פרולוג
לוטננט ג'ורג' לֵיין בצרות. הסטֶן שלו מוצף מים ותקוע, וכדורים שנורים מרובים ומתת־מקלעים 04MP גרמניים שורקים סביבו. הוא מתחבא בין הגלים סמוך למכשולי חוף עשויים מצלבי ברזל דקים. הנאצים יורים באקראי אל תוך האפלה בעוד ליין וקפטן רוֹי ווּלדרידג', מומחה למוקשים, מחפשים נואשות אחר מחסה. זה קורה ב-17 במאי 1944, באוֹלט שבצפון צרפת, שעתיים אחרי חצות, שלושה שבועות לפני יום הפלישה לנורמנדי.1
משהו הפחיד את הגרמנים, וליין אינו יודע אם הם התגלו והמשימה בסכנה, או שהשומרים המשועממים פשוט מוציאים קיטור. הוא כן יודע שאם הם ייפלו בשבי, מותם כמעט ודאי. פקודת הקומנדו של אדולף היטלר מ-1942 קובעת שיש להוציא להורג מיד כל חייל קומנדו של בעלות הברית שנתפס.
שני הגברים שוכבים בשקט מוחלט על החוף, וכעבור עשר דקות הירי נפסק. הקצינים הבריטים מוצאים את סירת הגומי שהחביאו מבעוד מועד, שבאורח נס לא נפער בה חור. הם קופצים פנימה, יוצאים אל הגלים ומתחילים לחתור אל תוך הים, בתקווה שיצליחו לחזור אל ספינת הטורפדו שממנה יצאו למשימתם.
הם כבר מתחילים לחשוב שאולי אכן יצליחו להגיע אליה, אבל אחרי חתירה מאומצת של עשרים דקות מזהה אותם ספינת קרב גרמנית. זרקור מסמא עיניים מופנה אליהם, ומקלעים ותותח 37 מ"מ מכוונים אל חזיהם. "Hände hoch!" צועק לעברם קצין של הצי הגרמני. "ידיים למעלה!"
לליין ולוולדרידג' אין ברירה אלא להיכנע. ליין חושב על העינויים יותר מאשר על פקודת הקומנדו ועל ההוצאה להורג המיידית. "אצל הגסטפו כולם מדברים," נאמר לו פעם.
ליין אינו מודאג מכך שיסגיר פרטים על אודות הפלישה המתוכננת. כסגן זוטר הוא אינו חשוף למידע מבצעי שכזה. הוא מוטרד מכך שהגרמנים יעלו על סיפור הכיסוי שלו. ואם זה יקרה, הם עלולים לגלות את דבר קיומם של אֶחיו החיילים והיחידה הסודית שלהם: פַּלגה X.
ספינת הקרב הקטנה לוקחת אותם עד לחוף. האסירים, עדיין בבגדיהם הספוגים מים, מוסעים אל עמדת פיקוד ומוכנסים לתאים נפרדים במרתף למשך לילה ארוך של קור ורעב. ליין, שמחפש נואשות אחר דרך להימלט מכיתת היורים שסביר שמצפה לו, מצליח לפרוץ את מנעול הדלת בעזרת פיסת מתכת שתלש מצינור שנמתח על הרצפה. כשהוא יוצא אל המסדרון החשוך, אחד השומרים צועק עליו שיחזור מיד לתא.
למחרת בבוקר, וולדרידג' וליין מוסעים אל אחד הכפרים שבאזור החקלאי הזה בצרפת. הם עוטים כיסויי עיניים, אבל הכיסוי שעל עיניו של ליין רופף, כך שהוא מצליח ליצור לעצמו מפה מנטלית של מיקומם. הם מגיעים למקום על נהר הסֶן שנקרא שאטוֹ דה לָה רוֹש־גוֹיוּן, שהוסב למטה הוורמאכט לשימושו של פֶלדמרשל ארווין רומל. רומל בחר בנקודה הזאת בזכות מיקומה הנוח על הגבול שבין שתי הארמיות שלו.2
הקצינים הבריטים מופרדים. קָפּיטָן גרמני מציע לליין משהו לשתות ואומר לו שעליו לשפר את חזותו החיצונית.
