סיפור מרגש , בעייני הרבה יותר מוצלח מהספר הראשון בסדרה. אביתר נכנס לך יש לתוך הלב ולא עוזב אותך ❣️ אי אפשר לעזוב את הספר.
ספר שאין מילים עליו באמת וואו, אבל אני שונאת בכל ליבי את רותם מגיע לאביתר יותר טוב.
הספר מדהים מרגש מאד לא יכולתי להפסיק לקרוא ועכשיו אני במתח נוראי ומחכה להתחיל את הספר הבא תודה רבה
מושלםםם תודה רבה על מנעד רגשות מדהימות ומרגשות לאורך כל הקריאה צריך קצת יותר מיניות חח
הספר היה הכי טוב שאיי פעם קראתי, מעניין ברמות מותח עצוב מרגש מצחיק פשוט השילוב המושלם נהנתי כ״כ ואני מקנאה במי שעוד לא קרא את הסדרה פשוט מדהים
יואו אין לי מילים! רצה לקרוא את ההמשך פשוט ספר טוב !!! כל הרגשות ביחד עצוב מרגש עם קטעים מצחיקים כל כך אוהבת את כל הדמויות בספר הזה!
וואו... באמת שלא הצלחתי להניח את הספר. סוחף מרגש ומלא בהפתעות!
הסדרה הזאת באמת נכנסה ללב. בהתחלה לא התרגשתי כל כך מלקרוא ספר ישראלי באותה מידה שמעדיפים לראות סרטים או סדרות באנגלית, אבל מהרגע הראשון התמכרתי, כיף להרגיש פתאום שהדמויות ישראליות, זה הופך את זה ליותר מוחשי.. החסרון היחיד הוא שקשה לי להאמין שהמציאות יכולה להתעלות על סיפורים כאלה מהממים 🥹❤️
רומן כתוב קולח, מותח, כייף להכיר עוד את החבר'ה מהשייטת. יש רגעים שעוצר נשימה. מזמן לא סיימתי ספרים במהירות כזו ובהנאה כזו. תודה
הכתיבה של שרון תמיד תסחוף אותי!! איזו ספר מדהים, אם כי מרגיש קצת נמרח מרגיש לי שהסיפור שלהם יכול היה להסתפק בספר אחד אבל אני לא מתלוננת. איזה מתח, איזה עלילה וואווו מרגיש כמו סרט הוליוודי🤍🤍🤍
איזו הפתעה ענקית בשבילי !!! קראתי את הספר "כשהגלים מתחזקים" לפני המון, המון, המון זמן...ופתאום בא לי הדואט הזה, כמו משמיים...נהניתי מכל מילה ומילה בספר הזה, בדיוק כמו שנהניתי מהספר "כשהגלים מתחזקים". כתיבה מעולה, עלילה מרתקת, דמויות מעולות - מה צריך יותר מזה?! עוברת במיידי לחלק השני בדואט❤❤❤❤
ואו איזה דואט😍 עלילה סוחפת ומרגשת! אי אפשר להפסיק לקרוא. אביתר הרגיז אותי כלכך, ובו זמנית אהבתי אותו.. משהו לא מוסבר. בלי ספויילרים- מה שהיה חסר לי בספר הראשון, מקבל כאן פיצוי הולם. רוצו לקרוא! ❤️
אני אישית התאהבתי בספר הראשון בין הספרים הכי אהובים עלי אבל אישית פחות התחברתי לספרים הבאים נטשתי באמצע ...
ספר מהממם מערכת היחסים המורכבת של רותם ואביתר כל ההווי של השייטת והחברות העמוקה שלהם שבו אותי בקסמיהם מדהים ומומלץ ♡☆ רק רוצה להתחיל את הספר הבא
החלק השני א ב יותר טוב מהספר הראשון שהיה מעולה!! ממליצה בחום:):)
וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
קצת כבד יותר מהספר הקודם ויכול להיות שלא יתאים לכולם, אבל הספר היה ממש מותח וויב של אקשן, מתעלה על כשהגלים מתחזקים. לא חשבתי שאתחבר לספר אבל גיליתי שכן, ומאוד.
מעולה, קצת נופל מהקודם בעיניי אבל זה רק החלק הראשון בדואט. מה שכן, הרבה יותר עמוק מהקודם. רצה לקרוא את חלק ב׳!
