הודו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הודו
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 67 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 7 דק'

חביבה פדיה

חביבה פְּדָיָה (נולדה ב-5 בדצמבר 1957) היא משוררת וסופרת ישראלית, חוקרת תרבות ויהדות, קבלה וחסידות. פרופסור מן המניין במחלקה להיסטוריה של עם ישראל, ראש מרכז אלישר לחקר תרבות יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מייסדת מכון רשימו ובית מדרש פתיחתא. חוקרת עמיתה במרכז מצוינות "דעת המקום" – המרכז לחקר תרבויות מקום בעולם היהודי בעידן המודרני.

היא זוכת הפרס לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום לשנת 2018, המוענק מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

שיריה הולחנו על ידי ברי סחרוף, שי צברי, דוד מנחם, אסתי קינן עופרי, מירב הלינגר, מורין נהדר וא"ב דן. בשנת 2003 הקימה פדיה את אנסמבל היונה להחייאת מוזיקה מיסטית וליטורגית מהמזרח, אנסמבל היונה היה פעיל עד לשנת 2010. פדיה הייתה מהיוזמים והמפיקים של המופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" שהתקיים בכ"ט בנובמבר 2004 בהיכל התרבות, תל אביב.

פרסי שירה
1989 - פרס הרי הרשון לשירה וספרות, האוניברסיטה העברית ירושלים.
1997 - פרס התאחדות המו"לים בישראל ע"ש ברנשטיין לשירה על הספר "מתיבה סתומה".
2004 - פרס נשיא המדינה לספרות על הספר "מוצא הנפש".
2012 - פרס יהודה עמיחי על הספר "דיו אדם" (עם מואיז בן הראש).

מספריה:
בעין החתול, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2008.
חותמות, הוצאת ידיעות ספרים, 2014.
אי M, הוצאת ידיעות ספרים, 2019.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/883rcdba

תקציר

משוררת מגיעה אל מקום כדי להשקיף על עצמה מרחוק. זהו מחזור שירים שחובר בעקבות מסע בהודו, אך גם בנפאל, בקטמנדו ובטיבט, בין אגמים ונהרות, מוזיקאים, פועלי מלאכה ומקיימי פולחן. המסע עורר שיח פנימי, שעניינו ערך עליון והאופן שבו הוא משתקף בעולם. בריבוי צורות, בצריחות הטווסים, בזמרת הילדים, בעבודת המקדשים, במלאכת הבנאים – בכל אלה רואה המשוררת כוונה של התחיות. זוהי התבוננות שמתוך הנפש והלאה, בתנועה שחותרת לקראת הבהרה. הנדידה אל המרחק מתגלה כזרות מבורכת. גם האור הזר עובר דרך מנסרה פנימית, בדומה למושג ההשתוות בעולם המחשבה הקבלי. חביבה פדיה הולכת בעקבות המקום, נאחזת בתקווה ובאהבה, נוסעת רחוק ומביטה אל הנוף שאינו אלא תמונה פנימית. כך היא ממשיכה את פרויקט הכתיבה יוצא הדופן שלה, שאין דומה לו בספרות העברית.

פרופ' חביבה פדיה היא חוקרת תרבות, משוררת וסופרת. כלת הפרס בחקר הקבלה על-שם גרשם שלום לשנת 2018. הרומאן הראשון שחיברה, בעין החתול (2008), זכה למעמד של ספר פולחן.

פרק ראשון

הרעם

שָׁקֵט שָׁקֵט בְּתוֹךְ הַלֵּב מֻנָּח הָעֶרֶב
כְּשֶׁעַל גְּדוֹת הַגַּנְגֶּס וּלְמַרְגְּלוֹת הַהִימָלָיָה
הָרַעַם מִתְגַּלְגֵּל
 
חַשְׁרַת עָבִים וְקֹדֶם כֹּל הִבְזִיק בָּרְקִיעִים פַּס אוֹר
סוּפַת גְּשָׁמִים
וְהַמְּכוֹנִית בַּחֲשֵׁכָה נוֹסַעַת
בְּתוֹךְ הִלָּה שֶׁל מַיִם וְיַמִּים
בִּפְנִים נוֹצֵץ הַלֵּב כְּיַהֲלוֹם
אֲשֶׁר רָחוּץ שָׁטוּף מִכָּל חֲלוֹם
שָׁקֵט שָׁקֵט בְּתוֹךְ הַלֵּב הָעֶרֶב
כְּשֶׁחוֹלֵף חוֹלֵף כָּל הַצָּמֵא וְהָרָעֵב
כְּשֶׁעוֹזֵב עוֹזֵב כָּל הַמִּתְאַוֶּה כָּל הָאוֹהֵב
 
