כנגד כל הסיכויים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כנגד כל הסיכויים
מכר
מאות
עותקים
כנגד כל הסיכויים
מכר
מאות
עותקים

כנגד כל הסיכויים

4 כוכבים (68 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2735מקורי
ספר מודפס
4968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

תקציר

דון ריבר

אובדן הזיכרון אילץ אותי לחזור לברידג' לייק, העיירה שממנה ברחתי. פתאום מצאתי את עצמי בבית אימי, לומדת להכיר מחדש את הסביבה שבה נולדתי, וגם את האנשים שפעם היו חלק בלתי נפרד מחיי.

רק לוגן פירס הפנה אליי את גבו, לא טורח להסתיר את מורת רוחו. הוא טען שפגעתי בו, ואני לא זכרתי למה, אבל בכל פעם שהייתי זקוקה לעזרה דווקא הוא היה הראשון להתייצב.

ידעתי שהוא מסתיר סודות, אבל אף אחד לא טרח לספר לי אילו. הוא היה תעלומה, אבל כזאת שלא הסכמתי להניח לה.

 

לוגן פירס

לאחר ששבתי מהמלחמה, פצוע ומרוסק, מצאתי את עצמי פורק את זעמי בדרכים שלא הכרתי קודם לכן. השתניתי עד שאפילו אני לא הכרתי את עצמי בזמן שהסובבים אותי ניסו להזכיר לי מי הגבר שהייתי. ואז היא חזרה. האישה שהייתה כל עולמי, זו שעזבה אותי ביום הנורא שבו קברתי את אבי. חשבתי שלאחר כל השנים אזכה להתעמת איתה ולאלץ אותה להטיח בי את האמת, קשה ככל שתהיה, אבל היא לא זכרה דבר, אפילו לא אותי.

אובדן הזיכרון שלה היה מבחינתי אסון משום שפתאום הבנתי שאפסו התקוות והסיכויים לגלות מה קרה בעבר, אבל עד מהרה הבנתי שייתכן שהוא היה מתנה. שהוא יהיה זה שיאפשר לנו להתחיל מחדש, כנגד כל הסיכויים.

אבל מה יעלה בגורלנו כשהאמת תתגלה במלוא מערומיה?

 

כנגד כל הסיכויים הוא רומן עכשווי, מרגש ונוגע ללב על ריפוי, על סיכוי נוסף לאהבה ועל כך שיש להניח לעבר כדי לא לאפשר לו להרוס את העתיד. זהו ספרה השלישי של פנינה עזר. ספריה הקודמים, רגעים ועל קצות האצבעות, שיצאו אף הם בהוצאת 'יהלומים', כבשו את לבבות הקוראים וכיכבו ברשימות רבי המכר.

פרק ראשון

פרק 1
לוגן

"אין לנו סיכוי. אנחנו עומדים למות," מאט מחרחר בזרועותיי.

"לא, לא. אל תגיד דברים כאלה, מאט. כבר איבדנו את כולם. נשארנו רק אנחנו ואני לא אתן לאף אחד מאיתנו למות. בטח לא לך. אני מבטיח." אלה מילים חסרות בסיס, ושנינו יודעים זאת.

היינו לוחמים.

היינו שורדים.

אבל הסיכונים היו חלק בלתי נפרד מחיינו, אורבים בכל מקום, וחיינו בצלם כאילו היה זה נורמלי.

אני מנסה לנשום, אך האוויר לא ממלא את ריאותיי. אני נאנק, תוהה איך למרות הערנות והמוכנות נתפסנו עם המכנסיים למטה. ברור לי שאף אחד מאיתנו לא ציפה למתקפה כזאת, ובטח שלא מייד לאחר פעולת החילוץ שממנה זה עתה חזרנו. צוות החילוץ הראשון כבר עזב וחזר לבסיס האם, ואילו הצוות שלי עסק באיסוף הציוד שנותר על הקרקע. היינו במקום מבטחים, רחוקים מכל סכנה, או ככה לפחות חשבנו.

