זאלזלאק

1

המספרת של הסיפור שלי

ממרום גילי המתקדם, אני מדי פעם עוצמת את עיניי ועוברת בפרוזדור החיים. עוברת דרך ארוכה, וחוזרת לילדות הרחוקה באיראן, לזיכרונות הילדות שנשמרו היטב בתוך ליבי ובתוך נשמתי. זיכרונות הילדות הם רבים ונפלאים, ואני להוטה לבטא את מחשבותיי, וסוף-סוף מעיזה לפתוח את מרתפי ליבי ולשתף עם כולם את הזיכרונות, את הקולות, את הריחות ואת המנגינות.

זיכרון הוא כמו מחברת מלאה בעמודים. בכל עמוד שבו נקרא יש ניחוח אחר וסדר אחר. אחד הדברים היפים והמרהיבים שחקוקים בזיכרוני מילדותי הוא צבעי השמיים, המתחלפים בכל עונה ועונה.

אחת העונות היפות בשנה, שמביאה איתה רעננות, היא האביב. זו עונה שבה פרחי אהבה ותקווה לחיים עשויים לפרוח בליבם של אנשים. משוררים וסופרים כתבו כל כך הרבה על היופי שבאביב, על פתאומיות של גשם חסר מנוחה, על היופי שבשירת הציפורים, על היופי שבפריחה הראשונה אחרי חורף מושלג — והמנגינה הכי יפה בעולם היא זו שמייצרים מים זורמים, מי שלגים שנמסו בקרני השמש החמימה. באביב, לבלוב העצים הופך ירוק עז, הענפים מתכסים בעלים, פרחים ריחניים מבצבצים מבין חומות הבתים הגבוהות וריחם המשכר של פרחי היאס¹, שמקשטים את חצרות הבתים מורגש בכל רחוב, סמטה ובית. אנשים נרגשים מתחדשים בבגדים חגיגיים לקראת עיד-א- נורוז.²

הקיץ חם ויבש. המולת חיים, חוף חולי, יום נוצץ עם קרני שמש עזות וצל שמחפשים אחריו בסמטאות החמות. הלילה בהיר ומלא כוכבים, והעמק מכוסה באור ירח בחום הלוהט. ברחובות, רעש והמולה של ילדים. ילד יחף שמח ומשתולל על אדמה חמה. דרור שוכב עייף וצמא על אדמה לוהטת. העצים כמהים למעט גשם. צעקות רוכלים שמפרסמים את מרכולתם בעגלות ובדוכנים נשמעות מכל פינה ברחובות. פירות בשלים, מלאים בעסיס מתוק וחמוץ, מנקדים את העצים בשלל צבעים. ביום חם ולוהט, כל הג׳וב-א-אב³ בפינות הרחובות נהפכים לבריכות קטנות, והילדים מתרעננים בהם בשמחה ובצהלה. בלילות, כדי להתמודד עם החום והדביקות, הופכים גגות הבתים והמרפסות לחדרי שינה. זה ללא ספק המחזה המרהיב של הקיץ. בשקט של הלילה, תחת כיפת השמיים ומראה הכוכבים הנוצצים באור הלבנה, האוזניים מאזינות בקשב רב לסיפורי אלף לילה ולילה מרתקים שנשמעים מפי השכנים בגגות הסמוכים. סיפורים על חיי היום-יום, סיפורים על סכסוכים ועל יריבויות, סיפורים על אהבות, על אכזבות ועל בגידות.

בחורף הקר והלח הנהרות קפואים. קסם מסתתר בשלג הלבן, ואנשים קפואים פוסעים בקור עז. בחורף, בדיוק דקה לאחר פקיחת העיניים בבוקר, מתגלה לנגד עינינו עולם לבן. לנוצות השלג שיורדות ארצה מהשמיים ולעצים המכוסים בשמיכה לבנה מראה קסום. ברגע שהשלג נערם בחצר ובגגות, קולו של הברפ-פרוקון⁴ עולה מהרחובות, והוא מתחיל לנקות את הגגות. תנורי נפט לוהטים דולקים ללא הפסקה ומחממים את הבתים. הברזים ללא מים, שכן קפאו בקור. בלב הבית ממוקם הכורסי.⁵ מעליו פרושה שמיכה עבה ורחבה שמשאירה את החום בפנים. זה המקום האידאלי לרביצה, למנוחה, לבילוי בחיק המשפחה וכמובן לבריחה מהקור. בפינת הבית מבעבע וממלא את הבית בריח משכר הסמובר, קומקום גדול, חשמלי או מנפט, בעל ברז קטן, שדלוק כל היום מצאת החמה עד שהולכים לישון, ומתוכו נמזגות כוסות לוהטות של תה שחור מעלה אדים, לצד קוביות סוכר.

