הספל הקר נטו הרבה יותר לראות את אדם Aכזועף, אנטי־חברתי ואנוכי. עם זאת, תחושותיהם של כל המשתתפים בנוגע לתכונות שלא היו קשורות להיבטים של חום או קור היו כמעט זהות, בלא תלות בספל שהחזיקו לפני שהתיישבו.

האם פעולה חסרת משמעות כמו החזקה של ספל קפה חם במעלית באמת יכולה לגרום לנו לראות את האנשים שסביבנו כנחמדים יותר? מה התרחש כאן מבחינה פסיכולוגית?

הגילוי שחמימות פיזית מקדמת חמימות בין־אישית היתה כל כך מפתיעה, שמדענים רבים הרימו גבה ותהו אם ייתכן שזה באמת כך. אך כפי שתיווכחו בקרוב, הטמפרטורה משפיעה על תגובתנו לאנשים אמיתיים בדיוק כפי שהשפיעה על השיפוט הראשוני של המשתתפים בניסוי על אנשים אנונימיים שעליהם רק קראו. הטמפרטורה יכולה להשפיע גם על הדרך שבה אנו תופסים אינטימיות וקרבה לאחרים.

אף על פי שאנשים שונים זה מזה במידת הצורך שלהם באינטימיות ובמידת יכולתם לקיים אותה, אינטימיות היא מרכיב חיוני ברוב מערכות היחסים. בשנת 2009 בדקו שני חוקרים הולנדים[3] אם לטמפרטורה יכולה להיות השפעה על מידת הקרבה שאנשים חשבו שיש בינם לבין אנשים אחרים. כמו בניסוי הקפה, גם הם גרמו למשתתפים להחזיק משקאות חמים או קרים. לשם כך ביקש הנסיין מכל אחד מהם להחזיק את המשקה למשך כמה דקות בזמן שעסק כביכול בהכנת השאלון במחשב.

לאחר מכן לקח הנסיין את המשקה מן המשתתפים וביקש מהם לחשוב על אדם אמיתי שהכירו ולדרג את מידת קרבתם אליו. אנשים שהחזיקו משקה חם תפסו את האדם שעליו חשבו כעל קרוב אליהם יותר מבחינה רגשית, לעומת אלה שהחזיקו משקה קר. זה מפתיע, מפני שרובנו מאמינים שהקשרים האינטימיים ביותר שלנו נותרים יציבים מיום ליום; איננו מצפים שהם יושפעו מן הטמפרטורה של המשקה שאנו מחזיקים.

אבל נפשנו אינה מתקיימת בחלל ריק, ולגורמים דקים בסביבתנו יכולות להיות השפעות על רגשותינו וערכינו. דברים שאנו רואים ונוגעים בהם, שאנו שומעים או מעבדים בגופנו ובחושינו הפיזיים, יכולים להיראות בלתי רלוונטיים - אך הם בכל זאת משפיעים על מצבינו הנפשיים, ועל פי רוב מבלי שנהיה מודעים לכך. תחום הקוגניציה הגופנית שבו אנו עוסקים הוא תחום עולה בפסיכולוגיה; ולפי התיאוריה שבמרכזו קשורים זה בזה לבלי הפרד קבלת ההחלטות שלנו, חוויותינו החישתיות־תנועתיות - כגון מגע בעצמים חמים או קרים - התנהגותנו, שיפוטינו ורגשותינו.

הפסיכולוגיה התעניינה עד כה בדרך כלל במה שמתרחש בתוך ראשם של אנשים ובסיבות לטעויותיהם ולבחירות שהם בוחרים. הפסיכולוגיה חוקרת בדרך כלל פחדים, מאוויים, זיכרונות, רגשות. אבל מה בדבר ההקשר החיצוני שבו אנו מוצאים את עצמנו? מתברר כי גם לסביבה שמחוץ לראשם של אנשים יש השפעה על הצלחתם או על כישלונם, במיוחד במצבים שבהם עומד תפקודם במבחן - בעבודה, בבחינות קבלה, במבחנים או באירועי ספורט. מנקודת הראות של הקוגניציה הגופנית, השאלה הנשאלת היא כיצד מושפעים ביצועיהם של הנבדקים אפילו מהיבטים זניחים כביכול של הסביבה שבה הם נבדקים - דברים כמו החום של אורות הבמה, צבע הווילונות או סמלים בולטים של מותגים.

תיאוריית הקוגניציה הגופנית מעלה את האפשרות שהפסיכולוגיה שלנו אינה יכולה לפעול במנותק מן העולם הפיזי, ושחושינו הם הגשר הן לתהליכי החשיבה המודעים שלנו והן לאלה שאינם מודעים. אנו, הפסיכולוגים ומדעני המוח העובדים בתחום זה, חותרים להראות את ההשפעה שיש לתחושות פיזיות על מצבינו הנפשיים ועל התנהגותנו.[4] הקשר בין הנפש לגוף ניכר בכל מעשינו.

קראו את המשפט הבא.

 

לחיצת ידו החמה הסתירה את כובד זיכרונותיו. אך הוא ירה בה בדם קר, ומאז ואילך חדל לישון במצפון נקי.

 

אמנם תערובת המטפורות המוזרה שבו לא תזכה אותו בשום פרס ספרותי, אבל הבה נבחן אותו מקרוב. הביטויים "בדם קר" ו"מצפון נקי", "לחיצת יד חמה" ו"כובד הזיכרונות" מראים כי השפה היומיומית שלנו נטועה בקשר שבין החוויה הגופנית לבין מצבנו הפסיכולוגי.[5] האמת היא שקשה למצוא רגש שלא כרוכה בו מטפורה פיזית: בידוד הוא קר, רגשי אשם הם כבדים, אכזריות היא קשה.

ספר זה מראה שיחסים אלה בין תחושות פיזיות לבין רגשות והתנהגויות אינם מטפוריים גרידא אלא ממשיים. תחושות פיזיות כגון חמימות, מרחק, משקל וחוויות חושיות דקות רבות אחרות יכולות לפעול עלינו בדרכים היכולות להשפיע (ואכן משפיעות) על שיפוטינו, על חוויותינו הרגשיות ועל תפקודנו. הקשר בין תחושות פיזיות לבין חוויות פסיכולוגיות אמנם מורכב, אך מתגלה בדרך מאוד מסוימת - כמו בתחושת הקור אשר נובעת מבדידות.

לילה בודד וקר

ידוע ששינויי טמפרטורה משפיעים על מצב הרוח שלנו. מזג אוויר חמים ונעים משפר את מצב רוחנו,[6] ואילו חום קשור לתוקפנות ולשיעור פשיעה גבוה.[7] ברומיאו ויוליה של שייקספיר מזהיר בנווֹליו את מרקוציו מאווירת האלימות המהבילה ברחובות ורונה. "בבקשה, מרקוציו, בוא נפרוש. היום הוא חם, הקפולטים ברחובות. אם ניפגש תפרוץ תגרה. החום הזה מדליק כל דם בשיגעון."* האמת על אודות יחסים אלה מורכבת יותר, כמו תמיד, אבל הקשר עצמו ברור. יש פסיכולוגים "קלאסיים" שעדיין ממשיכים להתנגד לממצאים אלה, אבל יש די והותר הוכחות מחקריות לכך שגורמים סביבתיים משפיעים עמוקות על מצבינו הנפשיים ועל מחשבותינו. מתברר ששיחה סתמית כביכול על מזג האוויר עלולה להיות לא כל כך סתמית. שאלה כמו "מה דעתך על מזג האוויר הזה?" היא לאמיתו של דבר דרך מנומסת לשאול "מה קורה איתך?" שאלה תמימה לכאורה זו משפיעה לפעמים על שיפוטינו ועל החלטותינו.

