כחול לבן אדום צהוב

הצעה שאי־אפשר לסרב לה

שנת 2015 תיזכר אצלי כשנה שהביאה אותי לאחד הפרקים המרתקים בחיי. בפגישת מסדרון אקראית עם הממונה על תפעול הפוספט הגלובלי הוא הציע: "מה דעתך לנסוע לסין ולהיות מנהל התפעול של הרכישה העתידית של ICL?" וכדי להעשיר את הפיתיון הוסיף, "זה יהיה בדירוג ניהולי מקביל למנהל שלך, במעמד של סמנכ"ל בכיר לתפעול."

תשובתי המיידית היתה מחויכת ושלילית כאחד: "איני רואה אפשרות להעביר את משפחתי, על ילדי הבוגרים ומשרתי הצבא הסדיר, הרפתקה שכזו בשלב זה."

כמחצית השעה מאוחר יותר, בעודי יושב בישיבת הנהלה באתר רותם שבנגב, שלחתי לאשתי הודעה, ובה תיארתי את ההצעה שקיבלתי. תשובתה הפתיעה אותי: "ומה ענית לו?" המשכנו להתכתב כשהיא מעודדת אותי לברר את פרטי השליחות, לפני שאתן תשובה סופית.

באותו רגע הבנתי שהיא פותחת סדק להרפתקה. זה הספיק, לא הייתי צריך יותר מסדק. היה לי ברור, כמעט לחלוטין, שאני בדרכי לסין. השלב הבא היה לברר אצל עמיתי לשולחן ההנהלה היכן נמצא האתר הסיני, ולגלוש באינטרנט במהלך הישיבה כדי להבין לאיזה עולם אני עומד לעבור.

הקמת YPH

שנת 2015 היתה שנה רבת משמעות עבור חברת ICL. מנכ"ל זר שקיבל לידיו את הניהול שנה קודם, יזם וקידם שינויים מרחיקי לכת שבמהלכם ביקש להרחיב את פעילות החברה ברחבי העולם ולהפוך אותה מחברה בעלת אוריינטציה ישראלית בעיקרה לחברה גלובלית, תוך הגדלת מקורות חומרי הגלם הנדרשים למוצריה. אחת ההשקעות היתה בסין שבה הוקמה שותפות עם התאגיד הסיני YTH. העסקה הכוללת עלתה ל-ICL כחצי מיליארד דולר, הרכישה הגדולה ביותר בתולדותיה. ההשקעה כללה רכישת 50 אחוז מערך השותפות החדשה שאיגדה אתרי ייצור שונים שהיו בבעלות YTH, חברת הפוספט הממשלתית הסינית ביונאן. כמו כן רכשה ICL חבילת מניות גדולה מאוד בחברת האם — YTH.

האינטרס הסיני היה כפול: ראשית היה מדובר על שיתוף פעולה טכנולוגי עם חברה מערבית בעלת ידע מתקדם, ויש שיאמרו בלעדי, בתהליכי ניקוי חומצה זרחתית לרמת ניקיון שתאפשר להשתמש בה בתעשיית המזון והתרופות של סין על מיליארד וארבע מאות מיליון תושביה. כשהגענו לסין הם עדיין ייצרו חומצה זו בהליך עתיר אנרגיה, מזהם סביבתית ומסוכן, אשר הרגולציה הסינית החדשה היתה מעוניינת להעבירו מן העולם. הסינים היו מעוניינים לייצר חומצה נקייה בתהליך נקי ויעיל שפותח במעבדות המחקר של החברה בישראל, ושימש את ICL זה שנים רבות. האינטרס השני של הסינים היה פשוט בהרבה, הם זכו לקבל סכום נכבד עבור מכירת מפעלים אשר באופן מסורתי רווחיותם היתה נמוכה מאוד בשנים האחרונות. מאות מיליוני הדולרים שזרמו לקופת YTH, תאגיד הפוספט של יונאן, מקופת המזומנים של ICL שיפרו את מצב התאגיד וגרמו למניה לנסוק לתקופה קצרה. האינטרס הישראלי היה קצת פחות מובהק ומדויק. ICL הצהירה כי אחת הסיבות שלה להיכנס לסין היתה הרצון להגדיל את מקורות הפוספט לנוכח הידלדלות מקורות הפוספט של החברה בנגב.

