באת אלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
באת אלי
מכר
מאות
עותקים
באת אלי
מכר
מאות
עותקים

באת אלי

4.6 כוכבים (41 דירוגים)
ספר דיגיטלי
35
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

מיכל אדמוני

מיכל אדמוני נולדה ב-5 במאי 1966. היא חיה עם בעלה וארבעת ילדיהם, שניים מהם "מתנה" מנישואיו הראשונים של בעלה, בכפר עזה. במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 נרצחה מיכל יחד עם בנה גיא בטבח שהתרחש בכפר עזה.

ספר הביכורים שלה רציתי צבעים בהירים יצא לאור לאחר שעבדה עליו במשך שלוש שנים. "מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי. בהתחלה זה היה "יומני היקר", אחרי זה באו השירים, ואז סתם דפים שלמים של מילים על רגשות. הרגשתי תמיד שאם לא אוציא את המילים החוצה הכל יבער בי, וברגע שהעט התחבר לדף נרגעתי" שיתפה אדמוני.

תקציר

"הזוגיות הזאת מלבלבת כמו פריחת האביב, צבעונית ומשכרת. עונת החורף בעיצומה, אך הלב שלי לגמרי באביב. השתיקה נינוחה ולא מתחשק לי להפר אותה, ובכל זאת, אנחנו צריכים לדבר."

הוזמנתי לפגישת מחזור לכבוד גיל ארבעים ובחרתי לא להגיע. ומה קרה? אתה באת אליי. זה התחיל במייל אחד, והפך לשרשרת התכתבויות וירטואליות ארוכה שאילצה אותי להתמודד עם מה שהדחקתי ועם מי שהרחקתי.

"תדמייני שאני לוחש את שמך עכשיו, תדמייני שאת שוכבת בזרועותיי, תדמייני כמה טוב זה יכול להיות, אנחנו כאן יחד ביקום הזה, לגמרי."

מאיפה באת אליי פתאום באמצע החיים, אחרי שכבר השלמתי עם גורלי? אני מתמודדת עם אתגרים פיזיים, אני לומדת לחיות את חיי מחדש, ולך אין מקום בהם. אך למרות הכול אתה כאן, מקלף וחושף. ובזכותך... בזכותך אני מתחילה להאמין שיש סיכוי לגורל אחר. אתה החזרת לי את החיוך לשפתיים, אבל האם תישאר כשתראה אותי באמת? או תלך בפתאומיות כפי שבאת?

באת אליי מאת הסופרת מיכל אדמוני הוא ספר פרוזה ארץ ישראלי אופטימי, מתובל בחוש הומור ומעורר השראה על הסתגלות, על התמודדות עם קשיים ועל כוחה של אהבה.