[* מערכה 3 תמונה 1; תרגום: דורי פרנס.]

הנה בדיחה שאמי אהבה לספר: גבר ואישה יוצאים ביחד כבר חמש־עשרה שנים. יום אחד שואלת האישה את הגבר, "אתה לא חושב שהגיע הזמן שנתחתן?" "בהחלט," עונה הגבר, "אבל מי יתחתן איתנו? קר שם בחוץ." מובן שכוונתה של האישה היתה שהם יתחתנו זה עם זה. אבל כפי שמציין הגבר, קשה למצוא מישהו לחיות איתו. אנשים לפעמים משתמשים בביטוי "קר שם בחוץ" כאשר הם חוששים לעשות שינויים מרחיקי לכת בחייהם כמו עזיבה של בן או בת זוג, או מקום עבודה. מה שמצפה להם עלול להיות קשה, מפחיד, או בודד - קר.

פעם סיפרה לי חברה סיפור עצוב מימי נעוריה. כאשר היתה בת שלוש־עשרה היא התרגשה מאוד לקראת יציאתה למחנה קיץ עם שתיים מחברותיה הטובות ביותר. אבל ביום שבו הן היו אמורות לצאת למחנה, אחת החברות חלתה ואילו משפחתה של האחרת שינתה את תוכניותיה. לפתע נאלצה חברתי לצאת למחנה ולישון שם לבדה. עשרות שנים לאחר מכן, כששוחחנו על כוס תה חם בתל אביב, סיפרה לי כמה קר היה לה כל לילה באותו קיץ. אף על פי שהקיץ הישראלי חם מאוד, השמיכה הדקה שלה לא הספיקה כדי לגרום לה להרגיש בנוח. הקשר בין בדידות לתחושת קור קיים בשפות רבות, בפזמונים ובשירה. האם חברתי היתה מרגישה פחות קור בקיץ ההוא אם חברותיה היו איתה?

בצפון אמריקה, בעיר טורונטו, הטמפרטורה נשארת רוב הזמן מתחת לאפס. התושבים נאלצים לסבול חודשים של שלג, קרח, בוץ ורוחות מקפיאות. זו היתה הסביבה המתאימה עבור שני חוקרים מאוניברסיטת טורונטו לבדוק את הקשר בין תחושת קור לבין תחושת בדידות. הם ערכו שני ניסויים שבהם בדקו אם טמפרטורה פיזית משפיעה על מצבנו הפסיכולוגי, וכן אם תחושותינו משפיעות על תפיסת הטמפרטורה שלנו.[8]

בניסוי הראשון ביקשו החוקרים משלושים ושניים סטודנטים להיזכר במצב שבו חשו דחויים חברתית ובודדים - לדוגמה כשלא הוזמנו למסיבה או להצטרף למשחק כלשהו עם האחרים. שלושים ושניים סטודנטים אחרים נתבקשו לחשוב על מצב שבו היו מקובלים חברתית - כמו, למשל, בעת התקבלותם למועדון כלשהו. בהמשך אמרו להם שאנשי התחזוקה של האוניברסיטה רוצים לדעת עד כמה החדר קר או חם, ושאלו אם יוכלו בבקשה להעריך את הטמפרטורה בחדר. הסטודנטים שנזכרו בדחייה חברתית אכן העריכו את החדר כקר יותר מאלה שנזכרו בחוויה נעימה של מקוּבלוּת חברתית. אם לדייק, ההערכה הממוצעת של אלה שנזכרו בדחייה היתה 21.38 מעלות צלזיוס, לעומת הערכה ממוצעת של 24 מעלות צלזיוס אצל אלה שנזכרו במקוּבלוּת חברתית. זאת אף על פי שכולם ישבו בדיוק באותו החדר.

אתם רואים אפוא שזיכרונות רגשיים יכולים להשפיע על החוויה הגופנית בהווה. יש קשר חזק - אפילו כעבור זמן - בין קור לבין בדידות.

בשלב הבא רצו החוקרים להתקדם מעבר להיזכרות גרידא בבדידות או בתחושת מבוּדדוּת ולשחזר את החוויה בהווה. הם השתמשו בדרך מבריקה כדי לגרום לאנשים להרגיש דחויים: הם הזמינו קבוצה של נחקרים לשחק משחק וירטואלי של מסירות כדור. המשתתפים התבקשו לשבת ליד מחשב ולשחק בזמן אמת עם שלושה שחקנים שנמצאו כביכול במקומות אחרים. הם לא ידעו שבעצם לא היו שחקנים אחרים. היתה רק תוכנית מחשב לא ממש נחמדה, שתוכנתה למסור את הכדור הווירטואלי כמעט תמיד לשחקנים הבדיוניים במטרה לגרום לאדם האמיתי לחוש דחוי. קבוצת המשתתפים השנייה קיבלה אותו משחק מסירות, אבל עם תוכנית מחשב מפלה הרבה פחות בבחירותיה למי למסור את הכדור. במהלך המשחק כולו שבו וקיבלו השחקנים האמיתיים את הכדור מידי השחקנים הווירטואליים, ואין פלא שהם גם נהנו מן המשחק הרבה יותר.

לאחר משחק מסירות הכדור התבקשו שתי הקבוצות להשתתף במשימת שיווק שלכאורה לא היתה קשורה למשימה הקודמת: לנקד על סולם מאחת עד שבע את רצונם בחמישה מוצרים שונים: קפה חם, מרק חם, תפוח, קרקרים וקוקה קולה עם קרח. המשתתפים לא ידעו, כמובן, שהדבר שעניין את החוקרים היה השפעתה של הדחייה במשימה הקודמת. התברר שהסטודנטים ה"דחויים" נטו הרבה יותר לבחור דברים חמים בהשוואה לאלה שלא נדחו. מסקנתם של החוקרים היתה שחמימות יכולה להיות תרופה לבדידות.

קבוצה אחרת של חוקרים פנתה לחקור מה קורה במצבים כאלה ברמה עמוקה, גופנית יותר, ובדקה אם טמפרטורת העור שלנו אכן נמוכה יותר כאשר אנו חשים דחויים.[9] גם הפעם השתמשו באותו משחק וירטואלי במסגרתו מאמינים הנבדקים שהם משחקים במסירת כדור עם שחקנים אחרים, כאשר לאמיתו של דבר לא היו שחקנים אחרים. גם הפעם תוּכְנַת המחשב ליצור שני תנאים - שיתוף ודחייה. במשחק השיתוף קיבלו המשתתפים את הכדור פעם בכמה מסירות, בעוד שבמשחק הדחייה הכדור לא נמסר להם כלל. החוקרים מדדו את טמפרטורת האצבעות של המשתתפים במהלך הניסוי, ומצאו שהשחקנים הדחויים באמת נעשו קרים יותר פיזית - טמפרטורת אצבעותיהם ירדה.

