חטאי אבות - על כנפי החטא א'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חטאי אבות - על כנפי החטא א'
מכר
אלפי
עותקים
חטאי אבות - על כנפי החטא א'
מכר
אלפי
עותקים

חטאי אבות - על כנפי החטא א'

4.3 כוכבים (134 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
5559מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

"אפלולי, סקסי, לוהט וסוחף בטירוף. ספר מושלם, אני מחכה בקוצר רוח לקרוא עוד!"
- שיבון דייוויס – מחברת רבי־המכר של היו־אס־איי טודיי והוול סטריט ג'ורנל

***

"שמישהו יביא לי עכשיו את ההמשך של הדואט וכמה שיותר מהר! מדוקס וייט כבש את ליבי ואת נשמתי – אני כרוכה סביב האצבע הקטנה שלו עד לרגע שבו אזכה לקרוא עליו שוב."
- רומנטיק ראש בלוג

***

מדוקס וייט – המכונה מאד דוג – מתעב כל דבר הקשור בשם ויטיאלו, ובצדק.
כילד הוא היה עד לטבח האכזרי שביצע הקאפו של המאפיה האיטלקית, מסע הרג קטלני שהביא למותו של אביו וכמה מאנשיו.
מדוקס גדל אצל דודו, נשיא מועדון האופנוענים טרטרוס, והוא מיועד לרשת את מקומו. המועדון שלהם קוצר הצלחות בשטח, אבל כדי לנחול ניצחון מוחץ עליהם להשמיד את האימפריה של לוקה ויטיאלו.
והרי אין דרך מוצלחת יותר לעשות זאת מאשר לחטוף את הנסיכה המפונקת לבית ויטיאלו, לחרב את נפשה, ולגרום לאביה ליפול על ברכיו ולהתחנן לרחמים.

מרצ'לה ויטיאלו – הידועה גם בתור הנסיכה המפונקת של ניו־יורק – גדלה בכלוב של זהב. כשאבא שלך הוא האיש שכל העיר רועדת מפניו, אנשים מתייחסים אלייך ביראת כבוד.
מרצ'לה מיועדת להינשא לאחד מבני הבכירים בפמיליה, אבל נמאס לה שכולם שמתייחסים אליה כאל בובת חרסינה שאסור להתקרב אליה. היא ממורמרת ומלאת כעס על החיים שכפתה עליה משפחתה, עד לרגע שבו כל מה שהיה מובן מאליו בעיניה נגזל ממנה באחת.
במקום שבו היא נמצאת עכשיו, שמה אינו נאמר בכבוד אלא מביא לה כאב והשפלה קשה.
כשאת גדלה במגדל השן, הנפילה עמוקה וכואבת פי כמה.
חטאי אבות נוהגים לחזור ולהתנקם בדורות הבאים... ובני השושלת עלולים לשלם עליהם את המחיר בדם, סבל ודמעות. 

***

על כנפי החטא – כרך א', מגולל את סיפורם של מדוקס וייט ומרצ'לה ויטיאלו. מה שמתחיל כסיפור פוצע על אובדן ונקמה, מתפתח לרגש שאף אחד מהגיבורים לא צפה.
מה יגבר לבסוף? השנאה או האהבה?
קורה ריילי זכתה בפרסים רבים על עבודתה וספריה התברגו לרשימות רבי־המכר המובילות של אמזון ושל היו־אס־איי טודיי. עד כה תורגמו לעברית סדרות המאפיה המצליחות: נולדו לדם וקאמורה קרטל, וכן הספרים: לוקה ויטיאלו, פיתוי מתוק, כמיהה שברירית ושלמה בין הסדקים.

