מארז אבטחת הצופן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז אבטחת הצופן

מארז אבטחת הצופן

4.4 כוכבים (165 דירוגים)

תקציר

*2 ספרים במארז*

*אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב*

"הרומן בין שיין לגבריאל מתפתח על אש קטנה והוא עינוי מתוק. פשוט ספר חובה." 
Publishers WeeklyStarred Review

יש כמה דברים שאתם צריכים לדעת על שיין ח"פ:
1. ח"פ הוא לא שם המשפחה שלה, זה המקצוע שלה.
2. המומחיות שלה היא לתפוס בוגדים.
3. היא על־אנושית... בערך.

גבריאל הוא מומחה אבטחה בחברת אבטחת הצופן, לשעבר איש כוחות שמירת השלום של האו"ם, 
עם נטייה עזה לגונן שמתמקדת בח"פ היפהפייה.  

המשיכה ביניהם היא כמו פיל בחנות חרסינה, והדבר השביר מכול הוא ההתמודדות שלהם עם השאלות כיצד לסמוך זה על זה וכיצד להפקיד את ליבם – ואולי גם את חייהם – זה בידי זה.

הנימוס מחייב הוא הספר הראשון בסדרת אבטחת הצופן מאת סופרת רבי המכר הבינלאומית אפריל וייט. 
זהו ספר מתח רומנטי עכשווי באורך מלא
וניתן לקרוא אותו בפני עצמו.

*אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב*

"הספר הכבוד מחייב הוא מתנה. כתיבתה של אפריל וייט היא כמו שירה מעמוד לעמוד, שמספרת על גיבורה יפהפייה ולא שגרתית, על הרפתקה שמתקדמת בקצב מושלם, ועל רומן שמחמם את הלב. לא רציתי שייגמר." 
הופ אליס,  סופרת

ציור, חדר ממוגן, גנבת והמאהב שלה... המשימה של מי תהיה לתפוס אותה. 

ישנם שלושה דברים שאתם צריכים לדעת על אנה:
1. היא ציידת ראשים ומכורה לסיכונים.
2. היא התאומה המגושמת, ו...
3. היא גנבת – סוג של.

דריוס הוא מתכנן מערכות האבטחה בחברת אבטחת הצופן.  בלילה שבו נגנב ציור בעל ערך גבוה מאחד מלקוחותיו, הוא פוגש אישה מוזרה ויוצאת דופן שמסקרנת אותו לא פחות מהמשימה המוטלת עליו לפתרון תעלומת הגנבה. 

אין לה מסננים, והיא יודעת שהיא לא תוכל לשקר לגבר שנראה כמו נסיך מסרטי דיסני ומנשק כאילו אגדות עשויות להיות אמיתיות. 
לכן היא בורחת מהאדם היחיד שאולי יצליח לראות אותה כגיבורה הראשית בסיפור חייה. 

הכבוד מחייב הוא הספר השני בסדרת אבטחת הצופן מאת סופרת רבי המכר הבינלאומית אפריל וייט. זהו ספר מתח רומנטי עכשווי באורך מלא וניתן לקרוא אותו בפני עצמו.

פרק ראשון

*אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב*

פרק 1

שיין

"אם את חושדת שמישהו בוגד, את כנראה צודקת. או שאת בעצמך בוגדת ואת פשוט מנסה לנקות את מצפונך." – שיין, חוקרת פרטית.

אני מפחידה אנשים. זה אחד מכוחות־העל שלי.

למדתי את יתרונות ההפחדה בשלב מוקדם בחיי. כשהייתי בת שלוש־עשרה, כבר אז הייתי מטר שבעים וחמישה סנטימטרים ויכולתי להשתמש במבט חודר, מתוזמן היטב, כמו בנשק. כעת, כשאני בשנות העשרים המאוחרות לחיי – ובגובה מטר שמונים וחמישה סנטימטרים – יש לי תעוזה, כישורים אתלטיים ויכולות הישרדות משובחות שאני יכולה להוסיף לארסנל המבטים המפחידים שלי.

כמו כן, עמד לרשותי מבחר נבזי למדי של רגליים תותבות עם פונקציות מגניבות וגדג'טים בסגנון אולרים, אבל רוב הלקוחות שלי לא הבינו שהם מקבלים אלמנה שחורה עם רגל של איירון־מן בחבילה אחת כשהם שכרו אותי לעבודה. ותושבי שיקגו שהזוגיות המונוגמית שלהם נפגעה בהחלט לא ידעו מה מצפה להם.

כוח על נוסף, רישיון החוקרת הפרטית שאני מחזיקה בו מוסיף עוד קצת פלדה לחישול עמוד השדרה שלי, ומסייע גם להסוות את הצליעה שאף כמות של טיטניום שנשקל בקפידה לא יכולה למחוק.

הצליעה והגובה הן הסיבות שבגללן הגעתי מוקדם אל המסעדה הקטנה, הנמצאת מצפון לכביש, לדייט שלי עם דֵיין קווימבי, איש העסקים משיקגו, שנקבע באמצעות אתר eHarmony.

ציינתי "דייט" כי זה מה שהוא חשב על המפגש הזה. בשבילי, זו הייתה עבודה שלפי רוב הסיכויים תהיה מאוד לא נעימה, אולם היא מוגשת באותה צלחת עם תוספת בצורת שביעות רצון זחוחה.

השתמשתי באנלוגיה לאלמנה השחורה בגלל רגל האיירון־מן שלי, אבל אבות המזון הקבועים שעליהם גדלתי היו שידורים חוזרים של המלאכיות של צ'רלי. אומנם תמיד השוו אותי לז'קלין סמית, החוקרת הפרטית הזוהרת, אבל אני בעצם דומה יותר לקייט ג'קסון, היותר אתלטית. כדי להרוויח את רישיון החוקר הפרטי שלי, נזקקתי לששת אלפים שעות ולמבחן, ובכל הנוגע לי, העובדה שהוא היה חוקי רק בקליפורניה, שם חייתי עד לפני שנה, היא עניין טכני בלבד. השגת רישיון באילינוי דורשת קורס הכשרה בן עשרים שעות והכשרה בת ארבעים שעות לשימוש בנשק חם, שלא עברתי אף אחד מהם. אני לא חובבת אקדחים, ואני באמת לא רוצה שטביעות האצבעות שלי יהיו בתיק כלשהו במדינת אילינוי כי... יש לי את הסיבות שלי.

אז הנה אני, מחכה לבחור נשוי שיקנה לי ארוחת ערב לפני שינסה להיכנס לי לתחתונים. טוב, קודם הוא יצטרך לעבור דרך המכנסיים, שהיו במקרה הסקיני ג'ינס הכי אהובים עליי ויש בהם מספיק לייקרה כדי שאפשר יהיה לשבת בלי שכלי הדם יתכווצו, והם היו תחובים בתוך מגפי הרכיבה האהובים עליי ביותר. המגפיים שטוחים ולכן הם נוחים. הם גם עושים עבודה מצוינת בהסתרת הרגל התותבת מפני השיפוט האקראי והתפיסות הנדושות בקשר ל"נכים". מישהו יצטרך להפשיט אותי כדי לגלות שאחת מרגליי נכרתה מתחת לברך, ואף אחד חוץ מהכלב שלי לא ראה אותי עירומה מעולם.

דיין בחר את המקום לדייט שלנו. מקום שהצטיין בחוסר יומרנות, במלצרית שופעת ובתפריט זול. אני מרגישה כבוד רב לנשים בעלות חזה גדול, מפני שאני יכולה רק לדמיין את כאבי הגב ואת החזיות עם הברזלים שהן נאלצות לסבול. אני מרוצה בדיוק באותה מידה מהחזיות בסגנון שני מטבעות המחוברים בסרט, שבזכות המטבעות האלה הפטמות שלי לא הופכות להסחת דעת שמפחיתה את כוחות ההפחדה שלי.

המלצרית בירכה את דיין בנשיקה נלהבת על הלחי כשהוא נכנס, ואני חייכתי בשל ההבדל בין תמונת הפרופיל שלו באינטרנט ובין המראה שלו במציאות.

הדייט שלי לערב זה היה מאותגר אנכית במידה מסוימת, והתהדר בבלונד שהגיע מבקבוק. היה לו מבנה אתלטי, כמו מישהו שעבר קילומטרים על ההליכון כשהוא גולל את המידע על נאסד"ק מתחת לכותרות החדשות, וחיוך של כריש שמנהל למחייתו משאים ומתנים על עסקאות.

עיניו מצאו אותי במהירות ומייד ראיתי איך הוא סוקר את כל חלקי גופי הנראים לעין בסקירה אנכית מהירה תוך כדי התקרבות לשולחן.

"סופי?" הוא שאל כשהוא עוטה על פניו ניסיון לחיוך מפתה. לא טרחתי לציין את חתיכת הירק שהייתה תקועה בין שיניו. מובן שסופי הוא לא השם האמיתי שלי. אני פרנואידית מכדי שאשתמש באינטרנט במידע שניתן לאמת, והשם שלי הגיע עם יכולת אימות בהיקף שהיה מחוץ לאזור הנוחות שלי – אזור נוחות המקיף את כל ארבעת אזורי הזמן בארצות הברית.

הושטתי יד כדי ללחוץ את ידו. "שלום דיין, נחמד לפגוש אותך סוף־סוף." ברור שדיין לא פרנואידי מספיק, או שהוא רק חצוף באופן יוצא מן הכלל, שכן זה שמו האמיתי. אשתו שכרה את שירותיי כדי לגלות אם הוא בוגד בה, ונזקקתי רק לשלושה חיפושים באינטרנט ולרבע שעה כדי לגלות שהוא רשום בארבעה אתרי דייטינג וממש חבר פלטינום בטינדר.

הוא התיישב מולי והניד בראשו בחיוך. "את נראית בדיוק כמו בתמונה שלך. אני מבין שזה אומר שכל יתר הדברים בפרופיל שלך נכונים?"

נדרשו לי עשרים דקות כדי לפרוץ לאתר ולראות את היסטוריית החיפושים שלו, ועוד עשר דקות כדי לבנות פרופיל שיתאים לרשימת המשאלות שלו. "כן, אני באמת מדריכת יוגה טנטרה. לא כולם אומרים את האמת ברשת?" אמרתי בלי למצמץ.

הוא ליקק את שפתיו, והרגשתי בחילה. "אני לא יכול להרחיב על התקופה ששירתי בכוחות המיוחדים, אז אפשר להגיד שהפרופיל שלי קרוב לאמת."

נזקקתי לשלושים דקות לביצוע בדיקות רקע, תוך שימוש בעיקר במאגרי נתונים ציבוריים, כדי לקבוע שהוא פרש מהצבא בקלון. "אה, וואו. היית כאילו מרגל או משהו כזה?" הוא צחק. "את מקליפורניה, נכון?"

חיוך. מצמוץ. "בעיקרון גדלתי על החוף." גדלתי במסעות תרמילאים בהרי סיירה, אבל זרקתי לבחור עצם והוספתי ביקיני לתמונה שלי שנמצאת בראשו.

"תמיד חשבתי שאני צריך לגור בקאלי," הוא אמר. "לעשות כושר עם הטיפוסים שרואים בחוף וניס ולהיות חבר של כוכבי קולנוע."

המאמץ לא לצחוק בקול רם תבע ממני מחיר. "ראיתי את הבחורים האלה בווניס. תתאים להם בדיוק." חייכתי חיוך אווילי. העבודה הראשונה שלי כחוקרת ביטוח הייתה בווניס, ונאלצתי לתמרן מדי יום בין חברי כנופיות לעגניים ובין חסרי בית מכורים לסמים. חוץ מזה, אף אחד בקליפורניה לא קרא למדינה הזו בשם קאלי. מעולם.

הוא סימן למלצרית באצבעו שישתה את מה שאני שותה, וחייכתי כשהיא הרימה גבה. נכון שהוא יהיה מופתע כשיקבל סודה עם ליים במקום הוודקה עם טוניק שהוא חשב שאני שותה?

"את בטח תוהה מה משך אותי אלייך," אמר דיין בחיוך.

בעצם, חישבתי בראש את השעות שאוכל לחייב וקיוויתי לסיים כאן בפחות משלושים דקות בגלל... מספרים עגולים. "קראת את המחשבות שלי," אמרתי בקול נמוך ומתנשף. לאוזניים שלי הוא נשמע אסטמתי, אבל הניסיון לימד אותי שחרמנים מחבבים נשים חסרות נשימה.

דיין הניח את הטלפון הנייד שלו על השולחן לידו, כשהמסך פונה למעלה, כדי שאוכל לראות עד כמה הוא חשוב כשהוא יקבל את כל השיחות וההודעות שהוא ציפה להן. צלצול מהמספר שזיהיתי כמספר הטלפון של אשתו הבהיק על המסך כשהטלפון זמזם, והוא דחה את השיחה במהירות.

"בפרופיל שלך נכתב שאת מחפשת טיפוס לא מסובך שיש לו צד קינקי," אמר דיין ונשען לפנים כדי לעקוב אחר מסלול הקרח המפשיר במורד הכוס שלי. המבט עתיר המשמעות שלו אמר, דמייני אותי עושה לך את זה, ובקושי כבשתי את הצמרמורת שחלפה בי כשאילצתי את עצמי לחייך באדישות.

"זו כנראה דרך אחת לפרש את הפרופיל שלי," אמרתי. הדרך האחרת היא ממש לקרוא את המילים, אידיוט, שבהן אמרתי שאני אוהבת הנאות פשוטות ופתוחה לנסות דברים חדשים. הרחקתי ממני את המשקה שלי, כי הוא נגע בו, וכעת כיני הערווה שלו ציפו אותו כמו מריחות צואה בשירותים ציבוריים. מכיוון שהוא שחצן, דיין פירש את המחווה כהזמנה לשיתוף. הוא החליק את ידו על פני הכוס המיוזעת עם קריצה מרמזת. הבחור הכיר את כל המהלכים.

"אז ספרי לי על יוגה טנטרה." כף ידו התכווצה לאגרוף והחליקה על הכוס בתנועה מעלה ומטה, ואז הוא לגם לגימה גדולה. ייאמר לזכותו שהוא הסתיר את ההלם מהמפגש עם הסודה המבעבעת בטעם ליים. כשהמלצרית הגיעה והניחה מולי משקה חדש, חייכתי אליה בתודה.

"אתם מוכנים להזמין?" היא שאלה. דיין כבר היה מוכן לענות, אבל עצרתי אותו במהירות.

"אפשר עוד דקה?"

"בטח, קחי את הזמן," אמרה טיפאני, וראיתי שהאות י' בתג השם שלה הייתה מעוטרת במדבקה עם סמיילי. היא הלכה בנענוע אגן ירכיים מלא ביטחון של אישה שיודעת עד כמה היא מושכת.

הפניתי בחזרה את מבטי לעבר דיין ועניתי על השאלה שלו בחיוך איטי ופתייני. "תאר לך למה מסוגלת אישה שיכולה להרים רגל מעל לראש."

למרבה הנוחות, שכחתי לציין שהרגל המדוברת לא תהיה ממש מחוברת באותו זמן לשאר הגוף שלי. דמיינתי לעצמי את הרגל התותבת שלי, זו שעשויה מעץ בסגנון של פעם, נחה על כתפי כמו אלה מעץ. ברור שיש לי רגל תותבת מעץ, למי לא?

דיין חשב שהצחקוק שהשמעתי בקול נמוך נועד לו, ויכולתי רק לדמיין לעצמי את הדימויים המנטליים שהוא התענה בהם. ומפני שהמחשבה על להעניק לו אפילו רגע אחד של הנאה אטרקטיבית הייתה כמו למצוץ ריר מתוך אף של כלב, שיניתי נושא.

"ספר לי על עצמך, דיין. מה אתה עושה? כלומר, חוץ מהכוחות המיוחדים, בטח יש עוד דברים שאתה עושה חוץ מכושר."

הוא ממש זרח מגאווה. "אה, את יודעת, אני מתעסק בפיתוח ברשת, במיוחד לרשתות חברתיות."

הבחור בלתי ייאמן!

