פתח דבר
באפריל 2021 עשיתי את דרכי צפונה ממיאמי לפאלם ביץ' כדי לפגוש את האיש שרק שלושה חודשים קודם לכן היה האיש החזק ביותר בעולם. במשך 90 הדקות של הנסיעה לכיוון אחוזת מאר א־לאגו לחוף האוקיינוס האטלנטי חשבתי על ארבע השנים האחרונות שבהן סיקרתי את השינויים שדונלד טראמפ חולל בארצות הברית, בישראל ובעולם כולו, לטובה ולרעה. זו היתה התקופה הדרמטית והאינטנסיבית ביותר של הקריירה העיתונאית שלי, והריאיון עם דונלד טראמפ, נשיאה ה-45 של ארצות הברית, עמד להיות השיא שלה. בכניסה לאחוזה הציץ איש השירות החשאי בדרכון שלי ואִפשר לי להמשיך. זה היה יום ראשון בצהריים והמקום היה שקט. כשנכנסתי ללובי הוא היה ריק מאדם, אבל הסימנים לכך שזהו ביתו של דונלד טראמפ ניכרו בכל פינה. על השולחן בכניסה עמדו שני פסלונים מוזהבים שאותם קיבל על הענקת שישה כוכבים לאתר הנופש שלו. הקירות והתקרה הגבוהה של האולם המרכזי הבריקו בגוונים של זהב. נברשות קריסטל ענקיות השתלשלו מהתקרה וסידורי פרחים עם עשרות ורדים גדולים ניצבו על השולחנות. באחת מפינות החדר עמד דומם פסנתר עץ מגולף בצבע לבן. אחרי כמה דקות של המתנה טראמפ נכנס, לבוש חליפה שחורה וחולצה לבנה ללא עניבה, עם כובע ה-MAGA האדום על ראשו. הוא לחץ את ידי והתיישב. "רוצה משהו לשתות?" הוא שאל והזמין את המשקה האהוב עליו - קוקה קולה - בבקבוק זכוכית קטן מהמלצרית שמיהרה לגשת אלינו מיד כשהתיישבנו על הספות הרכות.
כשביקשתי את הריאיון מדוברו של טראמפ, ג'ייסון מילר, התשובה החיובית הגיעה די מהר. הנשיא היוצא העניק אז ראיונות ליותר מתריסר עיתונאים שכתבו באותם ימים ספרים על תקופת כהונתו. מתוכם, אני הייתי הישראלי היחיד. זה היה הריאיון הראשון של טראמפ עם עיתונאי ישראלי מאז פברואר 2018. 1 אירועי ה-6 בינואר בגבעת הקפיטול עוד היו טריים בשיח הציבורי. הרגשתי עד כמה הנשיא לשעבר, שהיה אז ספון באחוזתו, משתוקק לדבר על חלקים אחרים, חיוביים יותר, במורשתו. טראמפ היה פופולרי מאוד בישראל. יחסיו עם נתניהו תוארו כירח דבש מתמשך. לכן, שום דבר לא הכין אותי לדברים ששמעתי ממנו. המפגש הזה ישנה את כל מה שחשבתי שאני יודע על ארבע השנים שחלפו מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן ועל היחסים בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל.
רק שבעה חודשים קודם לכן, ב-15 בספטמבר 2020, ראיתי אותו על המרפסת בבית הלבן בטקס החתימה על הסכמי אברהם. השמים היו בהירים ועל הדשא, שנראה ירוק עוד יותר מהרגיל, היו מסודרים מאות כיסאות לבנים. שורות שורות, כמו חיילים. בכל כיוון שאליו הסתכלת התנוססו דגלי ארצות הברית לצד דגלי ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. בארצות הברית הכול גדול ונוצץ - במיוחד החגיגות. עולם מושלם, צבעים יפים. בבית הלבן של דונלד טראמפ זה היה נכון שבעתיים.
ביקרתי עשרות פעמים בבית הלבן במהלך הקריירה העיתונאית שלי. בפעם הראשונה התרגשתי מאוד, אחר כך זה הפך לשגרה. אבל יש תחושה אחת שלא נעלמת. כשעומדים בבית הלבן מרגישים היטב שניצבים בְּמקום של עוצמה אדירה. במרכז העולם. במקום שבו נמצא הריכוז הגבוה ביותר של כסף, כוח וכבוד. גם הפעם זה היה נכון. על הבימה הקטנה במדשאה הדרומית ניצב שולחן העץ ההיסטורי שסביבו ניהל הנשיא טרומן את ישיבות הקבינט שלו ואת הדיונים על "תוכנית מרשל" אחרי מלחמת העולם השנייה. אותו טרומן ש-11 דקות אחרי שדוד בן־גוריון הכריז על עצמאות, הכיר במדינת ישראל.
המוזמנים זרמו אט־אט. סגן הנשיא, מייק פנס, קיבל את פני האורחים. לוחץ ידיים ומחליף דברי נימוסין. שר החוץ, מייק פומפאו, הסתודד עם ראש המוסד, יוסי כהן, שדקות אחר כך הצטלם מחובק עם שרה עידן, מיס עיראק ל-2017, שברחה לארצות הברית אחרי שספגה איומים על חייה בעקבות צילום משותף עם מלכת היופי של ישראל. בתו של הנשיא, איוונקה טראמפ, עברה עם בעלה - יועצו הבכיר של הנשיא, ג'ארד קושנר - בין המוזמנים. ברקע נוגנו יצירותיו של המלחין האמריקאי ג'ון ויליאמס. חדי האוזן יכלו לזהות את נעימות הפתיחה המפורסמות של "מלחמת הכוכבים" ושל "אינדיאנה ג'ונס". "כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה", כתב רמי פורטיס. "הוליווד כבר לא זוכרת".
