עדיין מוזר לי להתעורר לבד.
הייתי עם קאלום כמעט שלוש שנים והוא עזב את הדירה לפני שישה חודשים. אבל הבוקר כשפקחתי את עיניי, חשבתי לשנייה שהוא רק יצא לעיר בענייני עבודה, אולי קיבל תפקיד חדש באיזו הפקה, ושהוא בטח שלח לי הודעת טקסט.
אבל ברור שכל זה לא קרה.
נשארתי מתחת לשמיכה והפניתי את כל הבעיות שלי אל התמונה הממוסגרת של השופטת העליונה המנוחה והאהובה רות ביידר גינסבורג, שתלויה על קיר החדר המחולק והקטנטן שלי. רות דואגת שאשמור על התנהלות אחראית וקשוחה, ואני רוצה לחשוב שהיא נהנתה בחשאי לצפות בי ובקאלום עושים סקס.
כמעט בכל עניין שהוא, חוץ מענייני בגדים אולי, אני תמיד שואל את עצמי, "מה רות ביידר גינסבורג הייתה עושה?" היום תהיתי אם אי פעם אתאהב שוב, התאהבות אמיתית, ורות אמרה לי, "תפסיק להתבכיין ולך לעבוד, חתיכת פישר קטן. ואל תטריד אותי בזוטות, כי אני אומנם בגן עדן אבל עדיין עסוקה". רות נשמעת לעיתים קרובות בדיוק כמו מרים, הדודה רבתא שלי בת ה-85 האהובה לא פחות.
התקלחתי עם סבון נוזלי לגברים שהוא בדיוק כמו סבון נוזלי לנשים, רק עם לוגו יותר פשוט ובקבוק מרובע בצבע אפור־פלדה, כאילו הוא מכיל שמן מנועים וטסטוסטרון. אחר־כך מרחתי ביד נדיבה קרם לחות שדוגמן בחדר הכושר המליץ לי עליו אחרי שסקר ברחמים את הנקבוביות שעל פניי (אבל עמד על כך שהכל בסדר איתי כשאמר, "לא, באמת, אתה מאה אחוז, רק תחשוב עליהן לפעמים").
צחצחתי את השיניים עם משחה שהבטיחה "לובן מדהים בעוצמה קיצונית פי שלושה כתוצאה משחזור גנטי של שורשי צמח עד ירוק ממשפחת הפירוליים", ואחר־כך התעסקתי עם יותר מוצרים לטיפוח שיער מאשר מספר הילדים הממוצע במשפחה מורמונית. פינקתי את עצמי כמו מה שמכנים בשיעורי המיינדפולדנס "שוחר טיפול עצמי", במטרה להחלים ולזרוח, אבל אחרי בדיקה סופית במראה ידעתי שזה לא עובד. אני אולי שוחר משהו, אבל לא מחלים ולא זורח, ונתח נכבד מהשיער שלי נראה כאילו הוא מנסה לקרוא לעזרה.
הלכתי למטבח של דירת הבואו־נקרא־לזה־שלושה־חדרים באדיבות שכר־הדירה־הידידותי־לשוכר של שכונת הל'ז קיטצ'ן.
"אז מה קורה?" שאל אדם, השותף שלי לדירה, והציע לי שייק פירות שרקח. הוא רקדן בברודווי, מה שבו בזמן מעודד אותי ומחריף את משבר דימוי הגוף שלי. יש לו שרירים שאפשר לפתח רק אם אתה עושה אימוני סיבולת לב־ריאה כל היום לפרנסתך. הוא לבש טרנינג רפוי, קרוע ונטול צבע מהסוג שרקדנים מכסים בו את עצמם (בקושי). "אתה מרגיש יותר טוב?"
סירבתי לשייק הפירות וטמנתי את ידי בתוך קופסת קורנפלקס. אדם בתגובה הביט בי בשיפוטיות של דיאטנית שבורת לב.
בחנתי את דמותו של טוני, הנמר המצויר שעל האריזה, ותהיתי אם גם בו בגדו פעם עם דמות מצוירת זו או אחרת.
"אתם מגעילים אותי," הכריזה לואיז, השותפה הנוספת לדירה, שהגיחה לפתע מהמאורה שלה. לואיז היא לא טיפוס של בוקר, והיא עובדת על הרומן שלה וכותבת לאתר של פמיניסטיות שחורות, וכהגדרתה, "אני כותבת על דברים חשובים באמת בלי לקבל על זה כסף". אדם ולואיז משלימים ומאזנים זה את זה, כי הוא רואה את החיים כקומדיה מוזיקלית עליזה וצוהלת והיא רוצה לחנוק אותו, "אבל באהבה".
