ריקסון ריידרס 1 - הבעיה איתך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ריקסון ריידרס 1 - הבעיה איתך
מכר
אלפי
עותקים
ריקסון ריידרס 1 - הבעיה איתך
מכר
אלפי
עותקים

ריקסון ריידרס 1 - הבעיה איתך

4 כוכבים (168 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2735מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

תקציר

"סיפור אהבה מטריף של משחקי אהבה-שנאה, שחקני פוטבול שחצנים ונערות שמטלטלות את עולמם.
תתכוננו... הריידרס מגיעים!"
Queen of the Books

היילי ריין צריכה לשרוד רק עוד שנה אחת.
שנה נוראית אחת בתיכון.
רק עוד שנה עם ג'ייסון, אחיה החורג והאכזר, ועם החברים שלו, שחקני הפוטבול המתנשאים והפריווילגים.
היא שונאת אותם. במיוחד את קמרון צ'ייס, אותו בחור שהיא חשבה שהוא שונה.

כל העולם מונח לרגליו של קמרון צ'ייס.
יש לו הכול. הוא יפה תואר, שחקן פוטבול מוכשר, ומלא קסם אישי.
כל הקולג'ים רק מחכים שהוא יבחר בהם, וכולם רוצים חתיכה קטנה מהכוכב של הריקסון ריידרס. עד שמשהו מאיים על כל מה שהוא אי פעם עבד בשבילו, ורק אדם אחד יכול להרגיע את המלחמה שמתחוללת בתוכו.
הוא אמור לשנוא אותה — את האחות של החבר הכי טוב שלו.

היא מחוץ לתחום. מנודה. צרה צרורה.

היילי מוצאת את עצמה באמצע משחק פוטבול שיוצא משליטה...
ופתאום, לא כל כך ברור אם זו אכן שנאה, או אולי... אהבה?

הבעיה איתך הוא הספר הראשון בסדרת ריקסון ריידרס הכוללת ארבעה ספרים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. זהו רומן שבו הגיבורים הופכים משונאים לאוהבים.

קבלו אזהרת קריאה: החיים שלכם לא יחזרו להיות כפי שהיו אחרי שתיכנסו לעולמם של הריקסון ריידרס!

פרק ראשון

פרק 1


היילי

"בן זונה." טרקתי את מגירת השידה ונכנסתי בסערה לחדר האמבטיה שנאלצתי לחלוק עם אחי החורג.

"ג'ייסון!" צרחתי, וחיטטתי בתוך סל הכביסה, כשבגדים מתעופפים לכל עבר. נשימתי בקעה בהתפרצויות קצרות וחדות. "ג'ייסון, אני נשבעת באלוהים, אני עומדת ל—"

"יש בעיה, מתוקה?" ראשה של אימי צץ מעבר לדלת. היא תפסה איזו חולצת טי שהתעופפה וגלגלה אותה לכדור כשהיא מביטה בי כאילו יצאתי מדעתי.

"ג'ייסון גנב את כל החזיות שלי."

"היילי ריין, אני בטוחה שהוא לא עשה שום דבר כזה." הייתה לה הבעה מוטרדת, ומצחה, שעבר החלקה ומילוי, התכווץ עד כמה שיכול היה. "את בטוחה שהן לא שם?" היא הצביעה על סל הכביסה, זה שעדיין חיטטתי בו כמו משוגעת.

גבותיי התרוממו כשהמשכתי לרטון. "הוא לקח אותן. אני אהרוג אותו."

"מתוקה." היא פלטה נשיפה ונשמעה מותשת. "האם את וג'ייסון מוכנים, בבקשה, להסתדר יחד השנה? זו שנת הלימודים האחרונה, אתם כבר ממש בוגרים. התעלולים הקטנים והמטופשים ששניכם עושים זה לזה —"

"דניז, ראית את הארנק שלי?"

"אני חושבת שהשארת אותו ליד מכונת הקפה," צעקה אימי למטה אל אבי החורג, קנט. "עדיף שאגש אליו, ואחר כך אני חייבת לצאת, אחרת אאחר לחדר הכושר. אבל בייבי?" היא השתהתה לרגע ושבה להציץ לתוך חדר האמבטיה. "בבקשה תנסי, בשבילי."

"בטח, אימא, להתראות אחר כך," אמרתי בשיניים חשוקות, כשהשקר מתגלגל מלשוני בקלות. היא חייכה, בירכה אותי ליום הראשון לשנת הלימודים, ונעלמה במורד המסדרון.

למדתי מזמן לא לצפות שאימי תתערב במלחמות שלי ושל ג'ייסון. אבל זה לא היה חשוב, כבר הרבה זמן לא הייתי צריכה שהיא תילחם את המלחמות שלי.

"ג'ייסון!" צעקתי והסתערתי לתוך חדר השינה שלו. לא טרחתי להקיש בדלת ונכנסתי היישר פנימה. למזלי הוא בדיוק הרים את מכנסי הג'ינס שלו. אם כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זכיתי לראות את התחת העירום שלו.

"בוקר טוב גם לך," הוא אמר משועשע והעביר יד בשערו הפרוע משינה.

"איפה הן?"

"הן?" מצחו התכווץ, אבל מבטו התמים לא עבד עליי.

"החזיות שלי, אידיוט. אני יודעת שלקחת אותן."

"אם הייתי רוצה לגנוב חזייה, הייתי מחפש דרכים יצירתיות יותר." עיניו ריצדו בשעשוע ואני נעצתי בו מבט זועף.

"זה היום הראשון ללימודים. אני צריכה חזייה." ממש לא אוכל לשרוד יום שלם בלעדיה. אני לא אחת מאותן נערות עם בטן כמו קרש וחזה שטוח. יש לי חמוקיים, לפעמים שופעים יותר ממה שהייתי רוצה, בעיקר בשיעורי התעמלות כשמר טיני מכריח אותנו לשחק כדורשת או כדורעף.

"תחזיר לי אחת," אמרתי. "ונשכח מכל העניין."

"אין לי מושג על מה את —"

"אתה רוצה לפתוח במלחמה?" סיננתי והרגשתי איך העצבים מתחילים להתפשט בתוכי. "בסדר, אבל אל תצפה שאעשה לך חיים קלים."

"וואו, אני ממש מפחד. מה את מתכוונת לעשות לי? לחתוך אותי עם אלה?" גיחך ג'ייסון והשפיל את עיניו אל החזה שלי, שם בלטו הפטמות שלי שהתקשו בגלל האוויר הקר. עטפתי את עצמי בזרועותיי וכעס החל לבעבע בעורקיי.

שנאה היא מילה חזקה, אבל זו הייתה המילה הכי מדויקת לתאר את מה שהרגשתי כלפי אחי החורג. הוא צחק והשליך כמה חפצים לתוך תיק הגב שלו. הופתעתי שהוא בכלל טרח לעשות את זה. לשחקני ריקסון ריידרס שנת הלימודים האחרונה הייתה בעצם רק שנה רשמית. בסמסטר הזה הם יבלו הרבה יותר זמן על מגרש הפוטבול מאשר על ספסל הלימודים בכיתה. כי הביצועים שלהם במגרש היו חשובים הרבה יותר מהציונים שלהם בכל בחינה שהיא, כמובן.