לפי בדיקת הרקע שערכתי ותחקיר בהיקף של שעה על החברה שלו, מה שהוא באמת עושה זה למכור שטחי פרסום דיגיטליים. זה הסביר את הביטחון שלו בקשר לכיסוי של איש הכוחות המיוחדים לשעבר. מפני שאם אתה מסוגל למכור הבטחה לגלגלי עיניים – לא את גלגלי העיניים עצמם, שימו לב, רק הסיכוי לכך שאולי כמות מסוימת של אנשים יסתכלו על המודעה שלך לשתי השניות שצריך כדי לגלול אותה הלאה – אז בטח תוכל למכור גלולות למניעת היריון לדודה רבתא שלך.

"אתה בטח ממש טוב עם מחשבים," גרגרתי. למעשה, ניסיתי לא לצחקק והיה עליי להנמיך את קולי כדי שלא איחנק.

"הו, כן, בייבי. אני מעולה."

ברצינות, איך הבחור הזה זיין פעם? אי פעם, בכלל.

"יש לך חשבון בטינדר?" חשבתי לעפעף, אבל החלטתי שאולי אעיף בטעות תוך כדי מצמוץ את אחת מעדשות המגע שלי.

"ברור. לך אין?"

הנדתי בראשי ונשכתי את השפה התחתונה שלי. תרגלתי פעם את המהלך הזה מול המראה וחשבתי שאני נראית פתטית, אבל נראה שגברים שמשקרים כדי לזיין נמשכים לפתטיות כמו פרפר לאש. הסתכלתי על הטלפון שלו. "אפשר לראות את הפרופיל שלך? אני מנסה להחליט אם כדאי להצטרף."

החיוך שלו התרחב, והוא פתח בשבילי במהירות את הנעילה של הטלפון. "בטח," הוא אמר ותוך כדי כך התקרב אליי יותר והראה לי את האפליקציה. "נכנסים ככה ותראי, הנה הפרופיל שלי."

"זו תמונה נהדרת," אמרתי. "אתה נראה ממש בכושר." בתמונה שצולמה לפני עשר שנים.

"אני יודע. נכון? אני משיג הרבה התאמות בזכות התמונה הזו."

"אכפת לך אם אגלול קצת, רק כדי להסתכל?" שאלתי במתיקות.

הוא נופף בידו לעברי. "קדימה, רק אל תחליקי ימינה כשתיתקלי במכוערות."

רק בגלל המילים האלה אחליק ימינה כשאיתקל בתמונה של הבחור הכי גדול שאוכל למצוא, שנראה הכי אידיוט וכפרי, שהכי מזכיר את הסרט גברים במלכודת.

טיפאני ניגשה שוב לשולחן. "מה אפשר להביא לך, דיין?"

הודיתי בשקט על התזמון שלה, ואחרי שהחלקתי ימינה כשנתקלתי בתמונה של "ג'וניור בלי שיניים", ניווטתי לאפליקציית הפתקים של דיין ושנייה לאחר מכן, העברתי את כל הקובץ לטלפון שלי. היו לו שלוש אפליקציות בנקאות בתיקיית המשרד שלו, והקלקתי על אחת מהן באופן אקראי. שם החשבון היה ADDATA, שזה שם העסק שלו, לכן עברתי לחשבון הבא. דיין הזמין משהו שלא היה בתפריט, עם המון תחליפים, אז הקדשתי עוד דקה כדי לעבור על הפתקים שלו.

סמכתי על היוהרה של דיין ועל הסטטיסטיקה הפשוטה של ההסתברות, ואף אחת מהן לא אכזבה אותי. אפליקציית הפתקים בטלפון שלו כללה עמוד של פרטי החשבונות והסיסמאות שבו נרשמו, בין השאר, מספר הביטוח הלאומי שלו וכל הסיסמאות לחשבונות הבנק שלו. נזקקתי רק לעוד כמה שניות כדי למצוא את חשבון הבנק הפרטי של דיין – זה שאשתו חשדה כי הוא משלם באמצעותו על ה"בילויים" שלו – ועוד דקה כדי להעביר מחצית מהסכום הגדול למדי לחשבון שהיא כבר פתחה על שמה. האישה רצתה לקחת הכול אבל שכנעתי אותה שכלבים מודאגים בדרך כלל נובחים, ושיהיו לה יותר סיכויים לצאת מזה בשלום אם היא תשאיר לו קצת מזומנים.

"היי," אמר דיין בפתאומיות. קיללתי את עצמי על שקפצתי בבהלה והדבקתי חיוך על פניי. "מכיוון שהטלפון שלי אצלך, אולי פשוט תכניסי את המספר שלך לאנשי הקשר שלי?"

"אה, בטח. לפי השם הפרטי או שם המשפחה?" הייתי בטוחה שהתשובה תהיה 'אף אחד מהם', והוא אישר את החשדות שלי.

"פשוט תשאירי את הטלפון פתוח בדף הזה, ואני אוסיף את השם שלך."

הקלדתי את המספר של מומחה פשיטות הרגל החביב עליי כשהוא המשיך לפרט לטיפאני את ההזמנה המסובכת ועתירת הפרטים, ולאחר מכן החלקתי לכיוונו את הטלפון על פני השולחן.

טיפאני עמדה בסבלנות, ממתינה שגם אני אזמין. "אני פשוט צריכה עוד דקה. תכיני בבקשה את ההזמנה שלו, בסדר?"

היא משכה בכתפיה בצורה מקסימה. "בטח. אתחיל להכין את המתאבן שלו."

"נו, אז מה דעתך על טינדר?" שאל דיין בקריצה איטית.

נשכתי שוב את שפתיי והבנתי שכרסמתי והורדתי את כל השפתון שלי בניסיון להיראות תמימה ולא מאיימת. שפתיים יבשות הן הקריפטונייט שלי, אז משחתי עוד שפתון והתעכבתי מספיק כדי שזה ייראה כמו התגרות. "שמעתי שאפשר לפרוץ לאפליקציה הזו, וזה מלחיץ אותי. אבל אתה נראה די בטוח בקשר לפרסום המידע שלך ברשת."

הוא משך בכתפיו. "כן, לחֶברה שלי יש את האבטחה הפרטית הכי טובה שכסף יכול לקנות. אף אחד לא יכול לגעת בי בלי שיופעלו התראות בכל פינה."

התכוונתי לשאול על אבטחה אגדית כזו, אבל בדיוק אז הטלפון של דיין צלצל. השם מערכות אבטחת הצופן הבזיק על המסך והוא הרים את הטלפון.

"מדברים על החמור," הוא אמר בחיוך. "זה ייקח רק רגע." הוא ענה לטלפון בקול עמוק וסמכותי, "דיין מדבר."

הרמתי את עיניי לעבר טיפאני ואמרתי בשקט, "לא נראה לי שאני מסוגלת לאכול משהו, תודה." שמעתי על מערכות אבטחת הצופן, וזו באמת חברה די מיתולוגית, מסוג החברות שהבנקים משתמשים בהן כדי לבדוק פגיעוּת לפריצות אבטחה. לא עלה בדעתי שהעסק של דיין גדול עד כדי כך שהוא ראוי להגנה מסוג זה.

מישהו דיבר בקצרה, ודיין ענה, "בקפה נורת'סייד, למה?"

הקרביים שלי התכווצו באופן שבדרך כלל מאותת על רגישות ללקטוז או על שפעת. לא מצא חן בעיניי שום קשר בין דיין קווימבי ובין מערכות אבטחת הצופן, ועוד פחות מכך, כשמדובר בקשר שממקם אותי בקרבתו של דיין.

קמתי כדי לשלוף מכיסי שטר של עשרים, ועיניו של דיין נפערו כשהן עקבו במעלה גופי. הוא הזעיף את מבטו וכיסה שוב את הטלפון. "לאן את הולכת?"

הנהנתי ורמזתי לעבר הטלפון שבידו. "אתה עסוק, ויש לי הכנות לקראת בדיקת קולונוסקופיה מחר."

הוא עיווה את פניו ודיבר שוב לתוך הטלפון, "חכה על הקו," הוא רטן. לאחר מכן הוא כיסה שוב את הרמקול של המכשיר ושאל, "מתי נוכל להיפגש?"

זרחתי. "למה שלא אמצא אותך בטינדר ונוכל לחפש יחד גברים."

הוא הזעיף פנים. "יחד? אני לא גיי."

עטיתי על פניי את ההבעה הכי עצובה שלי. "אתה לא? חבל. כי אני כן."

לפני שהוא הספיק לפענח את יריית הפרידה המגוחכת הזו, מסרתי את השטר לטיפאני ופניתי אל הדלת. "תודה, טיפאני," אמרתי בפנים מאירות. "תשמרי לעצמך את העודף."

"מה קרה לרגל שלך?" היא שאלה. "את בסדר?"

היא בטח ראתה את הצליעה שלי ונראתה מודאגת ואדיבה. דיין עדיין היה בטלפון, ויכולתי לשמוע את קולו עולה בכעס ברקע. "מה זאת אומרת שאתה תכף מגיע לכאן? למה?"

"אה, כן. זה שום דבר. רק נשיכה של כריש." העפתי שוב מבט מהיר אל דיין ויצאתי החוצה אל אורות בין הערביים.

הלכתי כחמישה צעדים לאורך המדרכה כאשר רכב שטח שחור וגדול הגיע במהירות מסביב לפינה ועצר לפני המסעדה בחריקת בלמים. הנוסע זינק ממושבו וחמק במהירות אל תוך הבניין, עד כדי כך שבקושי קלטתי במבט חפוז חליפה איכותית וקעקועים על צווארו. הנהג עדיין היה במושב שלו, ויכולתי לראות במראה הצדדית שעיניו נחות עליי.

משהו בעיניים האלה נעל את הברכיים שלי ואסר על רגליי לנוע.

לאחר מכן, עוד לפני שהספקתי לנשום, הנהג פתח את דלת המכונית ועמד על המדרכה כשפניו מולי. קטלגתי את האפשרויות שלי – בונד? נערת בונד? או הרשע מסרטי בונד? ידעתי שאני נראית טוב ושאני יכולה לצאת בעזרת הקסם שלי מרוב המצבים, כך שהאפשרות של נערת בונד הונחה על השולחן. הצמדתי נדן מיוחד של סכין בתוך החלל שברגל הטיטניום התותבת שלי, בלתי נראה בתוך המגף שנעלתי, וזה העניק לי כוחות התקפה והגנה בנוסח בונד. אבל כרגע רוקנתי חצי מיליון דולר מקרן הכּוּסיות הפרטית של דיין, והעברתי אותם לאשתו כתשלום תמורת חמש־עשרה שנות שירות, אז ככה שגם הרשע מסרטי בונד נראה מתאים.

נשמתי עמוק וממש הסתכלתי על האיש שעמד מולי על המדרכה.

הוא לא היה גבוה יותר או מבוגר יותר ממני בהרבה, כך שהוא היה בערך בגובה מטר ושמונים ושבעה עד תשעים ואחד סנטימטרים ובראשית שנות השלושים לחייו. הוא לבש חליפה שחורה מתוחכמת, תפורה כך שהיחס בין כתפיו למותניו נראה כמו משולש הפוך, וזה העלה בראשי קוורטרבק ולאו דווקא שחקן קו אחורי. הוא עמד כמו שוטר והיה לבוש כמו מנכ"ל, לכן חשבתי על אבטחה פרטית. אם זה נציג של מערכות אבטחת הצופן, אני בבעיה.

הילה של עוצמה קרנה מהאיש, כמו גלי חום מעל דרך מדברית. האש הסמויה בנוסח אידריס אלבה שקרנה מהבחור איימה להעלות באש את העור שלי ואיתו עוד כמה פריטי לבוש, מה שלא תרם לבערה בגופי. לרגע מטורף, דמיינתי שאגש אליו באופן אקראי ואציג את עצמי.

כנראה התכווצתי, כי היד שלו נעה לעבר נרתיק אקדח שהוא לא באמת נשא עימו. המציאות פלשה לתוך הפנטזיה. אני אישה לבנה שנמצאת לבד בשכונה שרובה פורטוריקנית בלוגאן סקוור, וביצעתי זה עתה משהו שדי קרוב לעבירה חמורה, אם כי מוצדקת, ואני עומדת מול בחור שבטח שירת פעם באיזושהי מערכת של אכיפת החוק.

וכנראה באמת יצאתי מדעתי, כי חייכתי אליו. זה היה רפלקס טהור, כמו אנחה למראה שקיעה מרהיבה, או חיוך בשל צחוק של ילד. הוא כמעט התקדם לעברי, אבל נראה שהוא התעשת ועצר במקומו. ברגע זה הוספתי לטמטום שלי – נופפתי לעברו בטעות כשהסתובבתי ללכת במורד הרחוב.

מי מנופפת לבחור שבטח יכול לעצור אותה לעשרה ימים?

ולבסוף, הלוגיקה הקרה, מיומנויות ההישרדות וג'יימס בונד השתלטו על הידיים שלי. כיביתי את הטלפון שלי, הוצאתי את הסוללה והכנסתי את שניהם לכיסים האחוריים במכנסיי תוך כדי הליכה. כמו כן, נכנסתי לסמטה וחזרתי פעמיים על מסלול מעגלי. אני אף פעם לא נושאת תיק אם אני יכולה להימנע מכך – הטלפון, המפתחות, כרטיס אשראי, כרטיס ונטרה עבור רשת הרכבות CTA, שפתון ושני שטרות של עשרים – זה כל מה שאני נושאת עליי.

במידה מסוימת ציפיתי לחריקת בלמים ולטריקת דלתות לפני שאגיע לפולרטון, אבל למרבה ההפתעה הגעתי לאוטובוס שלי ללא הפרעות. הלב שלי עדיין פעם בחוסר נוחות בתוך חזי כשצנחתי על אחד המושבים, וכעסתי על כך שהגבתי קשה כל כך.

האם זה קרה מפני שלנואף האידיוט שנפרד כרגע מחמש מאות אלף דולרים היו קשרים עם אבטחת הצופן, או שמא היה זה האיש בשחור שכיווץ את הבטן שלי באופן שבפירוש לא היה דומה לאלרגיה ללקטוז או לשפעת? הייתי אסירת תודה על שני הצעירים שישבו מולי ועיניהם בחנו אותי במבטים מרומזים.

ברצינות, ילדים? זה כל מה שיש לכם להציע? גייסתי את כל הבוז שהיה בי והפגנתי אותו במבט הנוקב שלי, עד שהם קמו והתרחקו לחלקו האחורי של האוטובוס, משאירים אותי לבדי עם ליבי ההולם.

כרגע חטפתי את הטלפון של דיין קווימבי והעברתי חצי מהכסף שלו לחשבון של אשתו. כמה זמן יידרש עד שמישהו יחבר את הנקודות בין הדייט שלי עם דיין ובין הכסף החסר?

בהיסח הדעת שפשפתי את העור שמעל תושבת הרגל והנחתי את ראשי על החלון. אולי אפילו חבטתי את הראש מספר פעמים על הזכוכית כדי להטביע את הזמזום הטורדני של הגורל שמילא את אוזניי.

*אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב*

פרק 1


אנה

"הרגע המוזר הזה, שבו אני רבה עם אחותי התאומה ואחת מאיתנו קוראת לשנייה 'מכוערת'."

אנה קולינס

"אם לא תצליחי לפתות אותו כשאת בשמלה הזו, אשלול ממך את כרטיס החברוּת במועדון הנשים," אמרה קולט תוך כדי העמקת המחשוף של שמלת הערב הוורודה העשויה ממשי.

"יש כזה דבר? ברור שלא הייתי ביום שבו חילקו את הכרטיסים האלה." חבטתי בכפות ידיה ומשכתי למעלה את הרצועות. "אני לא יודעת איך את לובשת את הבגדים האלה בלי שהציצים יישפכו מהם. כבר לבשתי יותר מזה כדי ללכת לחוף הים."

קולט הביטה בבבואה שלי במראה בגבות מכווצות. "לחוף הים לובשים בגד ים. אגב, חודש מרץ עכשיו – איך זה שאת שזופה?"

גם כשהיא מביטה בי בזעם, היא נראית אלגנטית, נשית וכל מה שאני לא. זו מחשבה מגוחכת כשמדובר בתאומות זהות אבל אלה העובדות, והמראָה לא משקרת.

