אם לא עכשיו, אימתי?

פרימו לוי נולד בטורינו בשנת 1919 למשפחה יהודית ליברלית. בשנת 1937 נרשם לבית ספר משני לכתיבת קלאסיקות, שנודע במוריו האנטי-פאשיסטיים. לאחר שסיים את לימודי החובה, החל בלימודי כימיה באוניברסיטת טורינו. בספטמבר 1943, הצטרף לתנועת המחתרת האיטלקית. לוי וחבריו נתפסו על ידי המיליציה הפשיסטית, בעקבות הלשנה, כשהתגלה שלוי ממוצא יהודי, הוא גורש למחנה הריכוז בפוסולי. בפברואר 1944 נשלחו עצירי פוסולי, בשנים-עשר קרונות רכבת סגורים להובלת בקר, למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. לוי היה אסיר במשך אחד-עשר חודשים במחנה בונה-מונוביץ' (Buna-Monowitz), אושוויץ III, בטרם שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום. מקרב שש מאות וחמישים יהודים איטלקים שהיו במשלוח שלו שרדו עשרים בלבד. למרות שהמחנה שוחרר ב-27 בינואר 1945, הגיע לוי חזרה לעיר הולדתו טורינו רק ב-19באוקטובר של אותה השנה לאחר מסע נדודים ארוך ואחרי ששהה במחנה בברית המועצות בו רוכזו אסירים לשעבר. ב-11 באפריל 1987 נפל לוי אל מותו בבניין מגוריו. חברים וביוגרפים של לוי מטילים ספק בכך שזו הייתה התאבדות. אלי ויזל אמר באותו הזמן ש"פרימו לוי מת באשווייץ, רק 40 שנה מאוחר יותר". במובנים רבים נותרה שאלת התאבדותו פתוחה, ומרתקת ביותר בשל ערבוב החושך והאופטימיות בכתיבתו. לוי לא השאיר אחריו מכתב התאבדות.