גלגלתי עיניים ופלטתי, "אז ככה אתה מתכוון לשחק?" נתתי לו עוד הזדמנות לחרטה, אבל הייתי צריכה לדעת שהוא לא יתחרט. ג'ייסון פורד הוא אולי אחי החורג, אבל הוא עדיין היה אידיוט גמור.

"כמו שאמרתי, היילי ריין..." הוא נראה משועשע וידע כמה אני שונאת שאימי קוראת לי כך. "אין לי מושג על מה את מדברת."

"בסדר, אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך." שלחתי אליו אצבע משולשת לפני שיצאתי משם בסערה כשצחוקו הזחוח מתגלגל מאחוריי.

כשירדתי לבסוף למטה, חמש־עשרה דקות לאחר מכן, קנט הזעיף את פניו כשראה אותי, או בעצם את התלבושת שלי. "אל תשאל," אמרתי, לא הייתי במצב רוח לספוג את אחד הניסיונות העלובים שלו להצחיק.

"לא התכוונתי לומר כלום," השיב בחצי חיוך, משכתי קופסה של עוגיות בטעם פירות ודחפתי אחת למצנם.

"הדברים האלה יגרמו לך לחורים בשיניים."

"נראה לך שאכפת לי?"

"בואי נהיה כנים." ג'ייסון נכנס לחדר. "אף אחד לא יסתכל היום על הפנים שלך."

"לך תזדיין," סיננתי בלחש.

"שמעתי את זה," רטן קנט ועל כך זכיתי בגיחוך מג'ייסון.

שניהם היו גרועים במידה שווה. ג'ייסון ירש את יופיו של אביו. שיער חום מרדני, עיניים כחולות כקרח הממוסגרות בריסים ארוכים, וחיוך שיכול לגרום אפילו לבחורה הצנועה ביותר להשיל את תחתוניה. אבל היה עוד משהו. ג'ייסון נולד לשושלת ארוכה של שחקני פוטבול. השמועות בעיר אמרו שקנט היה מיועד להגיע ישירות לליגת הפוטבול הלאומית ה-NFL – אבל הפציעה שנפצע בשנת הלימודים האחרונה קטעה את הקריירה המוצלחת שלו בקולג' בקבוצת פֶּן קווייקרס. בוודאי היה לו קשה לבלוע את הגלולה המרה הזאת, אבל כעת ג'ייסון עמד ללכת בעקבותיו. ולא היה איש בעיר שלא היה גאה בכך. בא לי להקיא מזה.

המצנם קפץ, תלשתי פיסת מגבת נייר והשתמשתי בה כדי לשלוף את עוגיית הפירות. "הלכתי, ביי," אמרתי. "תשתדל לא לשבור רגל." קרצתי לג'ייסון לפני שיצאתי מהבית.

פליסיטי, החברה הכי טובה שלי – או פליק כפי שאני קוראת לה – כבר המתינה לי בקצה שביל החניה בתוך החיפושית הצהובה שלה. "מראה מעניין יש לך." היא חנקה צחקוק כשנכנסתי פנימה.

"אוף, אל תתחילי." הרמתי את המשקפיים על ראשי כדי שהשיער לא יכסה את פניי ונגסתי בעוגיית הפירות, מניחה לעודף הסוכר למתן מעט את הכעס שלי. "ג'ייסון גנב את כל החזיות שלי."

הייתי צריכה לאלתר וללבוש חלק עליון של ביקיני. היה בו קצת ריפוד, אבל לכל מי שהכיר אותי היה ברור שלא לבשתי את התמיכה הרגילה שלי. מזג האוויר עדיין היה חם, וללא ספק לא יכולתי ללבוש שום דבר אחר מלבד חולצת טי. אלא אם כן התכוונתי להעביר את כל היום בהזעה וללא תמיכה.

פליק גיחכה ויצאה לדרך. "חשבתי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות, בהתחשב בכך שזו שנת הלימודים האחרונה."

"הו, לא, לג'ייסון יש מספיק זמן לאמלל את חיי. אבל אל תדאגי." שלחתי אליה חיוך מסתורי. "אני כבר מתכננת את הנקמה שלי."

היא עיקמה את פניה. "זה לא שלא נהניתי מזה שהעמדת אותו במקומו פעם או פעמיים במהלך השנים האחרונות, אבל את לא חושבת שאולי את צריכה... לסגת? בשנה שעברה הוא היה די רע, אבל השנה הוא יהיה..." היא הצטמררה ולא סיימה את דבריה.

פליק צדקה.

מאז כיתה ו', כשאביו ואימי הודיעו לנו שהם עוברים לגור יחד וכפו על ג'ייסון ועליי לגור יחד, היינו במלחמה מתמדת. ג'ייסון לא רצה אחות, ולי לא היה זמן לאח. במיוחד לא אח מעצבן ושחצן כמו ג'ייסון. היינו הפכים מוחלטים – הוא פופולרי וספורטיבי, ואני אומנית ובלתי מרוסנת. ג'ייסון חי ונשם פוטבול, כמו רוב תושבי ריקסון. אבל אני לא. בקושי הכרתי את חוקי המשחק. מיותר לציין שככל שהתבגרנו הפער בינינו רק הלך והתעצם. הדבר האהוב עליו ביותר היה לעצבן אותי, ואני אהבתי להעביר את ימיי בתכנון הנקמה המתוקה שלי.

"זה שכולם חושבים שהשמש זורחת לו מהתחת לא אומר שאני חייבת לספוג את החרא שלו."

הגבות של פליק התרוממו בבת אחת. "אם נודה באמת, התחת שלו די יפה."

"קחי את המילים שלך בחזרה." כמעט נחנקתי מהעוגייה. "קחי אותם ברגע זה."

"מה?" הצחוק הרך שלה מילא את המכונית. "מעולם לא בדקתי, אבל לא מזיק להביט."

"אלוהים, אני לא יכולה לשמוע את זה. בטח לא ביום שני על הבוקר." דחפתי את אצבעותיי לתוך אוזניי, אבל היא לא סתמה את הפה.

"אל תגידי לי שמעולם לא שלחת הצצה חטופה אל הבחורים שם? אני בטוחה שבחנת את אשר או את קמרון —"

"מי את ומה עשית עם החברה הכי טובה שלי?"

"מההה?" היא חייכה חיוך רחב. "אני רק אומרת, אני בעד לשנוא את קבוצת הפוטבול, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להעריך את השרירים —"

לא רציתי לחשוב על ג'ייסון והחברים שלו במונחים כאלה. במיוחד לא על קמרון צ'ייס. מאז שהתחלנו ללמוד יחד בחטיבת הביניים הוא נהנה לאמלל את חיי בדיוק כמו אחי החורג. יש להודות, זה לא תמיד היה כך. כשרק עברנו להתגורר עם ג'ייסון ואביו, שימש קמרון כבלם זעזועים לשנאה הגלויה של חברו הטוב ביותר. בחמישה החודשים האחרונים של כיתה ו' האמנתי באמת ובתמים שאנחנו יכולים להיות חברים. אבל אז הגיע הקיץ שלפני חטיבת הביניים והכול השתנה.