העונה האהובה עליי מכול, ובה בעת השנואה עליי, הייתה הסתיו. עונה פשוטה ואפרורית, עצובה ומלאת סתירות. היא מזכירה לכולנו עצב ודיכאון, ומצד שני אהבה, רוגע ושלווה.

ריח הגשם, ריח האדמה וענפים שטופים בגשם, בעיניי אין דבר מעורר השראה יותר מימי הסתיו הגשומים. באוויר עומד ריחם המסחרר של קירות הבנויים מחֵמר וקש לאחר שנרטבו בגשם הראשון, הגשם שכעת ממלא את הרחובות ואת הסמטאות בבוץ, שבכל צעד ניתז לכל עבר ומכתים את שולי הבגדים. מעברי מים גדושים בצידי הרחובות, ג׳וב-א-אב, מקשים על הולכי הרגל לנוע מצד לצד. תמורת סכום פעוט, אנשים מעבירים על גבם את הולכי הרגל אל הצד הנגדי. הרחובות מכוסים בעלי שלכת מרהיבים מהצ׳נאר⁶ הנפוצים, הגדולים והיפהפיים, שעליהם הגדולים שסועים וצורתם כעין כף היד. צבעם משתנה מירוק עז לחום, אדום וכתום. ברגע זה מרגישים שסתיו הגיע, עונת השלכת מתחילה ואיתה מנגינה מרגיעה של רשרוש העלים מתחת הרגליים. עצים עירומים מתנדנדים ברוח הסתווית, ואת השמיים מכסות להקות ציפורים נודדות, שנראות כנקודות שחורות וקולניות. המולת ילדי בית הספר ביומם הראשון ללימודים נשמעת. הם מצוידים בהתרגשות, בתלבושות אחידות, בילקוטי צד מלאים ספרים ומחברות.

המשחקים היו פשוטים ומהנים כל כך, ולא היה שום צורך במכשירים מיוחדים; רק חבורת ילדים וסמטאות פנויות. לא פחדנו, לא דאגנו, ואם כעסנו ועשינו ברוגז, זה נמשך רק יום אחד — והשלום שאחריו היה מתוק כדבש. הייתה אהבה בליבנו, והיינו פשוט מאושרים.

תמיד היו חגיגות, עם סיבה ובלי סיבה. חגגנו את החגים בססגוניותם, חגים איראניים, חגים מוסלמים וחגים יהודיים. חגגנו בטקסיות מיוחדת את תחנות החיים, לפני החתונה ואחריה, לפני הלידה ואחריה. אפילו צמיחת השן הראשונה של התינוק הייתה סיבה למסיבה. ערכנו חגיגות פרידה לקראת לכתו של יקיר למרחקים, וחגיגות לרגל חזרתו בריא ושלם אל חיק המשפחה. אפילו לתפילות, לבקשות ולנדרים היו חגיגות מיוחדות, ולכל מסיבה וחגיגה התלווה תבשיל ייחודי, כמו אש נזרי,⁷ שהוכן בטקסיות מיוחדת.

מנהג ידוע בקרב יהודי איראן היה מנהג הנדרים. בכל פעם לפני קבלת החלטות חשובות בחיים, למשל כשנקלעו למצבים קשים או כשמישהו קרוב היה נופל למשכב, היו נודרים נדר. אם הכול הלך כשורה על פי בקשת המבקש, לאות תודה לבורא עולם הוא היה מקיים את הנדר; בדרך כלל צם, תורם כסף לנזקקים או מכין תבשילים מיוחדים ומחלקם לעניים.