ספר מושלם!!! מיד כשסיימתי את "כשהגלים מתחזקים" וקראת את התקציר לספר הזה ידעתי שאני חייבת להמשיך לקרוא על המסע של כל הדמויות האלה, והפעם מזוית טיפה אחרת...
נשאבתי לספר הזה בתוך דקות לאחר סיום הספר הראשון. חשבתי שיהיה קשה לעבור לזוג אחר, לאחר ההתאהבות במורן והראל, אבל טעיתי לחלוטין. הספר התעלה על קודמו.
מטורף סיימתי גם אותו בחמש שעות קצת ביאס אותי שהם לא סיימו את הספר בזוגיות אבל אין על הסדרה הזאת בעולם!
קראתי את הספר על הראל ומורן לפני שנה והוא בין האהובים עלי. לו ידעתי שיש לו המשך הייתי קוראת מזמן. סיימתי את הספר הזה תוך כמה שעות בודדות ולא יכולתי שלא להמשיל ישר לספר השני. 5 כוכבים הכי קלים שנתיי לספר
מאוהבת בספר הזה. הדמויות, העלילה והרומנטיקה פשוט במיטבם. מושלם מכל הבחינות.
ספר המשך מדהים מספר מנקודת מבט שונה מהספר ראשון מומלץ ברמות סיימתי לקרוא ביום
ספר הכתוב היטב, דמויות מעניינות והעלילה מרתקת. ממליצה בחום ורצה לקרוא את ספר ההמשך
הסדרה של שייטת 13 נכנסת כל כך ללב החיבור לדמויות הוא מטורף ושרון צוהר עושה את זה שוב ובגדול בספר ממכר ובסיפור שאי אפשר לעמוד בפניו
כרגיל אצל הסופרת, מדובר בדמויות חזקות, ערכיות ועמוקות ועלילה מרתקת שלא מאפשרת להניח את הספר מהיד... איזה כיף ''לפגוש'' שוב את כל החבורה מהספר הראשון בסדרה, הנאה צרופה, ולא יכולה לחכות לקרוא את ההמשך
ספר סוחף. ממליצה לקרוא קודם את כשהגלים מתחזקים. סוף סוף מצאתי משהו שמזכיר את הלביאה והאריה.
יפה, כואב, סוחף קראתי ביום הזיכרון ככה שהתאים בול והציף רגשות… מחכה וסקרנית לקרוא את החלק השני!!
איזה ספר מעולה!!!! ספר מצוין! מלא רגש וכמובן סוחף כמו כל הספרים של הכותבת. אביתר הוא דמות מאוד מעניין ומסקרנת
ואוווו….. ספר כל טוב ומדהים קראתי אותו תוך יום לא יכולה לחכות להמשיך לספר❤️
וספר מדהים אהבתי מאוד מאוד את הכתיבה של הסופרת פשוט התאהבתי 💙 ממליצה בחום ועוברת לספר הבא
וואו! מרגש, סוחף, עצוב, נהניתי מכל רגע. סיימתי ביום כי לא יכולתי להפסיק!
שרון צוהר כל הספרים שלך מהממים. אין עלייך אלופה . תמשיכי לכתוב לנו ספרים מדהימים
כרגיל, כתיבה מדהימה של שרון כייף לחזור לדמויות כל הדמויות חזקות, ישראליות, מעניינות, מלאות מחכה להתחיל את השני
אין על הסופרת המדהימה הזו וצורת הכתיבה הסוחפת שלה, בכל ספריה מדהימה אותי מחדש נהנית מכל רגע !!
קראתי תחילה את כשהגלים מתחזקים שהיה מקסים אך לא סחף אותי עלילתית. עכשיו הבנתי שזהו רק רקע לספר המשגע "חמש אצבעות על היעד" נסחפתי מהעמוד הראשון לתוך עלילה מרגשת, בועטת, רומנטית, מרגשת מלאה במתח מכל הסוגים. הדמות של אביתר פשוט מדהימה ומסקרנת ואי אפשר שלא להתאהב בו ולהזדהות עם כל רגש וחוויה שהוא עובר בדרך...והוא חתיך למות. סיימתי תוך ימים ועוד רגע מתחילה את החלק השני...