הכול.

ואני הבנתי שקמרון צ'ייס היה טמבל כמו אחי החורג החדש.

פליק נכנסה למגרש החניה של התיכון, חיפושית הווינטג' הצהובה שלה בלטה כמו יבלת ליד מכוניות ההונדה והפורד הנוצצות. כמוני, גם החברה הכי טובה שלי לא יישרה קו עם ההמון. יצאנו מהמכונית וצעדנו לכיוון בניין בית הספר, וכל הכעס הקודם שלי התפוגג מהציפייה להיכנס שוב לסטודיו. שלא כמו מרבית חבריי לכיתה, שהתרגשו לפגוש מחדש את חבריהם ולעדכן על הרפתקאות הקיץ שלהם, אני השתוקקתי לחזור לכיתה. בעיקר לכיתת האומנות.

"תנשמי עמוק." פליק נשמה עמוק כשהגענו אל דלתות הכניסה. "זה היום הראשון האחרון שלנו בתיכון. לעולם לא נתחיל כאן שנה חדשה. בשנה הבאה נהיה סטודנטיות בשנה א'."

אחזתי בידית הדלת והפניתי אליה את ראשי. "אז כדאי מאוד שתהיה לכך משמעות." חייכתי. חיוך אמיתי לגמרי. כי היא צדקה.

שנה אחת.

אני חייבת לשרוד עוד שנה אחת של העיר הזאת וקבוצת הפוטבול האהובה שלה, של אחי החורג והחברים האידיוטים שלו.

ואז אהיה חופשייה.

אבל למרות ההתרגשות מפני מה שצופה לנו העתיד – הרחק הרחק מריקסון, אם זה תלוי בי – זו הייתה השנה האחרונה, ואני התכוונתי לנצל אותה עד הסוף.

ואז נשמע קול מוכר. תזכורת אכזרית מהיקום שכל עוד אני הולכת במסדרונות של תיכון ריקסון אין סיכוי לחמוק מהם.

"את נראית טוב, סאנשיין."

עיניי התרוממו וגילו את קמרון צ'ייס, התופס הכוכב של ריקסון ריידרס וחברו הטוב ביותר של אחי, מגחך לעברי. "אתה יודע שאני לא אוהבת שקוראים לי ככה," אמרתי בשלווה וריסנתי את הכעס שלי.

"אני יודע," השיב בטון אדיש ומשך את כתפיו. "חולצה נחמדה..." מבטו צנח אל החזה שלי לפני שהרים את עיניו שנית אל פניי ושעשוע ריצד בעיניו הכחולות. "קר כאן או שאת פשוט שמחה לראות אותי?"

קמרון קרץ, ואז עקף אותי ואת פליק. הוא סילק את ידי מידית הדלת ואני קפצתי לאחור, לא מוכנה לזרמי החשמל הזעירים שחלפו בי. הוא השתהה לרגע והביט בידו לפני שנד בראשו ונכנס לבניין, מניח לדלת להיסגר מאחוריו... והיישר בפניי.

באנחה כבדה פתחתי את הדלת וחמקתי פנימה. פליק הלכה בעקבותיי. "רק תראי את התחת הזה," לחשה כשהיא התקרבה ורכנה מעליי תוך שהיא עוקבת אחר דמותו המתרחקת של קמרון, והנערים שמעדו כדי לפנות לו דרך. אבל אני לא הסתכלתי על התחת שלו. עיניי ננעצו בעורפו ודמיינתי את כל הדרכים המכאיבות שבהן אוכל לפגוע בו. הוא העיף מבט מעבר לכתפו, עינינו ננעלו ואני פלטתי גניחה של תסכול.

הכרתי את המבט הזה.

ראיתי אותו יותר מדי במשך השנים. אבל מעולם לא ראיתי אותו אצל קמרון. כמובן, הוא השתתף בכל התעלולים והמאמצים של ג'ייסון למצוא דרכים להרגיז אותי. אבל הוא מעולם לא היה בוטה כל כך.

השבתי לו במבט זועם, ניסיתי לגרום לו להסיט את המבט. אבל להפתעתי הוא הסתובב שוב וצעד חזרה כשעיניו עדיין נעוצות בעיניי. הבטן שלי התכווצה, עוצמת מבטו ערערה אותי. נראה היה כאילו הוא רוצה להרוג אותי או לטרוף אותי, ומכיוון שהכרתי את קמרון כפי שהכרתי, ידעתי שזה בוודאי לא האחרון.

שיט, מה גרם לו להתעצבן כל כך?

חוץ מאשר בחתונה, התרחקתי במשך הקיץ משלושתם עד כמה שיכולתי. הם יצאו הרבה למחנות פוטבול, ולאימוני קיץ לאחר מכן, מר בנט נתן להם לנפוש בביתו בהמפטונס כמתנת טרום יום הולדת לאשר. במקרים הנדירים שבהם הם היו בבית חמקתי מהם, נעלתי את עצמי בחדר השינה. אך מהמבט של קמרון עכשיו אפשר היה לחשוב שהרגתי את הכלבלב שלו והוא רק רצה נקמה איטית וכואבת.

"המממ, היילס, מה קורה?" קולה של פליק שלף אותי ממחשבותיי, אבל זה לא הספיק כדי להציל אותי מהמלכודת שלתוכה הוא הכניס אותי. "למה קמרון מסתכל עלייך ככה?" היא שילבה את זרועה בזרועי, אבל לפני שיכולתי לענות, ג'ייסון הופיע משום מקום וקפץ על קמרון. סוף־סוף הצלחתי לנער מעליי את התחושה המוזרה שגרם לי מבטו והלכתי אל הלוקר שלי.

"זה היה מוזר," הוסיפה פליק.

"הוא כנראה רק נהנה מההצגה." עיניי צנחו אל החזה שלי ואל מצב הפטמות הגלוי לעין.

"אולי," היא אמרה בקול מהורהר, ללא שכנוע.

גם אני לא הייתי משוכנעת. כי אני די בטוחה שקמרון שלח לי מסר.