כמה התעצַבנו בימי אבל שפקדו את המדינה, בטקסים המפחידים של העשוראא,⁸ שירי הבכי והדיכאון, הבגדים והדגלים השחורים. אפילו האוויר היה כבד לנשימה. סיפורי שדים ורוחות, שבירת ביצים,⁹ שריפת אספנד¹⁰ להרחקת עין הרע וטיהור הבית. התערוף¹¹ נחשב להתנהגות המוערכת ביותר והיה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כולם. נימוס, כבוד, אהבת חינם, הכנסת אורחים — אלה היו העקרונות שעליהם גדלתי, והם חלק בלתי נפרד מדרך החיים שלי וממי שאני היום. כמה יפה ומרגש היה לראות את ההורים או הסבים שופכים מים אחרי שיקיריהם עוזבים את הבית למרחקים, בתקווה שכמו זרם המים יחזרו הביתה במהרה בריאים ושלמים. הייתי הולכת לישון לקול שירי הערש (לאלאי) של אימי האהובה, שירים שהרגיעו כל מכאוב וכאב, שירים שיצאו מהלב ונכנסו אל תוך הנשמה. הייתי נרגעת, שלווה, ונרדמת בן רגע, ורק אימא הייתה דומעת כל פעם מחדש. הייתי מתעוררת מוקדם בבוקר לקולו של אבא וסיפורי התנ״ך שלו, ומדי פעם בפעם גם לסיפורים על גיבורים מהאגדות של שאה נאמה¹² ממש לפני לכתו לבית הכנסת לתפילת השחרית. יש אין-ספור רגעים מהילדות שלי במולדתי, איראן, שעליהם אני חולמת; נופים יפים, יערות ירוקים סביב הערים, הים הכחול בצפון המדינה, כבישים מפותלים, נחלים והרים מושלגים, מטעמי הרחוב, התבשילים המיוחדים, בית הספר היהודי שלמדתי בו, חברים בכיתה, בתי הכנסת הנפלאים והפשוטים או המפוארים שהיו חלק נכבד מנוף ילדותי, שירי ילדות בלתי נשכחים, שירי הלל והודיה בטקסים יהודיים, אהבה וכבוד הדדי בין שכנים, נימוסין ודרכי התנהגות ונועם, אנשים נהדרים, מנומסים וערכיים, תרבות עשירה והיסטוריה ארוכת טווח ומפוארת, פתגמים ודברי חוכמה ואמרות, דקלום שירים שהם חלק בלתי נפרד מהשיחה היום-יומית, קולו המיוחד של רוכל זקן מוקדם בבוקר, אפילו קולם המיוחד של הצרצרים בלילה ושירת המואזין בצוהרי היום. לפעמים אני תוהה למה הריח הנעים של לחם טפטון¹³ ולחם סנגק חם,¹⁴ ריחו האלוהי של גולאב¹⁵ או טעמו המתוק של קנד¹⁶ מזכירים לי את מולדתי. בשבילי מולדת היא כל זיכרונות הילדות, כל רחוב וסמטה, כל גרגיר חול שעליו דרכתי והשארתי בו חלק מהנשמה שלי. זו לא הייתה הבחירה שלי באיזו מדינה, עיר או משפחה להיוולד. לא בחרתי את הדת ואת השפה שלי, אבל מכל מה שקיבלתי, ומהמקום שבו נולדתי — הייתי מאושרת, ואני אסירת תודה על החיים שלי. תמיד לימדו אותי שהדרך הטובה ביותר להמשיך הלאה היא להרפות מהעבר ולחיות את הרגע, את הכאן ועכשיו. לא משנה מהו הדבר שהתרחש בחיים — צריך להרפות ממנו ולהשתחרר. לכן אני כותבת, כדי להרפות ולהשתחרר, אבל גם כדי להיות המספרת של הסיפור שלי. אני מספרת את רגעי האושר, העצב, הכעס והפחד כי הפרטים של חיינו ראויים לתיעוד.

1 יסמין, אחד הצמחים הנפוצים והריחניים באיראן.

2 שמו של ראש השנה וחג האביב הפרסי.

3 מעברי מים או תעלות מים פתוחים, מעשה ידי אדם, בצידי רחובות וסמטאות.

4 אנשים שעבודתם היה לנקות את השלג מחצרות וגגות הבתים.

5 משטח עשוי מעץ בעל ארבע רגליים שמשתמשים בו בחורף מושלג לחימום הבית, עם גחלים מתחתיו ושמיכה עבה מעליו.

6 עץ דולב, העץ הנפוץ ביותר באיראן, עץ יפה וגבוה מאוד.

7 תבשיל מיוחד שמבשלים אחרי שנודרים נדר.

8 יום אבל לאומי למוסלמים שיעים על הריגתו של האימאם השלישי שלהם חוסיין, בנו של עלי.

9 שבירת הביצים מתבצעת נגד עין הרע, כדי להתגבר על מחלות פתאומיות.

10 זרעי פגם שידועים בסגולתם אצל הפרסים מימי קדם ועד ימינו ששורפים אותם להרחקת עין הרע ולחיטוי אוויר הבית להרחקת אנרגיות שליליות.

11 אחד המנהגים הכי ידועים אצל הפרסים הוא תערוף, שפירושו משחקי מילים בין שני אנשים שבהם אחד מכבד והשני מסרב. נימוסים מיוחדים, כמו כשמציעים דבר שלא באמת ומכל הלב מתכוונים להציע.

12 ספר שירים וסיפורי גיבורים ומלכים שנכתב בידי המשורר הגדול ומחייה השפה הפרסית פרדוסי במשך שלושים שנה.

13 לחם עגול שטוח מסרתי עם בליטות בצורת עין מעליו, שמכינים מקמח רגיל.

14 סוג של לחם הנאפה על מצע חלוקי נחל או חצץ, שאפשר לקרוא לו הלחם הלאומי של איראן.

15 מי ורדים.

16 קוביות סוכר שמכינים בצורה מסורתית ומשתמשים בשתיית תה. יש גם בצורת חרוט שנהוג להשתמש בהן בשמחות.