האינטרס הפיננסי היה משותף לשני הצדדים והתבסס על צפי ששוק הדשנים יתפתח לכיוון דשנים חדשים ומודרניים המכונים דשנים מיוחדים (Special Fertilizers), שבהם יש ל-ICL ניסיון וידע רב המיושמים בעיקר באירופה. בבעלותה של ICL ישנן חברות, שנרכשו בעשור האחרון, ומתמחות בדשנים מתקדמים מסוג זה, ולחברה אף היתה תוכנית השקעה גדולה להקמת מפעל לייצור דשנים מיוחדים בסין טרם התפתחות העסקה עם YTH. הכוונה היתה להפוך לחברה מובילה בתחום הדשנים המיוחדים בסין הענקית, המתפתחת והמתחדשת.

רושם ראשוני

כשבוע לפני חג הפסח עליתי על טיסה להונג קונג ומשם לקונמינג שבחבל יונאן בדרום סין. לראשונה בחיי נחתּי בסין, ארץ שהכרתי מסיפורים ואגדות בלבד, מקום שמסומן ככתם גדול על גבי הגלובוס, וככתם שחור על פי תפיסות העולם המערבי שלאורן גדלתי וחונכתי.

הנסיעה מנמל התעופה אל המלון במרכז העיר נמשכה כשעה, שבמהלכה כל חושי התחדדו לקלוט את המראות, הריחות והרעשים האופייניים לעולם החדש שהלך והתגלה לפני. אני זוכר את הכמות העצומה של הקטנועים שלהפתעתי אינם מרעישים כלל. במבט שני זיהיתי שכל כלי הרכב הדו־גלגליים הללו מונעים בחשמל, תופעה שלא נתקלתי בה עד אז. עם הכניסה לאזור האורבני התרשמתי ממקבצי שכונות המגורים החדשות שבהן הבניינים מתנשאים לגבהים חריגים, ושולי הבתים והגגות מקושטים בפסי אור לבנים ומסוגננים המעניקים להם נוכחות חגיגית משהו.

הכניסה למלון והמפגש הראשון עם הרחוב הרב־מפלסי ומרכזי הקניות המודרניים הסמוכים הבהירו לי שכל מה שציפיתי לו אינו דומה כלל למציאות שפגשתי. עם השנים, כשהיכרותי עם הסביבה הסינית העמיקה, התפתחו בי תובנות שונות לגבי הארץ הענקית, המשגשגת, והשונה כל כך מכל מה שידעתי עליה עד אז.

למחרת בבוקר, במזג אוויר אביבי ותחת שמים כחולים ונקיים, התלוויתי ליעקב כחלון, מנהל הפרויקט מטעם ICL, המנהל הבכיר שהציע לי חודש קודם בשיחת מסדרון אקראית לנסוע לרילוקיישן, האיש שיהפוך למנהל הישראלי הישיר שלי בכל תקופת שירותי בסין. נסענו במיניוואן נהוג על ידי נהג סיני כדי להכיר את אתר הייצור המרכזי של החברה.

הדרך ריתקה אותי. נסענו בכביש מהיר, בנוף הררי, לאורך אגם שבהק באור השמש העולה. בשלב מסוים הכביש חצה את האגם דרך מנהרה רחבה רב־נתיבית, וכשיצאנו ממנה עזבנו את האזור האורבני החדש ונכנסנו אל האזורים הכפריים המפותחים פחות. הבדלי הפיתוח הנראים לעין משקפים את הפער הניכר בין העיר קונמינג לאזורים הכפריים.

נכנסנו אל האתר דרך שער גדול ופתוח המאפשר לכל רכב להיכנס ללא כל בקרה. האתר שפרוס על שטח נרחב כולל עשרות מתקני ייצור שחלקם עשויים להיות מסוכנים: חוות מכלי אמוניה הנראים כמו חמישה כדורים ענקיים, בנפח של עד 3,000 מטרים מעוקבים כל אחד ומחסני גופרית המכילים הררי גופרית צהובה דליקה ונפיצה. בין כל המתקנים רחשה תנועת משאיות עתיקות עמוסות שקים, תנועת רכבות הנעות על מערכת מסילות סבוכה, ובין כל אלה נסעו גם מכוניות פרטיות של תושבי הכפרים הסמוכים, שחלקם מסיעים את ילדיהם לבתי הספר או לפעילות אחרת, ומטעמי נוחות הם חוצים את המפעל כדי להגיע ליעדם בדרכים מקוצרות.