פרק ראשון


 
מדוקס

בן חמש

הצטנפתי על רצפת המועדון וסובבתי בקבוק בירה ריק. כפות ידיי היו דביקות. כשקירבתי את אצבעותיי לפי כדי לטעום, שפתיי התעוותו. טעם מר ורקוב התפשט בלשוני ודבק בחניכיים ובגרון שלי. אף על פי שירקתי, הטעם המעופש לא נעלם.
החדר התמלא עשן בגלל הסיגריות והסיגרים, והאף שלי גירד מעט ולפעמים אפילו הנזלת הייתה מנוקדת בשחור.
המשכתי לסובב את הבקבוק. לא היו לי כאן עוד צעצועים. כל הצעצועים שלי היו אצל אימא. אבא אסף אותי אתמול והם צרחו זה על זה כמו תמיד. אבא העיף לאימא סטירה והשאיר טביעת יד אדומה על הלחי שלה. מאז הוא במצב רוח גרוע. תמיד התרחקתי ממנו במצבים כאלה. עכשיו הוא צרח על מישהו בטלפון.
פופ, המשנה שלו, תמיד שיחק איתי משחקים, אבל עכשיו הוא ישב בבר עם אישה בלונדינית והתנשק איתה. שאר האופנוענים התגודדו סביב השולחן ושיחקו קלפים. הם לא רצו שאפריע להם. אחד מהם הדף אותי ונפלתי על הישבן בנחיתה כואבת כשביקשתי לצפות בהם.
צעדים רועמים התקרבו. הדלת למועדון נפתחה ואחד המועמדים נכנס פנימה בעיניים פעורות לרווחה. ״לימוזינה שחורה!״
כולם זינקו כאילו המילים היו צופן סודי. ראשי הסתובב אל אבא שנבח פקודות ורוק ניתז מפיו. לא הבנתי מה הבעיה במכונית שחורה. זעקה נשמעה, צורמנית ואז מגרגרת. הבטתי שוב אל הדלת ואחד המועמדים נפל קדימה כשגרזן נעוץ בעורפו. ראשו היה מפולח כמו אבטיח בשל. שמטתי את הבקבוק ועיניי נפערו. גופו נפל ארצה ודם ניתז לכל עבר כשהגרזן נשר מראשו והשאיר פצע עמוק בגולגולת, עד שראיתי חלקים ממוחו. בדיוק כמו אבטיח, חשבתי שוב.
אבא מיהר אליי ותפס את זרועי בכאב. ״תתחבא מתחת לספה ואל תצא! אתה שומע?״
״כן, אדוני.״
הוא דחף אותי אל הספה האפורה הישנה ואני צנחתי על ברכיי וזחלתי מתחתיה. עבר הרבה זמן מאז שניסיתי להידחס מתחת לספה וכבר בקושי הצלחתי לבצע את המשימה. לבסוף נשכבתי על הבטן מול דלת הכניסה ומול החדר. איש ענק עם עיניים פראיות הסתער פנימה עם סכין ואקדח בידו. עצרתי נשימה כשהוא נכנס בשאגה של דוב זועם. הוא נעץ את הסכין שלו באיש הכספים של אבא שהושיט יד לאקדחו. מאוחר מדי. הוא נפל קדימה, קרוב מאוד לספה. עיניו הגדולות ננעצו בי בשעה שדם נקווה לשלולית תחת ראשו. התרחקתי כמה סנטימטרים אבל קפאתי מייד מחשש שכף הרגל שלי תבלוט. הצרחות הלכו וגברו כל כך, עד שהצמדתי את כפות ידיי לאוזניי וניסיתי לאטום אותן. עם זאת, לא יכולתי להסיט את המבט מהמתרחש. האיש הזועם תפס את הסכין והשליך אותו על פופ. היא פגעה בו ישירות בחזה ופופ נפל לאחור כאילו השתכר יותר מדי. אבא מיהר אל מאחורי הבר עם שני מועמדים. רציתי להסתתר שם איתו. רציתי שיעודד אותי, גם אם הוא לא נהג לעשות דברים כאלה. האיש ירה בידו של חבר מועדון והושיט יד לאקדח שנפל. למרות כפות הידיים שכיסו את אוזניי, שמעתי יריות וחבטות עמומות שגרמו לי להתכווץ בכל פעם.
האיש הזועם המשיך לירות אל הבר עד שלבסוף הכול השתתק. האם לאבא ולמועמדים אזלה התחמושת? עיניי נעו אל הנשקייה בקצה המסדרון. אחד המועמדים זינק מאחורי הבר, והאיש רדף אחריו והניף את הגרזן על גבו. עצמתי עיניים בכוח ונשמתי ברטט. שלולית דמו של איש הכספים התפשטה והתקרבה אליי עד שהחלה להיספג בשרווליי. הפעם לא העזתי לזוז, גם לא כשהדם הרטיב את בגדיי וכיסה את אצבעותיי הקטנות. עוד שניים מאנשיו של אבא נכנסו וניסו לעזור, אבל האיש הזועם התנהג כמו דוב כעוס. קפאתי במקומי, אבל הקשבתי לצרחות הכאב והזעם. צפיתי בסדרת גופות צונחות ארצה זו אחר זו. ראיתי המון דם בכל מקום.
אבא זעק כשהאיש גרר אותו מהבר. קמתי מייד כי רציתי לעזור לו, אבל עיניו נורו אליי והזהירו אותי להישאר במקום. עיניו של האיש הרע עקבו אחרי מבטו של אבא. פניו הזכירו מפלצת — מכוסות בדם ומעוותות מרוב זעם. הורדתי את ראשי ופחדתי מכך שהוא ראה אותי. הוא המשיך לגרור את אבא לעבר כיסא.
ידעתי שאסור לי להמרות את פיו של אבא, לכן נשארתי קפוא במשך פרק זמן שנדמה כמו ימים שלמים אך כנראה ארך דקות ספורות. האיש הרע החל לפגוע באבא ובמועמד שהיה עדיין בחיים. לא הייתי מסוגל להמשיך לצפות בהם ולכן עצמתי את עיניי חזק כל כך, עד שהרקות שלי פעמו. הצמדתי את מצחי לזרועותיי. חזי וידיי היו חמימים מרוב דם ומכנסיי היו חמימים גם הם מפני שהשתנתי בהם. הכול הצחין משתן ומדם. אני עצרתי את נשימתי, אבל החזה שלי כאב ונאלצתי לנשום עמוק. התחלתי לספור את השניות, ניסיתי לחשוב על גלידה ועל בייקון צלוי ועל פאי הלימון של אימא, אבל הצרחות היו קולניות מדי. הן הדפו את כל הזיכרונות מראשי. עיניי נמלאו דמעות כשהבטתי סביבי. ראיתי בכל מקום צבע אדום וחתיכות עור. הצטמררתי והקאתי, ואז קפאתי מחשש שהאיש הרע עדיין בסביבה ועלול להרוג גם אותי. לא רציתי למות. התחלתי לבכות אבל מיהרתי לנגב את הדמעות. אבא שנא דמעות. למשך זמן מה הקשבתי להלמות ליבי שרעמה באוזניי ורטטה בעצמותיי, עד שהרגשתי רגוע יותר והראייה שלי הפכה צלולה.
לבסוף, חיפשתי את האיש סביבי ולא ראיתי אותו בשום מקום. דלת הכניסה הייתה פתוחה, אבל המשכתי לחכות הרבה זמן לפני שזחלתי מתחת לספה. אף על פי שהבגדים שלי היו מלוכלכים בשתן ובדם והגוף שלי זעק למזון ולמים, לא יצאתי. עמדתי במקום וסביבי הגופות המרוטשות של הגברים שהכרתי כל חיי, גברים שהיו הדבר הכי קרוב למשפחה נורמלית מבחינתי. בקושי זיהיתי אותם מרוב שגופותיהם הושחתו.
הגופה של אבא הייתה במצב הגרוע ביותר. לא זיהיתי את פניו. רק הקעקוע על צווארו — גולגולת יורקת אש — העיד שמדובר בו. רציתי להיפרד ממנו, אבל לא העזתי להתקרב למה שנשאר מגופתו. הוא נראה מבעית. לבסוף יצאתי בסערה ולא הפסקתי לרוץ עד שהגעתי לביתו של איש הכספים, שם הייתה אשתו. ביקרתי אותה כמה פעמים בעבר והיא אפתה בשבילי עוגיות. כשראתה אותי מכוסה דם, היא הבינה מייד שקרה משהו איום ונורא.
״הם מתים,״ לחשתי. ״כולם מתים.״
היא ניסתה להתקשר לבעלה, ואז לאבא ולשאר האחים מהמועדון, אבל אף אחד לא ענה. לבסוף, היא התקשרה לאימא שלי ורחצה אותי בזמן שחיכיתי שיאספו אותי.
כשאימא הגיעה לבסוף, היא נראתה חיוורת כסיד. ״קדימה, אנחנו צריכים לזוז.״
היא נטלה את ידי.
״מה עם אבא?״
״אנחנו לא יכולים לעזור לו יותר. ניו־יורק היא לא מקום בטוח בשבילנו עכשיו. אנחנו צריכים לעזוב, מדוקס, ואסור לנו לחזור.״ היא גררה אותי אל הפורד מוסטנג הישנה שלנו והושיבה אותי במושב הנוסע. המכונית הייתה עמוסה בתיקים.
״אנחנו עוזבים?״ שאלתי בבלבול.
היא סובבה את המפתח בסוויץ'. ״לא הקשבת לי? אנחנו חייבים לעזוב לתמיד. הטריטוריה הזאת כבר לא שייכת לטרטרוס. אנחנו עוברים לגור עם דוד שלך בטקסס. זה יהיה הבית החדש שלך.״

