פרולוג
לפני שבע שנים
אמרסון
"אז אחזתי את השיער שלה באגרוף שלי ושנינו היינו בתוך זה כשהסתכלתי לה ישר בעיניים ואמרתי 'תמצצי לי את הזין כמו ילדה טובה'. הדבר הבא שקרה זה שהיא הרימה את היד, הזיזה אותה קצת אחורה ונתנה לי אגרוף בפרצוף."
"שיט!" מקלל גארט כשהוא מעווה את פניו.
"לעזאזל!" שואג האנטר.
מעבר לשולחן, מגי, האישה היחידה בחבורה, נראית מבוהלת.
אני מתכווץ כשאני נוגע בחבורה הסגולה והטרייה שמתפשטת סביב העין שלי.
"אני לא חושבת שהיא אהבה את זה," מגי מעירה בגיחוך קל לפני שהיא לוקחת לגימה מהיין הלבן שלה.
"נראה לך?" אני מתפרץ. אני אוחז בכוס הבירה ומצמיד את הזכוכית הקרה אל פניי, להשקיט את הכאב שפועם לי מסביב לעין. זה כואב הרבה פחות מגאוותי הפגועה. ההשפלה של לקבל את הפנס האמיתי הראשון שלי משחרחורת קטנה ויפה שאיתה פלרטטתי במשך שבועות, ושהייתי להוט כבר לתקוע את הזין שלי בתוכה, הייתה הגרועה בפציעות שספגתי.
"זאת אומרת... חשבתי שאנחנו מסתדרים נהדר. היה נדמה לי שהיא מספיק קינקית, והיא לגמרי נראתה בעניין, אבל כנראה טעיתי. מתברר שהיא לא בקטע של איזו השפלה קטנה וסקסית."
השולחן משתתק לרגע. שלושת חבריי לעבודה ואני הפכנו את שעות אחרי הצהריים האלה של יום חמישי בבר למסורת. כולנו שונאים את חברת הבידור שאנחנו עובדים בה. כשלקחנו את הג'ובים האלה עשינו את זה בגלל הריגוש והאהבה לתעשייה. עכשיו אנחנו נפגשים פעם בשבוע כדי לשתות ולקטר איך היינו מנהלים את החברה בצורה אחרת, ואיך היינו מצליחים יותר לבדנו. אבל זה רק דיבורים. אף אחד מאיתנו לא מוכן לעזוב משרה קבועה כדי להתחיל מחדש.
ולעיתים קרובות מאוד אנחנו מדברים על סקס, כשכל אחד מאיתנו מגלה את הסודות הכי מלוכלכים שלו מחדר המיטות, כמו חבורה של זקנים שחולקים סיפורי קרבות אדירים. אפילו מגי הצנועה שלנו מצטרפת. חוץ מהאנטר והחברה הקבועה שלו, איזבל, כולנו פנויים, וכולנו מתכוונים להישאר כך. אחד היתרונות של עבודה בתעשיית הבידור הוא שאנחנו עובדים בלילות, באירועים ובמסיבות שיכורים, מה שאומר שאנחנו תופסים זיונים באופן די קבוע. זה נותן לנו שפע של נושאים לשיחה, כך שאנחנו לא צריכים לבלות את כל הזמן המשותף שלנו רק בקיטורים על החברה שאנחנו עובדים בה.
"איזה זין, גבר," משיב גארט במבט מהורהר. "זה ממש חרא שאין דרך לשדך בין אנשים לפי הדברים הקינקיים שהם אוהבים לעשות בחדר השינה."
מייד השולחן כולו פורץ בצחוק. כי זה מה שגארט עושה. הוא ממציא בדיחות ומצפה לגל של תגובות משועשעות אחרי כל משפט שיוצא לו מהפה, כבר למדנו להכיר את זה.
"אני רציני, לעזאזל. זה לא היה נחמד אם היית יכול להיפגש עם מישהי שנהנית מאותן סטיות כמוך? לא היית צריך להסתתר או להתבייש בדברים הקינקיים שגורמים לתחתונים שלך להירטב."
"גארט, אתה משוגע," משיב האנטר, אבל עד שאני מניח את הכוס הריקה שלי על השולחן, המחשבה הזו כבר נתקעת במוחי. למה אפליקציות היכרויות לא משדכות בין אנשים לפי הנטיות הקינקיות שלהם? הו, אפילו יותר טוב... מה אם היה אפשר לשכור מישהו שימלא את התשוקות האלו?
ומקום בטוח ליהנות מהן.
באותו רגע נוחתת עליי ההבנה שלקבוצה של אנשים עם ניסיון בתעשיית הבידור יכולים להיות הכישורים הדרושים כדי להוציא דבר כזה לפועל. אם רק היה לנו אומץ לעשות את הצעד. זה יכול להתחיל עם שירות היכרויות, ליותר מאשר סתם זיונים ללילה והודעות 'ערה?' אלא משהו רציני, שבו אנשים לא חייבים להתבייש כל כך בגלל הדברים שגורמים להם הנאה.
משם זה יכול רק לגדול. אפליקציה של השירות... ואז, יום אחד, 'מועדון־מוּזרויות' אמיתי. 'קלאב קינקי'.
"אני לא משוגע," מתווכח גארט. "למי כאן אין תשוקות מיניות ביזאריות שתמיד רציתם להגשים אבל פחדתם מדי לבקש? זאת אומרת, כמובן, אמרסון לא פוחד לבקש."
הם צוחקים שוב, והאנטר תוקע לי מרפק בצלעות, אבל אני לא עונה כי אני עדיין חושב על הרעיון ההוא.
"קדימה, נו. אני רציני," אומר גארט. "מתוך כל הדברים שעשיתם, מה הדבר האחד שאתם ממש משתוקקים להיות מסוגלים לבקש? אתם יודעים שיש לכם משהו כזה. אז בואו נשמע."
"אתה ראשון," עונה מגי בגיחוך של שביעות רצון. בתור האישה היחידה, שהיא גם מעט עצורה ומאופקת, מגי התמחתה באומנות של סיבוב השיחה בחזרה אלינו והסטת תשומת הלב מעצמה ככל שניתן.
"בסדר," הוא אומר.
אני כאילו מתנתק מהם לרגע בזמן שהם חולקים, כל אחד מהם, את הפנטזיות המיניות העמוקות והאפלות ביותר שלהם, כי כמו שגארט חזה, לכל אחד יש פנטזיה כזו. ולא כולן מוזרות כל כך, למען האמת.
זה גורם לי לחשוב... אם לכל אחד בשולחן הזה יש את המוּזרוּת המינית הפרטית שהוא פוחד לדבר עליה... אז אולי גם לכל אחד בבר? לכל אחד בעיר? בארץ? בעולם?
"בסדר, אמרסון," האנטר אומר כשהוא תוקע לי אצבע בכתף. "תורך."
