אדונים ועלמות 1 - מר מאסטרס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אדונים ועלמות 1 - מר מאסטרס
מכר
אלפי
עותקים
אדונים ועלמות 1 - מר מאסטרס
מכר
אלפי
עותקים

אדונים ועלמות 1 - מר מאסטרס

4.5 כוכבים (472 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2735מקורי
ספר מודפס
5978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Mr. Masters
  • תרגום: ריבי ליבן
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 424 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 4 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הבוס החדש שלי הוא איש רב-עוצמה ומבוגר ממני. שילוב קטלני, לכל הדעות. 
ברגע שפגשתי אותו הביטוי ׳סיפוק מהעבודה׳ קיבל משמעות חדשה. האמת היא שלא חשבתי שיזיק אם אשקר בקורות החיים שלי, כי ילדים תמיד אהבו אותי. נולדתי להיות אומנת. 
הייתי בטוחה שהגשתי מועמדות למשרה עבור אישה... אבל ג'וליאן מאסטרס הוא גבר בכל רמ"ח איבריו, והגוף שלו הוא החומר שממנו עשויות פנטזיות, כאלה שכוללות ליקוק שוקולד נמס. 
היום הראשון בעבודה היה נורא. הילדים התעלמו ממני ואז גם תפסתי אותו על חם עושה משהו אסור, ויחד עם זאת זה היה... אממ... מעניין. 
היום השני היה גרוע עוד יותר. הוא תפס אותי מחטטת בארון האמבטיה שלו, לבושה בכותונת לילה, והשתולל מזעם. 
ביום השלישי דרסתי אותו במגרש הגולף.
ביום הרביעי החלטתי שאני רוצה להגשים את פנטזיית השוקולד במלואה, רק שהפעם הוא יהיה זה שיִימַס. 
אבל שופטים אלמנים ואינטליגנטים לא מתאהבים באוֹמְנוֹת קלות דעת. או שאולי כן?

ט. ל. סוואן היא סופרת אוסטרלית, המככבת ברשימות רבי-המכר של וול סטריט ג׳ורנל ויו־אס־איי טודיי. ספריה נמכרו במיליוני עותקים, תורגמו לעשרים שפות והעפילו למקום הראשון ב׳אמזון׳ בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וגרמניה. היא מיטיבה לכתוב על גברים חזקים ונשים שמוציאות אותם מאזור הנוחות שלהם. 

מר מאסטרס הוא ספר מצחיק עד דמעות, מרגש, מלא תפניות מפתיעות, להט ותשוקה.
זהו ספר ראשון בסדרת אדונים ועֲלָמוֹת. כל ספר בסדרה מספר על דמויות אחרות ויכול להיקרא בפני עצמו.

פרק ראשון

פרולוג 
ג'וליאן מאסטרס

אלינה מאסטרס
2013-1984
רעיה ואם אהובה.
בידי האל נשים מבטחינו

אֵבֶל. מלאך המוות של החיים.
שודד השמחה, התקווה והתכלית.
יש ימים נסבלים. אבל יש ימים שאני בקושי מצליח לנשום, נחנק מרוב יגון, בעולם שבו ההיגיון איבד כל משמעות.
הימים האלה מגיעים בלי התראה מוקדמת. אני מתעורר בבוקר עם תחושת לחץ בחזה ורצון עז לברוח לכל מקום אחר, רק לא להיות כאן. רק לא להתמודד עם החיים האלה.
עם החיים שלי.
עם החיים שהיו לנו.
עד שאת עזבת.
רעש של מכסחת דשא מרוחקת מחזיר אותי לכאן ולעכשיו, ואני מבחין בגנן בית הקברות. הוא עובר בין המצבות, מרוכז מאוד, נזהר שלא לפגום או לפגוע באף מצבה שהוא עובר לידה. זו שעת בין ערביים, והערפל מתעבה לקראת רדת הלילה.
אני מגיע לכאן לעיתים קרובות כדי לחשוב וכדי לנסות להרגיש. אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד. אני לא יכול לספר מה אני מרגיש באמת.
אני רוצה לדעת מדוע.
מדוע עשית לנו את זה?
אני מתבונן במצֵבה של אשתי המנוחה, וחושק שיניים.
העולם יכול היה להיות פרוש לרגלינו... אבל זה לא קרה. אני מתכופף כדי לנקות את האבק שהצטבר על אותיות שמה ומסדר את החבצלות הוורודות שהנחתי בכד. אני מלטף את פניה בתמונה האובלית הקטנה והיא מחזירה לי מבט משולל רגש.
אני צועד אחורנית וטומן את ידיי בכיסי המעיל השחור.
יכולתי לעמוד כאן ולבהות במצֵבה יום שלם — לפעמים זה בדיוק מה שאני עושה — אך הפעם אני סב על עקביי וחוזר אל המכונית בלי להביט לאחור.
מכונית הפורשה שלי.
נכון, יש לי כסף ושני ילדים שאוהבים אותי. אני נמצא בשיא הקריירה שלי כשופט. אני אמור להיות מאושר, אבל אני לא.
אני בקושי שורד. עלה נידף ברוח.
מעמיד פנים מול כולם.
מת מבפנים.

***

חצי שעה אחר־כך אני מגיע אל מדיסון, התרפיסטית שלי.
בכל פעם שאני יוצא מכאן אני רגוע יותר.
אני לא חייב לדבר, אני לא חייב לחשוב, אני לא חייב להרגיש.
אני חולף בין הדלתות על טייס אוטומטי.
"אחר הצהריים טובים, מר סמית'." היילי מחייכת אליי מאחורי דלפק הקבלה. "החדר שלך מוכן, אדוני."
"תודה." אני חושב רגע, מנסה להבין אם אני זקוק למשהו נוסף היום. משהו שיעזור לי להיפטר ממצב הרוח הקודר.
הסחת דעת!
"אני אשמח לעוד מישהי היום, היילי."
"בוודאי, אדוני. את מי תרצה?"
פניי מתכרכמות בעודי חושב על תשובה מדויקת. "הממ. את האנה."
"אז, האנה ובלינדה?"
"כן."
"אין בעיה, אדוני. תתרווח לך והן יעלו מייד."
אני עולה במעלית לפנטהאוז היוקרתי. אני נכנס פנימה, מוזג לי וויסקי ובוהה דרך החלון הצופה על לונדון.
הדלת נפתחת מאחוריי ואני מסתובב.
האנה ובלינדה עומדות מולי, מחייכות.
בלינדה בלונדינית עם שיער ארוך. האנה, לעומת זאת, ברונטית.
שתיהן צעירות ויפות.
"היי מר סמית'," הן אומרות יחד, כאילו תיאמו זאת ביניהן.
אני לוגם מהוויסקי ועיניי שותות את המראה שלהן בצימאון.
"איך תרצה אותנו, אדוני?"
אני פותח את אבזם החגורה. "על הברכיים."