אוהבת את הכתיבה של שרון. הספר מעולה, כל קשת הרגשות שלי הופעלה בו. ממליצה בחום
הספרים מההמממים . קראתי ביקורות פחות טובות על הספרים ופשוט לא מתקשר למציאות . עלילה מרתקת פתלתלה וממש לא צפויה. הגיבורים כל כך מורכבים אנושיים ומענינים . גם דמויות המשנה מהספרים הקודמים משתלבות ביד אמן בעלילה .כל מי שאהב את ספריה של שרון צוהר הקודמים יהנה גם כאן . ספרים מצויינים . לרוץ לקרוא
מאוד נהניתי לקרוא! כמו כל הספרים שלה הכתיבה היתה מעולה והעלילה זורמת .במילה אחת מהמם!
שרון צוהר, אלופה, אין מילים לתאר ספר ברמה כזו טובה, הן מבחינת התוכן, הן מבחינת רמת הכתיבה, ממשיכה לספר שני
המארז הזה של שני הספרים מהדהד לי את ״מלאכי עליון״ של מיכל שלו (רומן וגם שחיתות וגם הווי לוחמים, רק של חיל האויר...); נחמד וקריא; וקצת הווי של השייטת שגם נחמד. זה הז׳אנר... לא ספרות מופת אבל עובדה שחיפשתי עכשיו משהו כזה אז מה אני רוצה.... תודה לשרון
סיפור מההווי הישראלי-צהלי. נוגע בנקודות רגישות בחברה הישראלית כמו אובדן חבר בקרב וכד'. נהנתי מאוד.
הרבה יותר סוחף מהקודם ההתחלה קצת מאוסה וצפיתי את משבר העלילה הראשון אבל סהכ אביתר מדהים רותם דמות טיפה שטוחה אבל נהניתי
אני לא נוהגת לכתוב חוות דעת כשאני מסיימת לקרוא את כל הסדרה. עם גמר כל ספר אני כותבת את דעתי. הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי והיתה לכך סיבה. ראשית לא חשבתי שהספר וואו, כמו שכל הקוראות והקוראים חשבו עליו…זכותם. סיפור רגיל, על אנשי צבא ישראלים, חתיכים, אמיצים, רגישים, פגעים, אוהבים ונאהבים. ועל כך הייתי נותנת אולי ⭐️⭐️⭐️כוכבים. אז מה קרה? החלטתי להמשיך לקרוא את הספר הבא ואז רק לכתוב את הדירוג האישי שלי ואכן, שיניתי את דעתי, הספר השני שבה את ליבי ולכן על הספר הזה נתתי ⭐️⭐️⭐️⭐️ כוכבים.
מייגע. הרבה מלל שחוזר על עצמו. ממש לא כמו כשהגלים מתחזקים המעולה. יכלה לקצר את הספר בחצי
תמיד אוהבת לקרוא על השייטת, אז כן, אהבתי את הספר וגם את הדמויות. מחכה לקרוא עכשיו את הספר השני....
אהבתי אהבתי את המתח ,אהבתי את עקשנותו של אביתר , הקריאה קלחה כרגיל. אבל שנאתי לחכות לספר הבא.
כתוב בצורה מעולה, דמויות ישראליות מרתקות שקל להתחבר אליהן, אך הקשר הרומנטי נבלע בעלילה וחסר
כתיבה סוחפת.פחות התחברתי לדמות של רותם.והשמות רותי וורד נשמעו פחות לבחורות בשנות ה 20 של ימינו.
אהבתי , הכניס אותי לכמה ימים לעולם אחר. שילוב מדויק של מתח ורומנטיקה’ מערכת היחסים היתה קצת גומי
למרות שלא התלהבתי מהספר הראשון, אחרי ששמעתי ביקורות שהספר הזה טוב יותר החלטתי לתת צ’אנס לא יודעת אם הסיפור עצמו, הז’אנר או הכתיבה זה מה שתוקע אותי אבל קראתי בכוח כדי להצדיק את הרכישה, לקח לי שבוע וחצי לסיים. (בדר״כ לוקח לי יום) לסיכום, אני פחות התלהבתי מהסדרה הזו.