פרק ראשון

1

אני רואה את שמה של הגר אלון בתיבת המייל שלי ומרימה גבה. היינו חברות בתיכון ונפרדתי ממנה ביום האחרון של כיתה י"ב עם הבטחה, שאותה ידעתי שלא אקיים, לשמור על קשר. מאז אותו יום עברו חיים שלמים בלי שהחלפתי איתה ולו מילה אחת.
אם לא אפתח אותו עכשיו, לא אצליח להתרכז. ברור לי שאני יכולה להעיף אותו לזבל, ובלחיצת עכבר אחת למחוק כאילו מעולם לא קיבלתי אותו. אופס, טעות בכתובת... לא, לא קיבלתי שום מייל... המחשבה משעשעת אותי, אך משהו עוצר אותי מלעשות זאת, אולי החינוך שקיבלתי מאימי.
אני משלבת את אצבעותיי זו בזו ופוקקת את המפרקים, נהנית מהצליל ומהשחרור שהמעשה מביא לי. טוב נו, על החיים ועל המוות, מה כבר יכול להיות שם שלא אצליח להתמודד איתו, עברתי דברים גרועים מזה.
אני קוראת פעם אחת את ההזמנה, ואז שוב, ושוב. אני מוזמנת לפגישת מחזור כי הנה אנחנו בני ארבעים. מצחיק.
אני קמה מהכיסא, נתמכת בקיר והולכת להכין לעצמי עוד כוס קפה. זה הדבר היחיד שכנראה יציל את התאים האפורים שלי. בעודי נשענת על השיש המחשבות מתגלגלות הלוך ושוב. לענות? להתעלם? לענות? להתעלם? נתמכת בקיר, אני חוזרת עם כוס הקפה לחדר העבודה, מתיישבת ועונה, כי כזו אני, מנומסת.
אני מכניסה לאט אוויר לריאותיי, נושפת אותו תוך כדי ניפוח הלחיים, וכותבת את תשובתי להזמנה ההזויה הזאת, לא משנה את שורת הנושא.
מאת: מיקה נחום
אל: הגר אלון
נושא: הבטחנו לשמור על קשר, אז...
שעה: 09:17
תאריך: 18.4.2013
היי הגר,
איזו הפתעה לקבל מייל ממך. ושיחקת אותה בשורת הנושא.
אין לי מושג מאיפה השגת את הכתובת שלי ואני מודה לך על ההזמנה, אבל אני מוותרת, כמו שאת מתארת לעצמך.
תעשו חיים,
מיקה

 ~~~

שבריר שנייה של מחשבה נוספת ואני מקישה 'שלח'. אני לא מספיקה לנשום והודעה נוספת מגיעה ממנה. כתובת המייל שלי מופיעה בכל מקום, כולל בדף העסקי של החברה בפייסבוק. כן, כן. איך לא חשבתי על זה... חוץ מהסבר היא לא הוסיפה כלום.
אני נושמת לרווחה. אין לי כוח להתחיל להתכתב איתה. היא החזירה אותי כל כך הרבה שנים אחורה, למקום רחוק, מקום שלא רציתי ועדיין לא רוצה להיות בו. ובטח לא מתחשק לי לענות על שאלות מיותרות.
אני לוגמת בהנאה מהקפה שהספיק להתקרר.

* * *

החיים שלי הם סרט לא־ממש־מוצלח. והדבר האחרון שאני רוצה זה להושיב את השכבה שלי מהתיכון בשורה הראשונה כדי שיוכלו לצפות. לא היה לי איתם כלום אז, ובטח שאין לי איתם כלום היום.
אני מנערת את ראשי ומחזירה את עצמי להווה, עוברת על מיילים אחרים, עונה לאחדים מהם, ואז חוזרת למה שאני באמת אוהבת לעשות – ליצור יש מאין. אני נהנית לתכנן עבור אנשים את בית חלומותיהם, ובשנה האחרונה אני מתמחה בתכנון בתים המותאמים לאנשים עם מוגבלויות, משתדלת לעשות את הכי טוב שאני יכולה, כדי שלפחות המגורים יהיו נוחים ונגישים.
המתח שלפני הצגת השרטוט הסופי הוא מטורף. ההתרגשות, האדרנלין שזורם כמו נהר בכל פעם מחדש, הלילות ללא שינה. ואז, לשמוע את הקול החנוק מרוב התרגשות שמאשר את התכנון, זה אחד הדברים שגורמים ללב שלי לצהול משמחה.
רגעים קטנים של אושר.
אני מוחקת את המייל של הגר ואיתו את המחשבה על פגישת המחזור הזאת. היא לא מטרידה אותי. בחרתי לפני כל כך הרבה שנים להוריד את התריס על הימים ההם, ולא להרים אותו לעולם.
חודש אפריל עובר בלי אירועים מיוחדים.

מיכל אדמוני