ונראה כאילו המשחק התחיל.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
168 דירוגים
87 דירוגים
32 דירוגים
27 דירוגים
11 דירוגים
11 דירוגים
3/8/2023

ואייי הספר הזה היה ברשימה שלי כלכך הרבה זמן ומשום מה פחדתי כלכך להתחיל הרתיע אותי נורא הביקורות שלו כאן אבל תקשיבו לי טוב!!! הספר הזה מעולה באמת אהבתי הכל הוא היה מעניין וכיפי קליל והציף בי הרבה רגשות קמרון היה פשוט כל מה שאני אוהבת לקרוא והיילי גם כן!! אהבתי נורא את הסיפורי רקע על המשפחה של קמרון ועל הקטעים של אשר פליסיטי וגייסון זה נתן הרגשה שיש עוד עלילה מעבר לזוג הראשי שזה מדהים בעניי ואמלה גייסון ופליסיטי אני פשוט לא יכולה כבר לחכות לקרוא עליהם כל הספר הרגו אותי עם המתח…

2
14/6/2024

מאוהבת בסידרה ובכל זוג וזוג מעשרת הספרים שבה בעקרון אני קונה את הספרים של ל.א. קוטון מבלי לקרוא בכלל את התקציר רוצו לקרוא הכל לוהט, מרגש ורומנטי כל כך🔥❤️🔥❤️ מתחילה את הסידרה החדשה ומתרגשת לקראת הזוגות החדשים❤️‍🔥❤️‍🔥

1
22/10/2022

בהחלט שווה קריאה

1
22/2/2025

זה ספר בין הטובים שקראתי!!!!

1/11/2024

אהבתייייי! לא חשבתי שאצליח להתחבר ככה לספר על תיכוניסטים אבל וואו

28/8/2024

ספר מדהים

31/7/2024

ממש אהבתי ספר קליל וכיף לקורא הכתיבה שלה מעולה ממש התחברתי לדמיות וממש אהבתי את ההכנה לספר השני בדרך כלל שזה ספרי המשך על דמיות משניות בספר מאוד קשה לי להמשיך לספר השני ופה אני ממש רצתי לקנות את הספר השני

13/6/2024

תתחילו לקרוא את הסדרה הנדירה הזו כי אתם תתמכרו!! משונאים לאוהבים פשוט מושלם! יש בו הכל! תהנו

26/4/2024

ספר מהמם! אהבתי את המתח שנבנה לאורך כל הספר, את הטיפול האמיתי והאותנטי בבעיות של בריונות, של מצוקות, של מורכבות משפחתית. הדמות של היילי מהממת והיה קל להאמין באהבה שנבנתה בניהם ואת ההתאהבות שלו בה שהיא חסרת גבולות ומרגשת. עוברת מיד לספר הבא

22/4/2024

אהבתי מאוד!! הוא קליל וזורם.. קראתי אותו בכמה שעות. ממליצה !

23/2/2024

קליל וזורם ואיזה זוג מתוק! עוברת לספר הבא😍

1/2/2024

ספר מדהים, מעניין ומהשנייה שהתחלתי לא הפסקתי לקרוא

29/1/2024

חמוד מאוד ממשיכה לספר השני❤️❤️

6/1/2024

פנטסטי. הרבה הרבה מעבר למה שציפיתי. מומלץ מאוד!!

21/12/2023

וואו היה פשוט וואו בספר לא היה רגע של שיעמום המפרק הראשון עד האחרון . מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להפסיק ומה שהיה בסוף בין פליסיטי לגייסון אני לא יודעת מה איתכם אבל רצתי לקרוא את הספר הבא 💋

19/10/2023

אחד הספרים המשולמים שקראתייי והסוף המפתיע בכלל!! לא חושבת שאני אקרא את החלק השני.. אבל אחלה ספר מומלץ ממש

8/9/2023

קליל ונחמד להעביר כמה שעות... בהתחלה סתם נמרח אבל שמחה שהמשכתי מהאמצע הכל תפס תאוצה וקמרון גידל עמוד שדרה..

21/6/2023

אמאאאאאאאאא אין על קמרון אהובי!!!!!

12/6/2023

מדהים,מהמם,מושלם

1/5/2023

ההתחלה קצת נמרחת מדי אבל אחרי זה אי אפשר לעצור

16/4/2023

מעולהההההה קליל ומהנה

19/3/2023

ספק מתוק מתוק. ממש נהנתי! דמוית ראשיות שקל להתאהב בהם . דמות נשית חזקה במיוחד. בקיצור ממליצה בחום!

7/3/2023

הספר האהוב עליי מהיום..

21/2/2023

וואו וואו וואו. אין מילים!! ספר מדהים! רוצו לקנות דחוףףף היילי וקמרון לגמרי הפייב. סדרה סוחפת. לא הצלחתי להניח את הספר. לקרוא דחוף דחוף!!

3/2/2023

ספר מעולה

24/1/2023

ספר מושלם. הרבה זמן חיפשתי ספר תיכון שיתאים למה שאני מחפשת, והינה הוא. אין על היילי בעולם!!!! ואשר וקמרון😍

16/1/2023

מושלם ברמות אהבתי את כל הסדרה

12/1/2023

גמעתי את הספר,לא קראתי.

28/12/2022

ספר מושלם ממליצה ביותר!!!

24/11/2022

ספר מדהים!! התאהבתי בהיילי וקמרון!! הטרופ האהוב עליי הוא שונאים לאוהבים. ספר חמוד ברמות, אהבתי את כל הדמויות ובעיקר את היילי. היא למדה להיות קשוחה עם הזמן אבל מבפנים היא הייתה רכה ופגיעה, וזה מה שאהבתי בה. ממליצה ברמות!!

11/11/2022

מושלם. ממש ממליצה, סיימתי אותו תוך יום וחצי(:

20/10/2022

ספר מדהים!!!

6/10/2022

היה מדהים, ממליצה בחום, הספר שנון, רומנטי, ומחר דברים. לא יכולתי להניח את הספר מהיד, סיימתי אותו תוך 24 שעות. רצה לספר השני.

3/9/2022

ספר מושלם גרם לי לבכות ולצחוק מכל דף ודף

19/8/2022

אהבתי

18/8/2022

מאוהבת בספר הזה באמת ממש לא מוערך מספיק. שונאים לאוהבים החבר הכי טוב של אחי ספורט חברוּת אני אהבתי ממש אהבתי

13/8/2022

נדיררר

11/8/2022

מושלם עוברת לספר השני

10/8/2022

10/10 ספר מושלם האהבתי בטרוף את הטרופ צחקתי מלא התאהבתי בהיילי מהשניה הראשונה וגם בקמרון זה ספר מושלם.

12/7/2022

מהמםםם

4/6/2022

מעולה, סוחף.

27/5/2022

ספר מעולה קריאה זורמת וכיפית ממולץ❤️❤️❤️

22/5/2022

ספר סוחף, נהנתי מכל שניה 🥰 מי שאוהבת ספרי תיכון / קולג' אז ממליצה בחום😍

22/5/2022

כמו כל הספרי יאנג דולט של טורקיז- מושלם!! עפתי על קאמרון והיילי וכל החבורה, מתה להתחיל כבר את הבא ❤️❤️

21/5/2022

ספר חמוד מרגש וסוחף עוברת לספר הבא :)

16/5/2022

ספר מעולה אהבתי מאוד מאוד 💙💙💙💙💙💙💙💙💙

15/5/2022

סדרה נפלאה, כתיבה קולחת וסוחפת סיפור על אהבת בוסר, חברות, בעיות במשפחה והתמודדות מולם. אהבתי.