החוקרים הרחיקו לכת עוד יותר בניסוי נוסף, שנועד לענות על השאלה הבאה: האם החזקה של דבר מה חמים יכולה לשפר את הרגשתם של אנשים שחשו דחויים? הם ביקשו מן המשתתפים לשחק אותו משחק מסירות כדור, ושוב חילקו אותם לקבוצות של דחויים ושל מקובלים. אלא שהפעם תכנתו החוקרים את המחשב לעצור כעבור שלוש דקות ולהציג הודעה על שגיאה. כשזה קרה, בא חוקר לתחנת העבודה של המשתתף בהחזיקו כוס ובתוכה תה קר או חם. כל המשתתפים ביקשו את עזרתו, והחוקר ביקש מכל אחד מהם להחזיק את המשקה בזמן שכביכול תיקן את המחשב. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לבחור אם תחושתם היתה "רעה", "מתוחה", "עצובה" או "לחוצה" - וגם לנקד את עוצמתה מאחת עד חמש. הגיוני לצפות שאלה שחוו את הדחייה ידווחו על יותר רגשות שליליים מאשר אלה שחוו קבלה ושיתוף, ואכן אלה היו התוצאות אצל משתתפים אלה. החלק המפליא בהן היה שאך ורק אצל אלה שנדחו וגם החזיקו כוס עם תה קר נמצאו יותר רגשות שליליים. אצל אלה שנדחו, אך החזיקו כוס עם תה חם, נראה שהידיים החמות חיממו את הרגשתם וגרמו להם להרגיש טוב יותר.

כל התוצאות האלה יחד מראות בבירור כי תחושת קור או חום אינה נקבעת רק על ידי הטמפרטורה בחדר, אלא גם על ידי המצב הנפשי שבו אנו שרויים. חוויותיכם הגופניות והפסיכולוגיות באמת משתנות כאשר אתם מרגישים בודדים. זאת בין מפני שלא משתפים אתכם בפעילות כלשהי ובין מפני שאתם באותו החדר עם אנשים שאינם שותפים לדעותיכם, לבחירותיכם ולהשקפותיכם. אפילו אם אתם רק עומדים או יושבים הרחק מאדם כלשהו או מקבוצה, אתם חשים מבודדים - והחדר נעשה קר. לעומת זאת, אם אתם מרגישים מקובלים חברתית; אם אתם נמצאים בחדר עם אנשים ששותפים לדעותיכם, להעדפותיכם ולהשקפותיכם; או אם אתם פשוט יושבים בסמוך למישהו - אתם חשים שהחדר חמים יותר.

יש לממצאים אלה השלכות ישירות על הדרך שבה אנו חיים. יותר מכול חשובים הממצאים הללו למורים, למחנכים ולהורים הרוצים לעזור לילדים להסתגל למצבים שונים. לדוגמה, ילדים ומתבגרים מרגישים לפעמים בודדים או דחויים בבית הספר, דבר שעלול להוביל לבעיות הסתגלות. כעת, כשידוע לכם שחמימוּת פיזית יכולה להשפיע לטובה על אינטראקציות בין אנשים, אולי תוכלו לעזור לילדים לא להרגיש כאילו השאירו אותם בחוץ, בקור, וגם לעזור לאחרים לחוש יותר חמימות כלפיהם. אפשר ליצור אווירה בין־אישית חיובית על ידי פעולה פשוטה כמו הגברת החימום או על ידי כך שמבקשים מן הילדים ללבוש סוודר או שגורמים להם לשתות יחד משקאות חמים או לאכול יחד ארוחות חמות.

אדם צעיר שאני מכירה סיפר לי שכשהיה בגיל העשרה, הוריו שלחו אותו לפסיכולוג במטרה לנסות לשפר את יחסיהם איתו. אבל תחושתו בחדרו של הפסיכולוג היתה כל כך לא נוחה שהוא אפילו לא הוריד את מעילו בארבעת החודשים הראשונים. זה הזמן שלקח לו להתחמם אפילו כלפי הפסיכולוג. אני עצמי הלכתי ללא מעט מסיבות שבהן לא הכרתי איש וחשתי די בודדה כשנכנסתי לחדר. אפשר היה לדעת שגם רבים אחרים הרגישו כך מפני שהם לא הורידו את מעיליהם במשך הזמן שבילו באותן מסיבות. כאשר אתם עורכים פגישות או מסיבות, הקפידו שהחדר יהיה חמים לפחות בתחילת ההתכנסות. הגשת משקאות חמים בעונה קרה, ואולי מרק חם בתחילת הארוחה, עשויה לעזור. לא רק חום פסיכולוגי, כי אם גם חום פיזי יכול לעזור לאנשים בודדים ולכאלה הנמצאים במצבים חברתיים חדשים ובלתי מוכרים.

ידיים חמות, לב חם: טמפרטורה, נדיבות ואמון

האם השפעתה של הטמפרטורה מגיעה מעבר לדעותינו ולהרגשותינו? האם היא יכולה להשפיע על התנהגותנו בעולם הממשי? האם טקס יומיומי של שתיית קפה יכול, נאמר, לשנות את הסיכוי שתיתנו כמה מטבעות למישהו שמבקש עזרה מחוץ לבית הקפה השכונתי שלכם? האם התה החם שאתם שותים בבוקר עוזר לכם להתחיל את היום בגישה יותר פתוחה וחיובית, ואפילו לבטוח יותר באחרים? ויליאמס ובארג', החוקרים מאוניברסיטת ייל אשר ערכו את הניסויים עם ספלי הקפה החם, חשבו על דרך לברר זאת.[10]

הם סיפרו למשתתפים שהם עורכים מחקר צרכנים ונתנו להם "מוצר חדש" - כרית טיפולית שאותה ביקשו מהם להחזיק במשך כמה דקות. הכרית שניתנה למשתתפים היתה חמה או קרה, ולאחר שהחזיקו אותה הם התבקשו להעריך את האפקטיביות שלה ולומר אם היו ממליצים עליה לחברים, לבני משפחה ולזרים. אבל החלק החשוב ביותר של המחקר לא היה הסקר, כי אם ההחלטה שהתבקשו המשתתפים להחליט לאחר מכן. לכל אחד מהם ניתנה אפשרות לבחור בין שתי מתנות לאות תודה על השתתפותם במחקר: חטיף לעצמם או כרטיס מתנה על שם ידיד.

התוצאות היו דרמטיות. מבין אלה שהחזיקו את הכרית הקרה, בערך 75 אחוז בחרו במתנה לעצמם ורק 25 אחוז בחרו במתנה לידיד. מבין אלה שהחזיקו והעריכו את הכרית החמה, 54 אחוז העדיפו לתת מתנות לידידיהם לעומת 46 אחוז שבחרו מתנה לעצמם. זהו הבדל גדול ומשמעותי מבחינה סטטיסטית בהתנהגות הנתינה, והגורם היחיד שהשתנה בניסוי היה הטמפרטורה של הכרית שבידי המשתתפים.

תוצאות המחקר מחזקות את הבנתנו שפילנתרופיה ותרומות יכולות להיות פעולות רגשיות יותר מאשר רציונליות. אין פירוש הדבר שנתינה היא דחף רגשי טהור, מפני שמובן שהיא כוללת גם מרכיב רציונלי גדול. איננו נוטים להתפרצויות של חלוקת מתנות או להתקפי פילנתרופיה בלא בקרה, אבל לתרומות שאנו תורמים יכולות להיות סיבות רבות: ייתכן שאנו רוצים שהמקבלים יאהבו ויכבדו אותנו; ייתכן שאנו רוצים להיחשב לנדיבים בקהילה שבה אנו חיים; וייתכן שאנו רוצים להרגיש שאנו חשובים ושזקוקים לנו. אבל ניסוי זה, כמו רוב הניסויים העוסקים בקוגניציה גופנית, מראה שפעולותינו מושפעות מדחפים רגשיים - אפילו הפעולות שאנו מאמינים שנובעות מתהליכי מחשבה הגיוניים לגמרי. הוא מראה גם שלא זו בלבד שיש בהן מרכיב רגשי ותת־מודע משמעותי, אלא שייתכן שהשפעותיהם הדקות של כוחות פשוטים, גשמיים ויומיומיים לגמרי הם המביאים אותנו לידי פעולה. במקרה זה, מה שעורר את הפעולה היה מעשה שלפחות על פניו נראה לא קשור - החזקת כרית טיפולית חמה למשך כמה דקות.

