כולנו מכירים את המקום הזה שבו אנו נמצאים על שפת התהום, מתנדנדים בין אהבה לשנאה, בין אחיזה טוטאלית לשחרור מוחלט.
בספרו הראשון "רגשות מדברים את עצמם" מוביל המשורר את הקוראים בריקוד פתלתל בין אפלה ושיגעון, צולל אל נבכי הנפש והייסורים ועולה יחד עם הקוראים לשאוף אוויר בעולמות של אהבה, תקווה ומשמעות"
הטירוף,
עוצמת האהבה,
התשוקה.
הגעגוע העז שמרחיב את הלב,
הכמיהה למבט שלך,
לעומק שבעיניים
לחיוך המהפנט
לאנרגיה המשלימה שלך.
הכול נגוז,
נשארו רסיסים,
חלומות ואבק דרכים.
שוב לא אוכל לאהוב אחר,
באותה עוצמת הרגש,
מתוך אש הנשמה הבוערת.
משהו כבה,
אבד,
הלך ושוב לא יחזור.
התמימות,
האהבה הספונטנית ונטולת הרסן,
פרועה, שובבה, חזקה,
היא מתה.
יחד איתך הלכה
ואליכם הצטרפה גם האמונה,
השארתם אחריכם מרירות,
ציניות מושחזת,
בוגרת,
קרה כפלדה
וכואבת.