יעקב הכיר את האתר מביקוריו הקודמים. במשך כחצי שנה ערך הצוות בניהולו היכרות מעמיקה עם האתר ובחן את יכולות הייצור שלו. הצוות מיפה את הפערים הטכנולוגיים אשר בהשקעה נכונה, ובהתבסס על הידע שנצבר ב-ICL, יהיה אפשר לצמצמם ולייעל את קווי הייצור. עבודת צוות המיפוי הישראלי נערכה מספר חודשים טרם הגעתי, והיא נעשתה על ידי מנהלי השטח של חברת רותם, החברה המפעילה את שרשרת ייצור והפקת הפוספט בנגב; החל משלב כריית הפוספט במכרות החברה, דרך עיבוד המינרל, וכלה בהפקת חומצה גופרתית וזרחתית לשימושים שונים, וכן דשנים מבוססי פוספט זרחן ליישומים שונים. השותפות הישראלית־סינית שאליה הצטרפתי מבוססת על תעשייה זהה לזו של חברת רותם ומכילה מכרות פוספטים, מפעלי חומצה גופרתית וזרחתית, וכן מספר מפעלי דשנים. מפעלים אלה הם חלק מאתרי ייצור של חברה ממשלתית סינית הפרוסה ברחבי סין, ואתריה המרכזיים ממוקמים בחבל יונאן שבדרום סין.

חלק גדול מהידע המקצועי שלי הוא בכרייה וחציבה. לפני הנסיעה לסין שימשתי כמנהל חטיבת הסלע של חברת רותם. חטיבה זו אחראית לתפעל את מכרות החברה באזורי הכרייה השונים ברחבי הנגב בישראל, וכן בעיבוד העופרה ובהפיכתה לחומר גלם למפעלי חומצה זרחתית ודשנים בישראל ומעבר לים. כישורי והניסיון שצברתי התאימו מאוד לניהול אתר המכרות וההפקה של סלע הפוספט, אולם ניהול תפעולי של מפעלי החומצות והדשנים, מפעלים כימיים עתירי שלבי ייצור תהליכי באתר מתקני הייצור המרכזיים, היה אתגר חדש שהייתי חייב ללמוד. את תקופת הלימודים הראשונית בנושא עשיתי בישראל, כאשר מהנדסי הכימיה לימדו אותי את התורה התהליכית. לראשונה נדרשתי להבין מהי הנדסה תהליכית, מהם הקשרים הכימיים במוצרים הסופיים ובמוצרי הביניים, ועוד נושאים רבים ומעשירים אשר פתחו לי עולם ידע חדש.

בביקורי הראשון באתר הייצור המרכזי, זומנה ישיבה שבה השתתפו מנהלי האתר הסינים, ויעקב שניהל את בחינת המפעלים בששת החודשים האחרונים טרם המעבר לשלב ההחלטה העקרונית על הקמת השותפות. (החתימה על הקמת השותפות נערכה רק חצי שנה מאוחר יותר.) חדר הישיבות הסיני היה שונה מחדרי הישיבות שלהם הייתי רגיל. בכל אחד מצדי השולחן הגדול ישנן לרוב שתי שורות של כיסאות. מנהל הישיבה יושב במרכז שורה אחת ומולו יושב המנהל הבכיר המייצג את הצד השני. השורה האחורית מיועדת למשתתפים שאינם נוטלים חלק פעיל בדיון. בכל העולם מושפעים חדרי ישיבות ושולחנות אירוח במסעדות מהתרבות המקומית. במקרה של סין הדבר בולט במיוחד. גודל חדרי הישיבות ומספר המשתתפים הרב משקף תרבות של "משלחות". הפגישות אינן דיסקרטיות, הן תמיד יכללו קבוצות גדולות של אנשים. גם במפגשים שבהם אין כל צורך ממשי לכך, יתלוו לבעלי תפקידים אנשים שישמשו כקהל בעת הישיבה, ובני שיח נעימים בעת הארוחה שלאחר מכן. לשולחנות הישיבה הגדולים ישנו אופי ממלכתי. סביב השולחן נשמרים כללי הטקס, ושוררת משמעת בסיסית. אם מתעוררים חילוקי דעות הם יידונו במסדרונות לאחר הישיבה, והגישור העיקרי יחל בעת הארוחה בסוף יום העבודה, בין השעות שש לשמונה בערב, ותמיד בתוספת שתייה מופרזת של אלכוהול מקומי.