בריאל

התור במכס איטי להחריד ואחד מהאנשים נלקח אל המשרד ממול. מהמקום שבו אנחנו עומדות בסוף התור, כל הסיטואציה נראית חשודה מאוד. "מה את חושבת שהוא עשה?" אני לוחשת ומותחת את הצוואר בניסיון לבלוש אחר ההתרחשות מלפנים.
"אני לא יודעת, בטח משהו מטופש," עונה אמרסון. אנחנו מתקדמות לכיוון הדלפק והתור זז קצת יותר מהר.
הגענו ללונדון לתקופה של שנה כדי לעבוד ולנפוש. אני אהיה אוֹפֵּר אצל שופטת, ואמרסון, החברה הכי טובה שלי, תעבוד אצל סוחר אומנות במכירות פומביות. אני מתה מפחד ומהתרגשות.
"חבל שלא באנו שבוע קודם כדי לבלות קצת יחד," אומרת אמרסון.
"נכון, אבל האימא רצתה שאתחיל השבוע כי היא נוסעת בשבוע הבא. אני צריכה להספיק ללמוד את השגרה של הילדים לפני."
"מי עוזב את הילדים שלו לשלושה ימים עם בן אדם זר?" אומרת אֵם בהבעת גועל.
אני מושכת בכתפיי. "הבוסית החדשה שלי, מתברר."
"טוב, לפחות אוכל לבוא לגור איתך בשבוע הבא. זה פלוס רציני."
העבודה שלי כוללת מגורים, אז יהיה לי איפה לישון. אמרסון, לעומת זאת, תגור עם שני זרים, והיא מבואסת מזה ממש.
"כן, אבל אני מגניבה אותך פנימה מתחת לרדאר," אני אומרת. "אני לא רוצה שיחשבו שאנחנו עושות שם מסיבות וכאלה."
אני מסתכלת סביבי על נמל התעופה. המקום עמוס, מלא חיים, וגם אני. אמרסון ואני לא סתם תיירות צעירות. היא מחפשת את עצמה ואני בורחת מהעבר, מלהיות מאוהבת בשמוק בוגדני.
אני אהבתי אותו. הוא פשוט לא אהב אותי. לא מספיק, כנראה.
אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה בוגד בי, ואני לא הייתי בנמל התעופה הית'רו עם בחילה נוראית.
אני משפילה מבט ומיישרת קמטים בשמלה. "היא תכף תאסוף אותי. איך אני נראית?"
אמרסון בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש, ומחייכת בסיפוק. "את נראית בדיוק כמו שאומנת אוסטרלית בת עשרים וחמש אמורה להיראות."
אני מתאמצת לא לחייך חיוך דבילי. תמיד יש לה תשובות טובות.
"אז איך קוראים לבוסית שלך?" היא שואלת.
אני מפשפשת בתיק ומוציאה את הטלפון שלי, ואז עוברת על המיילים עד שאני מוצאת את המייל מסוכנות המטפלות. "גברת ג'וליאן מאסטרס."
אמרסון מהנהנת. "תזכירי לי מה הקטע שלה? אני יודעת שכבר אמרת לי, אבל אני לא זוכרת כלום."
"היא שופטת בבית המשפט העליון, והיא התאלמנה לפני חמש שנים."
"מה קרה לבעלה?"
"אני לא יודעת, אבל נראה לי שהיא ממש עשירה." אני מושכת בכתפיי. "יש לה שני ילדים מחונכים היטב."
"נשמע טוב."
"אני מקווה שהם יאהבו אותי."
"ברור שהם יאהבו אותך." אנחנו מתקדמות בתור. "את זוכרת שאנחנו יוצאות בסוף השבוע, נכון?"
"כן." אני מהנהנת. "מה התוכניות שלך עד אז?"
"לא יודעת," אומרת אמרסון. "להסתובב. אני מתחילה לעבוד ביום שני והיום יום חמישי." היא מסתכלת עליי ושואלת שוב, "את בטוחה שאת יכולה לצאת בסופי שבוע?"
"כן, אמרתי לך כבר אלף פעמים. אנחנו יוצאות בשבת בערב."
אמרסון מהנהנת בעצבנות. יש מצב שהיא מתרגשת יותר ממני, אבל לפחות עליי לא רואים שום דבר. "סידרת כבר את הטלפון שלך?" אני שואלת.
"לא, עוד לא. אני אמצא מעבדה שמתקנת טלפונים ואז אוכל להתקשר אלייך."
"בסדר."
סוף סוף אנחנו מגיעות לראש התור, וחצי שעה אחר־כך, אנחנו יוצאות לאולם מקבלי הפנים של נמל התעופה הבין־לאומי הית'רו.
אמרסון לוחשת, "את רואה את השמות שלנו איפשהו?" אנחנו מחפשות בין השלטים.
"לא."
"פאק, אף אחד לא בא לאסוף אותנו, למה זה תמיד קורה לי?" היא מתחילה להילחץ.
"תירגעי, הם תכף יגיעו," אני אומרת לה בשקט.
"מה נעשה אם הם לא יגיעו?"
אני מרימה גבה וחושבת על האפשרות הזאת. "אה, אני לא יודעת מה איתך, אבל אני הייתי מאבדת את זה."
עיניה של אמרסון מקובעות על משהו שנמצא מאחוריי. "אוי, תראי, זה השם שלך. היא בטח שלחה נהג."
אני מסתובבת ורואה גבר גבוה ורחב בחליפה בצבע כחול כהה, מחזיק שלט עם השם 'בריאל ג'ונסטון'. אני מכריחה את עצמי לחייך ומנופפת לו בנימוס, החרדה גואה בתוכי.
הוא מתקרב אליי ומחייך. "בריאל?"
קולו נמוך ואסרטיבי. "כן, זאת אני," אני נושפת.
הוא מושיט לי את ידו ללחיצה. "ג'וליאן מאסטרס."
מה?
העיניים שלי נפערות לרווחה.
גבר?
הוא מרים את גבותיו בציפייה.
"אה, אממ, אני... אני בריאל," אני מגמגמת ולוחצת את היד המושטת. "וזאת חברה שלי, אמרסון, טסנו לכאן יחד." הוא לוחץ את ידי והלב שלי פועם במהירות.
צל של חיוך עולה על פניו, אך הוא ממהר להסתיר אותו. "נעים להכיר." הוא פונה אל אמרסון ולוחץ את ידה. "נעים מאוד."
אני מגניבה מבט לאמרסון. היא מתה על זה. ברור. היא מחייכת חיוך רחב. "שלום."
"חשבתי שאתה אישה," אני לוחשת.
הוא מזעיף פנים. "אני די בטוח שאני גבר במאה אחוז." המבט שלו לא מאפשר לי להסיט את שלי.
למה אמרתי את זה בקול רם? אוי, מטומטמת, תפסיקי לדבר.
זה מביך כל־כך.
אני רוצה ללכת הביתה. הנסיעה הזאת הייתה רעיון גרוע.
"אני אחכה שם." הוא מצביע לעבר הפינה ומתחיל להתרחק. בעיניים מלאות אימה אני מביטה באמרסון, והיא צוחקת, אז אני מרביצה לה ביד. חזק.
"איזה זין, הוא פאקינג גבר." אני לוחשת בעצבנות.
"שמתי לב." היא מחייכת ברשעות, העיניים שלה לא עוזבות אותו.
"סליחה, מר מאסטרס?" אני קוראת.
הוא מסתובב. "כן?"
שתינו קמלות תחת מבטו. "אנחנו... אנחנו הולכות שנייה לשירותים," אני ממלמלת בעצבנות.
הוא מהנהן ומצביע לצד ימין. אנחנו מציצות למעלה ורואות את השלט. אני תופסת את היד של אמרסון וגוררת אותה לשירותים. "אני לא מוכנה לעבוד בשביל איש זקן שתקוע לו מקל בתחת!" אני צועקת וכל אחת מאיתנו נכנסת לתא.
"יהיה בסדר. איך זה קרה בכלל?"
אני מוציאה את הטלפון ועוברת על המיילים במהירות. ידעתי. "כתוב גברת. זכרתי שהיה כתוב בפירוש 'גברת'."
"הוא לא כזה זקן," היא צועקת מתוך התא שלה. "האמת היא, שאני מעדיפה גבר בתור בוס, ולא אישה."
"את יודעת מה, אמרסון? זה היה חרא של רעיון. איך שכנעת אותי לבוא איתך למקום הזה בכלל?"
היא יוצאת מהתא, שוטפת ידיים ומחייכת. "זה לא משנה. בלאו הכי כמעט לא תראי אותו, את לא עובדת בסופי שבוע כשהוא נמצא בבית." ברור לי שהיא מנסה להרגיע אותי. "קחי אוויר ותירגעי."
קחי אוויר. תירגעי.
עשן יוצא לי מהאוזניים. "אני אהרוג אותך. את מבינה? את מתה."
אמרסון נושכת את השפתיים כדי להסתיר חיוך. "תראי, תישארי שם רק עד שנמצא משהו אחר. אני אסדר את הטלפון שלי מחר ונוכל להתחיל לחפש לך מקום אחר לעבוד בו." היא מרגיעה שוב. "לפחות אותך מישהו בא לאסוף. עליי אף אחד לא שם בכלל."
אני מחזיקה את ראשי בשתי ידיי ומנסה להסדיר את הנשימות שלי. "זה סיוט, אֵם," אני אומרת בלחש. ברגע אחד כל החששות שלי לגבי הטיול התממשו. איזה מצב ביש.
"ייקח לנו שבוע גג למצוא לך משהו חדש."
מבוהלת לחלוטין, אני מוצאת בעיניה ביטחון, ומהנהנת.
"טוב?" היא מחייכת ומושכת אותי לחיבוק.
"טוב." אני מסתובבת לאחור כדי להביט במראה, מברישה באצבעותיי את השיער ומיישרת את השמלה. גם אם בפנים הכול אצלי בלגן, לפחות כלפי חוץ איראה מסודרת.
אנחנו חוזרות לעמוד ליד מר מאסטרס. הוא בשנות השלושים המאוחרות לחייו, מתלבש מצוין, ודי מושך. השיער שלו שחור עם נגיעות של אפור.
"הטיסה שלכן עברה בסדר?" הוא שואל ומפנה מבטו מטה, אליי.
"כן, תודה," אני מצליחה לומר, אבל הקול שלי יוצא מאולץ. "תודה שאספת אותנו," אני מוסיפה בצייתנות.
הוא מהנהן בחוסר עניין.
אמרסון מרכינה את ראשה כדי להסתיר חיוך.
היא מתה על זה שאני סובלת.
"אמרסון?" קורא קול גברי. כולנו מסתובבים לעבר גבר בלונדיני, והבעת פניה של אמרסון מתחלפת במהירות. הא! עכשיו תורי לצחוק.
"היי, אני מארק." הוא נותן לה נשיקה על הלחי ואז מסתובב אליי. "את בריאל?"
"כן." אני מחייכת ואז פונה אל מר מאסטרס. "וזה..." אני מהססת כי אני לא יודעת איך להציג אותו.
"ג'וליאן מאסטרס," הוא אומר במקומי, ומוסיף לחיצת יד איתנה.
אמרסון ואני מחייכות זו לזו חיוך מזויף.
שאלוהים יעזור לי.
אמרסון עומדת ומדברת עם מארק ועם מר מאסטרס, ואני שותקת ולא יודעת מה לעשות עם הידיים שלי.
"המכונית שלי נמצאת שם." מר מאסטרס מחווה בידו לימין.
אני מהנהנת נמרצות. אוי, אלוהים, אל תשאירו אותי לבד איתו.
אימאל'ה, איזה פחד.
"היה נעים להכיר אתכם, אמרסון ומארק." הוא לוחץ את ידיהם.
"גם לי. שמור על החברה שלי, בבקשה," אמרסון אומרת בלחש ועיניה מרפרפות לכיווני.
מר מאסטרס מניד בראשו לשלום, מחייך, וגורר אחריו את המזוודה שלי לכיוון המכונית שלו. אמרסון מושכת אותי אליה לחיבוק. "איזה חרא זה," אני לוחשת לתוך שערה.
"יהיה בסדר. אני בטוחה שהוא ממש נחמד."
"הוא לא נראה נחמד," אני לוחשת.
"כן, גם אני חושב שהוא נראה אידיוט," מארק מוסיף ומלווה אותו במבטו עד שהוא נעלם בהמון.
אמרסון זורקת מבט מלא בוז לעבר החבר החדש שלה, ואני מגחכת. נראה לי שהחבר שלה יותר מעצבן משלי, אבל בכל מקרה... "מארק, שמור על החברה שלי, טוב?"
מארק מכה על החזה שלו כמו גורילה. "אל תדאגי. אני אשמור עליה."
עיניה של אמרסון פוגשות את מבטי. היא מהנהנת קלות בראשה ואני נושכת את השפה התחתונה כדי להסתיר חיוך. הבן אדם לא כל־כך נורמלי. שתינו מסיטות מבט יחד ורואות את מר מאסטרס מביט בנו בחזרה בחוסר סבלנות. "כדאי שאזוז," אני לוחשת.
"יש לך את הפרטים של הדירה שלי אם תצטרכי להשיג אותי?"
"אני בטח אגיע לשם עוד שעה. תגידי לשותפים שלך שאני באה, ושיכינו לי מפתח."
היא צוחקת ומנופפת לי לשלום, ואני הולכת לכיוון מר מאסטרס. הוא רואה שאני מתקרבת, אז הוא מתחיל שוב ללכת.
אלוהים, הוא לא יכול לחכות רגע? למה הוא מתנהג ככה?
הוא יוצא מהבניין אל אזור חניית ה-VIP ואני הולכת אחריו בדממה מוחלטת.
כל המחשבות על חברות אמיצה ביני ובין הבוס החדש שלי התפוגגו. אני חושבת שהוא כבר שונא אותי.
מעניין מה יקרה כשהוא יגלה ששיקרתי בקורות החיים ושאין לי ניסיון בכלל. הבטן שלי מתהפכת מפחד רק מהמחשבה.
אנחנו מתקרבים לרכב שטח יוקרתי שחור וגדול, והוא לוחץ על כפתור. תא המטען מתרומם והוא מכניס את המזוודה, ואז פותח עבורי את הדלת האחורית. "תודה," אני מחייכת במבוכה ומחליקה פנימה. הוא רוצה שאשב מאחור בעוד שהמושב הקדמי ריק.
האיש מוזר.
הוא מתיישב במושב הנהג ולבסוף יוצא אל הכביש. אני מסוגלת רק לחבק את התיק שלי כרגע.
כדאי לי להגיד משהו? לנסות ליצור שיחה?
אבל מה אגיד?
"אתם גרים רחוק מכאן?" אני שואלת.
"עשרים דקות," הוא עונה בטון נוקשה.
אה, ככה? טוב, אני אסתום. ברור שהוא לא מעוניין בשיחה. אנחנו מעבירים עשר דקות ארוכות בשתיקה.
"תוכלי לנהוג ברכב הזה כשתהיי עם הילדים, או שתשתמשי במיני וואן. ההחלטה בידייך."
"אוקיי." אני חושבת לרגע. "הרכב הזה שלך?"
"לא." הוא פונה לרחוב וממנו אל שביל גישה בעל שער ענקי עשוי לבֵנים.
"אני נוהג בפורשה," הוא עונה באגביות.
"אה."
שביל הגישה מתארך עוד ועוד. מהחלון נשקפים נופים מתוחזקים היטב וגבעות מוריקות. עם כל מטר שאנחנו עוברים, הלב שלי פועם מהר יותר ויותר.
כאילו לא מספיק שאין לי כישורים להיות אומנת, אין לי שמץ של מושג איך להתמודד עם אנשים עשירים. אני לא יודעת איך מתנהגים בנימוס, אני אפילו לא יודעת באיזה מזלג אמורים להשתמש בארוחת הערב. איך הכנסתי את עצמי לבלגן המטורף הזה?
אני מבחינה בבית והדם אוזל מפניי. זה לא בית. 'בית' היא ממש לא ההגדרה המתאימה. זאת אחוזה, הבנויה מאבנים בצבע לבן ובז', שנראית קצת כמו טירה, בתוספת שש חניות בצידה השמאלי.
הוא נוסע בשביל הגישה המעגלי הגדול ועוצר תחת גגון.
"יש לך בית מאוד יפה," אני אומרת בשקט.
הוא מחווה בראשו, מבטו נשאר קבוע בנקודה מלפנים. "היה לנו הרבה מזל."
הוא יוצא מהמכונית ופותח עבורי את הדלת. אני יוצאת ואוחזת בתיק שלי בכוח רב כל־כך, עד שפרקי אצבעותיי מלבינים. אני מרימה ראש כדי לסקור את המבנה היוקרתי שלפניי.
יש להם הרבה מאוד כסף. המון.
הבוס החדש שלי מוציא את המזוודה ומגלגל אותה מסביב למכונית לצד הבניין. "הכניסה שלך נמצאת כאן," הוא אומר. אני הולכת אחריו בשביל עד שאנחנו מגיעים לדלת, הוא פותח אותה ומאפשר לי להיכנס. אני פוסעת אל מבואה שמובילה אל הסלון, שנמצא מול הכניסה.
"המטבח נמצא בכיוון הזה." הוא מצביע אל עבר המטבח. "וחדר השינה שלך נמצא פנימה מצד שמאל."
אני מהנהנת וחולפת על פניו לתוך החדר.
הוא עומד ליד הדלת אבל לא נכנס פנימה. "המקלחת והשירותים מצד ימין," הוא ממשיך.
למה הוא לא נכנס? "אוקיי, תודה," אני עונה.
"תרשמי כל דבר שאת צריכה לקנות ברשימת המצרכים המשפחתית ו..." הוא שותק, כנראה מנסה לסדר את המחשבות שרצות לו בראש. "אם חסר לך משהו, דברי איתי לפני כן."
מצחי מתכווץ. "לפני כן?"
הוא מושך בכתפיו. "אני לא רוצה לגלות שאת לא מרוצה כשאני קורא מכתב התפטרות."
"אהה." זה קרה בעבר? "אין בעיה," אני ממהרת לומר.
"את רוצה לפגוש את הילדים?" הוא מחווה בידו לכיוון המסדרון.
"כן, בטח." אוי, לא, הינה זה מתחיל. אני הולכת אחריו לאורך מסדרון עם קירות זכוכית שמשקיפים אל המבנה המרכזי, שנמצא במרחק ארבעה מטרים בערך. בין שני חלקי המבנה יש גינה, שהיא בעצם מעין חצר פנימית, ואני מחייכת וסוקרת אותה בהשתאות. בקיר המבנה המרכזי יש חלון גדול שפונה אל המטבח. מהמסדרון אני יכולה לראות את אזור הסלון שבו יושבים נערה צעירה וילד קטן שצופים בטלוויזיה יחד. אנחנו ממשיכים ללכת במסדרון הזכוכית עד לגרם מדרגות קטן ובו שש מדרגות המובילות אל המבנה המרכזי.
אני משחררת אוויר בנשיפה, ועולה במדרגות בעקבותיו של מר מאסטרס.
"ילדים, בואו לפגוש את האומנת החדשה שלכם."
הילד הקטן קופץ ממקומו ורץ אליי, וברור לי שהוא מתרגש מאוד. הילדה, לעומתו, מרימה את מבטה ומגלגלת עיניים לעברי. אני מחייכת בליבי, זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות.
"שלום, אני סמואל." הילד הקטן מחייך ומחבק לי את הרגליים. יש לו שיער שחור, הוא מרכיב משקפיים והוא הכי חמוד בעולם.
"היי, סמואל. אני בריאל," אני מחייכת אליו.
"זאת ווילו," הוא עורך בינינו היכרות.
אני מחייכת אל המתבגרת. "שלום." היא משלבת ידיים בהפגנתיות על החזה. "היי," היא רוטנת.
מר מאסטרס שולח בה מבט רב משמעות, אומר המון ללא מילים.
ווילו נכנעת ומתקרבת כדי ללחוץ את ידי. "אני ווילו."
אני מחייכת ומציצה במר מאסטרס. הוא מצליח לגרום לה לציית באמצעות מבט בלבד. מרשים.
סמואל רץ חזרה אל הסלון, לוקח משהו, ורץ חזרה אלינו.
אני רואה הבזק.
קליק, קליק.
מה, לעזאזל?
יש לו מצלמת פולרואיד קטנה, כזו שמפיקה תמונה תוך מספר שניות. הוא מחכה לראות את הפנים שלי מופיעים בתמונה ואז חוזר להביט בי. "את יפה." הוא מחייך. "אני הולך לשים את התמונה על המקרר!" הוא מצמיד בעדינות את התמונה לדלת המקרר בעזרת מגנט.
מר מאסטרס נראה מבולבל מסיבה כלשהי. "הגיע הזמן ללכת לישון, ילדים." הוא מצווה ושניהם מתלוננים. הוא מסב את תשומת הלב חזרה אליי. "המטבח שלך מצויד במצרכים, ואני בטוח שאת עייפה."
אני מזייפת חיוך. יש, הוא משחרר אותי להיום. "כן, בהחלט." אני מתחילה ללכת חזרה למגורים שלי ואז מסתובבת אליו שוב. "באיזו שעה אני מתחילה לעבוד מחר?"
הוא מיישיר אליי מבט. "כשתשמעי את סמואל מתעורר."
"כן, ברור." עיניי ננעצות בעיניו כי אני מחכה שימשיך לדבר, אבל הוא לא אומר דבר. "אוקיי, לילה טוב." אני מחייכת במבוכה.
"לילה טוב."
"לילה טוב, בריאל." סמואל מחייך ואחותו מתעלמת ממני, והולכת לכיוון המדרגות הפונות למעלה.
אני חוזרת לחדר, סוגרת את הדלת אחריי, נופלת על המיטה ובוהה בתקרה.
למה הכנסתי את עצמי?

***

השעה חצות ואני צמאה. חיפשתי בכל מקום אפשרי ולא מצאתי אף כוס לרפואה. אין ברירה. אני חייבת להתגנב למבנה המרכזי למצוא כוס. אני לבושה בכותונת סאטן לבנה, אבל כולם בטח ישנים.
אני מתגנבת אל המסדרון החשוך, וצועדת בו עד שאני רואה את פנים הבית המואר.
מרחוק אני רואה את מר מאסטרס יושב על כורסה וקורא ספר. הוא מחזיק כוס יין אדום בידו. אני עומדת בחושך, לא מסוגלת להסיט את עיניי מהמראה. משהו בו מרתק אותי, אבל אני לא בטוחה בדיוק מה.
הוא נעמד לפתע, ואני נצמדת מייד אל הקיר.
הוא יכול לראות אותי בחושך?
פאק.
הוא הולך אל המטבח ואני עוקבת אחריו במבטי. הוא לובש תחתוני בוקסר כחולים כהים ו...זהו. השיער השחור שלו נראה גלי ופרוע. יש לו כתפיים רחבות והגוף שלו...
פעימות הלב שלי מתחזקות. מה אני עושה פה? למה אני עומדת כאן בחושך ומסתכלת עליו כמו גנבת? משום מה אני קפואה על מקומי ולא מצליחה לזוז.
הוא עומד ליד השיש, גבו מופנה אליי ומוזג לעצמו עוד כוס יין אדום. הוא מקרב את הכוס לשפתיו לאט והעיניים שלי מטיילות לאורך הגוף שלו.
אני נצמדת עוד יותר אל הקיר.
הוא הולך אל המקרר ולוקח את התמונה שלי שסמואל צילם מוקדם יותר.
מה?
הוא משעין את הישבן על השיש ובוחן את התמונה.
מה הוא עושה?
אין לי אוויר.
הוא מוריד את היד באיטיות אל קדמת תחתוני הבוקסר שלו, ומלטף את עצמו כמה פעמים.
עיניי נפערות לרווחה.
מה, לעזאזל, קורה פה?
הוא מניח את כוס היין על השיש, מכבה את האור בסלון ומשאיר את המנורה הקטנה דולקת.
הוא נעלם לתוך הבית עם התמונה שלי בידו.
מה, למען השם, קרה פה הרגע?
אני חושבת שמר מאסטרס עלה לחדר השינה שלו כדי לאונן עם התמונה שלי.
אלוהים.
שיעזור.
לי.