אהבתי יותר את הספר הראשון. נראה למ קצת מרוח . מקווה להינות יותר מחלק ב
אוקיי שלוש כוכבים. תנו לי להסביר למה, אוקיי דבר ראשון הספר הכניס אותי למחסום. דבר שני חצי ספר פשוט לא היה מעניין (אותי לפחות) הרגשתי שזה נמרח בצירה שאין דברים כאלה עד שקראתי חצי ספר חסרת כוחות ופשוט אמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך ושאני לא נוטשת באמצע ואז באמת המשכתי וזה באמת באמת עניין אותי. הכתיבה באמת הייתה טובה פשוט נמרחה כל העלילה. שלא נדבר על זה שהוא מת והם יוצאים, לא נעים לי עליו אבל אחרי החצי ספר הבנתי מה הולך שם ואיכשהו באמת שאין לי מושג איך הצלחתי לקבל אותם ובאמת היה לי ממש קשה לקבל את זה אבל הצלחתי בסוף. אני אמשיך נטו כי אני מאמינה ו99 אחוז בטוחה שהחלק השני הולך ממש ממש לעניין אותי (בתחשב בסוף הספר) ואני מאמינה שיהיה באמת הרבה אקשן. הדבר שבאמת באמת הכי הכי הפריע לי זה שהוא מת והם יוצאים אז כאילו קחו את זה בחשבון לפני שאתן קוראות כי מי שלא אוהבת לא יהיה לכן קל לקבל את זה. מקווה שעזרתי 🫶
כתוב טוב ועושה חשק לקרוא עוד ועוד. בהחלט התחברתי לדמויות. קראתי את הספר כי חשבתי שהוא יהיה דומה ללביאה הלוחמת אבל הספר הזה סחף אותי פחות...
התחיל מעולה ומרגש, ולקראת הסוף הפך ללא הגיוני בעליל. הרגיש לי כמו סרט אמריקאי שהגיבור בעצמו יציל את העולם. בחורה צעירה הצליחה טוב יותר מהמוסד להבין מי המחבל המבוקש… באמת? לא ממשיכה לספר הבא.
התחיל כסיפור טוב, על אף הכתיבה הרזה, העניינית, הפשטנית משהו. הסוף מאכזב. העלילה כבר הזוייה ובלתי הגיונית וגרמה לי לגלגל עיניים. הוציא לי את החשק לקרוא את ההמשך.
הרבה פחות טוב מ"כשהגלים מתחזקים" ובמובן הזה התאכזבתי. ציפיתי לאותה רמת כתיבה ועניין. הדמות של רותם מאוד מעצבנת וקשה להזדהות איתה
לא התחברתי. הדמות של הגיבור ילדותית, הכי לא גברי ומושך וגם הגייבורה דיי מעצבנת
זה ספר המשך (בערך) ל"כשהגלים מתחזקים". הרבה פחות טוב ממנו, העלילה פחות סוחפת, הדמויות פחות מעניינות. יש חיבור קלוש ואפילו תלוש של הסיבות בגללן יש ספר נוסף (פתאום גיא הוא החבר הכי טוב של אביתר... מה). אין כאן כמעט סמאט. נמשיך לספר הבא כי כבר התחלנו, אבל כנראה שלא הייתי קוראת אותו אם הייתי יודעת שהוא חלש כ"כ. חיובי: יש את הדמויות מהספר הקודם וזה חמוד וכיפי
סביר. טרחני. מייגע. סוחף אבל מתיש. מלא מלל על כלום. לדעתי אפשר היה לקצר את הספרים לספר אחד.
פחות התחברתי. הסוף התחיל לעניין אבל לאורך כל הספר הרגשתי חוסר עניין. הספר הקודם כשהגלים מתחזקים שווה ממש!!!
בניגוד לספר הראשון בסידרה שהיה חמוד קצר וקולע, הספר הזה, אולי בגלל שמדובר בדואט, ואין בו מספיק תוכן לדואט, פשוט נמרח, נמשך ומתפזר לכל הכיוונים.
לא ברור לי מה הז’אנר שקראתי אבל רומנטי זה לא . רוב הספר מדובר על עניינים צבאיים ועל איש שנהרג השתעממתי למוות דילגתי מלא ובכל זאת לא הצלחתי לסיים . והשמות כאילו רציני מה נסגר ורד רותי קרן זה ממש ממש הפריע לי והחיילים לא יצרו אצלי רושם גברי וערכי אלא חבורת סאחים מתלהבים
פרק 1
רותם
"ומה אם הם לא יאהבו אותי?" אני שואלת את גיא היושב לצידי במכונית ומחייכת כשהוא מסובב את מבטו לעברי, אבל החיוך הוא מסכה. האמת שאני די לחוצה לקראת המפגש הראשון עם החבר'ה שלו. אנחנו בדרך לבסיס השייטת בעתלית, שם גיא משרת, לטקס ההסמכה של המחזור החדש שסיים מסלול.