אדם מתח את מיתרי הברך שלו על אחד מהכיסאות המתקפלים הלא תואמים שלנו. "אני אגיד לך מה קרטר צריך לעשות לדעתי. הוא צריך למצוא מישהו עוד יותר לוהט מקאלום. וכן, אני יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל כשהוא ימצא מישהו כזה, הוא צריך להתחתן איתו ולצלם קלטת סקס ולשלוח לקאלום עם מוזיקת רקע של המחזמר האהוב על קאלום, 'מלצרית'."
דמיינתי את עצמי מיד עושה סקס מטורף עם חתיך דמיוני בזמן שמישהי שרה ברקע בלדה ענוגה על איך שגילתה את האני האמיתי שלה. זה היה מפחיד.
"אני חושבת שקרטר צריך להודות לאיזה אלוהים שהוא מאמין בו," הציעה לואיז, "על כך שהוא נפטר מקאלום החלאה הבוגדנית, ואז לקנות לנו כמה בייגלים של מחמצת בדרך הביתה."
"אל תדאגו לי בבקשה," אמרתי. "אני עובד על עצמי, והלילה לא חלמתי על קאלום, אפילו אחרי שראיתי את הפרסומת שבה הוא רוכב על גלים ואז מתנגב כשברקע רכב מסוג טויוטה. אני נכנס לפרק חדש ומאושר לגמרי בחיים שלי, כי סוף־סוף הגעתי למסקנה שהאהבה לא קיימת."
לואיז הנהנה בהסכמה בזמן שאדם הסתכל עליי כאילו שחטתי כלבלב לנגד עיניו.
"קרטר אוגדן," הוא אמר בתקיפות והלם בטלפון שלו, "אני שולח לך ברגע זה את כל הפסקול של המחזמר 'פיפין', ואני בהחלט מתכוון לזה."
נהדר עד מאד. מצחיק ומבדר, מלא דימיון ומציאותי. כייף של ספר. ממתק לנפש.
איזה ספר שטותניקי וחביב. כל מה שנכנס לחלום מתוק בעתיד לא נראה לעין, בו גם השמרנים יכולים להחליק על אהבת גברים (כי הם מדמיינים שהם רק חברים לעבודה), מתקיים בו. והלוואי והעתיד הזה כבר יגיע. בינתיים צחקתי ממש מההומור והמתיקות של הדמויות כולן - ראשיות ומשניות - והרשיתי לעצמי לדמיין.
ואוו ספר מהמם בטירוף! סוחף , מצחיק, מרגש היתבאסתי מזה שהם אמורים להיות בני 30 אבל זה נראה שהם בני 19...
מדובר ב"רומן רומנטי" או "רומן למשרתות" אבל עם טוויסט של סיפור אהבה בין שני גברים. מה שעושה כיף גדול בקריאה. ספר קולח, מצחיק ומרגש עד דמעות. מומלץ
חמוד וקליל, אהבתי את הקצב המהיר של הארועים! כיף שזה לא נמרח כמו מסטיק סתם. ממליצה
מצאתי את עצמי קוראת עם חיוך רחב ומדי פעם פורצת בצחוק גדול. איזה הומור נהדר , הרגשתי כאילו וודי אלן מספר לי את הסיפור . כי אין כמו יהודי אמריקאי מניו ג'רזי מצחיק וגיי. נהנתי מאוד מאוד.
"רומן מלכותי" הוא ספר רומנטי מתוק, מצחיק ואטמוספרי! - כך חשבתי מתחילתו ולאחר סופו. אהבתי אותו מאוד למרות שהוא היה נראה מאוד קיטשי וקומי-מתוק אך למרות הכל, השילוב בין רומנטיקה ספונטנית לוויב מלכותי עשה את שלו, והדרמות "הטיפשיות" ששיבשו הכל דווקא עזרו להעצים את האהבה וההתפתחות הדמויות והעלילה. הסופר פאול רודניק הצליח ליצור סיפור חי, דמויות עם מחשבות, דאגות ורגשות,וכמובן סוף מאושר. ממליץ בחום לב!
מרתק ברמות!! זה מדהים לראות את התהליך שלהם ביחד וגם את המחשבות שלהם. תענוג לקרוא
חמוד ומצחיק. אל תצפו לגרסה חדשה ל"אדום, לבן וכחול מלכותי". יש דימיון, אבל כתיבול תוסיפו דמויות שלקוחות מתוך סרטי וודי הלן לתערובת.