ויליאמס ובארג' ערכו מחקר נוסף שבו התכוונו לבדוק אם החזקת עצם חם יכולה לעורר לא רק נדיבות אלא גם אמון.[11] אמון הוא הבסיס שעליו נבנים נישואים, ידידויות וקשרים עסקיים. הוא עלול להיות קשה להשגה ושברירי. הוא גם תלוי בגורמים רבים. מדוע בחלק ממערכות היחסים שלנו נבנה אמון, אך לא באחרות? ההחלטה לבטוח במישהו יכולה להיות מיידית ולהיראות אינטואיטיבית, אבל מעט חמימות עשויה לחזק קשר חשוב.

בניסוי זה ביקשו החוקרים מן המשתתפים להחזיק מארז תרפויטי שהיה קר (15 מעלות צלזיוס) או חם (41 מעלות צלזיוס). לאחר מכן שיחקו המשתתפים משחק שבו חלקם קיבלו את תפקיד המשקיעים ואחרים את תפקיד הנאמנים. במשחק זה מחליט כל אחד מן המשקיעים כמה כסף לשלוח לנאמן שיושב בחדר אחר ואינו מזוהה, והסכום ששולח המשקיע גדל פי שלושה מיד עם קבלתו על ידי הנאמן. הנאמן יכול להחליט כמה כסף להחזיר. בכל סיבוב יכלו המשקיעים להשקיע כל סכום, מאפס עד דולר אחד במדרגות של עשרה סנט. זכרו, כל סכום שהמשקיע בוחר להשקיע גדל פי שלושה, אבל הנאמן מחליט כמה כסף להחזיר למשקיע. ככל שהמשקיע שולח יותר כסף, הוא יכול לקבל בחזרה יותר כסף - אבל רק אם הנאמן בוחר לתת לו את הכסף. המשתתפים אמנם האמינו שהם משתתפים במשחק השקעות, אבל לאמיתו של דבר זה היה מבחן אמון. ככל שמשקיע בוטח יותר בנאמן, סכום הכסף שיהיה מוכן להשקיע גדל.

תוצאות המחקר היו מפליאות. אלה שנגעו במארז הקר מיד לפני המשחק השקיעו פחות כסף בהשוואה לאלה שנגעו במארז החם. חברי הקבוצה עם המארז הקר לא בטחו בנאמנים בקלות. הם לא היו כל כך בטוחים שיחזירו להם את השקעתם. לעומת זאת, החזקה של מארז תרפויטי חם גרמה לאנשים להתנהג יותר בנדיבות, לחוש יותר אינטימיות, ולהיות נכונים יותר לבטוח באחרים.

נראה כי הנדיבות, האמון והאינטימיות שתעורר חמימות פיזית הם בגדר השפעות קצרות מועד. הפסיכולוגיה שלנו מושפעת ממה שחש גופנו הפיזי רק למשך פרק זמן קצר. אך כפי שטענתי לפני כן, מה שקצר אינו בהכרח בלתי חשוב. לשיפוט חטוף יכולות להיות תוצאות שנשארות איתנו זמן רב. כדי שנוכל לשלוט באותות שבאים מן הסביבה ומאנשים אחרים, ובשביל שאפשר יהיה לעבוד איתם, הצעד הנחוץ הראשון הוא להיות מודעים להם.

חשבו על כך שאפשר לשפר דייט ראשון או פגישת עסקים ראשונה פשוט על ידי הגשת משקה חם. רעיון אחר יכול להיות להיפגש במסעדה יפנית, שמציעה מגבות חמות לפני הארוחה. כל אימת שתרצו לגרום לאדם אחר לתפוס אתכם כחמים או כסימפתיים, הציעו לו ספל תה או קפה חם. כדי לגרום לצד האחר להתפשר או להראות מידה כלשהי של נדיבות בעת משא ומתן על עניינים כגון משכורת, מכירה או גירושים, תוכלו אולי להציע לו ספל תה טוב או ספל אספרסו במקום משקה קר. דבר כזה עשוי להטות את המאזניים לטובתכם. יש אמת במימרה הישנה, "ידיים חמות, לב חם".

תלמה ליבל

תלמה לֶיְבֶּל (Thalma Lobel; נולדה ב-1947) היא פסיכולוגית ישראלית, פרופסור מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ראש מרכז אדלר לחקר ההתפתחות והפסיכופתולוגיה של הילד באוניברסיטה זו.

תחומי התמחותה הם הבדלים בין המינים, התפתחות חברתית, הבדלים בין-תרבותיים והשפעת החוויות החושיות על קבלת ההחלטות וההתנהגות. פרופ' ליבל כיהנה כראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן כדקאנית הסטודנטים של האוניברסיטה. בשנת 2008 נבחרה לוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב.
ב-2014 יצא ספרה של פרופ' ליבל בארה"ב Sensation, בהוצאת סיימון ושוסטר, אשר תורגם לשפות רבות בהן סינית, יפנית, קוריאנית, רוסית, גרמנית, הולנדית, איטלקית, דנית, תאית ועוד. בעברית נקרא הספר "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב".

עוד על הספר

כוס הקפה שגרמה לי להתאהב תלמה ליבל

1

תרצו לשתות משהו? כיצד משפיעה עלינו הטמפרטורה

 

 

 

מי שהיה נשוי אי־פעם מכיר את הכלל: הבעל תמיד אשם. בעלי ואני נשואים כבר למעלה משלושים שנה. לפני עשר שנים החלטנו למכור דירה קטנה. קונים פוטנציאליים רבים באו והלכו. אבל זוג אחד, שנישא לא מזמן, שב לראות את הדירה פעם אחר פעם. באחד הביקורים הם אפילו הביאו איתם אדריכל, שהסתובב בכל הדירה ומדד ויעץ כיצד אפשר לעצב אותה מחדש. היה ברור שהם מעוניינים לקנות את הדירה.

אמנם דיברנו מעט על מחירים בביקוריהם, אבל כבר הגענו כמעט לשלב החתימה על המסמכים האחרונים ועדיין לא הסכמנו על המחיר. לשיחת המשא ומתן שעתידה היתה להיות האחרונה נפגשנו על כוס תה בבית של ידיד משותף. אני זוכרת בבהירות שבדרך לפגישה זו האמנתי כי הצעתם היתה נמוכה מדי וכבר תכננתי לעמוד בתוקף על הצעת מחיר נגדית. תכננתי במחשבותי את כל הדרכים שבהן אדבר על ערכה של הדירה, על מיקומה המצוין ועל העניין שגילו בה קונים פוטנציאליים אחרים. לאחר שהגענו מזגו מארחינו לכולנו תה חם, ובתוך עשר דקות של שיחה התברר לי שהסכמתי להצעתם המקורית - הנמוכה מדי.

כשחזרתי הביתה הלקיתי את עצמי מפני שהרגשתי שאילו התעקשנו היינו מצליחים לקבל יותר. היה ברור שבני הזוג האלה מאוד מעוניינים בדירה. מדוע ויתרנו כה בקלות? באופן טבעי החלטתי שבעלי הוא האשם: מדוע הוא לא התעקש? מדוע הסכמנו כל כך מהר? אולי פשוט התעייפנו מהתמשכות המשא ומתן ורצינו לסיים מהר את העניין. אולי פשוט חיבבנו את הזוג הצעיר. שנים לאחר מכן גיליתי שסביר שדבר פשוט הרבה יותר מילא שם תפקיד: ספל התה החם.