"אה, זה קל," גארט חותך אותי. "לא שמעת את הסיפור שלו? אמרסון אוהב להשפיל, ולחטוף על זה אגרוף בפרצוף."
כולם פורצים בצחוק, ואני מצטרף, אבל אני לא עונה. אני לוקח לעצמי עוד משקה, אבל לא מגלה יותר כלום. כי הם יכולים לחשוב שהַשפּלה זה הסגנון שלי, אבל זה ממש לא.
בבוקר שלמחרת אנחנו מקבלים את ההודעה שהחברה שאנחנו עובדים בה התמוטטה. הם הגישו בקשה לפשיטת רגל וכולנו עכשיו מחוסרי עבודה, אבל לפני שמישהו מאיתנו מספיק לפנות לקבלת דמי אבטלה, יש לנו תוכנית עסקית. אני עומד בראש החברה. גארט מטפל בלקוחות. האנטר אחראי על הפיתוח. ומגי מנהלת את כולנו. זה עד כדי כך פשוט.
מועדון מנויים ארוטי נולד.
פרק 1
חוק מס' 1: אף פעם אל תסכימי לסבול חבר דושבג — תעיפי את האפס.
צ'רלי
"מה לעזאזל הבעיה שלך, צ'רלי?" בּוֹ מתפרץ כשהוא רואה אותי נכנסת לחניה בחלונות פתוחים. הלסת שלי מתהדקת כשאני יוצאת מהמכונית וטורקת את הדלת אחריי. אני מציצה אחורה אל אחותי, שמביטה בנו מהמושב שליד הנהג, ובולעת את ההשפלה בכך שהיא שומעת את האקס המטומטם שלי נוזף בי על המדשאה הקדמית של הבית החדש שלו. אני אפילו לא שואלת מה עשיתי, כי איתו, איכשהו תמיד יוצא שזאת אשמתי.
"לך תזדיין, בּוֹ," אני מסננת מבעד לשיניים מהודקות. "רק תן לי את החצי שלי מהפיקדון, כדי שאני אוכל לעוף מכאן."
הוא עוצר באמצע הדרך בין הטנדר לדלת הקדמית של הבית, כשאחד מהקרטונים של מעבר הדירה בזרועותיו. "הלוואי שיכולתי, אבל את לא היית בפגישה המסכמת עם בעל הבית, אז הם שלחו את הכסף לאבא שלי. תצטרכי לקחת את זה ממנו."
"אבא שלך? מה? למה?"
בּוֹ נושא את הקרטון שעליו כתוב 'דברים של אקס בוקס' לתוך הבית ומניח אותו על הרצפה ליד הטלוויזיה, לפני שהוא חוזר בחזרה אל הטנדר. הוא שוכר בית חדש עם החבר הכי טוב שלו, ונראה שהוא עדיין חש עוינות כלפיי בגלל שעזבתי אותו. בּוֹ ואני יצאנו במשך חמישה־עשר חודשים, ובמשך שישה מתוכם גרנו יחד בדירה שכורה איומה שבה הבנו די מהר שאנחנו בעצם שונאים זה את זה. התברר שאנחנו יכולים לצאת יחד ולעשות סקס מדי פעם, אבל להיות במערכת יחסים בוגרת עם מגורים משותפים, זה לא בשבילנו.
לקח לו רק שלושה חודשים מהרגע שעברנו לגור יחד עד שהוא בגד בי. או עד שהוא נתפס, למען הדיוק.
"כן, צ'רלי. אבא שלי. הוא היה רשום בחוזה השכירות בתור העֲרֵב שלנו, וכשלא היית בפגישה כדי לקחת את הפיקדון, הם שלחו אותו אליו."
"זין," אני ממלמלת. "טוב, אני מצטערת שלא הייתי כאן, בּוֹ, אבל הייתי בעבודה." אני מקפידה להדגיש את המילה, כי אני זו שעבדתי בשתי משרות בזמן שהוא בקושי הצליח להחזיק בעבודה אחת למשך יותר מחודש.
"לטגן נקניקיות בזירת ההחלקה לא בדיוק הופך אותָך למבוגר האחראי ביחסים האלה."
"אני, לפחות, יכולתי לשלם את החשבונות."
"בואי לא ניכנס לזה שוב," הוא צועק כשהוא טורק את הדלת האחורית של הטנדר. זה לא שיש לו בעיות של ניהול כעסים, הוא פשוט דפוק.
"אתה התחלת."
אני מציצה אחורה אל סופי, שצופה בנו מהמכונית. יש לה הבעה קפוצת שפתיים, כשגבותיה מתקרבות זו אל זו. הבעה שאומרת בבירור שהיא שונאת את חילופי הדברים ביני לבין האקס שלי.
אני חייבת לומר לזכותה. מההתחלה, אחותי בת הארבע־עשרה הייתה המבקרת החריפה ביותר של בּוֹ. ברור, באותה תקופה היו לי כוכבים בעיניים, והאהבה סנוורה אותי. ולמרות שהיא בת ארבע־עשרה בלבד, היא חסינה בפני הקסם של בחורים בגובה מטר שמונים, תלתלים בצבע חול, עיניים כחולות חודרות, ושרירי בטן שלא נגמרים.
"אז מה אני אמורה לעשות?" אני שואלת כאשר בּוֹ ממשיך לפרוק את הקרטונים, מתעלם מנוכחותי.
"טוב, אם את רוצה את החצי שלך בפיקדון, כנראה תצטרכי לקחת את זה מאבא שלי."
"אתה לא יכול פשוט לקחת את זה ממנו?"
מאיזושהי סיבה טיפשית, אני מרגישה כאילו אני זו שמתנהגת כמו קוץ בתחת. בּוֹ תמיד היה כזה. הוא פשוט יודע לגרום לי להרגיש חסרת ערך ונואשת לכל סוג של תשומת לב אוהדת מצידו, עד כדי כך שבזבזתי יותר זמן בניסיון לרַצות אותו מאשר להיות מאושרת. מה שנעשה לי ברור לגמרי אחרי שנפרדנו. לפעמים, מרוב עצים אנחנו באמת לא יכולים לראות את היער, כמו שאומרים.
"את יודעת שאני לא מדבר יותר עם החרא הזה."
"אז אתה לא מתכוון לקחת בחזרה את החלק שלך בפיקדון?"
"זה לא שווה את זה," הוא נוהם. אני הולכת אחריו בחזרה אל הבית.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד את הכסף הזה, בּוֹ."
באנחה ארוכה ומעצבנת, הוא מסתובב לעברי ומגלגל את עיניו. "בסדר. הנה." הוא שולף את הטלפון שלו מכיסו האחורי ומקליד משהו במהירות, בגבות זעופות. דקה לאחר מכן, הטלפון שלי רוטט בתוך הארנק שלי. "זאת הכתובת שלו. תפתרי את זה איתו."