ספר מקסים ומשעשע, עם הרבה הומור .לא בטוחה שעדיין הגענו לשלב זה בהתפתחותינו, אבל כולי תקווה שזה יקרה !! צחקתי וקראתי תוך מספר שעות, מומלץ
כמה הומור יש בספר הזה , שנון ורומנטי בדיוק כמו באגדות . ממליצה בחום לעשות הפסקה של כמה שעות ולהנות מקריאה של הספר הזה.
נשמע כמו אדום, לבן וכחול מלכותי, רק הרבה יותר זורם והרבה יותר טוב. דמויות נהדרות, עלילה שוטפת מלאה בהומור בריא. ונכון שלפעמים זה נראה לא מציאותי שבני משפחת המלוכה מתנהגים כמו אזרחים פשוטים, אבל בעיניי זה רק הוסיף לקסם של הספר. הא, והדמות של מלכת אנגליה - מושלמת. בעיקר איך היא עומדת בלילה על המשמר כדי שהנכד שלה והגבר שלו לא יחללו את הארמון. תענוג של קריאה
סיימתי ספר מקסים, כיפי, מצחיק מאוד, שנון, דיאלוגים כיפיייים ממש נהניתי מאוד ספר מלא אהבה המונולוגים של קרטר עם עצמו פשוט הורסים מצחוק, מלא מודעות עצמית וציניות בלתי מתפשרת דמויות המשנה כל כך טובות שמוסיפות מלא קסם לעלילה ולסיפור... כל אחת צריכה מלכת אנגליה ודודה מרים בחיים שלה😉
ואוו! הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך טוב, הוא משעשע במידה הנכונה, מעניין ומצחיק. הדמויות כאן כיפיות, אנושיות ואמיתיות מאוד. כל כך נהנתי לקרוא, שלא הייתי מסוגלת להפסיק, תוך כמה שעות סיימתי פשוט הכול. הלוואי והיו עוד ספרים מהנים כאלו. כן, היו כמה דברים שהפריעו לי. אבל החוויה הכוללת הייתה כל כך טובה שזה הפך למזערי ולא רלוונטי. זה מסוג הספרים שגורמים ללב שלך להתרחב! פשוט יפיפה! אני הולכת להוסיף את הספר הזה לרשימת הספרים האהובים עליי.
ספר מצחיק, זורם וקליל, כמו קומדיה רומנטית. מזכיר טיפה אדום לבן וכחול מלכותי אבל שונה ממנו. אהבתי
ממליצה למי שאוהב ומתעניין בג'אנר רומנטיקה בין גברים, ספר מעניין ויפה קומדיה רומנתי של אהבת גברים, סיפור סינדרלה רק שפה סינדרלה הוא גבר גיי גאה, (מקווה שגיי זה לא מילה מעליבה, בספר עצמו כתוב הרבה גיי גיי ) 🙂 לדעתי ספר מוצלח
שורה תחתונה, נהנתי, הספר מקיים את מה שמבטיחה הכריכה, משעשע, קליל, קומדיה רומנטית פשטנית של מערכת יחסים סופר מסובכת.. כבר ליהקתי לי את הסרט בראש.
ספר חמוד, מהנה בקטע של סינדרלה, ומשעשע. לא מאד מעמיק מבחינת הרומן, אבל כן מייצר עוד מרחב תודעתי מכיל ומנרמל ליחסי גייז.
חמוד מאוד! כתיבה די יבשה לצערי והיה אפשר להתעמק יותר בפרטים ובדמויות כדי שלספר יהיה יותר בשר, אבל סך הכל מהנה
ספר קליל וחמוד . מתאים לסופ״ש אחרי שהיה לך שבוע עמוס. כיף לקרוא אותו אבל חוץ מזה אין ממש הרבה. אישית, אהבתי אותו כי הוא היה אחלה הפסקה מכל הלחץ של הלימודים, סוג של התנתקות חמודה והומוריסטית מהחיים
חמוד וקליל. לפעמים מעמיס פרטים מיותרים אבל בסהכ מצחיק ומרגש. ספר טיסות מעולה
כל מה שצריך להיות בקומדיה רומנטית, פלוס דודה מרים חובבת היידיש, חוסר שליטה על הצחוק שלכם גם במקומות ציבוריים וכמובן סיפור נסיכי הדיסני הגאה שעוטף את הכול. חמוד לאללה חוויה מתקנת לכל מי שהתאכזב מאדום לבן וכחול מלכותי
לא הכי אמין ברמת הדיאלוגים או הרמה הרגשית של הדמויות.. בסדר, חמוד, מעביר זמן של המתנה לתור או משהו
תהיתם אי פעם מה יקרה אם וודי אלן יהפוך לגיי ויתאהב בנסיך אנגלי? ספר שנע בין מצחיק מאוד לקרינג'י מאוד אבל נתן לי כמה שעות של צחוק ואסקפיזם. חבל רק שהתרגום צולע למדי.
