מחשבות לעצמי

ספר ראשון

(1) מסבי וֵרוּס למדתי דרך ארץ ומזג נוח.

(2) משמו הטוב של אבי מולידי ומזוכרי אותו: צניעות וגבורה.

(3) מאִמי: יראת אלים וגמילות חסדים, הימנעות לא רק ממעשים רעים אלא אף ממחשבות על אודותם; לחיות חיי פשטות, ולרחוק כמידת האפשר מאורחות העשירים.

(4) מאבי־סבי: לא לשים פעמַי אל בתי הספר הציבוריים, כי אם להפיק תועלת ממורַי הפרטיים בביתי, וכי בעניינים שכאלה יש להוציא ברוח נדיבה.

(5) ממחנכי שטיפחני:[11] לא להיות חסידם של ה'ירוקים' או ה'כחולים', ה'קלים' או ה'כבדים';[12] לשאת בעמל ולהסתפק במועט, לכונן דברים במו ידַי, לא לבחוש בקדֵרת אחרים ולסור מדיבּת לשון.

(6) מדִיוֹגְנֵטוֹס:[13] להימנע משאיפות חסרות תוחלת; לא לבטוח בדברי יִדעונים ומכשפים על אודות לחשי קסם, גירוש שדים וכיוצא באלה; לא להשתעשע בקרבות שַׂלְוִים ולא להתלהב מדברים כגון אלה; לשאת באורך רוח דיבור ישיר ופשוט; להפוך את הפילוסופיה לבת־ביתי ולהאזין ראשית לבַּקְכֵיאוֹס ואחר לטַנְדַּסִיס ולמַרְקִיאָנוּס.[14] ממנו אף למדתי לכתוב חיבורים בילדותי, לאהוב את מיטת הקש ואת שמיכת העור וכל שאר הדברים שהם מדרך החינוך היווני.

(7) מרוּסְטִיקוּס:[15] לבוא לידי הכרה שיש צורך בשיפור ובתיקון המידות; לא להדרדר אל להט ההתחכמות, אף לא לכתוב על נושאים מופשטים או לשאת דרשות מוסר בטלות ולקשט בנוצות ססגוניות את אורחות הנזיר או הנדבן. (2) לרחוק מאמנות הנאום, השירה ודברי מליצה; לא להתהלך בביתי בבגדי פאר, לא לעשות מעשי ראווה; לנקוט סגנון פשוט במכתבַי, כדוגמת המכתב שהוא בעצמו כתב לאמי מסִינוּאֶסָה.[16] (3) לשוב מזעמי ולהתפייס עם אלה שהכעיסוני ואמרו להרע לי, מיד כשיהיו הם נכונים לחזור בם; לקרוא בשקידה ולא להסתפק בעיון כוללני ושטחי, אף לא להחפז ולהסכים עם המדברים סחור סחור; להתוודע לשיחות של אֶפִּיקְטֵטוֹס,[17] בהשאילו לי עותק פרטי מביתו.

(8) מאַפּוֹלוֹנִיוֹס:[18] עצמאות ונחישות בלתי מעורערת לא להשאיר דבר ליד המקרה; לא לשאת עינַי אל שום דבר, אף לא לרגע קט, זולת אל ההִגיון; להיות תמיד אותו האדם: בעת מכאובים מרים, אובדנו של ילד או מחלות ממושכות; לראות בבֵרור, על פי דוגמתו החיה, כי יכול אותו אדם עצמו להיות פעם תקיף ביותר ופעם מתון ונינוח. (2) לא לאבד סבלנותי בשעת הוראה; לראות בו אדם, אשר החשיב אל נכון את נסיונו ומיומנותו במסירת תובנותיו כפחותות שבמעלותיו. אף למדתי ממנו כיצד יש לקבל מחברַי חסדים לכאורה, מבלי שאשפיל עצמי בכך או אשלחם מעלי בגסות רוח.

(9) מסֶקְסְטוּס:[19] אדיבות; מופת למשק בית בראשות אב המשפחה, וכן רעיון החיים על פי הטבע;[20] כבוד שאינו מעושה; דאגה כנה לשלום חברַי; סובלנות כלפי הדיוטות ואלה שמביעים דעתם ללא חקירה ועיון. (2) למדתי כיצד הסביר פנים לכל אדם, עד כי נעמה שיחתו מכל חנופה ובה בעת אף עורר יראה יתרה בקרב מאזיניו. לתפוס את המציאות נכוחה, לטכס עצה ולמצוא נתיב אל עקרונות החיים שאין בִלתם. (3) לעולם לא להפגין שמץ כעס או כל היפעלות אחרת, אלא להיות שווה־נפש ועם זאת מלא חיבה לבני־אנוש; לומר דברי שבח בנועם ולהרבות דעת ללא רַהַב.