***

טוק, טוק.
העיניים שלי עצומות, אני מעווה את פניי ומנסה להתעלם מהדפיקות.
אני שומעת שוב את הרעש. טוק. טוק.
מה זה? אני מסתובבת לכיוון הדלת ורואה אותה נפתחת לאט.
אני פוקחת עיניים ומתיישבת במהירות.
מר מאסטרס עומד בדלת. "אני ממש מצטער שאני מפריע לך, מיס בריאל," הוא אומר בלחש. הוא מריח כמו מי שיצא מהמקלחת, והוא לובש חליפה מגוהצת למשעי. "אני מחפש את סמואל." מבטו מטייל אל השדיים שלי שמתנועעים בחופשיות מתחת לכותונת הלילה, ואז הוא מסיט את עיניו בחדות חזרה אל פניי, נראה נחרד ממעשיו.
"איפה הוא?" אני מקמטת את מצחי. "הוא נעלם?"
"הינה," הוא לוחש ומחווה בידו לעבר הספה.
האור הקלוש בחדר מקשה עליי, אבל אז אני רואה את סמואל מכורבל על הספה עם הדובי שלו. הלסת שלי נשמטת. "אוי, לא, מה קרה?" אני לוחשת. אולי הוא היה צריך עזרה וניסה להעיר אותי ולא התעוררתי?
"לא קרה כלום," מר מאסטרס אומר בקול נמוך וחלש, מרים את סמואל על הידיים ומשעין את ראשו על כתפו החסונה. "הוא הולך מתוך שינה. סליחה על ההפרעה. אני מטפל בזה." הוא יוצא מהחדר עם בנו הצעיר ישן בזרועותיו. הדלת נסגרת בנקישה עדינה מאחוריהם.
אני נשכבת בחזרה על המיטה ובוהה בתקרה בדממה. הילד החמוד הזה. הוא בא לכאן כדי להיות איתי ואפילו לא התעוררתי. בטח נחרתי, למען השם.
אולי הוא בא כי משהו הפחיד אותו? וואו, עכשיו אני מרגישה ממש חרא.
אני נושפת אוויר מלוא ריאותיי, מתאמצת לקום, מתיישבת בקצה המיטה ומניחה את ראשי בין שתי ידיי.
אני חייבת להתאפס על עצמי. אם אני אחראית על הילד הזה, אני לא יכולה לתת לו להסתובב ככה בלילה לבד.
יכול להיות שהוא עד כדי כך בודד שהוא חיפש את קרבתי — קרבה של אדם זר לחלוטין?
עצבות בלתי נשלטת אופפת אותי וכובד עצום מונח פתאום על כתפיי. אני צריכה קצת זמן כדי לחשוב.
לאחר זמן מה, אני קמה והולכת אל השירותים, ואז ניגשת לחלון כדי להסיט את הווילון הכבד הצידה. אור הבוקר רק מתחיל להפציע וערפל דק נח על מרבדי הדשא שבחצר.
משהו צד את עיניי ואני מסיטה מבט ורואה את מר מאסטרס יוצא לכיוון החנייה.
הוא לובש חליפה כהה ומחזיק תיק מסמכים קשיח, נעלם משדה הראייה שלי, וכמה רגעים לאחר מכן יוצא מהחנייה במכונית הפורשה, ואז מאיץ במעלה הכביש. אני ממשיכה להביט בזמן שדלת החנייה נסגרת אוטומטית מאחוריו.
הוא יצא לעבודה וסביר שלא יחזור עד מאוחר.
מה הקטע?
לפני רגע הוא מצא את הבן שלו ישן על הספה בחדר שלי, ונראה לו הגיוני להחזיר אותו למיטה כאילו כלום וללכת לעבודה? איזה מן בן אדם הוא?
אני לא יודעת מה הסיפור שלו, אבל אני מחליטה לבדוק מה קורה עם סמואל. הוא בטח למעלה, שוכב במיטה ובוכה, מבוהל עד עמקי נשמתו. גברים הם כאלה מטומטמים. למה הם לא מסוגלים לראות אף אחד חוץ מאת עצמם?
הוא בן שמונה, לכל הרוחות!
אני עולה אל המבנה המרכזי. המנורה הקטנה עוד דולקת בסלון ואני מריחה את הביצים שמר מאסטרס הכין לעצמו לארוחת הבוקר. אני מביטה סביב, ואז עולה בגרם המדרגות הגדול.
בשיא הרצינות, אני לא מאמינה לאיזה בלגן הכנסתי את עצמי. אני נמצאת בבית של איזה עשיר מסריח ומטומטם, דואגת לבן שלו, בזמן שברור לגמרי שלו לא אכפת ממנו בכלל.
אני רצה במדרגות, מדלגת על מדרגה אחת בכל פעם ונוחתת על הבאה אחריה. אני מגיעה לקומה השנייה והמראה שלפניי מבלבל אותי, שלא לומר מלחיץ. אף פעם לא הייתי בבית מפואר כל־כך. המסדרון רחב מאוד, והשטיח הבהיר מלטף את כפות רגליי. מראה ענקית תלויה על הקיר במבואה. אני מבחינה בהשתקפות שלי ונחרדת.
אלוהים, לא פלא שהוא הסתכל לי על החזה. הכול צץ ומציץ מכל פתח אפשרי, והשיער שלי נראה זוועה. אני מרימה את הכתפיות, מכסה את השדיים וממשיכה ללכת במסדרון. אני עוברת ליד חדר שיש בו ספות גדולות ונוחות, וכנראה משמש כסלון עבור הילדים. אחריו אני חולפת על פני חדר שינה, ומגיעה אל דלת סגורה. אני פותחת אותה בזהירות, ומרשה לעצמי להציץ פנימה. ווילו שקועה בשינה עמוקה, גם בשנתה יש לה הבעה זועפת על הפנים. אני מגחכת, סוגרת את הדלת לאט וממשיכה ללכת הלאה. לבסוף אני מגיעה לדלת חצי פתוחה.
אני מציצה פנימה. סמואל ישן בשלווה, עטוף ומכורבל בשמיכה. רגליי נושאות אותי לתוך החדר שלו, ואני מתיישבת לצד המיטה. הוא לובש פיג'מה עם דינוזאורים בצבעי תכלת וירוק, והמשקפיים הקטנים שלו מונחים על השידה לצידו, ליד מנורת הלילה. אני מסתכלת עליו ומחייכת. לא מצליחה לעצור את עצמי מלשלוח יד ולהסיט קווצת שיער ממצחו.
החדר נראה כמו קלישאה של חדר ילדים בסרט על משפחה מושלמת. מסודר, נקי וגדוש ברהיטים יקרים. הכול בבית הזה נראה מושלם. הכי טוב שיש. כמה כסף יש לאיש הזה בכלל?
יש בחדר ארון ספרים, שולחן כתיבה, כורסה עם משענת גבוהה בפינה וקופסת צעצועים. מתחת לחלון, ניצב ספסל מרופד, ועל כרית מונחים כמה ספרים בערמה. סמואל כנראה יושב שם לקרוא לעיתים קרובות. על הכורסה בפינה פרושים הבגדים שלו לבית הספר. הכול מקופל ביסודיות, מחולצה ועד גרביים ונעליים מצוחצחות. התיק שלו מונח שם אף הוא, ארוז ומוכן.
אני קמה כדי לעבור על הדברים שלו. מר מאסטרס בטח סידר הכול לפני שהלך לישון. אני לא יכולה לדמיין לעצמי איך מגדלים שני ילדים לבד. מחשבותיי נודדות לאשתו ולכל הדברים שהיא מחמיצה. סמואל צעיר כל־כך... אני מביטה בסמואל פעם נוספת ומתגנבת בשקט אל מחוץ לחדר, הולכת לכיוון המדרגות. אבל בדרך משהו קורא לי בזווית העין. אור דולק בחדר האמבטיה שנמצא בתוך יחידת ההורים.
מן הסתם זהו חדר השינה של מר מאסטרס.
אני מסתכלת שמאלה, ואז ימינה, ומוודאת שאף אחד לא ער. אני סקרנית לדעת איך נראה החדר שלו, ולא מצליחה להתנגד לדחף להתקרב ולהיכנס פנימה כדי לחקור אותו.
וואו.
המיטה עצומה בגודלה, והחדר, כמובן, גדול עוד יותר. הוא מעוצב בשלל גוונים של קפה, שמשתלבים יפה עם הצבע הכהה של הריהוט העתיק שבחדר. על הרצפה מתחת למיטה פרוש שטיח ענק ויקר מעוטר בצבעי זהב ופוקסיה. האור בחדר הארונות דולק. אני מציצה פנימה ורואה חולצות מכופתרות מסודרות בזו אחר זו באופן מופתי. מופתי זו לא מילה.
כדאי שאקפיד לסדר ולנקות את החדר שלי כדי שהוא לא יחשוב שאני בלגניסטית.
אני מחייכת כי לפי הסטנדרטים שלו אני בלגניסטית־על.
אני מסתובבת ומביטה במיטה שלו, שאותה סידר והציע הבוקר, ומתעכבת במבטי על שמיכת הקטיפה והכריות התפוחות שמעליה. הוא באמת שכב שם ונגע בעצמו אתמול בלילה בעודו חושב עליי, או שאני הוזה? אני מחפשת את התמונה שלי ליד המיטה, אך לא רואה אותה. הוא בטח החזיר אותה למקומה על המקרר.
ריגוש בלתי צפוי עובר בי. ייתכן שאשיב לו טובה הלילה במיטה שלי.
אני נכנסת אל חדר האמבטיה. הוא מעוצב בצבעי אפור ושחור ונראה מאוד מודרני. גם כאן הכול מסודר ונקי מאוד. מראה גדולה תלויה על הקיר, מאחוריה אפשר לראות ארון צר. אני לוחצת על המראה והארון נפתח. אני סוקרת בעיניי את המדפים. אפשר לדעת המון על אנשים לפי תכולת ארון האמבטיה שלהם.
דיאודורנט. סכיני גילוח. טלק.
קונדומים.
אני מנסה להיזכר כמה זמן עבר מאז שאשתו נפטרה. מעניין אם יש לו כבר חברה.
אם כן, זה לא יפתיע אותי. הוא די חתיך, בקטע מבוגר כזה. אני מבחינה בבקבוק של אפטרשייב ומרימה אותו, מסירה את המכסה ומקרבת לאפי.
גן עדן בבקבוק.
אני שואפת שוב מלוא ריאותיי, ופניו של מר מאסטרס מופיעות לפתע במראה מאחוריי.
"מה, לעזאזל, את חושבת שאת עושה?" הוא נוהם לעברי.

עוד על הספר

  • שם במקור: Mr. Masters
  • תרגום: ריבי ליבן
  • הוצאה: מלודי
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 424 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 4 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
472 דירוגים
337 דירוגים
86 דירוגים
25 דירוגים
12 דירוגים
12 דירוגים
24/4/2024

הי את ,שמתלבטת איזה ספר לקרוא, תעשי טובה לעצמך ובלי למצמץ ספר מושלם מענג תרתי משמע, התיאורים האירוטים נפלאים והדינמיקה בין הדמויות הראשיות כתובה היטיב "מאסטרס פיס"

9
24/9/2023

אני חושבת שבחיים לא קראתי ספר ככה שסחף אותי בצורה מטורפת קראתי אותו ב3 שעות והייתי פשוט מהופנטת, צחקתי בכיתי התרגשתי הרגשתי כיאלו אני בתוך הספר ואו באמת מושלם!

3
26/8/2024

לא מבינה את התגובות השליליות לספר, ספר קליל וסקסי עם הומור טוב, ילדים שדורשים אהבה ומבוגרים שזקוקים לאהבה (והרבה סקס) מזמן לא יצא לי לקרוא ספר שהצליח להצחיק אותי בהומור של הגיבורה ועם על הדרך היא גם נהנית מסקס טוב עם הבוס אז מה רע?

2
12/8/2024

ספר מהמם! כתוב יפה וקולח, עם הרבה הומור ואוטנתיות שלרוב חסרה בספרים מהסוג הזה. הדמויות מנומקות ואמינות, והספר עצמו סקסי, מרגש ומהפנט!! נשארתי ערה כל הלילה !! וסיימתי בתוך יומיים את כולו ממליצה ממש!

2
27/1/2023

מעולה ומומלץ

2
20/5/2025

ספר מדהים מרגש מצחיק הכול מכול .

18/5/2025

אהבתי מאוד את הכתיבה ואת העלילה

18/5/2025

הספר הכי טוב שקראתיי בזמן האחרון ! התמסרתי לכל העמודים בכיתי צחקתי חייכתי ונהנתי מכל דקה סיפור עם עומק משמעות מלא פלפל והכי חשוב מלא ברגש ממליצה ברמות

7/5/2025

צחקתי ובכיתי ולא יכולתי לעזוב אותו לרגע ..

22/4/2025

אני מאוהבת בספר הזה. נקודה.

22/3/2025

אי אפשר להפסיק לקרןא

21/3/2025

וואו וואו וואו איזה שלמות עולמית!!! אני לא מאמינה שנגמר לי הספר איזה דכאון!!! מה אעשה עכשיו? לדעתי התקציר לא מתאר כמו שצריך את הספר, הספר הרבה יותר עמוק וקליל, שנון ומצחיק רצח!! מלא אהבה וסמאט ומלא באקשן ועניינים, לרגע אחד אפילו לא משעמם! אי אפשר להוריד את הספר מהידיים פשוט תענוג!! אין אין על הסופרת הזאת כל ספר שלה מוצלח ומעולה ומצחיק בטירוף!

10/2/2025

ממש ממש יפה

22/1/2025

אחד הכיפים לקריאה!

21/1/2025

מדהים אחד מהטובים שקראתי סוחף מצחיק ומעניין

11/1/2025

וואוווו מתחילה מהר לקרוא את החלק השני…

10/1/2025

0🤩

7/1/2025

מצחיק , שנון וזורם

7/1/2025

ספר מושלם!!! כ״כ הרבה אהבה ואירוטיקה בכל כך הרבה עמודים 4 בבוקר וסיימתי עכשיו אפשר ללכת לישון

24/12/2024

לקח לי זמן להתרגל אבל וואו. כבר אין הרבה ספרים כאלה. לכל מי שגוללת באתר ומחפשת ספר לקרוא, חבל לפספס. ממתק.

2/12/2024

נהנתי ברמות לקרוא את הספר ממליצה

1/11/2024

ספק סקסי, מצחיק, מרגש. יש בו הכול.

30/10/2024

ספר מדהים !!! מרגש ומהנה לצפייה!!!! קליל וכייפי

27/9/2024

ספר קולח וסוחף. כתיבה זורמת. מומלץ מאוד.

8/9/2024

אהבתי ברמות

27/8/2024

כתוב טוב, מצחיק וסקסי

3/8/2024

אהבתי ממש. קצת נמרח בסוף.....וכיאלו די ברור איך הכל מתגלגל אבל יש עומק והתרגשות שווה. ממליצה ❤️

15/7/2024

ספר מושלםםם!! לא משנה כמה פעמים אני אקרא אותו לא ימאס לייי

11/7/2024

כייף גדול

7/7/2024

ספר מושלם

29/6/2024

יפה מאוד. מרענן לז'אנר הזה. לא הפסקתי לקרוא.

13/6/2024

ספר מעולה! איזה כיף שהאישה דעתנית ועומדת על שלה.

8/6/2024

קראתי את הספר בשקיקה, אני אוהבת שיש הרבה משברים והרבה דברים שצריך לצלוח ולהתגבר עליהם. כן היו פעמים שהרגשתי שהם במערכת יחסים רעילה, רבים צועקים ומתנצלים ומשלימים.. וגם היה לי חסר באפילוג עוד מידע על ברי, מה היא עושה.. אבל בגדול ספר טוב ומומלץ

31/5/2024

חמוד קליל

25/5/2024

וואו ספר סקסי ומושלם

14/5/2024

ואוו ספר מטורף! אני ממש שמחה שקראתי אותו. ספר שאי אפשר לעזוב לרגע אחד. הספר גם רומנטי וגם מותח. הסופרת לא חוזרת על עצמה יותר מדי. אחד הספרים המוצלחים והמומלצים.

13/5/2024

ממתק לקריאה😍

10/5/2024

מושלם סיימתי תוך יומיים לקרוא אותו

30/4/2024

מקסים, שנון, מצחיק וסקסי

22/4/2024

מטורף

20/4/2024

באמת ספר מושלם לז׳אנר: עלילה סוחפת, מרגשת, כתובה היטב.

9/4/2024

ספר מדהים!! לא הצלחתי להפסיק לקרוא

9/4/2024

פשוט מושלם. לא הצלחתי להניח את הספר עד שסיימתי אותו.

2/4/2024

וואו הספר הזה הצחיק אותי בטרוף בכיתי המון זה אחד הספרים הכי יפים שקראתי הוא פשוט קורע מצחוק וזה עושה טוב לנשמה אחרי שאני קוראת ספר על תוכן קשה יותר תמיד טוב להרגע קצת מספר כזה מדהים

28/3/2024

ספר מקסים נקרא בנשימה אחת

18/3/2024

מעולה!

17/3/2024

שלמות!! לא יכולתי להפסיק לקרוא רומנטי, משעשע וסוחף התחברתי לדמויות

17/3/2024

פשוט הלםםםם על הספר הזה. כבר כמה זמן שאני מתלבטת לגביו וזה היה פשוט אוו הכל מהכל. סרט אש נדיר🔥🔥

25/2/2024

ספר רומנטי ומצחיק. פשוט כיף!!!!

5/2/2024

אין לי מילים! הרבה זמן לא קראתי ספר כזה טוב

5/1/2024

ספר מעולה ממליצה בחום

1/1/2024

וואוו אי אפשר להפסיק לקרוא. הסוף קצת מבאס, מהיר מידי ולא מרגיש אמיתי. אבל עד לחלק הזה, הספר זרם מדהים, צחקתי בלי הפסקה, בכיתי, התרגשתי. שווה ממש

17/12/2023

ספר מעולה ומומלץ

26/11/2023

זורם לגרון כמו שלוק גדול של מים קרים ביום חם מהרגיל נהנתי מאוד ועוברת לספר המשך 🫵

11/11/2023

פשוט אש נהניתי מכל מילה!

17/10/2023

מעולה, קראתי אותו ביומיים!

1/10/2023

ספר מעולה קליל ומצחיק.

17/9/2023

ממש ממש אהבתי, קליל מצחיק סקסי

11/9/2023

ספר נהדר וכייפי. הכל במינון הנכון וכתוב היטב כך שאי אפשר להפסיק לקרא. אין הפתעות אבל הקריאה קולחת והעניין נשמר ממש עד הסוף. ממליצה.