שָׁקֵט פּוֹשֵׁט הָעֶרֶב שַׂלְמוֹתָיו
עֵירֹם הִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת נֶאֱהָב
וְהַבָּרָק מֵאִיר:
אִם לֹא אָז אֵין דָּבָר
 
הַלֵּב מַתִּיר קְשָׁרָיו עַכְשָׁו אֶל הַנָּהָר
 
כָּל דִּמְעָה אֲשֶׁר נוֹשֶׁרֶת לַנָּהָר שָׁבָה וּמַכָּה עִם הָרוּחַ בְּפָנָיו
וּמִסְתַּחְרֶרֶת בִּמְחוֹל גְּשָׁמִים מֵעַל שׁוֹטֶפֶת אֶת כְּתֵפָיו
הַבָּרָק מֵאִיר. כָּבֵד מְאוֹד מְאוֹד מִתְגַּלְגֵּל וּבָא הָרַעַם
 
תָּם
 
 
נסיעה מהרדיוור לרישיקש לאורך ציר נהר הגנגס בערב של ראשית האביב. האביב הקל מתאפיין בהודו בגשמים, רעמים וברקים. שורות של ט"ס אליוט מקבלות משמעות חדשה במוחי: האביב האכזר והרעם.
המונסון האביבי, ממאפייניו — הרעם.
נפאל על גדת פאשופאטינאט

מוּזָר לָרֶדֶת לִנְהַר הַמָּוֶת כְּדֵי לַעֲלוֹת חַי
 
אַךְ אוּלַי זֶה לֹא כָּךְ: מֵתִים מְבַקְּשִׁים לָלֶכֶת אֶל נְהַר הַחַיִּים
כְּדֵי לִחְיוֹת לְעוֹלָם
 
חַיִּים הוֹלְכִים אֶל נְהַר הַמֵּתִים כְּדֵי לִחְיוֹת בָּעוֹלָם
 
 
פאשופאטינאט (נאט=מקדש בהינדו) הוא מקדש מרכזי בקטמנדו, המוקדש לאל שיווה (=אל החורבן והסוף, בין היתר). על הגאטות (מדרגות אבן גדולות) שורפים את המתים. אחר כך את האפר מפזרים על פני המים. כשהייתי שם הורדה אישה לשריפה. צפיתי בה מן המרפסת כשהסירו את הגלימה מעל פניה. רגע לפני שהוחדר הלפיד אל פיה, ראיתי שפניה היו פניי. כששאלתי, הסתבר שגילה כגילי.
שקיעה בקטמנדו אל מול ההימליה

כַּדּוּר אָדֹם רַךְ שֶׁגְּבוּלוֹ לֹא נִפְרָץ
אַט אַט נִסְפָּג אֶל תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ הַמְּכִילָה אוֹתוֹ כִּמְעַט בְּלִי לֶאֱחֹז
תְּכֵלֶת חִוַּרְיָנִית וַעֲדִינָה סוֹפֶגֶת
כְּמוֹ מָחוֹל שֶׁל זוּג שֶׁהִתְמַזְּגוּתוֹ הִיא בְּחֶמְלָה
וְלֹא בְּזִיזָה וְלֹא שְׁתִיתָה וְלֹא תְּשׁוּקָה פְּזִיזָה
וְלֹא כְּמוֹ — אֵי שָׁם — שְׁקִיעַת מִדְבָּר
אַהֲבָה לֹא קַטְלָנִית
אַהֲבָה קְצָת רַחֲמָנִית
תְּשׁוּקָה אִטִּית וְלֹא פִּרְאִית אוֹ נְזִירִית
שֶׁל אֹדֶם רַךְ עָמוֹק כְּמוֹ נִכְסָף
וְהַמְתָּנָה אִטִּית מְאוֹד אִטִּית שֶׁל תְּכֵלֶת
כְּמוֹ תּוֹדָעַת אַלְמָוֶת תְּכֵלֶת זֹאת הִיא נֶצַח תּוֹדָעַת תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַמְתָּנָה
לְרֶגַע אֶחָד קָצָר שֶׁל אֹדֶם הָאַהֲבָה וְאִם יֵשׁ מַתָּנָה, אָז יֵשׁ מַתָּנָה
וְאִם אֵין, גַּם זֹאת מַתָּנָה וְאֵין כָּל רְצִיחָה וְשֶׁמֶשׁ לֹא נִרְצַעַת
וְאֹדֶם יִתְנַתֵּק מִתְּכֵלֶת וְאֹדֶם בָּהּ יִשְׁקַע
גַּם אִם אָבְדָן עַד דַּעַת אָז שֶׁמֶשׁ לֹא נִרְצַעַת
 