סטודנט באוניברסיטת ייל בשם לורנס ויליאמס (Williams) והמנחה שלו, הפרופסור הנודע ג'ון בארג', גייסו בשנת 2008 ארבעים ואחד סטודנטים למחקר בפסיכולוגיה.[2] בזה אחר זה הכניסו אותם לחדר קבלה, שבו קידמה את פניהם עוזרת מחקר אשר הובילה אותם למעלית שעלתה למעבדה בקומה הרביעית. כחלק מן הניסוי היו ידיה של העוזרת עמוסות בערמת ספרים, בלוח כתיבה ובספל קפה. כשהיו במעלית היא ביקשה מן המשתתפים, כבדרך אגב, להחזיק את ספל הקפה שלה לכמה שניות כדי שתוכל לכתוב את שמם ופרטים אחרים בלוח הכתיבה שלה. בקשה אגבית זו היתה לאמיתו של דבר החלק החשוב ביותר של התהליך. מחצית המשתתפים קיבלו ספל קפה חם, ואילו המחצית האחרת קפה קר עם קרח כדי לחשוף אותם אגב כך לחוויית המגע בטמפרטורה מבלי שיהיו מודעים לחשיבות הבקשה.

כשהמשתתפים יצאו מן המעלית ונכנסו למעבדה קידם את פניהם נסיין נוסף אשר הזמין אותם לשבת וביקש מהם לקרוא תיאור של מישהו שכונה רק "אדם A" ותואר כמיומן, אינטליגנטי, נחוש, מעשי, חרוץ וזהיר. המשתתפים לא ידעו שאדם Aהיה דמות בדיונית שנבנתה עבור הניסוי. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לתת לאדם Aניקוד ברשימת עשר תכונות אישיות נוספות שלא הוזכרו בתיאור. מחצית התכונות היו בספקטרום שבין "חם" ל"קר" - תכונות שאפשר לשייך לאישיות "חמה" או "קרה" עם מילים כגון נדיב או בלתי נדיב, נוח לבריות או זועף, חברותי או בלתי חברותי, אכפתי או אנוכי. לשאר התכונות לא היו היבטים של "חום" ו"קור". הן כללו, בין השאר, מילים כמו דברנות או שתקנות, חזק או חלש, הגון או בלתי הגון.

שימו לב כעת לכוחה של החזקת ספל קפה חם. משתתפים שהחזיקו את הספל החם לזמן מה כשהיו במעלית העריכו את אדם Aכיותר נדיב, אכפתי וטוב מזג מאשר המשתתפים שהחזיקו את ספל הקפה עם הקרח. ההבדלים בין הערכות שתי הקבוצות היו משמעותיים. האנשים שהחזיקו את הספל הקר נטו הרבה יותר לראות את אדם Aכזועף, אנטי־חברתי ואנוכי. עם זאת, תחושותיהם של כל המשתתפים בנוגע לתכונות שלא היו קשורות להיבטים של חום או קור היו כמעט זהות, בלא תלות בספל שהחזיקו לפני שהתיישבו.

האם פעולה חסרת משמעות כמו החזקה של ספל קפה חם במעלית באמת יכולה לגרום לנו לראות את האנשים שסביבנו כנחמדים יותר? מה התרחש כאן מבחינה פסיכולוגית?

הגילוי שחמימות פיזית מקדמת חמימות בין־אישית היתה כל כך מפתיעה, שמדענים רבים הרימו גבה ותהו אם ייתכן שזה באמת כך. אך כפי שתיווכחו בקרוב, הטמפרטורה משפיעה על תגובתנו לאנשים אמיתיים בדיוק כפי שהשפיעה על השיפוט הראשוני של המשתתפים בניסוי על אנשים אנונימיים שעליהם רק קראו. הטמפרטורה יכולה להשפיע גם על הדרך שבה אנו תופסים אינטימיות וקרבה לאחרים.

אף על פי שאנשים שונים זה מזה במידת הצורך שלהם באינטימיות ובמידת יכולתם לקיים אותה, אינטימיות היא מרכיב חיוני ברוב מערכות היחסים. בשנת 2009 בדקו שני חוקרים הולנדים[3] אם לטמפרטורה יכולה להיות השפעה על מידת הקרבה שאנשים חשבו שיש בינם לבין אנשים אחרים. כמו בניסוי הקפה, גם הם גרמו למשתתפים להחזיק משקאות חמים או קרים. לשם כך ביקש הנסיין מכל אחד מהם להחזיק את המשקה למשך כמה דקות בזמן שעסק כביכול בהכנת השאלון במחשב.

לאחר מכן לקח הנסיין את המשקה מן המשתתפים וביקש מהם לחשוב על אדם אמיתי שהכירו ולדרג את מידת קרבתם אליו. אנשים שהחזיקו משקה חם תפסו את האדם שעליו חשבו כעל קרוב אליהם יותר מבחינה רגשית, לעומת אלה שהחזיקו משקה קר. זה מפתיע, מפני שרובנו מאמינים שהקשרים האינטימיים ביותר שלנו נותרים יציבים מיום ליום; איננו מצפים שהם יושפעו מן הטמפרטורה של המשקה שאנו מחזיקים.

אבל נפשנו אינה מתקיימת בחלל ריק, ולגורמים דקים בסביבתנו יכולות להיות השפעות על רגשותינו וערכינו. דברים שאנו רואים ונוגעים בהם, שאנו שומעים או מעבדים בגופנו ובחושינו הפיזיים, יכולים להיראות בלתי רלוונטיים - אך הם בכל זאת משפיעים על מצבינו הנפשיים, ועל פי רוב מבלי שנהיה מודעים לכך. תחום הקוגניציה הגופנית שבו אנו עוסקים הוא תחום עולה בפסיכולוגיה; ולפי התיאוריה שבמרכזו קשורים זה בזה לבלי הפרד קבלת ההחלטות שלנו, חוויותינו החישתיות־תנועתיות - כגון מגע בעצמים חמים או קרים - התנהגותנו, שיפוטינו ורגשותינו.

הפסיכולוגיה התעניינה עד כה בדרך כלל במה שמתרחש בתוך ראשם של אנשים ובסיבות לטעויותיהם ולבחירות שהם בוחרים. הפסיכולוגיה חוקרת בדרך כלל פחדים, מאוויים, זיכרונות, רגשות. אבל מה בדבר ההקשר החיצוני שבו אנו מוצאים את עצמנו? מתברר כי גם לסביבה שמחוץ לראשם של אנשים יש השפעה על הצלחתם או על כישלונם, במיוחד במצבים שבהם עומד תפקודם במבחן - בעבודה, בבחינות קבלה, במבחנים או באירועי ספורט. מנקודת הראות של הקוגניציה הגופנית, השאלה הנשאלת היא כיצד מושפעים ביצועיהם של הנבדקים אפילו מהיבטים זניחים כביכול של הסביבה שבה הם נבדקים - דברים כמו החום של אורות הבמה, צבע הווילונות או סמלים בולטים של מותגים.