לפתע מאט מתעלף, ואני מנער אותו. "קום, אחי. אל תיכנע." אני סוטר על פניו.

"תסתכל עליהם. על כל חברי הצוות שלנו. אין לנו סיכוי. כולנו נשלחנו לכאן כדי למות..." הוא ממלמל

אני מביט בו ורואה שהוא שוקע שוב. "זה לא יקרה, לא לנו. שילמנו כבר יותר מדי ליום אחד." אני מסיט את שערו הדביק מדם ומאבק. הוא צודק. אם לא יוציאו אותנו מכאן בדקות הקרובות, הסוף שלנו ברור לגמרי. אני מושך אותו אליי, נאנק מכאב וממאמץ, אך נושך את שפתי כדי שזעקת הכאב שמטלטל את גופי לא תיפלט מבין שפתיי.

"הספקת להגשים את כל החלומות שלך? להשלים את כל התוכניות שהיו לך?" הוא שואל.

"כן, אחי. תהיה בטוח שאני יכול למות מאושר. אל תדאג לי," אני משקר שוב, "ואף אחד מאיתנו לא עומד למות אז נראה לי שמוקדם מדי לשיחות סיכום. אתה יכול לסמוך עליי שאנחנו נשרוד את זה." אני מביט אל השמיים, מתפלל שאני מצליח להעניק לו איזושהי תקווה ומטלטל אותו כדי לוודא שהוא נשאר איתי.

"לוסי. אתה חייב לדאוג ללוסי," ממשיך מאט. "תספר לה שאהבתי אותה יותר מכול, לוגן. אתה חייב להבטיח לי שהיא תדע."

"אתה תזכה להגיד לה את זה בעצמך, ואני לא מוכן לשמוע שום דבר אחר. היא הבת שלך, ואף ילדה קטנה לא צריכה לגדול בלי אבא שלה. פשוט תחזיק מעמד. החילוץ עומד להגיע." אני רוצה להבטיח לו שאעשה כל מה שהוא יבקש, אבל אם אגיד לו הוא יחשוב שאני מאשר את הידוע מאליו, ואני ממש לא מתכוון לעשות את זה.

"גם אתה עומד למות?" הוא פוקח את עיניו לכדי סדק צר ומביט בי.

אני נושם נשימה עמוקה, מנסה להשלים עם הגורל שנגזר עלינו. "כנראה," אני לוחש, מקווה שהוא לא שומע אותי, ואז מצמיד את אצבעותיי לעיניי ולוחץ בחוזקה, מתפלל שאולי יקרה איזה נס והסוף שלנו יהיה שונה מזה שנראה לי שעומד להיות לנו. אנחנו חלק מצוות חילוץ מיוחד, ופתאום הפכנו לאלה שזקוקים לחילוץ.

אני מביט באנשי הצוות שלי השוכבים מתים סביבי ובמאט הגוסס בזרועותיי, לא יכול להתעלם מכובד האשמה שרובצת על כתפיי. אני מרגיש את הפציעות, אם כי אין לי מושג מה החומרה שלהן. הכאב חד ופועם, וריח הבשר החרוך צורב בנחיריי, אבל אני חייב להיות חזק. אני חייב להיות חזק בשביל מאט. לשמור על חייו ולהגן עליו כי למאט יש משפחה שמחכה לו בבית, ואילו לי אין דבר ששווה להתאמץ לחיות למענו.

יש לך את רוז, אני מזכיר לעצמי בכעס. תפסיק לדבר שטויות. תחשוב על רוז.

רעד חולף בגופי, מטלטל אותי כאילו הייתי עלה נידף ולא גבר חזק וחסון.

"יש רעידת אדמה?" מאט ממלמל, גורם לי לקפוא על מקומי.

"לא, חבר, אנחנו בסדר, הכול יהיה בסדר," אני מבטיח לו ומוחה את מצחי, משתדל לא להביט בגופי השרוף.