נִפְעֶמֶת אֲנִי זֹאת לָדַעַת
בְּעוֹד הַשְּׁתִיתָה בְּתוֹכִי קַטְלָנִית וַאֲנִי גּוֹוַעַת
 
 
ערב בקטמנדו במרפסת בית הספר הבודהיסטי.

חביבה פדיה

חביבה פְּדָיָה (נולדה ב-5 בדצמבר 1957) היא משוררת וסופרת ישראלית, חוקרת תרבות ויהדות, קבלה וחסידות. פרופסור מן המניין במחלקה להיסטוריה של עם ישראל, ראש מרכז אלישר לחקר תרבות יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מייסדת מכון רשימו ובית מדרש פתיחתא. חוקרת עמיתה במרכז מצוינות "דעת המקום" – המרכז לחקר תרבויות מקום בעולם היהודי בעידן המודרני.

היא זוכת הפרס לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום לשנת 2018, המוענק מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

שיריה הולחנו על ידי ברי סחרוף, שי צברי, דוד מנחם, אסתי קינן עופרי, מירב הלינגר, מורין נהדר וא"ב דן. בשנת 2003 הקימה פדיה את אנסמבל היונה להחייאת מוזיקה מיסטית וליטורגית מהמזרח, אנסמבל היונה היה פעיל עד לשנת 2010. פדיה הייתה מהיוזמים והמפיקים של המופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" שהתקיים בכ"ט בנובמבר 2004 בהיכל התרבות, תל אביב.

פרסי שירה
1989 - פרס הרי הרשון לשירה וספרות, האוניברסיטה העברית ירושלים.
1997 - פרס התאחדות המו"לים בישראל ע"ש ברנשטיין לשירה על הספר "מתיבה סתומה".
2004 - פרס נשיא המדינה לספרות על הספר "מוצא הנפש".
2012 - פרס יהודה עמיחי על הספר "דיו אדם" (עם מואיז בן הראש).

מספריה:
בעין החתול, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2008.
חותמות, הוצאת ידיעות ספרים, 2014.
אי M, הוצאת ידיעות ספרים, 2019.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/883rcdba

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 67 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 7 דק'
הודו חביבה פדיה
הרעם

שָׁקֵט שָׁקֵט בְּתוֹךְ הַלֵּב מֻנָּח הָעֶרֶב
כְּשֶׁעַל גְּדוֹת הַגַּנְגֶּס וּלְמַרְגְּלוֹת הַהִימָלָיָה
הָרַעַם מִתְגַּלְגֵּל
 
חַשְׁרַת עָבִים וְקֹדֶם כֹּל הִבְזִיק בָּרְקִיעִים פַּס אוֹר
סוּפַת גְּשָׁמִים
וְהַמְּכוֹנִית בַּחֲשֵׁכָה נוֹסַעַת
בְּתוֹךְ הִלָּה שֶׁל מַיִם וְיַמִּים
בִּפְנִים נוֹצֵץ הַלֵּב כְּיַהֲלוֹם
אֲשֶׁר רָחוּץ שָׁטוּף מִכָּל חֲלוֹם
שָׁקֵט שָׁקֵט בְּתוֹךְ הַלֵּב הָעֶרֶב
כְּשֶׁחוֹלֵף חוֹלֵף כָּל הַצָּמֵא וְהָרָעֵב
כְּשֶׁעוֹזֵב עוֹזֵב כָּל הַמִּתְאַוֶּה כָּל הָאוֹהֵב
 
שָׁקֵט פּוֹשֵׁט הָעֶרֶב שַׂלְמוֹתָיו
עֵירֹם הִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת נֶאֱהָב
וְהַבָּרָק מֵאִיר:
אִם לֹא אָז אֵין דָּבָר
 