הספר התחיל עם פוטנציאל מתיקות עצום אבל אז כל מה שיכול היה להשתבש השתבש ובאיזשהו שלב הרומן גרם לי לקרינג' נוראי. היו הרבה דרמות מופרכות והחן הראשוני של הספר נבלע בפיתולי עלילה שנעו בין לא פרופורציונלים ללא אמינים. כל הכתוב לעיל מצער בגלל שהגעתי עם צפייה להנאה והתאכזבתי, ההומור, הדמויות המשניות והנסיך לא הצליחו להאפיל על דמות ראשית נוראית.
מבחינת דברים טובים - הכתיבה לעתים שנונה, היו כמה הבלחות משעשעות שם. אבל בתכלס הסיפור דיי נמרח וזה לא מרגיש שיש יותר מידי קונפליקט שיכול לגרום לי להישאר מרותקת לעלילה. דיי רציתי שהספר כבר יסתיים באיזה שהוא שלב. זה היה קצת כמו ״אדום, לבן וכחול מלכותי״ רק יותר שטחי ויותר הומור.
התחיל מקסים אבל התדרדר למחזות הזויים יותר מסרט מצויר של דיסני
לא הבנתי אם הספר הוא פרודיה הוא ספר רציני, מפורך לגמרי, לא יודע אם הייתי מקטלג אותו כ״אהבה גברים״ ויותר כקומדיה, יותר מידי דמויות ואני לא יודע אם הכתיבה או התרגום יצא רע אבל משהו לא עבד שם. שעשע אותי בחלקים מסויימים אבל בעיקרון זהו.
מגיע לי שישה כוכבים על זה שסיימתי את הספר. לא רציתי לכתוב עליו ביקורת מהבושה על כך שביזבזתי עליו זמן וקראתי אותו. לסיכום; הזיה ילדותית תלושה ומטופשת
ספר משעמם נורא, לפי דעתי מרוב שהסופר ניסה להצחיק הוא עשה את זה נורא ילדותי ומעפן, אין בו תכנים מיניים בכלל, ואין גם את הצד של הבחור השני ברומן והדמות הראשית קרטר הייתה חופרת וכל הזמן סטטה מנקודה ,בקיצור ספר משעמם ובכלל לא שווה קריאה אני אישית הגעתי לחצי הספר ופרשתי.
אוהבים את וודי אלן? ככה זה הרגיש לי. כאילו וודי אלן מקריין את הדמות הראשית. מתיש ופשוט משעמם. דילגתי לסוף הצפוי וגם זה לא עזר.
עדיין מוזר לי להתעורר לבד.
הייתי עם קאלום כמעט שלוש שנים והוא עזב את הדירה לפני שישה חודשים. אבל הבוקר כשפקחתי את עיניי, חשבתי לשנייה שהוא רק יצא לעיר בענייני עבודה, אולי קיבל תפקיד חדש באיזו הפקה, ושהוא בטח שלח לי הודעת טקסט.
אבל ברור שכל זה לא קרה.
נשארתי מתחת לשמיכה והפניתי את כל הבעיות שלי אל התמונה הממוסגרת של השופטת העליונה המנוחה והאהובה רות ביידר גינסבורג, שתלויה על קיר החדר המחולק והקטנטן שלי. רות דואגת שאשמור על התנהלות אחראית וקשוחה, ואני רוצה לחשוב שהיא נהנתה בחשאי לצפות בי ובקאלום עושים סקס.
כמעט בכל עניין שהוא, חוץ מענייני בגדים אולי, אני תמיד שואל את עצמי, "מה רות ביידר גינסבורג הייתה עושה?" היום תהיתי אם אי פעם אתאהב שוב, התאהבות אמיתית, ורות אמרה לי, "תפסיק להתבכיין ולך לעבוד, חתיכת פישר קטן. ואל תטריד אותי בזוטות, כי אני אומנם בגן עדן אבל עדיין עסוקה". רות נשמעת לעיתים קרובות בדיוק כמו מרים, הדודה רבתא שלי בת ה-85 האהובה לא פחות.
התקלחתי עם סבון נוזלי לגברים שהוא בדיוק כמו סבון נוזלי לנשים, רק עם לוגו יותר פשוט ובקבוק מרובע בצבע אפור־פלדה, כאילו הוא מכיל שמן מנועים וטסטוסטרון. אחר־כך מרחתי ביד נדיבה קרם לחות שדוגמן בחדר הכושר המליץ לי עליו אחרי שסקר ברחמים את הנקבוביות שעל פניי (אבל עמד על כך שהכל בסדר איתי כשאמר, "לא, באמת, אתה מאה אחוז, רק תחשוב עליהן לפעמים").