תיאוריית הקוגניציה הגופנית מעלה את האפשרות שהפסיכולוגיה שלנו אינה יכולה לפעול במנותק מן העולם הפיזי, ושחושינו הם הגשר הן לתהליכי החשיבה המודעים שלנו והן לאלה שאינם מודעים. אנו, הפסיכולוגים ומדעני המוח העובדים בתחום זה, חותרים להראות את ההשפעה שיש לתחושות פיזיות על מצבינו הנפשיים ועל התנהגותנו.[4] הקשר בין הנפש לגוף ניכר בכל מעשינו.

קראו את המשפט הבא.

 

לחיצת ידו החמה הסתירה את כובד זיכרונותיו. אך הוא ירה בה בדם קר, ומאז ואילך חדל לישון במצפון נקי.

 

אמנם תערובת המטפורות המוזרה שבו לא תזכה אותו בשום פרס ספרותי, אבל הבה נבחן אותו מקרוב. הביטויים "בדם קר" ו"מצפון נקי", "לחיצת יד חמה" ו"כובד הזיכרונות" מראים כי השפה היומיומית שלנו נטועה בקשר שבין החוויה הגופנית לבין מצבנו הפסיכולוגי.[5] האמת היא שקשה למצוא רגש שלא כרוכה בו מטפורה פיזית: בידוד הוא קר, רגשי אשם הם כבדים, אכזריות היא קשה.

ספר זה מראה שיחסים אלה בין תחושות פיזיות לבין רגשות והתנהגויות אינם מטפוריים גרידא אלא ממשיים. תחושות פיזיות כגון חמימות, מרחק, משקל וחוויות חושיות דקות רבות אחרות יכולות לפעול עלינו בדרכים היכולות להשפיע (ואכן משפיעות) על שיפוטינו, על חוויותינו הרגשיות ועל תפקודנו. הקשר בין תחושות פיזיות לבין חוויות פסיכולוגיות אמנם מורכב, אך מתגלה בדרך מאוד מסוימת - כמו בתחושת הקור אשר נובעת מבדידות.

לילה בודד וקר

ידוע ששינויי טמפרטורה משפיעים על מצב הרוח שלנו. מזג אוויר חמים ונעים משפר את מצב רוחנו,[6] ואילו חום קשור לתוקפנות ולשיעור פשיעה גבוה.[7] ברומיאו ויוליה של שייקספיר מזהיר בנווֹליו את מרקוציו מאווירת האלימות המהבילה ברחובות ורונה. "בבקשה, מרקוציו, בוא נפרוש. היום הוא חם, הקפולטים ברחובות. אם ניפגש תפרוץ תגרה. החום הזה מדליק כל דם בשיגעון."* האמת על אודות יחסים אלה מורכבת יותר, כמו תמיד, אבל הקשר עצמו ברור. יש פסיכולוגים "קלאסיים" שעדיין ממשיכים להתנגד לממצאים אלה, אבל יש די והותר הוכחות מחקריות לכך שגורמים סביבתיים משפיעים עמוקות על מצבינו הנפשיים ועל מחשבותינו. מתברר ששיחה סתמית כביכול על מזג האוויר עלולה להיות לא כל כך סתמית. שאלה כמו "מה דעתך על מזג האוויר הזה?" היא לאמיתו של דבר דרך מנומסת לשאול "מה קורה איתך?" שאלה תמימה לכאורה זו משפיעה לפעמים על שיפוטינו ועל החלטותינו.

[* מערכה 3 תמונה 1; תרגום: דורי פרנס.]

הנה בדיחה שאמי אהבה לספר: גבר ואישה יוצאים ביחד כבר חמש־עשרה שנים. יום אחד שואלת האישה את הגבר, "אתה לא חושב שהגיע הזמן שנתחתן?" "בהחלט," עונה הגבר, "אבל מי יתחתן איתנו? קר שם בחוץ." מובן שכוונתה של האישה היתה שהם יתחתנו זה עם זה. אבל כפי שמציין הגבר, קשה למצוא מישהו לחיות איתו. אנשים לפעמים משתמשים בביטוי "קר שם בחוץ" כאשר הם חוששים לעשות שינויים מרחיקי לכת בחייהם כמו עזיבה של בן או בת זוג, או מקום עבודה. מה שמצפה להם עלול להיות קשה, מפחיד, או בודד - קר.

פעם סיפרה לי חברה סיפור עצוב מימי נעוריה. כאשר היתה בת שלוש־עשרה היא התרגשה מאוד לקראת יציאתה למחנה קיץ עם שתיים מחברותיה הטובות ביותר. אבל ביום שבו הן היו אמורות לצאת למחנה, אחת החברות חלתה ואילו משפחתה של האחרת שינתה את תוכניותיה. לפתע נאלצה חברתי לצאת למחנה ולישון שם לבדה. עשרות שנים לאחר מכן, כששוחחנו על כוס תה חם בתל אביב, סיפרה לי כמה קר היה לה כל לילה באותו קיץ. אף על פי שהקיץ הישראלי חם מאוד, השמיכה הדקה שלה לא הספיקה כדי לגרום לה להרגיש בנוח. הקשר בין בדידות לתחושת קור קיים בשפות רבות, בפזמונים ובשירה. האם חברתי היתה מרגישה פחות קור בקיץ ההוא אם חברותיה היו איתה?

בצפון אמריקה, בעיר טורונטו, הטמפרטורה נשארת רוב הזמן מתחת לאפס. התושבים נאלצים לסבול חודשים של שלג, קרח, בוץ ורוחות מקפיאות. זו היתה הסביבה המתאימה עבור שני חוקרים מאוניברסיטת טורונטו לבדוק את הקשר בין תחושת קור לבין תחושת בדידות. הם ערכו שני ניסויים שבהם בדקו אם טמפרטורה פיזית משפיעה על מצבנו הפסיכולוגי, וכן אם תחושותינו משפיעות על תפיסת הטמפרטורה שלנו.[8]

בניסוי הראשון ביקשו החוקרים משלושים ושניים סטודנטים להיזכר במצב שבו חשו דחויים חברתית ובודדים - לדוגמה כשלא הוזמנו למסיבה או להצטרף למשחק כלשהו עם האחרים. שלושים ושניים סטודנטים אחרים נתבקשו לחשוב על מצב שבו היו מקובלים חברתית - כמו, למשל, בעת התקבלותם למועדון כלשהו. בהמשך אמרו להם שאנשי התחזוקה של האוניברסיטה רוצים לדעת עד כמה החדר קר או חם, ושאלו אם יוכלו בבקשה להעריך את הטמפרטורה בחדר. הסטודנטים שנזכרו בדחייה חברתית אכן העריכו את החדר כקר יותר מאלה שנזכרו בחוויה נעימה של מקוּבלוּת חברתית. אם לדייק, ההערכה הממוצעת של אלה שנזכרו בדחייה היתה 21.38 מעלות צלזיוס, לעומת הערכה ממוצעת של 24 מעלות צלזיוס אצל אלה שנזכרו במקוּבלוּת חברתית. זאת אף על פי שכולם ישבו בדיוק באותו החדר.

אתם רואים אפוא שזיכרונות רגשיים יכולים להשפיע על החוויה הגופנית בהווה. יש קשר חזק - אפילו כעבור זמן - בין קור לבין בדידות.

