הפרה 3 - הדדיות

1 
לילה

"לילה!" ניית'ן נשמע לחוץ כשצעק מתוך חדר הארונות. "ראית את עניבת המשי השחורה שלי? זו עם הפסים בצבע בז'?"
הסתכלתי מסביב לחדר וחייכתי כשמבטי נעצר על הקרש בראש המיטה. אכן ראיתי אותה, והרגשתי אותה, אתמול בלילה כשהוא קשר את ידיי. הוא זיין אותי כמו חיה עד שגמרתי שלוש פעמים.
תפסתי את העניבה ושלפתי אותה דרך הרווח בין הקרשים, לפני שכרכתי אותה מסביב לצווארי. הגוף שלי התלהט ממגע המשי ומהתמונות שעלו בזיכרוני מהלילה שעבר. חייכתי וקשרתי את העניבה תוך כדי שהתקדמתי לכיוון חדר הארונות, למקום שבו הוא עדיין חיפש אותה. הראש שלו פגע בקולבים, הרעיד את הבגדים, והג'קט של אחת החליפות שלו נפל. אני מעולם לא פגעתי בשום דבר בארון עם הראש שלי, אבל הוא גבוה ממני בכמעט עשרים סנטימטרים.
השיער החום שלו עדיין היה רטוב מהמקלחת והזדקר לכל הכיוונים. החנקתי את צחוקי. הוא נראה כל־כך מבולבל. מבולגן וסקסי בטירוף.
מכנסי החליפה שלו החמיאו לגופו החטוב, ושריריו בלטו בכל פעם שהרים משהו. העיניים הכחולות שלו נראו מעט משוגעות כשהמשיך לחפש את הפריט שנח סביב הצוואר שלי. נשענתי על הדלת עם העניבה בין שדיי וחיכיתי.
"מחפש את זה?" הוא הביט לכיווני ויכולתי לראות את המחשבות בראשו נעצרות. "היא הייתה קשורה למיטה."
הוא התיישר, צעד לכיווני, וליקק את שפתיו. "גברת פאלמר, את הולכת לגרום לי לאחר, ואני לא יכול להרשות לעצמי לאחר לריאיון הזה."
אין סיכוי שהוא יעזוב, לא עכשיו אחרי שהדלקתי אותו ככה.
הוא התקרב אליי ומשך אותי עד שהייתי צמודה אליו. ידיו אחזו בישבני כשהרים אותי מעט באוויר. חייכתי וגנחתי כשהרגשתי את הזקפה הארוכה והקשה שלו נצמדת לבטני. כשתקף את שפתיי בשלו, כרכתי את ידיי סביב צווארו, ועטפתי את מותניו ברגליי.
"פאק, בייבי. חוצפנית קטנה. איך את גורמת לי להידלק ככה? הזין שלי כל־כך רוצה לזיין את הכוס המתוק שלך," הוא נאנח, ואצבעותיו התחפרו בישבני.
"יש לך זמן," הנמכתי את המותניים כדי להצמיד את איברי לשלו, ונשכתי את שפתו התחתונה.
הוא הסתכל מסביב, כאילו שהוא מחפש משהו, וכשמצא אותו הוא לקח כמה צעדים קדימה עד שמצאתי את עצמי יושבת על השיש של הכיור.
ניית'ן הכניס את ידו בינינו והסיט את התחתונים שלי. שמעתי את צליל פתיחת הרוכסן שלו לפני שהוא הוציא את איברו והפליק לי על הדגדגן.
"את כזאת פאקינג ילדה רעה, מסתובבת ככה, לבושה רק בתחתונים ובעניבה שלי," הגוף שלו רעד וגרם לי להתנשף. "מתנהגת כמו זונה קטנה, מתחננת שאני אזיין אותך. זה מה שאת, נכון?"
נשכתי את השפה התחתונה והנעתי את אגני כדי לשפשף את הזין שלו עם איברי הלוהט.
"זה מה שאת רוצה, דלילה?" הוא לחש באוזני ונשך את צווארי.
"פאק, כן!"
הוא דחף את אגנו קדימה. "מה את רוצה, זונה קטנה שלי?"