"שכחת שחזרתי מטיול גלישה באוסטרליה?"

היא נאנחה. "מתנצלת שאני לא עוקבת אחרי טיולי הגלישה שלך." קולט מבוגרת ממני בשבע דקות, ובעיניה אני מאופיינת בכל התחכום של טומבוי בת עשר. למען ההגינות, אני באמת טומבוי, אבל אני גם אישה בוגרת עם ראש על הכתפיים, שטיילה כמה פעמים ברחבי העולם ומדי פעם מתעמתת ראש־בראש עם טיפוסים שמפרים את תנאי השחרור בערבות.

"העניין הוא," היא אמרה וסוף כל סוף חייכה אליי, "שאת נראית נהדר, ואם תפסיקי להתעסק ברצועות, אף אחד לא ידע לעולם שאת לא אני."

גיחכתי. "כל עוד לא אנסה ללכת, לדבר, לצחוק, או לעשות משהו שדורש קואורדינציה או חינניות."

היא הנידה בראשה. "אין לי מושג איך את מטפסת על הרים, רוכבת על אופנוע או צונחת ממטוסים, אנה. בשביל מישהי כל כך אתלטית את ממש מקרה אבוד."

משכתי בכתפיי. "אני מנתרת."

ובדיוק באותו רגע, השד שלי קפץ החוצה מהשמלה.

דחפתי אותו בחזרה ומשכתי שוב את הרצועה. "ברצינות, איך את לובשת את הדברים האלה? אין מצב שאצליח לפתות את גריי אם אפחד כל הזמן ליפול מתוך השמלה שלך."

"למזלך, הוא מנסה להקסים אותי כבר חודשים, אז פיתוי אמיתי יהיה רק וידוא הריגה," אמרה אחותי בחיוך.

"פיתוי אמיתי דורש מראה מפתה," נהמתי והמשכתי לסדר את השמלה בעוד ניסיון עקר להסתיר את החריץ בין השדיים. "אין בי שום חלק שמתקרב לתחושת נינוחות או ביטחון עצמי בתחום הזה."

קולט סובבה אותי לעברה ומשחה על שפתיי שפתון ורוד לוהט. "טוב, אם אני זו שהולכת למסיבה, את צריכה לסמוך עליי שאסדר הכול."

"אהה. אין מצב. אני תמיד עושה את הסיבוב שלי ואחר כך מסתלקת." בחנתי בחיוך את כתם השמן על הפה שלי. שפתיי נצמדו זו לזו וניסיתי להפריד ביניהן תוך כדי שאני מתבוננת בהיקסמות מרדנית כיצד הן נדבקות זו לזו.

"אז את צריכה להיות אני, ואת צריכה להיות סקסית, ואת צריכה לגרום לו להזמין אותך כדי שאוכל לחזור ולהיות האליבי שלך." היא משחה את החומר הוורוד והדביק על שפתיה, ובחנה בביקורתיות את ההשתקפות שלה.

איך ייתכן שקולט, שלובשת ג'ינס וחולצת פשתן, יכולה להיראות נשית כל כך ללא כל מאמץ, ואילו אני נראית כמו ילד מבולבל שגונב את בגדיה של אחותו ומתחפש לאישה? יש לנו אותו שיער ארוך וגלי, באדיבות אימא שלנו, ואותם ריסים ארוכים להפליא ועיניים אפורות, באדיבותו של אבא. אנחנו זהות מבחינה גנטית ובכל זאת, הגוף שלי אתלטי ומביך ואילו קולט גבוהה ודקיקה. הצחוק שלי רם ומחריד, ואילו צחוקה נשמע כמו אנחות של פֵיות בשילוב שירתם של יצורי יער קטנים. היא הולכת כמו דוגמנית־על על עקבי סטילטו, ואילו אני מתנודדת כמו תינוק שיכור על כל מה שעקביו גבוהים יותר ממגפי הקרב של דוקטור מרטינס.

זה משפיל להיות אחותה של קולט.

ולא הייתי מחליפה את זה בשום דבר בעולם.

אחותי הסתכלה על ההשתקפות שלי במראה. "את בטוחה שאת לא רוצה שאיכנס ואסדר את העניינים? את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי."

הסתכלתי עליה בגבות מכווצות. "אני יודעת שאני יכולה לסמוך עלייך, אבל אני גם יודעת שאני צריכה לעשות את החלק הזה בעצמי. התמונות שצילמת היו מבריקות לצורך התכנון אבל אף פעם לא הייתי שם, ואם אתגנב אחר כך לבית של הבחור הזה, אני רוצה ללמוד קודם את השטח."

היא נאנחה כמו אחות למודת סבל ותחבה את הסְלַיְים הוורוד לשפתיים לתוך תיק הערב הקטן וחסר התועלת התואם לשמלה. היא הושיטה לי אותו ואת ההזמנה המודפסת בצורת תבליט על גבי נייר איטלקי סופר יוקרתי, ואז שלחה אליי את מבט האחות הגדולה הקפדני שלה.

"גריי הזמין אותי כי הוא יודע שאני לא יוצאת יותר עם מק. ועכשיו, כשהוא סיים לפקח על העיצוב מחדש, הוא לא צריך לדאוג שוב שאולי הוא ירגיז את האדריכל שלו. הוא יפגוש אותך לבד ויתחיל איתך. זה מה שהוא מנסה לעשות מאז שהכרנו, אבל מק שימש כמגן שלי. החבר המתוק אך התמים שלי כבר לא בתמונה, וגריי יודע שלא אבוא הערב אלא אם כן אני מוכנה לקשר חדש. אני אומרת כאן את הדברים הברורים מאליהם כדי שתזכרי שאת לא צריכה ממש להתאמץ עם הבחור הזה. פשוט תקבעי את שעת הפגישה ואחר כך תשתדלי לא להיתקל בו יותר מדי, כדי שהוא לא יתהה למה את מתנהגת כל כך מוזר." קולט דיברה ללא כל אירוניה, וזה גרם לי להתכווץ קצת – לא הרבה, כי אני ריאליסטית.

היא בטח ראתה משהו בפנים שלי כי הטון שלה התרכך, כאילו היא מרחמת עליי. "את לא צריכה להשתדל כל כך עם בחורים. את יפה, מצחיקה וחכמה בטירוף."

חייכתי, כי היא תיארה את עצמה – והיא ידעה את זה. "וגם מגושמת ולא מגניבה, והרבה יותר טובה ממך במשחקי אסטרטגיה ובתכנון פשעים מושלמים, אז זה לפחות לטובתי." סידרתי את השמלה בפעם האחרונה, ואז נישקתי אותה על הלחי, נשיקה קולנית וגדולה עם חומר ג'לטיני, שמנוני ודביק בצבע ורוד לוהט. "אוהבת אותך, אחותי."

היא התכווצה ושפשפה את כתם השמן מלחייה בהבעת זעף. "אל תעשי שטויות."

הסתובבתי לאחור והבטתי באחותי בהבעת תדהמה. "כמו לקבוע לך דייט כדי שתוכלי לשכב עם ריצ'י ריץ', ולגנוב את הציור שהאבא החלאה שלו גנב מאימא שלנו?"

היא חייכה חיוך רחב וגרמה גם לי לחייך כשאמרה, "כן, משהו כזה."

סטרלינג גריי הוא יותר כמו אחיו הגדול של ריצ'י ריץ', זה שנושא בתואר האצולה. והתואר שלו הגיע עם בית גדול. טכנית, הבית נקרא "אחוזת המשפחה", שזה אומר שהמבנה הוא בבעלותו של האבא החלאה שלו. ובכל זאת, גריי היה זה שפיקח על כל ההיבטים של השיפוץ רחב ההיקף עבור אבא שלו, שככל הנראה בילה את רוב זמנו בחוף המזרחי.

קולט יצאה כמה פעמים עם האדריכל של גריי, וכך היא הגיעה אל האחוזה שבמחוז פריירי העתיק כבר כשנערכו השיפוצים. היא הצליחה לסייר בבית מייד לפני הביקורת אבל אז מק פגש מישהי אחרת, וכנראה דברים כמו מערך הצבת רהיטים ומערכות האבטחה השתנו מאז.

משרת לבוש מדים פתח את דלת הוויטראז' הכבדה ולקח את ההזמנה שלי. "ברוך שובך לאחוזה, גברת קולינס," הוא אמר במבטא דרומי איטי ושקט. היה מוזר לשמוע את המבטא הזה באחוזה בשיקגו, אבל הוא הוסיף גינונים לאולם הכניסה הקר.

הושטתי את ידי כדי ללחוץ את ידו של המשרת, ואז נזכרתי שאני לא אמורה לעשות משהו שימשוך אליי תשומת לב. "נעים להכי– לראות אותך שוב," אמרתי בחיוך שקולט נוהגת לקרוא לו 'מלא שיניים'. באותו הרגע נזכרתי שקולט אמרה שסטרלינג נעזר במשרת שלו למסיבות, אבל היא לא אמרה לי את שמו.

אף אחד בשיקגו לא יודע שלקולט יש אחות תאומה – ובכנות, אם לי הייתה אחות כזו, טומבוי לא מתוחכמת, גם אני הייתי שומרת את עצמי על אש קטנה. וגם אם זה לא סביר, נסעתי כל כך הרבה לצורכי עבודה שהיינו רק לעיתים נדירות באותה עיר באותה תקופה – ומעולם לא יצאנו יחד למקום פומבי. בעיקרון, היא ברוס ויין ואני באטמן, בגלל הכלל לחיים מספר שלוש מאות שלושים ושלוש של ההאקרים: תמיד תהיה עצמך, אלא אם כן אתה יכול להיות באטמן – ואז תהיה תמיד באטמן.

הבעתו של המשרת הייתה מנומסת ונעימה. "נעים לראות אותך שוב, גברתי. האם אפשר לקחת את השָׁל שלך?"

"לא, תודה," אמרתי והידקתי סביב כתפיי את השָׁל הדק מקשמיר. זה הדבר היחיד שיציל אותי מהאפשרות שהשדיים שלי יישפכו מהשמלה, לכן הוא שימש כמסכה ואוזני עטלף הכרחיות.

נכנסתי לאולם הכניסה וכמעט מעדתי למראה כל הפאר. החדר היה אלגנטי להכאיב – אריחי שיש לבנים על הרצפה וחיפוי עץ בגוונים חמים על הקירות. אח מוקפת במסגרת אבן אקזוטית, שבתוכה בערה אש אמיתית שחיממה את שני הכיסאות שהוצבו מולה בטוב טעם. זה אפילו לא חדר, זה מרחב שתוכנן להפחיד ולהרשים אורחים כדי שירגישו שמכבדים אותם בשל החסד שהורעף עליהם כשניתנה להם ההזמנה.

אף כמות של תוכניות אדריכליות לא תעשה צדק עם מרחב כזה, והייתי צריכה לזכור את יראת הכבוד שלי כדי שאתיישב ואשים לב לפרטים. להבין את הסיפור מתוך הפרטים זה משהו שאני מצטיינת בו, לכן יש לי מוח של עבריין־על – בלי נטיות של עבריין. בדרך כלל.

ידעתי שהתעכבתי באולם הכניסה יותר מדי כששמעתי את המשרת מקבל בברכה מישהו אחר. "תיכנס בבקשה, מר מוּסיד. מר גריי ישמח לראות אותך."

הסתובבתי באופן אינסטינקטיבי כדי לראות אילו אנשים נוספים הזמין גריי למסיבת חנוכת הבית, וכמעט מעדתי שוב למראה הנסיך שיצא מתוך סרט מבית דיסני שכרגע נכנס לתוך האולם. ברצינות, הבחור היה זהה לאלאדין, והוא היה יפהפה.

"תודה, מרסל. טוב לראות אותך." קולו של מוסיד נשמע בדיוק כפי שמדבר נסיך בסרטי דיסני – מבטא קל, ככל הנראה עם השכלה אירופית, וטון תרבותי ושקט.

"תרצה שאקח את המעיל שלך, אדוני?" שאל המשרת במכובדות שקטה.

מר מוסיד חייך באירוניה ומסר לידיו את המעיל שלו, ככל הנראה מקשמיר. "תקרא לי בבקשה דריוס."

שם מהודר לאיש מהודר, וחברה מעניינת עבור אדם כמו גריי.

אולי ציירתי את הבן באותם צבעים של האבא, אבל היו לי ספקות משלי בקשר לסטרלינג גריי. האיש בנה חדר ממוגן באחוזה שלו, ששטחה אלף ומאתיים מטרים רבועים, והוא אמר לאדריכל לחבר את אחד הקירות לאזעקה למניעת גנבות של יצירות אומנות. החדר הממוגן זיהה אותו כאדם עם אויבים, והאזעקה למניעת הגנבות הייתה כמעט בוודאות בשל הציור שאותו הגעתי לגנוב. אף אחד מהדברים האלה לא יגרום לי לנהוג בו בחסד.

הסתובבתי כדי להימנע ממבטו של דריוס מוסיד כשהוא נכנס לאולם, ומצאתי את עצמי מתבוננת באח האבן מרובת הפרטים והעיטורים. ניסיתי להתעלם ממנו כשהוא התקרב אליי וניצב לידי, וזה היה מוצלח בערך כמו להתעלם מאש חורכת. האיש הקרין חום, ורציתי לפתוח מניפה דמיונית כשהוא דיבר.

"האבן נראית כאילו נהרות של דם זרמו בתוכה. קצת מטריד, לא?"

הסתובבתי כדי להתבונן בו, ואני די בטוחה שהפה שלי נפער והשלים את הבעת המה לעזאזל? שהייתה פרושה על פניי.

הנסיך מסרטי דיסני נאנח כשראה את פניי. "גם אני, ללא ספק, מפני שהבחנתי במשהו מורבידי כל כך. נכון. אז עדיף שאיכנס," נראה שהוא מדבר לעצמו, "לפני שהיא תגרש אותי מהשטח."

"שיחות עם עצמך לא יסייעו לתחושה האינטואיטיבית בקשר לרוצחים סדרתיים," אמרתי, כי אני עדינה כמו פיל בחצאית בלט ורודה.

הוא לא ברח. נראה שהפתעתי אותו, וזה היה חידוש. בדרך כלל אני מעוררת משהו שקרוב לפחד עם היבט של שימור עצמי. גברים בדרך כלל מוּעדים לזה, כנראה מפני שאני דומה כל כך לאחותי במבט ראשון, מה שלא מכין אותם לדברים הבלתי הולמים לחלוטין שאני אומרת.

נראה שהוא ממש בחן אותי באותו רגע, והמבט שלו עורר אצלי פרפרים מיוזעים. החלטתי שהם קיימים כי אצלי לא מתעוררים פרפרים פשוטים, מרפרפים, נשיים, כמו שקורה אצל רוב הנשים הסטרייטיות כשחתיך הורס שם אליהן לב. הפרפרים שלי פרפרו חזק כל כך, עד שהתעוררה בי בחילה קלה, והיא הובילה באופן בלתי נמנע להזעה קלה. לפיכך, פרפרים מיוזעים.

"אני יכול לציין שמעולם לא קראתי לעצמי בשם פרשס1, אם זה עוזר," הוא אמר בקולו הנמוך, עם המבטא, שגרם למנוולים הקטנים לחבוט חזק יותר בכנפיהם.

"אני לא יודעת, אתה יותר 'פרשס' של בופאלו ביל2, או 'פרשססס' של גולום3? משום שזה עשוי לקבוע את מקדם הקריפיות שלך." אני ממש זקוקה לעזרה. השטויות שפלטתי בפניו של בן מלוכה מקסים כזה מבית דיסני היו מזעזעות, ואם המבט של המבוכה על פניו היה אינדיקציה כלשהי, מר דריוס מוסיד היה במרחק שלושים שניות מתירוץ מנומס ונסיגה חטופה. לכן הקדמתי אותו.

"מצטערת, נזכרתי שאני חייבת להשתין." הו, זה הרבה יותר טוב. הבעת פניו השתנתה ממבוכה לשעשוע, ואני הצמדתי את שפתיי זו לזו כדי להימנע מהעלאת רמת ההשפלה לדרגה אפילו יותר גבוהה. "תסלח לי, בבקשה."

