רֹקִי, הַתֻּכִּי הַיָּרֹק שֶׁלִּי , הֶחֱלִיט לִבְרֹחַ מֵהַכְּלוּב אֶל הַחֹפֶשׁ.
וְכָךְ יוֹם אֶחָד מָצָאתִי אֶת הַכְּלוּב שֶׁלּוֹ פָּתוּחַ, וְרִיקוֹ אֵינֶנּוּ.
רַק תְּכֵלֶת,הַתּוֹכִית שֶׁלִּי, נִשְׁאֲרָה שָׁם עֲצוּבָה.
אָז יַחַד עִם חֲבֵרִי יוֹסִי יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו.
בְּעִקְבוֹת הַתֻּכִּי הַנּוֹעָז יָצָאנוּ לְמַסָּע בְּתֵל-אָבִיב שֶׁל פַּעַם.
אֲפִלּוּ לְגַן-הַחַיּוֹת הִגַּעְנוּ (כֵּן, פַּעַם הָיָה גַּן-חַיּוֹת בְּתֵל –אָבִיב!)
אֲנַחְנוּ רָצִים אַחֲרָיו- וְהוּא בּוֹרֵחַ,מִתְעוֹפֵף ,מִתְגָּרֶה בָּנוּ וְקוֹרֵא אֵלֵינוּ:
"קְרוּק—קְרוּק-קְרוּק!"
שְׁלֹמֹה נִצָּן כָּתַב סְפָרִים רַבִּים לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים בִּשְׁנוֹתֶיהָ הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַמְּדִינָה.
בִּשְׁנַת 1984 זָכָה בִּפְרַס רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְכֵן זָכָה בִּפְרַס בְּרֵנֶר וּבִפְרַס חוֹלוֹן.
שְׁמוּאֵל כָּץ זָכָה בְּאֵינְסְפוֹר פְּרָסִים וְאַיַּר אֲחָדִים מִסִּפְרֵי הַיְּלָדִים הַיְּדוּעִים בְּיוֹתֵר כְּמוֹ : סִדְרַת 'חָסַמְבָּ"ה' וּ'דִּירָה לְהַשְׂכִּיר'
הַסֵּפֶר נִכְתַּב בִּשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים וּמֵעוֹלָם לֹא רָאָה אוֹר.
אָנוּ שְׂמֵחִים לְהַצִּיבוֹ כָּעֵת בְּמָקוֹם אֵלָיו הוּא שַׁיָּךְ – מַדַּף הַסִּפְרֵי הַיְּלָדִים וּלְבָבוֹתֵיהֶם.