בין האורחים הרבים היה ניתן לזהות בקלות את בכירי הממשל האמריקאי. הם היו היחידים שלא עטו מסכות. אלה הפכו באמריקה המפולגת של אותם ימים, חודשיים לפני הבחירות לנשיאות, לאמירה פוליטית. אם אתה עוטה מסכה אתה דמוקרט תומך ג'ו ביידן. אם אתה מהלך בהפגנתיות ללא מסכה אתה "טראמפיסט" רפובליקני. גם אלה מצִוותו של הנשיא שחששו מהקורונה לא העזו להיתפס מולו עם מסכה. בימים שלאחר מכן יתברר כי הטקס הזה היה עבור רבים מעובדי הבית הלבן מסיבת הדבקה של ממש. שבועיים לאחר מכן חלה טראמפ עצמו בקורונה ואושפז בבית החולים הצבאי וולטר ריד שבוושינגטון. טראמפ החלים, אבל לקורונה היתה תרומה משמעותית לתבוסתו בבחירות.
כשניתן האות יצא טראמפ מהחדר הסגלגל. אחריו יצאו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שר החוץ של איחוד האמירויות, שייח' עבדאללה בן זאיד, ושר החוץ של ממלכת בחריין, עבד אל־לטיף אל־זיאני. תשומת הלב של עשרות הצלמים שהיו במקום עברה בתוך שניות מהקהל אל עבר הנשיא. את השקט שהשתרר הפרו רק תקתוקי מצלמות הסטילס, שנשמעו כמו צרורות ממכונות ירייה. טראמפ צעד באיטיות עם שלושת אורחיו לאורך שביל העץ שמוביל ממשרדו אל מקום הטקס, מתעכב על כל שיח או ערוגת פרחים שהוא עובר בדרכו, מתענג על כל רגע, נהנה מתשומת הלב, מכל תמונה. אחרי כמה דקות של צעידה הוא התייצב על המרפסת הצופה אל מדשאת הבית הלבן כשברקע מתנגנת הנעימה המוכרת כל כך של ג'יימס סנדרסון - "הידד למנהיג" (Heil to the Chief במקור, ב"ר). הקהל נעמד על רגליו והריע לו. "אנחנו כאן היום כדי לשנות את כיוונה של ההיסטוריה. אחרי עשורים של סכסוך אנחנו מציינים שחר של יום חדש במזרח התיכון", הכריז טראמפ. "ההסכמים היום מראים כי עמי האזור מתנתקים מהתפיסות השגויות של העבר. יהיו עוד מדינות שיצטרפו בקרוב".
נתניהו שעלה לדבר אחריו נראה נרגש. הוא הכריז כי מדובר בצעד משמעותי בדרך לסיום הסכסוך הישראלי־ערבי. "הברכות שיביא השלום שאנו עושים היום יהיו עצומות", הוא אמר. "היתרונות הכלכליים האדירים של השותפות הזו יורגשו ברחבי האזור כולו ועל ידי כל אחד מאזרחינו". הוא לא הזכיר במילה את הנושא הפלסטיני וגם לא את העובדה שהאירוע החגיגי הזה היה תחליף ליוזמה שבה השקיע חלק גדול מזמנו בשנה האחרונה - סיפוח חלקים גדולים בגדה המערבית לישראל. במסגרת ההסכם, התחייב נתניהו לגנוז את תוכנית הסיפוח שלו לשלוש שנים לפחות. מי שהעלה את הנושא בטקס החגיגי היה שר החוץ של איחוד האמירויות, שייח' עבדאללה בן זאיד. "היום אנחנו עושים שינוי בלבו של המזרח התיכון - שינוי שייתן תקווה לכל האזור", הוא אמר ופנה אל נתניהו. "אדוני ראש הממשלה, תודה לך שבחרת בשלום ועצרת את הסיפוח של השטחים הפלסטיניים - החלטה שחיזקה את רצוננו המשותף ליצור חיים טובים יותר לכולם".
הרגע הזה על הבמה, כשהמנהיגים המחויכים חותמים את שמם בדפי ההיסטוריה, מגלם בתוכו עשרות שנים של מערכות יחסים חשאיות, בריתות סודיות, רגעי סכנה, אויב שמתעצם, רגעי משבר ונקודות מפנה. היה לי ברור שאני רוצה לספר את הסיפור של הסכמי אברהם ולהיות הראשון לעשות זאת. כחודשיים לאחר הטקס, בדצמבר 2020, כשהתחלתי לכתוב את הספר הזה, הדבר העיקרי שידעתי היה שההסכמים שהובילו לשלום ולנורמליזציה עם ארבע מדינות ערביות היו האירוע המדיני הגדול ביותר שסיקרתי מאז תחילת עבודתי העיתונאית ב-2005. הם גם היו פריצת הדרך הגדולה ביותר בתהליך השלום במזרח התיכון ב-25 השנים האחרונות. ב-1994 חתמו ראש הממשלה יצחק רבין ומלך ירדן חוסיין בן־טלאל על הסכם השלום ההיסטורי בין המדינות. ב-1997 נסוג נתניהו מחברון, וב-1998 הוא חתם עם יאסר ערפאת על הסכם ואי (Wye), שמעולם לא יושם במלואו. ביותר משני העשורים שחלפו מאז, היו לנו אינתיפאדה וחצי, התנתקות חד־צדדית, שלושה סבבי משא ומתן כושלים עם הפלסטינים, שני סבבי משא ומתן כושלים עם סוריה, מלחמה בלבנון, שלוש מלחמות בעזה ואלפי הרוגים ופצועים מכל הצדדים.