מיכל אדמוני נולדה ב-5 במאי 1966. היא חיה עם בעלה וארבעת ילדיהם, שניים מהם "מתנה" מנישואיו הראשונים של בעלה, בכפר עזה. במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 נרצחה מיכל יחד עם בנה גיא בטבח שהתרחש בכפר עזה.

ספר הביכורים שלה רציתי צבעים בהירים יצא לאור לאחר שעבדה עליו במשך שלוש שנים. "מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי. בהתחלה זה היה "יומני היקר", אחרי זה באו השירים, ואז סתם דפים שלמים של מילים על רגשות. הרגשתי תמיד שאם לא אוציא את המילים החוצה הכל יבער בי, וברגע שהעט התחבר לדף נרגעתי" שיתפה אדמוני.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
41 דירוגים
32 דירוגים
4 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
15/11/2023

סיפור אהבה לא שגרתי, נוגע ללב וסוחף. כתוב עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, כל כך קל להתחבר לדמויות. 💔

2
20/10/2023

קליל ומקסים, ויחד עם זאת יש בו עומק, אופטימי ומעודד.

1
13/10/2023

ספר רומנטי, אופטימי ומרגש. לא נשכח 7.10.23 💔 יהי זכרה ברוך

1
21/5/2022

ספר מרתק ומרגש. מתאר איך בזכות אהבה כנה , ניתן להתגבר על קשיים לא פשוטים בחיים, כמו נכות. מומלץ !

1
30/12/2021

גילוי נאות: אני העורכת הספרותית של הספר. גילוי נאות 2: ביקשתי להיות העורכת שלו אחרי שקראתי את כתב היד, ולמזלי נעניתי בחיוב. התחברתי לספר מהמילה הראשונה, כתיבתה של מיכל הצליחה לפרוט על מיתרי ליבי. המסע של מיקה ודן מאפשר לקורא להתמודד עם קשיים ודילמות ולצאת מהם מחוזק. אני התאהבתי ואין לי ספק שגם אתם תתאהבו.

1
21/9/2024

ספר מרתק, סיימתי ביום אחד. הדמויות מוצגות אופן מעורר הזדהות, עמוקות, ישירות. העיסוק בעולם הפגיעה הפיזית, שיקום והשלכותיהם נותן מבט לעולם פחות מוכר.

30/8/2024

איזה כיף לקרוא ספר כל כך זורם, סוחף ואמיתי. להתבונן ולהרגיש איך מתמודד אדם עם נכות פיזית. ספר כל כך ישראלי. ממליצה בחום

26/4/2024

שמעתי על הספר הזה אחרי ה 7.10 ספר קטן ורגיש על אהבה וסוף טוב אחרי גיל 40 , אחרי גירושים , אחרי נכות משנה חיים. עצוב לי שלמיכל לא היה סוף כזה. הספר מומלץ

12/12/2023

אהבתי מאד , לא יכולתי להפסיק לקרוא

16/10/2023

ספר מעולה.

5/1/2023

מקסים ומרגש

6/10/2022

נהנתי מכל מילה.שלמות!

17/4/2022

מרתק. נוגע ומשאיר טעם טוב. מעורר מחשבות בתום קריאה. בדיוק מה שאני אוהבת

26/2/2022

ספר מקסים ומרגש. ברגע שהתחלתי לקרוא, לא הצלחתי להפסיק. מומלץ!!!

22/2/2022

ספר מקסים, מרגש... מיוחד שנוגע בסוגיות חשובות ובצרכים מיוחדים והכי חשוב שלכולם מגיעה אהבה. מומלץ מאוד!

30/1/2022

הספר נקרא בנשימה אחת! ומעבר להיותו קולח, הוא מסמן נתיב חדש וז'אנר חדשני, רומן רומנטי של מי שנגזר דינם לשאת בעול הנכות, אך גם מגלים מחדש את העולם ואת עצמם בזכותה. תודה על חשיפה לעולם מלא וגדוש ברגש ויופי. נהדר!

26/1/2022

רומן רומנטי כיפי וקלאסי, אבל עם רובד נוסף - כזה שגם פותח פתח לעולם החיים עם מוגבלויות והמורכבות הנלווית אליו. כתוב קולח, זורם, קליל. גם כשהתוכן פחות כזה, ומכניס אותך מיד לתוך הסיפור והדמויות. ממליצה!

16/1/2022

נפלא

11/1/2022

קסם של ספר. הסיפור מרגש .לא יכולתי להניח את הספר עד השעות הקטנות של הלילה.

9/1/2022