***
אימא שלי התקשרה מייד לדוד ארל וביקשה עזרה כי לא היה לה כסף, אף על פי שאבא תמיד נתן לה גם כשהם רבו וכבר לא גרו יחד. ארל הסכים שנגור אצלו ולכן עברנו לטקסס. לבסוף, אימא התחתנה עם ארל והם הביאו יחד את אחי גריי.
טקסס הפכה לביתי הזמני וליבי תמיד ביקש לחזור למקום שבו נולדתי. רציתי לממש את מורשת אבי ולדרוש נקמה.
לא חזרתי לניו ג'רזי במשך שנים רבות אבל כשחזרתי סוף כל סוף, הייתה לי מטרה אחת בלבד — לרצוח את לוקה ויטיאלו.

מרצ'לה

בת חמש 


ישבתי על שולי המיטה ורגליי התנודדו. מבטי היה נעוץ בדלת וחיכה שהיא תיפתח. השעה כבר הייתה שבע. אימא תמיד העירה אותי בשעה הזאת. בשבע ודקה התחלתי לרדת מהמיטה. האם אימא תאחר היום?
לא יכולתי לחכות יותר.
ידית הדלת ירדה וקפאתי. התיישבתי על המזרן וצפיתי בראשה של אימא מגיח פנימה. כשראתה אותי, פניה אורו והיא חייכה. ״כמה זמן את כבר ערה?״
משכתי בכתפיי וירדתי מהמיטה.
אימא פגשה אותי באמצע הדרך וחיבקה אותי חזק. ״יום הולדת שמח, מתוקה.״ התפתלתי בחיבוקה כי השתוקקתי לרדת אל הסלון. התנתקתי ממנה ושאלתי, ״אפשר לרדת עכשיו? יש מסיבה?״
אימא שוב צחקה. ״עדיין לא, מרצ'י. המסיבה תהיה מאוחר יותר היום. עכשיו רק אנחנו כאן. בואי, נראה אילו מתנות קיבלת.״
אחרי רגע קצר של אכזבה, אחזתי בידה של אימא וירדתי אחריה במדרגות. לבשתי את כותונת הלילה הוורודה והמפונפנת שבה הרגשתי כמו נסיכה. כשירדנו במדרגות, אבא חיכה במבואה והרים אותי עוד לפני שהגעתי למדרגה האחרונה כדי לנשק את לחיי. ״יום הולדת שמח, נסיכה.״ הוא הרים אותי מעל לראשו ונשא אותי אל הסלון. הוא היה מקושט בבלונים ורודים וכחולים, בזר שעליו נכתב יום הולדת שמח, ונזר זהב היה מונח על השולחן לצד עוגה ורודה ענקית עם חד־קרן. על שולחן אחר חיכתה ערמת מתנות עצומה. כל המתנות היו עטופות בנייר ורוד וזהוב. מיהרתי לעברה. ״יום הולדת שמח!״ צרח אמו ורץ סביב השולחן בניסיון לגנוב את ההצגה.
״המתנות מאיתנו ומהדודות והדוד שלך,״ אמרה אימא, אבל הקשבתי רק בחצי אוזן בעודי מתחילה לקרוע בלהיטות את העטיפות מכל המתנות.
קיבלתי כמעט את כל מה שביקשתי. כמעט.
אבא ליטף את ראשי. ״תקבלי עוד מתנות היום במסיבה.״
הנהנתי וחייכתי. ״אני אהיה הנסיכה.״
״את תמיד הנסיכה.״
אימא נעצה באבא מבט שלא הבנתי.

***
כעבור כמה שעות הבית היה עמוס בחברים ובבני משפחה, נוסף לגברים שעבדו אצל אבא. כולם הגיעו כדי לחגוג איתי. לבשתי שמלת נסיכה, חבשתי כתר על ראשי, ונהניתי מכך שכולם הביאו לי מתנות ובירכו אותי ושרו לי שירי יום הולדת. מגדל המתנות היה גבוה ממני פי שלושה. בשעת לילה מאוחרת, כשעיניי נעצמו כל הזמן, אבא נשא אותי אל חדרי. ״אנחנו צריכים ללבוש את כותונת הלילה שלך,״ הוא מלמל והניח אותי על המיטה. נאחזתי בצווארו ונענעתי את ראשי במרץ. ״לא, אני רוצה ללבוש את שמלת הנסיכה שלי. ולחבוש את הכתר,״ הוספתי לאחר פיהוק.
אבא צחק. ״את יכולה ללבוש את השמלה אבל הכתר ממש לא נוח.״ הוא הסיר אותו בעדינות מראשי והניח על השידה.
״אני עדיין נסיכה בלי כתר?״
״את תמיד תהיי הנסיכה שלי, מרצ'י.״
חייכתי. ״תחבק אותי עד שאירדם?״
אבא הנהן ונשכב במבוכה לידי. רגליו נתלו מהמיטה הקצרה מדי. הוא עטף אותי בזרועו ואני השענתי את לחיי על חזהו ועצמתי עיניים. אבא שלי היה האבא הכי טוב בעולם. ״אני אוהבת אותך, אבא. אני לעולם לא אעזוב אותך. אני אגור איתך ועם אימא לנצח.״
אבא נישק את הרקה שלי. ״גם אני אוהב אותך, נסיכה.״

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
134 דירוגים
76 דירוגים
32 דירוגים
17 דירוגים
4 דירוגים
5 דירוגים
7/3/2024

מושלם

2
15/12/2023

ספר ממש טוב, אהבתי את קצב ההתקדמות המהיר ואת כל הקשיים שהיו. כיף להמשיך לקרוא על הפמליה ועל לוקה ואריה, ממש סגירת מעגל.