הספר שלפניכם מתאר את המשא ומתן על הסכמי אברהם עצמם, אבל גם את רבע המאה שבה התפתחה הברית הסודית בין ישראל למדינות המפרץ. כדרכם של סיפורים דיפלומטיים, גם הסיפור הזה מורכב מעולם של צללים שבו נעים השחקנים המוכרים פחות - הדיפלומטים, אנשי העסקים, קציני המודיעין, המתווכים הזרים והשליחים העלומים - שבלעדיהם כל זה לא היה קורה. רובם ישבו על הכיסאות במדשאת הבית הלבן ביום החתימה. שמותיהם ותמונותיהם של חלקם לא אושרו לפרסום.
אך היריעה רחבה יותר: מתוך סיפור המעשה על הסכמי אברהם מתאפשרת הבנה חדשה וטובה יותר על טיב הקשרים בין ישראל לארצות הברית במהלך כהונת טראמפ, ועל השינוי שהתרחש במזרח התיכון בארבע שנותיו בבית הלבן. חשיפת האירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים מנפצת מיתוסים לגבי מערכת היחסים בין ראש הממשלה באותה עת בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית לשעבר. כאשר שמעתי בפעם הראשונה חלק מהסיפורים שאתאר בעמודים אלה שערותי סמרו. כאשר האזנתי לדרך שבה טראמפ מדבר על נתניהו חשתי שאוזנַי נחרכות. לא רק בגלל הפרטים החדשים שאותם גיליתי בפעם הראשונה, אלא גם בשל הסתירה החריפה בין מה שהציבור ראה בפומבי לבין מה שקרה באמת בחדרי חדרים. בנוסף, שני הפרקים הראשונים בספר מגוללים את ההידרדרות החמורה שחלה ביחסים בין הרשות הפלסטינים לארצות הברית במהלך כהונת טראמפ. תוכלו לקרוא כיצד מהלכים יזומים וטעויות של ישראלים, אמריקאים ופלסטינים הביאו את התנועה הלאומית הפלסטינית אל סף התמוטטות.
בספר אציג כמה טענות מרכזיות:
▪ בניגוד לאידיליה שהוצגה לדעת הקהל בארצות הברית ובישראל, היחסים בין דונלד טראמפ לבנימין נתניהו לא היו טובים. כמו ביל קלינטון וברק אובמה, גם טראמפ הגיע למסקנה שנתניהו אינו מעוניין בשלום עם הפלסטינים וסיים את כהונתו בתחושת תסכול וכעס כלפיו.
▪ הסכמי אברהם בין ישראל למדינות המפרץ והסכמי הנורמליזציה עם מרוקו וסודאן היו פריצת הדרך הגדולה ביותר בתהליך השלום במזרח התיכון ב-25 השנים האחרונות.
▪ ההסכמים בין ישראל למדינות המפרץ, מרוקו וסודאן לא היו באים לעולם בלעדי דונלד טראמפ והמדיניות שבה נקט במזרח התיכון.
טראמפ אמנם מגה־פופולרי בישראל, אבל בחלק גדול ממדינות העולם הוא נתפס בצורה שלילית ביותר. הציבור הליברלי בצפון אמריקה ובאירופה ראה בו את התגלמות כל הפחדים כולם. לפיכך, יהיו בוודאי לא מעט קוראים שיתהו מדוע אפוא הענקתי לספר דווקא את השם "השלום של טראמפ".
לומר שנשיא ארצות הברית לשעבר היה שנוי במחלוקת זו לשון המעטה. טראמפ היה הנשיא המפלג ביותר בתולדות ארצות הברית, ומורשתו תישאר לעד מוכתמת באירועי המתקפה של תומכיו על גבעת הקפיטול - מעוז הדמוקרטיה האמריקאית - שבועיים לפני שסיים את תפקידו. אבל כמו במקרים רבים אחרים, כשבוחנים את כהונת טראמפ מקרוב מגלים שהיא אינה עשויה מקשה אחת. מורשתו של הנשיא מורכבת יותר והיא כוללת גם את הסכמי אברהם, שהיו אולי ההישג הגדול ביותר שלו בתחום מדיניות החוץ. היושר האינטלקטואלי מחייב גם את שונאיו וגם את נאמניו להכיר בכישלונותיו ובהישגיו. אותה הכרה צריכה לחלחל גם אצל אוהדיו ומתנגדיו של בנימין נתניהו בכל הנוגע למורשתו של ראש הממשלה לשעבר. נתניהו, שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, פילג את העם, הפיץ שנאה והסתה ופורר את המרקם הדמוקרטי של ישראל. מנגד, היו לו גם הישגים - תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב שאותו הוא הוביל מאז 2009 הוא, אולי, הבולט שבהם.