ואז הוא פשוט מתרחק, משאיר אותי עומדת בפה פעור. "אתה רציני? זהו זה?"
"אם באמת היית רוצה את הכסף, היית צריכה להיפגש אתמול עם בעל הבית."
"אתה דפוק בשכל," אני ממלמלת, לפני שאני מסתובבת ומשאירה אותו לפרוק את החפצים בבית החדש שלו. אני צועדת במורד שביל הגישה לעבר המכונית, שם יושבת אחותי עם האיירפודס שלה בתוך האוזניים, ומנסה כמיטב יכולתי לא להיראות מודאגת כפי שאני באמת. אבל כשאני מתיישבת במושב הנהג וסוגרת אחריי את הדלת, אני מרגישה את עוצמתו של המבט המרוכז והאוהד בעיניה. מצחי נשמט על ההגה, ואני נאבקת בדחף לבכות.
"בּוֹ הוא חתיכת זין," היא אומרת בשקט, ואני צוחקת. זה חלק מהקטע של להיות אחות גדולה, לתת לסופי לקלל לידי. אימא שלי חוטפת התקף כשהיא שומעת מישהי מאיתנו מקללת, אז אני מרשה לה לעשות את זה כשאנחנו לבד. ובמקרה הזה, אני לא ממש יכולה להתווכח איתה.
"אני יודעת."
"לפחות נפרדת ממנו."
"כן. רק חבל שעוד לא קיבלתי את הכסף שלי." אני מוציאה את הטלפון שלי מתוך התיק ופותחת את ההודעה של בּוֹ.
"למה לא?"
"כי פישלתי ואני אידיוטית. אז עכשיו אני צריכה ללכת לקחת את הכסף מאבא שלו, ואני מוכנה להתערב שהאידיוט הזה לא נפל רחוק מהעץ שעליו צומחים שאר האידיוטים."
"אז בואי נלך לקחת את זה," היא עונה, ונראית קצת יותר מדי נלהבת לנסוע לקחת כסף מזר גמור.
"אין לי מושג איפה האיש הזה גר בכלל. אני לא לוקחת אותך ל'גטו'." כשאני נוגעת בכתובת שבהודעה, נפתחת אפליקציה של מפה ומראה סיכה אדומה נעוצה ברחוב שנמצא היישר מול שפת האוקיינוס. "זה לא יכול להיות נכון."
"מה זה?" היא שואלת, רוכנת מעבר לכתפי.
"זה אומר שהבית שלו נמצא ברובע שמשקיף על האוקיינוס."
"בואי ניסעעעעעע."
אני צוחקת שוב ופורעת את שערה הקצר, הכחול דהוי. הוא עדיין צומח מהתספורת הקצוצה שהיא עשתה לעצמה בקיץ האחרון, כך שעכשיו הוא מגיע בדיוק מתחת לאוזניה.
"ניסיון נחמד, דרדסית קטנה. אבל יש לך שיעור פסנתר, וגברת וילקוקס תוריד לי את הראש אם תאחרי שוב."
סופי מגלגלת את עיניה ומבצעת מולי הזעפת פנים תיאטרלית בזמן שאנחנו יוצאות מכביש הגישה של בּוֹ ומתחילות לחצות את העיר לכיוון בית הספר התיכון שבו מתקיימים שיעורי הפסנתר שלה. במהלך הדרך אני משחזרת כל רגע בוויכוח עם בּוֹ, כשנימה קשה וצורמנית נלווית אל הזיכרון. ותחושה של אימה מתיישבת בקרקעית בטני כשאני חושבת על כך שעליי להתעמת עם אבא שלו.
כשהיינו ביחד, בּוֹ דיבר רק לעיתים נדירות על משפחתו, ובכל פעם ששאלתי עליהם הוא שינה את הנושא, כאילו הוא התבייש או היה נבוך. היה קשה מספיק לשכנע את אבא שלו לחתום לנו על ערבות בשנה שעברה, אבל זמן קצר לאחר מכן חל ביניהם נתק, ובּוֹ הפסיק בכלל לדבר איתו. בהתחלה התקרבנו זה לזה בזכות השנאה המשותפת שלנו לאבות שלנו. ואם אבא של בּוֹ דומה במשהו לאבא שלי, הפגישה איתו בטוח תהיה פיצוץ.
טוב.... ממש לא מה שציפיתי, הפתיע אותי לטובה ברמות. הספר מצויין, הכתיבה מצויינת, התרגום מצויין, וה 🌶 ספייסי. אני מבינה את כל מי שרשם שלא יכל להוריד את הספר מהידיים.
זו סדרה שאם תתחילו אותה ישר תרוצו לעוד ספר אם אתם אוהבים את הסגנון, במילה אחת, וואו😍
האם ההפרשי גילים והעובדה שהוא האבא של האקס שלה טיפה מוזרים לי? כן. אבל הקונספט של הספר הזה מאוד שונה וייחודי. ההתפתחות של שרלוט והתהליך שהיא עוברת עם המיניות שלה מזכיר לי אותי בתהליך היכרות שלי עם עצמי, והתשוקה הבוערת בינה לבין אמרסון לא מאפשרת להניח את הספר בצד.
סקסי, רותח, לוהט, מגרה, קינקי, לא מתקרב למה שעובר מי שקורא את הספר הזה רוצו לקרוא את כל הסידרה 🔥🔥🔥❤️🔥🔥🔥
ספר טוב לג'נר, קריא מאוד. לא כל כך מציאותי מבחינתי, אבל העלילה סוחפת והכתיבה טובה.
וואו מתחיל כסיפור גנרי שכבר קראנו מיליוני פעמים ונהיה טוב יותר ויותר עם המשך הקריאה ממשיכה לספר השני
התלבטתי המון זמן אם לקנות את הספר, ואני שמחה שעשיתי זאת. הופתעתי מאוד לטובה, יש בספר עומק, הדמויות הראשיות מתמודדות עם סיטואציה מורכבת ומעניינת. הספר כתוב בצורה מעניינת, שנונה וקולחת, המון אששש לוהט שכיף להיסחף איתם בקיצור ממליצה בחום
לא אשקר היה לי קצת מוזר לקרוא את הספר הזה כי זה פעם ראשונה שאני קוראת ספר כזה. כן אהבתי את העלילה. אזהרה ספר מאד ארוטי וסקסי
כמה מתח מיני אחרי שקראתי חלק מהביקורות ממחשבה ראשונית כשממירים את המחשבה למציאות ברור שזה לרגע מוזר שהיא האקסית של הבן שלו אבל כשחושבים על זה היא בת 21 הוא בן 40 בסךךך הכל והיום יש גברים בגיל הזה שנראים בתחילת ה30 שלהם וזה מה שעשה את כל הספר אמאלה אמאלה ושוב אמאלההההה רוצו לקרוא
ספר כייפי, כתוב קולח, מצחיק. משחקי שליטה סקסיים שלא משפילים את האישה הכי טוב בסדרה
ספר מהמם ברמות!! סיימתי ביומיים ממש מרגש ואי אפשר להניח לדקה. יש הרבה תיאורים מי שלא אוהבת לא ממליצה!!!