הַלֵּב מַתִּיר קְשָׁרָיו עַכְשָׁו אֶל הַנָּהָר
 
כָּל דִּמְעָה אֲשֶׁר נוֹשֶׁרֶת לַנָּהָר שָׁבָה וּמַכָּה עִם הָרוּחַ בְּפָנָיו
וּמִסְתַּחְרֶרֶת בִּמְחוֹל גְּשָׁמִים מֵעַל שׁוֹטֶפֶת אֶת כְּתֵפָיו
הַבָּרָק מֵאִיר. כָּבֵד מְאוֹד מְאוֹד מִתְגַּלְגֵּל וּבָא הָרַעַם
 
תָּם
 
 
נסיעה מהרדיוור לרישיקש לאורך ציר נהר הגנגס בערב של ראשית האביב. האביב הקל מתאפיין בהודו בגשמים, רעמים וברקים. שורות של ט"ס אליוט מקבלות משמעות חדשה במוחי: האביב האכזר והרעם.
המונסון האביבי, ממאפייניו — הרעם.
נפאל על גדת פאשופאטינאט

מוּזָר לָרֶדֶת לִנְהַר הַמָּוֶת כְּדֵי לַעֲלוֹת חַי
 
אַךְ אוּלַי זֶה לֹא כָּךְ: מֵתִים מְבַקְּשִׁים לָלֶכֶת אֶל נְהַר הַחַיִּים
כְּדֵי לִחְיוֹת לְעוֹלָם
 
חַיִּים הוֹלְכִים אֶל נְהַר הַמֵּתִים כְּדֵי לִחְיוֹת בָּעוֹלָם
 
 
פאשופאטינאט (נאט=מקדש בהינדו) הוא מקדש מרכזי בקטמנדו, המוקדש לאל שיווה (=אל החורבן והסוף, בין היתר). על הגאטות (מדרגות אבן גדולות) שורפים את המתים. אחר כך את האפר מפזרים על פני המים. כשהייתי שם הורדה אישה לשריפה. צפיתי בה מן המרפסת כשהסירו את הגלימה מעל פניה. רגע לפני שהוחדר הלפיד אל פיה, ראיתי שפניה היו פניי. כששאלתי, הסתבר שגילה כגילי.
שקיעה בקטמנדו אל מול ההימליה

כַּדּוּר אָדֹם רַךְ שֶׁגְּבוּלוֹ לֹא נִפְרָץ
אַט אַט נִסְפָּג אֶל תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ הַמְּכִילָה אוֹתוֹ כִּמְעַט בְּלִי לֶאֱחֹז
תְּכֵלֶת חִוַּרְיָנִית וַעֲדִינָה סוֹפֶגֶת
כְּמוֹ מָחוֹל שֶׁל זוּג שֶׁהִתְמַזְּגוּתוֹ הִיא בְּחֶמְלָה
וְלֹא בְּזִיזָה וְלֹא שְׁתִיתָה וְלֹא תְּשׁוּקָה פְּזִיזָה
וְלֹא כְּמוֹ — אֵי שָׁם — שְׁקִיעַת מִדְבָּר
אַהֲבָה לֹא קַטְלָנִית
אַהֲבָה קְצָת רַחֲמָנִית
תְּשׁוּקָה אִטִּית וְלֹא פִּרְאִית אוֹ נְזִירִית
שֶׁל אֹדֶם רַךְ עָמוֹק כְּמוֹ נִכְסָף
וְהַמְתָּנָה אִטִּית מְאוֹד אִטִּית שֶׁל תְּכֵלֶת
כְּמוֹ תּוֹדָעַת אַלְמָוֶת תְּכֵלֶת זֹאת הִיא נֶצַח תּוֹדָעַת תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַמְתָּנָה
לְרֶגַע אֶחָד קָצָר שֶׁל אֹדֶם הָאַהֲבָה וְאִם יֵשׁ מַתָּנָה, אָז יֵשׁ מַתָּנָה
וְאִם אֵין, גַּם זֹאת מַתָּנָה וְאֵין כָּל רְצִיחָה וְשֶׁמֶשׁ לֹא נִרְצַעַת
וְאֹדֶם יִתְנַתֵּק מִתְּכֵלֶת וְאֹדֶם בָּהּ יִשְׁקַע
גַּם אִם אָבְדָן עַד דַּעַת אָז שֶׁמֶשׁ לֹא נִרְצַעַת
 
נִפְעֶמֶת אֲנִי זֹאת לָדַעַת
בְּעוֹד הַשְּׁתִיתָה בְּתוֹכִי קַטְלָנִית וַאֲנִי גּוֹוַעַת
 
 
ערב בקטמנדו במרפסת בית הספר הבודהיסטי.