יוגה ובריאות

1
סיפור אמיתי על ילד חולה

פעם, בעיר מַדרָס שבהודו שטופת השמש, היה היה ילד רזה, חולני וקטן. עד יום הולדתו החמש־עשרה הוא חלה כמעט בכל מחלה קשה: שָנית, דיזנטריה, טיפוס, כולרה ועוד מחלות שיש בארצות הטרופיות. העובדה ששרד הייתה נס. ואמנם הוא שרד, אבל איך! גופו היה עור ועצמות, פניו הקטנות היו חיוורות, עיניו שקועות וחזהו צר ושטוח. וכל זאת, למרות שלא ידע מחסור: אביו היה רופא עשיר וידוע שחולים הגיעו אליו בקביעות, ואימו הייתה מתוקה ורכה. למרות זאת האושר לא שכן במדרס, באותו בית גדול עם החצר הרחבה והמוצלת. דאגה ועצב היו מנת חלקם של בעליו, כי הבן שאותו פינקו ושעליו שמרו מכל משמר דמה יותר לצל מאשר לילד.

האב ניסה כל מה שהיה לרפואה להציע, אך בקושי הצליח לשמור על גחלת חייו של בנו.

יום אחד נשלח הנער לבית הספר, ומאז לא נאלץ לשכב על מיטתו שעות רבות כמקודם. הוא התחיל לחיות ככל הנערים בני גילו. כמובן ששיחררו אותו משיעורי התעמלות ובבית עדיין שמרו עליו מכל משב רוח. בגיל ארבע־עשרה הוא חלה בדלקת ריאות, אך ניצל בנס. הטיפול והצרות האינסופיות התחילו מחדש. כעבור חצי שנה מצבו השתפר, אבל הוא הצטנן בקלות. אין מילים שיכולות לתאר עד כמה קינא בחבריו החזקים, השמחים והבריאים. בזמן שיעורי ההתעמלות בתיכון האנגלי, הוא ישב בפינת החצר וראה בעיניים כמהות ובלב כבד את תנועותיהם הקלות והנמרצות של שאר הנערים. בסוף השיעור הוא נשאר בחצר וכשהרגיש שאין מי שמסתכל, הוא התחיל לרוץ, לקפוץ ולהניף את זרועותיו, כפי שעשו שאר הנערים. בגיל חמש־עשרה מצבו השתפר. ההצטננויות כבר לא הטרידו אותו הרבה, אך אותם תרגילים שעשה פה ושם בסתר גרמו לו לכאבי ראש ולדפיקות לב חזקות.

למרות שגופו היה חלש, רוח החיפוש שלו הייתה איתנה. לעיתים קרובות, הוא ברח ושוטט בשדות וביערות בחפשו אחר אַשְראמים, מושבות של יוגים בין ההרים, אך מאמציו לא נשאו פרי והוא נאלץ להסתפק בצפייה במעשי הפָקירים הנודדים, שהציגו את להטוטיהם בצידי הדרכים. הם לא הרשימו אותו במיוחד, כי הערצתו הייתה נתונה ליוגים אמיתיים. בזכות תחושה שהייתה טבועה בו מלידה, הוא נמשך למדע המיסטי של הודו העתיקה. הוא קרא כל ספר שהצליח למצוא בנושא זה בספרייתו של אביו. הוא הכיר והעריץ את התיאוריה של המדעים הרוחניים: רָאגַ'ה־יוגה, גְ'נאנָה־יוגה וקארמַה־יוגה, המוליכות לגבהים רוחניים ומעניקים סיפוק, אמונה וכוח נפשי. הוא מצא גם כמה ספרים על האתה־יוגה, שבהם היו כתובים הכללים הסודיים, העתיקים והפשוטים להשגת רווחה גופנית, כוח ובריאות. קל להבין עד כמה אותו הנער, שגופו היה כה חלש, התלהב מאותם ספרים. הוא בלע אותם בשקיקה וכמעט בבת אחת, משעות אחר־הצהריים המוקדמות ועד הלילה, ומהלילה עד עלות השחר. הוא צהל משמחה כשקרא על האָסנות, תנוחות הגוף של היוגה, ועל תרגילי הנשימה שתוצאתם כוח ובריאות. הוא מייד התיישב על מיטתו וסיכל את רגליו, כפי שתואר בתרגיל הראשון. אחר כך הוא ניסה לחקות את כל האָסנות העיקריות בזו אחר זו, עד שכמעט נקע את כפות רגליו. בין תנוחה לתנוחה, הוא ניסה לתרגל פְּראנָיָמה, תרגילי נשימה יוגים, מכיוון שקרא שנשימה עמוקה חשובה במיוחד לחיי האדם. הוא שאף אוויר מלוא ריאותיו החלשות ועצר את נשימתו, עד שהרגיש שהוא כמעט מתפוצץ. אחר־כך עמד על ראשו ופיתל את ידיו ורגליו. כתוצאה מכך הוא נפל ממיטתו ונחבט בראשו חבטה כה חזקה, שהעירה את בני הבית משנתם העמוקה. אחרי שעות רבות של מאמץ מוגזם, ריאותיו המלאות עמדו להתפוצץ. ביום למחרת כל גופו כאב והוא הרגיש חלש ואומלל. אחרי שבוע נוסף של מאמץ כזה, הוא הניח את הספרים בצד בבכי מר. המחשבה שהסיכוי האחרון שלו לבריאות ולחוסן נקטע באיבו, ייאשה אותו. הוא איבד תקווה והאמין שלעולם לא יהיה בריא, שלעולם לא יוכל לרוץ, להתגושש ולהשתולל עם חבריו... ושלא יזכה ליהנות מהאושר שבנעורים מלאי חיוניות וחסרי דאגות.