(10) מאלכּסנדרוס המדקדק:[21] להימנע מנקרנות ולא לבקר בחריפות אדם שטעה בבחירת המילה המדויקת, או בסוגיית דקדוק או תחביר, אלא להורות בנימוס את מה שראוי היה לומר, תוך שימוש נאות בתשובתי אליו, בהבאת סימוכין, בחיזוק טענתו, או בכל דרך אחרת שתתקן טעותו בנעימים.

(11) מפְרוֹנְטוֹ:[22] להבין עד כמה שפל, גחמני ונבזי הוא שלטון עריצות; וכי בדרך כלל אלה, שאותם אנו מכנים 'אצילים', לוקים משהו בחיבתם לבני־אנוש.

(12) מאלכּסנדרוס האפלטוני:[23] לעתים רחוקות ורק כשאין זה מן הנמנע, לומר לאדם או להשיב לו במכתב: "עסוק אני"; כמו כן, לא להשתמש ב'ענייני השעה' כתירוץ על מנת להתחמק דרך קבע מחובותינו הטבעיות כלפי הזולת.

(13) מקַטוּלוּס:[24] לא לזלזל בדברי ביקורתו של ידיד, ואם גם אין הִגיון בדבריו. לא כי, אלא לנסות ולהשיב את ידידנו למזגו הנוח. ממנו אף למדתי לשבח את מורַי בכל לב, כמסופר על אודות דוֹמִטִיוּס ואַתֵנוֹדוֹטוֹס;[25] לאהוב את ילדַי אהבה כנה ואמיתית.

(14) מסֶוֵרוּס:[26] אהבת המשפחה, אהבת האמת ואהבת הצדק; בעזרתו התוודעתי אל תְּרַסֶאָה, הֶלְוִידִיוּס, קָאטוֹ, דִּיוֹ ובְּרוּטוּס.[27] ממנו קיבלתי את רעיון הממשל, שבו חוק אחד לכול, על יסוד שוויון וחופש דיבור, וכן את רעיון המלוכה המכבדת מעל לכול את חֵרות נתיניה; (2) עוד למדתי ממנו אחידות ועקביות בכבודי לפילוסופיה; לגמול חסד, לתרום בנדיבות ולקוות לטוב. הוא בטח באהבתם של רֵעיו, אך בעת הצורך לא חסך מהם שבט לשונו; חבריו לא נדרשו לנחש רצונותיו, לחיוב ולשלילה, שהרי הייתה דעתו גלויה לפניהם.

(15) ממַקְסִימוּס:[28] ריסון עצמי; לא לפסוח על שתי הסעיפים בשום עניין; שלוות נפש בכל הנסיבות ובייחוד בעתות מחלה; מיזוג נאות של תכונות אופי, רכּוּת מזה וארשׁת חומרה מזה. (2) למלא את המטלות המונחות לפתחי ללא כל טרוניה. זאת אף למדתי: הכול בטחו בו והאמינו כי פיו ולבו שווים וכי אין הוא מכוון מעשיו לרעה. הבינותי כי אין להשתאות או לאבד עשתונותַי; לעולם אין להחפז או להתעצל; לא להיות אובד עצות, נרפּה ונדכָּא, אך גם לא כעסן או חשדן; (3) להיות אדיב, סלחן ונקי כפיים; להיראות כבעל יושרה איתנה ולא כמי שיש להחזירו למוטב. זאת ועוד, איש מעולם לא שיער כי מקסימוס ממעיט בערכו; איש לא התיימר להחשיב עצמו כנעלה ממנו. להיות נעים הליכות...[29]

(16) מאבי:[30] לבָבִיות ונחישות בלתי מעורערת בדבר החלטות שנתקבלו אחר עיון יסודי; לא להתפאר לריק בכיבודים שאין בהם ממש; אהבת עמל והתמדה; להקשיב לכל מי שיש בדבריהם כדי להועיל לכלל; לגמול לכל אדם לפי ערכו ללא משוא פנים; נסיונו — מתי לאחוז ברסן ומתי להתירו.