מיהרתי לאורך המסדרון לעבר קולות של שיחה, ותהיתי אם הצחוק שאני שומעת מגיע מאחוריי או מלפניי. אני בהחלט לא מתאימה לחברה מנומסת, וּודאי שלא לחברה יפה, עשירה, מהמעמד הגבוה. נכנסתי לאולם הקבלה, שהיה בגודל אולם נשפים, במחשבה שאוכל ללכת לאיבוד בתוך הקהל, ואז עצרתי בחריקת בלמים. טיפוסים של נברשות – מאלה שנוטפים מהם דברים נוצצים ושהצחוק שלהם נשמע כמו צלצולים – מילאו את החדר. זה גזע מיוחד של אנשים שמפטפטים בקלות, צוחקים בכל הרגעים הנכונים ומתנועעים בחינניות מקבוצה לקבוצה, כמו חברים טובים. הרגשתי שהרגליים שלי משתרשות בשטיח המשי העבה, שהיה מכוסה בדגם אלגנטי של שיחי גפן ונראה יקר מכדי לדרוך עליו.

ואז, כמו תמיד, הדמיון שלי נכנס לפעולה. דמיינתי קיסוס מטפס על פני השטיח, נכרך סביב הקרסוליים שלי, ומרתק אותי למקומי. ומכיוון שהדמיון שלי משכנע כל כך, התחלתי להרגיש עלי משי משתרגים סביב רגליי. דמיינתי קוצים מְנִצִּים מתוך הצמח כדי לדקור את עורי ולשלוח רעלן עצבי קטלני במעלה הוורידים שלי כדי לשתק את ריאותיי, עד שהיעדר האוויר יגרום לי לאובדן הכרה ולנפילה על הקרקע, ואז הקוצים יקרעו את השמלה הוורודה של קולט ויעיפו את השדיים שלי מתוכה, על פני השטיח כולו.

"את לא נושמת," אמר הנסיך מסרטי דיסני בשקט באוזני.

אוי לא, לא, לא, לא, לא! ממש ניסיתי להדק שוב את שפתיי כדי לעצור את המילים, אבל השפתיים נפרדו זו מזו והמילים חמקו מרצונן וחלפו על פני כתם השמן הוורוד. "ודאי שלא. הרעלן העצבי מהקיסוס המטפס הקטלני סביב הקרסוליים שלי תקף את הריאות שלי, ואני בטוחה שנותרו לי רק עוד כמה רגעים לחיות," אמרתי.

בקול רם.

אחותי שונאת את זה אצלי. היא התייאשה מהדמיון שלי כי היא די בטוחה שאני מקרה לא מאובחן של תסמונת טורט – אף על פי שאנחנו זהות לגמרי מבחינה גנטית – והשילוב הזה מוביל, באופן בלתי נמנע, לפנטזיות טיפשיות ולא מסוננות שנפלטות בתדירות מפחידה.

השתיקה שמימיני הייתה מחרישה למשך כמה רגעים, ואז צחוק נמוך שלח את הפרפרים המיוזעים שלי למעוף מטורף.

"זה חתול," הוא גרגר.

חתול?

חתול גרגר? לא, האיש גרגר. אנשים לא מגרגרים, לא?

הפעלתי מתג שביצע תפנית במסלול המחשבות שלי, והחזרתי אותו בכוח למציאות. הקיסוס המשיי שדמיינתי אותו נכרך סביב קרסוליי היה, כמובן, חתול אמיתי שהתפתל סביב רגליי.

"ידעתי," אמרתי, "אבל גרגרת כשאמרת את זה. אתה קרוב משפחה?"

"של החתול?" דריוס מוסיד הקיף אותי והסתכל על פניי. הפרפרים המיוזעים נותרו מרחפים במקומם, באמצע הרפרוף. חייכתי מפני שבאותו רגע הם לא עוררו בי בחילה, וזו כבר סיבה למסיבה.

אבל נראה שדריוס חשב שהחיוך שלי נועד לו, והחיוך האיטי שהוא חייך בתשובה החזיר מייד את הרפרופים. "אל תעשה את זה," אמרתי בפנים זועפות.

"לא לחייך?" מבט של מבוכה עמעם את החיוך והפך אותו למשהו שהפרפרים יכולים להתמודד איתו.

הנהנתי ומייד אמרתי, "תודה. הפרפרים המיוזעים גרמו לי קצת בחילה."

וכדי להבהיר, תמיד הייתי מודעת לחלוטין שאני נשמעת כמו משוגעת כשאני מדברת במצבים כאלה. הבעיות היו: א. לא אכפת לי. ב. בדרך כלל אין לי הרבה מה להגיד בעניין. המסנן שבין המוח לפה שלי תמיד היה מאופיין בחורים גדולים, במקרה הטוב, אבל הוא נעלם לגמרי כשמעורבים בעניין פרפרים מיוזעים.

ההבעה של הנסיך מסרטי דיסני החלה להשתנות, להפוך למשהו מוכר יותר. פנים שאומרות, "זאת פסיכית לגמרי" ומתחילות לחפש את היציאה הקרובה. ועד כמה שהיה נעים להביט בפניו היפות, לא היו לי זמן או תשומת לב לפרפרים מיוזעים או לנסיך מסרטי דיסני. אני צריכה לסייר בבית, לפתות את הבעלים ולמצוא את החדר הממוגן. עטיתי חיוך מקסים – קולט אומרת שעם החיוך הזה אני נראית מוזרה – וחיכיתי שהוא ימצא תירוץ כדי לברוח.

מאנגלית – יקיר, יקר ערך.

הכלבה של הרוצח הסדרתי מתוך הסרט שתיקת הכבשים.

הטבעת מתוך הסרט שר הטבעות.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
165 דירוגים
98 דירוגים
41 דירוגים
15 דירוגים
8 דירוגים
3 דירוגים
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/4/2025

מצוין! קודם הדמויות מורכבות ומעניינות. אישה חזקה! איזה כיף זה! וגבר מספיק בטוח בעצמו לכבד אותה ולאהוב אותה כמו שצריך... מממ פשוט מעולה. גם סיפור הרקע הוא טוב. הרבה מחקר נעשה על הדברים שם אבל זה לא מלעה, אלא מעניין מאוד. מומלץ בחום

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
4/2/2025

נהדר

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
21/12/2024

מושלם! מושלם!! מושלם!!!

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
18/12/2024

ספר מרגש ועוצמתי

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
6/12/2024

ספר מדהים, מרגש, מותח, דמויות מיוחדות. אנה ודריוס, אנשים אינטליגנטיים בעלי יושרה שמוצאים את עצמם במצב מיוחד ומוצאים פתרונות הן למצב האישי שלהם והן לתעלומה. מומלץ מאד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/10/2024

גם הגיבורים וגם דמויות המשנהמקסי ות. אני ממש אוהבת את הספרהזה ואין לי ספק שאקרא אותו לפחות עוד פעמיים. מומלץ ביותר

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/9/2024

ספר מרתק, עלילה מותחת. במקביל דמויות עגולות שחוות טראומות ופחדים ומקימות חומות גבוהות ועבות כדי להגן על הלב, ובכל זאת אמיצות דיין כדי להשתנות ולקבל אהבה. אהבתי מאד. עוברת מייד לספר השני בסדרה.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
27/8/2024

ספר מתוק, חכם, מצחיק וכייפי.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
7/6/2024

ספר מקסים, מצחיק וזורם. לדעתי יותר מוצלח מהראשון. נהנתי, העביר לי טיסה שלמה של 10 שעות …

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
29/5/2024

ספר נהדר, קולח. צפוי וגם לא… יש בו מתח, הומור ורומנטיקה. ממליצה בחום וממשיכה לספר השני בסדרה.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/2/2024

בעירה איטית מצויינת, דמות נשית יוצאת דופן, תוכן ועלילה מעולים. ממליצה.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
8/1/2024

ספר מקסים, מרתק, מלא ברגעים שגרמו לי לצחוק בקול ולהסתקרן מההמשך.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
18/12/2023

ספר נדירר ברמותת נהניתי מאודד והספר השני בדואט בכלל!!! אפילו יותר טוב מהראשון😍😍

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
18/10/2023

ממש חמוד וקליל

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
15/10/2023

ספר חמוד ממש

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/7/2023

מעולה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
29/5/2023

ספר מצטיין! הסיפור שונה ומרענן. הדמות הראשית, שיין, חזקה ,חכמה וללא רגל. הסיפור אהבה של שיין וגבריאל פורח ככל שהחקירה שהם מתפתחת. היה פשוט תענוג לקרוא את הסיפור.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/5/2023

ספר מהמם ומותח שאי אפשר להניח מהידיים לרגע!

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
20/4/2023

ספר מעולה, ותודה גם על הפנייה לספריה של פני ריד Penny Reid, שם מסופר על קווין וג'ני, ודמויות נוספות מקבוצת הסריגה. (טרם תורגם)

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
9/3/2023

חמוד מאד, מעניין, נקי יחסית לז'אנר, קצת נמרח. ממשיכה לספר השני :)

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
15/11/2022

ספר מהמם ! סיפור אהבה שפשוט התרחש , בלי סיבובים מיותרים , כשאוהבים אז אוהבים

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
28/10/2022

מהיר, מקסים ומעניין

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
27/9/2022

פשוט מקסים . מצחיק מעניין מהתחלה ועד הסוף

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
25/8/2022

ספר שנון, מקסים כייפי, אינו שגרתי. הסופרת מתמודדת יפה עם זוג

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
16/8/2022

ספר מקסים, כייפי וכתוב טוב! נהנתי ממש

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
16/7/2022

מקסים, דמויות חזקות ומעניינות

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
12/7/2022

איזה ספר מדהים😍 ספר סלואו בורן מרתק שלא רציתי להניח בצד! התשוקה ביניהם לצד הסיפור שקורה ברקע מדהימה🥰 אני ממליצה בחום למי שעוד לא קראה💙

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
6/7/2022

נפלא רהוט כואב ושובב

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
2/7/2022

וואו כמה נהנתי מהדמויות, מהמילים ומהעלילה.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/5/2022

אחלה ספר

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
19/4/2022

מעולה. דמויות לא שגרתיות.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
12/3/2022

ואוווווווווו🤩 מותח רומנטי והדמויות סוחפות ומרתקות בקיצור ספר כובש 🔥 ממליצה בחום😍😍

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/3/2022

אחלה ספר עלילה קיצבית יש עלילה יש עניין

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
2/3/2022

ספר אדירררררררררררררר איזה סופרת נדירה איזו עלילה מקסימה סיפור אהבה מיוחד כל כךךךךךךךךךךךך דואט מקסים נהנתי משני הספרים כל כך ממליצה בחום

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
2/3/2022

ספר מקסים מקסים מקסיםםםםםםםםםם ואהבה שם מתבשלת לאט ומשובחת כל כךךךךךךךךךךךך ממליצה מאוד !

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
2/3/2022

איזה שנינות מבריקה שיין גיבורת העל שלי השפה המחשבות הבעירה האיטית נהניתי מכל רגע לציפייה

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/3/2022

פשוט מענג!!! מסוג הספרים שאת כל הזמן מחייכת תוך כדי הקריאה (טוב, אני לפחות : ) מתה על הסופרת הזו! חבל שלא תרגמו עוד ספרים שלה.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
24/2/2022

ספר מקסים מלא הומור מתח ורומנטיקה

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
11/2/2022

מרתק מלא הומור ומהנה ממליצה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
5/2/2022

פשוט תענוג! אינטליגנטי מאוד, מלא הומור וסקסי! שיין וגבריאל מהממים! הנאה צרופה מובטחת! 😊

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/2/2022

כמו קודמו, טקסטים ודיאלוגים שנונים. דמויות נפלאות. תענוג 🥰

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/1/2022

תענוג לקרוא על אישה חזקה שלומדת לקחת את מה שמגיע לה. נפלא!

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
22/1/2022

מצוין, דמויות שונות שאפשר להתחבר אליהם, עלילה מעניינת אם קצת נמרחת לקראת הסוף, לא כל כך הבנתי את הכותרות של כח פרק אך ספר מצוין

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
15/1/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
12/1/2022

שנון

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
8/1/2022

איזה ספר מדליק! גם מותח וגם משעשע והיחסים בין דריוס ואנה- פשוט תענוג מומלץ מאוד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
8/1/2022

ספר מדהים. הסיפור מרתק ומותח מלא ידע, חד, משעשע, דיאלוגים שווים והרבה שחיטת פרות קדושות וסטיגמות על אנשים עם מוגבלות פיזית, על גזענות על מגדר ועל חברות. ספר מעולה, צבעוני עם אמירות חזקות. אחד הטובים שקראתי

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
4/1/2022

פשוט נפלא

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
4/1/2022

ואוו ואוו ואוו!! איזה ספר!! איזה עלילה! איזה כתיבה מטורפת יש לסופרת הזאת! ספר מושלם ואני כל כך מאוהבת בדריוס😍😍😍

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
3/1/2022

נעים לקרוא על גיבורה שהיא לא מושלמת גופנית ובכל זאת מושלמת, חזקה ומדהימה. ועל גיבור מכיל ומבין.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
3/1/2022

הספר הכי מיוחד שקראתי אבר!!! כל כך אחר ושונה עם דמויות מדליקות חזקות ומסקרנות שבא לי לקרוא על כל אחת ואחת מהן ספר ארוך ושלם! איזו כתיבה חכמה ומתוחכמת של הסופרת הזאת ששאפו עליב על המחקר והמידע שרכשה ופרסה בפנינו על מדעי המחשב ואבטחה וריגול וגיבורי על ושלל נושאים שונים ומוזרים ומעניינים בו זמנית, וכל הציטוטים בתחילת הפרקים של הדמויות רק הוסיפו למיוחדיות של הספר הזה. ואי אפשר לא להזכיר ולפאר את הגיבורים המדהימים וכל כך חזקים וסופר רגשיים ועדינים שהתענגתי על הדרך שעברו יחד ועל התאהבות שלהם אחד בשניה שהתחילה בקצב איטי ונהפכה לאהבה גדולה מהחיים! יאללה, מדלגת בכיף שלי לספר הבא סקרנית משהו))))

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
2/1/2022

מקסים, משעשע ולא קיטשי. כמו קודמו. מומלץ מאוד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
1/1/2022

מעולה, מותח שנון ממש מעניין ומומלץ

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/1/2022

ספר מצוין! עלילה לא שגרתית, עם גיבורים מעניינים, ולא חד-מימדיים. גיבורה חזקה שונה. כל זה, מבלי לוותר על הרומנטיקה והקסם. נהדר! נהניתי...