"קר לי..." הוא ממלמל ואני מבין שהוא מאבד דם למרות חסם העורקים שבשארית כוחותיי כרכתי סביב קרסולו.

חם נורא במדבר, והאוויר דחוס ומחניק. כל פלג גופי העליון שרוף ואני מרגיש שהכרתי מעורפלת, אבל אני נאנק ונאבק, שולף את חסם העורקים שנותר בכיס המדים של מאט וזוחל באיטיות לעבר קרסולו, כורך אותו חזק יותר מעל זה שכבר שם, ואז אנחנו ממשיכים לשכב, חשופים לעיני כול. בגלל הפציעות שלנו אנחנו לא יכולים לזחול לשום מקום ולהסתתר ולכן לא נותר לנו אלא להתפלל שלא יגיעו מורדים נוספים. אם רק היה לי כוח לגרור את עצמי ואותו...

"מאט?" אני מוודא שהוא עדיין נושם, ולמרות תשומת הלב שאני מעניק לו ועל אף הסבל, אני משתדל להשאיר את עיניי פקוחות, להקשיב לרחשי הסביבה ולהמתין לשאון מסוק החילוץ, אבל כל מה שסובב אותנו הוא שקט מפחיד, שמופר רק על ידי נשימותינו הכבדות והמקוטעות המבשרות על המוות האורב בפתח.

"ספר לי סיפור," מציע מאט. "אתה זוכר שסיפרת לי שאהבת מישהי?"

אני מחייך לעצמי. חשבתי עליה יותר ממה שהייתי צריך. היא עזבה אותי. היא כבר לעולם לא תהיה שלי. אבל כעת אני עומד למות, אז כל זה כבר לא משנה דבר.

"התאהבתי בחברה הכי טובה של אחותי," אני מתחיל, משתנק לנוכח האבק שממלא את ריאותיי, "היא הייתה הדבר הכי טוב בחיי."

"הסיפור הזה כבר מוצא חן בעיניי." מאט עוצם את עיניו. "תמשיך לדבר."

"טוב, הייתי צריך לשמור את הידיים שלי לעצמי. היא הייתה בת חמש־עשרה כשהבנתי שאני מאוהב בה. אולי אפילו צעירה יותר."

אני ממשיך לספר לו, חושב כמה תמים הייתי כשחשבתי שהאהבה שלנו תנצח הכול. מעולם לא העליתי על דעתי שהיא תרסק את ליבי ותהרוס אותי.

"... וזהו, פחות או יותר." אני מסיים ומפנה את מבטי אל מאט כדי לוודא שהוא מקשיב לי. "מאט?" אני שואל בשקט, מנער אותו קלות. "מאט?"

"אני פה, לוגן," הוא לוחש, נאנק מכאב.

"אל תמות לי עכשיו. בבקשה אל תעשה את זה."

"איך קוראים לה?" הוא שואל. "לנערה ששברה לך את הלב..."

"דון!"

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
68 דירוגים
32 דירוגים
17 דירוגים
8 דירוגים
6 דירוגים
5 דירוגים
30/3/2025

סיפור 💘 אהבה מרגש ברמות, שונה ממה שאני רגילה לקרא מהז'אנר הרומנטי. הדמויות מרתקות וחזקות כמו שאני אוהבת והיה לי מאוד קל להזדהות בסיפור האישי של כל דמות ולהבין שכל מה שקורה בחיים יש סיבה ורק צריך להאמין. יש תובנה לחיים בסיפור הזה. יש לי רק הערה... הסיפור לא היה קצבי וקולח כמצופה אחרי שני ספרים קודמים שקראתי בשקיקה, אבל לא גרע בספר ובהצלחה של הסופרת הנהדרת שנכנסה אצלי למועדפים בסיפוריה. ובכל זאת מומלץ מאוד. הכתיבה ברמה טובה אנטלגנטית, ורגשית.💯❤️

1
17/3/2025

ווואווווו וואוווו איזה ספר מרגש, לא יכולתי להפסיק לקרא.... מומלץ מומלץ⭐⭐⭐⭐⭐

1
17/4/2024

ספר מעולה קראתי בשקיקה וואו פשוט סופרת מעולה

26/3/2023

וואוו אין מילים ממש, לא יכולתי לעזוב אותו לרגע, ממליצה בחום

13/12/2022

נהדר!! הקריאה קלילה ומהנה, ואפשר ממש להבין את עולמם הפנימי של הגיבורים.