(2) לשים קץ לכל תשוקה כלפי נערים; להיות קשוב לרחשי הזולת; כלל לא ציווה לידידיו כי יסעדו עמו, אף לא הכריחם ללוותו במסעותיו. אם נדרשו אלה לעזבו בשל צָרכי השעה, אזי בשובם תמיד מצאוהו כשהיה. לחקור ביסודיות, כשם שעשה במועצותיו; שיטתיות; מעולם לא סר הוא מחקירתו בלא עת כמי שמסתפק ברשמים שטחיים; שמר וטיפח את חבריו, מעולם לא היה קצר רוח עמם או הכביר אהדתו כלפיהם. עצמאות בכל עניין ושמחת חיים.

(3) לצפות מראש את העתיד לבוא, להקדים ולדאוג לפחוּת שבפרטים ללא שמץ קטנוניות. בתקופת שלטונו ריסן את גילויי ההערצה כלפיו וכל מס שפתיים; שמר כל העת על אושיות ממשלתו, ניהל את משאביה בתבונה ונשא באורך רוח כל השׂגה על עניינים אלה; נמנע מאמונות טפלות באשר לאלים ומרכישת קולות אוהדים בקרב בני האדם, לא הבטיח הבטחות לרצותם ולא החניף להמון, אלא פיכּח היה בכל ענייניו, סמוך ובטוח, חף לעולם מכל גסות רוח או תאווה לחדשנות לשמה.

(4) ליהנות ממנעמי החיים, אשר המזל משפיע עלינו, ללא רהב וללא התנצלות; בהִמצאם — להתענג עליהם בחופשיות, אך בהעדרם — לא להזדקק להם. איש לא יכול היה להאשימו במרמה, בבוטות או בקפדנות יתר. הוא היה אדם בשל, שלם, לא סר לחנופה ויכול להנהיג הן את ענייניו שלו הן את ענייני אחרים.

(5) נוסף על כך הוא רחש כבוד לעוסקים בפילוסופיה באמת ובתמים, לא הוקיע את האחרים אך גם לא אפשר להם להוליכו שולל. עוד למדתי ממנו להיות נגיש ואדיב לסובבַי מבלי להגדיש את הסאה. לצרכי גופו שלו הוא דאג במידה נאותה — לא כמי שמשתוקק למנעמי החיים או חרד ליופיו, אף לא כמי שמזניח זאת, אלא כדי שהשגחתו האישית תסייע לו להפחית ככל האפשר הזדקקותו לשירותי הרפואה, מרקחות מרפא, תחבושות ושאר עזרים חיצוניים.

(6) יותר מכול היה הוא נכון להישמע לאותם שניחנו בכישרון כלשהו, כדוגמת רהיטות דיבור או ידע מחקירתם את החוקים, המסורות ושאר עניינים באשר הם. תמך במרץ באלה האנשים, למען ישיג כל אחד מהם את התהילה הראויה לו כפי כישוריו האישיים. את הכול עשה לפי מנהגי האבות, אך מעולם לא עלה בו צורך להפגין דבקותו במנהגים אלה קבל עם ועדה.

(7) לא חפץ בשינויים ותזוזה ממקום למקום, אלא שהה דרך קבע באותם המקומות ושקד על אותם העניינים. לאחר כאבי הראש העזים שפקדוהו, היה שב מיד לעיסוקיו הרגילים בכוחות מחודשים ובלהט. לא רבים היו סודותיו כי אם מעטים ונדירים ביותר, ואף הללו היו בענייני המדינה בלבד. הוא הפגין שיקול דעת ומתינות בהפקת אירועי ראווה ציבוריים, וכן בתכנון עבודות ציבור, בחלוקת קצבאות וכיוצא באלה, כיאה לאדם שעינו נתונה למה שיש לעשותו, ולא לתהילה התוכפת את המעשים.

(8) לא היה רוחץ אלא בשעה המתאימה, לא קינן בו להט הבנייה, לא הייתה דעתו נתונה לתזונתו, לאופן אריגת בגדיו ולצבעיהם, אף לא לעלומי עבדיו. בגדיו הובאו מאחוזתו הכפרית בלוֹרִיוּם ומשאבי לָנוּוִיוּם סיפקו את צרכיו על פי רוב.[31] צא וחשוב כיצד נהג באותו מוכסן בטוּסְקוּלוּם לאחר שהלה חזר בו מדבריו[32] — הֵא לך תמצית דרכיו בכול.

