פוטנציאל לאהבה

1
אמט

ג'ק איירונס צריך אישה.

ארבע המילים האלה רודפות אותי כמו רוח רפאים מצוירת ומעצבנת של סקובי־דו כבר כמה ימים. או שבועות? אולי חודשים.

ג'ק איירונס צריך אישה.

זה גורם לי לאי־נוחות. זה מטריד, וכמו כל הדברים המטרידים שרודפים אותי ושגורמים לי לאי־נוחות, זה כנראה נכון.

הגיבור שלי צריך אישה.

אני לא צריך אישה.

אני צריך השראה.

אלו הן שלוש המילים היחידות שרלוונטיות מבחינתי בשלב זה של חיי.

טוב, יש עוד שבע – אני צריך להגיש פאקינג ספר למו"ל שלי.

"אתה רק צריך לכתוב משפט אמיתי אחד," אמר המינגוויי. "תכתוב את המשפט הכי אמיתי שאתה מכיר."

אם אכתוב את שלושת המשפטים האמיתיים האלה במסמך הוורד שלי, יהיו לי ארבע־עשרה מילים בספר. בום! ארבע־עשרה מאחורינו. נשארו רק שבעים ותשע אלף, תשע מאות שמונים ושש.

לך תזדיין, המינגוויי. אתה והנובלות הקצרות שלך והפריז שלך והארבע גרושות שלך וכל פרשיות האהבים שלך. יש אנשים שחתומים על חוזים בני שבע ספרות שיש בהם סעיפים מיוחדים למספר המילים בספר. יש אנשים שחיים ונושמים את ניו־יורק. יש אנשים שמצליחים לכתוב רומנים בלי לסבך נשים בהתחייבויות הספרותיות המפוקפקות שלהם.

יש אנשים שמתאהבים רק פעם בחיים, כי פעם אחת זה מספיק.

יותר מדי, אפילו.

ויחד עם זאת, ממש לא מספיק...

אבל באיזו אישה ג'ק יתאהב?

חשפנית חד־הורית בעלת לב זהב שמנסה להשלים תואר ראשון במשפטים.

שוטרת מקומית זועפת עם פה ג'ורה שלגמרי במקרה יש לה ציצים מושלמים, תחת חלק ועגול והיא אוהבת מוזיקת ג'ז בסגנון הביג־בנד של פעם.

בת דודה פתיינית של אשתו המנוחה, שאולי היא רוצחת סדרתית ואולי לא.

אולי זאת שמשחקת את וונדר וומן...

מה צריך שיקרה כדי שג'ק איירונס יתאהב שוב? כדי שהוא יראה את עצמו כגבר שראוי לאהבה כזאת מאישה טובה? כדי ששוב ירצה לחלוק את חייו עם אישה?

להירדם עם אותה אישה כל לילה, בעודו מאמין שהוא יתעורר אל פניה היפות כל בוקר עד סוף ימיהם – בלי להתייסר באשמה?

לחלום איתה ולדבר איתה על הרצון העז להביא חיים חדשים לעולם?

איך אני פאקינג אמור לדעת?

אני אפילו לא מאמין שזה יכול לקרות יותר מפעם אחת.

איך?

איך משהו שהוא עד כדי כך מדהים ונפלא יכול להיות לא חד־פעמי?

רציתי להתחתן עם סופי.

הצעתי לה כשהיינו בני עשרים ושתיים, לפני שידענו שלא נחיה לנצח. עדיין רציתי להתחתן איתה כשנודע לנו שנותרו לה חודשים ספורים לחיות.

רציתי תיעוד רשמי לכך שהייתי בעלה של סופי ושהיא הייתה אשתי, והיא אמרה שהיא לא רוצה להפוך אותי לאלמן.

"תתחתן עם מישהי שתזכיר לך שהחיים יפים," היא אמרה. "תתחתן עם מישהי שתחיה בשבילך. תבטיח לי שתהיה מאושר שוב."

זאת הייתה הפעם היחידה ששיקרתי לה, כשהבטחתי לה את זה. והבטחתי לעצמי שלעולם לא אתאהב שוב. קיימתי את ההבטחה שהבטחתי לשנינו בלב כל יום, במשך יותר מעשר שנים.

החלטתי לאהוב אותה ולדאוג לה, בטוב וברע, הרבה לפני שהצעתי לה להתחתן איתי. אילו הייתה מסכימה להתחתן, לא הייתי אומר בטקס את המילים "עד שהמוות יפריד בינינו." זין על הקטע הזה עם הפרידה. חייתי בשבילה והייתי מת בשבילה. לאהבה כזאת אין סוף.

הנה משפט אמיתי שאף אחד לעולם לא ישמע אותי אומר – אני מתחיל לשכוח את ההרגשה של להיות מאוהב בסופי, וזה כמו לאבד אותה מחדש.

והנה עוד שניים – יש מצב שאני פשוט צריך זיון. ברור לי שאני חייב לשתות משהו.

וכמו תמיד, אני עומד לכתוב לפחות עוד עמוד נוסף לפני שאעשה משהו.

2
ג'ק איירונס

"שם ייקבע בהמשך" מאת אמט פורד (ספר 6 בסדרת ג'ק איירונס) – פרק ראשון

ביצים. הרגע שבו הבין את זה תפס את ג'ק איירונס מול שתי ביצי עין שהסתכלו עליו בחזרה. הוא אפילו לא שתה קפה עדיין. אולי זאת הסיבה שהוא לא מצליח להתרכז. אולי זאת הסיבה שהוא לא חושב על מבזקי החדשות, או על החשבונות שהוא צריך לשלם, או על השיר ברדיו או על חמשת הגברים שהוא הרג בברלין לפני חודשיים.