וואו איזה ספר כתיבה זורמת מ ע ו ל ה !!!!

8/1/2022

אי אפשר להפסיק לקרוא. גמעתי את הספר ונהניתי מכל רגע

6/1/2022

מעולה!

6/1/2022

ספר מדהים. ממולץ מאוד.

4/1/2022

ספר מיוחד, שמספר כי האהבה מפתיעה בכל גיל. וכפי שאמר חכם זקן אחד: לאהבה אין גיל וזמן. קחו כמה שעות ותהנו מספר אחר ומיטחד מאוד.

3/1/2022

אחד הטובים שקראתי .. מומלץ.

3/1/2022

ספר נהדר

8/10/2022

נושא שחשוב שיקראו עליו. אין מספיק ספרים בהם אחד הגיבורים עם מוגבלות פיזית וגם לא מתמקדים הרבה בשכבת הגיל הבוגרת יותר, במשפחות מורכבות וכו' מהבחינה הזו שמחה מאוד שיצא ספר כזה. ההתכתבויות עניינו אותי יותר מסיפורי הרקע. הרבה תאורים להדגשת הקושי במוגבלות, שבעיני כבר היתה ברורה למרות שתוארה בהדרגתיות מידי לטעמי, חזרו על עצמם מבחינתי. גם ההתבצרות שלה היתה מעצבנת, אם כי מבינה לגמרי למה. בקיצור לא תמיד זרם לי, אבל הבסיס טוב וחשוב לקרא את הספר. במיוחד מי שלא נחשף לנושא של חיים עם מוגבלות פיזית.

1
4/1/2022

ספר טוב, מדבר על נושאים חשובים, אך מעצבן שצריך לפרט שמוצאים סכין מתוך המגירה כדי להכין סלט , זה משהו שכל אחד יכול לדמיין אין צורך באורו.

1
24/3/2024

קריא, מרתק אליו, דמויות משכנעות, אחלה ספר

5/1/2022

מרגש

10/12/2022

2.5 כוכבים מעוגלים ל- 3 . לסקירה- https://sivi-the-avid-reader.com/באת-אליי-מיכל-אדמוני/

30/1/2022

לא התחברתי

26/1/2022

רכשתי את הספר בגלל הדירוג הגבוה והרצון לפרגן ליוצרת ישראלית. אבל אחרי 10 עמודים התחלתי לרפרף עד שחיפשתי אץ העמוד הזה כדי לכתוב: אכזבה. הכתיבה, השפה, העלילה. מיותר לחלוטין.

באת אלי מיכל אדמוני

1

אני רואה את שמה של הגר אלון בתיבת המייל שלי ומרימה גבה. היינו חברות בתיכון ונפרדתי ממנה ביום האחרון של כיתה י"ב עם הבטחה, שאותה ידעתי שלא אקיים, לשמור על קשר. מאז אותו יום עברו חיים שלמים בלי שהחלפתי איתה ולו מילה אחת.
אם לא אפתח אותו עכשיו, לא אצליח להתרכז. ברור לי שאני יכולה להעיף אותו לזבל, ובלחיצת עכבר אחת למחוק כאילו מעולם לא קיבלתי אותו. אופס, טעות בכתובת... לא, לא קיבלתי שום מייל... המחשבה משעשעת אותי, אך משהו עוצר אותי מלעשות זאת, אולי החינוך שקיבלתי מאימי.
אני משלבת את אצבעותיי זו בזו ופוקקת את המפרקים, נהנית מהצליל ומהשחרור שהמעשה מביא לי. טוב נו, על החיים ועל המוות, מה כבר יכול להיות שם שלא אצליח להתמודד איתו, עברתי דברים גרועים מזה.
אני קוראת פעם אחת את ההזמנה, ואז שוב, ושוב. אני מוזמנת לפגישת מחזור כי הנה אנחנו בני ארבעים. מצחיק.
אני קמה מהכיסא, נתמכת בקיר והולכת להכין לעצמי עוד כוס קפה. זה הדבר היחיד שכנראה יציל את התאים האפורים שלי. בעודי נשענת על השיש המחשבות מתגלגלות הלוך ושוב. לענות? להתעלם? לענות? להתעלם? נתמכת בקיר, אני חוזרת עם כוס הקפה לחדר העבודה, מתיישבת ועונה, כי כזו אני, מנומסת.
אני מכניסה לאט אוויר לריאותיי, נושפת אותו תוך כדי ניפוח הלחיים, וכותבת את תשובתי להזמנה ההזויה הזאת, לא משנה את שורת הנושא.
מאת: מיקה נחום
אל: הגר אלון
נושא: הבטחנו לשמור על קשר, אז...
שעה: 09:17
תאריך: 18.4.2013
היי הגר,
איזו הפתעה לקבל מייל ממך. ושיחקת אותה בשורת הנושא.
אין לי מושג מאיפה השגת את הכתובת שלי ואני מודה לך על ההזמנה, אבל אני מוותרת, כמו שאת מתארת לעצמך.
תעשו חיים,
מיקה