"תזיין אותי! בייבי, בבקשה תזיין אותי!" הוא כיוון את איברו לפתח שלי ודחף אותו עד הסוף פנימה. קיבלתי את הפרס שלי. כל גופי ניצת.
"אה, פאק!" הוא נשף ויצא לפני שהדף שוב קדימה.
צעקתי בכל פעם שחדר אליי, מספק את הצורך שתמיד הייתי זקוקה לו. הוא היה כמו זריקת אופוריה שהייתי צריכה לנטול באופן יומי, זריקה טובה יותר מכל אחת מהתרופות שלי. הייתי צריכה מנה ממנו בכל בוקר כדי לגרש את השדים שהופיעו בחלומות שלי, ולא תכננתי לוותר לו רק משום שיש לו ריאיון עבודה.
חוץ מזה, איזה בן־אדם קובע ריאיון עבודה בשעה כזאת מוקדמת?
המחשבות נעלמו מראשי. העולם הפך לבן ומטושטש כשמשך אותי קרוב יותר אליו ודחף את עצמו חזק ועמוק פנימה. הוא הגביר את הקצב, מעלים את כל טרדות היום, משאיר רק את עצמו, את האהבה, הצרכים והרצונות שלו.
משכתי אותו אליי. אהבתי להרגיש את העור שלו על שלי. הוא נשך את שפתיי ואת הלסת שלי. איברי התהדק סביבו כשהמשיך ונשך לי את הצוואר.
"בייבי... בייבי, פאק! ההרגשה פאקינג כל־כך טובה כשאת מתכווצת עליי ככה."
כל השרירים שלי נדרכו וגבי התעקל לאחור. לא יכולתי לנשום. הגוף שלי הפסיק לנוע כשהתקרבתי לקצה, עמדתי להתפוצץ בידיים שלו.
"כן, ככה, תגמרי בשבילי," הוא גנח באוזני. "תגמרי על הזין שלי. אני מת לראות אותך גומרת."
המילים המטונפות שלו הספיקו, ואני שחררתי. צרחתי את השם שלו כשהמשיך לדפוק אותי חזק. רעדתי כשגל ועוד גל עבר בגוף שלי.
בדיוק כשהתחלתי לרדת מהפסגה שלי, הוא נדרך ואחז אותי בחוזקה. מלמולים לא ברורים נפלטו מפיו כשהוא גמר בתוכי.
הוא נאנח, נפל עליי, ונישק בעדינות את צווארי. "את השפעה רעה."
"אני?" שאלתי בקול גבוה.
"כן, את." הוא נישק לי את הצוואר. "את סקסית מדי, ותמיד רוצה עוד, והולכת פה ככה לבושה רק בתחתונים, שזה הסימן הבינלאומי ל'תכופף ותזיין אותי'."
נישקתי את הלחי שלו. "תעשה את זה?"
הוא הרים גבה אחת. "את מה?"
"תכופף ותזיין אותי אם אלבש רק תחתונים?" לחשתי באוזנו. איברו נמתח בתוכי, וגרם לי לחייך.
הוא בהחלט יעשה את זה.
"שיט! את משגעת אותי, אישה." הוא נישק אותי חזק על השפתיים לפני ששחרר אותי וצעד לאחור.
הוא עזר לי להתנקות והוריד אותי מהשיש, לפני שחזר למשימה בה היה עסוק לפני שהפרעתי לו. התמתחתי על המיטה, עייפה מהפעילות הגופנית המהנה, כשהיד של ניית'ן סטרה חזק על ישבני. הרמתי אליו מבט מופתע.
"אין לך זמן לישון. את צריכה להתכונן לעבודה," הוא אמר בהתנשאות כשסגר את כפתורי החולצה שלו. הוא פרם את העניבה שעדיין הייתה מסביב לצווארי והוריד אותה.
גנחתי והתכרבלתי לתוך הכרית שלי. "עוד חמש דקות."
"בייבי, כבר שבע."
"שיט!" קפצתי מהמיטה ורצתי לחדר הארונות. תפסתי חולצה וחצאית וניסיתי להתלבש במהירות. צחוקו של ניית'ן שהיה עדיין בחדר הגיע לאוזניי.
הטיתי את ראשי ונעצתי בו מבט. "רשע."