15/5/2022

🔥🔥🔥🔥🔥מעולה מעולה.

14/5/2022

משונאים לאוהבים...פשוט מומלץ בחום

14/5/2022

מאוד חמוד די נהנתי

12/5/2022

ספר ראשון בסדרה בהחלט מתחיל בהילוך רציני נהנתי מכל רגע רצה להבא בתור 😋

12/5/2022

מושללללםםםםם מושלםםםםם מושלםםםםםם

12/5/2022

ספר קליל וזורם נהנתי מכל רגע

12/5/2022

כתוב מעולה סופרת כל כך שנונה איזה כיף שזו סדרה, יאללה לבא בתור

12/5/2022

איזה כיף לקרוא סדרת פוטבול חדשה, הדיאלוגים שנונים, והכימיה שלהם הורסת.תודה

11/5/2022

אם כבר תיכון אז שיהיה כתוב ככה. התאהבתי התאהבתי התאהבתי. הדמיות שנונות, הומור עשיר ועלילה סוחפת. הלכתי לקרוא את השני

11/5/2022

אם אתמול ההשקה והיום סיימתי זה אומר משהו! ספר מושלם קליל ומהמם! הסוף שלו מושלם וקורע ומשאיר טעם של עוד! לא יכולה לחכות להתחיל את הספר השני❤️

11/5/2022

אהבתי מאוד! ממשיכה לספר השני בסדרה

18/10/2024

קליל ! זורם! כיפי! נהנתי !

2/10/2024

חמוד. מתאים לצעירים ופחות לבוגרים.

24/4/2024

ספר מאד חמוד

27/10/2023

ספר חמוד, מצחיק ומרגש

13/5/2023

ספר חמוד, לא הכי מקורי ולא כלכך עמוק. די קליל. מתלבטת אם להמשיך לספר הבא כי הזוג מעניין אבל הכתיבה לא ברמה גבוהה

24/4/2023

ספר חמוד מאוד

22/4/2023

סיפור חמדמד. לא עפתי כי לא היתה הרבה דרמה בעלילה.. סיפור אהבה תיכוניסתי קלסי. אהבתי את דמות הנערה שהיא עם אופי חזק.

7/4/2023

הספר נחמד קצת ציפיתי ממנו ליותר אהבתי ממש את היילי היא דמות חזקה שלא נכנעת אבל ציפיתי ליותר מהדמות קמרון אבל בכל זאת ספר מדהים וכתיבה יפה

14/2/2023

ספר מהמם

27/1/2023

קצת קשה לי עם הטרופ של הבולי אבל נהניתי ממש

30/12/2022

צפוי אבל ממש כיף לקרוא אותו. עוברת לבא אחריו ישר

14/11/2022

שווה קריאה !! אהבתי

12/9/2022

אהבתי את כל הסדרה הספר היה טוב קליל לקריאה וכיפי מה שכן הכתיבה של הסופרת חוזרת על עצמה בכל ספר של הסדרה טיפה מבאס אבל בסך הכל ספר טוב

29/8/2022

מאוד חמוד

14/8/2022

חמוד מאוד

8/8/2022

בהתחלה הרגשתי שזה נמרח בגלל שקטעים מפסיקים פתאום באמצע הפרק וזה ממשיך לקטע אחר… אבל המשכתי וגיליתי שזה היה שווה את זה. ממליצה❤️

21/7/2022

צפוי, נעורים, אבל חביב

20/6/2022

מתוק. אני משוגעת על ספרים קיטשיים וקיבלתי כזה בענק !! קצר מדי לטעמי... יש טוויסטים בעלילה וזה מעניין. אבל קצת צפוי. סוף מתוק כמו שצריך. ממליצה!

14/5/2022

הספר מתואר כשונאים לאוהבים ובולי , וזה לא ממש נכון. ההתעללות היא ממש עדינה לעומת ספרי בולי אחרים ועדיין הספר זרם לי הכתיבה הייתה טובה והדמויות עמוקות ואמיתיות והצלחתי להתחבר לכל אחת מהן מומלץ

12/5/2022

ספר חמוד ביותר

3/3/2025

הספר התחיל טוב אבל נהיה מרוח מידי יותר מידי תיאוריים מיותרים ומשעממים. היה קשה לי לסיים אותו ולכן מאמצע הספר דילגתי על כל העמודים ופשוט קראתי רק את הסוף שהיה גם הוא צפוי ומשעמם.

21/12/2024

היו נגיעות בהמון בריונות אבל לא נעשה כלום! וזה מעצבן מאוד.. כסופרת של בני נוער היתה הציפייה גם לספר מה נכון לעשות ופה היתה התעלמות מוחלטת. כמו גם הדמויות משתנות פתאום. אצל קמרון אין ממש עומק לרגשות בתחילת הספר. היילי נתפסת כחזקה אבל החולשות שלה מוזכרות כמשהו פעוט. הכתיבה יפה ונעימה אבל תוכן הסיפור לא עמוק ומיוחד, אפילו מעצבן.

18/6/2024

ספר חמוד, קצת מקרטע בהתחלה. מוזר לי המהירות שבה קמרון מאוהב בהיילי, חצי ספר אין מושג איך הוא מרגיש ופתאום הוא מאוהב בה חחח לא יודעת אם אקרא את ההמשך, נראה 🤷🏼‍♀️

17/10/2023

קליל ונחמד… התחיל טוב וקצת צלע לקראת הסוף

5/10/2023

ספר מושלם הבעיה היחידה היא התרגום, תרגום כל כך גרוע שהרס לי את הספר בקטע שפשוט רציתי שיגמר

11/8/2023

חביב אבל מאד מאד ילדותי

22/3/2023

רשום קצת בצורה רדודה וצפויה

10/11/2022

חמוד, אבל קצת לא הגיוני לא מבחינת הרצף ולא מבחינת תגובות של הדמויות משהו הרגיש חסר לאורך כל הספר

29/10/2022

חמוד אך לא יותר

20/8/2022

לא אהבתי את הספר במיוחד לדעתי הוא נמרח יותר מדי

18/8/2022

לא מתחברת לספרי תיכון האלה. ולא יודעת אם זה התירגום או הכתיבה אבל משהו לא זרם.

20/5/2022

התאכזבתי היה די סתמי

13/5/2022

אוקיי הרעיון עצמו ממש יפה בתיאוריה שלו והתוצאה הייתה נחמדה. לא התחברתי לדמיות בכלל והיה בהן חורים. בקיצור ספר נחמד וסתמי שבאלכם לקרוא בנסיעות ארוכות בדיגיטל

13/5/2022

חביב, לא יותר

18/10/2024

לא הצלחתי לסיים הספר כתוב הצורה נוראית והפלוט המטופש היה לא נחמד כמו שחשבתי שיהיה לא אהבתי

22/4/2023

לא נהנתי בכלל. דמויות מרגיזות שלא הצלחתי להתחבר אליהם

8/1/2023

נטשתי,לא מתקדם לי

13/8/2022

לא אהבתי...