1
23/10/2023

הספר הכי יפה שלה בפערררר אמן אהבת חיייייייייי שיתחתן איתי

1
22/1/2025

ספר כיפי!! אין על הכתיבה שלה!

7/8/2024

הכל נכון

24/7/2024

ממש אהבתי את הספר הם מושלמים ביחד לראות שיש גבר שלא מפחד מלוקה ויטיאלו זה פאקינג פלקס😍😍

19/7/2024

וואוווו בנות שמתלבטות רוצו לקנותתתת את כל הסדרה תקנו!!! אני אישית סיימתי את הסדרה! מחכה לקרוא את טירוף והרס החדש שיצא. בקיצור ספרי מאפיה מעוליםםםם לבנות שאוהבת זה טיללללל

20/11/2023

מווווושלללם

14/11/2023

איזה כיף לחזור שוב לפמיליה ועכשיו לדור הבא!! אהבתי שבאמצע גם יש נקודה קצרה מלוקה עפה לחלק ב!💃

20/9/2023

קורה מדהימה כמו תמיד וסחפה אותי לתוך הסיפור

21/8/2023

ישר עוברת לספר הבא!!!!

16/8/2023

מאוד אוהבת ממשיכה לספר הבא 💜

12/5/2023

קורה ריילי עושה זאת שוב עם סדרת ספרים נוספת שלא מהעולם הזה❤️

1/4/2023

מקסים כמו כל הסידרה. יש כמה קטעי אלימות אופייניים למאפייה אבל סיפור האהבה ביניהם גובר על כך מעניין מה בהמשך

10/3/2023

מהמם

20/10/2022

כרגיל קורה ריילי יודעת איך עושים זאת. ממשיכה לספר הבא.

11/10/2022

ספר מעולה כרגיל

24/9/2022

מעולה. מחכה לקרוא את ההמשך!!

7/9/2022

אהבתי ברמות מטורפות!! ממליצה בחום לקרוא! פתיחה נדירה לסדרת חטאי האבות❤️

29/8/2022

אהבתי מאוד! כתיבה מצוינת של קורה כמו תמיד!

25/8/2022

ספר מעולה כתוב בצורה קולחת אהבה,פשע, מתח נהנתי מהספר ממשיך לספר הבה בדואט.

23/7/2022

מעולה!!

3/7/2022

וואוו מדהים, מחכה להמשך❤️❤️

11/4/2022

מהמם כמו תמיד מחכה לקרוא את חלק ב

14/3/2022

מושלםםםםם , רק מעצבן שמדוקס מוותר הרבה בשבילה ותמיד כיף לקרוא על לוקה אהובי שמחתי שהיא נתנה לו במה קטנה.

11/3/2022

נדיר!

18/2/2022

מה אני אגיד שלא אמרתי קורה ריילי בכל ספרי המאפיה מעולה ואין אף אחת שמתקרבת ברמה לספרים שלה. לעיניינו … ספר מעולללללללה

9/2/2022

יפה כמו תמי קורה אלופה

29/1/2022

אהבתי.חלק שני לטעמי יותר יפה

19/1/2022

מעולה. כמו כל ספריה של ריילי כתיבה קולחת סיפור מעניין וקצבי אהבה בלתי אפשרית ודמויות מורכבות וסקסיות. תענוג

17/1/2022

יפה

8/1/2022

ספר על אשה חזקה וגבר שעושה הכל בשבילה. כולל בגידה. מרענן. ספר של קורה ריילי, תמיד טוב.

8/1/2022

אני מודה ומתוודה שבהתחלה הייתי קצת מבואסת מהספר. את דמותה של מרצ'לה לא אהבתי מהרגע הראשון בה הוזכרה בספרים. מרצ'לה נשמעה לי כמו נסיכה מפונקת שחיה בבועה ורודה, דמות רדודה וחסרת ייחוד. אבל- ככל שקראתי דווקא התחברתי אליה יותר. מה אפשר לכתוב על הספר? קורה ריילי היא קוסמת. אני קראתי כל ספר וספר שלה שתורגם לעברית ומעולם לא התאכזבתי. גם הפעם לא. היא סופרת נהדרת ועולם המאפייה שיצרה פשוט מרתק ומסעיר (עושה חשק למצוא בעל איטלקי). ספר מעולה.

6/1/2022

מעולה כמו תמיד אצל קורה ריילי

5/1/2022

מהמםםםםםםםם

5/1/2022

ממש ממש כיף

3/1/2022

ווואווווו!!! מהפנט

3/1/2022

מהממם ❤

2/1/2022

וואווו מושלם !!! קורה ריילי חד משמעי אחת ויחידה👑

2/1/2022

ספר מעולה כמו כל הספרים של קורה ריילי עוברת לחלק השני 👄👄👄👄👄👄👄♥️♥️♥️♥️🔥🔥🔥🔥🔥🔥🔥

2/1/2022

כרגיל, קורה ריילי במיטבה! עפה לספר ההמשך...

2/1/2022

קורה ריילי אף פעם לא מאכזבת, כיף לפגוש שוב דמויות מספרים אחרים

1/1/2022

פצצה כמו כל הספרים של קורה ריילי!

1/1/2022

מעולה!! קורה ריילי עושה זאת שוב..

1/1/2022

נפלא, נהנתי מכל רגע

1/1/2022

ואוווו ללא ספר קורה ריילי לא אכזבה גם בספר הזה ספר מדהים וממכר

31/12/2021

הספר מדהים ומדוקס מושלם 😍

20/4/2025

נחמד מאוד.