"אני? מי הייתה זו שפיתתה אותי לפני חצי שעה? הריאיון שלי מוקדם יותר מהשעה שבה את צריכה להיות בעבודה." ניית'ן הניד בראשו והתכופף לקשור את השרוכים שלו.
עבר קצת יותר מחודש מאז שניית'ן עזב את 'הולוואי והולוואי', והריאיון שאליו מיהר היה ריאיון העבודה הרביעי שלו. השפלתי את עיניי ליהלום הענק שענדתי על האצבע שלי. חודש הוא גם משך הזמן שניית'ן ואני היינו מאורסים.
מאורסים.
המילה הזאת עדיין הרגישה זרה. מאורסים. יש לי ארוס.
ניית'ן היה הארוס שלי. ניית'ן ואני מתחתנים. אני מתחתנת עם ניית'ן ת'ורן.
מישהו אוהב אותי ואני בדרך לחופה.
המחשבה עדיין הפתיעה אותי, אף על פי שעבר כבר יותר מחודש. לא האמנתי שאי פעם אתחתן, לא חשבתי שאני מספיק טובה או שמישהו ירצה אותי. זה מה שהמשפחה שלי לימדה אותי לחשוב. ולמרות זאת אני האחת שמאורסת לאל של המשרד. לא שהעובדה הזאת גרמה לחברות מועדון הציצים להניח לי.
ההצעה הפומבית של ניית'ן הפתיעה אותן. ג'ניפר, זו שחשפה אותנו, חשבה שהיא תצליח להשיג אותו. היא הניחה שלא היינו רציניים, ושהוא איתי רק בשביל כמה זיונים.
וואו, כמה נהניתי לראות את המבט שלה כשגילתה שאנחנו גרים ביחד, ועוד יותר נהניתי מהרגע שבו ראתה אותו כורע ברך מול כולם.
על אף שהתארסנו, הן לא הפסיקו להציק לי. הן המשיכו להגיד לי שמערכת היחסים שלנו לא תשרוד, וסיפרו לי על סטטיסטיקות של גירושים. הן אפילו מיהרו לדווח לי שראו אותו עם אישה אחרת כשהן יצאו לאכול בחוץ, ושזה רק עניין של זמן עד שאבין שהוא בוגד בי. צחקתי מהמידע והאבחנה, אחרי הכל האישה שאיתה בילה הייתה ארין, בת הדודה שלו.
לקח לי זמן להתרגל לחיים במשרד בלי ניית'ן. ביום לאחר עזיבתו, אוון עבר לשבת בשולחן שלו והפך לשותף החדש שלי. לשמחתי חברות מועדון הציצים הפסיקו לבלות את היום במשרד שלי, הן הגיעו רק כשבאמת היו צריכות משהו. אוון היה חמוד ומתוק, אבל הוא לא עניין אותן בכלל, חבל בשבילן, כי הוא היה בחור ממש שווה, אבל מזל בשביל איימי, בת הזוג שלו. הכלבות פשוט היו עיוורות.
השתוקקתי לניית'ן כל היום וספרתי את הדקות עד שאוכל לצאת הביתה ולחזור אליו.
"תפסיקי לחלום בהקיץ, גברת ת'ורן לעתיד. כבר שבע ורבע," הוא אמר פתאום והחזיר אותי לרגע.
"שיט!" רצתי לקיר האחורי של חדר הארונות, תפסתי זוג נעלי עקב, נעלתי אותם, ומיהרתי לשירותים כדי לשים קצת איפור. "האם עליי לצפות להודעות טקסט מלוכלכות ממך היום?"
"נכון שאת מתגעגעת לתחת שלי? תודי."
נאנחתי וגלגלתי עיניים. "כן, ניית'ן, בדיוק כמו שאמרתי לך אתמול, ושלשום." הרמתי את הקול שלי עד שנשמע כמו קול נשי טיפוסי, והנחתי יד על החזה בדרמטיות לפני שהמשכתי. "אני משתוקקת אליך כל היום, בוהה בשעון וסופרת את השניות עד שאוכל לחזור הביתה אליך. החיים שלי פשוט לא אותו דבר בלעדיך, בלי הזיון החזק שלך על הקיר במשרד, ובלי שהזקפה שלך תאיים עליי בכל פעם שהקולגות שלנו מפנים את הגב." מצמצתי כמה פעמים כדי להדגיש את הריסים שלי. ואז חייכתי וקרצתי.