29/8/2023

ואו ואו כתוב יפה, סקסי, מצחיק!!

30/7/2023

ספר 🔥🔥, גיבורה חזקה, שנונה, מצחיקה. יש הרבה דברים שאפשר להזדהות בדמות שלה (במסגרת הגיל שלה כמובן), גיבור בריטי חתיך. לא הסיפור הרגיל של עובדת ומעסיק וזה משהו שאהבתי, יש עומק בעלילה מעבר ליחסים בין השניים. ספר מומלץ ביותר,ואני בטוחה שאקרא אותו שוב ושוב.

28/7/2023

ואוו ואווו ואו!!! איזה ספר מושלם! יש בו גם סיפור יפה עם עומק ותוכן, וגם דמויות מעניינות, גם חלקים אירוטים בטוב טעם. עוד לא קראתי ספר שגרם לי לצחוק, להתרגש ואפילו לבכות הכל יחד. רוצו מהר לקרוא!

27/7/2023

אחד הספרים היפים שקראתי! קליל מעניין וסוחף

16/7/2023

אחד הטובים שקראתי ספר שתמיד כיף לחזור אליו ואפילו אחרי קריאה שניה ושלישית הוא מצליח לרגש הכי טוב בסדרה על השאר אפשר לדלג.

4/7/2023

מעולה, כתיבה מהממת♥️

4/7/2023

וואו איזה ספר נהדר. כתוב בצורה זורמת המעניינת ואי אפשר להפסיק לקרוא. ספר בהחלט דלישס

13/5/2023

חמוד מאד, מצחיק, קצת שטחי אבל קריא ומתוק. הדמות הנשית מקסימה❤️

9/5/2023

ספר מצוין! הדמויות, הכתיבה, העלילה... לא ניתן להניח לרגע.

30/4/2023

ספר מעולה.

15/4/2023

מעולה

9/4/2023

נהנתי מאוד מהספר, הרבה קטעי סקס, אבל זורם וכתוב היטב. אין הרבה הפתעות אבל קצת שונה מהז'אנר הרגיל. ממליצה.

8/4/2023

סיפור מקסים, כתוב טוב, מצחיק וסוחף...אהבתי מאוד

7/4/2023

וואווווו!!!! ספר פשוט מושלם! דמויות עמוקות ועלילה מרתקת, מלא הומור, רגש ואהבה כל כך אמיתית וחזקה. מומלץ ביותר!

27/3/2023

סיימתי את הספר בכמה שעות. סדרה מעולה. ממליצה!

23/3/2023

ספר מעולה .

20/3/2023

מה קראתי עכשיו? כל קשת הרגשות נכנסו בספר הזה. כתוב בצורה סוחפת, לא הנחתי מהיד עד שסיימתי מומלץ מאוד!!

19/3/2023

מקסים!!

18/3/2023

צפוי ומקסים

16/3/2023

וואו! לא הצלחתי להוריד אותו מהידיים שלי.

13/3/2023

מושלם

13/3/2023

שנון, מרגש, מצחיק ובקיצור-מומלץ בהחלט.

4/3/2023

ספר שנון מצחיק מאוד ... עלילה חמודה מאוד. אהבתי !!! היה לי כיף לקרוא אותו. סיימתי אותו ביום!

26/2/2023

קליל ונחמד סה"כ נהנתי כתבה טובה עלילה נחמדה לא וואו אבל חמוד

26/2/2023

ספר מהמם!! רומנטי וגם מצחיק! ממש נהנתי!

24/2/2023

ספר מהמם ומקסים אהבתי מאוד את ברי וג'וליאן. ברי אישה יפיפיה שמסובבת את גוליאן על האצבע היא משגעת אותו ומצליחה לעשות מה שאף אחת אחרת לא הצליחה . כל כך נהנתי מהספר הזה הוא מלא בהומור בחום ובאהבה . 🩷🩷🩷🩷🩷🩷🩷

24/2/2023

אאמאמאמאממאמ בין הספרים הכי טובים שקראתי בחיי!!!! חמש כוכבים בקללל!!!!

21/2/2023

קליל, זורם, סקסי. כיף של ספר

20/2/2023

סקסי,מצחיק בטירוף

19/2/2023

ספר חביב מרגש וגם מצחיק רומנטי לחלוטין!

18/2/2023

וואו. סקסי, מלא הומור ואי אפשר להפסיק לקרוא. נקרא ביום אחד. נהניתי מאוד

16/2/2023

ספר מדהיםם קליל כייפי ורומנטי. ממש התאהבתי בדמויות!

14/2/2023

מצחיק שנון וסקסי, הנאה מובטחת

12/2/2023

וואווו איזה ספר מקסים! נהניתי מאודדד!! צחקתי, התרגשתי וממש אהבתי

11/2/2023

ספר מאוד קליל וכיפי, מעלה חיוך. אהבתי

11/2/2023

סקסי בטירוף

10/2/2023

ספר מדהיםםםםם, אי אפשר היה להניח אותו.

10/2/2023

כבר מזמן לא צחקתי ככה בקול מספר. היו גם קטעים קשים, עצובים מחרמנים. הכל

10/2/2023

ספר מעולה!!! מצחיק וסוחף

10/2/2023

אהבתי ממש. ספר מעולה

8/2/2023

וואו .. לא הצלחתי להפסיק

4/2/2023

זורם קריא כייפי לקריאה

4/2/2023

ספר מושלם מושלם מושלם . עפתי על הדמויות על ההומור על הרגש . חובת קריאה !!!

4/2/2023

ספר מקסים!! מומלץ! רומנטי מאוד על גבול הפנטזיה הרומנטית שכל אישה חולמת וקיים רק בספרים אבל תמיד כיף לקרוא את זה.

4/2/2023

מהמם! מקסים, מזמן לא קראתי רומן כל כך יפה, מצחיק, מרגש מענג..

2/2/2023

מדהיםםםם ממש מומלץ!

1/2/2023

אי אפשר לעזוב לרגע

31/1/2023

מהמם! לא הצלחתי להוריד מהידיים! קראתי ביום אחד. מצחיק, מעניין פשוט וואו

31/1/2023

מומלץ!!!!!!!! לא תתחרטו!!!!

31/1/2023

סקסי וסוחף!! מומלץ

30/1/2023

מומלץ

29/1/2023

ספר מדהים. מלא הומור. מרגש..

29/1/2023

מדובר בספר כייפי, מסעיר, מרגש ואף מצחיק, שנקרא בשלוק מבלי שום יכולת להפסיק. הסיפור מוצג כל פעם מהצד שלו ושלה. יש פה שני גיבורים חזקים, עם פערי גילים ומעמדות ברורים. סוג של טאבו, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, יו הפנר סיפק לא מעט הסחות דעת, והיא הייתה אישה שחיה לפרקים כמו ג'וליה רוברטס בסרט 'אישה יפה'. גשרים נחצו, כשהתמודדויות עם שדים לא פשוטים מהעבר נקרו בדרכם. אני נהניתי ברמות מטורפות מזמינה גם אתכם יפעת ארניה

28/1/2023

מקסים

25/1/2023

שנון מצחיק וכיפי

25/1/2023

אין דברים כאלה, רמה אחת מעל!

25/1/2023

ואוו מושלםם ספר לוהט מרתק וכיפי

24/1/2023

ספר מושלם!! צחקתי בלי הפסקה התרגשתי ואפילו הזלתי דמעה בריאל מהממת!! דמות מדהימה והחיבור עם ג'וליאן הכי טוב שיש רצה לקרוא את מר ספנסר

24/1/2023

חמוד מאוד! ספר כיפי וקליל אבל סוחף

23/1/2023

מצוין

22/1/2023

ספר מתוק וסקסי ברמות על 💛💛 מחכה לשני הספרים הבאים 💃

21/1/2023

אלוהים!!! מה קראתי בשמונה שעות האחרונות?? צחקתי בקול כמו שהרבה זמן לא בכיתי עם דמעות ונזלת התאהבתי בג'ולס ובברי ובסיפור האהבה המרגש והסוחף שלהם הסופרת פשוט מטורפת - איך אין עוד ספרים שלה??? התרעת 🔊🔊🔊 רצו לקרוא 🔊🔊🔊

21/1/2023

מעןלה! מתחיל קצת לא אמין אבל מתפתח יפה לסיפור עם עומק.

21/1/2023

רכבת הרים רגשית הספר הזה! הייתי מצמצמת לגמרי את השוביניזם הדוחה העולה מהגברים בספר הזה.. והקטעים המיניים היו עמוסים בעיני. הסוף מוטט אותי לגמרי ועשה את כל הספר!! שווה קריאה!

21/1/2023

ספר מקסים מרגש וסוחף. כאבתי עם הדמויות הזלתי דמעה. וגם שמחתי. מאוד מומלץ

20/1/2023

ספר כיפי!!

20/1/2023

ספר מקסים, קליל, מרגש, מצחיק אהבתי מאוד מתבאסת שנגמר בא לי עוד מימנו

19/1/2023

וואוווו נהנתי מאוד

19/1/2023

אהבתי מאוד את הסיפור ואת הדמויות

19/1/2023

מדהים ומרתק

18/1/2023

ספר ממש טוב! רומן לא שגרתי וכל פרק מעניין וסוחף

18/1/2023

מושלם🙏🌷

18/1/2023

היא התאהבה בילדים שלו לפני שהיא התאהבה בו וזה אומר הכל הקשר שלה עם הילדים מדהים ומרגש ממליצה!

18/1/2023

משעשע וסוחף

17/1/2023

וואוו ואווו ואווווו סקסי, מרגש, מצחיק וסוחף וממש לא כבד!! מי שלא קוראת - מפסידה! זה הספר שהכי נהנתי לקרוא עד כה

17/1/2023

קראתי ביומיים את כל הספר.. אי אפשר היה להפסיק לקרוא.. מעניין, סוחף והקריאה זורמת..בריחה קטנה מהמציאות..

16/1/2023

וואו! מושלם! רומנטי, לוהט, מרגש.. קצת ארוך מידי לטעמי

16/1/2023

מקסים

16/1/2023

ספררר נדירר קליל ובוא זמנית יפה ומרגש

15/1/2023

אמאלההההה הספר האהוב עליי כרגע

15/1/2023

החיוך לא ירד לי מהפנים! יש בו הכל מהכל, הזכיר לי הרבה ספרים שקראתי בדרך ועדין סיפור מענין, סקסי ומלא בהומור נהנתי מכל דף, ארוך ועדין לא רציתי שיסתיים! רוצו לקרוא

15/1/2023

אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה! יש בו הכל מהכל נהנתימאוד

14/1/2023

חלום של ספר

14/1/2023

מהמם סוחף מקסים לא בצלחתי לעזוב את הספר

13/1/2023

אחד הספרים היפים נהנתי מכל רגע

13/1/2023

פשוט מושלם

13/1/2023

ספר מענג! במלוא מובן המילה. 👌❤

12/1/2023

כתיבה מעולה ,תענוג גדול

11/1/2023

ספר סוחף ויפה! לא הצלחתי להניח אותו!

10/1/2023

ספר מעולה, כתוב בהרבה הומור, מרתק. סיימתי לקרוא אותו תוך זמן קצר, ממתינה לספר נוסף של הסופרת.

9/1/2023

יש בספר הזה הכל מהכל מצחיק,שנון,מרגש לא יכולתי להפסיק לקרוא סיימתי בכמה שעות!

8/1/2023

וואוווו

8/1/2023

ספר מהמם, כתוב היטב מבדר וסקסי

8/1/2023

אהבתי .כתוב טוב

5/1/2023

ואווווווווו !!! ספר מעולה, אחד הטובים בזאנר ! באמת שצחקתי בקול ונהנתי מכל רגע. סיימתי לקרוא אותו ביום וזה אומר הכל

4/1/2023

מקסים ,שנון,מרגש ומצחיק בטירוף . ספר מצויין ומומלץ מאוד . אתגעגע לזוג המטריף הזה .

3/1/2023

ספר שהוא ממתק. גיבורה כלבבי קורעת מצחוק ולא רואה אף אחד מסנטימטר. מומלץ!!!

3/1/2023

ממש מעולה ! אי אפשר להניח כתוב מעולה

2/1/2023

ספר נהדר ,כל התגובות נכונות מחכה להמשך הסידרה.

2/1/2023

תקנו יש המון 🌶️ ממש אהבתי את הדינמיקה עם הילדים ושלהם ביחד אפילו של החברים מתוק ממש חששתי בהתחלה שזה יהיה סיפור של יחסים עם אלימות מוגזמת אבל ממש לא הסגנון 🙃

31/12/2022

מעולה. ממש אהבתי את הכתיבה. סוחף. מצחיק. מרגש. מאד מומלץ

31/12/2022

הרבה זמן לא צחקתי ככה , רשום בצורה מעולה ,ממש אהבתי .

31/12/2022

ואו ספר טוב בישראל מומלץ מאוד

29/12/2022

ספר מדהים.. רומנטי מרגש ומלא אהבה

27/12/2022

ממש מהנה מומלץ בחום

26/12/2022

מושלם,ממש

24/12/2022

מעולה!!!!

23/12/2022

מקסים

21/12/2022

נקרא בשקיקה ספר מעולה!!

20/12/2022

ממתינה לספר הבא...

20/12/2022

מוצלח מאד!!!

20/12/2022

מושלם

19/12/2022

ספר מצוין! ממש ממליצה לקרוא לאוהבי הז׳אנר. האפילוג קצת כתוב מהר מדי אבל זה רק הסוף, כל הספר כתוב בצורה נהדרת

19/12/2022

מקסים מקסים💯💯 ממליצה בחום🔥🔥🔥🔥🔥 רוצו לקרוא🏃‍♀️🏃‍♀️

19/12/2022

ספר מושלם - סוחף ומרענן

18/12/2022

נפלא

18/12/2022

וואו! סיימתי תוך שישי שבת. אהבתי את המתח התמידי בין הדמויות

18/12/2022

ספר מעולה שחייכתי בו ללא הפסקה. ממליצה לקריאה במיוחד לאחר ספר כבד. יש כאן דמויות כובשות ואפילו לילדים היה חלק בלתי נפרד. איפה מוצאים משרת חלומות כזו❓

17/12/2022

ספר מקסים מצחיק

17/12/2022

מהנה

16/12/2022

ספר מרתק , מצפה ומחכה לספרים הבאים בסידרה

16/12/2022

וואוו, מדהים❣

15/12/2022

האמת שמהמם. כתיבה מצוינת, לא נמרח מידי, עלילה טובה ובנויה היטב. כיף לקרוא שהגיבורה עומדת על שלה ולא מתכופפת ישר לגבר אך מצד שני היא גם נורא רכה. ספר ממש יפהייפה. מחכה שייצא הספר הבא ✋🏻

13/12/2022

ספר נפלא מרגש מצחיק שנון , מאוד נהנתי🙏🏽מחכה להמשך הסידרה🌼

11/12/2022

מעולה. נקרא ביום אחד

11/12/2022

ספר מהמם

11/12/2022

אהבתי

10/12/2022

10 כוכבים אם היה אפשרי🙏. אין לי מילים ותאורים שיכולים להביע את מה שהרגשתי לאורך כל הסיפור או רגש שיצא ממני במהלך הקריאה. סופרת מצויינת שהתאהבתי בכתיבה שלה. כתיבה דוהרת ועכשוית, סיפור קצבי ללא הפסקה, עלילה מטריפה ברמות שלא עזבתי את הספר. דמות גיבורת הסיפור מדהימה באופיה, עם אופי ואישיות חזקה, שההתנהלות שלה בסיפור הייתה לרוחי עם המון כבוד עצמי ודעתנות מול הגבר (דאלוגים ברמה שמכבדת) , הדינמיקה שלה בטיפול בילדים כאומנת ומול הגבר ה"צנון"😜פשוט כיף לקרא על כל מעלליה.. בתחילת הסיפור צחקתי מקומדיות המצבים המגלומנים🤣🤣 שהיו הברקה של הסופרת בסיפור עצמו. והגבר??? אמל'ה ואבל'ה הורס בריאות שאני 😉😜"ממוטטת עליו"😉 המון זמן לא היתה לי "הנאה צרופה" מסיפור סינדרלה קלאסי ועכשווי. ואיזה "קלאס" שב"קלאס" לסוף הסיפור(אחלה של סיום ספר). רוצה עוד🙏🙏 מהסופרת הזאת❤️❤️❤️פליזזזז. רוצו לקנות את הספר לא תתחרטו.

10/12/2022

מעולה כל הדרך....ספר תענוג.