26/11/2022

ספר נפלא,

24/11/2022

ספר מקסים ומרגש עד מאוד, כתיבה יפה וסוחפת. זו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של פנינה עזר ,אבל בטח לא האחרונה נהנתי מאוד . אקרא בשמחה עוד ספרים של הסופרת . ממליצה בחום ❤❤❤

23/11/2022

ספר מקסים על הזדמנות שנייה, מרגש, דמויות מעניינות! הנאה מכל שורה. מומלץ.

20/11/2022

מקסים, מיוחד ומומלץ

16/11/2022

פנינה עשתה זאת שוב בענק 🏆🏆🏆 איזה סיפור מרגש ומושלם 😍😍😍 ספר שחובה לקרוא הוא מיוחד ומהמם פנינה הכתיבה שלך נפלאה העריכה הלשונית מעולה ספר בועט ומטלטל! אחד מאותם ספרים שמהדהדים זמן רב סיימתי לקרוא אותו ביום הקריאה אתם עוד פה? רוצו לקרוא את היצירה המושלמת הזאת!!! נותנת לו מיליון כוכבים⭐⭐⭐⭐⭐

16/11/2022

יופי של ספר! יופי של עלילה, יופי של כתיבה! מחכה לספר הבא!!

14/11/2022

רוצים סיפור עם דמויות אמיתיות. זה הספר בשבילכם. לא תמצאו את הגבר העשיר בעל הממון והכוח או את האישה הכנועה. יש כאן שתי דמויות חזקות, שעומדות על שלהן. הספר הזה מתעתע, יש, בו את הכול! קומדיה רומנטית מתוקה ומחממת את הלב, אבל גם סיפור של מסע התגברות. סיפור של דמויות מורכבות, אמיצות, ששוברות את הלב ומרכיבות אותו בחזרה. לא תתחרטו! פנינה עשתה זאת שוב ובגדול. שאפו ענקי.

12/11/2022

וואווו מושלם !!!!

10/11/2022

מושלםםםם, אין ספק שהעלילה שלי מושכת סיפור עם המון תובנות, סיפור מקסים מהנה וכול מילה נוספת מיותרת, פנינה עזר מתי הספר הבא שלך. הכתיבה שלך משתבחת בכל ספר וספר

9/11/2022

פנינה עשתה זאת שוב בענק!! מומלץ ביותר!!

9/11/2022

אני לא מאלו שמשנה להן אם הסופרת ישראלית או אמריקאית (יודעת שיש כאלו שכן), אבל שאת קוראת ספר כזה ומבינה שהסופרת היא שלנו את מרגישה תחושה מדהימה!!! איזה כיף שיש כזה כישרון ענק אצלנו, זה הספר השלישי שלה שאני קוראת והדבר שהכי אהבתי שכל סיפור שלה לוקח אותך למקום אחר ולא דומה לקודם, הסופרת פנינה בהחלט יודעת למשוך אותנו הקוראות ולגעת לנו בנקודות הנכונות ביותר שגם האדם הכי לא רגיש מוצא את עצמו מזדהה עם הדמיות, מתעצבן עם הדמיות, מתאהב עם הדמיות וכן גם בוכה איתם.... הסיפור אהבה הזה אינו עוד סיפור אהבה ידוע מראש הוא סיפור אהבה בתהליך, סיפור אהבה שאת מחכה שיתפתח ואת פשוט מחכה ומתרגשת בכל קטע וקטע!!! היית פה מישהי שרשמה שעזבה את הספר ב40% יקירה איך עשית את זה? אני ניסית לעזוב ב60% כדי ללכת לישון ולא הצלחתי ובחרתי במשפט שינה זה לחלשים ופשוט סיימתי אותו, אז אני מציעה שתחזרי אליו כי שוב פנינה עזר הוכיחה שהיא סופרת ייחודית ומרגשת שיודעת לכתוב ולסחוף❤️

