חכמינו לימינו 1 - אין כמו בבית - סיפורי משפחה

חֵן מָקוֹם
 

לַמּוֹרֶה רַבִּי יוֹסִי הָיְתָה סַבְלָנוּת רַבָּה.

הוּא לֹא הָיָה מַפְסִיק לְלַמֵּד עַד שֶׁאַחֲרוֹן הַתַּלְמִידִים הָיָה מֵבִין אֶת הַשִּׁעוּר.

לָכֵן כָּל יֶלֶד שֶׁהִתְקַשָּׁה בְּלִמּוּדוֹ הָיָה נִשְׁלָח לִלְמֹד אֵצֶל רַבִּי יוֹסִי. מִכָּל הָאֵזוֹר הִגִּיעוּ אֵלָיו תַּלְמִידִים, גַּם מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים.

אַךְ מִכָּל הַתַּלְמִידִים הַחַלָּשִׁים, הַמִּתְקַשִּׁים וְהַחוֹלְמָנִיִּים, תַּלְמִיד אֶחָד הִתְקַשָּׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין שׁוּם דָּבָר. דָּבָר כָּזֶה אֲפִלּוּ רַבִּי יוֹסִי לֹא רָאָה מֵעוֹלָם. הַיֶּלֶד הַזֶּה הָיָה גַּם חוֹלְמָנִי, גַּם לֹא מְרֻכָּז, וְגַם לֹא הִבִּיעַ שׁוּם עִנְיָן. כָּל הַמּוֹרִים הָאֲחֵרִים הִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ.

רַבִּי יוֹסִי רָאָה שֶׁהַתַּלְמִיד הַזֶּה מִתְקַשֶּׁה לִלְמֹד. הוּא לֹא יָדַע מַדּוּעַ הוּא מְלַמֵּד אוֹתוֹ וְהוּא אֵינוֹ לוֹמֵד. מַדּוּעַ הוּא מַשְׁמִיעַ לוֹ וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, מַדּוּעַ הוּא מַסְבִּיר לוֹ וְהוּא אֵינוֹ סוֹבֵר.

הוּא הִסְבִּיר לוֹ פַּעַם אַחַת אֶת הַפֶּרֶק בְּתוֹרָה — הַתַּלְמִיד לֹא הֵבִין.

הִסְבִּיר לוֹ פַּעֲמַיִם — לֹא הִקְשִׁיב.

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים — לֹא קָלַט.

אַרְבַּע, חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ פְּעָמִים — כְּלוּם.

אֲבָל לְרַבִּי יוֹסִי הָיְתָה הֲרֵי סַבְלָנוּת וְאַהֲבָה לְתַלְמִידָיו וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ אֵינְךְָ מֵבִין? לָמָּה אַתָּה לֹא מַקְשִׁיב? מַדּוּעַ אַתָּה לֹא מְרֻכָּז?"

הִבִּיט הַתַּלְמִיד בְּרַבִּי יוֹסִי וְאָמַר שָׁלוֹשׁ מִלִּים: "אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ הַבַּיְתָה".

שָאַל רַבִּי יוֹסִי: "מֵהֵיכָן אַתָּה בָּאָרֶץ?"

"מִגַּבּוֹת־שַׁמַּאי" — עָנָה הַתַּלְמִיד.

"גַּבּוֹת־שַׁמַּאי, גַּבּוֹת־שַׁמַּאי…" נִזְכַּר פִּתְאוֹם רַבִּי יוֹסִי וְאָז הֵבִין הַכֹּל. הֲרֵי זֶה הַמָּקוֹם הֲכִי אֻמְלָל בָּאָרֶץ.

בְּגַבּוֹת־שַׁמַּאי כָּל־כָּךְ חַם, שֶׁאֲפִלּוּ הַגְּמַלִּים לֹא מוּכָנִים לָצֵאת מֵהַמַּזְגָן.