"תגידי, את עושה צחוק?" ידו עוזבת את מוט ההילוכים, תופסת בידי ומביאה אותה אל שפתיו לנשיקה קצרה. "הם יעופו עלייך."
גיא ואני יוצאים כבר חצי שנה. אומנם במהלך ששת החודשים האלה היו תקופות שלא התראינו, בין שזה בגלל הנסיעות המרובות שלי במסגרת העבודה ובין שבגלל השירות שלו בצבא, אבל זה לא כאילו לא היו לו הזדמנויות להפגיש ביני לבין החברים הכי טובים שלו, שהם באופן טבעי האנשים שאיתם הוא מבלה הכי הרבה.
בכל פעם שגיא יצא לבילוי עם החבר'ה ולא הזמין אותי להצטרף, הוא נתן לי תירוצים כמו 'זה מפגש גברים בלבד, אף אחת מהחברות לא מוזמנת' ו'ממש ישעמם לך איתנו, אני מבטיח לך. כל מה שאנחנו עושים זה לשתות בירה ולדבר על הצבא'. בהתחלה זה לא הפריע לי, לכן לא הקדשתי לזה מחשבה, אבל מתישהו התחלתי להבין שזה נעשה בכוונה ולא יכולתי שלא להיעלב, ובכל זאת לא אמרתי שום דבר. אולי חיכיתי להזדמנות המתאימה להעלות את הנושא. ההזדמנות הזאת הגיעה כשישבנו יחד בבר לא מזמן.
"נמאס לי מהבלגן אצלי בדירה," אמרתי באותו ערב, לאחר שהוא שאל איך עבר עליי השבוע, "השיפוץ היה אמור להימשך שבועיים, ונראה שהוא בכלל לא עומד להיגמר. והדירה הזאת גם ככה גדולה מדי עבורי. אני חושבת לחפש דירה אחרת."
הבעלים של הדירה, שהוא אבא שלי במקרה, החליט שהוא לא אוהב את הריצוף של המרפסת ואת הקירוי של הבריכה. אני חשבתי שהם בסדר גמור ושאין צורך בשיפוצים, אבל מכיוון שהוא אף פעם לא באמת מקשיב לדעה שלי והדירה לא שלי, לא יכולתי לעשות הרבה. עם זאת, אני גרה בדירה בזכות ולא בחסד ומשלמת שכר דירה די גבוה, ולכן הוא הציע לתת לי להתגורר בינתיים באחת הדירות האחרות שלו. סירבתי כי חשבתי שאסתדר עם הרעש ועם הבלגן למשך שבועיים, אבל העניין רק הלך והתארך. אחרי הבריכה בא המטבח, ואחריו חדר האמבטיה שצמוד לחדר השינה המרכזי. נמאס לי כל הסיפור הזה אז עברתי להתגורר באופן זמני במלון, על חשבונו של אבא שלי, כמובן.
ואז גיא הפיל את השאלה. "אז אולי תעברי לגור איתי?"
"איתך?" זה תפס אותי בהפתעה גמורה. לא חשבתי בכלל בכיוון.
"למה לא?" הוא הניח את ידו על ידי, שהייתה מונחת על השולחן, והביט בעיניי, "נכון שיחידת הדיור שלי לא מתקרבת אל הפאר של הדירה שלך, אבל יש מיטה וחדר אמבטיה, מה אנחנו צריכים יותר מזה?"
עיניו החומות נצצו באופן שובה לב. התרגשתי מהמחווה, ובכל זאת לא יכולתי שלא להזכיר באותו הרגע את מה שלא הפסיק לנקר לי במוח כבר לפחות חודשיים. "אתה באמת חושב שאנחנו בשלב הזה במערכת היחסים שלנו?"
"למה לא?" החיוך עזב את פניו. "את לא אוהבת אותי?"
"ברור שכן," הודיתי, "אבל... זה צעד רציני, לעבור לגור יחד."
"אנחנו רציניים, לא?" שתקתי. "טוב, לפחות אני רציני כלפייך," הוא הוסיף והשתתק, כנראה חיכה לאיזה אישור ממני לגבי הרצינות שלי כלפיו. זה היה הרגע שבו השחלתי את המשפט שעמד לי על קצה הלשון כבר חודשיים לפחות.