ההתכנסות באתר הייצור הגדול C3, המכיל יותר מ-15 מפעלי ייצור, נערכה בחדר ישיבות מהסוג המתואר, כשהישראלים והמתורגמנים יושבים בצד אחד של השולחן וסגל המפעל הבכיר מצדו הנגדי. לאחר שלב הברכות המקובל שכולו נערך בסינית ובאנגלית בליווי תרגום, הוצגתי לראשונה בפני צוות הניהול הסיני. למעשה היתה זו הפעם הראשונה שבה הוצג לפניהם מנהל זר שאינו סיני, בעל חזות מערבית, שמיועד לעבור להתגורר בסין ולקחת חלק פעיל בניהול הארגון הענק שביונאן. עד לאותו יום הגיעו למפעל אך ורק אנשים מערביים שבאו לחקור אותו, ובסוף השבוע שבו לארצם. כעת לראשונה חזו במנהל אשר אמור להצטרף אליהם ולהנהיג אותם. זה רגע מכונן עבור כל עובד או מנהל, על אחת כמה וכמה כשמדובר במנהל זר המגיע ממדינה מערבית.

ניהול ומעורבות מערבית פעילה בצמרת ארגונים ממשלתיים הם תופעה נדירה בסין אך קיימת באזורים התעשייתיים והמסחריים הגלובליים כגון שנחאי, בייג'ינג, שנזן, וואהן, וערי ענק נוספות הממוקמות בעיקר במזרח סין. פרובינציית יונאן ההררית והדרומית עדיין משמרת את הסגנון הסיני המסורתי, והתושבים המערביים היחידים שנצפים שם הם סטודנטים זרים או תיירים מערביים הבאים להתרשם מהנוף המרהיב וממגוון שבטי המיעוטים הססגוניים החיים בתחומה.

מעמד ההכרזה על מנהל חדש הוא רגע מרגש עבור כל מי שחווה זאת. זה רגע שמבטא את ההכרה בהצלחותיו עד כה ובמקביל מוענקת לו סמכות חדשה, ובעיקר אחריות כבדה. תחושת האחריות וההתרגשות שחשתי במפגש היתה משולה לספורטאי שאצטדיון מלא צופה בו ומייחל להצלחתו. תחושה זו הלכה ונבנתה בכל תקופת הכנתי לתפקיד, והיא באה לידי ביטוי בעיקר בקרב המנהלים הבכירים ביותר בארגון. הוגדרתי בפני הצוות הסיני כמנהל ותיק ב-ICL, בעל יכולת הובלת שיפור מוכחת. בהמשך צוינה הצלחתי בהורדת עלויות הפקת סלע הפוספט במכרות הפוספטים בנגב ובמפעלי עיבוד העופרה. בתפקידי הקודם כמנהל, הצלחנו לייעל את עלות ההפקה ואספקת חומרי הגלם למפעלים ולהפחיתה בשיעור הגדול מ-20 אחוז. הישג זה בשילוב השאיפה לפרוץ גבולות הם ככל הנראה הגורמים שהביאו את הממונים עלי להציע לי את התפקיד בסין. מצד שני ישנה גם האפשרות שהאופי ההרפתקני שלי סימן אותי כמי שמתאים לתפקיד הלא קונוונציונלי והמאתגר בארץ רחוקה ושונה כל כך מהמוכר.

אף על פי שהשכלתי הפורמלית היא הנדסה אזרחית את רוב תקופת עבודתי כמהנדס וכמנהל עשיתי כמנהל פרויקטים בתחום הפקת המינרלים: אם במחצבות אבן בהר ובעמק, אם בהפקת משקעי מלח מבריכות אידוי, וכמובן בהפקת סלע פוספט ממכרות הנגב. מכאן התפתחה מומחיותי בתהליכי כרייה וחציבה, שכללה את ניהול הרזרבה ובעיקר את ניהול ההפקה, קרי הפעלת אנשים וציוד כרייה.

למחרת יום ההיכרות הגעתי למנהלת מפעלי הכרייה וההפקה באתר הייקו. משרדי חברת הכרייה ממוקמים בכפר שקט השוכן בגיא ירוק: הנוף פסטורלי, עדרי צאן רועים באחו, עצי פרי נשירים פורחים, ובראשם פריחת עצי הדובדבן המרטיטה. מעל הכול ניצבים משרדי האתר שהם מבנה בסגנון סיני מסורתי בעל גג בצורת פגודה, שרעפיו הקרמיים צהובים ומבריקים. המבנה בצורת ח שימש בעבר כמלון מרפא והוא גדוש בצמחיית נוי ועציצים המטופחים על ידי עובדות המקום. בחצרו הפנימית ישנה בריכת נוי גדולה מאוד שבה שטים להנאתם דגי קויי גדולים בגוונים בוהקים של צהוב וכתום מוזהב.