4/6/2022

אפשר לדלג, ספר תיכוניסטים אבל מהסוג הרדוד ביותר מלא בקלישאות ותיאורים מיותרים

23/5/2022

לא הצלחתי לסיים מתחרטת על הרכישה

16/5/2022

משעמם, לא משהו שקראתי בספרים אחרים. לא הצלחתי להתחבר לדמויות , משהו בזוג לא עבד לי.

13/5/2022

מאכזב. אין לי כוח אפילו לסיים לקרא. לא אמין, לא הגיוני, לא מעניין. בחירות מטומטמות והתנהגות לא רציפה. ציפיתי לספר הזה ולצערי לא ממליצה

11/5/2022

יותר מידי פוטבול פחות רומנטיקה.

29/7/2024

אין דבר יותר דוחה מסופרת שמעודדת זוגיות עם גברים אלימים. לא הבנתי מה כולן מתלהבות מהספר. הדמויות שם דוחות! לכתוב קטעים עם סם אונס והפשטה של בחורה ולהעביר את זה כאילו כלום? איזה עולם דפוק. ספר מזעזע

7/4/2023

עלילה מעצבנת ואני אסביר למה . אני הרגשתי שהדמות הראשית הייתה האנפיסי בסיפור של עצמה דה פאק 😀 כיאלו יש דמות ראשית אבל מדברים עם דמות אחרת בכלל כיאלו היא הדמוצ הראשית וזה מעצבן

27/2/2023

ספר גרוע ברמות לקח לי שבוע לסיים מרוב שיעמום דמויות שיטחיות שיח שעובר בין קול ראשון לשני 27₪ מיותרים בזבוז זמן

11/9/2022

הסופרת הזו הצליחה לשבור שיאי ילדותיות ושעמום בספר אחד. זה שמדובר בנוער לא מחייב שיהיה כל כך ריקני,חלול וטפשי. או שזה בעצם משקף את הסופרת. שום דבר לא מתחבר לכלום ואתה שואל את עצמך מה עבר (או במקרה הזה לא עבר) לה בראש. בזבוז זמן וכסף

13/8/2022

לא זורם, דמויות שטחיות, היו קטעים משעממים שממש דילגתי. וגם הרבה דברים לא חוקיים ולא הגיוניים קורים ללא אזכור.

18/6/2022

אלוהים אל תקנו את הספר הגרוע הזה משעמם בטירוף, קרינג רצח ומוגזם ולא הגיוני בזבוז כסף לא נורמאלי

9/6/2022

ארוך, מייגע, לא מעניין.

12/5/2022

היה לי מאוד קשה להבין ולהתחבר לספר

ריקסון ריידרס 1 - הבעיה איתך ל.א. קוטון

פרק 1


היילי

"בן זונה." טרקתי את מגירת השידה ונכנסתי בסערה לחדר האמבטיה שנאלצתי לחלוק עם אחי החורג.

"ג'ייסון!" צרחתי, וחיטטתי בתוך סל הכביסה, כשבגדים מתעופפים לכל עבר. נשימתי בקעה בהתפרצויות קצרות וחדות. "ג'ייסון, אני נשבעת באלוהים, אני עומדת ל—"

"יש בעיה, מתוקה?" ראשה של אימי צץ מעבר לדלת. היא תפסה איזו חולצת טי שהתעופפה וגלגלה אותה לכדור כשהיא מביטה בי כאילו יצאתי מדעתי.

"ג'ייסון גנב את כל החזיות שלי."

"היילי ריין, אני בטוחה שהוא לא עשה שום דבר כזה." הייתה לה הבעה מוטרדת, ומצחה, שעבר החלקה ומילוי, התכווץ עד כמה שיכול היה. "את בטוחה שהן לא שם?" היא הצביעה על סל הכביסה, זה שעדיין חיטטתי בו כמו משוגעת.

גבותיי התרוממו כשהמשכתי לרטון. "הוא לקח אותן. אני אהרוג אותו."

"מתוקה." היא פלטה נשיפה ונשמעה מותשת. "האם את וג'ייסון מוכנים, בבקשה, להסתדר יחד השנה? זו שנת הלימודים האחרונה, אתם כבר ממש בוגרים. התעלולים הקטנים והמטופשים ששניכם עושים זה לזה —"

"דניז, ראית את הארנק שלי?"

"אני חושבת שהשארת אותו ליד מכונת הקפה," צעקה אימי למטה אל אבי החורג, קנט. "עדיף שאגש אליו, ואחר כך אני חייבת לצאת, אחרת אאחר לחדר הכושר. אבל בייבי?" היא השתהתה לרגע ושבה להציץ לתוך חדר האמבטיה. "בבקשה תנסי, בשבילי."

"בטח, אימא, להתראות אחר כך," אמרתי בשיניים חשוקות, כשהשקר מתגלגל מלשוני בקלות. היא חייכה, בירכה אותי ליום הראשון לשנת הלימודים, ונעלמה במורד המסדרון.

למדתי מזמן לא לצפות שאימי תתערב במלחמות שלי ושל ג'ייסון. אבל זה לא היה חשוב, כבר הרבה זמן לא הייתי צריכה שהיא תילחם את המלחמות שלי.

"ג'ייסון!" צעקתי והסתערתי לתוך חדר השינה שלו. לא טרחתי להקיש בדלת ונכנסתי היישר פנימה. למזלי הוא בדיוק הרים את מכנסי הג'ינס שלו. אם כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה זכיתי לראות את התחת העירום שלו.

"בוקר טוב גם לך," הוא אמר משועשע והעביר יד בשערו הפרוע משינה.

"איפה הן?"

"הן?" מצחו התכווץ, אבל מבטו התמים לא עבד עליי.

"החזיות שלי, אידיוט. אני יודעת שלקחת אותן."

"אם הייתי רוצה לגנוב חזייה, הייתי מחפש דרכים יצירתיות יותר." עיניו ריצדו בשעשוע ואני נעצתי בו מבט זועף.

"זה היום הראשון ללימודים. אני צריכה חזייה." ממש לא אוכל לשרוד יום שלם בלעדיה. אני לא אחת מאותן נערות עם בטן כמו קרש וחזה שטוח. יש לי חמוקיים, לפעמים שופעים יותר ממה שהייתי רוצה, בעיקר בשיעורי התעמלות כשמר טיני מכריח אותנו לשחק כדורשת או כדורעף.

"תחזיר לי אחת," אמרתי. "ונשכח מכל העניין."

"אין לי מושג על מה את —"

"אתה רוצה לפתוח במלחמה?" סיננתי והרגשתי איך העצבים מתחילים להתפשט בתוכי. "בסדר, אבל אל תצפה שאעשה לך חיים קלים."

"וואו, אני ממש מפחד. מה את מתכוונת לעשות לי? לחתוך אותי עם אלה?" גיחך ג'ייסון והשפיל את עיניו אל החזה שלי, שם בלטו הפטמות שלי שהתקשו בגלל האוויר הקר. עטפתי את עצמי בזרועותיי וכעס החל לבעבע בעורקיי.

