ילדות טובות 2 - מלכודת לילדות רעות

1 

תמונה שווה אלף מילים

סטייסי

אף פעם לא שמתי זין על מה שחושבים עליי.
אני מקללת יותר מדי? פאק, כן.
יש לי יותר מדי קעקועים? תלוי מה אתם מעדיפים בקטע של יחס דיו לעור.
באזורים המוצנעים שלי יש פירסינג? רק בימים שסקס נגמר בס'.
תמיד הייתי הבחורה המרדנית ששום דבר לא עניין לה את התחת. אהבתי הרפתקאות וריגושים. הייתי מוכנה לנסות כל דבר לפחות פעם אחת.
חוץ מהתמסדות.
עצם המחשבה על זה עשתה לי צמרמורת.
הייתי חידה. הדבר האהוב עליי ביותר בעולם, חוץ מאורגזמות? רומנים רומנטיים. אחד הדברים הכי פחות אהובים עליי בעולם? המחשבה שאבלה את שארית חיי עם אדם אחד.
האשמתי את כל הרומנים הרומנטיים שקראתי לאורך השנים. הגיבורים שם תמיד מושלמים.
שרירים? יש.
לסת מסותתת? יש.
דיבור חלקלק? יש.
עבודה? יש.
ביצועים במיטה? יש ויש.
ואני לא הצלחתי למצוא מישהו שאפשר לסמן לו וי בכל הקטגוריות. יצאתי פעם עם בחור שהיה אולי הבחור הכי חתיך שראיתי בחיים, עיניים כחולות בורקות, מכוסה קעקועים, חיוך שממיס תחתונים, אבל לא היה לו מושג מה עושים אחרי שהתחתונים נמסים.
אמצא כנראה את משולש ברמודה לפני שהוא ימצא את הדגדגן שלי.
ואז הגיעו כל מיני רעיונות לא מציאותיים על אהבה ממבט ראשון, ולהיות בטוחה במאת האחוזים שהוא האחד שנועדתי לחיות איתו את חיי.
נו, באמת!
אני מאלה שבחירת תוספת לפיצה לוקחת להם לפחות עשר דקות.
לא יכולתי להעלות על הדעת שאפגוש מישהו שיפזר על ראשי אבק קסום של אהבה ואז אחשוב שהוא "האחד". הנרתיק שלי חשב ככה לפעמים אבל לא הלב. ממש לא הלב.
זה היה קורה ברגעים האלה שבהם הלב לא מחובר למוח אלא לנרתיק, שרצה לפתוח בשביתה כי לא אפשרתי לאף אחד לבקר בו חוץ מאשר לאצבעות שלי.
זינקתי על המיטה שלי והרמתי את הטלפון. התעלמתי ממעל מאה מיילים שעמדו להישאר ללא מענה והחלקתי את אצבעי על אפליקציית הקינדל שלי לפני שהחלטתי לפתוח את אנשי הקשר.
התחלתי לעבור על הרשימה.
אריק.
דביק מדי.
ג'ון.
קטן מדי.
לוק.
יותר מדי רוק.
מארק.
מלוכלך במידה הנכונה.
לחצתי על השם של מארק לפני שלחצתי על אייקון המצלמה הקטן בתחתית המסך. מארק לא היה האושר ועושר שלי, אבל הוא היה מסוגל לספק לי את זה לכמה שעות.
הוא השיג את המטרה הזאת כמה פעמים בעבר.
שכבתי על המיטה והתמקמתי לפני שהרמתי את הטלפון מעליי והצטלמתי.
הבטתי בתמונה שלי מהצוואר ומטה. שדיי היו חשופים, והיהלומים בטבעות הפטמה שלי זהרו בפלאש. ידעתי שמארק ימות על זה.
הוא יֵדע שזאת אני בלי לקרוא בכלל את השם.
לחצתי "שלח" לפני שהשלכתי את הטלפון על המיטה וניגשתי למקלחת.
מהיכרותי עם מארק ידעתי שהוא יהיה בדרכו לכאן תוך רבע שעה, והייתי צריכה להתכונן. אלוהים, הייתי מוכנה ועוד איך.
עברו ארבעה שבועות ושלושה ימים מהזיון האחרון שלי, אבל מי סופר.
אני ספרתי.
ספרתי כל דקה ודקה.
כי הייתי כלבה איומה אם לא עשיתי סקס במשך הרבה זמן. אפילו אני כבר לא יכולתי לסבול את עצמי.
אף פעם לא הבנתי איך נשים אחרות עומדות בזה. היו לי המון חברות שהרגישו שהן חייבות להיות בקשר עם גבר כדי לקיים יחסי מין, ולמרות שהבנתי את ההיגיון, לא הבנתי איך הן מחזיקות מעמד בלי ליהנות מסקס לוהט ומטורף עם מישהו שלא רוצים ממנו שום דבר מעבר.