10/12/2022

וואווו הרבה זמן לא קראתי ספר כזה מצחיק וסוחף. וואוו ! רוצו רוצו רוצו לקרוא !

10/12/2022

ואוו תענוג ספר מקסים

10/12/2022

ממתק , תענוג, ספר כייפי שלא רציתי שייגמר. הנאה מובטחת❤

9/12/2022

ספר קסם,מקסים,מצחיק,פשוט מושלם 💞

9/12/2022

מקסים רק חבל שאת הסוף דחסה לכמה פרקים קצרים

9/12/2022

ווואייי ספר מקסים דמויות מעניינות ספר שנון ויש בו קטעים מצחיקים מומלץ מאוד

9/12/2022

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. מתי יוצא ההמשך?

8/12/2022

כתוב טוב, מעניין וסוחף. נהנתי מאוד!

6/12/2022

אחרי הרבה ספרים משעממים ובנאלים סופסוף ספר מושלם!!!!

5/12/2022

מרגש,מצחיק,מסעיר אבל גם קצת צפוי

5/12/2022

נחמד. לא מסעיר במיוחד, אבל בכל זאת אפשר ליהנות מקריאה רציפה ועלילה סבירה.

5/12/2022

סוף סוף גיבורה דעתנית, מצחיקה, שמעזה להיות מי שהיא, כולל החולשות. שביקורתית כלפי הסיטואציה (ולא סתם נכנעת בקסמיו של מולטימליונר ). ספר כיפי, זורם, מצחיק מאד וכמובן סקסי במידה הנכונה!

5/12/2022

מושלם!! אי אפשר להפסיק לקרוא

5/12/2022

ספר נפלא אהבתי איזה דמויות נהדרות ממליצה בחום לקרוא ומקווה שבקרוב יתרגמו עוד ספרים של ט.ל. סוואן 💙💚💜🧡❤️❤️‍🩹💜🧡💙💚

5/12/2022

מושלם. סיפור סוחף, משעשע, רציני ואהבה גדולה ומטורפת

4/12/2022

מצויין!!!

4/12/2022

נהנתי ממש

4/12/2022

מעניין, רומנטי ואירוטי בדיוק במידה. הסוף היה מהיר מידי לטעמי אבל נהנתי מספיק בשביל 5 כוכבים

4/12/2022

הפתיע לטובה ממש והיה כייפי

4/12/2022

מעולה

3/12/2022

מצחיק ומרגש. מזמן לא נשאבתי ככה לספר.

3/12/2022

קליל,זורם. עלילה משפחתית עם דרמות,צחוקים,תשוקה. לחובבי רומן רומנטי

1/12/2022

ואוו מעולה בין הטובים שקראתי

1/12/2022

הפתיע אותי לטובה!! מדהיםםם!! סוף מושלם!

1/12/2022

עודדד תנו לי עודדד🤓💜 איזו כתיבה איזה ספר, מרגש כתוב היטב!! סקס מהמם!! רוצו לקרוא!! .

1/12/2022

יפה

1/12/2022

ספר מהמםםםםם פשוט נפלא נהנתי מאד מחכה להמשך הסדרה לא לוותר ממש אבל ממש שווה קריאה

30/11/2022

ספר מעולה, ממש אהבתי

30/11/2022

וואווו איזה ספר שובב ממש נהנתי מומלץ !!!

29/11/2022

ספר מקסים סוף סגור.מחכה להמשכים.

29/11/2022

ספר מעולה!! 5 כוכבים קל. כיף לקרוא, כתיבה מצויינת. שווה ממש

29/11/2022

מקסים ומרגש, ספר מושלם יש בו הכל , ספר שגרם לי לצחוק, לבכות ולהתרגש , אהבתי מאוד 💖

29/11/2022

ספר כיפי ונעים, הוא מצחיק וגם מלא רגש בלי יותר מדי דרמה ❤️

29/11/2022

ספר מושלם לרוץ לקרוא. למי שיש מחסום קריאה הספר הזה בטוח ישחרר. הגיבורה מצחיקה, חזקה ולא סמרטוטית.. איך אהבתי לשמוע את דעתה כל פעם מחדש. בנוסף התיאורים האינטימים אששש

29/11/2022

כל החלק הראשון מצחיק בטירוף ממש צחקתי בקול. אח״כ הוא נרגע מהצחוקים ומתחיל חלק רגיש וסוער. נהנתי ממש

29/11/2022

סוף סוף ספר טוב!!! לוהט בטירוף, ומצד שני רדוד עדיין ממומלץ

29/11/2022

וואו וואו אין מילים … מעולה צחקתי ובכיתי והתרגשתי בטירוף מחכה לספרים הבאים 🔥🔥🔥🔥🔥

29/11/2022

מתי הבא??

28/11/2022

קראתי אותו לפני שנים באנגלית, נהניתי עכשיו לא פחות. ספר מושלם כתיבה נהדרת אחד הזוגות הסקסים.. קראתי בכל שניה שהיתה לי (זה מה שכיף בדיגיטלי בטלפון בשעות שקטות בעבודה 🤫).

28/11/2022

מושששלללםםם

28/11/2022

מושלם! ספר שנון, כיפי, מצחיק ורומנטי.

27/11/2022

ביג ביג לייק!! ספר מקסים, כתיבה שנונה ומגניבה, אחד הזוגות היותר מתאימים ומהממים שיצא לי לקרוא למרות השוני בפער בינהם אך משלימים אחד את השניה. הדיאלוגים בין השניים שיעשעו אותי ולעיתים צחקתי בקול, אהבתי שהדמות הנשית פייטרית וחזקה לא פחות מהגבר, לא נשארה חייבת ולא ויתרה כלל!!! הסופרת הזאת נהדרת ויודעת לכתוב סצינות סקס לוהטות במיוחד בטוב טעם בשילוב עלילה טובה הופכים לשעות קריאה כיפיות לחלוטין, תענוג!

27/11/2022

מקסים, מצחיק, מציאותי וכו, ספר שניתן למצוא בו הכל מהכל...

27/11/2022

הספר הזה אש🔥🔥🔥, ברי דמות מושלמת, חזקה, מצחיקה וגיבורה עם המון עמוד שדרה, אהבתי את הקשר שלה שנבנה עם הילדים ועם האבא המתוסבך…

26/11/2022

קודם כל שאפו על התרגום. קראתי באנגלית והספר נשאר חמוד גם בתרגום. מתאים לז’אנר, הסוף צפוי אבל כתוב מעניין ובסה״כ מומלץ

26/11/2022

וואווו איזה ספר מפתיע כייפי מרגש וסקסי בטירוףףף מחכה להמשכים!

26/11/2022

פשוט וואו ספר מעולה סוחף הרבה זמן לא קראתי ספר שפשוט נתן לי רצון לעוד ספר המשך

26/11/2022

מסוג הספרים שלא באלך שיסתיימו כבר בחלק הראשון!! נהנתי כל כך בהחלט שבר אצלי מחסום קריאה, תענוג רוצו לקרוא!

26/11/2022

ספר נפלא, איזה אהבה מתוקה, מחכה להמשך

26/11/2022

מושלם ביותר !!! מרתק סיימתי תוך יומיים

25/11/2022

כל קשת הרגשות... ספר מפתיע ובין הטובים שקראתי

25/11/2022

מעולה!!! רוצו לקרוא!

25/11/2022

גדול!!! אכן מטורלל לפעמים. התפקעתי מצחוק! ממש נהניתי מהספר הזה!

25/11/2022

ממתק

24/11/2022

ספר מרתק! נהדר

24/11/2022

הרבה זמן לא נהניתי ככה מספר

24/11/2022

אחרי אכזבות מרובות הספר הזה בא לי בדיוק בזמן. מצחיק ברמות. עם דמויות מטורללות לגמרי! מומלץ מאוד. תקראו❤️

24/11/2022

וואו. ממש אהבתי. אחרי רצף של אכזבות סוף סוף ספר סקסי וסוחף. היו לי ממש פרפרים בבטן. מומלץ

24/11/2022

מושלם

23/11/2022

סוף סוף ספר מצויין!

23/11/2022

סוף סוף ספר טוב …. נהנתי מכל רגע באמת לא רציתי לסיים אותו 🥹

23/11/2022

ספר מקסים שמאוד נהניתי לקרוא

17/6/2025

ספר טוב, יחסית קליל היו מלא רגעים שצחקתי ואפילו בכיתי קצת הפריע לי ההתנהגות של הדמויות מרגיש כאילו יש להן אישיות אחרת כל פעם זה קצת מעצבן יחד עם זאת העלילה טובה מספיק כדי להתגבר על זה סה״כ ממליצה לקרוא

10/4/2025

אחלה ספר . קליל כייפי

7/3/2025

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/mr-masters-t-l-swan/

18/12/2024

נדיר ואיכותי מלא בכל גווני הקשת של הרגשות!!❤️

27/11/2024

נחמד מאוד קליל

22/10/2024

אחלה ספר - היו רגעים שמשהו הציק לי בדמות של ג’וליאן אבל צחקתי כ"כ הרבה (בקול...) והקריאה זרמה לי ממש ועל כן יכולה להגיד בלב שלם שהספר שווה. עוברת לספר הבא 🙂

12/6/2024

ספר נחמד לא עפתי עליו אבל נהנתי

2/3/2024

סיפור אהבה יפה. הסוף טוב. מעט מרחו את הסוף בקטע קצת לא ריאלי. אבל נהניתי. מלא סמאט למי שאוהבת.

15/1/2024

ספר קליל ונחמד

3/9/2023

מקסים מושך לא הנחתי את הספר עד שסיימתי

14/8/2023

יפה וקליל

25/7/2023

כתוב יפה ומרגש. עלילה מעניינת וסוחפת. היה מתסכל לראות כמה זמן לוקח לבן אדם להתאפס על עצמו ולהבין מה יש לו בידיים, ועם כמה שאני אהבתי את הדמות הראשית, היה על כך מוריד לראות כמה היא סופגת את הבולשיט שלו. בכל זאת נהניתי לקרוא. אהבתי מאוד את בריאל ואת הקשר עם הילדים ואחרי שהאדון התעורר גם הוא היה די מבדר. אבל עם כל האהבה שלי לספר, למען השם אפשרי שהזוג יחווה רגע יפה מבלי לסיים בזיון?? שמעו אני אוהבת סמאט טוב אבל די להרוס קטעים יפים עם סקס, כמעט הפסקתי לקרוא כי נמאס לקרוא עליהם מזדיינים כל שלושה עמודים.

3/6/2023

יפה , הרבה סצנות סקס וקצת צפוי

7/5/2023

אהבתי את הגיבורה בסיפור, סוף סוף מישהי חזקה שלא נכנעת לגבר. בגדול ספר סבבה, העלילה לטעמי התפתחה מהר מידי

23/4/2023

ספר נחמד, הרבה דיבורים על סקס, אהבתי את היחס של בריאל לילדים.

19/4/2023

נחמד

17/3/2023

ספר וואו. פשוט מושלם. ⚠️⚠️ספויילר⚠️⚠️ כל כך אהבתי את היחסים של בריאל עם הילדים. כשווילו יצאה מהארון זה היה הדבר הכי מרגש שיישישישש. את הרומן שלה עם הבוס בבית מלון 😉 אבל! היו קטעים שממש שיעממו אותי. אז אתן לספר 4 כוכבים. אבל שווה קריאה❤️

23/2/2023

חביב, מצחיק ושנון אבל עניין אותי הקשר של ברל עם הילדה ווילו הרבה יותר מאשר הקשר עם ג'וליאן... קצת נמרח מידי ונהפך לדביק מידי באמצע, אבל סהכ קליל ונחמד להעביר את הזמן

5/2/2023

נחמד

5/2/2023

מעולה!!! מצחיק, שנון, קליל, כיף לקרוא, סיפור אהבה מקסים, לא הצלחתי להפסיק לקרוא.. בקיצור, נהנתי מאוד

4/2/2023

ספר קליל, קולח, סקסי וכיפי, אין תחושה שהוא מרוח למרות אורכו. ממש קל היה להיקשר לדמויות, כולל הילדים החמודים, וגם הסיום השאיר תחושה טובה של מעגל שנסגר

2/2/2023

סוחף. זה כאילו טיפשי אבל לא בא להפסיק לקרוא

31/1/2023

כתוב מעניין לא יכולתי לעצור עד שסיימתי

27/1/2023

חביב

26/1/2023

ספר קליל ומעולה!ֶ

24/1/2023

אהבתי את הספר ,מצחיק ,שנון מה שכן הסוף היה הזוי תוך שני משפטים הכל נסלח ונשכח מבחינתה לעיתים הדמות הנשית היתה כל כך חלשה וסלחנית בלי הרבה עומק ,בסתירה למה שניסתה ליצור הסופרת

22/1/2023

ספר טוב, סקסי ומצחיק

21/1/2023

מחכה להמשך בכיליון עיניים. ספרים נוספים של הסופרת

19/1/2023

חמוד מאוד, אהבתי את הדמות הראשית, מצחיקה קלילה ועם עמוד שידרה

8/1/2023

ספר חמוד התגובות כאן חשבתי ספר נדיר ספר מצחיק אבל בלי יותר מדי ציפיות

4/1/2023

מרתק. נקרא בנשימה עצורה עם דמעות וצחוק בדיוק במקומות הנכונים. נותן מבט והרבה חשיבה על סוגיות חשובות בחיים: התמודדות עם מוות זהות עצמית התבגרות ומיניות נתינת מקום לרגשות אינטימיות ופתיחות בין בני זוג ועוד... מומלץ אני נכבשתי :)

3/1/2023

מקסים

27/12/2022

נחמד. כמובן צפוי אבל קצת משעשע ומצחיק בדרך הכתיבה

22/12/2022

ספר מקסים

21/12/2022

ספר טוב, מעניין אולי טיפה ארוך...

21/12/2022

חביב , קולח. קומדיה של טעויות במערכת יחסים, כל מה שיכול להסתבך מסתבך.

17/12/2022

קצת חוטא לקלישאות. האומנת המגניבה והמוחצנת מגיעה ותוך 2 שניות כולם מתאהבים בה: האבא, הילדים, הסבא והסבתא ועוד מופרך אבל כתוב טוב, סקסי עם אפילוגים מרחיבים שנותנים סגירת מעגל טובה. מומלץ.

16/12/2022

ספר חמוד הכתיבה טיפה ילדותית אבל סך בכל ספר קליל וחמוד

15/12/2022

נכון זה ספר ארןטי אבל יותר מידי סקס, ברמה שלא הגיונית גם לדמות מומצאת. עם זאת צחקתי המון מהספר וכן הוא זרם

14/12/2022

ספר מצויין, קליל וכייפי לקריאה

12/12/2022

ספר טוב, קליל וכיפי

10/12/2022

נחמד... כתיבה קלילה עם נגיעות הומור ....נמרח מידי

9/12/2022

ספר מתוק, קצבי, קליל יומיים של כיף

4/12/2022

דיסוננס, מצד אחד ספר טוב, מצד שני לפעמים הכתיבה היתה קצת ילדותית, פחות זורמת.

4/12/2022

חמוד ממש! אחלה ספר ל feel good

2/12/2022

אחלה ספר קליל ונעים

2/12/2022

חמוד מאוד, משעשע, הדמות של האישה נפלאה ומדהימה בעיניי, קליל, סקסי!!

29/11/2022

כתוב טוב ומשעשע לפרקים.

28/11/2022

ספר יפה, כתוב טוב הסוף קצת מיותר הדמות של הגחבור עצבנה אותי משום מה

26/11/2022

ספר חמוד

17/6/2023

מתחיל נחמד, נמרח מאוד והסוף לא אמין. מזל שלגיבורה יש ביצים מברזל.

1
28/11/2022

חביב מינוס...דמות נשית נחמדה, מתח מיני כתוב לא רע... אבל!! ממש קשה עם כתיבה שנותנת לגיטימציה ואפילו רומנטיזציה לזנות. גיבור ש''מקבל שירותי מין דיסקרטיים'' (מישהו אמר זנאי?), זה דוחה. משפטים כמו ''עם לקוח כמוהו זנות לא נראית כמו רעיון רע כל כך'' או ''אני זונת הצמרת שלו'' ממש הורסים את החוויה של הספר. זה גרם לי בכל פעם להתכווץ ולא להאמין שבימינו כותבים ככה, ועוד שאשה כותבת את זה. זנות זו לא סיטואציה מעצימה אלא מצב של ניצול, פגיעה ואונס...וזה ממש לא משהו סקסי.