15/11/2024

הספר היה מאוד נחמד סוף לא סגור אבל נקרא אותו בחלק ב' נהניתי לקרוא אותו העלילה ממש יפה ואפילו שהסוף לא סגור זה היה סוף יחסית נחמד ואהבתי מאוד את הספר !

13/11/2024

אהבתי מאוד. לא התחברתי כל כך לספרים של משפחת ויטאלו, (לעומת הספרים הראשונים של פאלקון) אבל הספר הזה היה טוב בהתחלה החטיפה הזכירה לי את הספר של רמו וסרפינה, והתבאסתי ששוב העלילה חוזרת על עצמה. אבל ככל שהמשכתי לקרוא פשוט התמגנטתי. לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים. הבגידה של מדוקס ב״אחים״ שלו כביכול הייתה לי קיצונית מידי, במיוחד שזה קרה בגלל מישהי שרצה דרכה לנקום באביה. איך הוא יכול לשנוא עד מוות את לוקה, ופתאום לוותר על הנקמה שלו בקלות כזאת אחרי כל השנים.

21/10/2024

וואו כןןןןן ארי זה טובבב

14/4/2024

אהבתי מאוד את דמותה של מרצ׳לה והבית לפגוש שוב דמויות אהובות

17/9/2022

ספר מעולה הכתיבה של קורה ריילי סוחפת קצת היה לי מוזר הקטע שהוא החליט לסגוד לה כל כך מהר ועל סמך כלום חוץ מזה שהיא יפה חסר עומק

4/7/2022

כן...קצת מאכזב...לא התחברתי למדוקס...נהניתי מהאיזכור של לוקה ואפילו של מתאו וגם של גראול...אני אמשיך לקרוא את הספר השני אבל - הספרים הקודמים בסידרה היו הרבה יותר מוצלחים...מבחינת כוכבים - לא יותר מ- 3.5 כוכבים...

9/6/2022

נחמד מאוד

13/3/2022

מצויין כמו כל ספריה של קורה ריילי, והלוואי ויתרגמו כל אות שהיא כותבת... אבל, היתה חסרה התייחסות להתאהבות שלהם. בבת אחת - אהבה, לא היתה בניה של הרומן והתגלות בדדית של דברים שכובשים את הלב, בטח עבור מהפך שהדמות הגברית עוברת...

9/3/2022

חמוד. פחות טוב מהספרים הקודמים של קורה, אבל מעביר את הזמן בכיף. ממשיכה לספר השני

7/3/2022

לקורה ריילי היו ספרים יותר יפים מזה אבל גם זה נחמד לא כמו הקודמים שהיו וואוווו פיצוץ

7/2/2022

אני מאוד אוהבת את הספרים של קורה ריילי ולכל לא היססתי לקנות את הספר. הספר מותח ומעניין, אין בו סיפור אהבה מתקתק בדיוק ההפך.

15/1/2022

הספר הזה יותר טוב מארבעת הספרים האחרונים שלה אבל עדייןןן, היא לא מכירה את הנושא הזה שאסור לעשות בחיים ספרים על 'הילדים של...' זה תמיד פחות טוב!! והספר הזה היה פחות טוב! בקיצור לא סיימתי את הספר השני שלו (אולי בהמשך החיים;) כי הוא פשוט היה קיטשי כזה מידי ואובר 'מוצי מוצי אני אוהב אותך'. כיאלו דמייני את כל הסוף של הספר (שאין לי מושג אך זה קרה שפתאום הוא ליטרלי איבד את הביצים שלו והתאהב בה ללא סיבה מוצדקת לפחות ) אז ככה כל הספר , גם אם מטאור יפול עליו יגיד לו תגיד אתה לא אוהב אותה הוא יגיד שהוא כן,פוצי מוצי נסיכה. פוצי מוצי = עצבים לפחות. (אין בעיה עם קיטשי ,יש בעיה עם אובר קיטשי) אולי הייתי ממליצה לקורא את הספר הראשון אבל ספר הבאה תוותרי ופשוט זהו. בשורות משמחות שיהיה עלינו לטובה עם ספר נדיר של קורה. אמן.

9/1/2022

היו לה יותר טובים, הסיפור נחמד אבל מתקדם מהר מדי ולכן לא כל כך אמין. מה גם שהוא היחידי שהקריב למענה וזה קצת ביאס.. סך הכל, ספר טוב

5/1/2022

אוהבת מאוד את הספרים של קורה

4/1/2022

חביב, קראתי טובים יותר..

4/1/2022

הספרים הראשונים בסדרה על לוקה מתיאו רמו וכו׳ היו נפלאים . והספרים האחרונים היו גרועים והיה נראה שקורה ריילי פשוט איבדה את היכולת בדואט הזה סוף סוף קורה ריילי חוזרת לסגנון של הספרים הראשונים עם עלילה יפה ומעניינת, הדבר היחיד שפוגם היא ההתנהגות של הגיבור בספר השני שהפך לטיפוס חלש

1/1/2022

סה״כ ספר לא רע למרות האהבה שפתאום פורחת בין הדמויות קראת מהר מידי ככה פתאום.

31/12/2021

יפה! אבל הציפיות היו יותר גבוהות...

25/10/2024

נחמד, אבל לא ברמה של הספרים האחרים

15/3/2024

אני אוהבת את הכתיבה שלה, ספר יפה אך צפוי כלומר אין מתח

21/5/2023

ספר לא טוב של קורה ריילי אני ממש אוהבת אותה אבל הדמות של מרצ'לה מרגיזה אותי והיו גם חלקים מרוחים בטרוף ולמרות הביקורת שלי אני עדיין אומרת שקורה יודעת לכתוב ולכן אמשיך לחלק הבא בתקווה שישתפר

11/3/2023

קורה רוקמת סיפורי המאפיה.. לא ברור למה לא סיימה את הסיפור שלהם בספר אחד. לכן 3 כוכבים

9/8/2022

אל יודעת למה אבל לא ממש אהבתי משהו לא מסתדר לי בספר הזה

25/5/2022

האמת ספר מאכזב. מרגיש שהיא מתחילה למחזר עלילות במורה מעט שונה. גם האופי של שניהם לא מעניין. קיצר לא ממליצה

28/1/2022

פחות טוב מהקאמורה,מזכיר את הסיפור של רמו,פחות התחברתי

24/1/2022

דומה לשאר הספרים שכתבה הסופרת . אם יש שבלונה שהצליחה אז אין מה לשנות. הדמויות מוכרות העלילה צפויה והסוף ברור...