ליין שואל למה.
"מפני שעומד לחקור אותך מישהו חשוב," מסביר הגרמני.
ליין שוטף פנים, מנקה את ציפורניו ומוכנס אל תוך חדר עבודה.
ליד האח עומד איש בגבו אליו. האיש מסתובב. ליין נוכח לתדהמתו שזהו פֶלדמרשל רומל בכבודו ובעצמו. ליין מצדיע לו מוכנית, כיאה לקצין בכיר. זהו רגע משונה. ליין, כמו כל חברי פלגה X, הוא אנטי־נאצי מושבע. חבריו ליחידה — חיילי הקומנדו היהודים — גויסו ברובם מקרב פליטים שנמלטו מהמשטר הנאצי בגרמניה ובאוסטריה. מדובר בערב רב שכולל מתאגרף חצי־מקצועי; שחקן כדור מים אולימפי; יהודי אורתודוקסי לשעבר שפיתח אובססיה למדע; וכן ציירים, משוררים, ספורטאים ומוזיקאים. בשלב זה של המלחמה, בקיץ 1944, רוב בני משפחותיהם שלא הצליחו להימלט נרצחו במחנות המוות. כדי להגן על עצמם ועל בני משפחותיהם שעדיין חיים, חיילי פלגה X אימצו לעצמם זהויות ושמות אנגליים. לוטננט ג'ורג' ליין עצמו הוא גֶ'רג' לָאני מבודפשט, שמעמיד פנים שהוא קצין רגלים ולשי. הוא גר באנגליה בשמונה השנים האחרונות; האנגלית שלו לא רעה, אבל מבטאו הוולשי נורא.3
"אתה מבין שאתה במצב מורכב כאן, נכון, לוטננט ליין?" אומר פֶלדמרשל רומל באמצעות מתורגמן.
"אני דווקא חושב שלא. אני פשוט שבוי מלחמה — אין בזה שום דבר מורכב," משיב ליין.
"טוב, האנשים שלי חושבים שאתה בסך הכול דג רקק שתכנן איזה מעשה חבלה," אומר רומל.
"אם הפֶלדמרשל היה מאמין שאני בסך הכול דג רקק, אז אני חושב שהוא לא היה מזמין אותי לכוס תה," משיב ליין.
"אז אתה חושב שזאת הזמנה של נימוס?"
"בהחלט, והכבוד כולו שלי," עונה ליין וזוכה בחיוך מצד פֶלדמרשל רומל. הקרח נשבר.
השליש של רומל מוזג את התה.
"אז מה שלום ידידי, הגנרל מונטגומרי?" שואל רומל.
"למרבה הצער אני לא מכיר אותו אישית, אבל כמו שאתה יודע, הוא מתכונן לפלישה, אז אני משער שתפגוש אותו בקרוב מאוד," אומר ליין.
רומל שואל את ליין היכן הוא חושב שהפלישה תתרחש. ליין מסביר שהוא בסך הכול קצין זוטר שאינו שותף לשום פרט מתוכניות הפלישה.
רומל מהנהן. "כמובן, מה שאתה לא מבין הוא שהטרגדיה הגדולה ביותר היום היא שאתם, הבריטים, ואנחנו הגרמנים, לא נלחמים שכם אל שכם נגד האויב האמיתי, רוסיה."
ליין יודע שמוטב שישתוק, אבל הוא אינו מצליח להתאפק ואומר, "אדוני, איך הבריטים והגרמנים יכולים להילחם שכם אל שכם אחרי כל מה שאנחנו יודעים שהנאצים עושים ליהודים? שום אנגלי לא יסבול דבר שכזה."
"טוב, זה טיעון פוליטי, ובתור חייל אתה לא אמור להתעניין בעניינים פוליטיים," עונה רומל קצרות.
"אני מצטער, אדוני, אבל לנו האנגלים זה חשוב מאוד," עונה הפליט היהודי מבודפשט.