9/11/2022

ספר מיוחד ומהמם!!! חובה לקרוא!!! כתיבה נפלאה ועריכה לשונית מעולה! ספר בועט ומטלטל! אחד מאותם ספרים שמהדהדים זמן רב לאחר ביום הקריאה ! רוצו לקרוא!

8/11/2022

ספר מקסים ומרגש. אהבתי ממש, ואני ממליצה בחום! תעשו לעצמכן טובה ותקראו. הנאה מובטחת ♥️

8/11/2022

ספר מקסים, מותח ומרגש, עם דמויות חזקות ומיוחדות, שלא נופלות לקלישאות. אהבתי מאוד.

8/11/2022

ספר עוצר נשימה! לא יכולתי להפסיק לקרוא… כמו ב-2 הספרים הקודמים שלה, הסופרת לא מאכזבת! מומלץ בחום

8/11/2022

אתם חייבים לעצמכם לקרוא את הספר הזה. אין דמויות יותר אמיתיות מלוגן ודון.

8/11/2022

ספר מעולה ומלא ברגש! אהבתי מאוד <3

8/11/2022

לאחר שקראתי את שני הספרים הקודמים של הסופרת, ידעתי שלא אוכל לפספס את הספר הבא שלה. ואין לי מילים. הספר כתוב בצורה מצויינת. הדמויות מעולות ממש התחברתי אליהם. דון ולוגן הפכו לזוג המעודף שלי. פנינה לא חוסכת, מביאה לנו דמויות אמיתיות שכל אחד יכול להתחבר אליהם. אהבתי את התהליך שלהם. אהבתי את ההשלמה. ספר מושלם ממליצה בחום.

8/11/2022

כמו תמיד הכתיבה של פנינה נוגעת ללב מומלץ!

8/11/2022

ספר נדיר שהגעתי אליו במקרה כי הכריכה סקרנה אותי! ומה אני אגיד לכן עפתי עליו! הספר טס למקום הראשון בטופ פייב שלי! הוא ספר מושלם. אני ברגע זה הולכת לקרוא את כל מה שהסופרת הזאת כתבה! ביוש הייתי פה.

8/11/2022

ספר מושלם. סיפור רומנטי וכיפי. פנינה עשתה לי נעים בלב. דמויות מושלמות. פשוט חובהההה

8/11/2022

ספר מקסים ומיוחד, שיש בו הכול. התרגשתי, דמעתי ונשאבתי מהרגע הראשון. הסופרת מצליחה להפתיע בכל פעם מחדש, והיא עושה זאת ברגישות ותוך שימת לב לפרטים. אהבתי בטירוף, ומחכה לספר הבא שלה❤️

8/11/2022

אךך, פנינה, כל פעם מחדש מחממת לי את הלב. יכולת הכתיבה שלה מעלתה את רמתה כל ספר מחדש. אי אפשר להתאכזב כשקונים או קוראים ספר של פנינה. עלילה מרתקת, ספר שאי אפשר להניח מהיד (וחבל שהוא נגמר) ספר שאי אפשר לקרוא רק פעם אחת... ספר שראוי להחזיק בכל בית - פיזי, לא דיגיטלי. (יש לי את שניהם) פנינה יודעת לטוות עלילה מרתקת, שעולה, ופורטת על כל קשת הרגשות. סיפור קסום שנשאר בתוך הלב לתמיד. תודה לך פנינה! לכו לקרוא1

25/5/2024

חמוד מאוד. סיפור טוב, מרגש הכל ממש עבד טוב ועדיין אני לא יכולה להגיד שזה מושלם. כתיבה מעט מעט "ליד". לא יודעת להסביר אבל היו רגעים שהיו כביכול "עמוקים" ופשוט לא הצליחו להגיע אליי עד הסוף. אבל עם כל זה ספר טוב

27/5/2023

ספר ענוג ויפה. כל הדמויות מקסימות ותורמות לסיפור שנרקם. בחירות והזדמנויות שניות בחיים.