בשלב הבא רצו החוקרים להתקדם מעבר להיזכרות גרידא בבדידות או בתחושת מבוּדדוּת ולשחזר את החוויה בהווה. הם השתמשו בדרך מבריקה כדי לגרום לאנשים להרגיש דחויים: הם הזמינו קבוצה של נחקרים לשחק משחק וירטואלי של מסירות כדור. המשתתפים התבקשו לשבת ליד מחשב ולשחק בזמן אמת עם שלושה שחקנים שנמצאו כביכול במקומות אחרים. הם לא ידעו שבעצם לא היו שחקנים אחרים. היתה רק תוכנית מחשב לא ממש נחמדה, שתוכנתה למסור את הכדור הווירטואלי כמעט תמיד לשחקנים הבדיוניים במטרה לגרום לאדם האמיתי לחוש דחוי. קבוצת המשתתפים השנייה קיבלה אותו משחק מסירות, אבל עם תוכנית מחשב מפלה הרבה פחות בבחירותיה למי למסור את הכדור. במהלך המשחק כולו שבו וקיבלו השחקנים האמיתיים את הכדור מידי השחקנים הווירטואליים, ואין פלא שהם גם נהנו מן המשחק הרבה יותר.

לאחר משחק מסירות הכדור התבקשו שתי הקבוצות להשתתף במשימת שיווק שלכאורה לא היתה קשורה למשימה הקודמת: לנקד על סולם מאחת עד שבע את רצונם בחמישה מוצרים שונים: קפה חם, מרק חם, תפוח, קרקרים וקוקה קולה עם קרח. המשתתפים לא ידעו, כמובן, שהדבר שעניין את החוקרים היה השפעתה של הדחייה במשימה הקודמת. התברר שהסטודנטים ה"דחויים" נטו הרבה יותר לבחור דברים חמים בהשוואה לאלה שלא נדחו. מסקנתם של החוקרים היתה שחמימות יכולה להיות תרופה לבדידות.

קבוצה אחרת של חוקרים פנתה לחקור מה קורה במצבים כאלה ברמה עמוקה, גופנית יותר, ובדקה אם טמפרטורת העור שלנו אכן נמוכה יותר כאשר אנו חשים דחויים.[9] גם הפעם השתמשו באותו משחק וירטואלי במסגרתו מאמינים הנבדקים שהם משחקים במסירת כדור עם שחקנים אחרים, כאשר לאמיתו של דבר לא היו שחקנים אחרים. גם הפעם תוּכְנַת המחשב ליצור שני תנאים - שיתוף ודחייה. במשחק השיתוף קיבלו המשתתפים את הכדור פעם בכמה מסירות, בעוד שבמשחק הדחייה הכדור לא נמסר להם כלל. החוקרים מדדו את טמפרטורת האצבעות של המשתתפים במהלך הניסוי, ומצאו שהשחקנים הדחויים באמת נעשו קרים יותר פיזית - טמפרטורת אצבעותיהם ירדה.

החוקרים הרחיקו לכת עוד יותר בניסוי נוסף, שנועד לענות על השאלה הבאה: האם החזקה של דבר מה חמים יכולה לשפר את הרגשתם של אנשים שחשו דחויים? הם ביקשו מן המשתתפים לשחק אותו משחק מסירות כדור, ושוב חילקו אותם לקבוצות של דחויים ושל מקובלים. אלא שהפעם תכנתו החוקרים את המחשב לעצור כעבור שלוש דקות ולהציג הודעה על שגיאה. כשזה קרה, בא חוקר לתחנת העבודה של המשתתף בהחזיקו כוס ובתוכה תה קר או חם. כל המשתתפים ביקשו את עזרתו, והחוקר ביקש מכל אחד מהם להחזיק את המשקה בזמן שכביכול תיקן את המחשב. לאחר מכן התבקשו המשתתפים לבחור אם תחושתם היתה "רעה", "מתוחה", "עצובה" או "לחוצה" - וגם לנקד את עוצמתה מאחת עד חמש. הגיוני לצפות שאלה שחוו את הדחייה ידווחו על יותר רגשות שליליים מאשר אלה שחוו קבלה ושיתוף, ואכן אלה היו התוצאות אצל משתתפים אלה. החלק המפליא בהן היה שאך ורק אצל אלה שנדחו וגם החזיקו כוס עם תה קר נמצאו יותר רגשות שליליים. אצל אלה שנדחו, אך החזיקו כוס עם תה חם, נראה שהידיים החמות חיממו את הרגשתם וגרמו להם להרגיש טוב יותר.

כל התוצאות האלה יחד מראות בבירור כי תחושת קור או חום אינה נקבעת רק על ידי הטמפרטורה בחדר, אלא גם על ידי המצב הנפשי שבו אנו שרויים. חוויותיכם הגופניות והפסיכולוגיות באמת משתנות כאשר אתם מרגישים בודדים. זאת בין מפני שלא משתפים אתכם בפעילות כלשהי ובין מפני שאתם באותו החדר עם אנשים שאינם שותפים לדעותיכם, לבחירותיכם ולהשקפותיכם. אפילו אם אתם רק עומדים או יושבים הרחק מאדם כלשהו או מקבוצה, אתם חשים מבודדים - והחדר נעשה קר. לעומת זאת, אם אתם מרגישים מקובלים חברתית; אם אתם נמצאים בחדר עם אנשים ששותפים לדעותיכם, להעדפותיכם ולהשקפותיכם; או אם אתם פשוט יושבים בסמוך למישהו - אתם חשים שהחדר חמים יותר.

יש לממצאים אלה השלכות ישירות על הדרך שבה אנו חיים. יותר מכול חשובים הממצאים הללו למורים, למחנכים ולהורים הרוצים לעזור לילדים להסתגל למצבים שונים. לדוגמה, ילדים ומתבגרים מרגישים לפעמים בודדים או דחויים בבית הספר, דבר שעלול להוביל לבעיות הסתגלות. כעת, כשידוע לכם שחמימוּת פיזית יכולה להשפיע לטובה על אינטראקציות בין אנשים, אולי תוכלו לעזור לילדים לא להרגיש כאילו השאירו אותם בחוץ, בקור, וגם לעזור לאחרים לחוש יותר חמימות כלפיהם. אפשר ליצור אווירה בין־אישית חיובית על ידי פעולה פשוטה כמו הגברת החימום או על ידי כך שמבקשים מן הילדים ללבוש סוודר או שגורמים להם לשתות יחד משקאות חמים או לאכול יחד ארוחות חמות.

אדם צעיר שאני מכירה סיפר לי שכשהיה בגיל העשרה, הוריו שלחו אותו לפסיכולוג במטרה לנסות לשפר את יחסיהם איתו. אבל תחושתו בחדרו של הפסיכולוג היתה כל כך לא נוחה שהוא אפילו לא הוריד את מעילו בארבעת החודשים הראשונים. זה הזמן שלקח לו להתחמם אפילו כלפי הפסיכולוג. אני עצמי הלכתי ללא מעט מסיבות שבהן לא הכרתי איש וחשתי די בודדה כשנכנסתי לחדר. אפשר היה לדעת שגם רבים אחרים הרגישו כך מפני שהם לא הורידו את מעיליהם במשך הזמן שבילו באותן מסיבות. כאשר אתם עורכים פגישות או מסיבות, הקפידו שהחדר יהיה חמים לפחות בתחילת ההתכנסות. הגשת משקאות חמים בעונה קרה, ואולי מרק חם בתחילת הארוחה, עשויה לעזור. לא רק חום פסיכולוגי, כי אם גם חום פיזי יכול לעזור לאנשים בודדים ולכאלה הנמצאים במצבים חברתיים חדשים ובלתי מוכרים.