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
31/12/2021

גם הספר הזה, כמו קודמו, כתוב בצורה מיוחדת, דיאלוגים שנונים, מרגשים, הבעת רגשות כנה ואמיתית. כל כל נהנתי

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
30/12/2021

ספר ממש טוב אהבתי מאוד את השוני של הדמויות פה לעומת ספרים אחרים בז׳אנר. גבריאל הוא כזה גבר ג׳נטלמן ועדין ושיין פשוט דמות חזקה כאישה! העלילה ממש סוחפת לתוך עולם החקירות בחברת אבטחת הצופן וכיף עכשיו להמשיך לספר הבא שעדיין מתרחש בחברה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
29/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
28/12/2021

ספר מצויין, שנון, מותח ומספר על גיבורה חזקה, מומלץ בחום

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/12/2021

סיפור מהמם, דיאלוגים שנונים. אהבה טהורה, הכלה ורגישות של גבר נדיר. איזה יופי יש בפשטות.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
28/12/2021

פשוט מוש... כייף מותח סוחף רומנטי. ממתק.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/12/2021

כתבו על הספר הזה שהוא שונה בנוף, דמויות חזקות ולא מושלמות. כל מה שנאמר מדויק ואף יותר! ספר פשוט מעולה, מסקרן, רומנטי, קצת מתח, קצת ארוטי. הכול מדויק. ספר של חמישה כוכבים ויותר 🌟🌟🌟🌟🌟

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/12/2021

סוף סוף דמויות שהן לא מושלמות ולמרות זאת שובות לב. אהבתי מאוד את הכתיבה, ההומור העדין, המתח בסיפור וזה שהתיאורים הגרפיים של הסקס באים רק לקראת הסוף. גם המשבר בסיפור לא טרגי כל כך… יופי של ספר. מקווה שגם הספר השני בסדרה יהיה כזה.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
26/12/2021

וואוו, פשוט וואוו. בדיוק מה שהייתי צריכה. הוציא אותי ממחסום ארוך. קיבלתי המלצה מחברה טובה ופשוט לא רציתי שייגמר. תודה רבה להוצאה. מ ד ה י ם

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2021

ספר מושלם, איזה כיף. תודה על שעות של תענוג. ממליצה בחום 🥰🥰🥰

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2021

וואו!! אחד הטובים! כל מה שכתבו הביקורות לפני - נכון לגמרי: הגיבורה חזקה ואנושית, העלילה לא שגרתית ולא צפויה, דמויות משנה מקסימות, ומלבד הרומנטיקה יש גם סיפור מתח ברקע, שיוצר עוד עניין. מאד נהניתי, ואחפש לקריאה ספרים נוספים של אפריל וייט.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
25/12/2021

נהנתי מספר שנון וקצבי קצת שונה. אהבתי.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
24/12/2021

ספר נהדר שכתוב טוב בעירה איטית ומוצלחת, דמויות מסקרנות ולא מושלמות שהיה כיף לקרוא ולחשוף בהדרגה. ספר קצת שונה מהנוף הרגיל בז'אנר וזה מה שעושה אותו לכזה מוצלח. ומשפט אחד שאני לגמרי הולכת לאמץ: " מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה שמגלגלת עיניים"

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
23/12/2021

איזה דמויות כיפיות, מלאות צבע והומור. דיאלוגים מעולים. ממליצה מאוד.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
23/12/2021

נגמר לי מהר מידיי.. ספר מושלםםם נהנתי מכל רגע ורגע אנה בהחלט דמות חריפה ודריוס אמאלהההה להתעלף עליו מומלץץץץץ

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/12/2021

מזמן לא נהנתי ככה מספר הכל היה פה ובעיקר לא סיפור שיגרתי שיין אלופת עולם אין ספק שאני יחזור לקרוא שוב המלצה רותחת !!!!

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
23/12/2021

ספר מרתק נהנתי מכל מילה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/12/2021

ספר מהמם ומרתק כתיבה מעולה של הסופרת

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/12/2021

כמה זמן לא קראתי דמות נשית משובחת, שלא מתרפסת, חזקה. תודה על הספר הזה וגבריאל הגבר המושלם וההומור והשנינות הכל כל מוצלחים🤣🤣 עובדת לשני

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/12/2021

טוב מאוד. משעשע טיפונת מותח

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
5/11/2024

ספר ממש טוב. זורם והכתיבה יפה וקולחת. הדמויות מיוחדות ונכנסות ללב. מומלץ.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
18/5/2024

הספר הזה שונה מקצת מהסגנון שאני רגילה עליו. אהבתי את הדמות הנשית החזקה. את הדמות הגברית שהייתה חזקה ומרעננת. בהחלט סלואו ברון על אש נמוכה אבל זה עבד נפלא והתאים להלך הרוח של הספר.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
15/4/2024

הספר הזה שהוא שונה בנוף. הוא יותר מתח מעט רומנטי אבל הדמויות סוחפות ומרתקות בעירה איטית מצויינת. סיפור אהבה בלי סיבובים מיותרים. שנון. דמות נשית יוצאת דופן חזקה ,חכמה וללא רגל, תוכן ועלילה מעולים. הסיפור אהבה של שיין וגבריאל פורח ככל שהחקירה שהם מתפתחת. לאלה שאוהבות את עולם של "מלחמת הכוכבים" ועולם הקומיקס, יתחברו יותר

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2023

ספר נהדר. משלב חוזק עוצמה ורגישות. מתח בשילוב סיפור אהבה שמתקדמת לאט . כתיבה קולחת ונהדרת.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
20/11/2023

תענוג של ספר ממליצה מאוד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
2/10/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
4/3/2023

כייפי מאוד, כתיבה מעולה! זה יותר מתח מרומנטיקה אבל נהיניתי מאוד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
18/1/2023

ספר מהמם כל עניין התעלומה קצת התפספס

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
25/12/2022

הספר השני לא טוב כמו הראשון והעלילה הייתה מעט מאולצת לטעמי אך עדיין כתיבה מרהיבה ביופייה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
12/11/2022

מתחיל מדהים אח''כ פחות

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
11/11/2022

עולם ההאקרים ו סייבר מעניין.איטי אך מהנה

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
18/7/2022

הספר הזה פחות טוב מהספר הראשון - לדעתי😅 הוא טוב אבל אני חושבת שהוא נמרח יותר מדי והיה אפשר לקצר קצת בכמה פרקים. בכל מקרה, הספר מומלץ ועדיין אהבתי אותו🤣💙

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
8/7/2022

ספר מקסים - מפתיע- שנון - מותח - גיבורים שהם לגמרי לא שיגרתיים - כל כך אמיתיים אבל עם כוחות על. בעירה איטית. מתח משובח, פשוט תענוג 🧡

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
5/6/2022

דומה מאוד לספר הראשון...מיותר

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
3/6/2022

ספר שכתוב ברמה גבוהה. העלילה טובה ורציפה, ממליצה בחום לאלה שאוהבות את עולם המחשבים( מושגים שלא מובנים מעולם האקרים) ומן הסתם גם את כל החובבות של "מלחמת הכוכבים" ועולם הקומיקס. הספר כשלעצמו מוערך אבל לא דיבר לטעמי האישי במובן של הסיפור עצמו, הצלחתי להתעניין רק לקראת ה70 אחוז כהאקשיין עם הדמויות התחיל, ולכן נתתי רק 4 כוכבים

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
17/3/2022

אחלה ספר. לא ספר אירוטי רומנטי במובן הרגיל כי העלילה המרכזית תופסת יותר נפח, אבל המתח ניבנה. ספר שונה וכיפי. למי שמוכנה לפחות סקס...

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
2/3/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
10/2/2022

נהנתי מאוד. גיבורה חזקה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
8/2/2022

המקסים מומלץ אל תוותרו עליו

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
19/1/2022

עלילה מרתקת, ודמויות באמת סוחפות ומיוחדות. לא שיגרתי וזה היה כיף. בחלק מהספר הרגיש נגרר קצת וחסר קצת פלפל. אבל בגדול נהנתי

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
29/12/2021

כמו קודמו כתוב טוב בשלב מסויים טיפה משעמם סוף נחמד.. 4 כוכבים

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
28/12/2021

חביב יותר מהקודם

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2021

התחיל מצוין קצת שיעמם באמצע הסוף נחמד כתיבה טובה אבל לא סוחף

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2021

הספר היה טוב. מקורי, דמויות לא שגרתיות ולא מושלמות אך מושלמות בדרכן, רומנטיקה מצויינת. הסיבה שנתתי ארבעה ולא חמישה כוכבים היא שהעלילה היתה לפעמים משעממת, כל ענייני הקודים וההיי-טק לא זרמו, היה חסר הפן הרגשי בחלק של העלילה הבלשית. זה היה כמעט טכני כמו לקרוא חומר מדעי…וזה היה קצת מייגע.

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
23/12/2021

ספר חביב, משעשע, רומנטי וקצת מותח. לא את כל המילים הבנתי.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/12/2021

טוב, קשה קצת שפת הסרטים והמחשבים, אבל הפיצוי המשעשע מחפה.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
8/10/2024

לא זרם לי ....

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
10/5/2024

כשהתחלתי לקרוא זה היה נראה מעניין ומושך, אחכ הרגשתי שקצת תקועה . בסך הכל ספר נחמד, אבל ציפיתי ליותר אקשן ומתח כי הוא שומר על רצף אחיד ודי משעמם של עלילה בלי יותר מדי טוויסטים

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
29/6/2023

לרוב משעמם

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/4/2023

רומן סייבר קצת שונה

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
5/11/2022

זה ספר בסדר כזה… לא רומנטי כמו שציפיתי שיהיה. התאכזבתי ממנו. אבל כעיקרון, העלילה מעולה וזה זורם נחמד, לפעמים משעמם מרוב שזה רק נחמד…

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
20/7/2022

ספר נחמד

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
13/1/2022

לא הבנתי מה פשר הדרוגים הגבוהים... הספר הזה לא מצליח להתמקם באף אחד מהז'אנרים באופן מוצלח! כספר מתח קראתי מעניינים בהרבה ממנו, אמינים ומתוחכמים... כרומן, כל הצד הרומנטי בו הצליח גם להימרח וגם להראות מהיר מידי ולא אמין, גם הדרמה בו לא ממש מקהלת מקום שמייצר חיבור רגשי. בקיצור ספר שמנסה לעשות הכול וכלום לא בצורה מוצלחת! השלמתי את הקריאה רק כדי לוודא שאין איזו תפנית בעלילה שמצדיקה את הדרוגים...

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
7/1/2022

ספר שמתאים לקטגוריה אחרת. עלילה שכוללת דמויות אחרות, מדהימות בדרכן, חידות בלשיות ומעט מידי אקשן סקסי. מלא במושגים מעולם הפנטזיה וההיסטוריה. שלא כרגיל, לקח לי זמן לקרוא אותו. אפשרי. רק אל תצפו לספר לוהט.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/9/2024

אני שונאת את התכונה הזו אצלי- ברגע שאני מתחילה לקרוא ספר אני חייבת לסיים אותו. גם אם בוא גרוע במיוחד וגם אם לא התחברתי. וזה בדיוק מה שקרה כאן. 90 אחוז מהספר לא הצלחתי להבין על מה הדמויות מדברות, לא בא לי טוב כל הבולשיט הטכנולוגי הזה. לא הצלחתי לעקוב אחרי העלילה הסופר משעממת. בכל תחילת פרק יש איזה ציטוט של אחת הדמויות-אוסף של מילים שסתם נזרקו לאוויר אבל כביכול אמורות לתת פן ציני ומעניין. לא הצליח בכל אופן. התיאור של הגיבורים מזעזע. היא מטר 85 והוא פשוט נשמע רע. כימיה שואפת לאפס ספויילר: היא ברחה מחייה הקודמים ושינתה את השם שלה כי אמא שלה קראה לה אידיוטית והארוס שלה בגד בה. בקיצר ספר בעעעע אין לי מילה אחרת לתאר.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
4/9/2024

לא התחברתי. כתיבה מוזרה כאילו גבוהה עם עלילה לא הכי ברורה. מזל שקיבלתי בחינם ולא קניתי😅

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
11/10/2023

אם להיות כנה,לא התחברתי לספר ולכתיבה אז זנחתי אותו מאוד מוקדם ….

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
11/5/2023

מודה שפחות התחברתי לספר ולגיבורה... ספר חמוד לא מעבר.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/1/2023

לא בטוחה מה בדיוק לא עבד לי כאן, אבל למרות חיבתי לדמות הראשית, משהו בכל זה, כולל סיפור הרקע וגם בסיפור האהבה שבקדמת הבמה, לא עשה לי את זה... למרות ההדגשה שהמראה החיצוני הוא רק קליפה ו''חוסר שלמות'' בהקשר של החיצוניות היא ערך עליון, הסופרת בחרה להדגיש שוב ושוב כמה כל החבורה שסביב הגיבורים היא מעין חבורת גיבורי-על, כולם יפים, חכמים ובעלי כישורים יוצאי דופן, וזה מאוד הפריע רעיונית והוריד מהאמינות של העלילה, של הדמויות ושל הערכים שכביכול בחרו לקדם כאן...

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/2/2022

מתחיל חזק ונחלש מאד מאד. 300 עמודים אחרונים רפרפתי

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
7/2/2022

מתיש ולא מעניין. לא ספר מתח ולא ממש רומן

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
10/7/2022

לא ברור מדוע הספר הזה מכר אלפי עותקים, בחיי. איזו עייפותתתתתת, לא זז, מייגע. לא אהבתי.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
1/5/2022

מ ש ע מ ם... ב100 העמודים הראשונים התלהבתי מדמות הגיבורה ומהשנינויות, וכמעט קניתי את הספר השני. חשבתי שזה דומה לספר שממש אהבתי- "האשה שנשארה מאחור". אבל אחר כך העלילה הפסיקה לזוז. לא הבנתי את הציטוטים העמומים בתחילת כל פרק - מין התחכמויות מתישות. לא אהבתי את הומור מרוול ועודף המידע על מחשוב ומעקב. גם האטימות הרגשית של שיין מייצרת בי ניכור ושעמום. ככלל, הדמויות מקפידות לא להראות התלהבות, הומור, עניין. ב100 הדפים האחרונים רפרפתי וסבלתי.

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
24/1/2022

וואו אחד הספרים המשעממים שקראתי בז'אנר. ממש לא ממליצה, לא מושך או מעניין בכלל! מצטערת ששילמתי עליו

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
30/6/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/2/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
15/2/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
8/2/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/2/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/1/2025
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2024
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/9/2024
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
9/8/2024
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
31/7/2024
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
30/12/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/10/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/8/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/6/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
21/5/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
29/4/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/4/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/4/2023
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
22/11/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
8/10/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
29/9/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/9/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
21/9/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
24/7/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
10/6/2022

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
5/6/2022

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
20/4/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
30/3/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
27/3/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
12/3/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
2/3/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
26/2/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/2/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
19/1/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
1/1/2022
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
30/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
29/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
28/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
26/12/2021

שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
26/12/2021

שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
25/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
25/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
24/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
24/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב
23/12/2021
שם הספר: אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב
23/12/2021
מארז אבטחת הצופן אפריל וייט

*אבטחת הצופן 1 - הנימוס מחייב*

פרק 1

שיין

"אם את חושדת שמישהו בוגד, את כנראה צודקת. או שאת בעצמך בוגדת ואת פשוט מנסה לנקות את מצפונך." – שיין, חוקרת פרטית.

אני מפחידה אנשים. זה אחד מכוחות־העל שלי.

למדתי את יתרונות ההפחדה בשלב מוקדם בחיי. כשהייתי בת שלוש־עשרה, כבר אז הייתי מטר שבעים וחמישה סנטימטרים ויכולתי להשתמש במבט חודר, מתוזמן היטב, כמו בנשק. כעת, כשאני בשנות העשרים המאוחרות לחיי – ובגובה מטר שמונים וחמישה סנטימטרים – יש לי תעוזה, כישורים אתלטיים ויכולות הישרדות משובחות שאני יכולה להוסיף לארסנל המבטים המפחידים שלי.

כמו כן, עמד לרשותי מבחר נבזי למדי של רגליים תותבות עם פונקציות מגניבות וגדג'טים בסגנון אולרים, אבל רוב הלקוחות שלי לא הבינו שהם מקבלים אלמנה שחורה עם רגל של איירון־מן בחבילה אחת כשהם שכרו אותי לעבודה. ותושבי שיקגו שהזוגיות המונוגמית שלהם נפגעה בהחלט לא ידעו מה מצפה להם.

כוח על נוסף, רישיון החוקרת הפרטית שאני מחזיקה בו מוסיף עוד קצת פלדה לחישול עמוד השדרה שלי, ומסייע גם להסוות את הצליעה שאף כמות של טיטניום שנשקל בקפידה לא יכולה למחוק.

הצליעה והגובה הן הסיבות שבגללן הגעתי מוקדם אל המסעדה הקטנה, הנמצאת מצפון לכביש, לדייט שלי עם דֵיין קווימבי, איש העסקים משיקגו, שנקבע באמצעות אתר eHarmony.

ציינתי "דייט" כי זה מה שהוא חשב על המפגש הזה. בשבילי, זו הייתה עבודה שלפי רוב הסיכויים תהיה מאוד לא נעימה, אולם היא מוגשת באותה צלחת עם תוספת בצורת שביעות רצון זחוחה.