1
7/4/2024

הספר קליל, סקסי וכתוב טוב, אבל הטרופ של אומנת צעירה ועניה וגבר מבוגר ממנה ב15 שנה ועשיר מאוד כבר די מעצבן וגם זה שהוא סיפר שנהג ללכת לזונות מאוד הפריע לי.

22/1/2024

מרטיב תחתונים בסגנון הסרט אישה יפה. כל קשר בין הספר למציאות מקרי בהחלט... נתתי 3 כוכבים (דירוג גבוה מידי) כי הוא חמוד, קליל ובגדול לא רע.

5/3/2023

הסיפור כתוב טוב... העלילה קצת רדודה

20/2/2023

קצת אגרסיבי מידי.

3/2/2023

צעירה מאוסטרליה מגיעה ללונדון לעבוד כאופר בביתו של מיליונר. הוא פוץ נפוח והיא תוססת ומלאת חיים. תיאורי מין ארוכים ומפורטים... הרבה סקס ומעט רומנטיקה. מעביר את הזמן ולא יותר

28/1/2023

שום דבר בעלילה של הספר הזה לא הגיונית. לא המקצועות שלהם, לא קבלת ההחלטות שלהם, לא ההתאהבות החפוזה להחריד שלהם... פשוט שום דבר. זה בולט יותר בתחילת הספר, ואחר כך בהמשך טיפונת משתפר. אבל עדיין... לא הגיוני ברמות שהוציאו אותי מריכוז, וחיבלו בהנאה מהקריאה. הכתיבה עצמה בסדר, והגיבורים נחמדים, פשוט הסופרת מיקמה אותם בתוך תרחישים לא אמינים בעליל. ...ובכל זאת, איכשהו צלחתי את הספר בשלום. היה סביר.

16/1/2023

חביב, לא מעבר

11/1/2023

לא הבנתי על מה כל הבאז כתוב טוב אבל אין פה שום דבר שלא קראנו במאה ספרים לפני כן

7/1/2023

ספר נחמד, לא מיהרתי לסיים אותו. מרגיש זול, הדרך שג׳וליאן מתייחס לנשים כי אף פעם לא היה מאוהב ואיך שהוא מתאר את בריאל בפני החברים שלו..איכ. בקיצור לא אהבתי את הדמויות, לא התחברתי לסיפור.

27/12/2022

התחיל טוב אבל איבד את המתח המיני די מהר..יותר מידי סקס..

25/12/2022

סורי. הספק מלא בסקס אלים מדי. מי דוחף 4 אצבעות וכשהיא צועקת מכאב ממשיך. מי נכנס בבת אחת מאחור ומתעלם טבכלל. כל מיני סשנים שהרתיעו אותי ו לא גירו אותי . מצאתי את עצמי מדחגת על תיאורים לחפש עלילה שממש ממש היתה מבולגנת. לא אמשיך לבא. מוזר שקיבלה ציון גבוה. כנראה שזו אני....

22/12/2022

אין מספיק עלילה מאוד בוטה לטעמי

18/12/2022

ירוד, רדוד, לא מעניין ותאורי סקס של פאני היל. לא מומלץ לקרוא את הספר הזה

29/6/2024

טריגר וורנינג- הומופוביה, אובדנות, בריונות, מוות במשפחה. בגדול? מאכזב. אם הייתי קוראת קודם את הפרק הראשון כנראה שלא הייתי קונה, אבל נתתי צ'אנס ואני לא אשקר בהמשך זה כן השתפר והיום רגעים מספקים, אבל עדיין היה בינוני בלי מה שהפריע לי בסוף. הנאום שלה על מערכת החוק היה מוזר ולא במקום, ומה שגרם לי לא לסיים את הספר זאת הסצנה ממש כמעט בסוף שהוא מגיב בהומופוביה בוטה כשהבת שלו יוצאת מהארון. אני בחיים לא אהיה מסופקת מסוף טוב עם הומופוב. אני מניחה שהוא מתחרט על זה אחר כך אבל לי זה לא מספיק במיוחד אחרי שהוא ממש לא הוכיח את עצמו כאבא במובנים אחרים. גם הפריע לי שבהרבה רגעים נשמע שהיא לא לגמרי רוצה את הקינק שהוא יוזם אלא רק עושה את זה כדי לרצות אותו. עורך טוב כנראה היה יכול להוציא מזה ספר מצוין אבל זה בפירוש לא מה שקרה כאן. עזבי, לכי תקראי "המילים שלו" במקום

12/3/2023

מצחיק קצת אבל אני לא אוהבת

25/2/2023

קראתי את הספר הזה אחרי שקראתי את מר ספנסר (שהיה מצוין מההתחלה ועד הסוף) אפשר כבר להבין עם איזה ציפיות הגעתי לספר הזה... ולצערי, הוא חא טוב כמו שציפיתי. הדמות הנשית מתוארת מושלמת מידי, זנותית מידי וחסרת עמוד שדרה (למרות שהיא מתעקשת להאמין שהיא כן) באיזשהוא שלה היא ליטרלי העדיפה לוותר על עצמה ועל כל החלומות שלה כדי שג'וליאן יהיה איתה... פשוט נורא. ואלוהים, כל שתי שניות הייתה סצינת סקס, בחיי שנהניתי יותר מסצינות המריבה שלהם מאשר מסצינות הסקס .. הזוי לחלוטין. כמות הפעמים שספנסר וסבסטיאן נמצאים בספר ממש מועטה בהשוואה לספר השני... שזה מאכזב מאוד. והחלק בספר שבו יש תפנית, במקום שיהיה מרגש ועוצמתי היה קצר ולא מספק בעליל. מוזר לי ששני הספרים נכתבו על ידי אותה סופרת ומזל שהתחלתי עם השני ולא הראשון, כי אם הייתי קוראת את הראשון קודם בטח לא הייתי ממשיכה לשני ומפספסת ספר טוב. מקווה שהספר על סבסטיאן יהיה טוב כמו הספר על ספנסר .. אפשר לוותר בקלות על הראשון :)

30/1/2023

סורי, חבל לבזבז את הזמן. דמויות רדודות, היא פרחה עם פה ג׳ורע, מהנדסת שבורחת מהחוויה לא מוצלחת של זוגיות ונראה לה שלשקר בקור"ח כדי להיות נני זה סבבה. הוא שופט שכל קשר בינו לדומיננטיות מקרי בהחלט. נוירוטי ונובח עליה ועל הילדים. לא ברור מה הבעיה שלו בכלל ובשני משפטים בדף האחרון הוא פתאום מתעשט על עצמו?!! 2 כוכבים על סצנות הסקס. לא מעבר.

29/1/2023

לא הצלחתי להתחבר לספר. הדמות הנשית הייתה בעייני מעט תלושה מהמציאות הדמות הגברית אמורה להיות שופט ולא היה שום התייחסות לאתיקה שלו כבן אדם או בעבודה שלו. הוא היה יכול להיות מליונר בלי עבודה וזה לא היה משנה כלום בספר. החיבור של הדמות הנשית לילדים שלו הייתה מהירה ולא מבוססת על שום קשר או שיחה כלשהיא. באמת לא הצלחתי למצוא עניין בסיפור הזה.

16/12/2022

התחיל נחמד וזה הכל. קצת זנותי לדעתי הדמות הנשית לא חזקה כמו שכתוב בתגובות, אם היא מסכימה לכל גחמה של הדמות הגברית בחדר המיטות.

25/11/2022

הכרחתי את עצמי לסיים את הספר בגלל הדירוג . חשבתי אוליי תהיה עלילה בהמשך הספר הארוך והמיגע אבל לא.

5/1/2024

הספר הגרוע בהיסטוריה של הספרים הגרועים. לא ברור על מה יש כאן 200 המלצות חיוביות. ספר רדוד, אפס עלילה ורק סקס. דבילי ביותר ותת רמה מה קורה כאן להמלצות????

2
27/4/2023

זוועתי ,ספר הזוי עלילה מטופשת,שיח דבילי בין הדמויות. הספר הכי טפשי שקראתי אי פעם בימי חיי.בזבוז זמן וכסף

1
31/1/2023

תת רמה. הכי קלישאה שיש

1
22/12/2022

גרוע, מלא חורים בעלילה.

1
20/5/2025

ספר גרוע. היה עליו כ"כ הרבה הייפ, ואני יכולה לומר שהוא ממש לא מוצדק, בעיני. נקודות אור: הגיבורה מושלמת, באמת. חכמה, עם אינטליגנציה רגשית, חדה. הילדים חמודים. יש עומק מסוים בסיפור. האפילוג (הארוך) הוא happy ever after . יש לאידיוט הזה מזל (ג'וליאן - ראו שורות מטה). זה כן. לא, לא, לא: דמות גברית מטומטמת ועלובה, אמור להיות גבר אלפא, מישהו צריך לספר לו שגבר אלפא זה לא להיות עצבני, שתלטן ומתעלם מכולם. הוא לא מגיע לקרסוליים של ברי, ואיכשהו היא דלוקה עליו ברמות. חוץ מזה שהוא לכאורה חתיך, הוא לא נחמד, הוא לא מתחשב, ובחלק מהפעמים גם באופן אקטיבי פוגע בה כי הוא ז***, שלא יודע להכיל רגשות. הכי מצחיק - הוא אמור להיות שופט. גזר הדין: אתה אידיוט . בעיה מרכזית בחסימה הרגשית שלו נפתרת תוך 4דפים טאטוא והעברת כל הבעיות שלו על אשתו המנוחה. קל. חברים שלו סתומים כמוהו (יש לי הרגשה שהסופרת חשבה שהיא יודעת לכתוב גבר, היא לא) , ויש לי הרגשה נוספת שהספרים הבאים עליהם. בעעע. סמאט: יש ויש, אבל מי רוצה להיות (לקרוא על) בן אדם שהוא בעיקר עצבני ומדחיק רגשות, כזה שחייב להיות לפני כולם, מחליט שהוא שתלטן כי ככה הוא ושהיא תתמודד. איכס. ***יש מספיק גברים מושלמים וראויים לקרוא עליהם. אל תתפשרו, ותשאירו את הספר על המדף***

15/4/2025

באמת לא מבינה את שאר התגובות, זה אחד הספרים גרועים שקראתי. הדמויות מתפתחות באופן לא אמין, קצב הסיפור גרוע, נמתך ומשעמם. אפילו השיאים של העלילה טיפשים. מיותר...

24/1/2023

סיפור דבילי חסר כל היגיון.

15/1/2023

רדוד ומטופש

26/11/2022

משעמם, שטחי, רדוד, דילגתי על רוב הספר. בזבוז זמן וכסף.

23/11/2022

מעולם לא ויתרתי על ספר אחרי פרק אחד. כתיבה נמוכה ביותר, דמויות שטחיות, תעשו לעצמכם טובה. גם לז׳אנר מדובר על ספר משמים וחסר כל עניין.

אדונים ועלמות 1 - מר מאסטרס ט.ל. סוואן

פרולוג 
ג'וליאן מאסטרס

אלינה מאסטרס
2013-1984
רעיה ואם אהובה.
בידי האל נשים מבטחינו

אֵבֶל. מלאך המוות של החיים.
שודד השמחה, התקווה והתכלית.
יש ימים נסבלים. אבל יש ימים שאני בקושי מצליח לנשום, נחנק מרוב יגון, בעולם שבו ההיגיון איבד כל משמעות.
הימים האלה מגיעים בלי התראה מוקדמת. אני מתעורר בבוקר עם תחושת לחץ בחזה ורצון עז לברוח לכל מקום אחר, רק לא להיות כאן. רק לא להתמודד עם החיים האלה.
עם החיים שלי.
עם החיים שהיו לנו.
עד שאת עזבת.
רעש של מכסחת דשא מרוחקת מחזיר אותי לכאן ולעכשיו, ואני מבחין בגנן בית הקברות. הוא עובר בין המצבות, מרוכז מאוד, נזהר שלא לפגום או לפגוע באף מצבה שהוא עובר לידה. זו שעת בין ערביים, והערפל מתעבה לקראת רדת הלילה.
אני מגיע לכאן לעיתים קרובות כדי לחשוב וכדי לנסות להרגיש. אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד. אני לא יכול לספר מה אני מרגיש באמת.
אני רוצה לדעת מדוע.
מדוע עשית לנו את זה?
אני מתבונן במצֵבה של אשתי המנוחה, וחושק שיניים.
העולם יכול היה להיות פרוש לרגלינו... אבל זה לא קרה. אני מתכופף כדי לנקות את האבק שהצטבר על אותיות שמה ומסדר את החבצלות הוורודות שהנחתי בכד. אני מלטף את פניה בתמונה האובלית הקטנה והיא מחזירה לי מבט משולל רגש.
אני צועד אחורנית וטומן את ידיי בכיסי המעיל השחור.
יכולתי לעמוד כאן ולבהות במצֵבה יום שלם — לפעמים זה בדיוק מה שאני עושה — אך הפעם אני סב על עקביי וחוזר אל המכונית בלי להביט לאחור.
מכונית הפורשה שלי.
נכון, יש לי כסף ושני ילדים שאוהבים אותי. אני נמצא בשיא הקריירה שלי כשופט. אני אמור להיות מאושר, אבל אני לא.
אני בקושי שורד. עלה נידף ברוח.
מעמיד פנים מול כולם.
מת מבפנים.

***

חצי שעה אחר־כך אני מגיע אל מדיסון, התרפיסטית שלי.
בכל פעם שאני יוצא מכאן אני רגוע יותר.
אני לא חייב לדבר, אני לא חייב לחשוב, אני לא חייב להרגיש.
אני חולף בין הדלתות על טייס אוטומטי.
"אחר הצהריים טובים, מר סמית'." היילי מחייכת אליי מאחורי דלפק הקבלה. "החדר שלך מוכן, אדוני."
"תודה." אני חושב רגע, מנסה להבין אם אני זקוק למשהו נוסף היום. משהו שיעזור לי להיפטר ממצב הרוח הקודר.
הסחת דעת!
"אני אשמח לעוד מישהי היום, היילי."
"בוודאי, אדוני. את מי תרצה?"
פניי מתכרכמות בעודי חושב על תשובה מדויקת. "הממ. את האנה."
"אז, האנה ובלינדה?"
"כן."
"אין בעיה, אדוני. תתרווח לך והן יעלו מייד."
אני עולה במעלית לפנטהאוז היוקרתי. אני נכנס פנימה, מוזג לי וויסקי ובוהה דרך החלון הצופה על לונדון.
הדלת נפתחת מאחוריי ואני מסתובב.
האנה ובלינדה עומדות מולי, מחייכות.
בלינדה בלונדינית עם שיער ארוך. האנה, לעומת זאת, ברונטית.
שתיהן צעירות ויפות.
"היי מר סמית'," הן אומרות יחד, כאילו תיאמו זאת ביניהן.
אני לוגם מהוויסקי ועיניי שותות את המראה שלהן בצימאון.
"איך תרצה אותנו, אדוני?"
אני פותח את אבזם החגורה. "על הברכיים."