השיחה גוועת. דלת צדדית נפתחת, וקצין מלווה את ליין אל מחוץ לחדר. ליין תוהה מה קפטן וולדרידג' יאמר בחקירתו.4 הוא זועם על עצמו ויודע שהיה עליו לדבוק בשם, בדרגה ובמספר האישי, אבל הוא לא ציפה לראות את פֶלדמרשל רומל עצמו.
ליין מקבל מעט אוכל ובהמשך אותו יום מועבר לידי הוורמאכט, ולא — כך הוא שמח לגלות — לידי הגסטפו או האס־אס.5
הוא נלקח למחנה של שבויי מלחמה, ושם מופקד בין שאר השבויים. סיפור הכיסוי שלו כוולשי אינו שורד במחנה אפילו יום אחד, והשבויים האנגלים מניחים שהוא מלשין. הוא מוצא את הקצין הבכיר של בעלות הברית במקום ומסביר לו שהוא אינו ג'ורג' ליין.
"אז לעזאזל, מי אתה?" שואל הבכיר.
"אני חבר בפלגה X."
"ומהי בשם אלוהים הפלגה הזאת?"
"אדוני, מוטב שתשב," אומר ליין, "ואז אסביר הכול."
פתח דבר
בנקודת השפל של מלחמת העולם השנייה, בשעתה האפלה של בריטניה, כמה פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה והונגריה התנדבו למשימה סודית ביותר, להילחם כחיילי קומנדו בחזית נגד הנאצים. שמונים ושבעת החיילים ביחידת הקומנדו 10 (משותפת לבעלות הברית), בפלגה 3 — הידועה יותר בכינוי פלגה X (X Troop) — היו נחושים לזרוע הרס במשטר של היטלר וראו במלחמה מטרה אישית. הם מילאו תפקיד מכריע בנחיתות של יום הפלישה והרגו, שבו וחקרו אנשי אויב ברחבי אירופה הכבושה עד שהגיעו אל לב הרייך השלישי.
"יחידה X: הקומנדו היהודי הסודי של מלחמת העולם השנייה" מספר — לראשונה בספר שלם — את הסיפור הזה, שידוע רק למתי מעט. כדי לחשוף את תולדות היחידה המרשימה הזאת דאגתי לפתיחתם של תיקי צבא בריטיים סודיים ביותר שבמשך שנים רבות היו חסויים; קראתי יומני מלחמה רשמיים ועוצרי נשימה מימי שיא הלחימה; וגיליתי מטמון של חומרים חדשים ומפתיעים ביותר שמסרו לי בני משפחותיהם של לוחמי X. גם קיימתי ראיונות עם חיילי קומנדו שעדיין חיים וכן עם רעיותיהם וילדיהם של כמה מלוחמי X. זהו סיפור שהיה צריך לספר. מדובר בקבוצת חיילים מאומנים היטב שקנו להם שם של חיילים עשויים ללא חת, והם מצאו את עצמם נלחמים בצרפת, בסיציליה ובשאר איטליה, ביוון, ביוגוסלביה, באלבניה, בהולנד ובבלגיה. כשהמלחמה נגמרה ורוב חבריהם לקרב חזרו הביתה, החיילים המופלאים האלה יצאו לרדוף אחרי נאצים בין הריסות אירופה של היטלר.
בעת שבריטניה חיפשה ב-1942 דרך להיחלץ מנתיב התבוסה ושקלה אם להסתכן ולפלוש ליבשת אירופה הנתונה לשלטון הנאצים, הוגי תוכניות בצבא הבריטי פסקו שהם יזדקקו לעוד נשק אחד שעדיין לא היה ברשותם: חיילי קומנדו חכמים להפליא וחדורי מוטיבציה, שיהיו גם דוברי גרמנית. הם תכננו להיעזר בחיילים אלה כדי לחדור אל מעבר לקווי האויב, לחקור שבויי מלחמה מיד עם שבייתם ולעזור להנחות את כוחות בעלות הברית היישר אל לב הרייך השלישי. לצורך זה הגו הבריטים את פלגה X, כוח קומנדו ייחודי שיהיה מורכב משילוב לא שגרתי של מיומנויות שבדרך כלל אינן מתקיימות בד בבד: טכניקות לחימה מתקדמות והכשרה בריגול נגדי. החיילים בכוח היו צריכים להיות יוצאי דופן. שילוב של לב ושכל. שילוב של מוח ושרירים.