(9) לא הייתה בו חוצפה, לא הקשיח לבו או נהג באלימות, אף לא היה כה נרגז עד כי יאמרו עליו: "הוא רותח". היה שוקל כל עניין לגופו, כמי שפנאי בידו, ללא טְרָדוֹת, בהחלטיות, בנחישות ובהתאם לתפיסותיו שלו. הנאמר על סוֹקְרָטֵס עשוי להתאים אף לו, כי יכול היה הן להינזר הן ליהנות מדברים שרבים אינם חזקים דיים להרחיקם, או לחילופין, מתמכרים להנאתם מהם.[33]

(10) להיות חזק, להתגבר תמיד ובכל מקרה להישאר פיכח — אלה מאפייניו של אדם שרוחו שלמה ואמיצה, כרוחו של מקסימוס בעת מחלתו.[34]

(17) מהאלים: כי זכיתי לסבים טובים, הורים טובים, אחות טובה, מורים טובים, בני־בית, קרובי משפחה וחברים טובים — כמעט הכול היה לי; וכי לא חטאתי לאיש מהם כל עיקר, אף שניחנתי במזג אשר, בהינתן ההזדמנות, עשוי היה להביאני לכך, ואולם בחסדי האלים מעולם לא חל צירוף המקרים אשר עלול היה להעמידני בזה המבחן. (2) מודה אני לאלים על שפילגשו של סבי לא טיפחה אותי יתר על המידה, וכי שמרתי על טהרת נעורַי, לא הפכתי לגבר בטרם עת ואפילו דחיתי זאת זמן מה; (3) שהייתי כפוף למרות שליט ואב שיכול לסלק ממני כל יוהרה ולהביאני להכרה, כי אפשר לחיות בארמון ללא צורך בשומרי ראש, בגדי פאר, נִברשׁות, פסלים וכל יתר סממני הדר שכאלה. לא כי, אלא יכול השליט לצמצם דרישותיו ממש כאדם מן השורה, ואמנם בשל כך לא יהא שפל יותר, לא יקל ראש בענייני המדינה הדורשים כישורי מנהיגות.

(4) מודה אני לאלים על ששפר מזלי וזכיתי לאח,[35] אשר בעצם הליכותיו עודדני להשגיח בעצמי, ואף שימח את לבי בכבודו ובחיבתו כלפי; שילדַי לא נולדו חסרי־כישרון או בעלי מומים גופניים; שלא הרביתי להתקדם באמנות הנאום, בשירה, ובשאר תחומים אשר בהם הייתי אולי משקיע את מרצי, לו הרגשתי שהולך אני בדרך המלך; (5) שמיהרתי להציב את מחנכַי במשרות כבוד אשר בהן, דומני, חשקו הם, וכי לא דחיתי מִנויָם בתקווה שאעשה זאת בעתיד, היות שהיו עדיין צעירים מדי;[36] שהכרתי את אפּוֹלוֹניוֹס, רוּסטיקוּס ומקסימוּס; (6) שלעתים קרובות היה לי מושג ברור מה פשרם של חיים על פי הטבע. לפיכך, עד כמה שנוגע העניין לאלים, מתנותיהם, עזרתם וכוונותיהם, דבר לא עצרני מלחיות על פי הטבע זה כבר; אם עדיין רחוק אני ממטרה זו, אין זאת אלא אשמתי, משום שלא שעיתי להַתראות האלים ולמעשה — למצוותיהם.

(7) מודה אני לאלים שגופי מחזיק מעמד זמן כה רב חרף אורחות חיי; שלא נגעתי בבֶּנֶדִיקְטָה ולא בתֶאוֹדוֹטוֹס,[37] אלא ידעתי תשוקות אהבה רק בשלב מאוחר ואף מכך נרפאתי; שאם גם תכופות כעסתי על רוּסטיקוס, מעולם לא נקטתי צעד שעליו עשוי הייתי להתחרט; שאמי, אשר עתידה הייתה למות בדמי ימיה, חיה את שנותיה האחרונות בחברתי.

(8) כל אימת שרציתי לסייע לאחד העניים או הנזקקים לדבר מה, לא נאמר לי מעולם כי אין ברשותי הממון לעשות כן. מודה אני לאלים שלא אִתרע מזלי להזדקק לעזרת הזולת כאנשים אלה; שזכיתי לאישה שכזו, כה נוחה וקשובה, כה אוהדת וכה תמימה; שהיו לי מבחר מחנכים ראויים לילדַי; שבאמצעות חלומות ניתנו לי דרכי מרפא לחוליים שונים ובייחוד לגניחת־דם ולסחרחורת, וכן המענה שניתן לי בקַיאֵטָה: "כשם שתעשה בו שימוש";[38] שכאשר חשקה נפשי בפילוסופיה, לא נקלעתי לידי אחד הסופיסטים,[39] אף לא התיישבתי לחבר חיבורים, לא עסקתי בהתרת בעיות מופשטות או בחקר תופעות שמימיות. הן כל הדברים הללו דרושים להם חסדי האלים והגורל.