השתמשתי באנלוגיה לאלמנה השחורה בגלל רגל האיירון־מן שלי, אבל אבות המזון הקבועים שעליהם גדלתי היו שידורים חוזרים של המלאכיות של צ'רלי. אומנם תמיד השוו אותי לז'קלין סמית, החוקרת הפרטית הזוהרת, אבל אני בעצם דומה יותר לקייט ג'קסון, היותר אתלטית. כדי להרוויח את רישיון החוקר הפרטי שלי, נזקקתי לששת אלפים שעות ולמבחן, ובכל הנוגע לי, העובדה שהוא היה חוקי רק בקליפורניה, שם חייתי עד לפני שנה, היא עניין טכני בלבד. השגת רישיון באילינוי דורשת קורס הכשרה בן עשרים שעות והכשרה בת ארבעים שעות לשימוש בנשק חם, שלא עברתי אף אחד מהם. אני לא חובבת אקדחים, ואני באמת לא רוצה שטביעות האצבעות שלי יהיו בתיק כלשהו במדינת אילינוי כי... יש לי את הסיבות שלי.

אז הנה אני, מחכה לבחור נשוי שיקנה לי ארוחת ערב לפני שינסה להיכנס לי לתחתונים. טוב, קודם הוא יצטרך לעבור דרך המכנסיים, שהיו במקרה הסקיני ג'ינס הכי אהובים עליי ויש בהם מספיק לייקרה כדי שאפשר יהיה לשבת בלי שכלי הדם יתכווצו, והם היו תחובים בתוך מגפי הרכיבה האהובים עליי ביותר. המגפיים שטוחים ולכן הם נוחים. הם גם עושים עבודה מצוינת בהסתרת הרגל התותבת מפני השיפוט האקראי והתפיסות הנדושות בקשר ל"נכים". מישהו יצטרך להפשיט אותי כדי לגלות שאחת מרגליי נכרתה מתחת לברך, ואף אחד חוץ מהכלב שלי לא ראה אותי עירומה מעולם.

דיין בחר את המקום לדייט שלנו. מקום שהצטיין בחוסר יומרנות, במלצרית שופעת ובתפריט זול. אני מרגישה כבוד רב לנשים בעלות חזה גדול, מפני שאני יכולה רק לדמיין את כאבי הגב ואת החזיות עם הברזלים שהן נאלצות לסבול. אני מרוצה בדיוק באותה מידה מהחזיות בסגנון שני מטבעות המחוברים בסרט, שבזכות המטבעות האלה הפטמות שלי לא הופכות להסחת דעת שמפחיתה את כוחות ההפחדה שלי.

המלצרית בירכה את דיין בנשיקה נלהבת על הלחי כשהוא נכנס, ואני חייכתי בשל ההבדל בין תמונת הפרופיל שלו באינטרנט ובין המראה שלו במציאות.

הדייט שלי לערב זה היה מאותגר אנכית במידה מסוימת, והתהדר בבלונד שהגיע מבקבוק. היה לו מבנה אתלטי, כמו מישהו שעבר קילומטרים על ההליכון כשהוא גולל את המידע על נאסד"ק מתחת לכותרות החדשות, וחיוך של כריש שמנהל למחייתו משאים ומתנים על עסקאות.

עיניו מצאו אותי במהירות ומייד ראיתי איך הוא סוקר את כל חלקי גופי הנראים לעין בסקירה אנכית מהירה תוך כדי התקרבות לשולחן.

"סופי?" הוא שאל כשהוא עוטה על פניו ניסיון לחיוך מפתה. לא טרחתי לציין את חתיכת הירק שהייתה תקועה בין שיניו. מובן שסופי הוא לא השם האמיתי שלי. אני פרנואידית מכדי שאשתמש באינטרנט במידע שניתן לאמת, והשם שלי הגיע עם יכולת אימות בהיקף שהיה מחוץ לאזור הנוחות שלי – אזור נוחות המקיף את כל ארבעת אזורי הזמן בארצות הברית.

הושטתי יד כדי ללחוץ את ידו. "שלום דיין, נחמד לפגוש אותך סוף־סוף." ברור שדיין לא פרנואידי מספיק, או שהוא רק חצוף באופן יוצא מן הכלל, שכן זה שמו האמיתי. אשתו שכרה את שירותיי כדי לגלות אם הוא בוגד בה, ונזקקתי רק לשלושה חיפושים באינטרנט ולרבע שעה כדי לגלות שהוא רשום בארבעה אתרי דייטינג וממש חבר פלטינום בטינדר.

הוא התיישב מולי והניד בראשו בחיוך. "את נראית בדיוק כמו בתמונה שלך. אני מבין שזה אומר שכל יתר הדברים בפרופיל שלך נכונים?"

נדרשו לי עשרים דקות כדי לפרוץ לאתר ולראות את היסטוריית החיפושים שלו, ועוד עשר דקות כדי לבנות פרופיל שיתאים לרשימת המשאלות שלו. "כן, אני באמת מדריכת יוגה טנטרה. לא כולם אומרים את האמת ברשת?" אמרתי בלי למצמץ.

הוא ליקק את שפתיו, והרגשתי בחילה. "אני לא יכול להרחיב על התקופה ששירתי בכוחות המיוחדים, אז אפשר להגיד שהפרופיל שלי קרוב לאמת."

נזקקתי לשלושים דקות לביצוע בדיקות רקע, תוך שימוש בעיקר במאגרי נתונים ציבוריים, כדי לקבוע שהוא פרש מהצבא בקלון. "אה, וואו. היית כאילו מרגל או משהו כזה?" הוא צחק. "את מקליפורניה, נכון?"

חיוך. מצמוץ. "בעיקרון גדלתי על החוף." גדלתי במסעות תרמילאים בהרי סיירה, אבל זרקתי לבחור עצם והוספתי ביקיני לתמונה שלי שנמצאת בראשו.

"תמיד חשבתי שאני צריך לגור בקאלי," הוא אמר. "לעשות כושר עם הטיפוסים שרואים בחוף וניס ולהיות חבר של כוכבי קולנוע."

המאמץ לא לצחוק בקול רם תבע ממני מחיר. "ראיתי את הבחורים האלה בווניס. תתאים להם בדיוק." חייכתי חיוך אווילי. העבודה הראשונה שלי כחוקרת ביטוח הייתה בווניס, ונאלצתי לתמרן מדי יום בין חברי כנופיות לעגניים ובין חסרי בית מכורים לסמים. חוץ מזה, אף אחד בקליפורניה לא קרא למדינה הזו בשם קאלי. מעולם.

הוא סימן למלצרית באצבעו שישתה את מה שאני שותה, וחייכתי כשהיא הרימה גבה. נכון שהוא יהיה מופתע כשיקבל סודה עם ליים במקום הוודקה עם טוניק שהוא חשב שאני שותה?

"את בטח תוהה מה משך אותי אלייך," אמר דיין בחיוך.

בעצם, חישבתי בראש את השעות שאוכל לחייב וקיוויתי לסיים כאן בפחות משלושים דקות בגלל... מספרים עגולים. "קראת את המחשבות שלי," אמרתי בקול נמוך ומתנשף. לאוזניים שלי הוא נשמע אסטמתי, אבל הניסיון לימד אותי שחרמנים מחבבים נשים חסרות נשימה.

דיין הניח את הטלפון הנייד שלו על השולחן לידו, כשהמסך פונה למעלה, כדי שאוכל לראות עד כמה הוא חשוב כשהוא יקבל את כל השיחות וההודעות שהוא ציפה להן. צלצול מהמספר שזיהיתי כמספר הטלפון של אשתו הבהיק על המסך כשהטלפון זמזם, והוא דחה את השיחה במהירות.

"בפרופיל שלך נכתב שאת מחפשת טיפוס לא מסובך שיש לו צד קינקי," אמר דיין ונשען לפנים כדי לעקוב אחר מסלול הקרח המפשיר במורד הכוס שלי. המבט עתיר המשמעות שלו אמר, דמייני אותי עושה לך את זה, ובקושי כבשתי את הצמרמורת שחלפה בי כשאילצתי את עצמי לחייך באדישות.

"זו כנראה דרך אחת לפרש את הפרופיל שלי," אמרתי. הדרך האחרת היא ממש לקרוא את המילים, אידיוט, שבהן אמרתי שאני אוהבת הנאות פשוטות ופתוחה לנסות דברים חדשים. הרחקתי ממני את המשקה שלי, כי הוא נגע בו, וכעת כיני הערווה שלו ציפו אותו כמו מריחות צואה בשירותים ציבוריים. מכיוון שהוא שחצן, דיין פירש את המחווה כהזמנה לשיתוף. הוא החליק את ידו על פני הכוס המיוזעת עם קריצה מרמזת. הבחור הכיר את כל המהלכים.

"אז ספרי לי על יוגה טנטרה." כף ידו התכווצה לאגרוף והחליקה על הכוס בתנועה מעלה ומטה, ואז הוא לגם לגימה גדולה. ייאמר לזכותו שהוא הסתיר את ההלם מהמפגש עם הסודה המבעבעת בטעם ליים. כשהמלצרית הגיעה והניחה מולי משקה חדש, חייכתי אליה בתודה.

"אתם מוכנים להזמין?" היא שאלה. דיין כבר היה מוכן לענות, אבל עצרתי אותו במהירות.

"אפשר עוד דקה?"

"בטח, קחי את הזמן," אמרה טיפאני, וראיתי שהאות י' בתג השם שלה הייתה מעוטרת במדבקה עם סמיילי. היא הלכה בנענוע אגן ירכיים מלא ביטחון של אישה שיודעת עד כמה היא מושכת.

הפניתי בחזרה את מבטי לעבר דיין ועניתי על השאלה שלו בחיוך איטי ופתייני. "תאר לך למה מסוגלת אישה שיכולה להרים רגל מעל לראש."

למרבה הנוחות, שכחתי לציין שהרגל המדוברת לא תהיה ממש מחוברת באותו זמן לשאר הגוף שלי. דמיינתי לעצמי את הרגל התותבת שלי, זו שעשויה מעץ בסגנון של פעם, נחה על כתפי כמו אלה מעץ. ברור שיש לי רגל תותבת מעץ, למי לא?

דיין חשב שהצחקוק שהשמעתי בקול נמוך נועד לו, ויכולתי רק לדמיין לעצמי את הדימויים המנטליים שהוא התענה בהם. ומפני שהמחשבה על להעניק לו אפילו רגע אחד של הנאה אטרקטיבית הייתה כמו למצוץ ריר מתוך אף של כלב, שיניתי נושא.

"ספר לי על עצמך, דיין. מה אתה עושה? כלומר, חוץ מהכוחות המיוחדים, בטח יש עוד דברים שאתה עושה חוץ מכושר."

הוא ממש זרח מגאווה. "אה, את יודעת, אני מתעסק בפיתוח ברשת, במיוחד לרשתות חברתיות."

הבחור בלתי ייאמן!

לפי בדיקת הרקע שערכתי ותחקיר בהיקף של שעה על החברה שלו, מה שהוא באמת עושה זה למכור שטחי פרסום דיגיטליים. זה הסביר את הביטחון שלו בקשר לכיסוי של איש הכוחות המיוחדים לשעבר. מפני שאם אתה מסוגל למכור הבטחה לגלגלי עיניים – לא את גלגלי העיניים עצמם, שימו לב, רק הסיכוי לכך שאולי כמות מסוימת של אנשים יסתכלו על המודעה שלך לשתי השניות שצריך כדי לגלול אותה הלאה – אז בטח תוכל למכור גלולות למניעת היריון לדודה רבתא שלך.

"אתה בטח ממש טוב עם מחשבים," גרגרתי. למעשה, ניסיתי לא לצחקק והיה עליי להנמיך את קולי כדי שלא איחנק.

"הו, כן, בייבי. אני מעולה."

ברצינות, איך הבחור הזה זיין פעם? אי פעם, בכלל.

"יש לך חשבון בטינדר?" חשבתי לעפעף, אבל החלטתי שאולי אעיף בטעות תוך כדי מצמוץ את אחת מעדשות המגע שלי.

"ברור. לך אין?"

הנדתי בראשי ונשכתי את השפה התחתונה שלי. תרגלתי פעם את המהלך הזה מול המראה וחשבתי שאני נראית פתטית, אבל נראה שגברים שמשקרים כדי לזיין נמשכים לפתטיות כמו פרפר לאש. הסתכלתי על הטלפון שלו. "אפשר לראות את הפרופיל שלך? אני מנסה להחליט אם כדאי להצטרף."

החיוך שלו התרחב, והוא פתח בשבילי במהירות את הנעילה של הטלפון. "בטח," הוא אמר ותוך כדי כך התקרב אליי יותר והראה לי את האפליקציה. "נכנסים ככה ותראי, הנה הפרופיל שלי."

"זו תמונה נהדרת," אמרתי. "אתה נראה ממש בכושר." בתמונה שצולמה לפני עשר שנים.

"אני יודע. נכון? אני משיג הרבה התאמות בזכות התמונה הזו."

"אכפת לך אם אגלול קצת, רק כדי להסתכל?" שאלתי במתיקות.

הוא נופף בידו לעברי. "קדימה, רק אל תחליקי ימינה כשתיתקלי במכוערות."

רק בגלל המילים האלה אחליק ימינה כשאיתקל בתמונה של הבחור הכי גדול שאוכל למצוא, שנראה הכי אידיוט וכפרי, שהכי מזכיר את הסרט גברים במלכודת.

טיפאני ניגשה שוב לשולחן. "מה אפשר להביא לך, דיין?"

הודיתי בשקט על התזמון שלה, ואחרי שהחלקתי ימינה כשנתקלתי בתמונה של "ג'וניור בלי שיניים", ניווטתי לאפליקציית הפתקים של דיין ושנייה לאחר מכן, העברתי את כל הקובץ לטלפון שלי. היו לו שלוש אפליקציות בנקאות בתיקיית המשרד שלו, והקלקתי על אחת מהן באופן אקראי. שם החשבון היה ADDATA, שזה שם העסק שלו, לכן עברתי לחשבון הבא. דיין הזמין משהו שלא היה בתפריט, עם המון תחליפים, אז הקדשתי עוד דקה כדי לעבור על הפתקים שלו.

סמכתי על היוהרה של דיין ועל הסטטיסטיקה הפשוטה של ההסתברות, ואף אחת מהן לא אכזבה אותי. אפליקציית הפתקים בטלפון שלו כללה עמוד של פרטי החשבונות והסיסמאות שבו נרשמו, בין השאר, מספר הביטוח הלאומי שלו וכל הסיסמאות לחשבונות הבנק שלו. נזקקתי רק לעוד כמה שניות כדי למצוא את חשבון הבנק הפרטי של דיין – זה שאשתו חשדה כי הוא משלם באמצעותו על ה"בילויים" שלו – ועוד דקה כדי להעביר מחצית מהסכום הגדול למדי לחשבון שהיא כבר פתחה על שמה. האישה רצתה לקחת הכול אבל שכנעתי אותה שכלבים מודאגים בדרך כלל נובחים, ושיהיו לה יותר סיכויים לצאת מזה בשלום אם היא תשאיר לו קצת מזומנים.

"היי," אמר דיין בפתאומיות. קיללתי את עצמי על שקפצתי בבהלה והדבקתי חיוך על פניי. "מכיוון שהטלפון שלי אצלך, אולי פשוט תכניסי את המספר שלך לאנשי הקשר שלי?"

"אה, בטח. לפי השם הפרטי או שם המשפחה?" הייתי בטוחה שהתשובה תהיה 'אף אחד מהם', והוא אישר את החשדות שלי.

"פשוט תשאירי את הטלפון פתוח בדף הזה, ואני אוסיף את השם שלך."

הקלדתי את המספר של מומחה פשיטות הרגל החביב עליי כשהוא המשיך לפרט לטיפאני את ההזמנה המסובכת ועתירת הפרטים, ולאחר מכן החלקתי לכיוונו את הטלפון על פני השולחן.

טיפאני עמדה בסבלנות, ממתינה שגם אני אזמין. "אני פשוט צריכה עוד דקה. תכיני בבקשה את ההזמנה שלו, בסדר?"

היא משכה בכתפיה בצורה מקסימה. "בטח. אתחיל להכין את המתאבן שלו."

"נו, אז מה דעתך על טינדר?" שאל דיין בקריצה איטית.

נשכתי שוב את שפתיי והבנתי שכרסמתי והורדתי את כל השפתון שלי בניסיון להיראות תמימה ולא מאיימת. שפתיים יבשות הן הקריפטונייט שלי, אז משחתי עוד שפתון והתעכבתי מספיק כדי שזה ייראה כמו התגרות. "שמעתי שאפשר לפרוץ לאפליקציה הזו, וזה מלחיץ אותי. אבל אתה נראה די בטוח בקשר לפרסום המידע שלך ברשת."