את הפגישה במשרדי חברת הכרייה הייקו אני זוכר היטב בעיקר בגלל החשש הגדול של מנהלי החברה מפני העתיד לבוא. החברה היתה חלק מתאגיד YTH ואחת מחברות הכרייה המרכיבות את חברת המכרות (YPC), שעסקו בכרייה ובהפקה של פוספט עבור תעשיית ההמשך. חברות אלו עבדו כמונופול שקבע את מחיר סלע הפוספט לתעשיית החומצות והדשנים, שהם הלקוחות הפנימיים בשרשרת הייצור של קונצרן YTH. הייקו לא עסקה בהתייעלות ובצמצום עלויות והיתה תמיד רווחית, מאחר שהוצאותיה כוסו תמיד על ידי הלקוח השבוי שנאלץ לשלם בהתחשבנות פנימית כל סכום שנדרש עבור טון פוספט כרוי ומעובד.

תופעה מעניינת נוספת היתה הקשר של החברה עם תושבי העמק, או כפי שכונו בפי העובדים בשם הכללי "הכפריים". לכפריים אלה היתה השפעה עצומה על פעילות הכרייה בעמק. חלקם היו מעורבים פיזית בתהליכי הכרייה, אם במישרין או בעקיפין, אם באופן חוקי או באופן שאינו חוקי, אם בסיוע בכוח אדם זמין כעובדי קבלן או כבעלי קרקעות שבחלקן התנהלה פעילות החברה. הסימביוזה המעניינת של התעשייה המקומית בכלל ואתרי כריית הפוספט בפרט, סייעו לי להבין לעומק את המושג "הרפובליקה העממית של העם הסיני" (People republic of China). המחויבות לקהילה וקשרים הדוקים עם הממשל מלווים את ההתנהלות השוטפת של התעשייה ואת מתן השירותים לתושבים במחוז. בניגוד מוחלט למה שחשבתי טרם הגעתי, התברר לי שבסין הקומוניסטית הרשויות תומכות באנשים ומעמידות לרשותם שירותי רפואה, חינוך ותרבות, ולעתים קרובות אף מגורים מסובסדים.

פגישת ההיכרות עם סגל חברת הכרייה הייקו נערכה בחדר אירוח המרוהט בכורסאות השמור לאירועים מיוחדים ומפגש עם אורחים. חדר דומה מצאתי בארגונים ממשלתיים נוספים כמו בנקים ומפעלי תעשייה גדולים. תה נמזג והוגש למשתתפים כמו בכל הפגישות והישיבות. לאחר סבב היכרות קצר שבו כל אחד הציג את עצמו ותפקידו, הצגתי גם אני את הרקע המקצועי שלי כשאני משתדל לנקוט דרך צניעות וענווה כדי לא ליצור ריחוק ביני לבין הנוכחים. בשלב הראשון ביקשתי מהם לתאר בפנַי את פעילות החברה ולציין את המשאבים שמופעלים על ידם: ציוד מכני, משאבי אנוש, גיאולוגיה בסיסית של המכרות וכיוצא בזה. הם סיפרו בנינוחות פרטים המוכרים להם היטב, ואני השתדלתי לשמר את הרגשת הביתיות והביטחון. בשיחה שמעתי לראשונה את המספרים והנתונים ממנהלי השטח, מספרים שמקבלים משמעות מעשית אופרטיבית יותר מהנתונים היבשים שהופיעו בדו"חות החברה. המספרים הצליחו לבלבל אותי. למדתי כי בחברה מועסקים כ-850 עובדים לצד מספר גדול של קבלנים מהכפרים שבעמק. המכרה מפעיל 30 משאיות ו-11 מחפרים בגדלים שונים הפועלים בשעות האור בלבד, והבנתי שהפעלת הקבלנים ברובה היא סוג של מחויבות לכפריים שהאדמות החקלאיות שלהם הפכו במהלך עשרות השנים האחרונות לשטחי כרייה. כאן המקום לציין כי פעילות הכרייה המוכרת לי מישראל ומהעולם המערבי, יעילה עשרות מונים מהפעילות של המפעל הסיני. בישראל השתמשנו בשלוש משאיות כרייה ומחפר גדול אחד לחציבת כמות עפר כפולה מזו שצוינה בשיחה. מאוחר יותר אלמד כי מבנה העלויות בסין, הכולל עלויות כוח אדם, ציוד מכני, זכויות קרקע, תמלוגים, אנרגיה וידע, שונה לחלוטין ממבנה העלויות של אותה פעילות בישראל, ולכן ההשוואה מחייבת הבנה מעמיקה בהרבה.