"לא יודעת," הטיתי את הראש וצמצמתי את עיניי, "אולי הייתי חושבת שאנחנו רציניים אם הייתי פוגשת מישהו מהחברים שלך, אבל אחרי כל הזמן הזה שאנחנו יחד עדיין לא פגשתי אף אחד מהם. כשאתה יוצא לבלות איתם, זה תמיד בלעדיי." הוא עפעף כמה פעמים ושריר בלסת שלו נמתח, אבל הוא לא אמר כלום. "זה נראה לך הגיוני שאפילו את אביתר, החבר הכי טוב שלך שעליו אתה לא מפסיק לדבר, עדיין לא פגשתי?"
הוא הרים את כוס הבירה שלו ולגם ממנה, משחרר את ידי מאחיזתו. "סתם כי זה עוד לא יצא," הוא אמר והניח את הכוס על השולחן.
"נו, באמת." עכשיו התעצבנתי קצת. לא ידעתי מה הסיבה האמיתית, אבל זו בוודאי לא הייתה הסיבה. "היו הרבה הזדמנויות. למה אתה מסתיר אותם ממני?"
"רותם, זה ממש לא ככה."
"אתה מתבייש בי?" שאלתי.
"מה?!" הוא נראה מזועזע.
"מתבייש בי," חזרתי. "בכך שאני קצת יותר מבוגרת ממך."
"איזה שטויות," הוא מחה, "מה פתאום! נראה לך שאני מתבייש בך? את האישה הכי יפה בעולם, רותם. אני אוהב אותך. מה הסיפור שלך?"
"אז מה הקטע?" רכנתי לעברו, "ותגיד לי בכנות. בבקשה."
"ברור שבכנות," הוא אמר, אבל עיניו התחמקו מעיניי וראיתי שהסיבה האמיתית תישאר מוסתרת גם הפעם. "כבר אמרתי לך, סתם חשבתי שזה פשוט לא יתאים. כשאנחנו נפגשים יש תמיד דיבורים על הצבא ועל כל מיני שטויות, וחשבתי שזה ממש לא יעניין אותך, זה הכול."
"הבנתי." נשענתי לאחור בכיסא ומצב רוחי הטוב נעלם. מרחוק ראיתי את קרן ואת אופיר נכנסים לבר.
"רותם, בבקשה, אני לא רוצה לריב איתך הערב," הוא אמר בתחינה ועקב בעיניו אחר החברה הכי טובה שלי ובעלה בזמן שעשו את דרכם אל השולחן שלנו.
"הכול בסדר." הנפתי את ידי בביטול. "עזוב, תשכח מזה. לא יודעת למה בכלל העליתי את הנושא."
"אז תעברי לגור איתי?" הוא הביט בי בתקווה.
"לא," הכרזתי.
"אבל – "
"לא עד שאכיר את המשפחה שלך."
"את כבר מכירה את המשפחה שלי!" הוא מחה, "הגזמת! את מכירה את ההורים שלי, את האחים שלי."
"את המשפחה השנייה שלך."
"בהזדמנות הראשונה," הוא הבטיח.
"היי, חמודים!" אמרה קרן בסגנון הנינוח שלה ברגע שהגיעה אלינו, נישקה את גיא על הלחי וחיבקה אותי ואז התיישבה לידי ומייד קראה למלצרית. גיא שקע בשיחה עם אופיר והנושא שעליו דיברנו נזנח, אם כי לא שכחתי את ההבטחה שלו. לא ידעתי אם הוא יעמוד בה וגם לא התכוונתי ללחוץ עליו עוד, אבל שלשום הוא התקשר כדי להזמין אותי להתלוות אליו לטקס ההסמכה ללוחמים החדשים, שיתקיים בבסיס השייטת בעתלית. "אתה רציני?" שאלתי בטלפון, "אתה לוקח אותי לפגוש את כולם?"
הוא צחק. "אבל יש לזה שני תנאים. אחד, שכמו שהבטחת תעברי לגור איתי, והתנאי השני הוא שתבואי איתי לחתונה בעוד עשרה ימים."
"מי מתחתן בשבוע הבא, תזכיר לי?" אני שואלת את גיא עכשיו, כששנינו יושבים במכונית, נזכרת בשיחה שלנו.
"זוג חברים שלי. קוראים להם הראל ומורן," הוא אומר ומחייך, "לא סיפרתי לך עליהם עדיין. הראל הוא קודקוד די רציני ביחידה, ומורן היא הבחורה הראשונה שנכנסה למסלול של השייטת. הראל היה המפקד שלה בהדרכה."