שנאה היא מילה חזקה, אבל זו הייתה המילה הכי מדויקת לתאר את מה שהרגשתי כלפי אחי החורג. הוא צחק והשליך כמה חפצים לתוך תיק הגב שלו. הופתעתי שהוא בכלל טרח לעשות את זה. לשחקני ריקסון ריידרס שנת הלימודים האחרונה הייתה בעצם רק שנה רשמית. בסמסטר הזה הם יבלו הרבה יותר זמן על מגרש הפוטבול מאשר על ספסל הלימודים בכיתה. כי הביצועים שלהם במגרש היו חשובים הרבה יותר מהציונים שלהם בכל בחינה שהיא, כמובן.

גלגלתי עיניים ופלטתי, "אז ככה אתה מתכוון לשחק?" נתתי לו עוד הזדמנות לחרטה, אבל הייתי צריכה לדעת שהוא לא יתחרט. ג'ייסון פורד הוא אולי אחי החורג, אבל הוא עדיין היה אידיוט גמור.

"כמו שאמרתי, היילי ריין..." הוא נראה משועשע וידע כמה אני שונאת שאימי קוראת לי כך. "אין לי מושג על מה את מדברת."

"בסדר, אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך." שלחתי אליו אצבע משולשת לפני שיצאתי משם בסערה כשצחוקו הזחוח מתגלגל מאחוריי.

כשירדתי לבסוף למטה, חמש־עשרה דקות לאחר מכן, קנט הזעיף את פניו כשראה אותי, או בעצם את התלבושת שלי. "אל תשאל," אמרתי, לא הייתי במצב רוח לספוג את אחד הניסיונות העלובים שלו להצחיק.

"לא התכוונתי לומר כלום," השיב בחצי חיוך, משכתי קופסה של עוגיות בטעם פירות ודחפתי אחת למצנם.

"הדברים האלה יגרמו לך לחורים בשיניים."

"נראה לך שאכפת לי?"

"בואי נהיה כנים." ג'ייסון נכנס לחדר. "אף אחד לא יסתכל היום על הפנים שלך."

"לך תזדיין," סיננתי בלחש.

"שמעתי את זה," רטן קנט ועל כך זכיתי בגיחוך מג'ייסון.

שניהם היו גרועים במידה שווה. ג'ייסון ירש את יופיו של אביו. שיער חום מרדני, עיניים כחולות כקרח הממוסגרות בריסים ארוכים, וחיוך שיכול לגרום אפילו לבחורה הצנועה ביותר להשיל את תחתוניה. אבל היה עוד משהו. ג'ייסון נולד לשושלת ארוכה של שחקני פוטבול. השמועות בעיר אמרו שקנט היה מיועד להגיע ישירות לליגת הפוטבול הלאומית ה-NFL – אבל הפציעה שנפצע בשנת הלימודים האחרונה קטעה את הקריירה המוצלחת שלו בקולג' בקבוצת פֶּן קווייקרס. בוודאי היה לו קשה לבלוע את הגלולה המרה הזאת, אבל כעת ג'ייסון עמד ללכת בעקבותיו. ולא היה איש בעיר שלא היה גאה בכך. בא לי להקיא מזה.

המצנם קפץ, תלשתי פיסת מגבת נייר והשתמשתי בה כדי לשלוף את עוגיית הפירות. "הלכתי, ביי," אמרתי. "תשתדל לא לשבור רגל." קרצתי לג'ייסון לפני שיצאתי מהבית.

פליסיטי, החברה הכי טובה שלי – או פליק כפי שאני קוראת לה – כבר המתינה לי בקצה שביל החניה בתוך החיפושית הצהובה שלה. "מראה מעניין יש לך." היא חנקה צחקוק כשנכנסתי פנימה.

"אוף, אל תתחילי." הרמתי את המשקפיים על ראשי כדי שהשיער לא יכסה את פניי ונגסתי בעוגיית הפירות, מניחה לעודף הסוכר למתן מעט את הכעס שלי. "ג'ייסון גנב את כל החזיות שלי."

הייתי צריכה לאלתר וללבוש חלק עליון של ביקיני. היה בו קצת ריפוד, אבל לכל מי שהכיר אותי היה ברור שלא לבשתי את התמיכה הרגילה שלי. מזג האוויר עדיין היה חם, וללא ספק לא יכולתי ללבוש שום דבר אחר מלבד חולצת טי. אלא אם כן התכוונתי להעביר את כל היום בהזעה וללא תמיכה.

פליק גיחכה ויצאה לדרך. "חשבתי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות, בהתחשב בכך שזו שנת הלימודים האחרונה."

"הו, לא, לג'ייסון יש מספיק זמן לאמלל את חיי. אבל אל תדאגי." שלחתי אליה חיוך מסתורי. "אני כבר מתכננת את הנקמה שלי."

היא עיקמה את פניה. "זה לא שלא נהניתי מזה שהעמדת אותו במקומו פעם או פעמיים במהלך השנים האחרונות, אבל את לא חושבת שאולי את צריכה... לסגת? בשנה שעברה הוא היה די רע, אבל השנה הוא יהיה..." היא הצטמררה ולא סיימה את דבריה.

פליק צדקה.

מאז כיתה ו', כשאביו ואימי הודיעו לנו שהם עוברים לגור יחד וכפו על ג'ייסון ועליי לגור יחד, היינו במלחמה מתמדת. ג'ייסון לא רצה אחות, ולי לא היה זמן לאח. במיוחד לא אח מעצבן ושחצן כמו ג'ייסון. היינו הפכים מוחלטים – הוא פופולרי וספורטיבי, ואני אומנית ובלתי מרוסנת. ג'ייסון חי ונשם פוטבול, כמו רוב תושבי ריקסון. אבל אני לא. בקושי הכרתי את חוקי המשחק. מיותר לציין שככל שהתבגרנו הפער בינינו רק הלך והתעצם. הדבר האהוב עליו ביותר היה לעצבן אותי, ואני אהבתי להעביר את ימיי בתכנון הנקמה המתוקה שלי.

"זה שכולם חושבים שהשמש זורחת לו מהתחת לא אומר שאני חייבת לספוג את החרא שלו."

הגבות של פליק התרוממו בבת אחת. "אם נודה באמת, התחת שלו די יפה."

"קחי את המילים שלך בחזרה." כמעט נחנקתי מהעוגייה. "קחי אותם ברגע זה."

"מה?" הצחוק הרך שלה מילא את המכונית. "מעולם לא בדקתי, אבל לא מזיק להביט."

"אלוהים, אני לא יכולה לשמוע את זה. בטח לא ביום שני על הבוקר." דחפתי את אצבעותיי לתוך אוזניי, אבל היא לא סתמה את הפה.

"אל תגידי לי שמעולם לא שלחת הצצה חטופה אל הבחורים שם? אני בטוחה שבחנת את אשר או את קמרון —"

"מי את ומה עשית עם החברה הכי טובה שלי?"