מדהים! לקח לי הרבה זמן להחליט לקנות כי מהשורות הראשונות של הספר ציפיתי למשהו בסגנון חמישים גוונים- לא תיאור אמין של קינק ותפיסה מאוד רופפת של הסכמה. לא יכולתי לטעות יותר, רואים שהסופרת יודעת על מה היא מדברת ובאמת מעורבת בקהילה. אבל מעבר לזה- דמויות עגולות, קצב עלילתי נעים, סיפור אמין, ייצוג להטבי, ומלא מלא סמאט איכותי, מה עוד אפשר לרצות? רק מקווה ששאר הספרים בסדרה עומדים ברף הגבוה שאיתו היא התחילה🤞🏻❤️🔥
אמאל'ה אבאל'ה לא ידעתי למה לצפות כי מתיאור הספר הייתי בטוחה שזה הולך להיות מתסכל וממחזר כמו סגנון 50 גוונים אבל - ויש אבל רציני - נהנתי מכל רגע. פשוט כתוב טוב! העלילה נבנית מכון ובקצב הנכון לא מהר מידי לא לאט מידי אבל לגמרי סוחף! לגמרי ממכר! לגמרי אנושי! המסע של צ'ארלי מילדה כל כך חסרת ביטחון ואמון בעצמה למה שהיא הופכת בסוף הספר פשוט מדבר לחלקים מסוימים אצל הרבה מאיתנו. ביג לייק - מקווה ששאר הספרים לא יאכזבו.
קודם כל ולפני הכל, אמאלה ואבאלה. (בעיקר אבאלה). מי זו שרה קייט ואיפה היא הייתה כל חיי עד לרגע זה ממש??? אני אתחיל בזה שההייפ סביב הספר ברשתות החברתיות מוצדק לגמרי. בכיתי, צחקתי, התאהבתי, כעסתי, התרגשתי וכל זה לדעתי כבר בתוך ה100 דפים הראשונים. שלא תדעו איך נראיתי אחרי שסיימתי אותו ב7 בבוקר אחרי לילה שלם של קריאה. לא הצלחתי להניח אותו לרגע. ספר שהוא חובה לחובבות וחובבי הז׳אנר. אני כן אומר שמרגע מסוים היו לי קצתתתתת יותר מדי סצינות מיניות, זה הרגיש כאילו כל מבט גרם לסמינה כזאת להתרחש אבל לא ברמה בלתי אפשרית להבלגה. חוץ מזה, על מי אני מנסה לעבוד, אהבתי כל רגע;) והשימוש החוזר על צירוף המילים ״פשוטו כמשמעו״ הטריף אותי, אין לי מושג למה, אבל שוב - אפשר להבליג. סך הכל ספר נהדר שיש בו הכל מהכל. לא אסלח לשרה קייט לעולם על הדמעות שנפלו לי במהלך הקריאה בו אבל היא יצרה את אמרסון גרנט אז אני מניחה שזה בסדר. מושלם!
אמאלה הספר הכי מרגש ומושלם שקראתי בעולם נוגע ללב, סקסי ופשוט אי אפשר להספיק לקרוא ❤️
הספר פשוט מפתיע ו לגמריי לטובה הייתי בטוחה שאני לא מתחברת לסגנון אבל וואלה הכל כתוב בצורה כל כך טובה צחקתי בכיתי ובעיקר שמחתי ביחד עם הדמויות
העלילה ממש טובה (פחות התחברתי למשחק התפקידים שלהם) מלאה בתסבוכות מעניינות שמרתקות אותך לספר מהתחלתו ועד סופו. זה פותח אותך לעולם 0ק0, שלי אישית לא היה מוכר קודם וזה מדהים.ממליצה בחום!
ספר מיוחד מאוד, מרתק ומעניין. חושף אותנו לרגשות הבסיסיים של כל אדם, וההזדהות עם הדמויות עמוקה מאוד. הספר סקסי וכייפי, והדמויות מתפתחות בצורה שובת לב. התקציר ממש לא מתאר את הספר, לכו לקרוא !!
ספר מקסים. ממש סיימתי בתוך יום לא יכולתי להוריד את הספר עד שסעימתי לקרוא . ממליצה מאוד❤️
פעם ראשונה שאני קוראת ספר בסגנון טאבו ובאמת שזה ספר מעולה, לא רציתי להפסיק לקרוא. היה כיף לראות איך הדמות הראשית מתפתחת במהלך הסיפור ואת סיפור האהבה שלהם נבנה. כן יש הרבה קטעי סקס מפורטים אבל לי זה לא הפריע לעלילה. אהבתי גם את הביקורת שהספר מעביר על שיפוטיות של אנשים.
התאהבתי בו בשנייה. קראתי כל הלילה ואני מתכננת לקנות את הספר השני בסדרה. הראשון מצוין בטירוף ואין אפשר לתאר את ההרגשה שהספר הזה עשה לי כשקראתי אותו. הוא מדהים. בסגנון של ״נערת יום הולדת״ הספר הזה ממש דומה ל״מילים שלו״
לוהט, זורם, כייפי, מעניין. (בניגוד לתקציר שממש לא יוצר חשק לקרוא). נקרא בכמה שעות.
וואו, מרוב שהתאהבתי, לא הפסקתי לסמן דברים בספר. לרוב אני לא קוראת ספרים בסגנון הזה של אהבות אסורות, אבל זה היה מושלם ואני עוברת לספר הבא!!
ואוו איזה ספר מדהים כתוב טוב, סקסי, לוהט שלא יכולתי להישאר אדישה היו לי הרבה ציפיות לספר הזה מרוב שראיתי הרבה קטעים בטיקטוק. והספר היה אחד הטובים בז'אנר פער גילאים, האבא של החבר.(אקס) שווה לקרוא ממליצה מאוד.
אהבתי! קצת יותר מדי סקס לדעתי, אבל זה לא בא על חשבון העלילה אז זה בסדר. אמרסון מושלם! מחכה לספר הבא.
האמת שהופתעתי לטובה. אני לא מתחברת לכל ה עולם הBDSM של אדון /סאב , ובכלל דמות נשית שהיא חלשה מאוד וגבר שהוא מאוד אכזרי ומשפיל מוריד לי מהספר. והפעם מדובר בגבר שבתוכו הוא גבר רגיש אכפתי אוהב שעוזר לאישה שאיתו לגלות את הכוחות הנשיות והערך העצמי שלה.