בריאל

התור במכס איטי להחריד ואחד מהאנשים נלקח אל המשרד ממול. מהמקום שבו אנחנו עומדות בסוף התור, כל הסיטואציה נראית חשודה מאוד. "מה את חושבת שהוא עשה?" אני לוחשת ומותחת את הצוואר בניסיון לבלוש אחר ההתרחשות מלפנים.
"אני לא יודעת, בטח משהו מטופש," עונה אמרסון. אנחנו מתקדמות לכיוון הדלפק והתור זז קצת יותר מהר.
הגענו ללונדון לתקופה של שנה כדי לעבוד ולנפוש. אני אהיה אוֹפֵּר אצל שופטת, ואמרסון, החברה הכי טובה שלי, תעבוד אצל סוחר אומנות במכירות פומביות. אני מתה מפחד ומהתרגשות.
"חבל שלא באנו שבוע קודם כדי לבלות קצת יחד," אומרת אמרסון.
"נכון, אבל האימא רצתה שאתחיל השבוע כי היא נוסעת בשבוע הבא. אני צריכה להספיק ללמוד את השגרה של הילדים לפני."
"מי עוזב את הילדים שלו לשלושה ימים עם בן אדם זר?" אומרת אֵם בהבעת גועל.
אני מושכת בכתפיי. "הבוסית החדשה שלי, מתברר."
"טוב, לפחות אוכל לבוא לגור איתך בשבוע הבא. זה פלוס רציני."
העבודה שלי כוללת מגורים, אז יהיה לי איפה לישון. אמרסון, לעומת זאת, תגור עם שני זרים, והיא מבואסת מזה ממש.
"כן, אבל אני מגניבה אותך פנימה מתחת לרדאר," אני אומרת. "אני לא רוצה שיחשבו שאנחנו עושות שם מסיבות וכאלה."
אני מסתכלת סביבי על נמל התעופה. המקום עמוס, מלא חיים, וגם אני. אמרסון ואני לא סתם תיירות צעירות. היא מחפשת את עצמה ואני בורחת מהעבר, מלהיות מאוהבת בשמוק בוגדני.
אני אהבתי אותו. הוא פשוט לא אהב אותי. לא מספיק, כנראה.
אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה בוגד בי, ואני לא הייתי בנמל התעופה הית'רו עם בחילה נוראית.
אני משפילה מבט ומיישרת קמטים בשמלה. "היא תכף תאסוף אותי. איך אני נראית?"
אמרסון בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש, ומחייכת בסיפוק. "את נראית בדיוק כמו שאומנת אוסטרלית בת עשרים וחמש אמורה להיראות."
אני מתאמצת לא לחייך חיוך דבילי. תמיד יש לה תשובות טובות.
"אז איך קוראים לבוסית שלך?" היא שואלת.
אני מפשפשת בתיק ומוציאה את הטלפון שלי, ואז עוברת על המיילים עד שאני מוצאת את המייל מסוכנות המטפלות. "גברת ג'וליאן מאסטרס."
אמרסון מהנהנת. "תזכירי לי מה הקטע שלה? אני יודעת שכבר אמרת לי, אבל אני לא זוכרת כלום."
"היא שופטת בבית המשפט העליון, והיא התאלמנה לפני חמש שנים."
"מה קרה לבעלה?"
"אני לא יודעת, אבל נראה לי שהיא ממש עשירה." אני מושכת בכתפיי. "יש לה שני ילדים מחונכים היטב."
"נשמע טוב."
"אני מקווה שהם יאהבו אותי."
"ברור שהם יאהבו אותך." אנחנו מתקדמות בתור. "את זוכרת שאנחנו יוצאות בסוף השבוע, נכון?"
"כן." אני מהנהנת. "מה התוכניות שלך עד אז?"
"לא יודעת," אומרת אמרסון. "להסתובב. אני מתחילה לעבוד ביום שני והיום יום חמישי." היא מסתכלת עליי ושואלת שוב, "את בטוחה שאת יכולה לצאת בסופי שבוע?"
"כן, אמרתי לך כבר אלף פעמים. אנחנו יוצאות בשבת בערב."
אמרסון מהנהנת בעצבנות. יש מצב שהיא מתרגשת יותר ממני, אבל לפחות עליי לא רואים שום דבר. "סידרת כבר את הטלפון שלך?" אני שואלת.
"לא, עוד לא. אני אמצא מעבדה שמתקנת טלפונים ואז אוכל להתקשר אלייך."
"בסדר."
סוף סוף אנחנו מגיעות לראש התור, וחצי שעה אחר־כך, אנחנו יוצאות לאולם מקבלי הפנים של נמל התעופה הבין־לאומי הית'רו.
אמרסון לוחשת, "את רואה את השמות שלנו איפשהו?" אנחנו מחפשות בין השלטים.
"לא."
"פאק, אף אחד לא בא לאסוף אותנו, למה זה תמיד קורה לי?" היא מתחילה להילחץ.
"תירגעי, הם תכף יגיעו," אני אומרת לה בשקט.
"מה נעשה אם הם לא יגיעו?"
אני מרימה גבה וחושבת על האפשרות הזאת. "אה, אני לא יודעת מה איתך, אבל אני הייתי מאבדת את זה."
עיניה של אמרסון מקובעות על משהו שנמצא מאחוריי. "אוי, תראי, זה השם שלך. היא בטח שלחה נהג."
אני מסתובבת ורואה גבר גבוה ורחב בחליפה בצבע כחול כהה, מחזיק שלט עם השם 'בריאל ג'ונסטון'. אני מכריחה את עצמי לחייך ומנופפת לו בנימוס, החרדה גואה בתוכי.
הוא מתקרב אליי ומחייך. "בריאל?"
קולו נמוך ואסרטיבי. "כן, זאת אני," אני נושפת.
הוא מושיט לי את ידו ללחיצה. "ג'וליאן מאסטרס."
מה?
העיניים שלי נפערות לרווחה.
גבר?
הוא מרים את גבותיו בציפייה.
"אה, אממ, אני... אני בריאל," אני מגמגמת ולוחצת את היד המושטת. "וזאת חברה שלי, אמרסון, טסנו לכאן יחד." הוא לוחץ את ידי והלב שלי פועם במהירות.
צל של חיוך עולה על פניו, אך הוא ממהר להסתיר אותו. "נעים להכיר." הוא פונה אל אמרסון ולוחץ את ידה. "נעים מאוד."
אני מגניבה מבט לאמרסון. היא מתה על זה. ברור. היא מחייכת חיוך רחב. "שלום."
"חשבתי שאתה אישה," אני לוחשת.
הוא מזעיף פנים. "אני די בטוח שאני גבר במאה אחוז." המבט שלו לא מאפשר לי להסיט את שלי.
למה אמרתי את זה בקול רם? אוי, מטומטמת, תפסיקי לדבר.
זה מביך כל־כך.
אני רוצה ללכת הביתה. הנסיעה הזאת הייתה רעיון גרוע.
"אני אחכה שם." הוא מצביע לעבר הפינה ומתחיל להתרחק. בעיניים מלאות אימה אני מביטה באמרסון, והיא צוחקת, אז אני מרביצה לה ביד. חזק.
"איזה זין, הוא פאקינג גבר." אני לוחשת בעצבנות.
"שמתי לב." היא מחייכת ברשעות, העיניים שלה לא עוזבות אותו.
"סליחה, מר מאסטרס?" אני קוראת.
הוא מסתובב. "כן?"
שתינו קמלות תחת מבטו. "אנחנו... אנחנו הולכות שנייה לשירותים," אני ממלמלת בעצבנות.
הוא מהנהן ומצביע לצד ימין. אנחנו מציצות למעלה ורואות את השלט. אני תופסת את היד של אמרסון וגוררת אותה לשירותים. "אני לא מוכנה לעבוד בשביל איש זקן שתקוע לו מקל בתחת!" אני צועקת וכל אחת מאיתנו נכנסת לתא.
"יהיה בסדר. איך זה קרה בכלל?"
אני מוציאה את הטלפון ועוברת על המיילים במהירות. ידעתי. "כתוב גברת. זכרתי שהיה כתוב בפירוש 'גברת'."
"הוא לא כזה זקן," היא צועקת מתוך התא שלה. "האמת היא, שאני מעדיפה גבר בתור בוס, ולא אישה."
"את יודעת מה, אמרסון? זה היה חרא של רעיון. איך שכנעת אותי לבוא איתך למקום הזה בכלל?"
היא יוצאת מהתא, שוטפת ידיים ומחייכת. "זה לא משנה. בלאו הכי כמעט לא תראי אותו, את לא עובדת בסופי שבוע כשהוא נמצא בבית." ברור לי שהיא מנסה להרגיע אותי. "קחי אוויר ותירגעי."
קחי אוויר. תירגעי.
עשן יוצא לי מהאוזניים. "אני אהרוג אותך. את מבינה? את מתה."
אמרסון נושכת את השפתיים כדי להסתיר חיוך. "תראי, תישארי שם רק עד שנמצא משהו אחר. אני אסדר את הטלפון שלי מחר ונוכל להתחיל לחפש לך מקום אחר לעבוד בו." היא מרגיעה שוב. "לפחות אותך מישהו בא לאסוף. עליי אף אחד לא שם בכלל."
אני מחזיקה את ראשי בשתי ידיי ומנסה להסדיר את הנשימות שלי. "זה סיוט, אֵם," אני אומרת בלחש. ברגע אחד כל החששות שלי לגבי הטיול התממשו. איזה מצב ביש.
"ייקח לנו שבוע גג למצוא לך משהו חדש."
מבוהלת לחלוטין, אני מוצאת בעיניה ביטחון, ומהנהנת.
"טוב?" היא מחייכת ומושכת אותי לחיבוק.
"טוב." אני מסתובבת לאחור כדי להביט במראה, מברישה באצבעותיי את השיער ומיישרת את השמלה. גם אם בפנים הכול אצלי בלגן, לפחות כלפי חוץ איראה מסודרת.
אנחנו חוזרות לעמוד ליד מר מאסטרס. הוא בשנות השלושים המאוחרות לחייו, מתלבש מצוין, ודי מושך. השיער שלו שחור עם נגיעות של אפור.
"הטיסה שלכן עברה בסדר?" הוא שואל ומפנה מבטו מטה, אליי.
"כן, תודה," אני מצליחה לומר, אבל הקול שלי יוצא מאולץ. "תודה שאספת אותנו," אני מוסיפה בצייתנות.
הוא מהנהן בחוסר עניין.
אמרסון מרכינה את ראשה כדי להסתיר חיוך.
היא מתה על זה שאני סובלת.
"אמרסון?" קורא קול גברי. כולנו מסתובבים לעבר גבר בלונדיני, והבעת פניה של אמרסון מתחלפת במהירות. הא! עכשיו תורי לצחוק.
"היי, אני מארק." הוא נותן לה נשיקה על הלחי ואז מסתובב אליי. "את בריאל?"
"כן." אני מחייכת ואז פונה אל מר מאסטרס. "וזה..." אני מהססת כי אני לא יודעת איך להציג אותו.
"ג'וליאן מאסטרס," הוא אומר במקומי, ומוסיף לחיצת יד איתנה.
אמרסון ואני מחייכות זו לזו חיוך מזויף.
שאלוהים יעזור לי.
אמרסון עומדת ומדברת עם מארק ועם מר מאסטרס, ואני שותקת ולא יודעת מה לעשות עם הידיים שלי.
"המכונית שלי נמצאת שם." מר מאסטרס מחווה בידו לימין.
אני מהנהנת נמרצות. אוי, אלוהים, אל תשאירו אותי לבד איתו.
אימאל'ה, איזה פחד.
"היה נעים להכיר אתכם, אמרסון ומארק." הוא לוחץ את ידיהם.
"גם לי. שמור על החברה שלי, בבקשה," אמרסון אומרת בלחש ועיניה מרפרפות לכיווני.
מר מאסטרס מניד בראשו לשלום, מחייך, וגורר אחריו את המזוודה שלי לכיוון המכונית שלו. אמרסון מושכת אותי אליה לחיבוק. "איזה חרא זה," אני לוחשת לתוך שערה.
"יהיה בסדר. אני בטוחה שהוא ממש נחמד."
"הוא לא נראה נחמד," אני לוחשת.
"כן, גם אני חושב שהוא נראה אידיוט," מארק מוסיף ומלווה אותו במבטו עד שהוא נעלם בהמון.
אמרסון זורקת מבט מלא בוז לעבר החבר החדש שלה, ואני מגחכת. נראה לי שהחבר שלה יותר מעצבן משלי, אבל בכל מקרה... "מארק, שמור על החברה שלי, טוב?"
מארק מכה על החזה שלו כמו גורילה. "אל תדאגי. אני אשמור עליה."
עיניה של אמרסון פוגשות את מבטי. היא מהנהנת קלות בראשה ואני נושכת את השפה התחתונה כדי להסתיר חיוך. הבן אדם לא כל־כך נורמלי. שתינו מסיטות מבט יחד ורואות את מר מאסטרס מביט בנו בחזרה בחוסר סבלנות. "כדאי שאזוז," אני לוחשת.
"יש לך את הפרטים של הדירה שלי אם תצטרכי להשיג אותי?"
"אני בטח אגיע לשם עוד שעה. תגידי לשותפים שלך שאני באה, ושיכינו לי מפתח."
היא צוחקת ומנופפת לי לשלום, ואני הולכת לכיוון מר מאסטרס. הוא רואה שאני מתקרבת, אז הוא מתחיל שוב ללכת.
אלוהים, הוא לא יכול לחכות רגע? למה הוא מתנהג ככה?
הוא יוצא מהבניין אל אזור חניית ה-VIP ואני הולכת אחריו בדממה מוחלטת.
כל המחשבות על חברות אמיצה ביני ובין הבוס החדש שלי התפוגגו. אני חושבת שהוא כבר שונא אותי.
מעניין מה יקרה כשהוא יגלה ששיקרתי בקורות החיים ושאין לי ניסיון בכלל. הבטן שלי מתהפכת מפחד רק מהמחשבה.
אנחנו מתקרבים לרכב שטח יוקרתי שחור וגדול, והוא לוחץ על כפתור. תא המטען מתרומם והוא מכניס את המזוודה, ואז פותח עבורי את הדלת האחורית. "תודה," אני מחייכת במבוכה ומחליקה פנימה. הוא רוצה שאשב מאחור בעוד שהמושב הקדמי ריק.
האיש מוזר.
הוא מתיישב במושב הנהג ולבסוף יוצא אל הכביש. אני מסוגלת רק לחבק את התיק שלי כרגע.
כדאי לי להגיד משהו? לנסות ליצור שיחה?
אבל מה אגיד?
"אתם גרים רחוק מכאן?" אני שואלת.
"עשרים דקות," הוא עונה בטון נוקשה.
אה, ככה? טוב, אני אסתום. ברור שהוא לא מעוניין בשיחה. אנחנו מעבירים עשר דקות ארוכות בשתיקה.
"תוכלי לנהוג ברכב הזה כשתהיי עם הילדים, או שתשתמשי במיני וואן. ההחלטה בידייך."
"אוקיי." אני חושבת לרגע. "הרכב הזה שלך?"
"לא." הוא פונה לרחוב וממנו אל שביל גישה בעל שער ענקי עשוי לבֵנים.
"אני נוהג בפורשה," הוא עונה באגביות.
"אה."
שביל הגישה מתארך עוד ועוד. מהחלון נשקפים נופים מתוחזקים היטב וגבעות מוריקות. עם כל מטר שאנחנו עוברים, הלב שלי פועם מהר יותר ויותר.
כאילו לא מספיק שאין לי כישורים להיות אומנת, אין לי שמץ של מושג איך להתמודד עם אנשים עשירים. אני לא יודעת איך מתנהגים בנימוס, אני אפילו לא יודעת באיזה מזלג אמורים להשתמש בארוחת הערב. איך הכנסתי את עצמי לבלגן המטורף הזה?
אני מבחינה בבית והדם אוזל מפניי. זה לא בית. 'בית' היא ממש לא ההגדרה המתאימה. זאת אחוזה, הבנויה מאבנים בצבע לבן ובז', שנראית קצת כמו טירה, בתוספת שש חניות בצידה השמאלי.
הוא נוסע בשביל הגישה המעגלי הגדול ועוצר תחת גגון.
"יש לך בית מאוד יפה," אני אומרת בשקט.
הוא מחווה בראשו, מבטו נשאר קבוע בנקודה מלפנים. "היה לנו הרבה מזל."
הוא יוצא מהמכונית ופותח עבורי את הדלת. אני יוצאת ואוחזת בתיק שלי בכוח רב כל־כך, עד שפרקי אצבעותיי מלבינים. אני מרימה ראש כדי לסקור את המבנה היוקרתי שלפניי.
יש להם הרבה מאוד כסף. המון.
הבוס החדש שלי מוציא את המזוודה ומגלגל אותה מסביב למכונית לצד הבניין. "הכניסה שלך נמצאת כאן," הוא אומר. אני הולכת אחריו בשביל עד שאנחנו מגיעים לדלת, הוא פותח אותה ומאפשר לי להיכנס. אני פוסעת אל מבואה שמובילה אל הסלון, שנמצא מול הכניסה.
"המטבח נמצא בכיוון הזה." הוא מצביע אל עבר המטבח. "וחדר השינה שלך נמצא פנימה מצד שמאל."
אני מהנהנת וחולפת על פניו לתוך החדר.
הוא עומד ליד הדלת אבל לא נכנס פנימה. "המקלחת והשירותים מצד ימין," הוא ממשיך.
למה הוא לא נכנס? "אוקיי, תודה," אני עונה.
"תרשמי כל דבר שאת צריכה לקנות ברשימת המצרכים המשפחתית ו..." הוא שותק, כנראה מנסה לסדר את המחשבות שרצות לו בראש. "אם חסר לך משהו, דברי איתי לפני כן."
מצחי מתכווץ. "לפני כן?"
הוא מושך בכתפיו. "אני לא רוצה לגלות שאת לא מרוצה כשאני קורא מכתב התפטרות."
"אהה." זה קרה בעבר? "אין בעיה," אני ממהרת לומר.
"את רוצה לפגוש את הילדים?" הוא מחווה בידו לכיוון המסדרון.
"כן, בטח." אוי, לא, הינה זה מתחיל. אני הולכת אחריו לאורך מסדרון עם קירות זכוכית שמשקיפים אל המבנה המרכזי, שנמצא במרחק ארבעה מטרים בערך. בין שני חלקי המבנה יש גינה, שהיא בעצם מעין חצר פנימית, ואני מחייכת וסוקרת אותה בהשתאות. בקיר המבנה המרכזי יש חלון גדול שפונה אל המטבח. מהמסדרון אני יכולה לראות את אזור הסלון שבו יושבים נערה צעירה וילד קטן שצופים בטלוויזיה יחד. אנחנו ממשיכים ללכת במסדרון הזכוכית עד לגרם מדרגות קטן ובו שש מדרגות המובילות אל המבנה המרכזי.
אני משחררת אוויר בנשיפה, ועולה במדרגות בעקבותיו של מר מאסטרס.
"ילדים, בואו לפגוש את האומנת החדשה שלכם."
הילד הקטן קופץ ממקומו ורץ אליי, וברור לי שהוא מתרגש מאוד. הילדה, לעומתו, מרימה את מבטה ומגלגלת עיניים לעברי. אני מחייכת בליבי, זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות.
"שלום, אני סמואל." הילד הקטן מחייך ומחבק לי את הרגליים. יש לו שיער שחור, הוא מרכיב משקפיים והוא הכי חמוד בעולם.
"היי, סמואל. אני בריאל," אני מחייכת אליו.
"זאת ווילו," הוא עורך בינינו היכרות.
אני מחייכת אל המתבגרת. "שלום." היא משלבת ידיים בהפגנתיות על החזה. "היי," היא רוטנת.
מר מאסטרס שולח בה מבט רב משמעות, אומר המון ללא מילים.
ווילו נכנעת ומתקרבת כדי ללחוץ את ידי. "אני ווילו."
אני מחייכת ומציצה במר מאסטרס. הוא מצליח לגרום לה לציית באמצעות מבט בלבד. מרשים.
סמואל רץ חזרה אל הסלון, לוקח משהו, ורץ חזרה אלינו.
אני רואה הבזק.
קליק, קליק.
מה, לעזאזל?
יש לו מצלמת פולרואיד קטנה, כזו שמפיקה תמונה תוך מספר שניות. הוא מחכה לראות את הפנים שלי מופיעים בתמונה ואז חוזר להביט בי. "את יפה." הוא מחייך. "אני הולך לשים את התמונה על המקרר!" הוא מצמיד בעדינות את התמונה לדלת המקרר בעזרת מגנט.
מר מאסטרס נראה מבולבל מסיבה כלשהי. "הגיע הזמן ללכת לישון, ילדים." הוא מצווה ושניהם מתלוננים. הוא מסב את תשומת הלב חזרה אליי. "המטבח שלך מצויד במצרכים, ואני בטוח שאת עייפה."
אני מזייפת חיוך. יש, הוא משחרר אותי להיום. "כן, בהחלט." אני מתחילה ללכת חזרה למגורים שלי ואז מסתובבת אליו שוב. "באיזו שעה אני מתחילה לעבוד מחר?"
הוא מיישיר אליי מבט. "כשתשמעי את סמואל מתעורר."
"כן, ברור." עיניי ננעצות בעיניו כי אני מחכה שימשיך לדבר, אבל הוא לא אומר דבר. "אוקיי, לילה טוב." אני מחייכת במבוכה.
"לילה טוב."
"לילה טוב, בריאל." סמואל מחייך ואחותו מתעלמת ממני, והולכת לכיוון המדרגות הפונות למעלה.
אני חוזרת לחדר, סוגרת את הדלת אחריי, נופלת על המיטה ובוהה בתקרה.
למה הכנסתי את עצמי?