9/5/2023

מרגש וסוחף

7/4/2023

מדהים, רוצה לקרוא עוד מהספרים של המחברת פנינה עזר.

4/2/2023

נחמד מאוד. כתוב מעניין.

6/1/2023

חמוד וכייפי

19/12/2022

מאוד נהניתי

24/2/2024

נושא חשוב אבל משהו לא זרם לי.

20/7/2023

מייגע

2/2/2023

הספר קצת אלים לטעמי. הרומנטיקה נפגמת בתאורי מין אלימים. חבל

26/11/2022

הרעיון והעלילה של הספר טובים… אבל, הכתיבה לא סוחפת. מצאתי את עצמי מניחה את הספר פעמים רבות… בנוסף, הספר התפזר בין שני זוגות, כששיא ההתרה של הספר- הסוף, בעצם על הסוג המשני. פתאום משום מקום נכנסו ילדי אומנה והם מחליטים לאמץ… מה הקשר????????????? שורה תחתונה: ״תפסת מרובה- לא תפסת״

20/11/2022

הכתיבה אינה משרתת את הסיפור

4/9/2023

התבאסתי, הביקורות היו טובות אבל הסיפור כתוב במן דרך רדודה כזאת, כאילו מצד אחד הזדרזו (למדל -הוא מנגב לה את הדמעות לפני שבכלל יודעים שהיא בוכה) ומצד שני יש הרבה חזרה על אותן הדברים בלי עומק (למשל- היא אבודה, ללא כל זיכרון מחייה עד התאונה ואמא שלה שואלת אותה אם היא מאושרת.. נו באמת...) לא אמין רדוד..

9/5/2023

פוטנציאל טוב, לא הצלחתי לסיים.

20/1/2023

רדוד עלילה ידועה מראש ומשעממת

31/12/2022

הסיפור אמור היה להיות טוב אבל הביצוע משעמם ורדוד....

9/11/2022

באמת שניסיתי אבל נשברתי ב46%. אני רואה שהביקורות מהללות אז אולי זו אני אבל משהו בכתיבה פשוט לא עובד. מצאתי את עצמי מדלגת הרבה מתוך שעמום אך גם אז לא הגעתי לשם מקום מעניין. הדיאלוגים נעים בין ילדותיים למשעממים למוזרים והדמוית פשוט לא מעניינות. נשברתי. תכתבו פה אם זה מתחיל לזוז בהמשך :(

26/10/2024

לא מתחברת לסגנון, לא קראתי ולא יודעת למה קניתי אותו אבל אולי תאהבו❤️

21/1/2023

מה נסגר עם הספרים עתירי הביקורות הטובות שאין בהם בתאכלס כלום. כל כך הרבה טחינת מים. רוב התוכן הוא פשוט אוסף מחשבות שחוזר על עצמו. הלילה כל כך גנרית ובנאלית. עד שכבר קורה משהו שבאמת יכול להיות מעניין, הוא מנוסח בצורה כל כך שטחית וגם זה נהרס. לא נגעה בשום צורה שהיא. פשוט ספר ריק מתוכן, הכרחתי את עצמי לסיים אותו.

27/12/2022

מאכזב מאוד

19/11/2022

ארוך, מעייף, דמויות שטוחות, לא מרגשות, לא מעניינות. בקיצור לא מומלץ

12/11/2022

פוטנציאל טוב. מעבר לזה לא. ממש לא.

כנגד כל הסיכויים פנינה עזר

פרק 1
לוגן

"אין לנו סיכוי. אנחנו עומדים למות," מאט מחרחר בזרועותיי.