פאקינג מושלם ספר שלא הצלחתי להניח בצעד אהבתי את העלילה את הדמויות ובעיקר את ה🌶
וואו וואו וואווווו יותר מ 600 עמודים, קראתי ביום אחד !! ספר מהפנט ברמות, עלילה ממש ממש ממש בנויה טוב, קריאה אמינה ממש.
ספר מושלם סקסי בטירוף אני מאוהבת בכתיבה של שרה היא כותבת סיפורים מעולים. תודה להוצאת טורקיז ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️
וואווו גדול...יותר 5 כוכבים. כאחת שלא נמשכת לנושא הבי.די.סי.אם זאת הצלחה גדולה של סופרת שנהניתי בטרוף ולא הנחתי את הספר מהיד, ותוך פחות מיום סיימתי אותו. הסיפור מאוד יפה עם אחיזה למציאות בת ימינו. דמויות עם עומק. אני הרוסה על הגבר, "לטלל" עליו עם כל התאורים הסקסיים. אגב..נהניתי מאוד מדמויות המשנה (עם אופי ומעניינות שזה מכניס עוד עומק לעלילה)והדאלוגים שלהם בסיפור. כל העלילה מתנהלת באורך הנכון לפי השתלשלות העלילה והתלאות שהזוג עובר במהלך הסיפור בלי "אובר" מלל . סופרת טובה עם כתיבה טובה שעשתה חסד לסיפור עצמו. ממליצה בחום לכל אלה שאוהבות את הסגנון, ולאלה שסקפטיות ממליצה לנסות לצלול לעולם הבי.די.סי.אם עם ראש פתוח כי זה כתוב טוב ושווה נסיון.
וואו וואוו ווואאאאוווווו 🔥🔥🔥 ספר אירוטי מדהים!!! מסביר הרבה גם על קינקים שונים ועל יחסי שולט/נשלטת
וואוו איזה ספר לוהט אני פחות בקטע של אדום ונשלטת אבל פה זה היה עדין ונהנתי מכל רגע והתאהבתי באמרסון ובשארלוט
וואו! לא ציפיתי לזה ועפתי ברמות! לוהט, כתוב טוב, דמויות מעניינות, רומן אסור מלוכלך וסודי! שווה קריאה 🔥
אוי אלוהים ושרה קייט! איזה סופרת! איזה כתיבה! איזה עלילההההה אני מאוהבת בספר הזה מתה כבר להתחיל עכשיו את השני!!!!!! שלמות שלמות שלמותתתתתתת
הופה הופהההה מה קראתי עכשיוווווו🔥🔥🔥🔥🔥🔥🔥מתחילה את הספר השני. טורקיז אתן אלופות
ספר שונה ממה שאני רגילה אבל נהנתי מאוד לקרוא קטעים סקסיים ביותר, חיבור מעניין, אומץ וגילוי אהבה עצמית
התרגום לא מספיק מוצלח. ממש הרבה נפילות שמורידות מחוויית הקריאה. סיפור נחמד, סקסי, יש כמה יציאות לא קשורות, אבל במציאות שבה אפשר הכל ואין מגבלות - זה יכול לעבוד.
לא אוהבת פערי גלאים לא אוהבת שליטה לא אוהבת דדי אישו אבל הספר כתוב טוב ועובדה שבעקבותיות קראתי את כל הסדרה.
למרות הבאזז סביב הספר חיכיתי המון זמן עד שקראתי. האמת שלא הצלחתי להניח אותו. באופן אישי יחסי דום/סאב פחות עושים לי את זה.. אבל הכתיבה כל כך טובה וסוחפת ושזה הופך את זה לסביל. הסמאט חד משמעית בין הטובים שקראתי! היה נחמד גם שבאופן יחסי הדמות הנשית לא הייתה חסרת עמוד שדרה וחלשה וכן עמדה על שלה. קצת.
מאוד אהבתי את הספר את הסופרת ואת הסידרה קליל נחמד רומנטי שובב ❤️
ספר חמוד וזורם. אני קראתי קודם את השלישי ורק אחר כך את זה והוא פחות סקסי אבל עדיין נחמד וכיף להעביר איתו את הזמן כשלא רוצים לחשוב על כל מה שקורה מסביב.
הרגשתי שהזמן מרגע שהדמות הראשית הכירה את עולם הbdsm ועד שרצתה לקחת חלק בו היה מהיר מידי ולא נבנה מספיק, אבל חוץ מזה קראתי בשקיקה את הספר
ספר חמוד,דמות נשית שנראת תמימה ומרצה בהתחלה,נותנת פייט וטוויסט מעניין בהמשך, תהנו
יותר מידי סקס פחות עלילה אבל קשה להפסיק לקרוא, למרות שבדרך כלל מעדיפה סגנון יותר רומנטי. שורה תחתונה: אפשר להנות…
לא ציפיתי לזה בכלל..שאלוט סתם עיצבנה אותי וכל הסיפור נראה לי הזוי..אבל אז אמרסון נכנס ופשוט הכל הסתדר..חינך את כולם🥰 והתאהבתי
אירוטיקה במיטבה!! כיפי, משעשע, מקסים, אחלה דמויות ותיאורים סקסיים לגמרי!! אאחחח להיכנס לעולם כחוויה קצת אחרת.
טראשי, מטופש וכיפי... למי שלא מחפשת סיפור נוגע ללב או עלילה הגיונית ובא לה להיסחף עם הרעיון של הרבה סקס
זה בד"כ הסגנון האהוב עליי...משום מה לא התלהבתי...ציפיתי ליותר...3.5 כוכבים עוברת לספר הבא - אולי יהיה טוב יותר
האמת ממש התבאסתי עליו, עלילה סופר סתמית נראית מועתקת ממיליון ספרים אחרים, גם התיאורים לא וואו.. חבל שקניתי
לא הסגנון שלי אישית אני פחות מתחברת לקטע של בחורות כנועות ובכלל סאביות ואדונים אבל הספר כתוב טוב ודי קליל אז מי שזה הסגנון שלו יעוף על הספר
ספר בינוני, אמנם נהנתי ממנו מאוד אבל ישנם בעלילה חורים, התקציר לא משקף את הספר עצמו, והוא מרגיש קצת רדוד. הכותבת מצליחה לפצות על זה בכתיבה הקולחת אבל לא מעבר.
סיימתי לקרוא את הספר וחייבת להודות שאני חלוקה בדעתי עליו. הוא התחיל טוב אבל היה לי ממש קשה עם קלות הדעת של שארלוט זה ממש הרס לי את הספר…. סה״כ נחמד לפי התקציר והסרטונים בטיקטוק היה נראה מבטיח יותר. נחמד וקליל לא חובה.