דונלד טראמפ לא הכיר את פרטי ההסכמים שנחתמו באותו יום בבית הלבן. אבל נשיא ארצות הברית הוא סמל. הוא רוח המפקד. הוא סך כל ההון הפוליטי שלו. טראמפ היה פסי הרכבת שעליהם יכלו אנשיו לדהור קדימה. ההסכמים גם לא היו מתוכננים, אלא היו פתרון יצירתי למשבר מדיני שהתעורר סביב יוזמת הסיפוח של נתניהו בגדה המערבית. אבל הם קרו במשמרת שלו והושגו על ידי האנשים הקרובים ביותר אליו - יועציו ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ' - שזכו ממנו לגיבוי מוחלט. ההסכמים התאפשרו בגלל השינויים שהתחוללו במזרח התיכון כתוצאה ממדיניותו של טראמפ. הפרישה מהסכם הגרעין וקמפיין הלחץ על איראן חיזקו את הברית בין ישראל למדינות המפרץ נגד המשטר בטהראן. העברת השגרירות לירושלים חשפה עייפות ואדישות בחלקים מן העולם הערבי כלפי הפלסטינים. האמון אשר לו זכה טראמפ בישראל ובכמה בירות ערביות מרכזיות והתמורות שאותן הוא הסכים לתת אפשרו לקדם מהלכים מדיניים פורצי דרך. ולבסוף, הצגת תוכנית טראמפ, שכללה מדינה פלסטינית עם ריבונות מוגבלת ובירה בחלק ממזרח ירושלים ודחייתה על הסף על ידי הנשיא הפלסטיני אבו מאזן (מחמוד עבאס), סיפקו לשורה של מדינות ערביות את האליבי לנרמול היחסים עם ישראל.
בנימין נתניהו גם הוא לא תכנן את הסכמי אברהם. הם לא היו האפשרות המועדפת עליו. בין דפי ספר זה תגלו עד כמה. נתניהו התגלגל אל ההסכמים הללו בחוסר ברירה כאשר ניסיונותיו לקבל אור ירוק מהבית הלבן לסיפוח חלקים בגדה מערבית עלו על שרטון. עם זאת, נתניהו היה זה שבנה במשך עשור את התשתית המדינית שאפשרה את ההסכמים. כמו קודמיו בתפקיד, הוא המשיך לפתח את היחסים החשאיים עם מדינות המפרץ והעמיק אותם בצורה משמעותית. בניגוד לקודמיו, הוא קידם רעיון מדיני חדש של שלום עם העולם הערבי לפני שלום עם הפלסטינים. במשך שנים ארוכות רבים לא חשבו שיש לכך סיכוי. אבל לאט ובשיטתיות ביצע נתניהו מהלכים שסללו את הדרך לשם. שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, שניהל כמעט לבדו את המשא ומתן על הסכמי אברהם, היה האדם הקרוב אליו ביותר בקריירה שלו כראש ממשלה. ולבסוף, הוויתור שלו על יוזמת הסיפוח בגדה המערבית לא היה טריוויאלי. הניסיון של נתניהו להציג את ההסכם כשלום תמורת שלום היה סחריר פוליטי שמנוגד למציאות. גם מתנגדי נתניהו, שטוענים כי הסיפוח היה סחריר וכי ממילא הוא לא התכוון לממש את המהלך, טועים. בעקבות עשרות הראיונות שקיימתי במהלך כתיבת הספר הזה הגעתי למסקנה שנתניהו היה רציני בכוונות הסיפוח שלו ואף נערך לביצועו. ספק אם ראש ממשלה אחר היה יכול לסגת בצורה כל כך קיצונית מהבטחה שנתן במשך ארבע מערכות בחירות ולא להינזק מכך פוליטית.
האדם המשמעותי ביותר בהגעה להסכמי אברהם היה דווקא זה שהתפאר בהם הכי פחות. יורש העצר של אבו דאבי והשליט בפועל של איחוד האמירויות, שייח' מוחמד בן זאיד, התקדם לנורמליזציה עם ישראל כחלק מהתוכנית האסטרטגית שלו. השאלה היחידה עבורו בשנים האחרונות לא היתה האם לנרמל את היחסים עם ישראל אלא מתי. נתניהו לא נזקק להרבה אומץ כדי להגיד כן לנורמליזציה עם איחוד האמירויות, אבל עבור בן זאיד, זה היה מהלך עם סיכונים משמעותיים יותר. לכן, המהלך של שייח' מוחמד מזכיר במובנים מסוימים את החלטתו האסטרטגית של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בתחילת שנות ה-70, להגיע לשלום עם ישראל בכל דרך אפשרית. בלא היוזמה של איחוד האמירויות, בתחילת יולי 2020, ספק אם הסכמי אברהם היו באים לעולם. בן זאיד השיג במהלך הזה כמה יעדים אסטרטגיים - נרמול היחסים עם ישראל, סיכול הסיפוח, שימור פתרון שתי המדינות וחיזוק משמעותי של היחסים עם ארצות הברית.
ספר זה הוא, כאמור, תוצר של ראיונות שקיימתי עם עשרות רבות של גורמים אמריקאיים, ישראליים, אמירתיים, בחרייניים, מרוקאיים ואירופיים, שהיו מעורבים באופן ישיר באירועים שמתוארים בספר. המרואיין המרכזי הוא נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, שעמו קיימתי כמה ראיונות. דבריו על התהליכים שהתרחשו, האנשים שהיו סביבו והמנהיגים השונים משולבים בפרקים השונים וגם מסוכמים בפרק האחרון בספר.
ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, סירב לבקשתי להתראיין לספר. נתניהו תקף פעמים רבות את התקשורת על כך שלא סיקרה באופן מספק לטעמו את פעילותו המדינית מול העולם הערבי, אך כשהצעתי לו הזדמנות לספר על כך בהרחבה הוא דחה אותה על הסף. גם שני נאמניו הגדולים - שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר רון דרמר וראש המוסד לשעבר יוסי כהן - סירבו להתראיין לספר.