צחצחתי את השיניים עם משחה שהבטיחה "לובן מדהים בעוצמה קיצונית פי שלושה כתוצאה משחזור גנטי של שורשי צמח עד ירוק ממשפחת הפירוליים", ואחר־כך התעסקתי עם יותר מוצרים לטיפוח שיער מאשר מספר הילדים הממוצע במשפחה מורמונית. פינקתי את עצמי כמו מה שמכנים בשיעורי המיינדפולדנס "שוחר טיפול עצמי", במטרה להחלים ולזרוח, אבל אחרי בדיקה סופית במראה ידעתי שזה לא עובד. אני אולי שוחר משהו, אבל לא מחלים ולא זורח, ונתח נכבד מהשיער שלי נראה כאילו הוא מנסה לקרוא לעזרה.
הלכתי למטבח של דירת הבואו־נקרא־לזה־שלושה־חדרים באדיבות שכר־הדירה־הידידותי־לשוכר של שכונת הל'ז קיטצ'ן.
"אז מה קורה?" שאל אדם, השותף שלי לדירה, והציע לי שייק פירות שרקח. הוא רקדן בברודווי, מה שבו בזמן מעודד אותי ומחריף את משבר דימוי הגוף שלי. יש לו שרירים שאפשר לפתח רק אם אתה עושה אימוני סיבולת לב־ריאה כל היום לפרנסתך. הוא לבש טרנינג רפוי, קרוע ונטול צבע מהסוג שרקדנים מכסים בו את עצמם (בקושי). "אתה מרגיש יותר טוב?"
סירבתי לשייק הפירות וטמנתי את ידי בתוך קופסת קורנפלקס. אדם בתגובה הביט בי בשיפוטיות של דיאטנית שבורת לב.
בחנתי את דמותו של טוני, הנמר המצויר שעל האריזה, ותהיתי אם גם בו בגדו פעם עם דמות מצוירת זו או אחרת.
"אתם מגעילים אותי," הכריזה לואיז, השותפה הנוספת לדירה, שהגיחה לפתע מהמאורה שלה. לואיז היא לא טיפוס של בוקר, והיא עובדת על הרומן שלה וכותבת לאתר של פמיניסטיות שחורות, וכהגדרתה, "אני כותבת על דברים חשובים באמת בלי לקבל על זה כסף". אדם ולואיז משלימים ומאזנים זה את זה, כי הוא רואה את החיים כקומדיה מוזיקלית עליזה וצוהלת והיא רוצה לחנוק אותו, "אבל באהבה".
אדם מתח את מיתרי הברך שלו על אחד מהכיסאות המתקפלים הלא תואמים שלנו. "אני אגיד לך מה קרטר צריך לעשות לדעתי. הוא צריך למצוא מישהו עוד יותר לוהט מקאלום. וכן, אני יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל כשהוא ימצא מישהו כזה, הוא צריך להתחתן איתו ולצלם קלטת סקס ולשלוח לקאלום עם מוזיקת רקע של המחזמר האהוב על קאלום, 'מלצרית'."
דמיינתי את עצמי מיד עושה סקס מטורף עם חתיך דמיוני בזמן שמישהי שרה ברקע בלדה ענוגה על איך שגילתה את האני האמיתי שלה. זה היה מפחיד.
"אני חושבת שקרטר צריך להודות לאיזה אלוהים שהוא מאמין בו," הציעה לואיז, "על כך שהוא נפטר מקאלום החלאה הבוגדנית, ואז לקנות לנו כמה בייגלים של מחמצת בדרך הביתה."
"אל תדאגו לי בבקשה," אמרתי. "אני עובד על עצמי, והלילה לא חלמתי על קאלום, אפילו אחרי שראיתי את הפרסומת שבה הוא רוכב על גלים ואז מתנגב כשברקע רכב מסוג טויוטה. אני נכנס לפרק חדש ומאושר לגמרי בחיים שלי, כי סוף־סוף הגעתי למסקנה שהאהבה לא קיימת."
לואיז הנהנה בהסכמה בזמן שאדם הסתכל עליי כאילו שחטתי כלבלב לנגד עיניו.
"קרטר אוגדן," הוא אמר בתקיפות והלם בטלפון שלו, "אני שולח לך ברגע זה את כל הפסקול של המחזמר 'פיפין', ואני בהחלט מתכוון לזה."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