לא עפתי. גם אדום וגם טאבו מפוקפק. כאילו הסופרת העתיקה סצנות שלמות מספרים אחרים. כתיבה ילדותית ושיטחית. אפשר לוותר
לא מתחברת לקטע של הפער גילים ההזוי. הוא אבא של האקס שלה. פשוט…לא
עלילה ילדותית ולא סוחפת. קראתי בכח ועם הרבה הפסקות. הדמות הנשית הראשית מתוארת בעיניי אחרים כדמות חזקה ובעלת עמוד שדרה, אבל בפועל היא לא כזאת.
לא התחברתי לספר ולדמויות, כל הקטע של דום וסאבית לא מדבר אלי. בעניי הגבר לא מושך בכלל ובחורה משעממת… לא ממשיכה לספר הבא ולא ממליצה
קראתי בעבר ספרים של הסופרת ונהניתי מאוד,אבל הספר הזה ממש מיותר בעיניי. סגנון פורנו רך אבל לא מהסוג הטוב, אלא מהסוג שגורם לך לרצות לסגור את הרגליים לכמה חודשים. עלילה שטחית ביותר, גיבורה משעממת, גיבור מעפן. כולה בן 40 אבל מתואר כבן 60 לפחות. הכתיבה קצת הזכירה את הסופרת מאיה בנקס, וממש לא בקטע חיובי. בקיצור 2 כוכבים בלחץ. לא נראה לי שאמשיך ליתר הספרים בסדרה.
נחמד, לא יותר מזה. גם כל הקטע של האדון והנשלטת לא מדבר אליי, הבנתי את הקטע בספר המפורסם... הספיק לי... ממש לא עושה לי את זה
כתיבה לא טובה. צפוי. באנלי. ומשעמם. ספר שלישי שאהיה קוראת של הסופרת הזו, ומתאכזבת.
אני אוהבת ספרים עם פער גלאים אבל משהו בספר הזה לא עבד לי. אין עלילה יותר מידי הכל סמאט ויותר מידי לטעמי זה הורס .
ספר משעמם, לא מבינה למה יש לו ביקורות כל כך טובות. אין באמת עלילה וגם החלקים היותר סקסים משעמים מאוד
מלא מלא סקס,אבל העלילה לא ממש מחוברת למציאות ולי קשה עם עלילה קצת הזויה.מעבר לכך,הוא יוצא עם החברה של הבן שלו,אין לי בעיה עם טאבו,אבל לא התחברתי פה
מזעזע פשוט תת רמה. לא לוהט ולא נעליים. משעמם עם עלילה מגוחכת. חבל שחייבים לתת כוכב אחד לפחות
פרולוג
לפני שבע שנים
אמרסון
"אז אחזתי את השיער שלה באגרוף שלי ושנינו היינו בתוך זה כשהסתכלתי לה ישר בעיניים ואמרתי 'תמצצי לי את הזין כמו ילדה טובה'. הדבר הבא שקרה זה שהיא הרימה את היד, הזיזה אותה קצת אחורה ונתנה לי אגרוף בפרצוף."
"שיט!" מקלל גארט כשהוא מעווה את פניו.
"לעזאזל!" שואג האנטר.
מעבר לשולחן, מגי, האישה היחידה בחבורה, נראית מבוהלת.
אני מתכווץ כשאני נוגע בחבורה הסגולה והטרייה שמתפשטת סביב העין שלי.
"אני לא חושבת שהיא אהבה את זה," מגי מעירה בגיחוך קל לפני שהיא לוקחת לגימה מהיין הלבן שלה.
"נראה לך?" אני מתפרץ. אני אוחז בכוס הבירה ומצמיד את הזכוכית הקרה אל פניי, להשקיט את הכאב שפועם לי מסביב לעין. זה כואב הרבה פחות מגאוותי הפגועה. ההשפלה של לקבל את הפנס האמיתי הראשון שלי משחרחורת קטנה ויפה שאיתה פלרטטתי במשך שבועות, ושהייתי להוט כבר לתקוע את הזין שלי בתוכה, הייתה הגרועה בפציעות שספגתי.
"זאת אומרת... חשבתי שאנחנו מסתדרים נהדר. היה נדמה לי שהיא מספיק קינקית, והיא לגמרי נראתה בעניין, אבל כנראה טעיתי. מתברר שהיא לא בקטע של איזו השפלה קטנה וסקסית."
השולחן משתתק לרגע. שלושת חבריי לעבודה ואני הפכנו את שעות אחרי הצהריים האלה של יום חמישי בבר למסורת. כולנו שונאים את חברת הבידור שאנחנו עובדים בה. כשלקחנו את הג'ובים האלה עשינו את זה בגלל הריגוש והאהבה לתעשייה. עכשיו אנחנו נפגשים פעם בשבוע כדי לשתות ולקטר איך היינו מנהלים את החברה בצורה אחרת, ואיך היינו מצליחים יותר לבדנו. אבל זה רק דיבורים. אף אחד מאיתנו לא מוכן לעזוב משרה קבועה כדי להתחיל מחדש.
ולעיתים קרובות מאוד אנחנו מדברים על סקס, כשכל אחד מאיתנו מגלה את הסודות הכי מלוכלכים שלו מחדר המיטות, כמו חבורה של זקנים שחולקים סיפורי קרבות אדירים. אפילו מגי הצנועה שלנו מצטרפת. חוץ מהאנטר והחברה הקבועה שלו, איזבל, כולנו פנויים, וכולנו מתכוונים להישאר כך. אחד היתרונות של עבודה בתעשיית הבידור הוא שאנחנו עובדים בלילות, באירועים ובמסיבות שיכורים, מה שאומר שאנחנו תופסים זיונים באופן די קבוע. זה נותן לנו שפע של נושאים לשיחה, כך שאנחנו לא צריכים לבלות את כל הזמן המשותף שלנו רק בקיטורים על החברה שאנחנו עובדים בה.
"איזה זין, גבר," משיב גארט במבט מהורהר. "זה ממש חרא שאין דרך לשדך בין אנשים לפי הדברים הקינקיים שהם אוהבים לעשות בחדר השינה."
מייד השולחן כולו פורץ בצחוק. כי זה מה שגארט עושה. הוא ממציא בדיחות ומצפה לגל של תגובות משועשעות אחרי כל משפט שיוצא לו מהפה, כבר למדנו להכיר את זה.
"אני רציני, לעזאזל. זה לא היה נחמד אם היית יכול להיפגש עם מישהי שנהנית מאותן סטיות כמוך? לא היית צריך להסתתר או להתבייש בדברים הקינקיים שגורמים לתחתונים שלך להירטב."
"גארט, אתה משוגע," משיב האנטר, אבל עד שאני מניח את הכוס הריקה שלי על השולחן, המחשבה הזו כבר נתקעת במוחי. למה אפליקציות היכרויות לא משדכות בין אנשים לפי הנטיות הקינקיות שלהם? הו, אפילו יותר טוב... מה אם היה אפשר לשכור מישהו שימלא את התשוקות האלו?