"לא, לא. אל תגיד דברים כאלה, מאט. כבר איבדנו את כולם. נשארנו רק אנחנו ואני לא אתן לאף אחד מאיתנו למות. בטח לא לך. אני מבטיח." אלה מילים חסרות בסיס, ושנינו יודעים זאת.

היינו לוחמים.

היינו שורדים.

אבל הסיכונים היו חלק בלתי נפרד מחיינו, אורבים בכל מקום, וחיינו בצלם כאילו היה זה נורמלי.

אני מנסה לנשום, אך האוויר לא ממלא את ריאותיי. אני נאנק, תוהה איך למרות הערנות והמוכנות נתפסנו עם המכנסיים למטה. ברור לי שאף אחד מאיתנו לא ציפה למתקפה כזאת, ובטח שלא מייד לאחר פעולת החילוץ שממנה זה עתה חזרנו. צוות החילוץ הראשון כבר עזב וחזר לבסיס האם, ואילו הצוות שלי עסק באיסוף הציוד שנותר על הקרקע. היינו במקום מבטחים, רחוקים מכל סכנה, או ככה לפחות חשבנו.

לפתע מאט מתעלף, ואני מנער אותו. "קום, אחי. אל תיכנע." אני סוטר על פניו.

"תסתכל עליהם. על כל חברי הצוות שלנו. אין לנו סיכוי. כולנו נשלחנו לכאן כדי למות..." הוא ממלמל

אני מביט בו ורואה שהוא שוקע שוב. "זה לא יקרה, לא לנו. שילמנו כבר יותר מדי ליום אחד." אני מסיט את שערו הדביק מדם ומאבק. הוא צודק. אם לא יוציאו אותנו מכאן בדקות הקרובות, הסוף שלנו ברור לגמרי. אני מושך אותו אליי, נאנק מכאב וממאמץ, אך נושך את שפתי כדי שזעקת הכאב שמטלטל את גופי לא תיפלט מבין שפתיי.

"הספקת להגשים את כל החלומות שלך? להשלים את כל התוכניות שהיו לך?" הוא שואל.

"כן, אחי. תהיה בטוח שאני יכול למות מאושר. אל תדאג לי," אני משקר שוב, "ואף אחד מאיתנו לא עומד למות אז נראה לי שמוקדם מדי לשיחות סיכום. אתה יכול לסמוך עליי שאנחנו נשרוד את זה." אני מביט אל השמיים, מתפלל שאני מצליח להעניק לו איזושהי תקווה ומטלטל אותו כדי לוודא שהוא נשאר איתי.

"לוסי. אתה חייב לדאוג ללוסי," ממשיך מאט. "תספר לה שאהבתי אותה יותר מכול, לוגן. אתה חייב להבטיח לי שהיא תדע."

"אתה תזכה להגיד לה את זה בעצמך, ואני לא מוכן לשמוע שום דבר אחר. היא הבת שלך, ואף ילדה קטנה לא צריכה לגדול בלי אבא שלה. פשוט תחזיק מעמד. החילוץ עומד להגיע." אני רוצה להבטיח לו שאעשה כל מה שהוא יבקש, אבל אם אגיד לו הוא יחשוב שאני מאשר את הידוע מאליו, ואני ממש לא מתכוון לעשות את זה.

"גם אתה עומד למות?" הוא פוקח את עיניו לכדי סדק צר ומביט בי.

אני נושם נשימה עמוקה, מנסה להשלים עם הגורל שנגזר עלינו. "כנראה," אני לוחש, מקווה שהוא לא שומע אותי, ואז מצמיד את אצבעותיי לעיניי ולוחץ בחוזקה, מתפלל שאולי יקרה איזה נס והסוף שלנו יהיה שונה מזה שנראה לי שעומד להיות לנו. אנחנו חלק מצוות חילוץ מיוחד, ופתאום הפכנו לאלה שזקוקים לחילוץ.