הספר נע בשלושה צירים: הראשון - כרונולוגי, שמספר על מה שהתרחש מאז ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בנובמבר 2016 ועד לעזיבתו את הבית הלבן בבושת פנים בינואר 2021. השני - נושאי, שעוסק בנפרד בסוגיות המרכזיות במערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית, כמו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, הגרעין האיראני והיחסים עם מדינות ערב. והשלישי - היסטורי, שמנסה לפרוס נקודת מבט רחבה וארוכת טווח יותר על הסכמי אברהם. השילוב בין שלושת הצירים האלה מאפשר לקבל תמונה מלאה על האירועים ההיסטוריים המרתקים הללו. התקווה היא שקריאה בספר הזה תענה על שאלות, תעורר עניין ותשמש בעתיד גם את אלה שעוד לא נולדו כאשר ההסכמים הללו נחתמו כדי ללמוד על מה שהתרחש באותם ימים היסטוריים.
המסע שלנו מתחיל בדצמבר 2016 כשהמועמד לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ, מכריז כי המצב עומד להשתנות.
פרק 1
טראמפ נכנס לזירה
מכשיר הטלפון הנייד שלי זמזם כשהתראה על ציוץ חדש הבהבה על המסך. אלה היו שעות אחר הצהריים של 28 בדצמבר 2016 בישראל. שעות הבוקר המוקדמות בניו יורק. "היִי חזקה ישראל, 20 בינואר מתקרב במהירות", כתב הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, ממיטתו בפנטהאוז במגדל המפורסם שבשדרה החמישית. כמה שעות מאוחר יותר היה אמור שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, להתייצב מול המצלמות בבניין מחלקת המדינה בוושינגטון ולשאת נאום שבו יציג את העקרונות שעל בסיסם צריך להיפתר הסכסוך הישראלי־פלסטיני. זו היתה תקופה של שפל קשה ביחסי ישראל־ארצות הברית. הציוץ של טראמפ רמז כי מעבר לאוקיינוס מגיע חבר חדש עם אוזן קשבת לראש הממשלה, בנימין נתניהו.
המגעים בין אנשיו של נתניהו לבין אנשיו של טראמפ החלו זמן רב קודם לכן. כמה ימים לפני נאומו של טראמפ, אז עדיין מועמד לנשיאות, בפני השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק במרס 2016, שוחח שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, בטלפון עם ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, שכתב את הנאום, ותדרך אותו לגבי מדיניות נתניהו בנושאים השונים. זו אולי היתה הסיבה לכך שנאומו של טראמפ נשמע כאילו נלקח מדף המסרים של ראש ממשלת ישראל. נתניהו גם קיווה לארח את טראמפ בירושלים עוד לפני הבחירות, אך הביקורת הרבה בישראל על דבריו של המועמד לנשיאות נגד מוסלמים גרמה לנתניהו לגנות אותו, וטראמפ הכועס הודיע כי לא יגיע. עם זאת, טראמפ לא נטר על כך טינה לנתניהו.
ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית הכה גלים לא רק בוושינגטון אלא גם בירושלים. היה ברור שטראמפ אינו מתכוון לשמור על הכללים הנהוגים בזמן חילופי שלטון בארצות הברית. הוכחה לכך ניתנה ב-17 בנובמבר, תשעה ימים בלבד אחרי ניצחונו, בפגישה חריגה שקיים עם שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר. עד לאותה תקופה המסורת בארצות הברית היתה של One President at a Time - כלומר, הנשיא הנבחר וצוותו נמנעים כמעט לחלוטין מקיום מגעים דיפלומטיים בתקופת המעבר בין נשיאים, אבל טראמפ לא היה איש של מסורת. בפגישה שהתקיימה בבניין שנושא את שמו פגש דרמר את טראמפ ואת יועציו הקרובים ג'ארד קושנר, סטיב באנון והגנרל מייקל פלין. אחרי הברכות עלה הנושא המרכזי שהטריד באותה תקופה את ממשלת ישראל. יריית הסיום של ממשל ברק אובמה בדמות מהלך דיפלומטי בנושא הפלסטיני. נתניהו רצה לצופף שורות עם טראמפ בהקדם האפשרי בניסיון לסכל צעד כזה. כשדרמר יצא מהפגישה הוא התייצב מול המצלמות בלובי של הבניין. "הנשיא הנבחר טראמפ הוא ידיד אמת של ישראל", הוא אמר.