ומקום בטוח ליהנות מהן.
באותו רגע נוחתת עליי ההבנה שלקבוצה של אנשים עם ניסיון בתעשיית הבידור יכולים להיות הכישורים הדרושים כדי להוציא דבר כזה לפועל. אם רק היה לנו אומץ לעשות את הצעד. זה יכול להתחיל עם שירות היכרויות, ליותר מאשר סתם זיונים ללילה והודעות 'ערה?' אלא משהו רציני, שבו אנשים לא חייבים להתבייש כל כך בגלל הדברים שגורמים להם הנאה.
משם זה יכול רק לגדול. אפליקציה של השירות... ואז, יום אחד, 'מועדון־מוּזרויות' אמיתי. 'קלאב קינקי'.
"אני לא משוגע," מתווכח גארט. "למי כאן אין תשוקות מיניות ביזאריות שתמיד רציתם להגשים אבל פחדתם מדי לבקש? זאת אומרת, כמובן, אמרסון לא פוחד לבקש."
הם צוחקים שוב, והאנטר תוקע לי מרפק בצלעות, אבל אני לא עונה כי אני עדיין חושב על הרעיון ההוא.
"קדימה, נו. אני רציני," אומר גארט. "מתוך כל הדברים שעשיתם, מה הדבר האחד שאתם ממש משתוקקים להיות מסוגלים לבקש? אתם יודעים שיש לכם משהו כזה. אז בואו נשמע."
"אתה ראשון," עונה מגי בגיחוך של שביעות רצון. בתור האישה היחידה, שהיא גם מעט עצורה ומאופקת, מגי התמחתה באומנות של סיבוב השיחה בחזרה אלינו והסטת תשומת הלב מעצמה ככל שניתן.
"בסדר," הוא אומר.
אני כאילו מתנתק מהם לרגע בזמן שהם חולקים, כל אחד מהם, את הפנטזיות המיניות העמוקות והאפלות ביותר שלהם, כי כמו שגארט חזה, לכל אחד יש פנטזיה כזו. ולא כולן מוזרות כל כך, למען האמת.
זה גורם לי לחשוב... אם לכל אחד בשולחן הזה יש את המוּזרוּת המינית הפרטית שהוא פוחד לדבר עליה... אז אולי גם לכל אחד בבר? לכל אחד בעיר? בארץ? בעולם?
"בסדר, אמרסון," האנטר אומר כשהוא תוקע לי אצבע בכתף. "תורך."
"אה, זה קל," גארט חותך אותי. "לא שמעת את הסיפור שלו? אמרסון אוהב להשפיל, ולחטוף על זה אגרוף בפרצוף."
כולם פורצים בצחוק, ואני מצטרף, אבל אני לא עונה. אני לוקח לעצמי עוד משקה, אבל לא מגלה יותר כלום. כי הם יכולים לחשוב שהַשפּלה זה הסגנון שלי, אבל זה ממש לא.
בבוקר שלמחרת אנחנו מקבלים את ההודעה שהחברה שאנחנו עובדים בה התמוטטה. הם הגישו בקשה לפשיטת רגל וכולנו עכשיו מחוסרי עבודה, אבל לפני שמישהו מאיתנו מספיק לפנות לקבלת דמי אבטלה, יש לנו תוכנית עסקית. אני עומד בראש החברה. גארט מטפל בלקוחות. האנטר אחראי על הפיתוח. ומגי מנהלת את כולנו. זה עד כדי כך פשוט.
מועדון מנויים ארוטי נולד.
פרק 1
חוק מס' 1: אף פעם אל תסכימי לסבול חבר דושבג — תעיפי את האפס.
צ'רלי
"מה לעזאזל הבעיה שלך, צ'רלי?" בּוֹ מתפרץ כשהוא רואה אותי נכנסת לחניה בחלונות פתוחים. הלסת שלי מתהדקת כשאני יוצאת מהמכונית וטורקת את הדלת אחריי. אני מציצה אחורה אל אחותי, שמביטה בנו מהמושב שליד הנהג, ובולעת את ההשפלה בכך שהיא שומעת את האקס המטומטם שלי נוזף בי על המדשאה הקדמית של הבית החדש שלו. אני אפילו לא שואלת מה עשיתי, כי איתו, איכשהו תמיד יוצא שזאת אשמתי.
"לך תזדיין, בּוֹ," אני מסננת מבעד לשיניים מהודקות. "רק תן לי את החצי שלי מהפיקדון, כדי שאני אוכל לעוף מכאן."
הוא עוצר באמצע הדרך בין הטנדר לדלת הקדמית של הבית, כשאחד מהקרטונים של מעבר הדירה בזרועותיו. "הלוואי שיכולתי, אבל את לא היית בפגישה המסכמת עם בעל הבית, אז הם שלחו את הכסף לאבא שלי. תצטרכי לקחת את זה ממנו."
"אבא שלך? מה? למה?"
בּוֹ נושא את הקרטון שעליו כתוב 'דברים של אקס בוקס' לתוך הבית ומניח אותו על הרצפה ליד הטלוויזיה, לפני שהוא חוזר בחזרה אל הטנדר. הוא שוכר בית חדש עם החבר הכי טוב שלו, ונראה שהוא עדיין חש עוינות כלפיי בגלל שעזבתי אותו. בּוֹ ואני יצאנו במשך חמישה־עשר חודשים, ובמשך שישה מתוכם גרנו יחד בדירה שכורה איומה שבה הבנו די מהר שאנחנו בעצם שונאים זה את זה. התברר שאנחנו יכולים לצאת יחד ולעשות סקס מדי פעם, אבל להיות במערכת יחסים בוגרת עם מגורים משותפים, זה לא בשבילנו.
לקח לו רק שלושה חודשים מהרגע שעברנו לגור יחד עד שהוא בגד בי. או עד שהוא נתפס, למען הדיוק.
"כן, צ'רלי. אבא שלי. הוא היה רשום בחוזה השכירות בתור העֲרֵב שלנו, וכשלא היית בפגישה כדי לקחת את הפיקדון, הם שלחו אותו אליו."
"זין," אני ממלמלת. "טוב, אני מצטערת שלא הייתי כאן, בּוֹ, אבל הייתי בעבודה." אני מקפידה להדגיש את המילה, כי אני זו שעבדתי בשתי משרות בזמן שהוא בקושי הצליח להחזיק בעבודה אחת למשך יותר מחודש.
"לטגן נקניקיות בזירת ההחלקה לא בדיוק הופך אותָך למבוגר האחראי ביחסים האלה."
"אני, לפחות, יכולתי לשלם את החשבונות."
"בואי לא ניכנס לזה שוב," הוא צועק כשהוא טורק את הדלת האחורית של הטנדר. זה לא שיש לו בעיות של ניהול כעסים, הוא פשוט דפוק.