14/1/2022

אכזבה גמורה הספר לא זורם רצף הארועים לא אמין

10/1/2022

ספר חמוד התחיל טוב ואז ניהיה דביק מדי . הגבר ניהיה סמרטוט מדי . והיא שתלטנית מדי אז פחות הטייפ קאסט של הגברים בספרים הקודמים שלה .

4/1/2022

נחמד, זורם אבל לא סוחף. לא הצלחתי להרגיש את הדמויות. לא מרגישים את המתח שאמור להיות בספר כזה. לא ההתרגשתי ממה שנרקם בין הדמויות. קראתי ספרים טובים יותר. נראה אולי הכרך השני יפתיע.

1/1/2022

כתוב טוב כרגיל אצל קורה אבל מזכיר יותר מדי את סיפור רנו וסרפינה

9/1/2025

לא התחברתי. כבד. צפוי. העלילה לא סוחפת

14/1/2022

מאכזב מאוד, אהבתי את הספרים הקודמים אך לצערי הדואט הזה הוא פשוט רדוד ומשעמם נורא. לא הצלחתי להתחבר לדמויות ומשהו בכתיבה הפעם לא היה מרתק וסוחף

4/1/2022

קורה איבדה את זה עוד בספרים האחרונים ובכל זאת המתנתי בציפייה... ספר בינוני, אין בו משהו מיוחד ומתלבטת אם להמשיך לשני

1/1/2022

הפוטנציאל לעלילה מצויין אבל בפועל? פשוט לא! אי אפשר להבין את ההתנהגות של הדמויות או איך בכלל התאהבו. מדוקס התגלה כסמרטוט את כל הערכים שלו זרק לפח אחרי דקה וחצי והיא מנגד לא הצלחתי להבין מי היא מה היא רוצה פשוט לא אהבתי

5/10/2024

מאכזב. שטוח, צפוי, לעיתים משעמם ממש. לא מתקרב לספרים דומים בזאנר שקראתי. מומלץ לוותר

14/6/2022

מתיש. חוזר על עצמו כמו שאר הספרים האחרונים. מבחינת קווי עלילה . אין שום חידוש, אפשר לוותר. חבל על הכסף. תשאילו מהספריה

4/6/2022

רכשתי את הדואט מיד כשהועלו, לפני חודשים... אני מעריצה נלהבת של ריילי וקראתי בנשימה עצורה את כל ספריה הנהדרים. אחרי קריאת שלושה פרקים בדקתי שבאמת מדובר בספר של קורה ריילי. אין שום קשר לספריה הקודמים. משעמם, לא מתרומם, דמויות חסרות עומק ואכזבה מוחלטת. דילגתי על פרקים שלמים ואת החלק השני לא טרחתי להשלים. בזבוז משווע של זמן וכסף. קשקוש מוחלט!