"כן, קראתי עליה בעיתונים!" אני מתלהבת, "והיא פרשה לא מזמן. בתור אישה ממש הצטערתי בשבילה. קיוויתי שהיא תסיים את המסלול."
"אני לא יודע בדיוק למה היא פרשה," גיא אומר, "אבל כולם ביחידה מדברים על זה שאם היא הייתה רוצה ללכת על זה עד הסוף, היא הייתה מצליחה. ברק, אחי, היה איתה במסלול. הוא היה מאוהב בה."
"ברצינות?" אני מחייכת.
"וואו, לגמרי. הוא לא הפסיק לדבר עליה. האמת שבמשך תקופה חשבתי ש..."
"חשבת שמה?" אני שואלת כשהוא משתתק.
"את הרי יודעת שברק חתם ויתור אחרי כמה חודשים במסלול. ממש התאכזבתי מזה. הייתי בטוח שהוא ילך עד הסוף. בכל אופן, במשך תקופה הייתי בטוח שהראל, שהיה המדריך שלו, עשה הכול כדי לגרום לו לעזוב רק מפני שהוא היה מאוהב במורן. היה בינינו פיצוץ די רציני."
"אבל אני מניחה שהשלמתם, אם הוא הזמין אותך לחתונה שלו, לא?" אני שואלת.
"כן, השלמנו לא מזמן," הוא מספר בגילוי לב נדיר, "הייתה לנו שיחה מלב אל לב באחד התרגילים והוא סיפר לי בדיוק למה לדעתו ברק הלך לחתום ויתור. הוא אמר שגם ככה לדעתו ברק לא התאים ליחידה, ואחרי שהקשבתי לכל מה שהיה לו לספר לי, נאלצתי להסכים איתו."
"אתה יודע שזה הכי הרבה שסיפרת לי על החברים שלך בכל התקופה שאנחנו מכירים?"
הוא מהנהן ומביט בי לרגע לפני שהוא מחזיר את מבטו אל הכביש. "זה לא שהתביישתי בך או משהו בסגנון, רותם. זה ממש לא הכיוון. פשוט..." הוא ממצמץ ומביט בי שוב לשנייה לפני שהוא קורע את עיניו מעיניי ומחזיר אותן אל הכביש, "יש פשוט דברים שאסור לי לדבר עליהם, את יודעת. אסור לי לדבר על היחידה, על הפעולות, על כל הדברים הנלווים אליהן, ו... יש דברים שלא הייתי רוצה לדבר עליהם גם אם הייתי יכול."
"אף פעם לא הכרחתי אותך לדבר על הדברים האלה או על החברים שלך," אני אומרת, "רק רציתי להכיר אותם, מפני שלהכיר אותם זה להכיר אותך, וכשאתה מסתיר אותם ממני, אתה מסתיר ממני חלק גדול ממי שאתה."
"את לא מבינה אותי כמו שצריך," הוא אומר ומטלטל את ראשו, "אני כנראה מסביר את עצמי לא נכון. זה לא שרציתי להסתיר אותך מהם, או אותם ממך, זה לא הקטע. הקטע הוא... שאת שלי, את מבינה את זה?" הוא תופס בידי ומניח אותה על ירכו. "את העולם הקטן שלי שמחוץ לצבא, מחוץ לכל הבלגן הזה, רחוק מהמחבלים, מהתרגילים, מהפשיטות. את החברה שלי, שאליה אני יכול לבוא כשאני יוצא מהבסיס ולהשאיר את כל העולם הזה מחוץ לדלת. אני צריך את ההפרדה הזאת כדי לנקות את הראש, כדי להזכיר לעצמי שיש גם עולם אחר שם בחוץ, עולם שבו אנשים רגילים חיים, כאלה שהולכים לעבודה ולאוניברסיטה ולמועדונים בערבי שישי, כאלה שנוסעים לחו"ל ומטיילים וחוזרים ואין להם שום מושג מכל הדברים שאנחנו עושים על בסיס יום־יומי כדי לאפשר להם להמשיך לחיות בשקט את החיים שלהם. לפעמים אני מקנא בשקט הזה שיש להם. לפעמים גם אני רוצה חלק מהשקט הזה, ואת... את היית עבורי שקט, את מבינה?"