***

השעה חצות ואני צמאה. חיפשתי בכל מקום אפשרי ולא מצאתי אף כוס לרפואה. אין ברירה. אני חייבת להתגנב למבנה המרכזי למצוא כוס. אני לבושה בכותונת סאטן לבנה, אבל כולם בטח ישנים.
אני מתגנבת אל המסדרון החשוך, וצועדת בו עד שאני רואה את פנים הבית המואר.
מרחוק אני רואה את מר מאסטרס יושב על כורסה וקורא ספר. הוא מחזיק כוס יין אדום בידו. אני עומדת בחושך, לא מסוגלת להסיט את עיניי מהמראה. משהו בו מרתק אותי, אבל אני לא בטוחה בדיוק מה.
הוא נעמד לפתע, ואני נצמדת מייד אל הקיר.
הוא יכול לראות אותי בחושך?
פאק.
הוא הולך אל המטבח ואני עוקבת אחריו במבטי. הוא לובש תחתוני בוקסר כחולים כהים ו...זהו. השיער השחור שלו נראה גלי ופרוע. יש לו כתפיים רחבות והגוף שלו...
פעימות הלב שלי מתחזקות. מה אני עושה פה? למה אני עומדת כאן בחושך ומסתכלת עליו כמו גנבת? משום מה אני קפואה על מקומי ולא מצליחה לזוז.
הוא עומד ליד השיש, גבו מופנה אליי ומוזג לעצמו עוד כוס יין אדום. הוא מקרב את הכוס לשפתיו לאט והעיניים שלי מטיילות לאורך הגוף שלו.
אני נצמדת עוד יותר אל הקיר.
הוא הולך אל המקרר ולוקח את התמונה שלי שסמואל צילם מוקדם יותר.
מה?
הוא משעין את הישבן על השיש ובוחן את התמונה.
מה הוא עושה?
אין לי אוויר.
הוא מוריד את היד באיטיות אל קדמת תחתוני הבוקסר שלו, ומלטף את עצמו כמה פעמים.
עיניי נפערות לרווחה.
מה, לעזאזל, קורה פה?
הוא מניח את כוס היין על השיש, מכבה את האור בסלון ומשאיר את המנורה הקטנה דולקת.
הוא נעלם לתוך הבית עם התמונה שלי בידו.
מה, למען השם, קרה פה הרגע?
אני חושבת שמר מאסטרס עלה לחדר השינה שלו כדי לאונן עם התמונה שלי.
אלוהים.
שיעזור.
לי.

***

טוק, טוק.
העיניים שלי עצומות, אני מעווה את פניי ומנסה להתעלם מהדפיקות.
אני שומעת שוב את הרעש. טוק. טוק.
מה זה? אני מסתובבת לכיוון הדלת ורואה אותה נפתחת לאט.
אני פוקחת עיניים ומתיישבת במהירות.
מר מאסטרס עומד בדלת. "אני ממש מצטער שאני מפריע לך, מיס בריאל," הוא אומר בלחש. הוא מריח כמו מי שיצא מהמקלחת, והוא לובש חליפה מגוהצת למשעי. "אני מחפש את סמואל." מבטו מטייל אל השדיים שלי שמתנועעים בחופשיות מתחת לכותונת הלילה, ואז הוא מסיט את עיניו בחדות חזרה אל פניי, נראה נחרד ממעשיו.
"איפה הוא?" אני מקמטת את מצחי. "הוא נעלם?"
"הינה," הוא לוחש ומחווה בידו לעבר הספה.
האור הקלוש בחדר מקשה עליי, אבל אז אני רואה את סמואל מכורבל על הספה עם הדובי שלו. הלסת שלי נשמטת. "אוי, לא, מה קרה?" אני לוחשת. אולי הוא היה צריך עזרה וניסה להעיר אותי ולא התעוררתי?
"לא קרה כלום," מר מאסטרס אומר בקול נמוך וחלש, מרים את סמואל על הידיים ומשעין את ראשו על כתפו החסונה. "הוא הולך מתוך שינה. סליחה על ההפרעה. אני מטפל בזה." הוא יוצא מהחדר עם בנו הצעיר ישן בזרועותיו. הדלת נסגרת בנקישה עדינה מאחוריהם.
אני נשכבת בחזרה על המיטה ובוהה בתקרה בדממה. הילד החמוד הזה. הוא בא לכאן כדי להיות איתי ואפילו לא התעוררתי. בטח נחרתי, למען השם.
אולי הוא בא כי משהו הפחיד אותו? וואו, עכשיו אני מרגישה ממש חרא.
אני נושפת אוויר מלוא ריאותיי, מתאמצת לקום, מתיישבת בקצה המיטה ומניחה את ראשי בין שתי ידיי.
אני חייבת להתאפס על עצמי. אם אני אחראית על הילד הזה, אני לא יכולה לתת לו להסתובב ככה בלילה לבד.
יכול להיות שהוא עד כדי כך בודד שהוא חיפש את קרבתי — קרבה של אדם זר לחלוטין?
עצבות בלתי נשלטת אופפת אותי וכובד עצום מונח פתאום על כתפיי. אני צריכה קצת זמן כדי לחשוב.
לאחר זמן מה, אני קמה והולכת אל השירותים, ואז ניגשת לחלון כדי להסיט את הווילון הכבד הצידה. אור הבוקר רק מתחיל להפציע וערפל דק נח על מרבדי הדשא שבחצר.
משהו צד את עיניי ואני מסיטה מבט ורואה את מר מאסטרס יוצא לכיוון החנייה.
הוא לובש חליפה כהה ומחזיק תיק מסמכים קשיח, נעלם משדה הראייה שלי, וכמה רגעים לאחר מכן יוצא מהחנייה במכונית הפורשה, ואז מאיץ במעלה הכביש. אני ממשיכה להביט בזמן שדלת החנייה נסגרת אוטומטית מאחוריו.
הוא יצא לעבודה וסביר שלא יחזור עד מאוחר.
מה הקטע?
לפני רגע הוא מצא את הבן שלו ישן על הספה בחדר שלי, ונראה לו הגיוני להחזיר אותו למיטה כאילו כלום וללכת לעבודה? איזה מן בן אדם הוא?
אני לא יודעת מה הסיפור שלו, אבל אני מחליטה לבדוק מה קורה עם סמואל. הוא בטח למעלה, שוכב במיטה ובוכה, מבוהל עד עמקי נשמתו. גברים הם כאלה מטומטמים. למה הם לא מסוגלים לראות אף אחד חוץ מאת עצמם?
הוא בן שמונה, לכל הרוחות!
אני עולה אל המבנה המרכזי. המנורה הקטנה עוד דולקת בסלון ואני מריחה את הביצים שמר מאסטרס הכין לעצמו לארוחת הבוקר. אני מביטה סביב, ואז עולה בגרם המדרגות הגדול.
בשיא הרצינות, אני לא מאמינה לאיזה בלגן הכנסתי את עצמי. אני נמצאת בבית של איזה עשיר מסריח ומטומטם, דואגת לבן שלו, בזמן שברור לגמרי שלו לא אכפת ממנו בכלל.
אני רצה במדרגות, מדלגת על מדרגה אחת בכל פעם ונוחתת על הבאה אחריה. אני מגיעה לקומה השנייה והמראה שלפניי מבלבל אותי, שלא לומר מלחיץ. אף פעם לא הייתי בבית מפואר כל־כך. המסדרון רחב מאוד, והשטיח הבהיר מלטף את כפות רגליי. מראה ענקית תלויה על הקיר במבואה. אני מבחינה בהשתקפות שלי ונחרדת.
אלוהים, לא פלא שהוא הסתכל לי על החזה. הכול צץ ומציץ מכל פתח אפשרי, והשיער שלי נראה זוועה. אני מרימה את הכתפיות, מכסה את השדיים וממשיכה ללכת במסדרון. אני עוברת ליד חדר שיש בו ספות גדולות ונוחות, וכנראה משמש כסלון עבור הילדים. אחריו אני חולפת על פני חדר שינה, ומגיעה אל דלת סגורה. אני פותחת אותה בזהירות, ומרשה לעצמי להציץ פנימה. ווילו שקועה בשינה עמוקה, גם בשנתה יש לה הבעה זועפת על הפנים. אני מגחכת, סוגרת את הדלת לאט וממשיכה ללכת הלאה. לבסוף אני מגיעה לדלת חצי פתוחה.
אני מציצה פנימה. סמואל ישן בשלווה, עטוף ומכורבל בשמיכה. רגליי נושאות אותי לתוך החדר שלו, ואני מתיישבת לצד המיטה. הוא לובש פיג'מה עם דינוזאורים בצבעי תכלת וירוק, והמשקפיים הקטנים שלו מונחים על השידה לצידו, ליד מנורת הלילה. אני מסתכלת עליו ומחייכת. לא מצליחה לעצור את עצמי מלשלוח יד ולהסיט קווצת שיער ממצחו.
החדר נראה כמו קלישאה של חדר ילדים בסרט על משפחה מושלמת. מסודר, נקי וגדוש ברהיטים יקרים. הכול בבית הזה נראה מושלם. הכי טוב שיש. כמה כסף יש לאיש הזה בכלל?
יש בחדר ארון ספרים, שולחן כתיבה, כורסה עם משענת גבוהה בפינה וקופסת צעצועים. מתחת לחלון, ניצב ספסל מרופד, ועל כרית מונחים כמה ספרים בערמה. סמואל כנראה יושב שם לקרוא לעיתים קרובות. על הכורסה בפינה פרושים הבגדים שלו לבית הספר. הכול מקופל ביסודיות, מחולצה ועד גרביים ונעליים מצוחצחות. התיק שלו מונח שם אף הוא, ארוז ומוכן.
אני קמה כדי לעבור על הדברים שלו. מר מאסטרס בטח סידר הכול לפני שהלך לישון. אני לא יכולה לדמיין לעצמי איך מגדלים שני ילדים לבד. מחשבותיי נודדות לאשתו ולכל הדברים שהיא מחמיצה. סמואל צעיר כל־כך... אני מביטה בסמואל פעם נוספת ומתגנבת בשקט אל מחוץ לחדר, הולכת לכיוון המדרגות. אבל בדרך משהו קורא לי בזווית העין. אור דולק בחדר האמבטיה שנמצא בתוך יחידת ההורים.
מן הסתם זהו חדר השינה של מר מאסטרס.
אני מסתכלת שמאלה, ואז ימינה, ומוודאת שאף אחד לא ער. אני סקרנית לדעת איך נראה החדר שלו, ולא מצליחה להתנגד לדחף להתקרב ולהיכנס פנימה כדי לחקור אותו.
וואו.
המיטה עצומה בגודלה, והחדר, כמובן, גדול עוד יותר. הוא מעוצב בשלל גוונים של קפה, שמשתלבים יפה עם הצבע הכהה של הריהוט העתיק שבחדר. על הרצפה מתחת למיטה פרוש שטיח ענק ויקר מעוטר בצבעי זהב ופוקסיה. האור בחדר הארונות דולק. אני מציצה פנימה ורואה חולצות מכופתרות מסודרות בזו אחר זו באופן מופתי. מופתי זו לא מילה.
כדאי שאקפיד לסדר ולנקות את החדר שלי כדי שהוא לא יחשוב שאני בלגניסטית.
אני מחייכת כי לפי הסטנדרטים שלו אני בלגניסטית־על.
אני מסתובבת ומביטה במיטה שלו, שאותה סידר והציע הבוקר, ומתעכבת במבטי על שמיכת הקטיפה והכריות התפוחות שמעליה. הוא באמת שכב שם ונגע בעצמו אתמול בלילה בעודו חושב עליי, או שאני הוזה? אני מחפשת את התמונה שלי ליד המיטה, אך לא רואה אותה. הוא בטח החזיר אותה למקומה על המקרר.
ריגוש בלתי צפוי עובר בי. ייתכן שאשיב לו טובה הלילה במיטה שלי.
אני נכנסת אל חדר האמבטיה. הוא מעוצב בצבעי אפור ושחור ונראה מאוד מודרני. גם כאן הכול מסודר ונקי מאוד. מראה גדולה תלויה על הקיר, מאחוריה אפשר לראות ארון צר. אני לוחצת על המראה והארון נפתח. אני סוקרת בעיניי את המדפים. אפשר לדעת המון על אנשים לפי תכולת ארון האמבטיה שלהם.
דיאודורנט. סכיני גילוח. טלק.
קונדומים.
אני מנסה להיזכר כמה זמן עבר מאז שאשתו נפטרה. מעניין אם יש לו כבר חברה.
אם כן, זה לא יפתיע אותי. הוא די חתיך, בקטע מבוגר כזה. אני מבחינה בבקבוק של אפטרשייב ומרימה אותו, מסירה את המכסה ומקרבת לאפי.
גן עדן בבקבוק.
אני שואפת שוב מלוא ריאותיי, ופניו של מר מאסטרס מופיעות לפתע במראה מאחוריי.
"מה, לעזאזל, את חושבת שאת עושה?" הוא נוהם לעברי.

עוד ספרים של ט.ל. סוואן