זמן קצר לאחר מכן, בתחילת דצמבר, הגיעו ראש המוסד, יוסי כהן, והיועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל, לוושינגטון ופגשו בחשאי את הגנרל פלין. החשש הישראלי באותם ימים הלך והתחדד. התרחיש המוביל היה שהפלסטינים יביאו הצעת החלטה נגד ישראל למועצת הביטחון של האו"ם שממשל אובמה לא יטיל עליה וטו. שלושה שבועות לאחר מכן התרחיש הזה החל להתממש. ביום רביעי, 21 בדצמבר 2016, בשעות הערב בניו יורק, הפיצה מצרים טיוטת הצעת החלטה נגד ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית והודיעה כי תביא אותה להצבעה במועצת הביטחון כבר למחרת. כשבירושלים עלה הבוקר החלה מהומת אלוהים. נתניהו הודיע על כינוס של הקבינט המדיני־ביטחוני, שוחח בבהילות עם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, ומיד אחר כך צייץ בטוויטר כי "ארצות הברית צריכה להטיל וטו על הצעת ההחלטה האנטי־ישראלית במועצת הביטחון". יועצי נתניהו התקשרו לבית הלבן ודרשו מיועצי אובמה לא לשנות מדיניות ולהטיל וטו על ההחלטה. האמריקאים סירבו להתחייב. "לא תהיה לנו ברירה אלא לפנות לטראמפ", אמרו אנשי נתניהו לאנשי אובמה. וכך היה. "דרמר התקשר אלינו ואמר שזה קורה ושבדרך החוצה אובמה רוצה לבעוט לביבי בפנים", סיפר לי בכיר לשעבר בבית הלבן שהיה מעורב באותן שיחות.2 טראמפ לא התכוון לפספס את ההזדמנות לעקוץ את אובמה. "זה נשמע לי כמו ביג דיל", אמר טראמפ כשעודכן על המהלך של הנשיא היוצא. הוא ביקש מעוזריו לנסח הודעה בשמו, שתדגיש כי הממשל היוצא אינו אמור לבצע שינוי מדיניות דרסטי כל כך בימיו האחרונים. טראמפ גם פרסם הודעה פומבית שקוראת לאובמה להטיל וטו. הגנרל מייקל פלין, ששלושה שבועות אחר כך ייכנס לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, סיפר במהלך חקירתו בפרשת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית כי צוותו של הנשיא הנבחר ראה את סיכול ההצבעה כנושא משמעותי.3 הוא סיפר כי ביום ההצבעה באו"ם שוחחו הנשיא הנבחר וכמה מיועציו עם בכירים מממשלות זרות בניסיון לגייס תמיכה נגד ההחלטה. הגנרל פלין היה האחראי על הפנייה לרוסיה. הוא התקשר לשגריר רוסיה בוושינגטון, סרגיי קיסליאק, ואמר לו שטראמפ מבקש שהרוסים יעכבו את ההצבעה או יצביעו נגד, ולמעשה יטילו וטו. במקביל, סיפר לי קושנר, צוותו של הנשיא הנבחר פנה לממשלת מצרים וביקש לעצור את המהלך. גם בלשכת ראש הממשלה בירושלים הפעילו לחץ כבד על נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, שהיה תלוי בישראל במלחמתו באנשי דאעש בסיני. הנשיא המצרי נכנע לבסוף ללחץ, וביום חמישי בערב, שעה קלה לפני ההצבעה, הודיעו המצרים כי הם דוחים אותה עד הודעה חדשה. לאחר הנסיגה המצרית טראמפ התקשר לא־סיסי והודה לו.4 הנשיא המצרי התנצל ואמר כי בגלל קצר בתקשורת השגריר המצרי באו"ם קידם את ההחלטה בלי להתייעץ מראש עם הממשלה בקהיר. "אנחנו רוצים יחסים טובים עם הממשל החדש", אמר הנשיא המצרי לטראמפ.
בירושלים נשמו לרווחה, אך לא לזמן רב. ביום שישי התחדש הקרב במועצת הביטחון כשניו־זילנד, מלזיה, סנגל וּונצואלה הודיעו כי הן מנצלות את זכותן כחברות מועצת הביטחון ודורשות הצבעה על נוסח ההחלטה שהמצרים משכו. אנשיו של נתניהו וצוותו של טראמפ המשיכו במאמצים לבלום את ההחלטה. פלין שוחח שוב עם השגריר הרוסי קיסליאק, אך זה הבהיר לו שאם תתקיים הצבעה רוסיה לא תצביע נגד.5 נתניהו התקשר לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וביקש ממנו להטיל וטו. הרוסים לא הסכימו לעשות זאת אבל ניסו בכל זאת לנקוט מחווה כלפי נתניהו וטראמפ. רגע לפני ההצבעה התחוללה דרמה במטה האו"ם שבניו יורק. בשעה שהשגרירים עושים את דרכם לאולם מועצת הביטחון, ביקש שגריר רוסיה, ויטלי צ'ורקין, לקיים התייעצות סגורה שבמהלכה הביע פליאה על הדחיפות שבה המהלך מקוּדם והציע לדחות את ההצבעה עד לאחר חג המולד. הוא הסביר כי יש לרוסיה בעיה עם עיתוי המהלך - שלושה שבועות לפני כניסה של נשיא חדש לבית הלבן. צ'ורקין לא הצליח לשכנע את שאר השגרירים, שדרשו לקיים הצבעה מיד. "אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים רצים במהירות לאמץ ילד יתום",6 סיכם השגריר הרוסי בציניות את הדיון. ההתייעצות הסתיימה. דקות לאחר מכן נציגי 14 מדינות הרימו את ידם בעד. בהוראת הנשיא אובמה, שגרירת ארצות הברית באו"ם, סמנתה פאוור, לא הטילה וטו וההחלטה אושרה. "ארצות הברית מבקשת מישראל כבר 50 שנה באופן פרטי ובאופן פומבי להפסיק את הבנייה בהתנחלויות", אמרה פאוור בנאומה במועצת הביטחון. "אי־אפשר לבנות התנחלויות ולומר שאתה בעד שתי מדינות. צריך לבחור". נתניהו רתח כפי שלא רתח מעולם.