אני מהנהנת. עכשיו אני מבינה, ואני מצטערת על זה שלחצתי עליו לוותר על משהו שהוא כזה מהותי עבורו. "עכשיו אני מתחרטת על זה שביקשתי לפגוש אותם."
הוא מחייך ומניד בראשו. "לא, אל תתחרטי. צדקת לגמרי, וגם אני חושב שהגיע הזמן שתפגשי אותם. האמת שהייתי צריך לעשות את זה כבר מזמן, אבל משכתי את זה כמה שיותר, פשוט כי נהניתי לשמור אותך לעצמי."
"אז את מי עוד אני הולכת לפגוש שם?" אני מחייכת, לוחצת את ידו.
"כולם יהיו שם," הוא מחייך בתגובה, "כל החיילים המסיימים את המסלול ובני המשפחות שלהם, כמובן, אבל גם הסדירים של היחידה ואלה שבקבע ובני המשפחות שלהם, וגם הרבה מאוד מהמילואימניקים כי זו הזדמנות לפגוש את כל החבר'ה. חוץ ממורן והראל את תפגשי גם את איתן ואת אשתו, הם התחתנו רק לפני כמה חודשים. מורן והראל הכירו בחתונה שלהם. את תכירי גם את אלמוג, שמנהל עם איתן חברה לאבטחת אישים בחו"ל. אלמוג יוצא כבר כמה חודשים עם אחותו של איתן, ואני לא צריך לומר לך כמה בלגן זה עשה בהתחלה." הוא צוחק וגורם לי לחייך. "את תפגשי גם את מנחם ואת בן־בן, גם הם חברים טובים שלי, ומובן שתפגשי גם את אביתר. אני הכי מחכה שתפגשי את אביתר כי סיפרתי לו עלייך כל־כך הרבה. אביתר היה המדריך שלי במסלול ואחר כך החונך שלי ויש בינינו קשר אחר, קשר מיוחד. הוא מפקד הצוות שלי ועברנו הרבה מאוד יחד. הוא אחד האנשים שאני הכי מעריך בעולם הזה, והחבר הכי טוב שלי."
"אז איתו אתה מבלה בכל פעם שאתה יוצא ולא מזמין אותי?" אני עוקצת.
"לא אעשה את זה שוב," הוא מבטיח, "וכן, אנחנו מבלים הרבה יחד, לפעמים רק שנינו וברוב הפעמים כל החבורה."
"תגיד לי, החברים שלך לא התפלאו על זה שעד עכשיו לא ערכת היכרות ביניהם לבין החברה שלך? או שאין להם בכלל מושג שיש לך חברה?"
"אל תגזימי, הם יודעים שיש לי חברה," הוא אומר ומושך את ידי לנשיקה, "אבל הם לא התפלאו שלא הבאתי אותך לאחד המפגשים, וגם לא שאלו שאלות. אני חושב שהם הבינו את הקטע."
אנחנו עוברים את פסי הרכבת ונוסעים אחרי טור של מכוניות לעבר הכניסה לבסיס. אנשים חונים בצד הדרך או בחניית העפר, אבל גיא נוסע עד לשער ומראה לאחד החיילים את התעודה שלו. השער נפתח והוא נכנס עם המכונית לתוך הבסיס. הוא חונה לא רחוק מהשער, יוצא מהמכונית ומחכה לי שאצא ממנה, חיוך ענקי על פניו.
"את יודעת משהו?" הוא ניגש אליי ולוקח את ידי, פוסע לצידי לאורך שביל עפר המסומן בשתי שורות של אבנים לבנות ומוביל אל רחבת המסדרים, "אני ממש מתרגש."
הבסיס הומה אדם ועל רחבת המסדרים מתקבצים חיילים נרגשים. הטריבונות הולכות ומתמלאות אנשים ומוזיקה נשמעת ברקע מבעד לרמקולים. אני סוקרת בעיניי את הקהל.
"הנה, אני רואה את החבר'ה שם," אומר גיא ומושך אותי אחריו, "אני רואה את אביתר עומד שם, בקצה השורה. כספי!"
כספי?
אביתר כספי?
הלב שלי מאבד פעימה ועיניי מתרוצצות על הקהל שמולנו בזמן שגיא מושך אותי אחריו, ואז אני רואה אותו עומד שם, במדים של חיל הים ועם דרגות קצונה על הכתפיים, והעיניים המדהימות האלה שלו, העיניים האפורות האלה שאין לאף אחד מלבדו, מביטות היישר לתוך עיניי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