"אתה התחלת."
אני מציצה אחורה אל סופי, שצופה בנו מהמכונית. יש לה הבעה קפוצת שפתיים, כשגבותיה מתקרבות זו אל זו. הבעה שאומרת בבירור שהיא שונאת את חילופי הדברים ביני לבין האקס שלי.
אני חייבת לומר לזכותה. מההתחלה, אחותי בת הארבע־עשרה הייתה המבקרת החריפה ביותר של בּוֹ. ברור, באותה תקופה היו לי כוכבים בעיניים, והאהבה סנוורה אותי. ולמרות שהיא בת ארבע־עשרה בלבד, היא חסינה בפני הקסם של בחורים בגובה מטר שמונים, תלתלים בצבע חול, עיניים כחולות חודרות, ושרירי בטן שלא נגמרים.
"אז מה אני אמורה לעשות?" אני שואלת כאשר בּוֹ ממשיך לפרוק את הקרטונים, מתעלם מנוכחותי.
"טוב, אם את רוצה את החצי שלך בפיקדון, כנראה תצטרכי לקחת את זה מאבא שלי."
"אתה לא יכול פשוט לקחת את זה ממנו?"
מאיזושהי סיבה טיפשית, אני מרגישה כאילו אני זו שמתנהגת כמו קוץ בתחת. בּוֹ תמיד היה כזה. הוא פשוט יודע לגרום לי להרגיש חסרת ערך ונואשת לכל סוג של תשומת לב אוהדת מצידו, עד כדי כך שבזבזתי יותר זמן בניסיון לרַצות אותו מאשר להיות מאושרת. מה שנעשה לי ברור לגמרי אחרי שנפרדנו. לפעמים, מרוב עצים אנחנו באמת לא יכולים לראות את היער, כמו שאומרים.
"את יודעת שאני לא מדבר יותר עם החרא הזה."
"אז אתה לא מתכוון לקחת בחזרה את החלק שלך בפיקדון?"
"זה לא שווה את זה," הוא נוהם. אני הולכת אחריו בחזרה אל הבית.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד את הכסף הזה, בּוֹ."
באנחה ארוכה ומעצבנת, הוא מסתובב לעברי ומגלגל את עיניו. "בסדר. הנה." הוא שולף את הטלפון שלו מכיסו האחורי ומקליד משהו במהירות, בגבות זעופות. דקה לאחר מכן, הטלפון שלי רוטט בתוך הארנק שלי. "זאת הכתובת שלו. תפתרי את זה איתו."
ואז הוא פשוט מתרחק, משאיר אותי עומדת בפה פעור. "אתה רציני? זהו זה?"
"אם באמת היית רוצה את הכסף, היית צריכה להיפגש אתמול עם בעל הבית."
"אתה דפוק בשכל," אני ממלמלת, לפני שאני מסתובבת ומשאירה אותו לפרוק את החפצים בבית החדש שלו. אני צועדת במורד שביל הגישה לעבר המכונית, שם יושבת אחותי עם האיירפודס שלה בתוך האוזניים, ומנסה כמיטב יכולתי לא להיראות מודאגת כפי שאני באמת. אבל כשאני מתיישבת במושב הנהג וסוגרת אחריי את הדלת, אני מרגישה את עוצמתו של המבט המרוכז והאוהד בעיניה. מצחי נשמט על ההגה, ואני נאבקת בדחף לבכות.
"בּוֹ הוא חתיכת זין," היא אומרת בשקט, ואני צוחקת. זה חלק מהקטע של להיות אחות גדולה, לתת לסופי לקלל לידי. אימא שלי חוטפת התקף כשהיא שומעת מישהי מאיתנו מקללת, אז אני מרשה לה לעשות את זה כשאנחנו לבד. ובמקרה הזה, אני לא ממש יכולה להתווכח איתה.
"אני יודעת."
"לפחות נפרדת ממנו."
"כן. רק חבל שעוד לא קיבלתי את הכסף שלי." אני מוציאה את הטלפון שלי מתוך התיק ופותחת את ההודעה של בּוֹ.
"למה לא?"
"כי פישלתי ואני אידיוטית. אז עכשיו אני צריכה ללכת לקחת את הכסף מאבא שלו, ואני מוכנה להתערב שהאידיוט הזה לא נפל רחוק מהעץ שעליו צומחים שאר האידיוטים."
"אז בואי נלך לקחת את זה," היא עונה, ונראית קצת יותר מדי נלהבת לנסוע לקחת כסף מזר גמור.
"אין לי מושג איפה האיש הזה גר בכלל. אני לא לוקחת אותך ל'גטו'." כשאני נוגעת בכתובת שבהודעה, נפתחת אפליקציה של מפה ומראה סיכה אדומה נעוצה ברחוב שנמצא היישר מול שפת האוקיינוס. "זה לא יכול להיות נכון."
"מה זה?" היא שואלת, רוכנת מעבר לכתפי.
"זה אומר שהבית שלו נמצא ברובע שמשקיף על האוקיינוס."
"בואי ניסעעעעעע."
אני צוחקת שוב ופורעת את שערה הקצר, הכחול דהוי. הוא עדיין צומח מהתספורת הקצוצה שהיא עשתה לעצמה בקיץ האחרון, כך שעכשיו הוא מגיע בדיוק מתחת לאוזניה.
"ניסיון נחמד, דרדסית קטנה. אבל יש לך שיעור פסנתר, וגברת וילקוקס תוריד לי את הראש אם תאחרי שוב."
סופי מגלגלת את עיניה ומבצעת מולי הזעפת פנים תיאטרלית בזמן שאנחנו יוצאות מכביש הגישה של בּוֹ ומתחילות לחצות את העיר לכיוון בית הספר התיכון שבו מתקיימים שיעורי הפסנתר שלה. במהלך הדרך אני משחזרת כל רגע בוויכוח עם בּוֹ, כשנימה קשה וצורמנית נלווית אל הזיכרון. ותחושה של אימה מתיישבת בקרקעית בטני כשאני חושבת על כך שעליי להתעמת עם אבא שלו.
כשהיינו ביחד, בּוֹ דיבר רק לעיתים נדירות על משפחתו, ובכל פעם ששאלתי עליהם הוא שינה את הנושא, כאילו הוא התבייש או היה נבוך. היה קשה מספיק לשכנע את אבא שלו לחתום לנו על ערבות בשנה שעברה, אבל זמן קצר לאחר מכן חל ביניהם נתק, ובּוֹ הפסיק בכלל לדבר איתו. בהתחלה התקרבנו זה לזה בזכות השנאה המשותפת שלנו לאבות שלנו. ואם אבא של בּוֹ דומה במשהו לאבא שלי, הפגישה איתו בטוח תהיה פיצוץ.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