9/2/2022

בזבוז זמן וכסף

21/1/2022

מאז הספרים של רמו ונינו הכתיבה שלה רק הולכת ומתדרדרת

חטאי אבות - על כנפי החטא א' קורה ריילי


 
מדוקס

בן חמש

הצטנפתי על רצפת המועדון וסובבתי בקבוק בירה ריק. כפות ידיי היו דביקות. כשקירבתי את אצבעותיי לפי כדי לטעום, שפתיי התעוותו. טעם מר ורקוב התפשט בלשוני ודבק בחניכיים ובגרון שלי. אף על פי שירקתי, הטעם המעופש לא נעלם.
החדר התמלא עשן בגלל הסיגריות והסיגרים, והאף שלי גירד מעט ולפעמים אפילו הנזלת הייתה מנוקדת בשחור.
המשכתי לסובב את הבקבוק. לא היו לי כאן עוד צעצועים. כל הצעצועים שלי היו אצל אימא. אבא אסף אותי אתמול והם צרחו זה על זה כמו תמיד. אבא העיף לאימא סטירה והשאיר טביעת יד אדומה על הלחי שלה. מאז הוא במצב רוח גרוע. תמיד התרחקתי ממנו במצבים כאלה. עכשיו הוא צרח על מישהו בטלפון.
פופ, המשנה שלו, תמיד שיחק איתי משחקים, אבל עכשיו הוא ישב בבר עם אישה בלונדינית והתנשק איתה. שאר האופנוענים התגודדו סביב השולחן ושיחקו קלפים. הם לא רצו שאפריע להם. אחד מהם הדף אותי ונפלתי על הישבן בנחיתה כואבת כשביקשתי לצפות בהם.
צעדים רועמים התקרבו. הדלת למועדון נפתחה ואחד המועמדים נכנס פנימה בעיניים פעורות לרווחה. ״לימוזינה שחורה!״
כולם זינקו כאילו המילים היו צופן סודי. ראשי הסתובב אל אבא שנבח פקודות ורוק ניתז מפיו. לא הבנתי מה הבעיה במכונית שחורה. זעקה נשמעה, צורמנית ואז מגרגרת. הבטתי שוב אל הדלת ואחד המועמדים נפל קדימה כשגרזן נעוץ בעורפו. ראשו היה מפולח כמו אבטיח בשל. שמטתי את הבקבוק ועיניי נפערו. גופו נפל ארצה ודם ניתז לכל עבר כשהגרזן נשר מראשו והשאיר פצע עמוק בגולגולת, עד שראיתי חלקים ממוחו. בדיוק כמו אבטיח, חשבתי שוב.
אבא מיהר אליי ותפס את זרועי בכאב. ״תתחבא מתחת לספה ואל תצא! אתה שומע?״
״כן, אדוני.״
הוא דחף אותי אל הספה האפורה הישנה ואני צנחתי על ברכיי וזחלתי מתחתיה. עבר הרבה זמן מאז שניסיתי להידחס מתחת לספה וכבר בקושי הצלחתי לבצע את המשימה. לבסוף נשכבתי על הבטן מול דלת הכניסה ומול החדר. איש ענק עם עיניים פראיות הסתער פנימה עם סכין ואקדח בידו. עצרתי נשימה כשהוא נכנס בשאגה של דוב זועם. הוא נעץ את הסכין שלו באיש הכספים של אבא שהושיט יד לאקדחו. מאוחר מדי. הוא נפל קדימה, קרוב מאוד לספה. עיניו הגדולות ננעצו בי בשעה שדם נקווה לשלולית תחת ראשו. התרחקתי כמה סנטימטרים אבל קפאתי מייד מחשש שכף הרגל שלי תבלוט. הצרחות הלכו וגברו כל כך, עד שהצמדתי את כפות ידיי לאוזניי וניסיתי לאטום אותן. עם זאת, לא יכולתי להסיט את המבט מהמתרחש. האיש הזועם תפס את הסכין והשליך אותו על פופ. היא פגעה בו ישירות בחזה ופופ נפל לאחור כאילו השתכר יותר מדי. אבא מיהר אל מאחורי הבר עם שני מועמדים. רציתי להסתתר שם איתו. רציתי שיעודד אותי, גם אם הוא לא נהג לעשות דברים כאלה. האיש ירה בידו של חבר מועדון והושיט יד לאקדח שנפל. למרות כפות הידיים שכיסו את אוזניי, שמעתי יריות וחבטות עמומות שגרמו לי להתכווץ בכל פעם.
האיש הזועם המשיך לירות אל הבר עד שלבסוף הכול השתתק. האם לאבא ולמועמדים אזלה התחמושת? עיניי נעו אל הנשקייה בקצה המסדרון. אחד המועמדים זינק מאחורי הבר, והאיש רדף אחריו והניף את הגרזן על גבו. עצמתי עיניים בכוח ונשמתי ברטט. שלולית דמו של איש הכספים התפשטה והתקרבה אליי עד שהחלה להיספג בשרווליי. הפעם לא העזתי לזוז, גם לא כשהדם הרטיב את בגדיי וכיסה את אצבעותיי הקטנות. עוד שניים מאנשיו של אבא נכנסו וניסו לעזור, אבל האיש הזועם התנהג כמו דוב כעוס. קפאתי במקומי, אבל הקשבתי לצרחות הכאב והזעם. צפיתי בסדרת גופות צונחות ארצה זו אחר זו. ראיתי המון דם בכל מקום.
אבא זעק כשהאיש גרר אותו מהבר. קמתי מייד כי רציתי לעזור לו, אבל עיניו נורו אליי והזהירו אותי להישאר במקום. עיניו של האיש הרע עקבו אחרי מבטו של אבא. פניו הזכירו מפלצת — מכוסות בדם ומעוותות מרוב זעם. הורדתי את ראשי ופחדתי מכך שהוא ראה אותי. הוא המשיך לגרור את אבא לעבר כיסא.
ידעתי שאסור לי להמרות את פיו של אבא, לכן נשארתי קפוא במשך פרק זמן שנדמה כמו ימים שלמים אך כנראה ארך דקות ספורות. האיש הרע החל לפגוע באבא ובמועמד שהיה עדיין בחיים. לא הייתי מסוגל להמשיך לצפות בהם ולכן עצמתי את עיניי חזק כל כך, עד שהרקות שלי פעמו. הצמדתי את מצחי לזרועותיי. חזי וידיי היו חמימים מרוב דם ומכנסיי היו חמימים גם הם מפני שהשתנתי בהם. הכול הצחין משתן ומדם. אני עצרתי את נשימתי, אבל החזה שלי כאב ונאלצתי לנשום עמוק. התחלתי לספור את השניות, ניסיתי לחשוב על גלידה ועל בייקון צלוי ועל פאי הלימון של אימא, אבל הצרחות היו קולניות מדי. הן הדפו את כל הזיכרונות מראשי. עיניי נמלאו דמעות כשהבטתי סביבי. ראיתי בכל מקום צבע אדום וחתיכות עור. הצטמררתי והקאתי, ואז קפאתי מחשש שהאיש הרע עדיין בסביבה ועלול להרוג גם אותי. לא רציתי למות. התחלתי לבכות אבל מיהרתי לנגב את הדמעות. אבא שנא דמעות. למשך זמן מה הקשבתי להלמות ליבי שרעמה באוזניי ורטטה בעצמותיי, עד שהרגשתי רגוע יותר והראייה שלי הפכה צלולה.
לבסוף, חיפשתי את האיש סביבי ולא ראיתי אותו בשום מקום. דלת הכניסה הייתה פתוחה, אבל המשכתי לחכות הרבה זמן לפני שזחלתי מתחת לספה. אף על פי שהבגדים שלי היו מלוכלכים בשתן ובדם והגוף שלי זעק למזון ולמים, לא יצאתי. עמדתי במקום וסביבי הגופות המרוטשות של הגברים שהכרתי כל חיי, גברים שהיו הדבר הכי קרוב למשפחה נורמלית מבחינתי. בקושי זיהיתי אותם מרוב שגופותיהם הושחתו.
הגופה של אבא הייתה במצב הגרוע ביותר. לא זיהיתי את פניו. רק הקעקוע על צווארו — גולגולת יורקת אש — העיד שמדובר בו. רציתי להיפרד ממנו, אבל לא העזתי להתקרב למה שנשאר מגופתו. הוא נראה מבעית. לבסוף יצאתי בסערה ולא הפסקתי לרוץ עד שהגעתי לביתו של איש הכספים, שם הייתה אשתו. ביקרתי אותה כמה פעמים בעבר והיא אפתה בשבילי עוגיות. כשראתה אותי מכוסה דם, היא הבינה מייד שקרה משהו איום ונורא.
״הם מתים,״ לחשתי. ״כולם מתים.״
היא ניסתה להתקשר לבעלה, ואז לאבא ולשאר האחים מהמועדון, אבל אף אחד לא ענה. לבסוף, היא התקשרה לאימא שלי ורחצה אותי בזמן שחיכיתי שיאספו אותי.
כשאימא הגיעה לבסוף, היא נראתה חיוורת כסיד. ״קדימה, אנחנו צריכים לזוז.״
היא נטלה את ידי.
״מה עם אבא?״
״אנחנו לא יכולים לעזור לו יותר. ניו־יורק היא לא מקום בטוח בשבילנו עכשיו. אנחנו צריכים לעזוב, מדוקס, ואסור לנו לחזור.״ היא גררה אותי אל הפורד מוסטנג הישנה שלנו והושיבה אותי במושב הנוסע. המכונית הייתה עמוסה בתיקים.
״אנחנו עוזבים?״ שאלתי בבלבול.
היא סובבה את המפתח בסוויץ'. ״לא הקשבת לי? אנחנו חייבים לעזוב לתמיד. הטריטוריה הזאת כבר לא שייכת לטרטרוס. אנחנו עוברים לגור עם דוד שלך בטקסס. זה יהיה הבית החדש שלך.״