מאז אותו יום הוא נסגר בתוך עצמו. הוא בז לגופו ופנה אך ורק לענייני הרוח. אולם הלימודים והקריאה המרובה לא סיפקו אותו, והוא פנה יותר ויותר לבעיות רציניות ועמוקות מדי לגילו.

בערב סתווי אחד, לח והביל, הוא שוב ברח מביתו. במרחק כמה קילומטרים מן העיר, בתוך מטע של עצי מנגו, הוא הצליח למצוא — סוף סוף! — מאסטר להאתה־יוגה, שכמותו חיפש במשך זמן כה רב!

היוגי הדריך קבוצת צעירים שהקיפו אותו והקשיבו לדבריו. הנער עקב מרחוק אחר הקבוצה לאורך כל השיעור. הוא ראה שלצעירים האלה יש גוף יפה ושרירים נהדרים ושהם מבצעים תרגילים מוזרים. הוא ראה שבריאותם מושלמת.

כשהקבוצה התפזרה, הוא התקרב למורה וביקש ממנו בענווה לקבל אותו כתלמיד.

חודשיים עברו והרופא ממָדרָס בקושי זיהה את בנו. כעת צעד הנער זקוף כמו חץ. בית החזה שלו גדל וכתפיו התרחבו מדי יום. כעבור שנה חזהו התרחב בעשרה סנטימטרים, והמידות של זרועותיו ורגליו הוכפלו. מאז הוא לא חלה יותר. בין־לילה הוא הפך לנמרץ שבתלמידי בית־הספר האנגלי, למרות שלא השתתף בשיעורי ההתעמלות.

כשהיה בן עשרים, לאחר מות אביו, הוא נסע לעיר המרוחקת כדי לפגוש מחדש את מורו, שלו הוא היה חייב, מלבד להוריו ולאלוהים, את בריאותו, את כוחו ואפילו את החיים עצמם. הוא סיפר למורו על הקריאה הפנימית לצאת למסע ממושך באירופה. בשעת פרידתם המרגשת אמר לו המורה:

״לך בני, ולמד להכיר את המערב. השווה בין אנשי המערב לאנשי המזרח, השווה בין הדרכים המערביות והדרכים המזרחיות ומצא היכן הן נפגשות. למד מאנשי המערב את מה שהם מתקדמים בו יותר מאיתנו ולמד אותם על הישגי המזרח. לך ותרום את חלקך למען בניית הגשר בין שתי הדרכים. במערב, תגלה שמדע ההאתה־יוגה אינו רק הדרך לבריאות, אלא גם השיטה היחידה בכל העולם מבחינת הגישה לגוף, שמבוססת על קשר הדוק בין הגוף לנפש. למרות היותה מדע לפיתוח הגוף, היא מבוססת בכל זאת על כוחות נפשיים ורוחניים״.

האיש הצעיר הביט במורו בעיניים נוצצות, הצמיד את כפות ידיו וקד לו קידה. ״מורי, ידעתי זאת מהרגע הראשון שהתחלתי לפתח את גופי. כשכיוונתי את תשומת ליבי לאיברי גופי השונים, לשרירים ולמרכזי העצבים, הרגשתי שמתפתחים בי כוחות רוחניים שטרם הכרתי. ככל ששלטתי יותר בגופי, כך הלך והתחזק גם כוח הרצון שלי. אתה החזרת אותי לחיים — לקחת נער חולני וחלש והפכת אותו לאתלט. הצלת אותי מהרס פיזי והובלת אותי בחזרה לעצמי! אני מבטיח לך...״

״אל תבטיח לי כלום, נערי! המערב כולו בהמולה, ונראה שאין לו פנאי להתעניין במזרח, אבל לך ומלא בכל זאת את חובתך. מי שזורע קוצר, אבל רק לעיתים רחוקות. אם תעביר את תורת הגוף של היוגה ולו לאחדים מידידיך, תצליח למלא את חובתך כלפי אנשי המערב. בכל מקרה, הדברים שתלמד ימשכו רק את האנשים שנפשם חופשית מחומרנות עיוורת ושעולמם הרוחני פתוח לחיים יפים ומרוממים יותר... עם זאת עליך לזכור את חובתך הגדולה ביותר — ברגע שתשמע ממני מעבר לים, תדע שהגיע זמנך לחזור לביתך ושארץ מולדתך קוראת לך... לך בני, ושאלוהים יהיה לצידך!״.

וכך הגעתי לאירופה.