בחלקה השני של השיחה בחרתי להציג את פעילות הכרייה שאותה ניהלתי בישראל ב-13 השנים האחרונות. מטרתי היתה ליצור עניין וסקרנות מקצועית אצל הנוכחים תוך שאני בוחר להציג את השוני המהותי בין העבודה בארצות המערב לבין העבודה בסין. שילבתי בהסברי חוויות שצברתי מסיורים מקצועיים במכרות ברחבי העולם. חשתי שהמאזינים מרותקים, והבנתי שבמהלך תרגום דברַי הם מנסים לערוך השוואות בין סגנון העבודה בחבל יונאן לבין סגנון העבודה במערב.

במפגש פתיחה זה הבחנתי לראשונה ברצון של הסינים ללמוד ולהבין כיצד דברים נעשים במערב, ומה אפשר ללמוד ולשפר. תכונה זו תשוב ותעלה לכל אורך שהותי בסין. אימוץ הגישה הסינית הבסיסית שסין היא מרכז העולם, ועל הסינים לרכוש את כל הידע האפשרי כדי להשתפר, עזר לי להסיר התנגדויות לשינויים ולשיפורים שביקשתי לעשות כמנהל. בעוד שמנהלים מערביים בכלל וישראלים בפרט נתקלים בקושי רב ואף בהתנגדות לחולל שינוי בארגון (ספרי ניהול רבים נכתבו על הנושא), בסין הגישה הפוכה. יש להם כמיהה ורצון ללמוד, לשנות ולהשתפר. תכונה זו אינה תכונה אישית אלא תכונה שנמצאת בתרבות הסינית וברוח החינוך המקצועי.

בשיחת ההיכרות נחשפתי לראשונה גם למורכבות השיחה באמצעות מתורגמנים. השיחה נסובה על נושאים מחיי היום־יום, נושאים מקצועיים ונושאים תרבותיים, אך גם המתרגם המוכשר והמקצועי ביותר לא היה יכול להכיר ולתרגם את המונחים המקצועיים אם לא שמע אותם מעולם. יתרה מזו, העברת המידע מושפעת מתרבות השיח המקומי. בכל משפט עוברת הרבה יותר מרק אינפורמציה יבשה, ואופן העברת המסרים בין מנהל לכפיפיו הוא בעל משמעות גדולה. חשוב ששני הצדדים יפתחו טכניקות נכונות לתקשורת יומיומית אישית וניהולית. בניית כלים להבנה הדדית היא משימה בעלת חשיבות עליונה לכל מנהל שעובד עם זרים בכלל וסינים בפרט. כדי לבנות את הקשר באמצעות מתורגמנים נדרשת שיחה ממושכת. כדי להעביר מסר שאורך עשר דקות בין אנשים הדוברים אותה השפה נדרשה לנו לעתים שעה ויותר. היינו צריכים להיות בטוחים שהמסר הובן כנדרש.

לצורך הידוק הקשר והסרת המחיצות נהגתי לעשן סיגריות סיניות עם עמיתַי. עישון סיגריות בסין, בפרט בפרובינציות הכפריות, משמש כגורם חברתי מקרב. בחתונות מקובל לכבד את האורחים בסיגריות ובסוכריות בפתח אולם השמחות. בארוחות רשמיות באזורים הכפריים מוגשות חבילות סיגריות ככיבוד, וכל הצתת סיגריה סביב שולחן היא מעין טקס המבטא קרבה, כמו הרמת כוסית משותפת. בשיחת ההיכרות שלי עם הנהלת הייקו, הנהלה הכוללת צוות שצמח והתגבש במכרה ובשדה, שאלו המשתתפים אם אפשר לעשן בנוכחותי, ובתגובה ביקשתי מהם סיגריה. באותו רגע השתחרר מתח רב שהצטבר, ונוצרה קרבה שהמשיכה וליוותה את כל שנות עבודתי בסין. אף על פי שאינני חובב עישון, השתמשתי בעישון ככלי ניהולי וחברתי.