***
אימא שלי התקשרה מייד לדוד ארל וביקשה עזרה כי לא היה לה כסף, אף על פי שאבא תמיד נתן לה גם כשהם רבו וכבר לא גרו יחד. ארל הסכים שנגור אצלו ולכן עברנו לטקסס. לבסוף, אימא התחתנה עם ארל והם הביאו יחד את אחי גריי.
טקסס הפכה לביתי הזמני וליבי תמיד ביקש לחזור למקום שבו נולדתי. רציתי לממש את מורשת אבי ולדרוש נקמה.
לא חזרתי לניו ג'רזי במשך שנים רבות אבל כשחזרתי סוף כל סוף, הייתה לי מטרה אחת בלבד — לרצוח את לוקה ויטיאלו.

מרצ'לה

בת חמש 


ישבתי על שולי המיטה ורגליי התנודדו. מבטי היה נעוץ בדלת וחיכה שהיא תיפתח. השעה כבר הייתה שבע. אימא תמיד העירה אותי בשעה הזאת. בשבע ודקה התחלתי לרדת מהמיטה. האם אימא תאחר היום?
לא יכולתי לחכות יותר.
ידית הדלת ירדה וקפאתי. התיישבתי על המזרן וצפיתי בראשה של אימא מגיח פנימה. כשראתה אותי, פניה אורו והיא חייכה. ״כמה זמן את כבר ערה?״
משכתי בכתפיי וירדתי מהמיטה.
אימא פגשה אותי באמצע הדרך וחיבקה אותי חזק. ״יום הולדת שמח, מתוקה.״ התפתלתי בחיבוקה כי השתוקקתי לרדת אל הסלון. התנתקתי ממנה ושאלתי, ״אפשר לרדת עכשיו? יש מסיבה?״
אימא שוב צחקה. ״עדיין לא, מרצ'י. המסיבה תהיה מאוחר יותר היום. עכשיו רק אנחנו כאן. בואי, נראה אילו מתנות קיבלת.״
אחרי רגע קצר של אכזבה, אחזתי בידה של אימא וירדתי אחריה במדרגות. לבשתי את כותונת הלילה הוורודה והמפונפנת שבה הרגשתי כמו נסיכה. כשירדנו במדרגות, אבא חיכה במבואה והרים אותי עוד לפני שהגעתי למדרגה האחרונה כדי לנשק את לחיי. ״יום הולדת שמח, נסיכה.״ הוא הרים אותי מעל לראשו ונשא אותי אל הסלון. הוא היה מקושט בבלונים ורודים וכחולים, בזר שעליו נכתב יום הולדת שמח, ונזר זהב היה מונח על השולחן לצד עוגה ורודה ענקית עם חד־קרן. על שולחן אחר חיכתה ערמת מתנות עצומה. כל המתנות היו עטופות בנייר ורוד וזהוב. מיהרתי לעברה. ״יום הולדת שמח!״ צרח אמו ורץ סביב השולחן בניסיון לגנוב את ההצגה.
״המתנות מאיתנו ומהדודות והדוד שלך,״ אמרה אימא, אבל הקשבתי רק בחצי אוזן בעודי מתחילה לקרוע בלהיטות את העטיפות מכל המתנות.
קיבלתי כמעט את כל מה שביקשתי. כמעט.
אבא ליטף את ראשי. ״תקבלי עוד מתנות היום במסיבה.״
הנהנתי וחייכתי. ״אני אהיה הנסיכה.״
״את תמיד הנסיכה.״
אימא נעצה באבא מבט שלא הבנתי.

***
כעבור כמה שעות הבית היה עמוס בחברים ובבני משפחה, נוסף לגברים שעבדו אצל אבא. כולם הגיעו כדי לחגוג איתי. לבשתי שמלת נסיכה, חבשתי כתר על ראשי, ונהניתי מכך שכולם הביאו לי מתנות ובירכו אותי ושרו לי שירי יום הולדת. מגדל המתנות היה גבוה ממני פי שלושה. בשעת לילה מאוחרת, כשעיניי נעצמו כל הזמן, אבא נשא אותי אל חדרי. ״אנחנו צריכים ללבוש את כותונת הלילה שלך,״ הוא מלמל והניח אותי על המיטה. נאחזתי בצווארו ונענעתי את ראשי במרץ. ״לא, אני רוצה ללבוש את שמלת הנסיכה שלי. ולחבוש את הכתר,״ הוספתי לאחר פיהוק.
אבא צחק. ״את יכולה ללבוש את השמלה אבל הכתר ממש לא נוח.״ הוא הסיר אותו בעדינות מראשי והניח על השידה.
״אני עדיין נסיכה בלי כתר?״
״את תמיד תהיי הנסיכה שלי, מרצ'י.״
חייכתי. ״תחבק אותי עד שאירדם?״
אבא הנהן ונשכב במבוכה לידי. רגליו נתלו מהמיטה הקצרה מדי. הוא עטף אותי בזרועו ואני השענתי את לחיי על חזהו ועצמתי עיניים. אבא שלי היה האבא הכי טוב בעולם. ״אני אוהבת אותך, אבא. אני לעולם לא אעזוב אותך. אני אגור איתך ועם אימא לנצח.״
אבא נישק את הרקה שלי. ״גם אני אוהב אותך, נסיכה.״

המלצות נוספות

עוד ספרים של קורה ריילי