אני מביט באנשי הצוות שלי השוכבים מתים סביבי ובמאט הגוסס בזרועותיי, לא יכול להתעלם מכובד האשמה שרובצת על כתפיי. אני מרגיש את הפציעות, אם כי אין לי מושג מה החומרה שלהן. הכאב חד ופועם, וריח הבשר החרוך צורב בנחיריי, אבל אני חייב להיות חזק. אני חייב להיות חזק בשביל מאט. לשמור על חייו ולהגן עליו כי למאט יש משפחה שמחכה לו בבית, ואילו לי אין דבר ששווה להתאמץ לחיות למענו.

יש לך את רוז, אני מזכיר לעצמי בכעס. תפסיק לדבר שטויות. תחשוב על רוז.

רעד חולף בגופי, מטלטל אותי כאילו הייתי עלה נידף ולא גבר חזק וחסון.

"יש רעידת אדמה?" מאט ממלמל, גורם לי לקפוא על מקומי.

"לא, חבר, אנחנו בסדר, הכול יהיה בסדר," אני מבטיח לו ומוחה את מצחי, משתדל לא להביט בגופי השרוף.

"קר לי..." הוא ממלמל ואני מבין שהוא מאבד דם למרות חסם העורקים שבשארית כוחותיי כרכתי סביב קרסולו.

חם נורא במדבר, והאוויר דחוס ומחניק. כל פלג גופי העליון שרוף ואני מרגיש שהכרתי מעורפלת, אבל אני נאנק ונאבק, שולף את חסם העורקים שנותר בכיס המדים של מאט וזוחל באיטיות לעבר קרסולו, כורך אותו חזק יותר מעל זה שכבר שם, ואז אנחנו ממשיכים לשכב, חשופים לעיני כול. בגלל הפציעות שלנו אנחנו לא יכולים לזחול לשום מקום ולהסתתר ולכן לא נותר לנו אלא להתפלל שלא יגיעו מורדים נוספים. אם רק היה לי כוח לגרור את עצמי ואותו...

"מאט?" אני מוודא שהוא עדיין נושם, ולמרות תשומת הלב שאני מעניק לו ועל אף הסבל, אני משתדל להשאיר את עיניי פקוחות, להקשיב לרחשי הסביבה ולהמתין לשאון מסוק החילוץ, אבל כל מה שסובב אותנו הוא שקט מפחיד, שמופר רק על ידי נשימותינו הכבדות והמקוטעות המבשרות על המוות האורב בפתח.

"ספר לי סיפור," מציע מאט. "אתה זוכר שסיפרת לי שאהבת מישהי?"

אני מחייך לעצמי. חשבתי עליה יותר ממה שהייתי צריך. היא עזבה אותי. היא כבר לעולם לא תהיה שלי. אבל כעת אני עומד למות, אז כל זה כבר לא משנה דבר.

"התאהבתי בחברה הכי טובה של אחותי," אני מתחיל, משתנק לנוכח האבק שממלא את ריאותיי, "היא הייתה הדבר הכי טוב בחיי."

"הסיפור הזה כבר מוצא חן בעיניי." מאט עוצם את עיניו. "תמשיך לדבר."

"טוב, הייתי צריך לשמור את הידיים שלי לעצמי. היא הייתה בת חמש־עשרה כשהבנתי שאני מאוהב בה. אולי אפילו צעירה יותר."

אני ממשיך לספר לו, חושב כמה תמים הייתי כשחשבתי שהאהבה שלנו תנצח הכול. מעולם לא העליתי על דעתי שהיא תרסק את ליבי ותהרוס אותי.

"... וזהו, פחות או יותר." אני מסיים ומפנה את מבטי אל מאט כדי לוודא שהוא מקשיב לי. "מאט?" אני שואל בשקט, מנער אותו קלות. "מאט?"

"אני פה, לוגן," הוא לוחש, נאנק מכאב.

"אל תמות לי עכשיו. בבקשה אל תעשה את זה."

"איך קוראים לה?" הוא שואל. "לנערה ששברה לך את הלב..."

"דון!"