במוצאי שבת, כשהאבק מאירועי ההצבעה טרם התפזר, נסעתי לרעננה להשתתף בחגיגת בת המצווה של מירב שפירו - בתו של שגריר ארצות הברית בישראל. דן ורעייתו ג'ולי הפכו לחברים טובים של אשתי עדי ושלי, והשמחה המשפחתית התערבבה עם המשבר המדיני העמוק ביותר שעמו הם התמודדו מאז שהגיעו לישראל שש שנים קודם לכן. "הוא נראה מודאג. אני לא מקנאה בו", אמרה לי יעל פלדבוי, הדוברת המיתולוגית של שגרירות ארצות הברית בישראל, שישבה איתי לאותו שולחן. למחרת בבוקר קיבל שפירו טלפון מלשכת ראש הממשלה. הוא נדהם לשמוע שהוא "מזומן" לשיחת נזיפה אצל נתניהו. דקות ספורות לאחר מכן הידיעה כבר היתה בכותרות הראשיות של אתרי האינטרנט. זו היתה הפעם היחידה ב-12 שנותיו של נתניהו כראש ממשלה שבה הוא עשה דבר כזה. שפירו סיפר לי שהשיחה היתה קשה מאוד ושהוא מעולם לא ראה את נתניהו כועס כל כך.
לזירה התקשורתית בארצות הברית שוגר רון דרמר שפצח בסדרת ראיונות, שבמהלכם טען כי ממשל אובמה שיתף פעולה עם הפלסטינים מאחורי גבה של ישראל כדי לקדם את ההחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון. הוא אף טען כי בידי ישראל מידע מודיעיני שמוכיח זאת, וכי היא תעביר אותו לממשל החדש כשזה ייכנס לתפקידו. אנשיו של הנשיא אובמה הכחישו בזמנו את טענותיה של ישראל, אבל כמה שנים אחר כך אמר לי בכיר לשעבר בממשל אובמה כי אכן היה תיאום כזה מאחורי הקלעים בין ארצות הברית לפלסטינים. החשדנות כלפי נתניהו היתה כל כך עמוקה, שאחרי ניצחון טראמפ בבחירות ביקשו שניים מיועציו של אובמה מבכיר אש"ף, סאיב עריקאת, להגיע לשגרירות ארצות הברית בריאד, בירת סעודיה, כדי לקיים עמם שיחת וידיאו בקו מאובטח מפני האזנות ישראליות. בשיחה אמרו השניים לעריקאת כי אובמה שוקל בחיוב לא להטיל וטו על החלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון אם הנוסח שלה לא יהיה קיצוני. למחרת הראיונות של דרמר על התיאום האמריקאי עם הפלסטינים, התפרסם באתר החדשות המצרי "אל־יום אל־סאבע" מסמך שנטען כי הוא סיכום פגישה שהתקיימה כעשרה ימים לפני ההצבעה באו"ם בין עריקאת לבין שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, והיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס. לפי המסמך, הפגישה עסקה בתיאום עמדות לקראת ההצבעה באו"ם, וקרי ורייס ביקשו מעריקאת לשמור על תוכני הפגישה באופן "סודי ביותר". אחרי שהמסמך פורסם, הכחיש משרד החוץ האמריקאי את תכניו, אך נתניהו טען כי אותו פרסום "הוא רק קצה הקרחון" של הראיות הרבות שבידי ישראל.
ב-28 בדצמבר, כמה שעות אחרי המסר ששיגר טראמפ לישראל בטוויטר ובו הבטיח שהמדיניות האמריקאית עומדת להשתנות, החל שר החוץ קרי לנאום במשרד החוץ בוושינגטון. במשך למעלה משעה הוא סיכם ארבע שנים של ניסיונות כושלים לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים, והציג את עקרונות ממשל אובמה לסיום הסכסוך - כולל בירה פלסטינית במזרח ירושלים. נתניהו לא החריש. הוא הקליט סרטון וידיאו באנגלית ותקף את קרי במילים קשות. "ישראל מחכה לעבוד עם הנשיא הנבחר טראמפ כדי למזער את הנזק", הוא אמר. שלושה שבועות לסיום כהונת אובמה נראה היה שלא נותר עוד מה או מי שיבלום את הנפילה של היחסים בין וושינגטון לירושלים אל התהום. ב-15 בינואר 2017 טסנו עמיתי גל ברגר ואנוכי לסקר את ועידת השלום שהתכנסה בפריז בהשתתפות עשרות שרי חוץ מרחבי העולם. הישראלים והפלסטינים לא הוזמנו, ואנחנו היינו העיתונאים הישראלים היחידים שם. בימים שלפני הוועידה ביקשו יועציו של טראמפ מהצרפתים לדחות אותה עד לאחר כניסתו של הנשיא החדש לתפקיד. הצרפתים סירבו. דונלד טראמפ היה הפיל שבאולם. בחלק גדול מהנאומים של שרי החוץ השונים נשמע החשש מפני המדיניות שבה ינקוט הנשיא החדש, ובמיוחד בסוגיית העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. "אלה הפרפורים האחרונים של עולם האתמול. המחר ייראה אחרת - והמחר קרוב מאוד", אמר נתניהו בישיבת הממשלה שהתכנסה באותו בוקר. בטבלת הייאוש של ממשלת נתניהו נותרו חמישה ימים עד ל-20 בינואר.