רק קבוצה אחת התאימה לדרישות התפקיד: פליטים יהודים דוברי גרמנית שהחלו להגיע לבריטניה מאז עלייתו של היטלר לשלטון. רובם, שנחשבו ל"זרים ממדינות אויב" (enemy aliens), הגיעו לאנגליה בלי הוריהם ברכבות של קינדר־טרנספורט, או במסגרת פעולות הצלה של ארגוני דת. רבים מהם איבדו בגלל הנאצים את משפחותיהם, את בתיהם ואת כל עולמם. הם היו לאחת מיחידות הקומנדו הסודיות החשובות ביותר של בריטניה, יחידה שמרים רוטשילד, רעייתו של לוחם X מהולל במיוחד, כינתה "יחידת מתאבדים". הכעס ושאיפת הנקם של חיילי הקומנדו האלה היו מוחשיים.
רבים מהם היו צעירים מבריקים, בנים של דיפלומטים ומדענים, אבל בתחילה הבריטים לא בטחו בהם מפני שהיו גרמנים, אוסטרים או הונגרים. אז הם כלאו אותם במחנות מעצר, לעתים קרובות בתנאים מחרידים. אבל בסופו של דבר הצעירים הללו נבחרו או התנדבו ל"משימה מסוכנת" שטיבה לא פורט, ושנאמר להם שתכלול משימות מסוכנות ביותר הכרוכות בהעברת הלחימה ישירות אל שטחי הנאצים. כל צעיר שהוצע לו מקום בפלגה X קיבל על עצמו את המשימה.
כדי לפעול מאחורי קווי האויב היה עליהם להשיל את זהויותיהם הקודמות כפליטים ולאמץ זהויות חדשות של בריטים. לא היה כל ספק שאם יזוהו כיהודים הם ייהרגו מיידית והגסטפו ירדוף אחרי בני משפחותיהם, אם עודם בחיים. כל מתנדב קיבל כמה דקות כדי לבחור לעצמו זהות בריטית חדשה, ואז היה עליהם לחסל כל קשר אל מי שהיו לפנים, לשרוף מכתבים שקיבלו מהבית ולהשליך כל חפץ ששמם מופיע עליו. לאלה מביניהם שנהרגו בקרב, השינויים האלה נותרו נצחיים, ורבים מהם נקברו בשמם הבדוי ותחת צלב עשוי שיש.
מרגע שקיבלו זהויות ושמות חדשים, לוחמי X עברו הכשרת קומנדו מאומצת בוויילס ובסקוטלנד. הם העבירו ימים ולילות בהליכה בהרים בעודם נושאים משקל כבד והתאמנו על תקיפות מהחוף, תרגילים באש חיה, טיפוס על צוקים, צניחה ופעולות חבלה.
משהושלמה ההכשרה, לוחמי X היו לחוד החנית של כוחות בעלות הברית, ובעזרת טכניקות הלחימה המתקדמות שלהם לקחו בשבי חיילי אויב וחקרו אותם מיידית, במקום להשחית זמן יקר בהבאתם למפקדה. איפה מונחים המוקשים? כמה חיילים יש בכוח שלך? מאילו יחידות הם באים? איפה המפקדה שלך? באילו כלי נשק אתם משתמשים? המידע הזה תרם להחלטות מכריעות בשדה הקרב במהלך הדקות, השעות והימים הבאים.