"מההה?" היא חייכה חיוך רחב. "אני רק אומרת, אני בעד לשנוא את קבוצת הפוטבול, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להעריך את השרירים —"

לא רציתי לחשוב על ג'ייסון והחברים שלו במונחים כאלה. במיוחד לא על קמרון צ'ייס. מאז שהתחלנו ללמוד יחד בחטיבת הביניים הוא נהנה לאמלל את חיי בדיוק כמו אחי החורג. יש להודות, זה לא תמיד היה כך. כשרק עברנו להתגורר עם ג'ייסון ואביו, שימש קמרון כבלם זעזועים לשנאה הגלויה של חברו הטוב ביותר. בחמישה החודשים האחרונים של כיתה ו' האמנתי באמת ובתמים שאנחנו יכולים להיות חברים. אבל אז הגיע הקיץ שלפני חטיבת הביניים והכול השתנה.

הכול.

ואני הבנתי שקמרון צ'ייס היה טמבל כמו אחי החורג החדש.

פליק נכנסה למגרש החניה של התיכון, חיפושית הווינטג' הצהובה שלה בלטה כמו יבלת ליד מכוניות ההונדה והפורד הנוצצות. כמוני, גם החברה הכי טובה שלי לא יישרה קו עם ההמון. יצאנו מהמכונית וצעדנו לכיוון בניין בית הספר, וכל הכעס הקודם שלי התפוגג מהציפייה להיכנס שוב לסטודיו. שלא כמו מרבית חבריי לכיתה, שהתרגשו לפגוש מחדש את חבריהם ולעדכן על הרפתקאות הקיץ שלהם, אני השתוקקתי לחזור לכיתה. בעיקר לכיתת האומנות.

"תנשמי עמוק." פליק נשמה עמוק כשהגענו אל דלתות הכניסה. "זה היום הראשון האחרון שלנו בתיכון. לעולם לא נתחיל כאן שנה חדשה. בשנה הבאה נהיה סטודנטיות בשנה א'."

אחזתי בידית הדלת והפניתי אליה את ראשי. "אז כדאי מאוד שתהיה לכך משמעות." חייכתי. חיוך אמיתי לגמרי. כי היא צדקה.

שנה אחת.

אני חייבת לשרוד עוד שנה אחת של העיר הזאת וקבוצת הפוטבול האהובה שלה, של אחי החורג והחברים האידיוטים שלו.

ואז אהיה חופשייה.

אבל למרות ההתרגשות מפני מה שצופה לנו העתיד – הרחק הרחק מריקסון, אם זה תלוי בי – זו הייתה השנה האחרונה, ואני התכוונתי לנצל אותה עד הסוף.

ואז נשמע קול מוכר. תזכורת אכזרית מהיקום שכל עוד אני הולכת במסדרונות של תיכון ריקסון אין סיכוי לחמוק מהם.

"את נראית טוב, סאנשיין."

עיניי התרוממו וגילו את קמרון צ'ייס, התופס הכוכב של ריקסון ריידרס וחברו הטוב ביותר של אחי, מגחך לעברי. "אתה יודע שאני לא אוהבת שקוראים לי ככה," אמרתי בשלווה וריסנתי את הכעס שלי.

"אני יודע," השיב בטון אדיש ומשך את כתפיו. "חולצה נחמדה..." מבטו צנח אל החזה שלי לפני שהרים את עיניו שנית אל פניי ושעשוע ריצד בעיניו הכחולות. "קר כאן או שאת פשוט שמחה לראות אותי?"

קמרון קרץ, ואז עקף אותי ואת פליק. הוא סילק את ידי מידית הדלת ואני קפצתי לאחור, לא מוכנה לזרמי החשמל הזעירים שחלפו בי. הוא השתהה לרגע והביט בידו לפני שנד בראשו ונכנס לבניין, מניח לדלת להיסגר מאחוריו... והיישר בפניי.

באנחה כבדה פתחתי את הדלת וחמקתי פנימה. פליק הלכה בעקבותיי. "רק תראי את התחת הזה," לחשה כשהיא התקרבה ורכנה מעליי תוך שהיא עוקבת אחר דמותו המתרחקת של קמרון, והנערים שמעדו כדי לפנות לו דרך. אבל אני לא הסתכלתי על התחת שלו. עיניי ננעצו בעורפו ודמיינתי את כל הדרכים המכאיבות שבהן אוכל לפגוע בו. הוא העיף מבט מעבר לכתפו, עינינו ננעלו ואני פלטתי גניחה של תסכול.

הכרתי את המבט הזה.

ראיתי אותו יותר מדי במשך השנים. אבל מעולם לא ראיתי אותו אצל קמרון. כמובן, הוא השתתף בכל התעלולים והמאמצים של ג'ייסון למצוא דרכים להרגיז אותי. אבל הוא מעולם לא היה בוטה כל כך.

השבתי לו במבט זועם, ניסיתי לגרום לו להסיט את המבט. אבל להפתעתי הוא הסתובב שוב וצעד חזרה כשעיניו עדיין נעוצות בעיניי. הבטן שלי התכווצה, עוצמת מבטו ערערה אותי. נראה היה כאילו הוא רוצה להרוג אותי או לטרוף אותי, ומכיוון שהכרתי את קמרון כפי שהכרתי, ידעתי שזה בוודאי לא האחרון.

שיט, מה גרם לו להתעצבן כל כך?

חוץ מאשר בחתונה, התרחקתי במשך הקיץ משלושתם עד כמה שיכולתי. הם יצאו הרבה למחנות פוטבול, ולאימוני קיץ לאחר מכן, מר בנט נתן להם לנפוש בביתו בהמפטונס כמתנת טרום יום הולדת לאשר. במקרים הנדירים שבהם הם היו בבית חמקתי מהם, נעלתי את עצמי בחדר השינה. אך מהמבט של קמרון עכשיו אפשר היה לחשוב שהרגתי את הכלבלב שלו והוא רק רצה נקמה איטית וכואבת.

"המממ, היילס, מה קורה?" קולה של פליק שלף אותי ממחשבותיי, אבל זה לא הספיק כדי להציל אותי מהמלכודת שלתוכה הוא הכניס אותי. "למה קמרון מסתכל עלייך ככה?" היא שילבה את זרועה בזרועי, אבל לפני שיכולתי לענות, ג'ייסון הופיע משום מקום וקפץ על קמרון. סוף־סוף הצלחתי לנער מעליי את התחושה המוזרה שגרם לי מבטו והלכתי אל הלוקר שלי.

"זה היה מוזר," הוסיפה פליק.

"הוא כנראה רק נהנה מההצגה." עיניי צנחו אל החזה שלי ואל מצב הפטמות הגלוי לעין.

"אולי," היא אמרה בקול מהורהר, ללא שכנוע.

גם אני לא הייתי משוכנעת. כי אני די בטוחה שקמרון שלח לי מסר.

ונראה כאילו המשחק התחיל.

עוד ספרים של ל.א. קוטון