הוא משך בכתפיו. "כן, לחֶברה שלי יש את האבטחה הפרטית הכי טובה שכסף יכול לקנות. אף אחד לא יכול לגעת בי בלי שיופעלו התראות בכל פינה."

התכוונתי לשאול על אבטחה אגדית כזו, אבל בדיוק אז הטלפון של דיין צלצל. השם מערכות אבטחת הצופן הבזיק על המסך והוא הרים את הטלפון.

"מדברים על החמור," הוא אמר בחיוך. "זה ייקח רק רגע." הוא ענה לטלפון בקול עמוק וסמכותי, "דיין מדבר."

הרמתי את עיניי לעבר טיפאני ואמרתי בשקט, "לא נראה לי שאני מסוגלת לאכול משהו, תודה." שמעתי על מערכות אבטחת הצופן, וזו באמת חברה די מיתולוגית, מסוג החברות שהבנקים משתמשים בהן כדי לבדוק פגיעוּת לפריצות אבטחה. לא עלה בדעתי שהעסק של דיין גדול עד כדי כך שהוא ראוי להגנה מסוג זה.

מישהו דיבר בקצרה, ודיין ענה, "בקפה נורת'סייד, למה?"

הקרביים שלי התכווצו באופן שבדרך כלל מאותת על רגישות ללקטוז או על שפעת. לא מצא חן בעיניי שום קשר בין דיין קווימבי ובין מערכות אבטחת הצופן, ועוד פחות מכך, כשמדובר בקשר שממקם אותי בקרבתו של דיין.

קמתי כדי לשלוף מכיסי שטר של עשרים, ועיניו של דיין נפערו כשהן עקבו במעלה גופי. הוא הזעיף את מבטו וכיסה שוב את הטלפון. "לאן את הולכת?"

הנהנתי ורמזתי לעבר הטלפון שבידו. "אתה עסוק, ויש לי הכנות לקראת בדיקת קולונוסקופיה מחר."

הוא עיווה את פניו ודיבר שוב לתוך הטלפון, "חכה על הקו," הוא רטן. לאחר מכן הוא כיסה שוב את הרמקול של המכשיר ושאל, "מתי נוכל להיפגש?"

זרחתי. "למה שלא אמצא אותך בטינדר ונוכל לחפש יחד גברים."

הוא הזעיף פנים. "יחד? אני לא גיי."

עטיתי על פניי את ההבעה הכי עצובה שלי. "אתה לא? חבל. כי אני כן."

לפני שהוא הספיק לפענח את יריית הפרידה המגוחכת הזו, מסרתי את השטר לטיפאני ופניתי אל הדלת. "תודה, טיפאני," אמרתי בפנים מאירות. "תשמרי לעצמך את העודף."

"מה קרה לרגל שלך?" היא שאלה. "את בסדר?"

היא בטח ראתה את הצליעה שלי ונראתה מודאגת ואדיבה. דיין עדיין היה בטלפון, ויכולתי לשמוע את קולו עולה בכעס ברקע. "מה זאת אומרת שאתה תכף מגיע לכאן? למה?"

"אה, כן. זה שום דבר. רק נשיכה של כריש." העפתי שוב מבט מהיר אל דיין ויצאתי החוצה אל אורות בין הערביים.

הלכתי כחמישה צעדים לאורך המדרכה כאשר רכב שטח שחור וגדול הגיע במהירות מסביב לפינה ועצר לפני המסעדה בחריקת בלמים. הנוסע זינק ממושבו וחמק במהירות אל תוך הבניין, עד כדי כך שבקושי קלטתי במבט חפוז חליפה איכותית וקעקועים על צווארו. הנהג עדיין היה במושב שלו, ויכולתי לראות במראה הצדדית שעיניו נחות עליי.

משהו בעיניים האלה נעל את הברכיים שלי ואסר על רגליי לנוע.

לאחר מכן, עוד לפני שהספקתי לנשום, הנהג פתח את דלת המכונית ועמד על המדרכה כשפניו מולי. קטלגתי את האפשרויות שלי – בונד? נערת בונד? או הרשע מסרטי בונד? ידעתי שאני נראית טוב ושאני יכולה לצאת בעזרת הקסם שלי מרוב המצבים, כך שהאפשרות של נערת בונד הונחה על השולחן. הצמדתי נדן מיוחד של סכין בתוך החלל שברגל הטיטניום התותבת שלי, בלתי נראה בתוך המגף שנעלתי, וזה העניק לי כוחות התקפה והגנה בנוסח בונד. אבל כרגע רוקנתי חצי מיליון דולר מקרן הכּוּסיות הפרטית של דיין, והעברתי אותם לאשתו כתשלום תמורת חמש־עשרה שנות שירות, אז ככה שגם הרשע מסרטי בונד נראה מתאים.

נשמתי עמוק וממש הסתכלתי על האיש שעמד מולי על המדרכה.

הוא לא היה גבוה יותר או מבוגר יותר ממני בהרבה, כך שהוא היה בערך בגובה מטר ושמונים ושבעה עד תשעים ואחד סנטימטרים ובראשית שנות השלושים לחייו. הוא לבש חליפה שחורה מתוחכמת, תפורה כך שהיחס בין כתפיו למותניו נראה כמו משולש הפוך, וזה העלה בראשי קוורטרבק ולאו דווקא שחקן קו אחורי. הוא עמד כמו שוטר והיה לבוש כמו מנכ"ל, לכן חשבתי על אבטחה פרטית. אם זה נציג של מערכות אבטחת הצופן, אני בבעיה.

הילה של עוצמה קרנה מהאיש, כמו גלי חום מעל דרך מדברית. האש הסמויה בנוסח אידריס אלבה שקרנה מהבחור איימה להעלות באש את העור שלי ואיתו עוד כמה פריטי לבוש, מה שלא תרם לבערה בגופי. לרגע מטורף, דמיינתי שאגש אליו באופן אקראי ואציג את עצמי.

כנראה התכווצתי, כי היד שלו נעה לעבר נרתיק אקדח שהוא לא באמת נשא עימו. המציאות פלשה לתוך הפנטזיה. אני אישה לבנה שנמצאת לבד בשכונה שרובה פורטוריקנית בלוגאן סקוור, וביצעתי זה עתה משהו שדי קרוב לעבירה חמורה, אם כי מוצדקת, ואני עומדת מול בחור שבטח שירת פעם באיזושהי מערכת של אכיפת החוק.

וכנראה באמת יצאתי מדעתי, כי חייכתי אליו. זה היה רפלקס טהור, כמו אנחה למראה שקיעה מרהיבה, או חיוך בשל צחוק של ילד. הוא כמעט התקדם לעברי, אבל נראה שהוא התעשת ועצר במקומו. ברגע זה הוספתי לטמטום שלי – נופפתי לעברו בטעות כשהסתובבתי ללכת במורד הרחוב.

מי מנופפת לבחור שבטח יכול לעצור אותה לעשרה ימים?

ולבסוף, הלוגיקה הקרה, מיומנויות ההישרדות וג'יימס בונד השתלטו על הידיים שלי. כיביתי את הטלפון שלי, הוצאתי את הסוללה והכנסתי את שניהם לכיסים האחוריים במכנסיי תוך כדי הליכה. כמו כן, נכנסתי לסמטה וחזרתי פעמיים על מסלול מעגלי. אני אף פעם לא נושאת תיק אם אני יכולה להימנע מכך – הטלפון, המפתחות, כרטיס אשראי, כרטיס ונטרה עבור רשת הרכבות CTA, שפתון ושני שטרות של עשרים – זה כל מה שאני נושאת עליי.

במידה מסוימת ציפיתי לחריקת בלמים ולטריקת דלתות לפני שאגיע לפולרטון, אבל למרבה ההפתעה הגעתי לאוטובוס שלי ללא הפרעות. הלב שלי עדיין פעם בחוסר נוחות בתוך חזי כשצנחתי על אחד המושבים, וכעסתי על כך שהגבתי קשה כל כך.

האם זה קרה מפני שלנואף האידיוט שנפרד כרגע מחמש מאות אלף דולרים היו קשרים עם אבטחת הצופן, או שמא היה זה האיש בשחור שכיווץ את הבטן שלי באופן שבפירוש לא היה דומה לאלרגיה ללקטוז או לשפעת? הייתי אסירת תודה על שני הצעירים שישבו מולי ועיניהם בחנו אותי במבטים מרומזים.

ברצינות, ילדים? זה כל מה שיש לכם להציע? גייסתי את כל הבוז שהיה בי והפגנתי אותו במבט הנוקב שלי, עד שהם קמו והתרחקו לחלקו האחורי של האוטובוס, משאירים אותי לבדי עם ליבי ההולם.

כרגע חטפתי את הטלפון של דיין קווימבי והעברתי חצי מהכסף שלו לחשבון של אשתו. כמה זמן יידרש עד שמישהו יחבר את הנקודות בין הדייט שלי עם דיין ובין הכסף החסר?

בהיסח הדעת שפשפתי את העור שמעל תושבת הרגל והנחתי את ראשי על החלון. אולי אפילו חבטתי את הראש מספר פעמים על הזכוכית כדי להטביע את הזמזום הטורדני של הגורל שמילא את אוזניי.

*אבטחת הצופן 2 - הכבוד מחייב*

פרק 1


אנה

"הרגע המוזר הזה, שבו אני רבה עם אחותי התאומה ואחת מאיתנו קוראת לשנייה 'מכוערת'."

אנה קולינס

"אם לא תצליחי לפתות אותו כשאת בשמלה הזו, אשלול ממך את כרטיס החברוּת במועדון הנשים," אמרה קולט תוך כדי העמקת המחשוף של שמלת הערב הוורודה העשויה ממשי.

"יש כזה דבר? ברור שלא הייתי ביום שבו חילקו את הכרטיסים האלה." חבטתי בכפות ידיה ומשכתי למעלה את הרצועות. "אני לא יודעת איך את לובשת את הבגדים האלה בלי שהציצים יישפכו מהם. כבר לבשתי יותר מזה כדי ללכת לחוף הים."

קולט הביטה בבבואה שלי במראה בגבות מכווצות. "לחוף הים לובשים בגד ים. אגב, חודש מרץ עכשיו – איך זה שאת שזופה?"

גם כשהיא מביטה בי בזעם, היא נראית אלגנטית, נשית וכל מה שאני לא. זו מחשבה מגוחכת כשמדובר בתאומות זהות אבל אלה העובדות, והמראָה לא משקרת.

"שכחת שחזרתי מטיול גלישה באוסטרליה?"

היא נאנחה. "מתנצלת שאני לא עוקבת אחרי טיולי הגלישה שלך." קולט מבוגרת ממני בשבע דקות, ובעיניה אני מאופיינת בכל התחכום של טומבוי בת עשר. למען ההגינות, אני באמת טומבוי, אבל אני גם אישה בוגרת עם ראש על הכתפיים, שטיילה כמה פעמים ברחבי העולם ומדי פעם מתעמתת ראש־בראש עם טיפוסים שמפרים את תנאי השחרור בערבות.

"העניין הוא," היא אמרה וסוף כל סוף חייכה אליי, "שאת נראית נהדר, ואם תפסיקי להתעסק ברצועות, אף אחד לא ידע לעולם שאת לא אני."

גיחכתי. "כל עוד לא אנסה ללכת, לדבר, לצחוק, או לעשות משהו שדורש קואורדינציה או חינניות."

היא הנידה בראשה. "אין לי מושג איך את מטפסת על הרים, רוכבת על אופנוע או צונחת ממטוסים, אנה. בשביל מישהי כל כך אתלטית את ממש מקרה אבוד."

משכתי בכתפיי. "אני מנתרת."

ובדיוק באותו רגע, השד שלי קפץ החוצה מהשמלה.

דחפתי אותו בחזרה ומשכתי שוב את הרצועה. "ברצינות, איך את לובשת את הדברים האלה? אין מצב שאצליח לפתות את גריי אם אפחד כל הזמן ליפול מתוך השמלה שלך."

"למזלך, הוא מנסה להקסים אותי כבר חודשים, אז פיתוי אמיתי יהיה רק וידוא הריגה," אמרה אחותי בחיוך.

"פיתוי אמיתי דורש מראה מפתה," נהמתי והמשכתי לסדר את השמלה בעוד ניסיון עקר להסתיר את החריץ בין השדיים. "אין בי שום חלק שמתקרב לתחושת נינוחות או ביטחון עצמי בתחום הזה."

קולט סובבה אותי לעברה ומשחה על שפתיי שפתון ורוד לוהט. "טוב, אם אני זו שהולכת למסיבה, את צריכה לסמוך עליי שאסדר הכול."

"אהה. אין מצב. אני תמיד עושה את הסיבוב שלי ואחר כך מסתלקת." בחנתי בחיוך את כתם השמן על הפה שלי. שפתיי נצמדו זו לזו וניסיתי להפריד ביניהן תוך כדי שאני מתבוננת בהיקסמות מרדנית כיצד הן נדבקות זו לזו.

"אז את צריכה להיות אני, ואת צריכה להיות סקסית, ואת צריכה לגרום לו להזמין אותך כדי שאוכל לחזור ולהיות האליבי שלך." היא משחה את החומר הוורוד והדביק על שפתיה, ובחנה בביקורתיות את ההשתקפות שלה.

איך ייתכן שקולט, שלובשת ג'ינס וחולצת פשתן, יכולה להיראות נשית כל כך ללא כל מאמץ, ואילו אני נראית כמו ילד מבולבל שגונב את בגדיה של אחותו ומתחפש לאישה? יש לנו אותו שיער ארוך וגלי, באדיבות אימא שלנו, ואותם ריסים ארוכים להפליא ועיניים אפורות, באדיבותו של אבא. אנחנו זהות מבחינה גנטית ובכל זאת, הגוף שלי אתלטי ומביך ואילו קולט גבוהה ודקיקה. הצחוק שלי רם ומחריד, ואילו צחוקה נשמע כמו אנחות של פֵיות בשילוב שירתם של יצורי יער קטנים. היא הולכת כמו דוגמנית־על על עקבי סטילטו, ואילו אני מתנודדת כמו תינוק שיכור על כל מה שעקביו גבוהים יותר ממגפי הקרב של דוקטור מרטינס.

זה משפיל להיות אחותה של קולט.

ולא הייתי מחליפה את זה בשום דבר בעולם.

אחותי הסתכלה על ההשתקפות שלי במראה. "את בטוחה שאת לא רוצה שאיכנס ואסדר את העניינים? את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי."

הסתכלתי עליה בגבות מכווצות. "אני יודעת שאני יכולה לסמוך עלייך, אבל אני גם יודעת שאני צריכה לעשות את החלק הזה בעצמי. התמונות שצילמת היו מבריקות לצורך התכנון אבל אף פעם לא הייתי שם, ואם אתגנב אחר כך לבית של הבחור הזה, אני רוצה ללמוד קודם את השטח."

היא נאנחה כמו אחות למודת סבל ותחבה את הסְלַיְים הוורוד לשפתיים לתוך תיק הערב הקטן וחסר התועלת התואם לשמלה. היא הושיטה לי אותו ואת ההזמנה המודפסת בצורת תבליט על גבי נייר איטלקי סופר יוקרתי, ואז שלחה אליי את מבט האחות הגדולה הקפדני שלה.

"גריי הזמין אותי כי הוא יודע שאני לא יוצאת יותר עם מק. ועכשיו, כשהוא סיים לפקח על העיצוב מחדש, הוא לא צריך לדאוג שוב שאולי הוא ירגיז את האדריכל שלו. הוא יפגוש אותך לבד ויתחיל איתך. זה מה שהוא מנסה לעשות מאז שהכרנו, אבל מק שימש כמגן שלי. החבר המתוק אך התמים שלי כבר לא בתמונה, וגריי יודע שלא אבוא הערב אלא אם כן אני מוכנה לקשר חדש. אני אומרת כאן את הדברים הברורים מאליהם כדי שתזכרי שאת לא צריכה ממש להתאמץ עם הבחור הזה. פשוט תקבעי את שעת הפגישה ואחר כך תשתדלי לא להיתקל בו יותר מדי, כדי שהוא לא יתהה למה את מתנהגת כל כך מוזר." קולט דיברה ללא כל אירוניה, וזה גרם לי להתכווץ קצת – לא הרבה, כי אני ריאליסטית.