בעיניי זה היה הסקס הכי טוב שיש.
בלי מחויבות.
בלי ציפיות.
בלי הצהרות אהבה כוזבות תוך כדי שעטה אל האורגזמה.
שניכם יודעים במה מדובר ויודעים מה היעד. תמיד האמנתי שאסור להבטיח הבטחות שווא.
קרצפתי את עצמי בליפה לפני שיצאתי מהמקלחת ומרחתי קרם על העור.
מערכות יחסים יצרו צייתנות. את פתאום מתחילה לדאוג לבן הזוג שלך. ולי לא היה זמן לדאוג למישהו אחר. קרו אצלי יותר מדי דברים גם ככה. לא רציתי להוסיף גם צרות של אחרים לבלגן.
הייתי צריכה בחור לכמה שעות בלבד.
התעטפתי במגבת והרמתי את הטלפון.
בחיי, סטייסי.
בדיוק התגובה שרציתי לקרוא.
אתה בא?
צפיתי בשלוש הנקודות מרצדות על המסך שלי.
איפה את גרה?
על מה הוא מדבר? מארק היה אצלי בבית עשר פעמים. הוא הכיר את הדרך לבית שלי וגם לדגדגן.
תפסיק לשחק משחקים. אני לבושה רק במגבת ;)
שלוש הנקודות האלה הופיעו לרגע לפני שקיבלתי תגובה.
אני לא משחק משחקים. תשלחי לי את הכתובת שלך ואגיע מיד.
נשפתי בתסכול והעברתי את ידי בשערי הרטוב.
עמדתי להשיב ולהגיד לו שישכח מזה, אבל אז עיניי קלטו את השם בראש המסך וליבי עמד מלכת.
קראתי אותו שוב ושוב. התפללתי שהעיניים שלי עובדות עליי.
מייסון. לא מארק.
מייסון פאקינג קונור.
שלחתי תמונה שלי בעירום למייסון פאקינג קונור.
התיישבתי בקצה המיטה שלי וניסיתי לנשום דרך הבהלה. אצבעותיי לפתו את הסדינים הרכים בכוח עד שחששתי שייקרעו בגלל מה שעמדתי לעשות.
ספרתי על יד אחת את הדברים שידעתי על מייסון.
1. הוא אח של החברה הכי טובה שלי.
2. הוא החבר הכי טוב של הבוס שלי.
3. הוא רב־זיין.
אבל הוא גם חתיך הורס.
לא שהעובדה השלישית הפריעה לי בדרך כלל, בטח לא כשמדובר בכזה חתיך, אבל בשילוב שאר העובדות, הוא היה מחוץ לתחום.
אצבעותיי ריצדו על המסך, אבל לא ידעתי איך להגיב. איך אסביר שהודעת הסקס שלי נועדה למישהו אחר?
אוי ואבוי, מייסון. אני ממש מצטערת. התכוונתי לשלוח את זה למישהו אחר. בבקשה תמחק את התמונה.
הנה. זה אמור לסגור את העניין. לא קרה כלום.
לא.
מה לא?
הלב שלי הלם בקצב שלוש הנקודות שליוו את ההקלדה שלו.
אני לא מצטער ואני לא מוחק את התמונה.
הבטתי במסך בהשתאות.
מייסון!
רציתי להרוג אותו.
סטייסי!
צרחתי בתסכול.
בבקשה תמחק את התמונה.
בבקשה תשלחי לי את הכתובת שלך.
החזקתי את הטלפון בידי אבל לא עניתי.
עומד לי מהרגע ששלחת לי אותה. לא מפסיק לדמיין מה אני עומד לעשות לך.
הרגשתי שגופי מתחיל לעקצץ כשקראתי את המילים שלו והוריתי לו להירגע מיד. מייסון קונור לא טוב לנו.
אין מצב בעולם שאני שולחת לך את הכתובת שלי.
לא. בהחלט לא יקרה. אולי אני לא הבחורה הכי שפויה בעולם, אבל גם לי יש קווים אדומים. וביניהם לא לזיין את אחיה של החברה הכי טובה שלי.
הוא פשוט צריך למחוק את התמונה ונשכח שכל זה קרה בכלל.
אבל הייתי צריכה לדעת שמייסון קונור יהרוס לי את התוכנית.
חבל, חמודה. אין מצב בעולם שאני אמחק את התמונה הזאת.
שיט.
עמדו בפניי שתי אפשרויות. לפרוץ אליו הביתה, לגנוב לו את הטלפון ולמחוק את התמונה בעצמי, או להעמיד פנים שזה לא קרה.
הרגשתי שאתחרט על כך שפסלתי את הפריצה.