בזמן שירותם, לוחמי X עבדו עם כמה מהדמויות האקסצנטריות והמבריקות ביותר של מלחמת העולם השנייה: לורד לוֹבַט מבריגדת השירותים המיוחדים,6 לורד מאוּנטבאטן, הנין של המלכה ויקטוריה, פילד מרשל ברנרד מונטגומרי, והקפטן הנודע "ג'ק המשוגע" צ'רצ'יל. הם הוכיחו את ערכם שוב ושוב. ואפילו אחרי תום המלחמה, כשהיחידה פורקה רשמית, לוחמי X תרמו רבות לתהליך הדה־נאציפיקציה: הם איתרו חברי מפלגה שהסתתרו (וכמעט תפסו את ראש האס־אס, היינריך הימלר), חשפו פרטי מידע חסויים ואספו עדויות לקראת משפטי נירנברג. לפחות שמונים ושבעה מתנדבים עברו בשורות יחידת העילית,7 ומחצית מהם נהרגו, נפצעו או נעלמו בלי להותיר אחריהם זכר. כללית, השורדים והנופלים כאחד תרמו למאמץ המלחמתי של בעלות הברית תרומה שעולה על כל דמיון ושעדיין לא קיבלה את ההכרה הראויה לה.
לכל חבר בפלגה X יש ביוגרפיה ייחודית משלו, סיפור של אובדן ושל גאולה, של יכולת פעולה עצמאית שנגזלה והושבה על כנה. במילותיו של איש הקומנדו פיטר מאסטרס, "ההיסטוריה הכתה בנו והיינו נואשים ונתונים לסכנה ולאיום מצד היטלר... שברא גיהינום עלי אדמות, ונלחמנו למען הסיכוי לגבור על המכשולים האלה נגד כל הסיכויים."8 כמה מהלוחמים היו בוטים יותר בדבריהם על המוטיבציה שהניעה אותם. אחד מחבריו של פיטר ליחידה אמר לימים, "האמת היא שחיכיתי בקוצר רוח להרוג אנשים."9
בספר זה אני מתמקדת במיוחד בשלושה מן הלוחמים האלה: פיטר מאסטרס (שנולד בשם פטר אראני), מנפרד גנץii (כינוי: פרד גריי), וקולין אַנסוֹן (שנולד בשם קלאוס אָשֶר), שסיפוריהם אופייניים גם לסיפוריהם של אחרים. אני מפרטת גם במידת מה את סיפוריהם של החיילים שנלחמו בשמות ג'ורג' ליין, איאן הָאריס, טוני פירת, מוריס לאטימר, ג'ף ברוֹדמן, רון גילברט ופול סְטריטֶן.
נכון ל-2021, כמה מתיקי הצבא ותיקי המודיעין הקשורים לפלגה X עדיין מסווגים. הספר שמונח כעת בידיכם הוא הניסיון שלי לספק את הדיווח המקיף ביותר שנמסר על פלגה X עד כה. אבל עד שהתיקים הסודיים האלה ייפתחו לציבור במלואם, תולדות היחידה הזאת יישארו במידת מה לוטות בערפל — כמו רבים מהלוחמים עצמם. גם הכינויים של לוחמי X מציבים אתגר לכל היסטוריון, בייחוד כזה שמבקש לספר את סיפוריהם האישיים מתחילתם ועד סופם. רבים מהחיילים בחרו לאמץ את זהותם הבדויה אחרי המלחמה וחיו עד סוף חייהם בשמות שאינם של הפליטים שהיו בעבר אלא של החיילים שנעשו במהלך המלחמה. למען הבהירות וכדי לכבד את החלטותיהם של ותיקי היחידה, נקבתי בספר בשמות שהם בחרו, ולא בשמות שהם נולדו עמם. עניין זה משקף גם אמת כללית יותר על אודות קבוצת החיילים הייחודית הזאת: לאחר שסבלו סבל בל יתואר מידיה של מדינה טוטליטרית שביקשה להשמיד עם שלם, לוחמי X נהיו אדונים לגורלם ובכך רשמו ניצחון אישי. סיפורם הוא עדות יוצאת דופן ליכולתם של בני אדם להתמודד מול אתגרים קיצוניים ביותר ולהישאר ממוקדים במטרה העליונה: במקרה זה, לתקן עולם שהשתבש להחריד.
ii בספר המקור באנגלית נכתב השם Gans, והוא מתועתק כאן ל"גנץ" על פי התעתיק המקובל על בני המשפחה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