גַּבּוֹת־שַׁמַּאי זֶה כָּזֶה חֹר, שֶׁבַּמַּפּוֹת הוּא מוֹפִיעַ תַּחַת הַמִּלִּים "תַּמְשִׁיכוּ הָלְאָה".

בְּגַבּוֹת־שַׁמַּאי אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים בְּפֶה סָגוּר כְּדֵי לֹא לִבְלֹעַ זְבוּבִים.

בְּגַבּוֹת־שַׁמַּאי הַזְּבוּבִים טָסִים בְּפֶה פָּעוּר כְּדֵי לִבְלֹעַ אֲנָשִׁים.

טוֹב, נוּ, קְצָת הִגְזַמְנוּ.

אֲבָל רַבִּי יוֹסִי לֹא רָצָה לְהַעֲלִיב. הֲרֵי אֲנָשִׁים מִגַּבּוֹת־שַׁמַּאי כָּל הַזְּמַן שׁוֹמְעִים בְּדִיחוֹת וַעֲקִיצוֹת עַל חֶשְׁבּוֹנָם. הוּא רַק שָׁאַל אֶת הַתַּלְמִיד: "וּמָה מְיֻחָד בַּמָּקוֹם הַזֶּה?"

וְהַתַּלְמִיד עָנָה מִיָּד בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת: "גַּבּוֹת־שַׁמַּאי זֶה הַמָּקוֹם הֲכִי נִפְלָא בָּעוֹלָם! אֶצְלֵנוּ כְּשֶׁתִּינוֹק נוֹלַד אֲנַחְנוּ מוֹרְחִים תְּאֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת עַל הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ".

"לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים זֹאת?" הִתְפַּלֵּא רַבִּי יוֹסִי שֶׁהִתְקַשָּׁה לְהַסְתִּיר אֶת צְחוֹקוֹ.

"כְּדֵי שֶׁהַיַּתּוּשִׁים לֹא יַעַקְצוּ אוֹתוֹ", עָנָה הַתַּלְמִיד. "יֵשׁ אֶצְלֵנוּ הֲמוֹן יַתּוּשִׁים וְנוֹרָא חַם, אֲבָל הַיַּתּוּשִׁים נִרְתָּעִים מֵהָרֵיחַ שֶׁל הַתְּאֵנִים".

"אֲהָהּ", הֵבִין רַבִּי יוֹסִי, "וּלְזֶה אַתָּה כָּל־כָּךְ מִתְגַּעְגֵּעַ?"

"כֵּן, לְזֶה אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ", עָנָה הַתַּלְמִיד, "כִּי עֲקִיצוֹת שֶׁל יַתּוּשִׁים כּוֹאֲבוֹת פָּחוֹת מֵעֲקִיצוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים. וַאֲנִי גַּם אוֹהֵב יוֹתֵר אֶת בָּתֵּי הַחֵמָר הַמָּטִים לִנְפֹּל שֶׁלָּנוּ עַל פְּנֵי כָּל בָּתֵּי הָאֶבֶן שֶׁיֵּשׁ כָּאן; וַאֲנִי מַעֲדִיף אֶת הַחֹם הַמְּיֻחָד שֶׁל גַּבּוֹת־שַׁמַּאי עַל פְּנֵי הַקְּרִירוּת כָּאן; וַאֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר אֶת הָאָבָק, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמִּדְבָּר מֵאֲשֶׁר כָּל הָעֹשֶׁר וְהַיָּרֹק שֶׁיֵּשׁ פֹּה. כִּי שָׁם זֶה הַבַּיִת שֶׁלִּי, כִּי שָׁם אֲנִי רָגִיל לִהְיוֹת, כִּי שָׁם יֵשׁ אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי. כִּי 'גַּבּוֹת־שַׁמַּאי' זֶה מָקוֹם שֶׁחַיִּים בּוֹ אֲנָשִׁים וְלֹא רַק נוֹשֵׂא לִבְדִיחוֹת".

זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַתַּלְמִיד דִּבֵּר יוֹתֵר מִכַּמָּה מִלִּים בְּרֶצֶף. רַבִּי יוֹסִי הֵבִין כָּעֵת כִּי קָשֶׁה לִלְמֹד כְּשֶׁאַתָּה רָחוֹק מֵהַבַּיִת, מֵהָאֲוִיר וּמֵהָאֲוִירָה שֶׁאֲלֵיהֶם הֻרְגַּלְתָּ. קָשֶׁה לְהִתְרַכֵּז כְּשֶׁאַתָּה כָּל־כָּךְ מִתְגַּעְגֵּעַ. אֲפִלּוּ אִם זֶה מָקוֹם עִם שֵׁם מוּזָר כְּמוֹ גַּבּוֹת־שַׁמַּאי. מָה יֵשׁ, וּפֶתַח תִּקְוָה זֶה לֹא שֵׁם מוּזָר? וְקַרְנֵי שׁוֹמְרוֹן? וְאֶצְבַּע הַגָּלִיל?

הוּא לִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְאָמַר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן מָקוֹם בְּעֵינֵי יוֹשְׁבָיו. מְבֹרָךְ הַבּוֹרֵא שֶׁמְּלַמֵּד אֲנָשִׁים לֶאֱהֹב אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם גָּרִים. גַּם אִם יֵשׁ מְקוֹמוֹת טוֹבִים וּמֻצְלָחִים יוֹתֵר, כָּל אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, אֶת הַכְּפָר וְאֶת הָעִיר שֶׁבָּהֶם גָּדַל. וּלְמִי שֶׁרָחוֹק מֵהַבַּיִת קָשֶׁה לִלְמֹד וּלְהִתְרַכֵּז".

וּמֵאָז אוֹתָהּ שִׂיחָה הִתְחַשֵּׁב רַבִּי יוֹסִי בַּתַּלְמִיד מִגַּבּוֹת־שַׁמַּאי. הֵם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל הַכְּפָר הַמּוּזָר שֶׁבּוֹ מוֹרְחִים אֶת רָאשֵׁי הַתִּינוֹקוֹת בִּתְאֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת כְּדֵי לְהַבְרִיחַ יַתּוּשִׁים. הַתַּלְמִיד סִפֵּר לְרַבִּי יוֹסִי עוֹד סִפּוּרִים מַצְחִיקִים וּמוּזָרִים, וּבְעִקָּר מְיֻחָדִים, שֶׁיֵּשׁ רַק בְּגַבּוֹת־שַׁמַּאי. כָּךְ הוּא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר מְעַט עַל הַגַּעְגּוּעִים, וְרַבִּי יוֹסִי הִצְלִיחַ לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. עַד מְהֵרָה הָפַךְ הַתַּלְמִיד הַחוֹלְמָנִי וּקְשֵׁה הַהֲבָנָה לַתַּלְמִיד הֲכִי טוֹב בְּבֵית הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ. אֲפִלּוּ הַיְּלָדִים הָיוּ מִתְאַסְּפִים סְבִיבוֹ בַּהַפְסָקוֹת וּמְבַקְּשִׁים לִשְׁמֹעַ עוֹד סִפּוּרִים מְרַתְּקִים עַל גַּבּוֹת־שַׁמַּאי. וְאִם בַּשִּׁעוּר הוּא הָיָה מַתְחִיל לַחְלֹם מֵחָדָשׁ וְלִבְהוֹת בָּאֲוִיר, רַבִּי יוֹסִי הָיָה נוֹתֵן לוֹ צְבִיטַת חִבָּה קְטַנָּה בַּלֶּחִי וְלוֹחֵשׁ: "נוּ, אָז מָה קוֹרֶה עִם הַיַּתּוּשִׁים אֶצְלְכֶם בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן?"

מבוסס על מדרש בראשית רבה, פרשה לד