 ~~~

שבריר שנייה של מחשבה נוספת ואני מקישה 'שלח'. אני לא מספיקה לנשום והודעה נוספת מגיעה ממנה. כתובת המייל שלי מופיעה בכל מקום, כולל בדף העסקי של החברה בפייסבוק. כן, כן. איך לא חשבתי על זה... חוץ מהסבר היא לא הוסיפה כלום.
אני נושמת לרווחה. אין לי כוח להתחיל להתכתב איתה. היא החזירה אותי כל כך הרבה שנים אחורה, למקום רחוק, מקום שלא רציתי ועדיין לא רוצה להיות בו. ובטח לא מתחשק לי לענות על שאלות מיותרות.
אני לוגמת בהנאה מהקפה שהספיק להתקרר.

* * *

החיים שלי הם סרט לא־ממש־מוצלח. והדבר האחרון שאני רוצה זה להושיב את השכבה שלי מהתיכון בשורה הראשונה כדי שיוכלו לצפות. לא היה לי איתם כלום אז, ובטח שאין לי איתם כלום היום.
אני מנערת את ראשי ומחזירה את עצמי להווה, עוברת על מיילים אחרים, עונה לאחדים מהם, ואז חוזרת למה שאני באמת אוהבת לעשות – ליצור יש מאין. אני נהנית לתכנן עבור אנשים את בית חלומותיהם, ובשנה האחרונה אני מתמחה בתכנון בתים המותאמים לאנשים עם מוגבלויות, משתדלת לעשות את הכי טוב שאני יכולה, כדי שלפחות המגורים יהיו נוחים ונגישים.
המתח שלפני הצגת השרטוט הסופי הוא מטורף. ההתרגשות, האדרנלין שזורם כמו נהר בכל פעם מחדש, הלילות ללא שינה. ואז, לשמוע את הקול החנוק מרוב התרגשות שמאשר את התכנון, זה אחד הדברים שגורמים ללב שלי לצהול משמחה.
רגעים קטנים של אושר.
אני מוחקת את המייל של הגר ואיתו את המחשבה על פגישת המחזור הזאת. היא לא מטרידה אותי. בחרתי לפני כל כך הרבה שנים להוריד את התריס על הימים ההם, ולא להרים אותו לעולם.
חודש אפריל עובר בלי אירועים מיוחדים.