נשיא חדש
שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, עשה דרכו לגבעת הקפיטול כדי להשתתף בטקס ההשבעה של דונלד טראמפ. עבורו זה היה שחר של יום חדש. נתונים שפרסם הבית הלבן חשפו כי בתקופת אובמה הוא כמעט שלא הגיע לבניין לפגישות עם יועציו של הנשיא.7 כעת, מפרסונה נון גראטה בבית הלבן הוא עמד להפוך לבן־בית בחדר הסגלגל. הוא הסתובב בין השגרירים הרבים שהגיעו לאירוע כשהוא נרגש כחתן ביום חופתו. בימים הראשונים של טראמפ בבית הלבן התכוון הנשיא לחתום על גל של צווים נשיאותיים שיבטלו חלק מהמדיניות של קודמו ברק אובמה ויכריזו על מדיניות חדשה בנושאי פנים ובמדיניות החוץ. לישראל הגיעו מסרים שלפיהם ייתכן שטראמפ יודיע כבר ביומו הראשון או השני בתפקיד על העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים. המיליארדר שלדון אדלסון, שתרם עשרות מיליוני דולרים לקמפיין של טראמפ, הפעיל לחצים כבדים על הנשיא הנבחר ויועציו כדי שכך יקרה. מנגד, שני המינויים הבכירים של טראמפ - שר החוץ רקס טילרסון ושר ההגנה ג'יימס מאטיס - הסתייגו ממהלך בזק כזה בלא קיום דיון מסודר בהשלכותיו. האחרון אף אמר בשימוע שנערך לו בסנאט לפני אישור מינויו כי מבחינתו בירת ישראל היא תל אביב כיוון ששם נמצאת השגרירות. נתניהו ודרמר לא ידעו כיצד ינהג טראמפ. כמה ימים לפני ההשבעה כינס ראש הממשלה דיון בנושא עם כמה שרים ובכירי צה"ל, השב"כ והמשטרה. בישיבה שרר חוסר ודאות, והתרחישים שמערכת הביטחון הציגה היו של הסלמה בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה. נתניהו סיכם כי הכרזה על העברת השגרירות לירושלים אפשרית החל מרגע כניסתו של טראמפ לבית הלבן, והנחה להשלים את ההיערכות הביטחונית לכך עד אז. יומיים לפני השבעתו של טראמפ ביקרו ראש המוסד, יוסי כהן, והיועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל, בוושינגטון ונפגשו עם יועציו של הנשיא הנבחר אך לא קיבלו תשובה ברורה אם אמנם צפויה הכרזה על העברת השגרירות לירושלים.
חוסר הוודאות לגבי טראמפ וכוונותיו היה גדול עוד יותר ברמאללה. לנשיא הפלסטיני אבו מאזן וליועציו, שקיוו לניצחונה של הילרי קלינטון, לא היה שום ערוץ קשר לטראמפ או למקורביו. היועצת לביטחון לאומי של הנשיא אובמה, סוזן רייס, דחקה בפלסטינים כמה שבועות לפני ההשבעה שלא לזלזל בהכרזותיו של טראמפ לגבי העברת השגרירות לירושלים ולפעול בבהילות כדי ליצור קשר עם הנשיא הנבחר עוד לפני כניסתו לחדר הסגלגל. במוקטעה שברמאללה שלטה אז שאננות, וההערכה היתה כי דברי טראמפ בעניין ירושלים היו רק סיסמה לקמפיין הבחירות. גישה זו השתנתה בעקבות פגישה שקיים אבו מאזן עם איש עסקים יהודי־אמריקאי. דניאל ארבס, הבעלים של קרן ההשקעות Xerion Capital, היה דמות אלמונית עבור הפלסטינים בפרט ועבור חובבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל. כשארבס פנה וביקש להיפגש עם אבו מאזן בטענה שהוא מקורב ליועציו של הנשיא הנבחר, במוקטעה קפצו על המציאה.8 הקִרבה של ארבס לטראמפ ולאנשיו היתה מפוקפקת והתמצתה בכך שהוא ישב ליד ג'ארד קושנר בבית הכנסת "קהילת ישורון" באפר־איסט־סייד שבניו יורק. אבל זה הספיק בשביל יועצי אבו מאזן. מקור ישראלי סיפר לי באותה עת כי ארבס הזהיר את אבו מאזן כי טראמפ רציני בכוונותיו לגבי העברת השגרירות לירושלים, וכי ייתכן שיכריז על כך כבר בימיו הראשונים בתפקיד. הנשיא הפלסטיני ואנשיו הוכו בהלם. זו היתה עבורם קריאת השכמה. הם יצאו בקמפיין פומבי שמזהיר מהשלכות של מהלך כזה, ביקשו ממדינות ערביות להעביר מסרים לטראמפ וליועציו, ואבו מאזן אף שלח לנשיא הנבחר איגרת אישית שבה קרא לו שלא לנקוט צעד כזה. יומו הראשון של טראמפ בבית הלבן הסתיים בלא כל הודעה בנושא ירושלים. גם ביום השני לא קרה דבר. ביום השלישי, שעה קלה לפני שיחת הטלפון הראשונה בין טראמפ לנתניהו, הודיע דובר הבית הלבן כי הדיונים בנושא נמצאים בשלבים ראשוניים בלבד. נתניהו, דרמר ואדלסון התאכזבו. אבו מאזן ואנשיו נשמו לרווחה.
"היו הרבה אנשים חשובים שהנשיא אהב וסמך עליהם שדחפו לכך שהמהלך בירושלים יבוצע מיד ביום הראשון", סיפר לי ג'ייסון גרינבלט, ששימש כשליחו של טראמפ למזרח התיכון.9 "גם אני תמכתי בהכרה בירושלים כבירת ישראל, אבל חשבתי שאי־אפשר לבוא עם הדעה האישית שלך מהבית ולבצע משהו בלי לבדוק קודם, בלי להתייעץ, בלי לקיים הליך מסודר בתוך הממשל. אנשים חושבים שטראמפ שולף מהשרוול - אבל הוא לא באמת עושה דברים כאלה כשמדובר בהחלטות שיכולות לגרום לאלימות. בדיעבד, אני שמח שחיכינו וקיימנו תהליך התייעצויות מסודר לפני שהחלטנו".
המשך הפרק בספר המלא
הערות:
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