היא בטח ראתה משהו בפנים שלי כי הטון שלה התרכך, כאילו היא מרחמת עליי. "את לא צריכה להשתדל כל כך עם בחורים. את יפה, מצחיקה וחכמה בטירוף."

חייכתי, כי היא תיארה את עצמה – והיא ידעה את זה. "וגם מגושמת ולא מגניבה, והרבה יותר טובה ממך במשחקי אסטרטגיה ובתכנון פשעים מושלמים, אז זה לפחות לטובתי." סידרתי את השמלה בפעם האחרונה, ואז נישקתי אותה על הלחי, נשיקה קולנית וגדולה עם חומר ג'לטיני, שמנוני ודביק בצבע ורוד לוהט. "אוהבת אותך, אחותי."

היא התכווצה ושפשפה את כתם השמן מלחייה בהבעת זעף. "אל תעשי שטויות."

הסתובבתי לאחור והבטתי באחותי בהבעת תדהמה. "כמו לקבוע לך דייט כדי שתוכלי לשכב עם ריצ'י ריץ', ולגנוב את הציור שהאבא החלאה שלו גנב מאימא שלנו?"

היא חייכה חיוך רחב וגרמה גם לי לחייך כשאמרה, "כן, משהו כזה."

סטרלינג גריי הוא יותר כמו אחיו הגדול של ריצ'י ריץ', זה שנושא בתואר האצולה. והתואר שלו הגיע עם בית גדול. טכנית, הבית נקרא "אחוזת המשפחה", שזה אומר שהמבנה הוא בבעלותו של האבא החלאה שלו. ובכל זאת, גריי היה זה שפיקח על כל ההיבטים של השיפוץ רחב ההיקף עבור אבא שלו, שככל הנראה בילה את רוב זמנו בחוף המזרחי.

קולט יצאה כמה פעמים עם האדריכל של גריי, וכך היא הגיעה אל האחוזה שבמחוז פריירי העתיק כבר כשנערכו השיפוצים. היא הצליחה לסייר בבית מייד לפני הביקורת אבל אז מק פגש מישהי אחרת, וכנראה דברים כמו מערך הצבת רהיטים ומערכות האבטחה השתנו מאז.

משרת לבוש מדים פתח את דלת הוויטראז' הכבדה ולקח את ההזמנה שלי. "ברוך שובך לאחוזה, גברת קולינס," הוא אמר במבטא דרומי איטי ושקט. היה מוזר לשמוע את המבטא הזה באחוזה בשיקגו, אבל הוא הוסיף גינונים לאולם הכניסה הקר.

הושטתי את ידי כדי ללחוץ את ידו של המשרת, ואז נזכרתי שאני לא אמורה לעשות משהו שימשוך אליי תשומת לב. "נעים להכי– לראות אותך שוב," אמרתי בחיוך שקולט נוהגת לקרוא לו 'מלא שיניים'. באותו הרגע נזכרתי שקולט אמרה שסטרלינג נעזר במשרת שלו למסיבות, אבל היא לא אמרה לי את שמו.

אף אחד בשיקגו לא יודע שלקולט יש אחות תאומה – ובכנות, אם לי הייתה אחות כזו, טומבוי לא מתוחכמת, גם אני הייתי שומרת את עצמי על אש קטנה. וגם אם זה לא סביר, נסעתי כל כך הרבה לצורכי עבודה שהיינו רק לעיתים נדירות באותה עיר באותה תקופה – ומעולם לא יצאנו יחד למקום פומבי. בעיקרון, היא ברוס ויין ואני באטמן, בגלל הכלל לחיים מספר שלוש מאות שלושים ושלוש של ההאקרים: תמיד תהיה עצמך, אלא אם כן אתה יכול להיות באטמן – ואז תהיה תמיד באטמן.

הבעתו של המשרת הייתה מנומסת ונעימה. "נעים לראות אותך שוב, גברתי. האם אפשר לקחת את השָׁל שלך?"

"לא, תודה," אמרתי והידקתי סביב כתפיי את השָׁל הדק מקשמיר. זה הדבר היחיד שיציל אותי מהאפשרות שהשדיים שלי יישפכו מהשמלה, לכן הוא שימש כמסכה ואוזני עטלף הכרחיות.

נכנסתי לאולם הכניסה וכמעט מעדתי למראה כל הפאר. החדר היה אלגנטי להכאיב – אריחי שיש לבנים על הרצפה וחיפוי עץ בגוונים חמים על הקירות. אח מוקפת במסגרת אבן אקזוטית, שבתוכה בערה אש אמיתית שחיממה את שני הכיסאות שהוצבו מולה בטוב טעם. זה אפילו לא חדר, זה מרחב שתוכנן להפחיד ולהרשים אורחים כדי שירגישו שמכבדים אותם בשל החסד שהורעף עליהם כשניתנה להם ההזמנה.

אף כמות של תוכניות אדריכליות לא תעשה צדק עם מרחב כזה, והייתי צריכה לזכור את יראת הכבוד שלי כדי שאתיישב ואשים לב לפרטים. להבין את הסיפור מתוך הפרטים זה משהו שאני מצטיינת בו, לכן יש לי מוח של עבריין־על – בלי נטיות של עבריין. בדרך כלל.

ידעתי שהתעכבתי באולם הכניסה יותר מדי כששמעתי את המשרת מקבל בברכה מישהו אחר. "תיכנס בבקשה, מר מוּסיד. מר גריי ישמח לראות אותך."

הסתובבתי באופן אינסטינקטיבי כדי לראות אילו אנשים נוספים הזמין גריי למסיבת חנוכת הבית, וכמעט מעדתי שוב למראה הנסיך שיצא מתוך סרט מבית דיסני שכרגע נכנס לתוך האולם. ברצינות, הבחור היה זהה לאלאדין, והוא היה יפהפה.

"תודה, מרסל. טוב לראות אותך." קולו של מוסיד נשמע בדיוק כפי שמדבר נסיך בסרטי דיסני – מבטא קל, ככל הנראה עם השכלה אירופית, וטון תרבותי ושקט.

"תרצה שאקח את המעיל שלך, אדוני?" שאל המשרת במכובדות שקטה.

מר מוסיד חייך באירוניה ומסר לידיו את המעיל שלו, ככל הנראה מקשמיר. "תקרא לי בבקשה דריוס."

שם מהודר לאיש מהודר, וחברה מעניינת עבור אדם כמו גריי.

אולי ציירתי את הבן באותם צבעים של האבא, אבל היו לי ספקות משלי בקשר לסטרלינג גריי. האיש בנה חדר ממוגן באחוזה שלו, ששטחה אלף ומאתיים מטרים רבועים, והוא אמר לאדריכל לחבר את אחד הקירות לאזעקה למניעת גנבות של יצירות אומנות. החדר הממוגן זיהה אותו כאדם עם אויבים, והאזעקה למניעת הגנבות הייתה כמעט בוודאות בשל הציור שאותו הגעתי לגנוב. אף אחד מהדברים האלה לא יגרום לי לנהוג בו בחסד.

הסתובבתי כדי להימנע ממבטו של דריוס מוסיד כשהוא נכנס לאולם, ומצאתי את עצמי מתבוננת באח האבן מרובת הפרטים והעיטורים. ניסיתי להתעלם ממנו כשהוא התקרב אליי וניצב לידי, וזה היה מוצלח בערך כמו להתעלם מאש חורכת. האיש הקרין חום, ורציתי לפתוח מניפה דמיונית כשהוא דיבר.

"האבן נראית כאילו נהרות של דם זרמו בתוכה. קצת מטריד, לא?"

הסתובבתי כדי להתבונן בו, ואני די בטוחה שהפה שלי נפער והשלים את הבעת המה לעזאזל? שהייתה פרושה על פניי.

הנסיך מסרטי דיסני נאנח כשראה את פניי. "גם אני, ללא ספק, מפני שהבחנתי במשהו מורבידי כל כך. נכון. אז עדיף שאיכנס," נראה שהוא מדבר לעצמו, "לפני שהיא תגרש אותי מהשטח."

"שיחות עם עצמך לא יסייעו לתחושה האינטואיטיבית בקשר לרוצחים סדרתיים," אמרתי, כי אני עדינה כמו פיל בחצאית בלט ורודה.

הוא לא ברח. נראה שהפתעתי אותו, וזה היה חידוש. בדרך כלל אני מעוררת משהו שקרוב לפחד עם היבט של שימור עצמי. גברים בדרך כלל מוּעדים לזה, כנראה מפני שאני דומה כל כך לאחותי במבט ראשון, מה שלא מכין אותם לדברים הבלתי הולמים לחלוטין שאני אומרת.

נראה שהוא ממש בחן אותי באותו רגע, והמבט שלו עורר אצלי פרפרים מיוזעים. החלטתי שהם קיימים כי אצלי לא מתעוררים פרפרים פשוטים, מרפרפים, נשיים, כמו שקורה אצל רוב הנשים הסטרייטיות כשחתיך הורס שם אליהן לב. הפרפרים שלי פרפרו חזק כל כך, עד שהתעוררה בי בחילה קלה, והיא הובילה באופן בלתי נמנע להזעה קלה. לפיכך, פרפרים מיוזעים.

"אני יכול לציין שמעולם לא קראתי לעצמי בשם פרשס1, אם זה עוזר," הוא אמר בקולו הנמוך, עם המבטא, שגרם למנוולים הקטנים לחבוט חזק יותר בכנפיהם.

"אני לא יודעת, אתה יותר 'פרשס' של בופאלו ביל2, או 'פרשססס' של גולום3? משום שזה עשוי לקבוע את מקדם הקריפיות שלך." אני ממש זקוקה לעזרה. השטויות שפלטתי בפניו של בן מלוכה מקסים כזה מבית דיסני היו מזעזעות, ואם המבט של המבוכה על פניו היה אינדיקציה כלשהי, מר דריוס מוסיד היה במרחק שלושים שניות מתירוץ מנומס ונסיגה חטופה. לכן הקדמתי אותו.

"מצטערת, נזכרתי שאני חייבת להשתין." הו, זה הרבה יותר טוב. הבעת פניו השתנתה ממבוכה לשעשוע, ואני הצמדתי את שפתיי זו לזו כדי להימנע מהעלאת רמת ההשפלה לדרגה אפילו יותר גבוהה. "תסלח לי, בבקשה."

מיהרתי לאורך המסדרון לעבר קולות של שיחה, ותהיתי אם הצחוק שאני שומעת מגיע מאחוריי או מלפניי. אני בהחלט לא מתאימה לחברה מנומסת, וּודאי שלא לחברה יפה, עשירה, מהמעמד הגבוה. נכנסתי לאולם הקבלה, שהיה בגודל אולם נשפים, במחשבה שאוכל ללכת לאיבוד בתוך הקהל, ואז עצרתי בחריקת בלמים. טיפוסים של נברשות – מאלה שנוטפים מהם דברים נוצצים ושהצחוק שלהם נשמע כמו צלצולים – מילאו את החדר. זה גזע מיוחד של אנשים שמפטפטים בקלות, צוחקים בכל הרגעים הנכונים ומתנועעים בחינניות מקבוצה לקבוצה, כמו חברים טובים. הרגשתי שהרגליים שלי משתרשות בשטיח המשי העבה, שהיה מכוסה בדגם אלגנטי של שיחי גפן ונראה יקר מכדי לדרוך עליו.

ואז, כמו תמיד, הדמיון שלי נכנס לפעולה. דמיינתי קיסוס מטפס על פני השטיח, נכרך סביב הקרסוליים שלי, ומרתק אותי למקומי. ומכיוון שהדמיון שלי משכנע כל כך, התחלתי להרגיש עלי משי משתרגים סביב רגליי. דמיינתי קוצים מְנִצִּים מתוך הצמח כדי לדקור את עורי ולשלוח רעלן עצבי קטלני במעלה הוורידים שלי כדי לשתק את ריאותיי, עד שהיעדר האוויר יגרום לי לאובדן הכרה ולנפילה על הקרקע, ואז הקוצים יקרעו את השמלה הוורודה של קולט ויעיפו את השדיים שלי מתוכה, על פני השטיח כולו.

"את לא נושמת," אמר הנסיך מסרטי דיסני בשקט באוזני.

אוי לא, לא, לא, לא, לא! ממש ניסיתי להדק שוב את שפתיי כדי לעצור את המילים, אבל השפתיים נפרדו זו מזו והמילים חמקו מרצונן וחלפו על פני כתם השמן הוורוד. "ודאי שלא. הרעלן העצבי מהקיסוס המטפס הקטלני סביב הקרסוליים שלי תקף את הריאות שלי, ואני בטוחה שנותרו לי רק עוד כמה רגעים לחיות," אמרתי.

בקול רם.

אחותי שונאת את זה אצלי. היא התייאשה מהדמיון שלי כי היא די בטוחה שאני מקרה לא מאובחן של תסמונת טורט – אף על פי שאנחנו זהות לגמרי מבחינה גנטית – והשילוב הזה מוביל, באופן בלתי נמנע, לפנטזיות טיפשיות ולא מסוננות שנפלטות בתדירות מפחידה.

השתיקה שמימיני הייתה מחרישה למשך כמה רגעים, ואז צחוק נמוך שלח את הפרפרים המיוזעים שלי למעוף מטורף.

"זה חתול," הוא גרגר.

חתול?

חתול גרגר? לא, האיש גרגר. אנשים לא מגרגרים, לא?

הפעלתי מתג שביצע תפנית במסלול המחשבות שלי, והחזרתי אותו בכוח למציאות. הקיסוס המשיי שדמיינתי אותו נכרך סביב קרסוליי היה, כמובן, חתול אמיתי שהתפתל סביב רגליי.

"ידעתי," אמרתי, "אבל גרגרת כשאמרת את זה. אתה קרוב משפחה?"

"של החתול?" דריוס מוסיד הקיף אותי והסתכל על פניי. הפרפרים המיוזעים נותרו מרחפים במקומם, באמצע הרפרוף. חייכתי מפני שבאותו רגע הם לא עוררו בי בחילה, וזו כבר סיבה למסיבה.

אבל נראה שדריוס חשב שהחיוך שלי נועד לו, והחיוך האיטי שהוא חייך בתשובה החזיר מייד את הרפרופים. "אל תעשה את זה," אמרתי בפנים זועפות.

"לא לחייך?" מבט של מבוכה עמעם את החיוך והפך אותו למשהו שהפרפרים יכולים להתמודד איתו.

הנהנתי ומייד אמרתי, "תודה. הפרפרים המיוזעים גרמו לי קצת בחילה."

וכדי להבהיר, תמיד הייתי מודעת לחלוטין שאני נשמעת כמו משוגעת כשאני מדברת במצבים כאלה. הבעיות היו: א. לא אכפת לי. ב. בדרך כלל אין לי הרבה מה להגיד בעניין. המסנן שבין המוח לפה שלי תמיד היה מאופיין בחורים גדולים, במקרה הטוב, אבל הוא נעלם לגמרי כשמעורבים בעניין פרפרים מיוזעים.

ההבעה של הנסיך מסרטי דיסני החלה להשתנות, להפוך למשהו מוכר יותר. פנים שאומרות, "זאת פסיכית לגמרי" ומתחילות לחפש את היציאה הקרובה. ועד כמה שהיה נעים להביט בפניו היפות, לא היו לי זמן או תשומת לב לפרפרים מיוזעים או לנסיך מסרטי דיסני. אני צריכה לסייר בבית, לפתות את הבעלים ולמצוא את החדר הממוגן. עטיתי חיוך מקסים – קולט אומרת שעם החיוך הזה אני נראית מוזרה – וחיכיתי שהוא ימצא תירוץ כדי לברוח.

מאנגלית – יקיר, יקר ערך.

הכלבה של הרוצח הסדרתי מתוך הסרט שתיקת הכבשים.

הטבעת מתוך הסרט שר הטבעות.

המלצות נוספות