אני צריך אישה.

בהתחלה, הוא חשב על סקס. ואז, הוא חשב שיהיה נחמד לאכול ארוחת בוקר עם מישהי. ואז עוד פעם על סקס. סקס וארוחת בוקר עם אישה. עברו שנים מאז שעלה בדעתו לעשות את שני הדברים האלה עם אותה אישה. הוא אפילו לא נתן לאף אישה לישון אצלו ולא הציע לאף אישה קפה או יין בכוסות שאשתו שתתה מהן. אלה היו שני החפצים היחידים שהוא ביקש מאחותו לארוז ולשלוח לו אחרי שהוא השתקע באושנסייד, או נכון יותר, נעלם לשם – כוס היין וספל הקפה המועדפים על אשתו, שלא נרחצו מאז הפעם האחרונה שהיא שתתה מהם. שני חפצים שעדיין נשאו עליהם את סימני השפתון שלה ואת טביעות אצבעותיה.

אחרי שמריאן מתה, ג'ק עזב את עירם הקטנה בדרום קרוליינה ללא דבר פרט לבגדים שעל גופו ולב גדוש אשמה וזעם. אשמה, זעם ואהבה שסירבה לגווע. אהבה שסירבה להישכח, שלא היה לה תחליף.

הוא עמד פנים אל פנים מול המוות אינספור פעמים עוד לפני שהגיע לחוף המערבי, אבל המחשבה על לאבד את חייו מעולם לא הפחידה אותו כמו המחשבה על לאבד אותה.

הוא היה רק עם אישה אחת בחודש האחרון. לא כי היה בה משהו מיוחד, אלא כי היא יצרה עימו קשר כל פעם, ולא היו לו הזמן והכוחות להתחיל להכיר מישהי חדשה. במיטה היא הפגינה התלהבות וכושר של מדריכת ספינינג, אך מחוץ למיטה, הריגוש המנטלי שהיא סיפקה היה כמו לצפות במכונת כביסה במשך תוכנית הפעלה שלמה.

אוקיי, עצור פה, אדוני התותח.

אתה רציני איתי עכשיו?

מה. זה. החרא. הזה.

פאק־פאק־פאק־פאק, מזדיין, מוצץ זין, סופר פח, לוזר שכותב זבל מסחרי ורבי מכר לשעבר.

אפילו המשפט הזה כתוב טוב יותר מהגירה שהעלית עד עכשיו. אין מצב שאתה רציני. נראה לך שזה מה שיעשה את העבודה? אני בחיים לא הייתי חושב ככה, בטח לא בעמוד הראשון. זה מה שאמור לתפוס את הקוראים? אתה כותב מותחנים. זה בדיוק ההפך ממותחן. לקוראים שלך מגיע יותר מהחרא הזה. כל הפתיחה חלשה, ושני המשפטים האחרונים הם שני המשפטים הכי גרועים שמישהו כתב אי־פעם.

סמן את כל הטקסט ומחק. מהתחלה.

כמה זה כבר – הניסיון ה־14 שלך להתחיל את הפרק הראשון?

תודֶה. יש לך מחסום כתיבה. אתה יודע מה זה מחסום כתיבה? מחסום בחיים. דחקת את עצמך לפינה בגלל כל המחסומים ששמת לזין שלך. קום מהמחשב, אחי. צא מהלופט של הביוקר שלך. צא שוב לעולם, תשאף את האוויר של לילות הקיץ ואת מנהטן לריאות וללב שלך שוב. תחשוב על דברים שהם לא הדדליין, והם לא סופי ואני. דבר עם מישהי חיה ונושמת. מישהי יפה. מישהי חכמה ויפה שבאמת אפשר לדבר איתה, שתעלה שוב חיוך על הפנים שלך. מישהי שתוכל לעשות איתה אהבה. מישהי שתוכל להתאהב בה.

ממה אתה פוחד כל־כך?

מעוד לב שבור?

שטויות.

איך אתה בכלל מסוגל לכתוב דמות גברית וקשוחה כמוני, כשאתה פאקינג כוסית בעצמך?

תמצא את הביצים שלך.

צא. לעולם.

אם לא בשביל עצמך, אז בשבילי.

בשביל המעריצים שלי.

טוב, בסדר. בשביל המעריצים שלך.

תעשה את זה בשביל המיליון דולר מקדמה ההזויה שכבר קיבלת ובשביל ראיין גוסלינג והפוטנציאל לסרט נוסף ומצליח בסדרה.

תעשה את זה בשביל הזין שלך, כי הפעילות היחידה בסביבתך בשלושת השבועות האחרונים נרשמה באפליקציית המשלוחים ובמקלדת שלך – ועוד לא נתת לי עמוד ראשון נורמלי אפילו.

תחזור כשתמצא השראה ותרגיש ראוי לתואר סופר סדרת רבי המכר ג'ק איירונס – חתיכת קליפה מיובשת בת שלושים וחמש של הגבר שהיית פעם – ותביא לי אישה. תביא לי אישה שתעיף אותי ותטלטל אותי ופאקינג תוריד אותי לברכיים. אתה שומע אותי, אמט פורד? אל תטרח להקליד אפילו מילה אחת נוספת עד שתמצא אותה.

קדימה.

פאקינג צא כבר לעולם.