ידיים חמות, לב חם: טמפרטורה, נדיבות ואמון

האם השפעתה של הטמפרטורה מגיעה מעבר לדעותינו ולהרגשותינו? האם היא יכולה להשפיע על התנהגותנו בעולם הממשי? האם טקס יומיומי של שתיית קפה יכול, נאמר, לשנות את הסיכוי שתיתנו כמה מטבעות למישהו שמבקש עזרה מחוץ לבית הקפה השכונתי שלכם? האם התה החם שאתם שותים בבוקר עוזר לכם להתחיל את היום בגישה יותר פתוחה וחיובית, ואפילו לבטוח יותר באחרים? ויליאמס ובארג', החוקרים מאוניברסיטת ייל אשר ערכו את הניסויים עם ספלי הקפה החם, חשבו על דרך לברר זאת.[10]

הם סיפרו למשתתפים שהם עורכים מחקר צרכנים ונתנו להם "מוצר חדש" - כרית טיפולית שאותה ביקשו מהם להחזיק במשך כמה דקות. הכרית שניתנה למשתתפים היתה חמה או קרה, ולאחר שהחזיקו אותה הם התבקשו להעריך את האפקטיביות שלה ולומר אם היו ממליצים עליה לחברים, לבני משפחה ולזרים. אבל החלק החשוב ביותר של המחקר לא היה הסקר, כי אם ההחלטה שהתבקשו המשתתפים להחליט לאחר מכן. לכל אחד מהם ניתנה אפשרות לבחור בין שתי מתנות לאות תודה על השתתפותם במחקר: חטיף לעצמם או כרטיס מתנה על שם ידיד.

התוצאות היו דרמטיות. מבין אלה שהחזיקו את הכרית הקרה, בערך 75 אחוז בחרו במתנה לעצמם ורק 25 אחוז בחרו במתנה לידיד. מבין אלה שהחזיקו והעריכו את הכרית החמה, 54 אחוז העדיפו לתת מתנות לידידיהם לעומת 46 אחוז שבחרו מתנה לעצמם. זהו הבדל גדול ומשמעותי מבחינה סטטיסטית בהתנהגות הנתינה, והגורם היחיד שהשתנה בניסוי היה הטמפרטורה של הכרית שבידי המשתתפים.

תוצאות המחקר מחזקות את הבנתנו שפילנתרופיה ותרומות יכולות להיות פעולות רגשיות יותר מאשר רציונליות. אין פירוש הדבר שנתינה היא דחף רגשי טהור, מפני שמובן שהיא כוללת גם מרכיב רציונלי גדול. איננו נוטים להתפרצויות של חלוקת מתנות או להתקפי פילנתרופיה בלא בקרה, אבל לתרומות שאנו תורמים יכולות להיות סיבות רבות: ייתכן שאנו רוצים שהמקבלים יאהבו ויכבדו אותנו; ייתכן שאנו רוצים להיחשב לנדיבים בקהילה שבה אנו חיים; וייתכן שאנו רוצים להרגיש שאנו חשובים ושזקוקים לנו. אבל ניסוי זה, כמו רוב הניסויים העוסקים בקוגניציה גופנית, מראה שפעולותינו מושפעות מדחפים רגשיים - אפילו הפעולות שאנו מאמינים שנובעות מתהליכי מחשבה הגיוניים לגמרי. הוא מראה גם שלא זו בלבד שיש בהן מרכיב רגשי ותת־מודע משמעותי, אלא שייתכן שהשפעותיהם הדקות של כוחות פשוטים, גשמיים ויומיומיים לגמרי הם המביאים אותנו לידי פעולה. במקרה זה, מה שעורר את הפעולה היה מעשה שלפחות על פניו נראה לא קשור - החזקת כרית טיפולית חמה למשך כמה דקות.

ויליאמס ובארג' ערכו מחקר נוסף שבו התכוונו לבדוק אם החזקת עצם חם יכולה לעורר לא רק נדיבות אלא גם אמון.[11] אמון הוא הבסיס שעליו נבנים נישואים, ידידויות וקשרים עסקיים. הוא עלול להיות קשה להשגה ושברירי. הוא גם תלוי בגורמים רבים. מדוע בחלק ממערכות היחסים שלנו נבנה אמון, אך לא באחרות? ההחלטה לבטוח במישהו יכולה להיות מיידית ולהיראות אינטואיטיבית, אבל מעט חמימות עשויה לחזק קשר חשוב.

בניסוי זה ביקשו החוקרים מן המשתתפים להחזיק מארז תרפויטי שהיה קר (15 מעלות צלזיוס) או חם (41 מעלות צלזיוס). לאחר מכן שיחקו המשתתפים משחק שבו חלקם קיבלו את תפקיד המשקיעים ואחרים את תפקיד הנאמנים. במשחק זה מחליט כל אחד מן המשקיעים כמה כסף לשלוח לנאמן שיושב בחדר אחר ואינו מזוהה, והסכום ששולח המשקיע גדל פי שלושה מיד עם קבלתו על ידי הנאמן. הנאמן יכול להחליט כמה כסף להחזיר. בכל סיבוב יכלו המשקיעים להשקיע כל סכום, מאפס עד דולר אחד במדרגות של עשרה סנט. זכרו, כל סכום שהמשקיע בוחר להשקיע גדל פי שלושה, אבל הנאמן מחליט כמה כסף להחזיר למשקיע. ככל שהמשקיע שולח יותר כסף, הוא יכול לקבל בחזרה יותר כסף - אבל רק אם הנאמן בוחר לתת לו את הכסף. המשתתפים אמנם האמינו שהם משתתפים במשחק השקעות, אבל לאמיתו של דבר זה היה מבחן אמון. ככל שמשקיע בוטח יותר בנאמן, סכום הכסף שיהיה מוכן להשקיע גדל.

תוצאות המחקר היו מפליאות. אלה שנגעו במארז הקר מיד לפני המשחק השקיעו פחות כסף בהשוואה לאלה שנגעו במארז החם. חברי הקבוצה עם המארז הקר לא בטחו בנאמנים בקלות. הם לא היו כל כך בטוחים שיחזירו להם את השקעתם. לעומת זאת, החזקה של מארז תרפויטי חם גרמה לאנשים להתנהג יותר בנדיבות, לחוש יותר אינטימיות, ולהיות נכונים יותר לבטוח באחרים.

נראה כי הנדיבות, האמון והאינטימיות שתעורר חמימות פיזית הם בגדר השפעות קצרות מועד. הפסיכולוגיה שלנו מושפעת ממה שחש גופנו הפיזי רק למשך פרק זמן קצר. אך כפי שטענתי לפני כן, מה שקצר אינו בהכרח בלתי חשוב. לשיפוט חטוף יכולות להיות תוצאות שנשארות איתנו זמן רב. כדי שנוכל לשלוט באותות שבאים מן הסביבה ומאנשים אחרים, ובשביל שאפשר יהיה לעבוד איתם, הצעד הנחוץ הראשון הוא להיות מודעים להם.

חשבו על כך שאפשר לשפר דייט ראשון או פגישת עסקים ראשונה פשוט על ידי הגשת משקה חם. רעיון אחר יכול להיות להיפגש במסעדה יפנית, שמציעה מגבות חמות לפני הארוחה. כל אימת שתרצו לגרום לאדם אחר לתפוס אתכם כחמים או כסימפתיים, הציעו לו ספל תה או קפה חם. כדי לגרום לצד האחר להתפשר או להראות מידה כלשהי של נדיבות בעת משא ומתן על עניינים כגון משכורת, מכירה או גירושים, תוכלו אולי להציע לו ספל תה טוב או ספל אספרסו במקום משקה קר. דבר כזה עשוי להטות את המאזניים לטובתכם. יש אמת במימרה הישנה, "ידיים חמות, לב חם".