הוא צחק בקול רם ונישק לי את המצח. "חכמולוגית." ידו פגשה בישבני.
הוא ידע שאני משתגעת מגעגועים, והוא אהב להתגרות בי, ולהכריח אותי להגיד לו שוב ושוב כמה שאני רוצה וצריכה אותו כל הזמן. בן־זונה.
אבל גם אני אהבתי את זה. המשחק הזה היה מהאהובים עליי.
"את יודעת שאת תמיד רוצה עוד מהזין שלי. זו הסיבה שבגללה אני שולח לך את ההודעות האלו. כשאת מגיעה הביתה, את כל־כך רטובה, והכל בשבילי. כל מה שאני צריך לעשות זה להזיז את התחתונים שלך הצידה, ואני בפנים."
"כל־כך רומנטי, כמו תמיד," גלגלתי עיניים, אבל הוא תפס אותי נושכת את השפה שלי וחייך. "הכול דיבורים," נופפתי בידי מולו. "אתה שולח לי גם הודעות ממש מתוקות. כנראה שיש לב שמחובר לזין הזה איפשהו."
"בטח שאני שולח גם הודעות מתוקות. הן גורמות לך להירטב אפילו יותר. אני לא טיפש, בנות מתות על גבר רגיש," הוא צחק, חיבק אותי אליו ונשק לצווארי. "ואת מתה על זה שאני אומר לך כמה את יפה וכמה שאני אוהב אותך."
הנהנתי בזמן שסיימתי להסתרק ולאסוף את השיער שלי. "כן, כן. אתה הגבר האידיאלי."
הוא ליטף את ישבני. "אני מקווה שאקבל את העבודה הזו, ואז אוכל להפסיק לבזבז את הימים שלי בחיפוש אחר משרות במקומות כל־כך רחוקים ממך. זה פאקינג מטריף אותי. אני שונא לחשוב שאת כל־כך רחוקה ממני..."
"לפחות יש לך קשרים מהימים שבהם היית תובע," סובבתי את הראש לאחור כדי לנשק לו את קצה האף.
הוא חייך. "צודקת, אבל לכמה פאקינג ראיונות בן אדם צריך ללכת לפני שמישהו מעסיק אותו?"
"הולך לך טוב. אני בטוחה שממש עוד מעט תמצא את המשרה המושלמת."
הוא הריח את שערי ונישק את ראשי. "אני חייב לזוז."
הסתובבתי בזרועותיו וחיבקתי אותו בחזרה. "בהצלחה. אני יודעת שתהיה מעולה."
"כן, יש לי תחושה שהולך להיות יום מוצלח היום," הוא צחק והתכופף כדי לנשק אותי.
"אני אוהבת אותך," אמרתי כשהתרחק.
"גם אני אוהב אותך," הוא חייך ונתן לי עוד נשיקה קטנה לפני שיצא מהדירה.
בעשר הדקות הבאות מיהרתי לסיים להתארגן. יצאתי מהבית אל האוויר הקר של ינואר באינדיאנה, ונסעתי לכיוון המשרד.
כשהגעתי לחניון הבניין וראיתי את המקום הקבוע שלו עומד ריק, האוויר נעצר בריאותיי, הבטן שלי התהפכה, והלב שלי נפל. הוא לא יהיה פה היום. הוא כבר לא יהיה פה באף יום. הוא לא יהיה כאן איתי, לא ישמור עליי וישמח אותי עם חיוכו המקסים ועיניו הכחולות.
עליתי לכיוון המשרד הריק שלי והתיישבתי מול השולחן. נאנחתי והתחלתי את הספירה לאחור עד סוף היום, עד שאראה שוב את ניית'ן. אלוהים, הייתי כזאת פתטית, ומאוהבת חסרת תקנה. אמנם העמדתי פנים שאני צוחקת כשאמרתי לו שאני מתגעגעת אליו במהלך היום, אבל הכול היה אמת. כל חלק. שום דבר לא היה אותו דבר בלעדיו.
היה נדמה לי שהזמן הולך אחורה, או לפחות מתקדם בקצב איטי מהרגיל, סתם כדי להתעלל בי.